פסקי דין על לאה ארזי | פסקי דין על רחל מנוחין

1963/07 א     24/05/2009




א 1963/07 לאה ארזי נ' רחל מנוחין








בית משפט השלום בפתח תקווה

ת"א 1963-07 ארזי נ' מנוחין


24 מאי 2009



בפני

כב' השופטת
שירי רפאלי


תובעים

1
.
לאה ארזי

נגד


נתבעים

1. רחל מנוחין




פסק דין

לפני תביעת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 81,140 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה 16.4.07) וכן למתן צו הצהרתי לפיו הזכויות והכספים בחשבון מס' 12188/98 וחשבון מס' 12188/78 בבנק לאומי לישראל בע"מ, סניף מודיעין (שני החשבונות יחד, להלן – "החשבון"), הינם בבעלות התובעת והיא זכאית ורשאית לבצע כל פעולה בחשבונות הנ"ל ללא כל צורך בהסכמת הנתבעת או בחתימתה.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

אין חולק, כי בין התובעת ("לאה") לבין הנתבעת ("רחל") קשרי משפחה רחוקים וכי משך כארבעים שנה ועד סוף שנת 2006, שררו ביניהן יחסי קרבה ורעות מיוחדים וחמים.

אין חולק, כי בשנת 1989 פתחה לאה את החשבון בסניף בנק לאומי בפתח-תקווה, סניף בו עבדה רחל כיועצת השקעות. לאה הפקידה בחשבון כספים, בעוד אין חולק כי רחל מעולם לא הפקידה בחשבון סכום כלשהו. אין חולק, כי לאה הסמיכה גם את הנתבעת לפעול בחשבון ולחתום על מסמכים בענייננו, אם כי לטענת רחל לא היה מדובר רק בהרשאת חתימה אלא בחשבון בבעלות משותפת. במהלך השנים הושקעו הכספים בצורות שונות ונשאו פירות, כאשר אין חולק, שרחל, כיועצת השקעות, היתה מעורבת במידה לא מבוטלת בבחירת מסלולי ההשקעה (ראה עדות לאה). אין חולק, כי במהלך כל השנים לא נמשך סכום כלשהו מהחשבון על ידי מי מהנשים. אין חולק, כי בשלב כלשהו, כשנסגר הסניף בפתח תקווה, העבירה לאה את החשבון לסניף הבנק במודיעין, מקום מגורי רחל, שם המשיך להתנהל באותה מתכונת. אין חולק, כי ביום הגשת התביעה נצבר בחשבון זה
סכום כולל של 81,342 ₪.


אין חולק, כי במהלך שנת 2001 נקלעה רחל לסכסוך גירושין עם בעלה דאז ועקב כך סבלה ממצוקה כספית. אין חולק כי על מנת לסייע לה, מסרה לה אז לאה את שיק מס' 10215 על סך של 15,000 ₪ ליום 13.3.01.

אין חולק, כי בינואר 2002 ביקשה רחל לרכוש את חלקו של בעלה לשעבר בבית המגורים שלהם במודיעין, אשר הועמד למכירה על ידי כונס נכסים. משלא היה די במשאביה של רחל לצורך הרכישה (גם לאחר שהתפטרה מעבודתה ומימשה את כל זכויותיה הסוציאליות וחסכונותיה, ראה ס' 30 לסיכומיה), הסכימה לאה להעמיד לרשותה סך של כ- 40,000 ₪ על מנת לסייע לה. לאה מסרה, אפוא, לרחל, את השיק מס' 10208, בלא שרשמה בו סכום, ורחל מילאה בו לאחר מכן את הסכום של 43,000 ₪. מנגד מסרה רחל ללאה במועד זה שני שיקים, ללא מועד פרעון: האחד על סכום של 40,000 ₪ והשני על סכום של 15,000 ₪, כנגד שני הסכומים שהעמידה לאה לרשותה.



אין חולק כי באוגוסט 2006 חידשו שתי הנשים את חתימותיהם בבנק עבור החשבון, במתכונתו הקבועה (עדות לאה בעמ' 6 לפרוטוקול, וכן ת/6 לתצהיר לאה).

ביני לביני, במועד כלשהו בסוף שנת 2006, מסיבה שלא הובררה כליל, "עבר חתול שחור" בין לאה ורחל. החברות, החיבה והחום הפכו לכעס, טינה ועלבון.

אין חולק כי באוקטובר 2006 פנתה לאה לבנק לאומי סניף מודיעין וביקשה למשוך את כל הכספים מהחשבון ב"נקודת היציאה" הקרובה. משנודע לבנק על קיומו של סכסוך בין לאה ורחל, סירב לשחרר את הכספים לידי לאה בלא הסכמת רחל. לאה פנתה אל רחל, אך זו הודיעה כי היא מתנגדת לשחרור הכספים, מהטעם שמדובר בכספים שלה עצמה שניתנו לה בעבר כמתנה על ידי לאה, וזאת באופן בלתי הדיר ובלתי מותנה.

אין חולק כי במרץ 2007 פנתה לאה אל רחל ודרשה כי רחל תשיב לה את הסכומים שקיבלה ממנה באמצעות שני השיקים (ס' 16 לתצהיר רחל, עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 24, 27). אין חולק, כי רחל השיבה ללאה כי אין בידה את הסכום המבוקש וכי תחזיר אותו רק כאשר תמכור את דירתה, בלא שנקבה במועד המכירה.



ביום 12.4.07 הפקידה לאה בבנק את שני השיקים שמסרה לה רחל בזמנו לצורך פירעון ההלוואות, אך הללו לא כובדו בהיעדר כיסוי בחשבונה של רחל.

בנסיבות אלה וכבר ביום 16.4.07 הגישה לאה את תביעתה שלפני. בכתב התביעה טענה לאה כי על רחל לפרוע לידיה את שתי ההלוואות שנתנה לה בשיקים בשנים 2000 ו – 2001. לעניין זה טענה לאה כי רחל עצמה מסרה לידה שיקים לצורך פירעון הלוואות אלה, אך בסופו של דבר לא כיבדה אותם. לאה מאשרת כי בעת שנתנה לרחל את ההלוואות לא הוסכם על מועד פירעון ספציפי, אך לדבריה רחל הודיעה כי מיד לאחר שתרכוש את הבית במודיעין מכונס הנכסים, בכוונתה למכור אותו ולרכוש דירה אחרת, קטנה יותר, ומהפרש הכספים תשיב את ההלוואות. לאה מוסיפה וטוענת, כי גם אם לא הוסכם כל מועד פירעון, אזי ההלוואות עומדות לפירעון בהודעה מוקדמת של זמן סביר, והודעה כזו ניתנה על ידה לרחל כבר במרץ 2007. לאה דוחה מכל וכל את טענת רחל, לפיה הוסכם כי הכספים יוחזרו רק כאשר יימכר הבית, יהא מועד זה אשר יהא, אם בכלל.

אשר לכספים בחשבון, לאה טוענת כי בעת פתיחת החשבון והפקדת הכספים בו על ידה, היה ברור ומוסכם על שתי הנשים כי רחל תהיה זכאית למשוך אותם מהחשבון ולעשות בהם שימוש רק "לאחר 120" של התובעת, וכי היתה זו למעשה דרך להוריש כספים לרחל. לאה תומכת טענתה בדברי רחל בתמליל שיחה שהוקלטה ובחקירתה הנגדית, בעובדה שרחל לא משכה כספים מהחשבון משך שנים ארוכות למרות שהיתה במצוקה, ובכך שהיא עצמה ראתה להישאר בעלים בחשבון ולא מסרה את הכספים לשליטת רחל. לאה דוחה את הטענה לפיה הכספים הם בגדר במתנה שניתנה לרחל כבר בשנת 1989 באופן בלתי הדיר ובלתי מותנה וכן את הטענה כי רחל בעלת זכויות במחצית הסכום, כבעלים במשותף של החשבון. לאה מדגישה כי בנוסף, זכותה של רחל לקבל בעתיד זכות בכספים היתה גם תלויה בהמשך יחסי החברות. משהסתיימה החברות, טוענת לאה כי היא רשאית לחזור בה מכוונתה להעניק את כספי החשבון לרחל "לאחר 120" ובהתאם למשוך אותם מהחשבון.


רחל הגישה כתב הגנה, בו דחתה את טענות לאה. אשר לשני השיקים, רחל טענה אמנם בכתב ההגנה כי: "לא עסקינן בהלוואות!!!" (ס' 4 לכתב ההגנה), וגם בסיכומיה טענה כי משלא הוסכם על תשלום ריבית והעמדת בטחונות, אין מדובר בהלוואה (ס' 22 לסיכומים). ואולם, בד בבד אישרה כי "כוונת הנתבעת היתה להשיב את הכסף לתובעת בבוא היום, לכשיתאפשר לה..." (שם, וראה גם ס' 27 לסיכומיה), וכן אישרה כי מסרה ללאה שיקים נגדיים לצורך פרעון הכספים. עוד אישרה רחל בכתב ההגנה ובתצהיר, כי כשפנתה אליה לאה במרץ 2007 ודרשה את הפרעון, השיבה כי תחזיר ללאה את הסכום כאשר תמכור את ביתה. בד בבד מכחישה רחל כי התחייבה אי פעם למכור את הבית, ודאי לא בטווח הקצר או במועד ספציפי. אשר לכספים בחשבון הבנק, עומדת רחל בהתנגדותה לאפשר ללאה למשוך סכום כלשהו מחשבון זה. אמנם היא מאשרת כי מקור הכספים כולם בלאה, אך לדבריה הם ניתנו לה כמתנה בלתי הדירה כבר בעת פתיחת החשבון, כדבריה: "כסף עכשיו וביד חמה, במקום לחכות לירושה שהרי הנתבעת אינה יורשתה הטבעית" (ס' 8 לכתב ההגנה). את טענתה זו תמכה רחל בכך שלאה פתחה את החשבון מלכתחילה לא במקום מגורי לאה אלא בסניף בו עבדה רחל ולאחר מכן אף העבירה אותו למקום מגורי רחל. כמו כן היא מפנה לכך שהיתה זו היא שניהלה את השקעת הכספים בחשבון, לכך שלאה מעולם לא משכה סכום כלשהו ממנו ולכך שבאוגוסט 2006 חידשה לאה את החתימות בחשבון בלא שמשכה את הכספים ובלא להנהיג בו כל שינוי. רחל מדגישה, כי למעשה היתה זכאית בכל עת למשוך את הכספים מהחשבון, אך לא עשתה כן מפאת "רגישות וכבוד לתובעת".

ביום 4.12.08 התקיים דיון ההוכחות בתיק ונחקרו לאה, רחל ומספר עדות נוספות מטעם רחל. בחקירתה של רחל, בתשובה לשאלה מתי היא מתכוונת לפרוע את השיקים של 40,000 ₪ ו – 15,000 ₪, השיבה רחל: "15,000 ₪ מיד כי היא נתנה לי וכשאוכל אני אחזיר. אם היא רוצה, תקבל מיד. לשאלת ביהמ"ש אם כך מדוע לא שילמתי זאת מיד כשהוגשה התביעה, אני אומרת כי כבר הוגשה תביעה...". לאור דבריה אלה, ניתן

פסק דין
חלקי אשר חייב את רחל לשלם ללאה סכום של 15,000 ₪, כשהוא משוערך על דרך תוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. בנוסף חויבה רחל בתשלום שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.

אני רואה חשיבות לציין, כי לאור החברות ששררה פעם בין הנשים המכובדות, עשה בית המשפט מאמץ מיוחד להביאן לכלל סיום התיק בדרכי שלום, בפשרה כספית כזו או אחרת. משלא עלה הדבר בידי בית המשפט בעת דיון ההוכחות, הצדדים ועורכי דינם אף זומנו במיוחד לדיון נוסף, לצורך זה בלבד. למרבה הצער והפלא, מאמצי בית המשפט והצעותיו נתקלו בעמדה נוקשה ועיקשת של הנתבעת ובאות כוחה, אשר סיכלה כל פשרה אפשרית.
אין מנוס, איפוא, ממתן

פסק דין
בתיק לגופו.












א בית משפט שלום 1963/07 לאה ארזי נ' רחל מנוחין (פורסם ב-ֽ 24/05/2009)