פסקי דין על מוסבאח עבד אל קאדר | פסקי דין על אחמד עבד אל קאדר | פסקי דין על מליכה עבד אל קאדר | פסקי דין על מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות | פסקי דין על חאג' יחיא חוסני | פסקי דין על ג'אבר עדנאן עבד אל רחים ואח' |

1501/01 א     04/06/2009




א 1501/01 מוסבאח עבד אל קאדר, אחמד עבד אל קאדר, מליכה עבד אל קאדר נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות, חאג' יחיא חוסני, ג'אבר עדנאן עבד אל רחים ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
א
001501/01


בפני
:
כבוד השופט מגן אלטוביה
תאריך:
04/06/2009




1.
מוסבאח עבד אל קאדר
2.
אחמד עבד אל קאדר
3.
מליכה עבד אל קאדר
בעניין
:

התובעים
ענת גינזבורג


ע"י בא כח עוה"ד



נ
ג
ד


1.
מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות
ע"י בא כח עוה"ד
דורון יום טוב
2.
חאג' יחיא חוסני
3.
ג'אבר עדנאן עבד אל רחים
משיבים 2 ו – 3 ע"י בא כח עוה"ד
חג' יחיא אחמד
4.
עיריית טייבה
5.
בית ספר תיכון מקיף טייבה
משיבים 4 ו – 5 ע"י בא כח עוה"ד
מחמוד עאזם


הנתבעים




שלא בנוכחות הצדדים



פסק דין
רקע


ביום 18.2.1999 השתתף מוסבאח עבד אל קאדר
יליד 5.9.1982 (להלן: "התובע"), במשחק קט רגל שנערך במסגרת שיעור ספורט של כתה יא' בבית ספר תיכון מקיף טייבה (להלן: "תיכון טייבה"). במהלך משחק הקט רגל ובפרץ של שמחה שלאחר הבקעת שער, נתלה התובע על קורת שער הקט רגל (להלן: "השער") אשר קרס על התובע וגרם לפגיעה בבטנו ובחזהו של התובע (להלן: "התאונה").

ממקום התאונה הובהל התובע באמבולנס למחלקה לטיפול נמרץ בביה"ח מאיר בכפר סבא, שם אובחנו פגיעות בריאה הימנית, בכבד ובכליה הימנית של התובע. ביום 22.2.1999 שוחרר התובע מהמחלקה לטיפול נמרץ והועבר לאשפוז. לאחר שחרורו מביה"ח ביום 15.3.1999 אושפז התובע מספר פעמים לתקופות של מספר ימים.

לפני תביעה לחייב את הנתבעים לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו לתובעים עקב התאונה.


א.
טענות בעלי הדין לעניין האחריות:

טענות התובעים

1.
תיכון טייבה ו/או עיריית טייבה לא קיימו את חובתם להתקין ו/או לתחזק את השער באופן שימנע את קריסתו במהלך פעילות ספורטיבית של התלמידים.

2.
משיב 2, מנהל תיכון טייבה (להלן: "המנהל") לא קיים את חובתו לוודא שהשער תקין.

3.
משיב 3, המורה לחינוך גופני שהיה אחראי על פעילות הכיתה במהלך משחק הקט-רגל בו נפגע התובע (להלן: "המורה"), לא קיים את חובתו לוודא שהשער תקין ולא מנע את פעילות התלמידים על מגרש בו היה שער שאינו תקין.


4.
משרד החינוך והתרבות (להלן: "משרד החינוך") לא קיים את חובת הפיקוח החלה עליו ולא פעל להבטיח שהשער תקין לא יתמוטט במהלך פעילות ספורטיבית של התלמידים בתיכון טייבה.

5.
התובע נפגע מהשער שקרס עליו עקב הפרת חובת הזהירות החלה על כל אחד מהנתבעים ו/או הפרת חובה חקוקה החלה על הנתבעים. ועל כן על הנתבעים ביחד ולחוד לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע עקב הפרת החובות כאמור.


טענות תיכון טייבה ועיריית טייבה

1.
התאונה אירעה ביום 18.2.1999, עוד בטרם ניתן צו הקפאת הליכים ומינוי נאמן לעיריית טייבה, ועל כן, אין התובעים רשאים להגיש את תביעתם שלא במסגרת הקפאת ההליכים.

2.
עובר לקרות התאונה היה מצבה הכלכלי של עיריית טייבה קשה וחשבונות הבנק של עוקלו באופן אשר מנע ממנה לבטח את תלמידי תיכון טייבה ולשלם משכורות למורים.

3.
בקיץ 1998 קובע השער על ידי קבלן שנשכר על ידי מהנדס העירייה ומנהל תיכון טייבה בהתאם להנחיות משרד החינוך.

4.
האחריות לתאונה מוטלת על משרד החינוך אשר חייב היה לפקח מקרוב על ביצוע העבודות הקשורות בתיקון השער, ולא להסתפק בפיקוח כללי. במיוחד בהתחשב בכך שחודשים לפני התאונה ידע משרד החינוך שהשער אינו תקין.

5.
עובר לפתיחת שנת הלימודים הרלבנטית אישר משרד החינוך את פתיחת הלימודים בתיכון טייבה. בכך יש כדי ללמד שעיריית טייבה ו/או תיכון טייבה ביצעו את חובותיהם ככל שמדובר בבטיחות מתקני הספורט בתיכון טייבה.

6.
בעת קרות התאונה היה התובע בן 17 וההיתלות על השער נעשתה בניגוד להוראות הנהלת בית הספר והמורים ומתוך מודעות לסכנה הגלומה בהיתלות על שער מתנדנד. משכך יש לקבוע כי אשמו התורם של התובע לקרות התאונה מגיע לכדי 100%.

טענות המנהל והמורה

1.
בסיור שנערך בפתיחת שנת הלימודים בתיכון טייבה, בהשתתפות נציגי עיריית טייבה ומשרד החינוך
נמצא כי השער מתנדנד. בסמוך הזמינה עיריית טייבה קבלן אשר קיבע את השער.

2.
בפתיחת שנת הלימודים הרלבנטית קיבל המנהל אישור לפתיחת שנת הלימודים ממהנדס העירייה ומשרד החינוך האחראים על מתקני בית הספר והאחראים על התיקון שבוצע בשער עוד קודם לפתיחת שנת הלימודים.

3.
המורה הנחה את תלמידיו שלא לקפוץ על השער ולא להיתלות עליו בכל דרך שהיא, ואף הדגיש בפני
התלמידים כי התנהגות בניגוד להנחיה האמורה מהווה הפרת משמעת חמורה.

4.
מנהל תיכון טייבה והמורה סמכו על מהנדס העירייה ומפקח משרד החינוך אשר טיפלו בתיקון השער וקיבועו. יחד עם זאת, עובר לתאונה בדק המורה את השער ומצא כי השער מקובע לקרקע.

5.
בהתחשב בנסיבות שפורטו לעיל, עשו המנהל והמורה את המוטל עליהם ואין להטיל עליהם אחריות לתאונה.

6.

המנהל והמורה הינם שלוחיו של משרד החינוך, פועלים על פי הנחיותיו ומקבלים משכורת ממשרד החינוך באמצעות עיריית טייבה המהווה צינור להעברת המשכורות. לפיכך, אם וככל שתוטל על המנהל והמורה אחריות לתאונה חלה האחריות האמורה גם על משרד החינוך.


טענות משרד החינוך

1.
מנכ"ל משרד החינוך הוציא חוזר מפורט הכולל הוראות להקמה ותחזוקת מגרשי ספורט, בהן הוראה לקיבוע שערים לקרקע עם בטון בעומק 30 ס"מ מתחת לפני הקרקע (להלן: "חוזר המנכ"ל"). מנהל תיכון טייבה, המורה ומהנדס עיריית טייבה הכירו
את חוזר המנכ"ל והוראותיו וידעו כי עליהם לפעול על פיו.

2.
התאונה שארעה לתובע הינה מקרה חריג ויוצא דופן המעיד כי באופן כללי רמת הבטיחות בטייבה הייתה טובה, וככלל הנחיות משרד החינוך בקשר עם בטיחות מתקני הספורט
יושמו. ממילא לא היה צורך בפיקוח חריג על תיכון טייבה.

3.
בתחילת שנת הלימודים מאשר מהנדס העירייה את פתיחת שנת הלימודים בתיכון טייבה, וכך נעשה גם בפתיחת שנת הלימודים הרלבנטית.

4.

האחריות לטיפול השוטף במהלך שנת הלימודים מוטלת על מורי ומנהלי תיכון טייבה ועיריית טייבה הבעלים של בית הספר והמעסיקה של מנהל בית הספר ומוריו. במקרה של תקלה במתקן ספורט על המורה לגלות את התקלה ולדווח למנהל תיכון טייבה האחראי לתיקון התקלה באמצעות עובדי האחזקה של תיכון טייבה ו/או עיריית טייבה. על אחראי הבטיחות בעיריית טייבה לבדוק שהתקלה תוקנה כראוי.

5.
בביקורת שערך משרד החינוך בתיכון טייבה ביוני 1998 קודם לפתיחת שנת הלימודים בה ארעה התאונה, דרש משרד החינוך מאנשי עיריית טייבה לקבע את השער לאחר שמצא כי השער מתנדנד. בדיעבד הסתבר כי אם וככל שהשער תוקן התיקון לא נעשה כראוי.

6.
משרד החינוך הינו גוף שלטוני מפקח ביחס לתיכון טייבה שבבעלות העירייה וממילא אינו אחראי לתחומים המצויים בסמכותה ובחובתה של עיריית טייבה כרשות מקומית וכבעלת הקרקע.

7.
בעת קרות התאונה היה התובע בן 16 וסביר להניח שהיה מודע לסכנה הכרוכה בהיתלות על השער אף ללא קריסתו. התובע התעלם מהוראות שאסרו על התלמידים להיתלות על השער והיה אדיש לסכנה הגלומה במעשה זה. יתר על כן, התובע התעלם מהעובדה שהשער התנדנד ולא היה יציב באופן שהחמיר את הסכנה הגלומה בהיתלות על השער. התנהגותו של התובע מהווה הסתכנות מרצון והיא שגרמה לתאונה, ובנסיבות אלה עומדת למשרד החינוך ההגנה של הסתכנות מרצון.

8.
משרד החינוך לא יכול היה לצפות שהמנהל ועובדי עיריית טייבה אשר הכירו את הוראות חוזר מנכ"ל הרלבנטיות, לא יצייתו לדרישת משרד החינוך לקיבוע השער. בנסיבות אלה ומשהמנהל ועובדי עיריית טייבה פעלו בניגוד לחוזר המנכ"ל, אפילו יש לראות במשרד החינוך כמי שחב בחובת זהירות מושגית כלפי התובע, לא קמה למשרד החינוך חובת זהירות קונקרטית בקשר עם התאונה שאירעה.

9.
מנהל תיכון טייבה ומוריו מועסקים על ידי עיריית טייבה בעלת המקרקעין. ממילא מחזיק משרד החינוך בכוח הפיקוח מבלי שיש בידיו שליטה מעשית על הנעשה באופן שוטף בתיכון טייבה. בנסיבות אלה, שיקולי מדיניות ראויה מחייבים שלילת אחריותו של משרד החינוך למחדלים הנעשים בתוך כתלי תיכון טייבה.

10.
אפילו יימצא כי משרד החינוך היה חייב בחובת זהירות כלפי התובע, לא הפר משרד החינוך חובה זו.

במסגרת סיור שערכו נציגי משרד החינוך בתיכון טייבה גילו כי השער מתנדנד ודרשו מעיריית טייבה
לתקנו.

מנהל תיכון טייבה, מוריו ואנשי עיריית טייבה קיבלו והכירו את הוראות חוזר המנכ"ל שפרסם משרד החינוך, וידעו על חובתם לקבע את השער באופן שנקבע בחוזר מנכ"ל.

עיריית טייבה וצוות תיכון טייבה הוסמכו לטפל במתקני הספורט על פי ההנחיות בחוזר המנכ"ל וחלה עליהם אחריות לביצוע הטיפול והאחזקה של מתקני הספורט באופן סביר. מהנדס עיריית טייבה נמצא בקשר ישיר ורצוף עם מוסדות החינוך בתחום העיר טייבה והוא המוסמך לאשר את בטיחות המבנה והמתקנים בתיכון טייבה.

בתיכון טייבה לא אירעו אירועים בטיחותיים חריגים ובעיריית טייבה היו קיימות מחלקות חינוך והנדסה ומהנדס אשר פיקחו על הבטיחות בתיכון טייבה. בנסיבות אלה די היה בבדיקה שנתית אותה עורך משרד החינוך בכל מוסדות החינוך שבפיקוחו ובהם תיכון טייבה.

נוכח האמור לעיל, יש לקבוע כי משרד החינוך נקט בכל האמצעים הסבירים למניעת התאונה ולא הייתה עליו חובה
לבדוק את אופן תיקון מתקני הספורט על ידי צוות תיכון טייבה ועיריית טייבה.



ב.
ממצאים ביחס לנסיבות התאונה:

1.
בתצהיר עדות ראשית מיום 21.3.04 התייחס התובע לנסיבות התאונה וכך תיאר האירועים עובר לתאונה ולאחריה:

"כשהייתי תלמיד בית ספר תיכון מקיף טייבה, בכתה י"א, בעת שיעור ספורט, נפצעתי קשה. במהלך השיעור, בעת משחק כדורגל, לאחר שהבקעתי שער, רצתי לשער בשמחה. מיד כשנתליתי על השער הוא התמוטט עלי. אחרי שנפלתי התלמידים הרימו את השער ממני והעמידו אותו. אפשר היה לראות בעיניים אז שהקצוות של השער לא היו מחוזקים לקרקע והם היו על פני הקרקע..."
(סעיף 3).


מהצהרה זו של התובע, עולה כי לאחר שהשער התמוטט על התובע הרימו התלמידים שהיו בסביבה את השער והעמידו אותו. בכך יש כדי לתמוך במסקנה שעובר לתאונה לא היה השער מקובע לקרקע, שאם לא כן לא ניתן היה להעמיד את השער חזרה לאחר שנפל, בשל יתדות הקיבוע שאמורים היו להיות בולטים ממסגרת השער התחתונה.

2.
בתצהיר עדות ראשית מיום 2.6.04, התייחס המורה לנסיבות התאונה וכך תיאר האירועים עובר לתאונה ולאחריה:

"אני מורה לחינוך גופני בבית הספר התיכון מקיף בטייבה החל משנת 1981, ובתקופה הרלבנטית לתביעה הייתי המורה לחינוך גופני של התובע, מוסבאח עבד אל קאדר
..."
(סעיף 2)

"בתאריך
18.2.99, במהלך שיעור חינוך גופני של כיתה יא', שבה לומד התובע, התנהל משחק כדורגל."
(סעיף 3)

"במהלך המשחק הבקיע התובע שער מכחצי מגרש, לאחר מכן החל מיד לרוץ במהירות ובאופן פתאומי לכיוון השער, קפץ על משקוף השער, נתלה עליו והחל מתנדנד עם כל כובד משקלו. לאחר מספר טלטולים השער נפל. הגשתי עזרה ראשונה לתובע, ומיד דאגתי להזמין רופא ואמבולנס אשר פינו את התובע לקבלת טיפול רפואי."
(סעיף 4)

"שער הכדורגל, עליו נתלה והתנדנד התובע עם כל כובד משקלו, היה יציב, מחוזק ומקובע לשטח האספלט, ולמעשה מצבו כיום זהה למצבו לפני התאונה."
(סעיף 6)

גרסה זו של המורה לפיה עובר לתאונה היה השער מקובע, אינה מתיישבת עם המסקנה העולה מגרסת התובע, ונראה כי קיימת מחלוקת עובדתית בין התובע לבין המורה באשר למצב השער עובר לתאונה.

3.
בתצהיר עדות ראשית מיום 22.6.04 הצהיר חאג' יחיא אחמד, חברו לכיתה של התובע (להלן: "אחמד") כדלהלן:

"זכור לי היטב כי בכתה י"א בשיעור ספורט, בעת משחק כדורגל, נפצע מוסבאח. אף אני השתתפתי בשיעור. הפציעה קרתה כששער כדורגל התמוטט עליו, וזאת לאחר שהבקיע שער והוא רץ לשער ונתלה עליו. נבהלנו מאוד, רצנו מהר לשער. מוסבאח שכב מתחתיו על הקרקע. אחד התלמידים הרים את השער. ראינו אז שקצות השער לא היו מחוזקים כלל לקרקע, והשער עמד על פני הקרקע ללא חיזוקים."
(סעיף 3)

בחקירתו העיד אחמד (ש' 19 בע' 22 לפרוטוקול מיום 10.7.06):

"ש. אתה לא יודע מי התקין את השערים?
ת. לא. וגם לא מתי התקינו אותם. לשאלת בית המשפט אם קרה בזמן שלמדנו בבי"ס שהשער נפל או זז. אני משיב שהיה קורה שזז, היינו בועטים בעיטות חזקות היה זז, והיינו מחזירים למקום. ידענו שלא מחובר טוב. שחקני כדורגל שהשתמשו בשער ידעו שהשער זז.
ש. כשהייתם בועטים בעיטה חזקה בשער והיה פוגע במסגרת השער היה זז סנטימטר או משהו?
ת. נכון.
ש. כמה היה זז?
ת. היה זז קצת, לא משהו מטר שני מטר... לא היה עף. משהו כמו 1 – 2 סנטימטר, והיינו מחזירים את זה למקום. זה היה קו והיינו מחזירים לקו. לשאלת בית המשפט מתי זה היה קורה, כשהיינו משחקים שיעורי ספורט. היינו מחזירים אותו. לשאלת בית המשפט המורה היה מחזיר, אני לא יודע אם המורה היה רואה או לא.
ש. אם השער זז 2 – 3 ס"מ מה חשוב להחזירו למקום?
ת. היינו מחזירים ישר לקו. לשאלת בית המשפט אם היה שער אחד כזה או יותר, אני לא זוכר. זה תמיד היה כך מאז הפציעה שלו. לפני זה כל הזמן השער היה זז. לא יודע אם עשו את זה, אחרי התאונה תיקנו את זה. אבל לפני התאונה זה מאז שנכנסתי לבי"ס זה כך, התחלתי ללמוד בכיתה י'. זה בי"ס שמתחיל מכיתה י'. אז ב – י' – י"א – י"ב השער היה זז.
ש. המורה לספורט נמצא כאן. אתה מכיר אותו?
ת. כן.
ש. הוא הצהיר לבית המשפט שהיה בודק את השערים והשער לא היה זז.
ת. זה העבודה שלו, אם היה בודק את זה אז... אבל כשאנחנו היינו משחקים השער היה זז.
ש. המורה אומר שהוא בדק ולא היה זז, אז לא נכון?
ת. בטח לא נכון, השער היה זז."

עדות זו של אחמד תומכת במסקנה העולה מגרסת התובע לפיה עובר לתאונה לא היה השער מקובע.

בחקירתו דבק המורה בגרסתו לפיה עובר לתאונה היה השער מקובע לקרקע (ע' 63 לפרוטוקול מיום 12.7.06). ברם עדות המורה כללה פרטים חדשים אודות טורניר קט רגל שלכאורה התקיים על המגרש בהפסקה שקדמה לשיעור הספורט (ש' 10 בע' 63 לפרוטוקול). פרטים אלה לא נכללו בתצהירו של המורה מיום 2.6.04. לעובדה שהתקיים טורניר קט רגל בהפסקה שקדמה לשיעור שבמסגרתו אירעה התאונה, אין נפקות לעניין מצב השער אשר ככל הנראה עמד במקומו בין אם היה מקובע לקרקע ובין אם לאו (שאם לא כן לא היה מתחיל המשחק). אולם תוספת הפרטים בעדותו של המורה אשר נועדה ליתן מענה או הסבר לשאלה: איך קרתה התאונה אם אכן היה השער מקובע לקרקע (ש' 9 בע' 63 לפרוטוקול), גורעת מאמינות עדות המורה בעניין זה.

4.
הוצגו בפני
תמונות של השער (נספח א לתצהירו של אבי התובע, אחמד עבד אל קאדר
), ומוצג נ/3. תמונות אלה צולמו לאחר התאונה, וממילא אין בהן כדי ללמד על מצב השער עובר לתאונה. אם כן
איני מייחס לתמונות האמורות משקל ממשי בבירור מצבו של השער עובר לתאונה.
עם זאת, ניתן לראות בהן כי אין סימני ריתוך
או קיבוע כדוגמה זו שנטען לגביו באיור ת/3 על גבי בסיס השער, זאת בלווית
הסתירות לגבי האופנים השונים אשר באמצעותם קובע השער לכאורה, מחזקים את מסקנתי כי השער לא היה מקובע כלל ועיקר עובר לתאונה.

5.
המנהל העיד כי הגיע למקום התאונה לאחר התרחשותה (ש' 14 בע' 100 לפרוטוקול מיום 13.7.06), ולגרסתו לאחר התאונה ראה את קיבועי השער קרועים על הרצפה (שם ש' 18). גרסה זו אינה מתיישבת עם גרסתם של התובע ומוחמד, ומשהמנהל העיד כי באותו מעמד עיקר דאגתו הייתה נתונה לתובע שנפגע והוא אינו זוכר פרטים הקשורים בקיבועים שלכאורה היו קרועים (שם ש' 21), איני מקבל גרסה זו.

6.
עדים נוספים שהעידו לא נכחו בעת קרות התאונה ולא היו בקרבת מקום, ואין בעדותם כדי לסייע בבירור מצב השער עובר לתאונה.

7.
נוכח האמור עד כאן, נראה כי בעת קיום שיעור הספורט במסגרתו אירעה התאונה (להלן: "שיעור הספורט") לא היה השער מקובע לקרקע, וכך אני קובע.

8.
אין חולק כי התאונה אירעה בפברואר 1999, קרי כ – 5 חודשים לאחר פתיחת שנת הלימודים. משכך ונוכח מסקנתי לפיה בשיעור הספורט לא היה השער מקובע לקרקע, נראה כי התשובה לשאלה אם השער תוקן במהלך חופשת הקיץ שלפני פתיחת שנת הלימודים תשנ"ח – תשנ"ט, אינה בעלת משקל רב אם בכלל בקשר עם בירור אחריותם של המנהל, עיריית טייבה ומשרד החינוך לתאונה שאירעה במהלך השיעור. לפיכך, איני רואה צורך לדון בהרחבה בשאלה האם אכן תוקן השער בחופשת הקיץ שלפני פתיחת שנת הלימודים תשנ"ח – תשנ"ט.

עם זאת, ומשהתקיימו חקירות והצדדים טענו בהרחבה בעניין זה, ראיתי לנכון להוסיף, כי אני מטיל ספק ממשי בטענה כאילו בוצעו עבודות כלשהן לעיגון השער לקרקע בחופשת הקיץ שלפני שנת הלימודים תשנ"ט או בכל מועד אחר סמוך לקרות התאונה. זאת, נוכח מסקנתי לפיה בעת קרות התאונה לא היה השער מקובע לקרקע והעדר מסמכים בכתב
ו/או עדויות שאינן מטעם בעלי עניין בקשר עם ביצוע עבודות לקיבוע השער.

ג.
דיון משפטי בשאלת האחריות:

1.
התובעים מבססים את זכותם לפיצוי הנתבע על עילות של רשלנות והפרת חובה חקוקה מצד כל אחד מהנתבעים באופן ישיר ו/או מכוח אחריות שילוחית.

2.
נוכח הממצאים אודות נסיבות התאונה כפי שפורטו לעיל אדון תחילה באחריות המורה להתרחשות התאונה.

אחריות המורה

3.
סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]

, קובע:

"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."

4.
כדי לקבוע את אחריותו של המורה בעוולת הרשלנות על התובע להוכיח כי על המורה חלה חובת זהירות כלפיו (חובת זהירות מושגית וקונקרטית), כי החובה הופרה וההפרה גרמה לנזק שנגרם לתובע, ראה ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח'
, פ"ד לז (1) בע' 113, ע' 122 (השופט א' ברק) (להלן: "ע"א 145/80").

חובת הזהירות

5.
ככל שמדובר בחובת זהירות הנובעת ו/או קשורה לתקינות השער במגרש עליו נערך משחק הקט רגל במסגרת שיעור הספורט, אין ספק שחלה על המורה חובת זהירות מושגית וקונקרטית, ובלשונו של המורה: "בשיעור שלי אני אחראי להם, דרגה ראשונה זה בטיחות, לא שווה מאמץ וניצחון אם תלמיד אחד נפגע..." (ש' 20 בע' 62 לפרוטוקול מיום 12.7.06).

הפרת חובת הזהירות

6.
כדי לבחון האם הפר המורה את חובת הזהירות החלה עליו, יש לבחון את מהות והיקף חובת הזהירות ככל שהיא מתייחסת לנסיבות המיוחדות לענייננו.

7.

באפריל 1997 פרסם המנהל הכללי של משרד החינוך "נוהלי בטיחות במערכת החינוך" (מוצג נ/11) (להלן: "נוהל הבטיחות") בו נקבעו, בין היתר, כללי בטיחות בשיעורי החינוך הגופני (שם בע' 45). בנוהל הבטיחות נקבעה אחריותו של המורה לחינוך גופני: "לקביעת מקום הפעילות, בהתחשב בתנאי המקום ומזג האוויר" (סעיף 3 ג), "לדיווח להנהלת בית הספר במקרה של אי תקינות ציוד ואתרים" (סעיף 3 ו), "להוצאת ציוד בלתי תקין משימוש" (סעיף 3 ז), "לאזהרת התלמידים מפני שימוש במתקן לא תקין" (סעיף 3 ח).

אין ספק שנקיטת הפעולות המנויות בנוהל הבטיחות, אינה כרוכה במאמץ מיוחד או בהקצאת משאבים כלשהם מצד המורה. משכך, ונוכח הסכנה הצפויה מפעילות התלמידים במגרש בו מצויים מפגעים בטיחותיים דוגמת שער שאינו מקובע לקרקע, ראוי לאמץ את הנחיות הבטיחות שנקבעו בנוהל הבטיחות כאמת מידה להיקף חובת הזהירות החלה על מורה לחינוך גופני בקשר עם פעילות ספורטיבית על מגרשי ספורט.

נוהל הבטיחות מופץ במוסדות החינוך ובהעדר נסיבות המצדיקות סטייה מהנחיות נוהל הבטיחות, קביעה כי הנחיות נוהל הבטיחות מהוות אמת מידה להיקף חובת הזהירות החלה על מורים לחינוך גופני תתרום לוודאות המשפטית בעניין חובת המורים ותמנע חוסר בהירות ביחס לפעולות הבטיחות בהן חייבים המורים לנקוט קודם לקיום פעילות ספורטיבית במסגרת מוסדות החינוך.

בהתחשב באמור עד כאן, נראה כי קודם לקיום הפעילות על מגרש הקט רגל בתיכון טייבה, היה על המורה לנקוט בפעולות הבטיחות
שלהלן:

א.
לבדוק שאין מפגעים בטיחותיים במגרש ובכלל זה לבדוק באופן ידני או ויזואלי את קיבוע שערי הקט רגל במגרש.
ב.
משמצא כי קיים מפגע בטיחותי (בענייננו - שער שאינו מקובע לקרקע) היה על המורה להזהיר את התלמידים מפני הסכנה הגלומה במפגע.
ג.
למנוע מהתלמידים קיום פעילות על המגרש כל עוד לא סולק המפגע (השער) מהמגרש.
ד.
לסלק את המפגע (השער) מהמגרש.
ה.
לדווח להנהלת בית הספר שהשער אינו מקובע לקרקע.

8.
בתצהירו טען המורה לספורט כי עובר לשיעור הספורט היה השער מקובע (סעיף 6 לתצהיר). בחקירתו דבק המורה לספורט בגרסתו לפיה השער היה מעוגן בקרקע (ע' 63 לפרוטוקול). אין ספק שמשחק הקט רגל במסגרתו אירעה התאונה התקיים באישור המורה ובנוכחותו. לפיכך, ומשמצאתי כי בניגוד לגרסת המורה השער לא היה מקובע לקרקע עובר לתאונה, נראה כי המורה לא קיים את חובתו לבדוק שאין מפגעים בטיחותיים על המגרש ובכלל זה לא בדק את שערי הקט רגל בטרם החלה פעילות התלמידים על המגרש ואם עשה כן, היה עליו לדעת שהשער אינו מקובע לקרקע, וממילא לא קיים את חובתו להזהיר את התלמידים מפני הסכנה הגלומה בשער שלא היה מקובע לקרקע, לא מנע את קיום משחק הקט רגל, לא סילק את השער ממגרש הקט רגל, ולא דיווח להנהלת בית הספר שהשער אינו מקובע לקרקע, בטרם קיים את משחק הקט רגל. בהמשך לעדות אחמד שהיא אמינה בעיני, דומה כי המורה ידע מה מצב השער זמן לא מבוטל קודם לתאונה, שהרי אין זה סביר כי היה זה משחק הקט רגל הראשון שנערך במגרש בשנת הלימודים האמורה במסגרת שיעור חינוך גופני.
על רקע הספק בקשר עם קיבוע השער במהלך חופשת הקיץ קודם לפתיחת שנית הלימודים, כאשר אני נוטה שלא לקבל גרסה זו, ולאור דברי העד אחמד כי השער היה זז כל אימת שכדורים היו פוגעים במסגרתו והתלמידים היו משיבים אותו למקום, אני מוצא כי למורה היתה ידיעה קונקרטית בקשר עם מצבו של השער עובר לתאונה.

9.
נוכח האמור לעיל נראה כי במחדליו הפר המורה את חובת הזהירות החלה עליו.

מחדליו של המורה גרמו לנזק שנגרם לתובע

10.
השער נפל על התובע בעת משחק הקט רגל שקיים המורה במסגרת שיעור הספורט. ממילא אין ספק שהתאונה לא הייתה מתרחשת אילו נקט המורה בפעולות בהן היה חייב לנקוט ולא היה מקיים משחק על המגרש בו היה שער שאינו מקובע לקרקע.

נמצא שמחדליו של המורה גרמו להתרחשות התאונה ולנזק הגופני שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה.

אחריותם של
יתר הנתבעים

11.
עיריית טייבה הוסמכה להתקין מתקני ספורט במוסדות החינוך ולתחזק אותם באופן שוטף וככלל ראוי להטיל על עיריית טייבה אחריות בקשר עם סמכות זו. הוא הדין ביחס למשרד החינוך אשר הוסמך לפקח על בטיחות מתקני הספורט במוסדות החינוך בטייבה וביחס למנהל תיכון טייבה אשר הוסמך לנהל את בית הספר. בעת קרות התאונה למד התובע בתיכון טייבה שבבעלות עיריית טייבה, תחת ניהולו של המנהל ובפיקוח בטיחותי של משרד החינוך. לפיכך נכון לייחס לנתבעים אלה חובת זהירות מושגית, ראה ע"א 145/80 בע' 123.

בנסיבות התאונה כפי שתוארו לעיל, מתעוררת השאלה האם היו מנהל תיכון טייבה, עיריית טייבה ומשרד החינוך (להלן: "הנתבעים האחרים") צריכים לצפות את התרחשות התאונה, קרי האם חלה על נתבעים אלה חובת זהירות קונקרטית בקשר עם התאונה או אירוע נזיקי דומה.

בעניין זה נראה כי נכון
להבחין בין שני מצבים שונים בקשר לחובת הזהירות הקונקרטית אותה יש להחיל על הנתבעים האחרים בקשר עם הנעשה במוסדות החינוך שבתחומי עיריית טייבה בכלל ובתיכון טייבה בפרט.



2.
-

-

-
-

5.
6.


10.

ל
x

"



x

x







א בית משפט מחוזי 1501/01 מוסבאח עבד אל קאדר, אחמד עבד אל קאדר, מליכה עבד אל קאדר נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות, חאג' יחיא חוסני, ג'אבר עדנאן עבד אל רחים ואח' (פורסם ב-ֽ 04/06/2009)