פסקי דין על יעקב רובין | פסקי דין על מנחם ברגר | פסקי דין על צבי מיתר | פסקי דין על יואל סלומון ואח' |

232/85 בג"צ     02/05/1985




בג"צ 232/85 יעקב רובין נ' מנחם ברגר, צבי מיתר, יואל סלומון ואח'




(פ"ד לט (2) 215)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"צ מס' 232/85
השופטים: כבוד השופט א' ברק
,
כבוד השופט ג' בך
,
כבוד השופט א' גולדברג
העותר: יעקב רובין
, עו"ד
ע"י ב"כ עו"ד י' רובין
, עו"ד א' פוזנר
נ ג ד

המשיבים: 1. מנחם ברגר
, עו"ד, ראש לשכת עורכי הדין בישראל
2. צבי מיתר
, עו"ד
3. יואל סלומון, עו"ד
4. ועד מחוז חיפה של לשכת עורכי הדין
5. סיעת "הצעירים" בוועידה הארצית של לשכת עורכי הדין
6. סיעת "המקצוע החופשי"
ע"י ב"כ עו"ד צ' טרלו
, עו"ד ט' ארליך




עתירה למתן צו-על-תנאי.
פ ס ק - ד י ן

השופט א' ברק
: ביום 15.5.85 אמורות להתקיים בחירות לראש לשכת עורכי הדין בישראל. בבחירות אלה מתחרים מספר מועמדים, ביניהם העותר והמשיב 1 (להלן – המשיב). לקראת הבחירות נערכו שני הסכמים: האחד בין הרשימה המאוחדת למען מקצוע חופשי (היא רשימתו של המשיב) והרשימה הירושלמית המאוחדת לבין רשימת הצעירים ארצית כללית וגוש פרקליט צעיר; האחר בין המשיב לבין יו"ר ועד מחוז חיפה של לשכת עורכי הדין. ההסכם הראשון הוא בכתב, ואילו ההסכם השני נערך בעל-פה. ההסכם הראשון קובע, בין השאר, את המועמדים של הצדדים להסכם לתפקיד ראש הלשכה בבחירות הקרובות ולבחירות שייערכו ב-1987. כן נקבעים בו המועמדים לתפקידים נוספים בלשכה, כגון ממלא-מקום ראש הלשכה, ראש המועצה וראשי ועדים מחוזיים. ההסכם השני קובע, כי משיתפנה מקום בוועדה לבחירת שופטים, יתמוך המשיב ביו"ר הוועד המחוזי בחיפה כחבר הוועדה. דבר קיומם של ההסכמים נודע לעותר, וביום 4.4.85 הוא פנה במכתב לחברי הלשכה, בו הופנתה תשומת לבם לקיומם של ההסכמים, ונמתחה על כך ביקורת חריפה. ביום 21.4.85 שלח העותר מכתב למשיב. כי הציע לו, בין השאר, להודיע על בטלותם של ההסכמים. משלא נענה (שכן נתקבל רק ב-28.4.85), עתר ביום 28.4.85 לבית-משפט זה בבקשה, כי יוכרז על בטלות ההסכמים וכי ייאסר ביצועם וייאסר מתן התחייבות בכל הנוגע להצבעה בבחירות. העתירה הועברה בדחיפות להרכב של שלושה שופטים, תוך שניתנה למשיבים הזדמנות להשתתף בדיון להוצאתו של צו-על-תנאי. המשיב ניצל הזדמנות זו, ושמענו אתמול את טיעוניו של העותר ואת תשובתו של המשיב.

הגענו לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות בשל השיהוי שחל בהגשתה. דבר ההסכמים והחתימה עליהם נודע לעותר לכל המאוחר ביום 4.4.85 (מועד משלוח מכתבו לחברי הלשכה). מאז ועד להגשת העתירה עברו כחודש ימים. כל אותה עת לא נעשה דבר של ממש בעניינם. נראה לי, כי בכך השתהה העותר יתר על המידה. היה עליו לדרוש מיד את ביטול ההסכמים, ואם בקשתו סורבה, היה עליו לפנות לבית-משפט זה. וזאת לכל המאוחר מיד לאחר הגשת רשימת המועדים (ביום 15.4.85). תחת זאת המתין העותר עד לשעה מאוחרת זו, המותירה אך ימים ספורים להוצאת צו-על-תנאי, לקבלת תצהירים מששת המשיבים (המשיבה השביעית, לשכת עורכי הדין בישראל, נמחקה בהסכמת העותר) ולדיון בעתירה.

הלכה פסוקה היא, כי בית-משפט זה רשאי לדחות עתירה, אשר הוגשה באיחור ואשר השיהוי בהגשתה גרם נזק או שינוי באינטרסים של יחידים או של הכלל (ראה בג"צ 453/84,



בג"צ בית המשפט העליון 232/85 יעקב רובין נ' מנחם ברגר, צבי מיתר, יואל סלומון ואח', [ פ"ד: לט 2 215 ] (פורסם ב-ֽ 02/05/1985)