פסקי דין על ויטוריו דבש | פסקי דין על אלחנן הלוי

5914/01 א     24/02/2002




א 5914/01 ויטוריו דבש נ' אלחנן הלוי




בעניין:

76



בתי המשפט


בית משפט השלום ראשון לציון
א
005914/01


בפני
:
כבוד השופט אהרן ד. גולדס

תאריך:
24/02/2002




בעניין
:
ויטוריו דבש
על-ידי ב"כ עוה"ד ח. טביב
מרח' אחד העם 7, רחובות




התובע

נ
ג
ד


אלחנן הלוי
על-ידי ב"כ עוה"ד י. רווה
מרח' רוטשילד 78, ראשון לציון




הנתבע





פסק דין

1.

תביעה זו הינה לתשלום פיצויים בגין הפרת התחייבות
חוזית וביטולה שלא כדין ,
הצגת מצג שווא באשר להסכם – בטרם חתימתו ובמהלך קיומו עד כדי הטעיה.
התביעה הינה לתשלום פיצוי בגין נזקים אלו
בסך מצטבר של
260,186 ₪.

2.
העובדות הצריכות לעניין:
א.
בתאריך ה- 12.4.98 התקשרו התובע ושותפו
עם הנתבע בהסכם,
לפיו נמכרה לנתבע מיכלית
תערובת מתוצרת "איווקו" , שנת יצור 1984 מספר רישוי

54-081-17 .
(להלן: "הסכם המיכלית/ הסכם א' ").
לפי ההסכם
התחייב הנתבע לשלם לתובע 10,000 $ בתוספת מע"מ לפי שער הדולר היציג במועד כל תשלום.
ההתחייבות הינה ל-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מה- 1.6.98 ועד ה- 1.3.99.
הצדדים אף חתמו על פיצוי מוסכם בסך 3,000 $ ללא צורך בהוכחת הנזק - על כל צד שיפר את ההסכם הפרה משמעותית או יסרב לקיימו בבחינת אי-עמידה בתנאי תשלום מחד, ומאידך- אי העברת הבעלות ו/או ההחזקה.

ב.
להבטחת פירעון כל התשלומים במלואם ובמועדם התחייב הנתבע למשכן לטובת התובע את זכויותיו לחלק מן המקרקעין
הידועים והרשומים כחלקה 357/1 בגוש 3928 בראשון-לציון (להלן: "המקרקעין") המוקנים לו מצוואת אביו, ואשר טרם נרשמו על שמו .
לצורך כך, התחייב הנתבע לרשום הערת אזהרה לטובת המוכר על המקרקעין המוקנים לו מצוואת אביו - תוך 12 חודשים מיום חתימת ההסכם.

ג.
בנוסף, חתמו הצדדים על הסכם נוסף באותו יום , לפיו מכר התובע לנתבע זכות עבודה בקואופרטיב "התנועה"
להובלת תערובת ממכון תערובת "מתמור"
(להלן: "הסכם הזכות/ הסכם ב' ").
זכות העבודה טמנה בחובה את היכולת להוביל ולחלק תערובת בישובים חקלאיים בדרום הארץ באמצעות המיכלית.
שווי הזכות הוסכם
על דעת הצדדים בסך כולל של
35,000 $ בשבעה-עשר תשלומים רצופים. כן הוסכם על פיצוי מוסכם בסך 8,000 $ בגין
הפרתו של ההסכם, בתנאים כפי שצויינו לעיל.
הצדדים אף הסכימו כי נטל המס האמור להיות משולם על התמורה יחולק כך ששני שליש מהסכום יחולו על הקונה, ושליש – יחול על המוכר.

ד.
המיכלית נמסרה לחזקת הנתבע לאחר חתימת ההסכמים דלעיל ביום ה- 12.4.98 ואילו
ביום ה- 18.12.98 שלח הנתבע הודעה מטעמו לתובע על ביטול העיסקה.

3.
טענות התובע ב"קליפת אגוז":
א.
התובע זכאי לקבלת תמורת המשאית בסך 10,000 $ זאת משום שהחזקה והבעלות במשאית הועברו לאחר חתימת ההסכם לידי הנתבע, והוא הפר את התחייבותו
לשלם את שוויה כפי שהתחייב בהסכם.

ב.
הנתבע לא עמד בתנאי התשלום עליהם התחייב, ולנוכח הפרה משמעותית
זו עליו לשלם את סך הפיצוי המוסכם המצויין ב"הסכם המיכלית"
ששוויו עומד על סך 3.000 $.

ג.
הנתבע
אף הפר את "הסכם הזכות"
עליו הוא חתום,
ולא העביר את שווי הזכות עליה התחייב בסך 35,000 $ לידי התובע.

ד.
בגין אי העמידה בתנאי התשלום של ההסכם השני- על הנתבע לשלם
גם את סך הפיצוי המוסכם בהסכם זה על סך 8,000 $.

ה.
על הנתבע לשאת בנטל המס על העברת הזכות , בתנאים שהתחייב עליהם
בהסכם הזכות. לפי תחשיבי התובע חלקו של הנתבע בשיעור המס הגלובאלי הינו על סך של 29,242 ₪.

ו.
הנתבע הפר את ההסכם בכך שלא רשם הערת אזהרה לזכות התובע על נכס כאמור בסעיף 9 להסכם א'.

סך כל הנזקים שהתובע טוען להם עולה כדי 260,186 ₪ , וכן תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך- דין.

4.
מאידך, מבקש הנתבע לדחות את התביעה בשל הטעמים הבאים:
א.
הנתבע מכחיש את טענת התובע כי הפר הוא את ההסכמים כלפיו.
לטענתו, שני ההסכמים
נגועים בהונאה ובתרמית, וקדמו להם הטעיה, מצג-שווא וחוסר תום לב מצד התובע כלפי הנתבע , ולפיכך המה מבוטלים מעיקרם.
לפיכך ,לטענתו,
מראשיתם
לתובע לא הייתה כל זכות לקבל תשלומים כלשהם בגין הסכמים אלו, ואילו על הנתבע לא הייתה מוטלת החובה לכבדם ולמלא אחר הוראותיהם.

ב.
המצג הבסיסי אשר הוצג לפניו, לטענתו, הוא כי שני ההסכמים תלויים זה בזה, ולפיכך נחתמו הם יחדיו.
הנתבע אמור היה לרכוש את המיכלית יחד עם זכות העבודה- כאשר למיכלית יש את היכולת הטכנית לבצע את זכות העבודה.
בדיעבד- התברר לנתבע כי ניתן להפריד בין ההסכמים ולקיימם בנפרד , והם אינם בבחינת תלויים זה בזה.
הנתבע אף ביקש לציין, כי בניגוד לאמור בפתחו של הסכם א' - מר רפאל ברגיל, שותפו של התובע לא חתם לבסוף על הסכם המכירה.

ג.
עובר לחתימת הסכם הזכות, הוצג על-ידי התובע מצג-שווא לפיו העבודה על המיכלית אינה מצריכה כל ידע וניסיון מיוחדים , ובאמצעותה -
ניתן להגיע להכנסה במחזור כספי של כ- 20,000 ₪ לחודש.

זאת, מלבד הטבות עבודה
נוספות .
לטענת הנתבע, מצבו האישי והכלכלי
הירוד
היה ידוע לתובע, ואילו הוא ניצל זאת והציג לו מצג שיקרי לפיו יוכל לתפעל את המיכלית בנקל , זאת למרות שהיה
ידוע לו על כך שלנתבע אין כלל ניסיון בהובלת תערובת באמצעות המיכלית, וכל שהיה לו – זהו רשיון נהיגה על משאית, שגם בו לא השתמש כבר שנים.
כמו-כן, הובטח לו על-ידו כי הגורמים שהעניקו לו את זכות העבודה- ישתפו גם עימו פעולה, ידריכו אותו , יעזרו לו ויספקו לו עבודה בלא כל תנאי ומגבלה.

ד.
לטענת הנתבע, התובע גם לא גילה לנתבע כי קודם לחתימת ההסכם המשאית לא הייתה תקינה ובלתי כשירה לתנועה מחמת העובדה שלא עברה את מבחן הרישוי. בנוסף, גם לאחר שנמסרה המיכלית לידי הנתבע- היא הייתה במצב תחזוקתי גרוע , ולפיכך הייתה
מושבתת במוסך מספר חודשים לצרכי תיקונים והכשרתה לטסט, וכל זאת על חשבונו של הנתבע באופן שמנע מבעדו לעבוד בה במיידי.
(להלן: "השבתה ראשונה")
אולם, גם לאחר שהמיכלית הוכנסה לבסוף לעבודה – היא התקלקלה לעיתים קרובות. אופן תיקון המיכלית הוכתב על-ידי חברת "התנועה" , אשר ניכתה ממשכורתו את הוצאות התיקונים.

ה.
לטענת הנתבע, הוא רומה גם בנושא זכות העבודה . המיכלית הנה מדגם ישן, הוא שובץ לעבודה ללא תידרוך טכני ומעשי, וטענו כנגדו- כי לא ניתן לשבצו למגוון עבודות הובלה בשל אי התאמה אישית, זאת תחת אצטלא כי האשמה נאוצה בדגם המיושן של המיכלית.
לאחר כחודשיים בהם עבד לסירוגין , נאלץ הנתבע לחדול מעבודה עם המיכלית, הוא החנה אותה- ולאחר מספר חודשים החזיר את רשיונותיה למשרד הרישוי.
בשל כל האמור לעיל, שלח הנתבע הודעה מטעמו לתובע ביום ה- 18.12.98 לפיה הוא מבטל את העיסקה, אולם הוא לא קיבל על מכתבו תשובה.

ו.
לגבי הערת האזהרה המוזכרת בהסכם- הסתבר לנתבע בדיעבד , לאחר חתימת ההסכם, כי אין הוא יכול מבחינה משפטית לרשום הערת אזהרה כפי שהתחייב , מאחר והמקרקעין הנדונים לא נרשמו עדיין על שמו.

ז.

לטענת הנתבע, מכיוון שהוא לא הפר את ההסכם כלפי התובע בצורה כלשהיא, אין מקום לקבוע כי עליו לשלם פיצויים לתובע. הנתבע טוען להפחתת הפיצוי המוסכם בהסכם עד לאפס, וכן טוען כי אין עליו חובת תשלום בגין מס הכנסה או מס רווחי הון בשל ההונאה והמרמה שנהגו בה כלפיו.

בשל כל האמור לעיל, לטענתו- לא היה באי קיום ההסכמים
מצידו
משום הפרתם, ואין כל מקום או עילה לאוכפם על הנתבע, או לפסוק נגדו פיצויים בגין אי קיומם.
לפיכך- הסעד המבוקש לדידו, הינו דחיית התביעה וחיוב התובע בהוצאות.

5.
חילוקי הדעות בין הצדדים מתרכזים ,אם כן, בשאלות הבאות:
האם במקרה שלפנינו הונה התובע את הנתבע - כפי טענתו, בכך שהציג לו מצג-שווא באשר למצבה התחזוקתי של המיכלית, ובאשר לתנאי צורת רכישתה.
עוד חלוקים הצדדים, אם ייקבע כי התובע הטעה או העלים מידע מהנתבע, מהו שיעור הפיצוי המגיע לנתבע, אם בכלל, ואם ייקבע כי התובע לא הונה - נבקש לבחון מהו שיעור הפיצוי המגיע לתובע על הפרת ההסכם עימו מצידו של הנתבבע.


6.
ראשית, עלינו לבחון את אופן ההתקשרות בין שני הצדדים בעניינינו.
לטענת הנתבע, התובע יזם פניה איליו לצורך מכירת המיכלית "כי הוא ידע שאין לי מה לאכול, שאני שבור נפשית..." (ע"מ 3 לפרוטוקול, שורות 8 ו-12 ), ואילו לטענת התובע "אלחנן (הנתבע- הערה שלי, א.ד.ג) כפה עצמו עלי" (ע"מ 25
לפרוטוקול, שורות 9-5 ).
שני הצדדים מסכימים על כך כי "המשדך" ביניהם היה עד התביעה- מר אלי ימין, אשר הכיר בעקיפין את שניהם וקישר ביניהם לצורך ביצוע העיסקה.
אולם מפי עדותו של עד זה, לא ניתן ללמוד על טיבה של העיסקה
שנרקמה בין שני הצדדים דא פקטו. ראשית, מכיוון שעדותו לגבי המכירה עצמה וחתימת החוזה היא בגדר עדות שמיעה. "מעולם לא הייתי בעיסקה של המכירה, ולא בחתימת החוזה, לא יודע איפה חתמו ומה עשו" (ע"מ
13 לפרוטוקול, שורות 5-4 ) . שנית, דברי העד נגועים בחוסר אמינות - " אני לא זוכר מתי זה היה... אני לא אדם שיש לו זיכרון נקודתי"(ע"מ 11
לפרוטוקול, שורות 16-15 ), ומאוחר יותר הוא לא זכר מתי המיכלית עמדה בחצרו , לא זכר את מספר הרכב , ואף את השנה , ולפיכך קשה לקבל את טענתו שהמשאית עם המיכלית עמדה אצלו בחצר שבועיים בלבד. (ע"מ 14לפרוטוקול, שורות 6-4
).
בנוסף, במהלך המשפט התברר לי כי הנתבע איים עליו- מה שמקשה עוד יותר לקבל אמת מידה אובייקטיבית
מגרסתו (ע"מ 10
לפרוטוקול, שורות 5-4
).
אם כן, ננסה לבחון את מהות הקשר שנוצר בין הצדדים לאור ההסכמים שנכתבו לבסוף בין שניהם.

7.
תוקפם של ההסכמים


כעת אבחן את שני
ההסכמים עליהם חתום ,בין היתר, הנתבע
- ואותם צירף התובע לכתב תביעתו.



א.
התובע וגיסו- מר ברגיל רפאל היו בעלים רשומים של מיכלית לפני מכירתה לנתבע , אולם מסמך א'
נערך בפועל
אך ורק בין התובע והנתבע, על אף ששמו של השותף מצויין עליו. מלשון ההסכם ניתן ללמוד
כי חובתו של התובע הייתה ליידע את שותפו באשר להעברת הבעלות .אולם מכיוון שהתובע וגיסו הגיעו להסכם פירוק שיתוף לא דרך ביהמ"ש , אלא בהסכמה הדדית,שבמסגרתו - התובע קיבל את המיכלית, הרי שהשותף אינו צד לעניין. מר ברגיל לא הגיש תביעה נפרדת כנגד התובע, ולכן נלמד כי המחלוקת בעניינינו מתמקדת בתובע ובנתבע ובקשר החוזי שנרקם ביניהם.
אציין, כי אל התלונות המאוחרות יותר שהשמיע בנו של השותף
כלפי התובע אתייחס בהמשך.

ב.
כוונת הצדדים נלמדת בראש ובראשונה מלשון הניסוח של ההסכם. חזקה על לשון ברורה ומפורשת שהיא מביעה את כוונת הצדדים ומשקפת את רצונם. (לענין זה ר' דיני חוזים [מהדורה שניה] גבריאלה שליו, ע"מ 301), ובמיוחד אמורים הדברים כלפי הנתבע אשר עורך דין מטעמו הוא שהכין את ההסכמים.

בדיקת הסכם המיכלית

בפתח הסכם המיכלית מוגדר מעמדם של הצדדים, והנתבע חתום על כך כי הוא "מצהיר כי בדק את המיכלית ואת ניירותיה, וכי הוא קונה אותה במצבה כמות שהיא- ומוותר בזה על כל טענות בממכר".
כמו- כן, מוסדר בגוף ההסכם התמורה בעבור המיכלית, מועדי התשלום ,סדרי הצמדתו וכן גובה הפיצוי המוסכם על הצדדים בשל "אי עמידה בתנאי התשלום מחד-גיסא או אי העברת הבעלות ו/או החזקה מאידך גיסא" .
הנתבע גם חתום על כך כי "החזקה במיכלית תימסר, והעברת הבעלות ע"ש הקונה תתבצע בכפוף לרישום המשכון לטובת המוכר, והצגת אישור המשכון הנ"ל. " וכן כי הוא "ירשום הערת אזהרה לטובת המוכר על זכויותיו, וימציא אישור על רישום ההערה למוכר, וזאת לא יאוחר מתוך 12 חודשים מיום חתימת ההסכם".

בדיקת הסכם זכות העבודה

הסדר דומה נערך אף בהסכם השני, יתרה מכך-
בפתחו של הסכם הזכות הנתבע הצהיר על כך ש "בדק את זכויות העבודה של המוכר (התובע- הערה שלי , א.ד.ג) בקואופרטיב "התנועה" (חברת הובלה המציגה את סידורי העבודה של המיכלית
למכון התערובת "מתמור"- הערה שלי,
א.ד.ג)
וכן כי קיבל את הסכמת הקואופרטיב להיכנס בנעליו של המוכר בתור בעל זכות העבודה על המשאית בקואופרטיב".

במהלך הראיות שהוצגו בפני
במשפט הובהר לי כי קודם לכן, ביום ה- 7.10.97 נערך זיכרון דברים בין הנתבע לבין מנהל קואופרטיב
"התנועה"- מר אפרים כוכבה ,
ובמסמך סוכם על המשך
המעמד המשפטי של המיכלית לאחר מכירתה , לפיו כל ההסכמים אשר היו
קיימים לגבי התובע ושותפו בנוגע למיכלית דלעיל , יחולו גם על הנתבע.
וכן
כל שינוי שברצונו של הנתבע לעשות- חייב להיות בהסכמת החברה, שלה שייך נפח ההובלה.

בנוסף הוכח בפני
המהלך הדיונים כי קו החלוקה וזכות העבודה
מוערכים בכסף , ואכן המיכלית וזכות העבודה
תלויים זה בזה, זאת בניגוד לעדות השמיעה שהביא בפני
הנתבע בתצהירו בסעיף 15 -
ממי שהיה אמור להיות שותפו (ע"מ 54 לפרוטוקול, שורות 11-7).

הן מעדותו של מנהל חברת "התנועה" והן מעדותו של עד התביעה-
מר בלום מנחם למדתי כי לא ניתן להשתלב בקו החלוקה מבלי שנרכשת זכות העבודה, ומבלי לקבל את הסכמת נותן הקו. "אם ההסכם (המיכלית- הערה שלי, א.ד.ג) בטל- לא ניתן ללכת ולהמשיך לעבוד בחברה ולממש את הזכות" (ע"מ 34 לפרוטוקול, שורות 8-6 וכן ע"מ 35 לפרוטוקול שורה 1 ).
וכן זהו דבר ש "כל אדם שעובד בענף הזה כל-כך הרבה שנים, יש לו מושג ... " (ע"מ 8 לפרוטוקול, שורה 21).

ג.
על-פי סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973
חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים ורק אח"כ פונים לנסיבות ולנוהג הקיים. בית המשפט יעדיף את כוונת הצדדים המוסקת מהנסיבות, מהיחסים מהנוהג ומשאר פרטי החוזה. (ר' 4628/93 מ"י נ' אפרופים שיכון וייזום בע"מ , מ"ט (2) 265).

המסקנה העולה משני
ההסכמים
בעניינינו
ברורה היא, ואינהמשתמעתלשתיפנים







1.
2.

.



9.



10.

11.







א בית משפט שלום 5914/01 ויטוריו דבש נ' אלחנן הלוי (פורסם ב-ֽ 24/02/2002)