פסקי דין על בנימין בן יחזקאל סידון

92/97 פ     16/04/2000




פ 92/97 מדינת ישראל נ' בנימין בן יחזקאל סידון




בעניין:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד
מלכתא הרצליך

המאשימה

נגד
4. בנימין בן יחזקאל סידון

5. אמנון בן יצחק שני
6. אליעזר בן יעקב נטף
ע"י ב"כ עוה"ד
יוסי ברוך
,
עמית בר-טוב,
מוטי פנציאס
הנאשמים
גזר - דין לנאשמים 6,5,4

א. מלכתחילה, הועמדו לדין בתיק זה שבפני
, שישה נאשמים שהואשמו כולם בעבירות שונות על חוק ניירות ערך, התשכ"ח1968- (להלן - החוק).
שלושת הנאשמים שדינם עומד להיגזר היום, נימנו בכתב האישום על מי שנטלו חלק בפרשה העיקרית העומדת במרכזו, היא פרשת הרצת מניותיה של הנאשמת מס' 1, י.מ. עיני תעשיות מתכת (1993) (להלן - הנאשמת) שדינה כבר נגזר ביום 28.3.99 במסגרת עסקת טיעון אשר קשרה זו עם התביעה.
הנאשמים דנא, ביחד עם הנאשם מס. 2, הוא מנהלה המשותף ובעליה המשותף של הנאשמת, המשיכו בניהול התיק שבו נשמעו עד כה כמאה עדים מטעם התביעה, ועוד צפוים להעיד בו עשרות עדים נוספים.
בשלב זה, החליטו שלושת הנאשמים ללכת בעקבותיה של הנאשמת, ולקשור גם הם עסקת טיעון עם התביעה, אשר במסגרתה החליטו להודות בכל שיוחס להם בכתב האישום, תוך שהם והתביעה מציבים בפני
את גבולות הענישה שהוסכמו עליהם, כמתחייב לגבי כל אחד מן הנאשמים לפי חלקו בפרשה נשוא כתב האישום.
לגבי הנאשם 4, הוא בני סידון, הוסכם על הצדדים כי לאחר שיודה בעובדות כתב האישום שיוחסו לו, תעתור התביעה לעונש מאסר בפועל של 12 חודש, מאסר על תנאי וקנס כספי פתוח, ואילו הנאשם יעתור לעונש מאסר של 7 חודשים בפועל, מאסר על תנאי וקנס.
לגבי הנאשם 5, אמנון שני, הוסכם כי עונש המאסר שיושת עליו יועמד על 7 חודשים בפועל, כשלצידו קנס כספי ומאסר על תנאי.
לגבי הנאשם 6, אלי נטף, שחלקו כמקובל על שני הצדדים היה השולי ביותר, הוסכם שעונשו יעמוד על מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים כשלצידו מאסר על תנאי וקנס ואילו הנאשם יעתור לעונש שלא יכלול מאסר בפועל כלל.

ב. בטרם אתיחס אל עמדות הצדדים כפי שהובאו בפני
בענין הרקע לקשירת עסקת הטיעון ובענין מידת העונש המתחייבת ממנה, אביא תחילה ובתמצית המתחייבת, את התשתית העובדתית העומדת בבסיסו של האישום החמישי, שרק הוא לבדו יוחס לשלושה נאשמים אלה, ואשר על בסיסו נקשר הסדר הטיעון הנ"ל.

מעיון בחלק הכללי של כתב האישום המהווה מעין מבוא לו, ומעיון באישום החמישי, עולה כפי שהוזכר לעיל, כי במרכז ההתרחשות באישום זה, כמו בכתב האישום כולו, עומדת אותה פרשה של הרצת המניות של הנאשמת 1, אשר הרוח החיה בה היה לגירסת התביעה, הנאשם מס' 2, הוא, מאיר עיני שהדיון בעניינו עדיין מצוי בעיצומו.
הנאשמת, יש להבהיר, היתה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, חברה תעשייתית שעיסוקה היה בייצור והכנה של חלקים למפעלים לעיבוד שבבי מתכת, ש50%- ממניותיה הוחזקו בידי הנאשם 2.
חלקם של הנאשמים 6-4 בפרשת הרצת המניות הנ"ל, התבטא אליבא דתביעה, בקשר שקשרו עם מנהלה של הנאשמת לצורך הגשמת תוכניתו להביא למכירה מאסיבית של מניות הנאשמת בבורסה ולהריצן בדרך זו.
באותה עת, יש לציין, היו שלושת הנאשמים בעלים משותפים בחברת אסטרטגיה יעוץ פיננסי וכלכלי בע"מ (להלן - קבוצת אסטרטגיה) ועסקו בהשקעות בניירות ערך ובניהול תיקי לקוחות.
לאחר קשירת הקשר כמתואר עם הנאשם 2, כך התביעה, החלו הנאשמים בהרצת מניותיה של הנאשמת בבורסה, כשמטרתם היא לסייע בידיו של זה למכור במחיר גבוה את המניות של הנאשמת בהן החזיקו הוא ומקורביו.
שלושת הנאשמים, כך כתב האישום, אכן פעלו במסגרת הקשר ביחד עם הנאשם 2, כמתוכנן, וכך, לאורך תקופת שלושת החודשים בין ה22.6.95- - 30.8.95, שבה הצליחו להעלות בדרכי תרמית את שער מניית הנאשמת (להלן - מניית עיני) ב175%-.
הנאשם 2 פעל להרצת מניות החברה, אליבא דכתב האישום, בדרכיו שלו שאינן רלוונטיות לענייננו כאן; ואילו הנאשמים 6-4 פעלו לצורך הרצת מניות אלה, דרך חשבונותיהם, דרך חשבונות לקוחותיהם, ובעיקר, דרך חשבונות שהוחזקו בחברתם מכח הסדר כספי עליו חתמו בתאריכים 14.4.95 ו - 12.5.95, עם בנק מרכנתיל דיסקונט, בו נוהלו חשבונותיהם וחשבונות לקוחותיהם.
הסדר זה, יש להבהיר כאן ומיד, נקשר בין הנאשמים 6-4 ובין הבנק לאחר ובעקבות מפולת הבורסה בשלהי שנת 94', שבגינה נכנסו גם חשבונות לקוחותיהם של הנאשמים ליתרות חובה שהסתכמו בסכום כולל של כ22- מיליוני שקלים.
במסגרת הסדר זה שהוצע לנאשמים על ידי הבנק במטרה להתגבר על פרעון החובות בחשבונות אסטרטגיה - כך דברי הנאשמים בהודעותיהם ברשות ניירות ערך שהוגשו לי, וכך בכתב האישום בו הודו - קיבלו הנאשמים על עצמם את מלוא האחריות לפרעון חובות אלה, בחשבונות הלקוחות בסניף הבנק באור יהודה ובסניף בת ים (ר', האישום החמישי; ר' גם הודעתו של הנאשם 4 שנמסרה על ידו ברשות ני"ע במסגרת עסקת הטעון, עמ' 1 ו2-; ר' עוד, הודעתו של הנאשם 5 בעמ' 1 ו2-; ור' עדויותיהם של אנשי הבנק בטרם קשירת עסקת הטיעון).
הבנק מצידו הסכים במסגרת ההסדר, לפרוס את החוב שנטלו על עצמם הנאשמים "על פני עשר שנים כ150,000- ש"ח לחודש", וזאת, לאחר תשלום ראשוני של 450,000 ש"ח.
ההסדר כלל בנוסף, הסכמה של הצדדים לכך, ששלושת הנאשמים אשר פעלו בענין זה כאמור בשם קבוצת אסטרטגיה, יקבלו לרשותם את ניירות הערך שניקנו על ידיהם קודם למפולת בחשבונות לקוחותיהם, ויהיו רשאים לבצע בהם פעולות על פי שיקול דעתם, עד למועד סגירתם של החשבונות, בתום
תקופה של שמונה עשר חודש מיום ההסדר, לכל המאוחר.
הנאשמים הורשו, עוד, למכור את ניירות לקוחותיהם בחשבונות השונים, לשם כיסוי יתרת החוב שנצברה באלה, ולצורך סגירתם.
לשם הגשמת התוכנית המתוארת, פתחו הנאשמים, כך לפי האישום החמישי, חשבון בסניף הבנק באור-יהודה, בו ניתנה להם על ידי הבנק הלוואה בגובה של 4,500,000 ש"ח, וכן פתחו חשבון בסניף הבנק בבת ים, בו קיבלו הלואה נוספת בגובה של 8,500,000 ש"ח.
לאחר חתימת ההסדר עם הבנק כמתואר, החליטו הנאשמים - וזאת במסגרת הקשר שקשרו אליבא דתביעה, עם הנאשם 2 כמובהר לעיל - "להחליף" את המניות שרכשו בשעתו לאותם חשבונות, הן מניות קומטק, חסון ורב-קר, במניות הנאשמת 1 במטרה לשחק במניות אלה, להריצן ולעשות בהן כטוב בעיניהם ובעיני הנאשמים האחרים. בכך ביקשו בין היתר, גם לפצות את עצמם על הפסדיהם, כפי שהסבירו לחוקרים.
לדברי הנאשם 4 נתן להם הבנק בשלב זה, ברכתו לרכישת מניות עיני מתוך הערכה גבוהה למניה זו.
מכאן ואילך, כך מסתבר, החלה אותה חגיגה של רכישת חבילות מניות עיני על ידי הנאשמים, לתיקי הלקוחות, והרצתן כלפי מעלה בלא כל עכבות; "רצינו והצלחנו לעשות כך שהשערים יעלו כמה שיותר במהלך המסחר בבורסה בנייר", כך הנאשם 4 בהודעתו מיום 16.3.00.
וביתר פירוט: במשך שלושה חודשים פעלו הנאשמים לדבריהם, באופן רצוף וללא לאות להשפעה על שערי מניותיה של הנאשמת 1 בבורסה, בנוקטם לצורך כך במודע, בדרכי תרמית שכללו בצוע פעולות מתואמות, מסחר מלאכותי, ומסירת פקודות ביקוש שכל מטרתן היתה העלאת שער המניה בלא כל קשר לשוויה.
במסגרת פעילותם זו, יש להבהיר, העבירו הנאשמים לבורסה באופן רצוף, יום-יומי, פקודות מכירה וקניה מתואמות, בחשבונות לקוחותיהם, בסכומי עתק שהגיעו למאות אלפי שקלים ויותר, בגורמם בזאת לגידול חריג במחזורים היומיים במנייה המורצת.
עוד, פעלו לצורך ניפוח מחזורי המסחר במניה, על ידי קניות ומכירות מלאכותיות שביצעו בין החשבונות השונים אשר אותם ניהלו עבור לקוחותיהם, ועל ידי שיגור פקודות ביקוש מלאכותיות לבורסה.

בפעילותם זו, כך לפי האישום החמישי בו הודו, הצליחו הנאשמים 6-4 במהלך תקופה קצרה של כשלושה חודשים, להביא לעליית שערה של מניית עיני בכ175%-, כאשר כל הרווחים הנגזרים מכך, אשר הגיעו לסכום כולל של כ3,000,000- ש"ח, מוזרמים, לגירסת התביעה, הישר לחשבונות הנאשם 2 ובני משפחתו, ולחשבונות קבוצתם.
בסך הכל קיבלה קבוצת אסטרטגיה כשכר פעילותה הכוללת במסגרת הקשר, סכום כולל בסך 1,200,000 ש"ח, שהועברו אליהם לגירסת התביעה מידי הנאשם 2.

בגין כל אלה, הואשמו הנאשמים 6-4 בכתב האישום דנא, בעבירת השפעה בדרכי תרמית על השער, לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, תשל"ח- 1968 (להלן - החוק).

ג. בשונה מן המקובל, לא ניסתה ב"כ התביעה המלומדת בעניננו, לשכנעני במהלך טיעוניה לעונש ותוך כדי העמדת הרקע לעיסקת הטיעון על ידה, בדבר נכונות העסקה ובדבר הטעם שהניע את התביעה לבוא לקראת הנאשמים בענין זה.
התובעת טענה לעונש באריכות ובנחרצות רבה, בעל-פה ובכתב, בהגישה לי ברצוף שני קלאסרים ערוכים לתפארת, ובהם מיקבץ של כל הפסיקה הרלוונטית לעניננו דא; הכל, תוך שהלכה ומשכה טיעוניה לצד החומרה ותוך שחזרה והצביעה בפני
על משמעותם הקשה של מעשי הנאשמים כתיאורם בכתב האישום, ועל החובה לנהוג בנאשמים אלה, בנגזר, על פי מידת הדין ולא על פי מידת הסלחנות והחסד, לפחות לא מעבר למוצע להם על ידי התביעה במסגרת עיסקת הטעון.

על אף התמיהה שהעלו הסניגורים המלומדים ושהעליתי גם אני לנוכח גישתה הנ"ל של ב"כ התביעה לעסקה, איני רואה עם זאת מנוס מלהסכים עימה שבעקרון עניין לנו אכן בפרשה מורכבת, מן החמורות בפרשות הרצת מניות שבאו בפני
בתי המשפט בשנים האחרונות.
פרשה זו, שבמרכזה אותן פעולות הרצה שתוארו לעיל, ואשר אליבא דתביעה בוצעו על ידי הנאשמים דנא ביחד עם הנאשם 2, היא ללא עוררין, פרשת תרמית בוטה שחוטיה עבים ותפריה גסים. אין בה בפרשה זו על כל חלקיה, כדי להותיר ספק כלשהו באשר לטיב פעולות התרמית שבוצעו במסגרתה, ובאשר למגמות שהובילוה בלא כל התיחסות למותר ולאסור בתחומי שוק ההון.
חמורה במיוחד בעיני, היא העובדה, שבהיותם מנהלי תיקים אשר נשאו על כתפיהם אחריות כבדה כלפי לקוחותיהם, גם מכח הדין וגם מכח כללי ההגינות האלמנטרית, בחרו שלושת חברי קבוצת אסטרטגיה אלה, במודע ובהכרה מלאה, לעשות בחשבונות לקוחותיהם ככל העולה על רוחם, תוך הערמה עליהם ותוך הובלתם ביודעין להפסדים כספיים כבדים ביותר, הכל למען רווחים קלים אך רבי היקף שעשו הם לעצמם על חשבונם של אלה.
הפקרה כזו של תיקי לקוחות על ידי מנהלי תיקים מקצועיים, משמעה אכן, כפי שטענה הגב' הרצליך (עמ' 1119, 1120 לפרוט') לא רק מעילה גסה באמון הלקוחות עצמם, אלא גם פגיעה אנושה, לאו ברת תיקון, בפעילותו של שוק ההון בכלל, ובבטחונם הכלכלי של המשחקים בו, בפרט. והרי, אין חולק כי פעילות מלאכותית ומעוותת כפי שנעשתה על ידי הנאשמים דנא במניית עיני, אותה סיחרו במנותק מערכה האמיתי, סופה לגרום בהכרח לשיבוש מהלכי השוק ולהפיכתו למקום משחק ששומר נפשו ירחק ממנו.
על עבירת התרמית לפי סעיף 54(א)(2) קא עסקינן, ועל נפקות יישומה בשוק ההון, אומר הנשיא ברק בענין חרובי (ר', רע"פ 2184/96, חיים חרובי ואח' נ' מ. ישראל, תקדין עליון, 98(1)333):
"...מטרתו של סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך להביא לידי כך כי תנודות בשער ישקפו ביקוש והיצע הנגזר מערכו הכלכלי של נייר הערך ותוחלת הרווח הצפוי מן ההשקעה בו, ולא ביקוש והיצע מלאכותיים, המשקפים נסיון להשיג רווח מהיר שאין לו אחיזה בנתונים כלכליים..." (ר' בענין זה גם, ע"פ 4675/97 רוזוב ואח' נ' מ. ישראל, תקדין עליון99(3) 329; וכן, ה.ג. פולק בע"מ נ' מ. ישראל, תקדין עליון 97 (2) 513).
ואין להוסיף; שהרי הדברים ברורים, וכבר חזרו עליהם בתי המשפט פעמים אין ספור, בהבהירם חזור והבהר את המובן מאליו, הוא, כי יש בעצם ביצועה של פעולה בנייר ערך במנותק מערכו הכלכלי, כדי לגרום לשיבושו של המסחר באותו נייר, לערעור האיזון בשוק כולו, ולהרחקת הציבור שבלעדיו לא ייכון שוק הון יעיל.

איני רואה להרחיב בענין זה, ואין לי אלא לחזור על הדברים שכבר הבהרתי בגזר הדין הקודם שנתתי בפרשה זו, כנגד הנאשמת 1, כך:
"אין לי צורך להתיחס היום בהרחבה לטענות הכרוכות במהותן ובמאפייניהן של עבירות ניירות ערך בכלל, ושל אלה נשוא דיוננו בפרט; אין לי צורך להרחיב הדיבור בכל שנטען לגבי זיקתן של עבירות אלה אל נושא הגילוי הנאות והשלכותיו על שוק הון משוכלל; ואין לי גם צורך להעמיק דיון באותם טיעונים של ההגנה בדבר האבסורד העולה לכאורה מהענשתה של החברה בגין מעשים שלא עשתה ושלא עשו אף אורגניה דהיום.
כל אלה כאמור נדונו ולובנו בפסיקת בתי המשפט יותר מפעם ופעמיים (ראה, ת.פ. 3889/90, מ. ישראל נ' רשף מחשבים, לא פורסם; ת.פ. 8188/92 מ. ישראל נ' אלעד מלונות; ת.פ. 5322/90, מ. ישראל נ' גיבור סברינה ואח'); (ר' עמ' 13, 14, שם).

בין אם כך ובין אם אחרת, נראה כי נקודת מבט זו שממנה יש להשקיף על מידת העונש הראויה לנאשמים דנא, שכאמור עשו את הסחר בשוק לחוכא ואיטלולה, מחייבת התיחסות מחמירה שאליה משכה הגב' הרצליך לאורך כל טיעוניה; הכל במסגרת עסקת הטיעון שבעיקרון לא ראיתי לדחותה.

ד. בכך, לא באו עדיין הטיעונים לעונש לסיומם.
כנגד האספקט הנ"ל של הענישה, המקפל בתוכו גם את יסוד הגמול וגם את יסוד ההרתעה, מתיצב האספקט האחר, שעניינו, הפן האישי של כל אחד מן הנאשמים, שגם אם דינו לסגת בנסיבות כאמור בפני
האינטרס הציבורי, עדיין יש לו מקום בין שיקולי הענישה. כל זאת, לצד העובדה שעצם הודייתם של הנאשמים גם אם בשלב מאוחר ושיתוף פעולתם עם התביעה, יש בה לתרום לא מעט במשיכת הדיון לצד הקולא.

בין כך ובין כך, בטענם במישור האישי, הציגו הסניגורים בפני
, כל אחד בתורו, שורה של נימוקים מהם ביקשוני להסיק כי דין הוא שענינם של הנאשמים דנא ייגזר בתחומי הקולא, תוך יישום הרף התחתון של הענישה עליה הוסכם במסגרת עסקת הטיעון.
לעניינו של הנאשם 4, טען בפני
עו"ד ברוך, כי הגם שחטא מרשו, לא עשה כן בזדון ומתוך כוונה לפגוע במי מלקוחותיו או בשוק, בכללותו. הנאשם עשה מה שעשה אליבא דסניגור, מתוך מצוקה כספית ומתוך צורך לעשות הכל על מנת לצאת ממנה.
עיקר טרונייתו של הסניגור המלומד כיוונה לעבר עמדתה המפלה של התביעה כנגד נאשם זה, שבשונה מחבריו החליטה לדרוש לגביו עונש של מאסר בפועל לתקופה של שנה ולא פחות.
הסניגור עמד על כך, שגם אם חתם על עסקת טיעון בה הורשתה התביעה לטעון לעונש מאסר עד שנה לגביו, אין להבין מכך שהסכים להיות מופלה לעומת חבריו. עקרון השיויון בדין ובענישה, כך טען, מחייב השוואת עונשו לעונש עליו הוסכם לגבי הנאשם 5, ששום הבחנה ממשית לא צוינה ביניהם.
לנוכח דבריו אלה של עו"ד ברוך, שבתי ועיינתי בטיעוניה של התובעת המלומדת, בעל-פה ובכתב, ולא מצאתי בהם, ככל שטרחתי, כל בסיס לאותה הפליה בולטת שבמסגרתה הוחלט על הקצנת עונשו של זה, לעומת שני חבריו.
בפרק ה' לסיכומיה הכתובים, חזרה והדגישה הגב' הרצליך שהנאשם הזה, עקב השכלתו וידיעוותיו עמד בראש ההיררכיה בקבוצת אסטרטגיה, וכי היה כלשונה "בעל הניסיון והמומחיות הרבה ביותר מבין השלושה". גם בהמשך דבריה, עמדה התובעת המלומדת על כישוריו, על מיומנותו ועל יוזמותיו של נאשם זה, בתחום עיסוקו בניירות ערך, וזאת, בהפנותה אותי אל העדויות שנשמעו לגביו מפי אנשי הבנק שעימם עבד.

דא עקא, שבנקודה זו צדק בעיני דווקא עו"ד ברוך, בהקשותו, אם דין הוא שאדם אשר כישוריו גדולים יותר, ישלם על כך בעת גזירת דינו בענישה חמורה משל אחר שעימו פעל יחדיו, אך ורק בשל עליונותו האינטלקטואלית.
אין ספק שאילו קשרה התובעת אותם כשרונות ומיומנויות עם מעשים שנתבססו על אלה, היה מקום לאותה הבחנה בולטת שעליה עמדה. ואולם, מה לאלה ולהחמרה, כאשר אין ניתן להם ביטוי מעשי בשטח?
דוק: בעוברה לדון בחלקו של הנאשם 5 בפרשת הרצת המניות, חזרה התובעת וייחסה לזה, לא פחות כישורים ויכולת מאשר לחברו, הנאשם 4. בעמ' 10 לסיכומיה הבהירה :
"על מידת הבנתו, מומחיותו ומעורבותו של נאשם 5 בשוק ההון ועל מידת מעורבותו בביצוע העבירות נשוא תיק זה והיקפן, אנו למדים הן מפי פקידי הבנק, הן מפי לקוחות שהעידו... הן מהודעות נאשם 4 והן מפיו בהודעותיו".
אם כן מהי אותה הבחנה בין הנאשם 4 לבינו? במה שונה "מידת הבנתו, מומחיותו ומעורבותו" משל זה?
האמנם ניתן למדוד את הכשורים והמעורבות בסרט מידה?
האם ניתן להטיל על האחד שעשה כל שעשה חברו, עונש העולה פי שתיים כמעט על עונשו של חברו, והכל בשל יכולותיו האינטלקטואליות שלא נמדדו לעומת אלה של האחר?
דבריו של הסניגור בנקודה זו שיכנעוני איפוא שאכן ההפליה בין השניים במסגרת עסקת הטיעון, גדולה מידי, עד כדי פגיעה בעקרון האחידות בענישה שעליו אין עוד צורך להכביר מלים.
אם החלטתי על אף האמור למתוח קו מסוים של הבחנה בין השניים, אין זאת אלא מכח העובדה, שהנאשם 4 כפי שהובהר לי, הוא אשר הקים בפועל את חברת אסטרטגיה שכאמור פעלה באופן אקטיבי בפרשת ההרצה; הוא שקיבל כשותפים בה את שני חבריו לכתב האישום, והוא שהדריכם כפי הנראה בכל עשיותיהם המשותפות בפרשה עבריינית זו (ר' ת1491-1390/).

במאמר מוסגר, ובטרם אשלים דברי ביחס לנאשם 4, אני רואה להתיחס, ולו בתמצית הקיצור, לטענתו הנוספת של הסניגור המלומד בדונו בחלקו של הבנק בפרשת תרמית זו, מבלי שאיש מעובדיו, שעסקו בתכנון אותו הסדר כספי עם הנאשמים, נחקר בענין זה.
כבר הערתי בעבר, כי העובדות שנתגלו במהלך הדיון בתיק הזה, יש בהן כדי לעורר תמיהות קשות באשר להתיחסות הרשויות לשאלת חלקם של הבנקים שהיו מעורבים לכאורה - לפעמים עד צוואר - בפרשת תרמית קשה זו, שעניינה העיקרי בהרצת מניותיה של הנאשמת 1.
טענתו של עו"ד ברוך, שמעצם העמדתם לדין של הנאשמים דנא בכתב אישום זה - מבלי כל התיחסות מצד הרשות למעורבותו לכאורה של הבנק שאיפשר להם ביודעין לפעול בחשבונות לקוחותיהם במירמה, עולה ריח של הפליה ואי שיויון - נראית בעיני ראויה לבדיקה והתיחסות, ומוטב שעה אחת קודם.

בין כך ובין כך, בנסיבות שתוארו לעיל, לא ראיתי לאמץ עמדתה של התובעת באשר לתקופת המאסר שיש לגזור על הנאשם 4, בכפול כמעט מזו עליה הוסכם בהתיחס לחברו.

אי לכך, ותוך הבאה בחשבון של העובדה שהוא זה אשר הקים את חברת אסרטגיה שדרכה פעל בפרשת התרמית נשוא האישום, אני מטילה על הנאשם 4 עונש מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים ולצידו קנס כספי שיעמוד על סך 24,000 ש"ח או 8 חודשי מאסר תחתיו. כמו כן אני מטילה עליו עונש מאסר על תנאי שיעמוד על תקופה של שנה, כאשר התנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שיחרורו ממאסרו, לא יעבור עבירה על חוק ניירות ערך.
יובהר: מוסכמת עלי טענת הגב' הרצליך, לפיה, דין היה שהנאשם הזה, כמו חבריו, יוכה בכיסו קשות כך שילמד את הלקח ויבין כי רדיפת בצע עשויה להיות בסופו של חשבון בלתי משתלמת וכואבת.
ואולם, לאחר שגם הנאשם עצמו, וגם סניגורו העמידו בפני
את נסיבות חייו, את הקשיים שחווה בנעוריו ואת המאמצים שהשקיע בבניית חיים נורמטיביים, כמו גם את הרס משפחתו היום, החלטתי שדי בעונש המאסר המהותי שהוטל עליו, כדי שניתן יהיה לצמצם את סכום הקנס והיקפו.
אשר לנאשם 5, כבר הבהרתי שכמוהו כמו הנאשם 4, ידע גם הוא והבין את משמעות מעשיו, ועם זאת עשה את שעשה, בלא כל נקיפות מצפון, עד שנפל ביחד עם חבריו בידי אנשי רשות ניירות ערך, ועד שהתמוטט סופית, כלכלית ובכלל.
על אף דבריו המשכנעים של סניגורו, עו"ד בר טוב, לא ראיתי להפחית לגבי נאשם זה ממידת העונש שקצבה לו התביעה במסגרת עסקת הטיעון, שהרי בהשוואת ענישה זו עם הענישה שמטילים בתי המשפט בשנים האחרונות על נאשמים בתחומי שוק ההון, אין זו יכולה להחשב כענישה קיצונית כלל וכלל.

התוצאה היא, שיוטל על הנאשם 5, על אף נסיבותיו הקשות כתיאורן בפני
, עונש מאסר בפועל לתקופה של שיבעה חודשים, כשלצידו עונש כספי שיעמוד על סך 20,000 ש"ח או 7 חודשי מאסר תחתיו. גם עליו יוטל עונש מאסר על תנאי, לתקופה של שנה, כאשר התנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו לא יעבור עבירה על חוק ניירות ערך.

הדילמה הקשה ביותר עמדה בפני
, בבואי לגזור דינו של הנאשם 6.
מן העדויות שבאו בפני
מפיהם של עדי ההגנה לענין העונש, אותם זימן סניגורו המלומד, עו"ד פנציאס, כמו גם מפי הסניגור עצמו, למדתי כי מצבו הבריאותי של הנאשם הזה, קשה ביותר, וכך גם מצבו הכלכלי.
הנאשם, כך נאמר לי, נותק ממשפחתו, איבד את מקור פרנסתו ואת קשריו לעולם ולחיים, הכל, בעקבות המכה שספג עם מעצרו בגין פרשה זו. היום, כך העידה אחותו, הוא מתגורר בביתה והיא זו המטפלת בו יום-יום, כולל סיוע לו הוא נדרש בכל פעולה שיגרתית. האחות, יש להבהיר, מטופלת בבעל ובילדים.
הובהר לי איפא מפי הסניגור, כי ענישה שיהיה עימה מאסר בפועל, תהיה בבחינת גזירה שלא יוכל לעמוד בה בשל אי תיפקודו המוחלט, וכך גם עונש מאסר שחלופתו עבודות שירות, או, קנס כספי שאין בידו לשלמו בהיותו היום חסר כל.
ומה נותר? אליבא דסניגור, רק עונש אחד ראוי לו לנאשם הזה היום, במצבו הנואש, הוא, עונש של מאסר על תנאי, ולא יותר.
משמע, בניגוד לחבריו אמור הנאשם 6 לצאת לפי עמדת ההגנה, בעונש קל ביותר בתום
פרשה קשה זו, וכך, על אף כל שנאמר על ידי המחוקק ובתי המשפט בענין חומרת המעשים בהם נטל חלק.

הייתי חוזרת ושוקלת ענין זה על נפקויותיו השונות, תוך הבאה בחשבון שעונש מאסר נגזר לפי הפסיקה גם על אדם חולה הנדרש לטיפול רפואי יום-יומי. כך, אילולא עמדה לנגד עיני עובדה מכרעת נוספת, והיא, שגם אליבא דתביעה, היה חלקו של הנאשם הזה, בפעילותה של קבוצת אסטרטגיה, שולי ביותר.
רוצה לומר, אם גם התביעה - שטענה בחריפות לענישה מהותית בפרשה זו - הסכימה כי "חלקו של הנאשם 6 הוא הקטן ביותר", הייתי רואה בכך אות וסימן להפחתה משמעותית בעונשו.
בנסיבות אלה, אני רואה לאמץ דברי הסניגור ולהימנע, באופן חריג, מהטלת עונש מאסר בפועל על הנאשם 6, תוך העמדת עונשו על מאסר מותנה בלבד, לתקופה של שנה, כאשר התנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה כלשהי על חוק ניירות ערך.
באשר לעונש הכספי, איני רואה לאפשר לנאשם, 6, על אף כל ששמעתי בענין מצבו הנואש, לצאת גם בנקודה זו בלא כלום.
אני מטילה על הנאשם 6 קנס סימלי, שיעמוד על סך 7,500 ש"ח או 7 חודשי מאסר תחתיו. הקנס ישולם בשלושה תשלומים שוים ורצופים, הראשון בתוך חודש מהיום והנותרים בכל 10 לחודש שלאחריו.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, י"א בניסן תש"ס, (16 באפריל 2000), במעמד הצדדים.

ב. אופיר - תום
, שופטת
ניתן היום י"א בניסן תש"ס, 16 באפריל 2000 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי.
מותר לפרסום מיום 16/04/2000

ב. אופיר תום
, שופטת

/ g00009297p.1
1
בתי המשפט
בית משפט המחוזי תל אביב

תפ 000092/97

בפני

כב' השופטת אופיר תום
ברכה








פ בית משפט מחוזי 92/97 מדינת ישראל נ' בנימין בן יחזקאל סידון (פורסם ב-ֽ 16/04/2000)