פסקי דין על קרייזרוב יוסף | פסקי דין על קצירי אלי | פסקי דין על קצירי דליה |

1427/02 א     15/07/2003




א 1427/02 קרייזרוב יוסף נ' קצירי אלי, קצירי דליה




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ראשון לציון
א
001427/02


בפני
:
כבוד השופט איתן אורנשטיין
תאריך:
15/07/2003






קרייזרוב יוסף


בעניין:


ע"י ב"כ עו"ד
רוזנשיין יעקב


התובע


נ
ג
ד



1 . קצירי אלי


2 . קצירי דליה


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד קריטנשטיין יצחק


הנתבעים






פסק דין


1.
בתביעה שבפני
התבקשתי על ידי התובע שהינו אזרח ותושב ברית המועצות, לחייב את הנתבעים, בני זוג, להשיב לו כספי הלוואה בסך שקלים השווה ל - 135,000 דולר.


ההכרות בין הצדדים נוצרה בעקבות מחלתה של אשת התובע שנזקקה לטיפולים רפואיים בישראל והנתבעים סייעו בידיה בעניין זה. בעקבות כך נוצרו יחסי ידידות בין הצדדים שהובילו למעורבות כספית.

2.
העניינים השנויים במחלוקת:


פלוגתאות השנויות במחלוקת בין הצדדים הינן:

האחת, גרסת התובע לפיה הוא השקיע עם הנתבע ברכישת מגרש בנתניה וכספו טרם הושב לו ואילו לגרסת הנתבעים המועד להחזר ההשקעה טרם הגיע.

השניה, טענת התובע לפיה הילווה לנתבעים סך 135,000 דולר לצרכים פרטים בעוד שלגרסת הנתבעים הכספים האמורים היוו הלוואת בעלים של התובע בחברה בבעלותם ולא נועדה לצורכיהם הפרטיים.

מחלוקת נוספת הקיימת בין הצדדים הינה מעמד הנתבעת.


3.
תמצית טענות התובע


לגרסת התובע, הנתבעים פנו אליו וביקשו סיוע בקשר לפעילות חברה שבבעלותם בשם עיצובים בעלי רהיטי הקיבוצים בע"מ (להלן: "החברה"), וכן לצרכים פרטיים שונים.


התובע נתן לנתבעים הלוואה בסך 30,000$ שמטרתה הקמת יחידת דיור על מגרש שרכשו הנתבעים שרכשו בנתניה (להלן "המגרש"). לפי הסכם שבין התובע לבין הנתבע, המודפס באנגלית על פני עמוד אחד, שילם הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") את הסך 110,000$ מכלל סכום הרכישה בגין המגרש ואילו התובע את היתרה בסך 30,000$ (להלן "הסכם המגרש"). בהתאם
להסכם המגרש, מהתמורה שתתקבל ממכירת יחידת הדיור שתיבנה על המגרש, יקבל כל אחד מהצדדים את השקעתו ולאחריה יתחלקו הצדדים בשווה.

התובע עותר לחייב את הנתבעים בתשלום השקעתו לפי הסכם המגרש.

התובע טוען כי הלווה לנתבעים סך של 135,000$ עבור פעילות החברה וכן לצרכים פרטיים של הנתבעים כגון מימון חגיגת בר המצווה של בנם ורכישת מכונית.

כספי ההלוואה הועברו בחלקם לחשבון החברה ובחלקם לחשבון הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

לגרסת התובע, כבטחון להחזר ההלוואה הוא היה אמור לקבל מניות של החברה. יצויין כי במסגרת כתב התביעה המקורי, ייחס התובע לנתבעים הפרות ועוולות שונות בקשר עם פעילות החברה, תוך יחוס הרמת מסך לנתבעים, אך בכתב התביעה המתוקן נזנח עניין זה והתובע התמקד בהחזר ההלוואות.

התובע טוען כי על הנתבעים להחזיר לו את כספי ההלוואה
האמורה.

4.
תמצית טענות הנתבעים

4.1
הנתבעים אינם מכחישים את המגיע לתובע בקשר עם הסכם המגרש. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי החברה הקבלנית שהיתה אמורה לבנות את יחידת הדיור על המגרש נקלעה לקשיים ולפיכך הבית טרם נבנה. לפיכך טרם הגיע המועד להחזר ההשקעה והתביעה בעניין זה הינה מוקדמת.

4.2
הנתבעים כופרים מכל וכל בטענת התובע באשר ליתר ההלוואות. הנתבעים מאשרים כי התובע אכן העביר סך של 135,000 דולר אך סכום זה מהווה הלוואת בעלים של התובע בחברה ואין המדובר בהלוואה אישית של התובע למי מהנתבעים. לגרסת הנתבעים, התובע קיבל כנגד ההשקעה האמורה 50 מניות רגילות של החברה מכלל 100 המניות המונפקות של החברה שהוחזקו על ידי הנתבעת 2 (להלן "הנתבעת") שהיתה בעלת המניות היחידה בחברה.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי לאחר שהתובע קיבל מניות בחברה או בסמוך לכך, נקלעה החברה לקשיים כספיים. בהמשך, הנתבעת מכרה את יתרת מניותיה למר זיו (להלן "זיו") ואילו הנתבע ששימש דירקטור יחיד בחברה התפטר ובמקומו מונה מר זיו לדירקטור יחיד בחברה.
לדברי הנתבעים במשך כל התקופה מאז ההשקעה בחברה, היה התובע מעורה ופעיל בעסקי החברה בין במישרין ובין באמצעות אחרים מטעמו.

5.
לאחר שכתב התביעה המקורי תוקן, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית להם צרפו מסמכים שונים. בין יתר המסמכים שצורפו לתצהיר התובע היו גם התדיינות שבין הנתבעים לבין חברת רהיטי מאיר קלאסיק בע"מ (להלן: "קלאסיק") בקשר לחברה שעליה ידובר להלן.

6.
הצדדים הגיעו ביום 29/5/03 לידי הסדר דיוני לפיו לא תתקיימנה חקירות וביהמ"ש יתן
פסק דין
בתובענה, לאחר הגשת סיכומי הצדדים לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט
תשמ"ד – 1984 (להלן: "החוק") כאשר פסק הדין יהיה מנומק.

יצויין כי בעלי הדין נכחו בדיון ובאי כוחם אישרו כי משמעות ההסדר הדיוני הובהרה
להם.

7.
לשם השלמות אציין כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעניינים הבאים:

החברה נוסדה ביום 19/3/00 על ידי מר הכרט, וביום 31/5/00 הועברו המניות לנתבעת כאשר הנתבע התמנה למנהלה היחיד.

התובע העביר לחשבון החברה כספים במהלך חודשים אוגוסט -אוקטובר 2000 ובנוסף סך 30,000 דולר באפריל 2001.אשר מתוכו סך 20,000 דולר לחשבון החברה ויתרתו בסך 10,000 דולר לחשבון הנתבעת.


8.
דין הסך 135,000 דולר

אתמקד בתחילה במחלוקת שבין בעלי הדין כאשר לפי גרסת התובע הכספים ניתנו כהלוואה פרטית לנתבעים ולפי גרסתו האחרונים היתה זו השקעת בעלים של התובע בחברה.

לאחר שבחנתי בקפידה את הממצאים, העדרן של ראיות נדרשות ובהסתמך גם על ניסיון
החיים והשכל הישר מסקנתי הינה כי הדין עם התובע.

8.1
בהתאם להוראות ניהול ספרים, יש לרשום את הלוואת הבעלים לחברה הן בכרטיסו של בעל המניות בחברה והן בדוחותיה הכספיים.
במקרה שבפני
נרשמה הלוואת בעלים נשוא הכספים שהעביר התובע כהלוואת
בעלים של הנתבע לחברה ולא של התובע ובניגוד לגרסת הנתבעים. לו היתה זו
הלוואת בעלים של התובע היה הדבר נרשם כהלוואת בעלים שלו.

בהקשר זה אפנה לנספח ג' לתצהיר התובע שהוא כרטיס הלוואת הבעלים של הנתבע בחברה. מכרטיס זה עולה כי הנתבע הפקיד בחברה במועדים בהם מוסכם כי התובע העביר כספים לחברה ובסכומים שהעביר בקירוב.
משנרשמו הכספים האמורים כהלוואת בעלים של הנתבע בחברה, משמע כי אין המדובר בהלוואת בעלים של התובע. יש לזכור כי הנתבע היתה מנהל יחיד בחברה וחזקה עליו כי הרשום בספרים משקף נכונה את המצב.

למותר לציין כי הנתבעים לא הציגו כל מסמך מהחברה לפיה רשומה הלוואת בעלים של התובע.


:


10.

"









א בית משפט שלום 1427/02 קרייזרוב יוסף נ' קצירי אלי, קצירי דליה (פורסם ב-ֽ 15/07/2003)