פסקי דין על מיכון למשרד נצרת בע"מ | פסקי דין על המועצה המקומית ערערה | פסקי דין על מוחמד סיף | פסקי דין על מחמוד אבו הלאל ואח' |

9974/97 א     27/09/2005




א 9974/97 מיכון למשרד נצרת בע"מ נ' המועצה המקומית ערערה, מוחמד סיף, מחמוד אבו הלאל ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט

בית משפט השלום נצרת
א
009974/97


בפני
:
כב' השופטת רים נדאף
תאריך:
27.9.05




בעניין:
מיכון למשרד נצרת בע"מ


ע"י ב"כ
עו"ד מג'די עאבד
התובעת


נ
ג
ד


1. המועצה המקומית ערערה


ע"י ב"כ
עו"ד אילן מירון
2. מוחמד סיף

3. מחמוד אבו הלאל
4. פאטמה יונס
5. חדר אבו עקל
6. עלי סיף
7. עבד אלג'אבר יונס
8. אסעד יונס
9. בות'ינה יונס
10. פאדל יונס
11. ראוף יונס
12. פאתן יונס
13. ג'האד יונס
14. תמאם יונס





הנתבעים
פסק דין
כללי:

1.
זוהי תביעה לתשלום חוב לתובעת בגין ציוד או שירותים אשר לטענתה סופקו לנתבעים והם חייבים בתמורתה.

2.
התובעת הינה חברה העוסקת בעסקי סחר, שיווק ותיקון של ציוד משרדי לרבות של בתי ספר.

3.
הנתבעת מס' 1 הינה מועצה מקומית (להלן: "הנתבעת"), נתבעים 2-4, הינם עובדי הנתבעת, נתבעים 5-6, הינם מנהל ומזכיר בית ספר התיכון ערערה, נתבע 7, הינו מנהל בית ספר אלסלאם בערערה, נתבע מס' 8 הינו מנהל בי"ס חור סקר/אלנהדה בערערה, נתבעים מס' 9-10 הינם מנהלת ומזכיר בית ספר אלדהראת בערערה, נתבעים 11-12 הינם מנהל ומזכירה בבית ספר אלמנאר בערערה, נתבעים מס' 13-14 הינם מנהל ומזכירת בית ספר טאהא חוסין בערערה.

4.
התובעת
הגישה ביום 6.10.97 תביעה נגד הנתבעים לתשלום סכום של 62,205 ₪.
ביום 2.3.98 ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה, וביום 1.8.99 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין, ולמתן אורכה להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, וביום 2.4.01 בוטל פסק הדין.

טענות התובעת:

5.
התובעת טוענת, כי הנתבעים נהגו לרכוש ממנה ציוד משרדי למיניו, ולהתחשבן מעת לעת עם התובעת, כשההתקשרות היתה בין התובעת לבין הנתבעת. לטענתה, הנתבעים 4-15 גם נהגו להזמין ציוד משרדי ושירות ממנה, תוך זקיפת החיוב ותשלומו ע"י הנתבעת, באישורם של הנתבעים 2 ו-3.

6.
התביעה נתמכת בחשבוניות מס ושני שטרי חוב, לטענת התובעת, שמספרם 414468 ומס' 414469 אשר לא נפרעו ואשר ניתנו לתובעת בגין חובות קודמים של הנתבעת, שאין בינם לבין החשבוניות הנתבעות כל קשר.


הנתבעת טוענת כי שטר מס' 414006, ואשר נפרע, ניתן לתובעת במקום שטר 414468. התובעת טוענת בתגובה כי השטר הזה הינו שטר עצמאי לחלוטין ולא ניתן במקום שטר אחר, שכן על מספרו הסידורי רואים שניתן לפני השטרות 414468 ו-414469 ולכן לא ייתכן כי בא להחליף אחד מהם, כמו כן, לטענתה, התובעת לא תבעה בגין שטר 414006, אשר נפרע לטענת הנתבעת.

7.
התובעת טוענת, כי עיון בכרטסת החוב מטעם הנתבעת, מראה כי הכרטסת לוקה באי דיוקים רבים, וברוב המקרים אינה מתייחסת לחשבוניות נשוא התביעה.

8.
לטענת התובעת, אין הנתבעת יכולה להעלות טענת קיזוז של "חשבונות כפולים", וזאת מאחר ובתקופה הרלוונטית לתביעה, היה ברדק לא נורמלי אצל הנתבעת אשר נוהלה באופן רשלני, ושרר מצב של אי סדר.

9.
התובעת טוענת, כי היא עמדה בנטל השכנוע, ומאידך, הנתבעים לא עמדו בנטל השכנוע, המוטל עליהם על פי דין, שכן הנתבעת הסתמכה על כרטסת חוב שגויה ולקויה ומלאה באי דיוקים, וכרטסת החוב לא כללה חלק גדול מהחשבוניות נשוא כתב תביעה זה, על אחת כמה וכמה חשבוניות אחרות שלא נכללו כלל בכרטסת.

10.
בהתייחס לטענת הנתבעת, שתפורט בהמשך, לפיה הנתבעת טוענת לקיזוז בגין חשבוניות כפולות, התובעת טוענת, כי מוסד הקיזוז משמש למניעת תביעות הדדיות מיותרות, שכן עריכת חשבון של החובות ההדדיים מראה את היתרה שפלוני חייב לאלמוני, ועם תשלום היתרה שנתבררה חוסלו כל החובות ההדדיים.


לטענת התובעת, בנסיבות המקרה דנן, אין לראות בחיובים בין הצדדים חיובים קצובים וזאת מאחר והנתבעת העלימה מבית המשפט כי כרטסת חוב מטעמה לוקה בחסר בסך של 89,003.31 ₪. זאת ועוד החיובים אינם מכוח עסקה אחת וזאת מאחר שהחשבוניות "הכפולות", אינן קשורות כלל לחשבוניות נשוא כתב תביעה זה.

11.
התובעת טוענת, כי חובה על הנתבעים לשלם לה את סכום התביעה בין מכח חוזה ובין מכוח עשיית עושר ולא במשפט.

טענות הנתבעים:

12.
הנתבעת מס' 1 הגישה כתב הגנה מטעמה ביום 25.7.01, בו תיארה את מצב התוהו ובוהו אשר שרר אצלה עובר למינוי ועדה קרואה מטעם משרד הפנים, ביום 2.7.98, אשר פעלה להשלטת סדר בפעולותיה והסדרת חובותיה.

13.
לטענת הנתבעת, בהתאם לרשום בכרטסת התובעת אצלה, מס' רב של חשבוניות של התובעת נרשמו באופן כפול, כיוון שהאחרונה הגישה אותם לנתבעת יותר מפעם אחת, עובדה אשר הגדילה באופן מלאכותי את יתרת החובה של הנתבעת לתובעת, כפי שהיא הופיעה בכרטסת הנתבעת. הרישום הכפול נבע לטענתה כתוצאה מחוסר הסדר הרב אשר שרר אצל הנתבעת, עובר למינוי הועדה הקרואה. לאחר הפחתת הכפילויות, התברר לטענתה כי חובה של הנתבעת אמור לעמוד ע"ס 10,717 ₪ בלבד.


לטענתה, חלק מהחשבוניות שנתבעו לא נרשמו בכרטסת הנתבעת, שהם ע"ש בתי הספר, בערך של 17,083.16 ₪, אותם לא חייבת הנתבעת, בהתאם לדין, לשלם, לפיכך, אף אם תחויב הנתבעת לשלם את חוב בתי הספר, תעמוד יתרת חובה לתובעת לכל היותר, ע"ס 27,798 ₪.

14.
לטענת הנתבעת, הזמנת ציוד על ידי מועצה מקומית, מחייבת את המועצה, אך ורק אם ההזמנה חתומה על ידי ראש המועצה וגזבר המועצה בצירוף חותמת המועצה, וזאת בהתאם לסעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א - 1950.


הנתבעת טוענת, כי הדרישה הצורנית הינה מהותית בעסקה עם רשות מקומית, בלעדיה, הלכה למעשה, לא מתקיימת התקשרות כספית כדין, ולא ניתן לחייב את המועצה בתשלום חוב נטען כלשהו.

15.
הנתבעת טוענת כי, התובעת לא פירטה מהו הציוד אשר הוזמן על ידי הנתבעת, עבור בתי הספר, ומהו הציוד אשר הוזמן על ידי בתי הספר עצמם.


לטענתה, הציוד אשר הוזמן לכאורה ע"י בית הספר באמצעות עובדיו בוצע על ידי מנהלי ומזכירי אותו בית ספר, אשר נתבעו על ידי התובעת. נתבעים אלו, אינם מוסמכים לחייב את הנתבעת בהזמנות שבוצעו על ידם, שכן חיובה של הנתבעת בגין הזמנת ציוד שבוצעה על ידי הנתבעים, משמעותה הרחבת תחום אחריותה של הנתבעת לפעולות בעלות משמעות כספית, אשר בוצעו על ידי גורמים שאינם מוסמכים לעשות כן, ואף אינם בשליטתה הישירה של הנתבעת.


זאת ועוד, לטענת הנתבעת, בתי הספר בתחומי המועצה פעלו באופן עצמאי, על פי התקציב שלהם.

16.
לעניין טענת התובעת, כי על הנתבעת לשלם לה בגין החוב נשוא התביעה, גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, הנתבעת טוענת, כי התובעת לא העלתה את הטענה הנ"ל במסגרת כתבי בית הדין מטעמה, ועל כן היא מנועה מלהעלותה במסגרת סיכומיה.


לטענתה, אם ניתן היה להעלות את הטענה בשלב הסיכומים, הרי שנפסק כבר, כי לא ניתן לעקוף את הוראות סעיף 193(א) גם מכוח דיני עשית עושר ולא במשפט.

17.
הנתבעת טוענת כי יתרת החוב כפי שהופיעה בכרטסת שלה, נכון ליום 31.12.96 ע"ס 38,227.60, בניכוי ערכם של החשבוניות אשר נרשמו באופן כפול, ע"ס 27,511.7 ₪. בהתאם לאמור, "החוב" של הנתבעת לתובעת עומד ע"ס 10,715.90 ₪ בלבד.


בהמשך לכך, טוענת הנתבעת כי חשבוניות מסויימות אשר נתבעו, והשייכות לבתי הספר ואינם ע"ש הנתבעת, חשבוניות מס' 1-7 ו-13 בדף הריכוז ע"ס 12,683.16 וחשבונית אחת בלבד ע"ש הנתבעת מס' 15 בדף הריכוז, ע"ס 4,400 ₪, לא הופיעו בכרטסת שלה, ולא שולמה על ידה, לטענתה. אם בית המשפט יחליט לחייב את הנתבעת בגין חשבוניות אלו בניגוד לעמדת הנתבעת כי חשבוניות אלה אין בהם כדי לחייבה כלל ועיקר, הרי שסה"כ "החוב" יעמוד, לכל היותר, על 27,799 ₪ בלבד.

18.
לעניין שטרי החוב, הנתבעת טוענת, כי התובעת הסתפקה בטענות כלליות, שלא עמדה מאחוריהן כל ראיה, כי השטרות ניתנו בגין "חוב קודם" ובגין "סחורה אחרת" מזו אשר מופיעה בחשבוניות נשוא התביעה, ללא שפירטה מהי הסחורה האחרת או החוב הקודם לו היא טוענת. לטענתה, שטר מס' 4144006, הינו שטר שנפרע ואשר ניתן במקום שטר אחר, 4144468, שהוא אחד מהשטרות נשוא תובענה זו.


הנתבעת טוענת, כי השטרות "חזרו", אולם התובעת לא הוכיחה, ולא צירפה מסמכים המעידים כי שטרות אלו הוצגו לפירעון בבנק, וסורבו, חרף העובדה כי במידה והיא רוצה להיפרע מהנתבעת באמצעות שטרות, היא חייבת, בהתאם לסעיף 55 לפקודת השטרות, להציגן לפירעון ולתת לנתבעת הודעת חילול.

19.
בהתייחס לטענת התובעת, כי אין מקום לאפשר לנתבעת להעלות טענת קיזוז כנגד החוב הנטען על ידה בכתב התביעה, הנתבעת טוענת, כי אין המדובר בטענת קיזוז, ודין טענה זו להידחות.

20.
בהתייחס לטענת התובעת, כי קיימות חשבוניות הרשומות בכרטסת התובעת, ואשר אין להם זכר בכרטסת של הנתבעת, זוהי טענה שלא עלתה בכתבי הטענות של התובעת, ועל כן, אין מקום לחייב את הנתבעת להוכיח מדוע חשבוניות אלו לא נרשמו אצלה, לא כל שכן, כאשר התובעת לא תבעה את הנתבעת בגינן, ואין חשבוניות אלו מהוות חלק מהמחלוקת בין הצדדים.

21.
לטענת הנתבעת, עצם צירוף החשבוניות של התובעת, אין בהן לבדן, כאשר לא מתלווה אליהן ראיה נוספת, המעידה על היתרה בפועל בכרטסת של התובעת, כדי להוכיח את החוב. מנהל התובעת מודה בעצמו, כי הוא לא יודע אם חשבונית כלשהי, לא כל שכן חשבונית שצורפה לתביעה, הנה חשבונית ששולמה או לא שולמה.

22.
הנתבעת טוענת כי חשבוניות מס' 8-12 ו-14 המפורטות בדף הריכוז, והמופיעות בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת, נלקחו בחשבון הסופי, לפיכך אין כל מקום להוסיף אותן ליתרת החוב כפי שהופיעה בכרטסת. לטענת הנתבעת, היא מסכימה כי חשבוניות מס' 1-7 ו-13 בדף הריכוז לא רשומות בכרטסת שלה, אולם היא טוענת כי מדובר בחוב אשר על בתי הספר ששמם מצוין בהן לשלמו, יתרתן של החשבוניות הנ"ל עומדת ע"ס 17,083.16 והנתבעת טוענת, כי החשבונית היחידה אשר הוצאה על שמה, חשבונית מס' 15 בדף הריכוז, איננה רשומה בכרטסת שלה.


על כן, לטענת התובעת, חובם של בתי הספר, אשר הנתבעת מכחישה את חובתה לשלמו ואשר לא רשום בספריה עומד ע"ס 17,083.16 בלבד, חשבוניות 1-7, 13 ו-15 (ע"ש הנתבעת), בדף הריכוז.

23.
הנתבעת טוענת כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי היא סיפקה את הציוד נשוא כתב התביעה לבתי הספר.

24.
הנתבעת טוענת, כי במידה ובית המשפט יחליט כי הנתבעת חייבת בתשלום סכום כלשהו בגין התביעה, אזי יש להורות על קיזוז הסכום הנ"ל מסכום אשר שולם כבר לתובעת, ע"ס 101,816, מיום 29.4.99 ולהורות על השבת כל סכום שנגבה ביתר, ואם בית המשפט יחליט לדחות את התביעה, הוא מתבקש על השבת כל הסכום אשר נגבה על ידי התובעת.

25.
נתבעים 5-6 טוענים כי הם נהגו בזמן הרלוונטי לתביעה לפנות לאחד האחראים של הנתבעת מס' 1 בבקשה להזמין להם את השירות המבוקש מהתובעת.


לטענתם, התובעת אשר היה מחובתה לתקצב את בית הספר וכן לספק להם הציוד והשירות לציוד הנ"ל, היא אשר הזמינה את השכירות הנ"ל עבור בית ספר תיכון ערערה, וכן של בתי הספר בכפר, והיא אשר התחייבה לשלם לתובעת בגין השירות הנ"ל.

דיון

26.
האם הנתבעת חייבת לשאת בתשלום עבור הציוד?


סעיף 193 לצו המועצות המקומיות (א) תשי"א - 1950, קובע כי:


"193* (א)
חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השכר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן מזכירה, ובאין מזכיר - עובד אחר של המועצה, הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה."


מעדותו של מנהל החברה, מר סרי עאבד, עד תביעה מס' 3, עולה כי דרך ההתקשרות היתה דרך הטלפון, (עמ' 8 לפרוטוקול):


"יש סוכן בשם הישאם שהיה מקבל את ההזמנות ממועצה מקומית ערערה, לפעמים היה במשרדי החברה ולפעמים היה יוצא. כשהוא לא היה במשרד אחת מהפקידות היו מקבלים את ההזמנה ומוסרת להישאם את ההזמנה. לפעמים היו מתקשרים גם אליי והייתי מעביר את זה להישאם. יכול להיות שחלק אני קיבלתי וחלק לא קיבלתי מההזמנות.

לא היו לנו הזמנות שחתומות על ידי ראש המועצה, הגזבר, המועצה, עם חותמת המועצה."


ראה לעניין זה גם את תצהירו של מר הישאם אבו רביע אשר לא נחקר עליו.

עד ההגנה מר ציון הדר, שהיה יושב ראש הוועדה הקרואה במועצה מקומית ערערה מעיד על שיטת ההתקשרות (עמ' 21 לפרוטוקול):


"מה שאמרתי בדיון הקודם תקף גם לדיון הזה, כל רכישה שבוצעה עצמאית על ידי בית הספר שלא באמצעות המועצה, חתומה על ידי המועצה, בית הספר הוא האחראי לתשלומה."

בעדותו של נתבע מס' 5 (עמ' 5 לפרוטוקול) נאמר כי:

"
"


"

"

"
"


"








א בית משפט שלום 9974/97 מיכון למשרד נצרת בע"מ נ' המועצה המקומית ערערה, מוחמד סיף, מחמוד אבו הלאל ואח' (פורסם ב-ֽ 27/09/2005)