פסקי דין על טור' יבגני סטרובינסקי | פסקי דין על התובע הצבאי הראשי

99/03 ע     24/06/2003




ע 99/03 טור' יבגני סטרובינסקי נ' התובע הצבאי הראשי




בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני
השופטים:
אלוף ישי בר
- אב"ד
אל"ם שי יניב
- שופט
אל"ם מרדכי לוי
- שופט

בעניין:

טור' יבגני סטרובינסקי
- המערער (ע"י ב"כ, סרן נעם פינגר)

נ ג ד

התובע הצבאי הראשי
- המשיב (ע"י ב"כ, סרן דורית גווילי)

ערעור על פסק-דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוט צפון שניתן בתיק צפ/596/02א' (רס"ן יצחק כהן - אב"ד; רס"ן אבי גרינאפל - שופט; סרן רועי נמר - שופט) ביום 15/05/03. הערעור (חומרת העונש) התקבל חלקית.
פ ס ק - ד י ן

1. המערער, טור' יבגני סטרובינסקי
, הורשע בבית הדין המחוזי מ"ש צפון בהחזקת סם מסוכן, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973; ובסירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים, לפי סעיף 127א לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. ההודאה הייתה במסגרת הסדר טיעון. בהתאם להסדר, עתרו הצדדים להשתת מאסר בפועל לתקופה של 45 יום. ברם, הצדדים נחלקו בשאלת מידת המאסר המותנה ושאלת ההצדקה להטלת פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה. בהיבט זה טענו, אפוא, הצדדים זה בכה וזה בכה. בית הדין המחוזי כיבד את עמדת הצדדים באשר למאסר בפועל, וקיבל את עמדת התביעה באשר לרכיבי הענישה האחרים. על המערער הוטלו, אפוא, ארבעים וחמישה (45) ימי מאסר בפועל, שמונה (8) חודשי מאסר מותנים, ופסילה ממשית מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה אזרחי וצבאי לתקופה של שנתיים (ראו סעיף 37א(א1) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים)). ההגנה משיגה על תקופת המאסר המותנה ועל תקופת פסילת רישיונות הנהיגה. 60221

2. ב"פרטים הנוספים" שהוצגו לפני הערכאה קמא ניתן הרקע העובדתי לנסיבות ההרשעה:

"ב-14/07/02 הגיעו שוטרי משטרת ישראל לדירתם המשותפת של טור' וליקנסקי וטור' סטרובינסקי, ובידם צו מעצר ע"ש טור' וליקנסקי. אחד מהשוטרים הבחין בשרידי סם מסוכן מסוג קנבוס על רצפת חדר המגורים. בעקבות חיפוש שנערך בדירה נמצא סם מסוג קנבוס ... בפח האשפה שבמטבח. כמו כן, נתפסה שקית ובה סם מסוכן מסוג קנבוס מתחת לאחת הכריות שבספה בחדר המגורים. המשקל הכולל של הסם הוא 3.21 גרם נטו".

יום לאחר מכן, סירב המערער למסור דגימת שתן, לאחר שנצטווה לכך על-ידי קצין שיפוט בכיר בחיל המשטרה הצבאית.

3. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, מצאנו להיעתר להגנה בכל הנוגע לתקופת פסילת רישיון הנהיגה, ולדחות הערעור באשר למאסר המותנה. נבאר הדברים.

א. לא אחת, נקבע בפסיקת בית דין זה, כי על תקופת התנאי להיות מידתית. תקופת תנאי ממושכת מדי מציבה, לא אחת, קשיים בפני
הערכאה המתבקשת להפעיל את התנאי. קשיים אלה מוליכים לעתים ל"תוצאה קשה". על-מנת להימנע מכך מנחה הפסיקה להטלת עונש מותנה אפקטיבי בהיבט ההרתעתי, שנועד להוות תמרור אזהרה מידתי לעתיד לבוא. מובן הדבר, שאם יעבור הנאשם עבירה נוספת, על בית המשפט יהא לשקול את העונש הראוי לנאשם בגין העבירה הנוספת בנוסף להפעלת העונש המותנה. בכך מושגת הן התכלית המידתית בענישה, והן התכלית של הותרת מרחב ראוי של שיקול דעת בידי בית המשפט המתבקש להפעיל את התנאי (ראו רע"פ 5798/00 6115/00 ריזי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (3) 1, 17-18; ע/3/03 טור' מולה-אזרני נ' התובע הצבאי הראשי
).

בעניין דנן, יכול וניתן היה להסתפק בתקופת תנאי מתונה יותר. ברם, זו עמידתו השנייה של המערער בפני
ערכאה שיפוטית על-דבר עבירות בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. העתירה למידת המאסר בפועל, במסגרת "הסדר הטיעון" הייתה מתונה. בית הדין המחוזי כיבד עתירה זו. כך נהג בית הדין, תוך שהוא מתחשב ב"נסיבותיו האישיות" של המערער. ההקלה במידת המאסר בפועל הוליכה לשיעור המאסר המותנה, שנקבע על-ידי בית הדין המחוזי. בשיעור זה, בנסיבות העניין, לא ראינו כראוי לערכאת הערעור להתערב.

ב. שונים פני הדברים באשר לתקופת הפסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה. כעולה מתמצית הנסיבות, שהוצגה לעיל, בעניין דנן הועמדו לדין שני נאשמים. חברו של המערער נדון בפני
מותב אחר בבית הדין המחוזי. בעניינו הופעל מאסר מותנה של שלושה-עשר חודשי מאסר בפועל. נקבע, כי המאסר בפועל המוטל על-דבר העבירות הנוספות נשוא הרשעתו בהליך האחרון (שימוש בסם מסוכן בשתי הזדמנויות והחזקה בסם מסוכן בצוותא עם המערער דנן) ירוצה באורח חופף. כמו כן, הושתו על חברו של המערער 11 (אחד-עשר) חודשי פסילה ממשית של רשיון הנהיגה האזרחי והצבאי. נתנו דעתנו למכלול ההיבטים העובדתיים בפרשה זו ומצאנו, כי שיקולי "אחידות הענישה" מוליכים לכך, שראוי שתקופת הפסילה של רישיון הנהיגה בעניינו של המערער, תהא מתונה יותר מזו שהוטלה על חברו לפרשה. לכך מתוספות הנסיבות האישיות כבדות המשקל. די בכך שנציין, שהמערער הוא בן 23, עלה מרוסיה לבדו בשנת 2000, ואין לצדו גרעין של תמיכה מבית.
מצאנו, כי הן שיקולי השיקום הייחודיים בעניינו של המערער והן מידת פסילת רישיון הנהיגה שהוטלה על חברו - מהווים "נסיבות מיוחדות", המצדיקות למתן באורח משמעותי מתקופת הפסילה ולהעמידה על שמונה (8) חודשי פסילה ממשית של רישיון הנהיגה האזרחי והצבאי (ראו סעיף 37א(א1) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים), שמניינם מיום תום תקופת המאסר לריצוי בפועל.

הערעור מתקבל, אפוא, בחלקו, כאמור.
ניתן היום, כ"ד סיוון התשס"ג, 24 יוני 2003, והודע בפומבי ובמעמד הצדדים.

_______________ _______________ _______________
אב"ד שופט שופט

חתימת המגיה: _________________ העתק נאמן למקור
רס"ן ציון סלמנזדה
תאריך: ______________________ ק. בית הדין
בלמ"ס ע/99/03

1
1









ע בית דין צבאי 99/03 טור' יבגני סטרובינסקי נ' התובע הצבאי הראשי (פורסם ב-ֽ 24/06/2003)