פסקי דין על מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי | פסקי דין על מרדכי בן- עטר

2689/05 פ     04/06/2009




פ 2689/05 מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' מרדכי בן- עטר




בפני
כב' הסגנית נשיא שרון ניצה
המאשימה
מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי
נגד

הנאשם
מרדכי בן- עטר
<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה – עו"ד גב' עידית גלעוז

ב"כ הנאשם – עו"ד מנחם רובינשטיין

הנאשם – בעצמו

<#3#>
הכרעת דין

בפתח דבריי, אומר כי אני מזכה את הנאשם מעבירה של פגיעה במזיד ברכב, מעבירה של בידוי ראיות, מעבירה של שיבוש מהלכי משפט, מעבירה של הדחה בחקירה ומעבירה של קשר לפשע בנוגע לאישום הראשון. כמו כן אני מזכה את הנאשם מעבירה של לקיחת שוחד ומעבירת מירמה והפרת אמונים בנוגע לאישום השני ומעבירת שוחד בנוגע לאישום השלישי.

מבוא:
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים, כדלקמן:

אישום ראשון – מייחס לנאשם עבירה של תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 378+ 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
עבירה של פגיעה במזיד ברכב - עבירה לפי סעיף 413ה'+ 413י"ב לחוק העונשין.
עבירה של שימוש לרעה בכוח משרה - עבירה לפי סעיף 280(1) לחוק העונשין.
עבירה של בידוי ראיות - עבירה לפי סעיף 238 לחוק העונשין.
עבירה של שיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
עבירה של הדחה בחקירה - עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.
וכן עבירה של קשר לפשע - עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין.

אישום שני - מייחס לנאשם עבירה של לקיחת שוחד, עבירה לפי סעיף 290+ 293(3) לחוק העונשין.
וכן עבירה של מרמה והפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

אישום שלישי - מייחס לנאשם עבירה של לקיחת שוחד, עבירה לפי סעיף 290+293(3)+(7) סיפא לחוק העונשין.
וכן עבירה של מרמה והפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

העובדות עפ"י כתב האישום:
אישום ראשון - בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום שימש הנאשם קצין משטרה בתחנת חדרה. יהושע אטדג'י (להלן: אטדג'י) היה בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום בעל מגרש מכוניות בחדרה.
הנאשם ואטדג'י הכירו זה את זה עובר למועדים הרלוונטיים לכתב האישום והיו בקשרי חברות.

ביום 18.9.99 נהג הנאשם ברכבו (רכב מסוג פולקסווגן) בכביש מס' 4 מדרום לצפון בשעות הלילה, כשברכבו הייתה גם רעייתו. כשהגיע הנאשם עם רכבו בסמוך לאזור כלא שש הבהב עם האורות הגבוהים של רכבו לרכב מסוג מיצובישי סופר לנסר (להלן: "המיצובישי") שנסע לפניו כשהוא נהוג על ידי מר אלדד אברמסקי (להלן: "אלדד").

הנאשם עקף את המיצובישי ובאיזור צומת "הקוסמוס" עצר את רכבו בצומת מרומזר, ירד מרכבו וניגש לרכבו של אלדד. אלדד נעל את דלתות רכבו. הנאשם הושיט את ידו דרך החלון השמאלי האחורי של המיצובישי, פתח את דלת הרכב שליד הנהג, צעק שהוא קצין משטרה, הוציא את מפתחות הרכב תוך שבירת ה"אימובלייזר" ונתן מכת אגרוף בפני
ו של המתלונן (להלן: ה"האירוע הראשון").

ביום 19.9.99 הגיש אלדד תלונה כנגד הנאשם בתחנת המשטרה שבטירת הכרמל בגין הארוע שפורט לעיל ובעקבות כך נפתח תיק פ.א. 1584/99 ותיק מח"ש 4615/99.

במהלך חקירת האירוע הראשון מסר הנאשם כי אטדג'י ועובד שלו בשם עאמר מרעי (להלן: "מרעי") היו עדים לאירוע, זאת למרות שבפועל הם לא נכחו באירוע. הנאשם מסר לחוקריו את מספר הטלפון הנייד של מרעי, כעד שנכח באירוע, אולם לאחר מכן הניע אותו שלא לשתף פעולה במידה ויידרש לחקירה. מרעי זומן לחקירה אך לא התייצב.

בשלב מאוחר יותר, בין יום 19.9.99 לבין יום 13.12.99 (המועד המדויק אינו ידוע), סיכם הנאשם עם אטדג'י כי אטדג'י יאשר את נוכחותו במקום האירוע הראשון וכן את גרסת הנאשם על נסיבות אירוע זה. בכך גרם הנאשם לבידוי ראיה ולהכשלת הליך שיפוטי.

ביום 13.12.99 התייצב אטדג'י במשרדי מח"ש ומסר גירסה שקרית בנוגע לנוכחותו באירוע הראשון.

במעשיו המתוארים לעיל, היכה הנאשם שלא כדין את המתלונן, פגע במזיד בחלק של רכב, השתמש לרעה בסמכותו כשהוא עושה מעשה שרירותי הפוגע בזכותו של האחר, בדה ראיה בכוונה להטעות רשות שיפוטית, עשה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, הניע אדם שבחקירה על פי דין לא ימסור הודעה והניע אדם שבחקירה על פי דין ימסור הודעת שקר באמצעי פסול וכן קשר קשר לבצע פשע.

אישום שני - בסוף שנת 1999 (המועד המדויק אינו ידוע), רכש הנאשם טבעת יהלום (להלן: "הטבעת"), ששווייה כ- 7,300 דולר, לרגל יום הולדתה של רעייתו בחנות "יד הזהב" בחדרה (להלן: "החנות"). הנאשם שילם עבור הטבעת מקדמה על סך 10,600 ₪ ששולמה בשלוש המחאות.
יתרת התשלום בעבור הטבעת שולמה למר אילן לוגסי, אחד מבעלי החנות, באמצעות המחאה על סך 5,000 ₪ שנתקבלה מאטדג'י.

במעשיו המתוארים לעיל, לקח הנאשם שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל, ועשה מעשה הפרת אמונים הפוגע בציבור.

אישום שלישי - הנאשם סטה מן השורה במילוי תפקידו בהזדמנויות שונות תמורת טובות הנאה שפורטו באישומים הראשון והשני, בכך שסייע למר גרשון אברמוב (להלן: "אברמוב") שהיה חשוד בעבירות זנות ותועבה, שהיה מקושר עם אטדג'י והעניק לו טובות הנאה בתמורה לתיווכו ולקשריו עם הנאשם.

ביום 27.5.00 בשעה 2:00 בלילה לערך עיכב השוטר דוד בלה (להלן: "בלה") את סרגיי גריבוב (להלן: "סרגיי"), שהיה נהגו של אברמוב, כשהוא מסיע ברכב מסוג דייטסו שרייד שלוש נשים שנעצרו בגין שהייה בלתי חוקית והועסקו על ידי אברמוב (להלן: "המעוכבים"). סמוך לאחר המתואר לעיל צלצל סרגיי לאברמוב והודיע לו על העיכוב. אברמוב התקשר לאטדג'י על מנת שזה יפעל באמצעות קשריו לשם שחרור המעוכבים.
אטדג'י צלצל לנאשם על מנת שיפעל לשחרור המעוכבים והוא אכן הורה למר ימי שוקרון, ראש משמרת הסיור בתחנת חדרה, לשחרר את המעוכבים ללא נימוק סביר.

ביום 29.6.00 בשעות הערב, נעצר אברמוב יחד עם מספר נערות ליווי בדירה ברחוב נחל פרת 6/28 בחדרה בחשד להחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, כליאת שווא והחזקת מקום לשם זנות, ע"י שוטרי בילוש מתחנת חדרה. מעצרו של אברמוב הוארך עד ליום 4.7.00 בבית המשפט שלום בחדרה. לאחר שאברמוב עדכן את אטדג'י במעצרו, יצר אטדג'י קשר עם הנאשם על מנת לסייע לאברמוב. הנאשם תידרך את אטדג'י לשכור שירותי עורך דין זול לשם הגשת ערר לבית המשפט ובקשה לשחרורו של אברמוב, תוך הבטחה שהנאשם ידאג לשחרורו של אברמוב ואין צורך בעורך דין טוב.

במעשיו המתוארים לעיל, לקח הנאשם שוחד על מנת לסטות מהשורה במילוי תפקידו, וכן עשה מעשה של מרמה והפרת אמונים הפוגע בציבור במילוי תפקידו.

האישום הראשון:
פרשת התביעה:
התביעה הביאה להוכחת האישום הראשון 7 עדים מטעמה והגישה 10 מוצגים הרלוונטיים לאישום זה.

ע.ת. אלדד אברמסקי (להלן: "אלדד"):
ביום 18.9.99 בשעות הערב נהג אלדד, שהיה בעת האירוע בן 21, ברכב מסוג מיצובישי מכיוון עתלית לכיוון חיפה. עימו נסעו ברכב אחיו, אסף אברמסקי (להלן: "אסף"), ושני חבריו של אסף: שגיא סלמן (להלן: "שגיא") ודודו וחנון (להלן: "דודו"). אסף וחבריו ישבו בספסל האחורי של הרכב.
במושב ליד הנהג היו מונחים שני גלשנים בצורה אלכסונית. אלדד העיד כי הגלשנים היו חגורים בחגורת הבטיחות במושב שליד הנהג. עוד העיד אלדד כי המשענת במושב שליד הנהג הייתה מורדת ושני הגלשנים היו "מונחים מהריצפה עד הגג" (פרוט' עמ' 17 ש' 15).

לטענת אלדד הוא נהג באופן איטי ברכב והרכב שנסע מאחוריו, מסוג גולף, החל לסנוור אותו מכיוון שרצה לעקוף. לטענתו, הרכב שנסע מאחוריו סנוור אותו במשך מספר דקות עד שעקף אותו.

אלדד הוסיף וטען כי לאחר העקיפה החל רכב הגולף לנסוע באופן איטי. בתגובה, אלדד סנוור את רכב הגולף, כך עד לצומת "הקוסמוס".
לטענת אלדד כשהגיע רכבו לרמזור בצומת הקוסומוס הוא עצר בנתיב השמאלי ביותר.
לעניין מיקום רכב הגולף (בו נהג הנאשם) העיד אלדד כי "איני זוכר בדיוק, נדמה לי שנתיב אחד מימיני, משהו כמו 3 מכוניות אחורה נעצר הגולף". (פרוט' עמ' 18 ש' 6- 7).

לטענת אלדד, הנאשם יצא מרכבו ובא לכיוון רכבו של אלדד. משראה אלדד כי אדם זר בא לכיוון רכבו הוא סגר את הכפתור ברכבו, וזאת משום שלא רצה להסתכן לטענתו.

את התנהלות הדברים מכאן ולהבא תיאר אלדד כך:

"הוא (הנאשם - נ.ש.) הוציא תעודה, ניפנף ואמר שהוא שוטר, הכניס את היד לחריץ בחלון האחורי שהיה פתוח, פתח את הדלת הקידמית בצד ימין, צעק שאדומם מנוע, שלח את היד שלו, תפס את המפתח בסוויץ', תלש אות בכוח, בדרך שבר את האימובילייזר, אני כל הזמן ישבתי בכיסא הנהג, אז הוא נתן לי אגרוף" (פרוט' עמ' 18 ש' 15- 18).

כשנשאל אלדד היכן קיבל את האגרוף השיב בגבה הימנית. אלדד הוסיף וטען כי המכה כאבה אך לא הלך לבית חולים.

אלדד הוסיף וטען כי לאחר שהנאשם הכה אותו באגרוף יצא אחיו ורשם בטלפון הנייד שלו את מספר הרכב של הגולף וצעק לעבר הנאשם כי הוא "יזמבר" אותו.

לטענת אלדד כשראה הנאשם שמספר רכבו נרשם הוא אמר שהפעם הוא יוותר והחזיר לאלדד את רישיונו. לאחר מכן הנאשם הסתלק מהמקום.

אלדד העיד כי טענת הנאשם לפיה אלדד לחץ על דוושת הגז בתגובה להוראת הנאשם לצאת מהרכב- אינה נכונה.

כשנשאל אלדד על ידי ב"כ המאשימה לתגובתו על טענת הנאשם לפיה המכה שקיבל הייתה מהגלשן שנפל לכיוונו השיב אלדד "אני יודע להבדיל בין מכה של גלשן למכת אגרוף בפני
ם" (פרוט' עמ' 19 ש' 31). הנאשם חזר על גרסתו כי המכה שקיבל הייתה מהנאשם ולא מהגלשן פעמיים נוספות במהלך עדותו (פרוט' עמ' 27 ש' 29, עמ' 29 ש' 10- 11).

לטענת אלדד הנאשם ביקש ממנו את רישיונו, והיות וארנקו היה על רצפת הרכב, הוא התכופף להוציא את הרישיון ואז הנאשם היכה אותו באגרופו הנאשם הוסיף וטען כי "זה לא יכול להיות שקיבלתי מכה מהגלשן כי אני התכופפתי" (פרוט' עמ' 20 ש' 4- 5).

כשנשאל אלדד על ידי ב"כ הנאשם האם ראה את שגיא עושה לנאשם תנועה עם היד בשעה שהנאשם שסנוור את רכבו של אלדד השיב כי מכיוון שהוא נהג לא ראה זאת.
כשנשאל אלדד על ידי ב"כ הנאשם האם הנאשם הציג בפני
ו תעודה של קצין משטרה השיב כי הנאשם הוציא תעודה ונפנף בה אך זה לא אומר שראה מה היא תעודה זו. אלדד העיד כי שמע את הנאשם צועק כי הוא שוטר. כשנשאל מדוע גם לאחר ששמע שהנאשם אמר שהוא שוטר לא פתח את רכבו השיב כדלקמן:

"תוך כדי שהוא צעק שהוא שוטר, הוא שלח את היד ולא היתה לי הזדמנות לפתוח, מעבר לזה גם אם בן אדם צועק שהוא שוטר והוא בלי מדים, אני לא מוצא סיבה לפתוח את הדלת".
(פרוט' עמ' 22 ש' 21- 23).

כשנשאל אלדד על ידי ב"כ הנאשם כיצד ראה שהנאשם נתן לו אגרוף והאם הגלשנים לא הסתירו לו השיב כי הגלשנים לא הסתירו כי הם היו מונחים באלכסון וכן הוסיף "כשנכנס לך אגרוף אתה תראה אותו" (פרוט' עמ' 26 ש' 3).

אלדד העיד כי לאחר שקיבל אגרוף מהנאשם היה בהלם.

הנאשם העיד כי לאחר האירוע נסע לחנות "הום סנטר" לקנות דבר מה לאימו. ומאוחר יותר במהלך הלילה הלך להתלונן במשטרה.

כשנשאל אלדד ע"י ב"כ הנאשם האם התלונן על הנאשם במשטרה מכיוון שחשש שהנאשם יגיש נגדו תלונה השיב כי הנאשם לא יכול היה להגיש תלונה נגדו מאחר והוא לא לקח את פרטיו של אלדד.

ע.ת. אסף אברמסקי (להלן: "אסף"):
בעת האירוע היה אסף, אחיו של אלדד, תלמיד כיתה י"א. אסף העיד כי ביום 18.9.99 נהג אלדד ברכב והוא ישב במושב האחורי בצד שמאל מאחורי הנהג ושני חבריו ישבו לידו.
אסף העיד כי לאחר שהנאשם ביקש מאלדד למסור לו את רישיונותיו, אלדד התכופף על מנת להרים את ארנקו שהיה על רצפת הרכב ואז נתן הנאשם לאלדד אגרוף.
אסף העיד כי רשם בטלפון הנייד שלו את מספר הרכב של הנאשם.

כשנשאל אסף האם זוכר שבעת הנסיעה חברו שגיא עשה תנועה מזרחית לנאשם השיב כי לא בטוח אך נראה לו שכן.

על נושא האגרוף שנתן הנאשם לאחיו העיד אסף כך: "אני לא זוכר בדיוק את כל המהלך, אני זוכר את המצב בו אחי מכופף והוא קיבל את האגרוף" (פרוט' עמ' 34 ש' 16- 17).
ע.ת. מר שגיא סלמן (להלן: "שגיא"):
שגיא העיד כי במהלך הנסיעה במיצובישי הוא ישב במושב האחורי מאחורי הגלשן. שגיא הוסיף כי במהלך הנסיעה הרכב שנסע מאחוריהם הבהב לעברם באורות כדי שאלדד יגביר את מהירות נסיעתו, אך אלדד האט והרכב שהיה מאחוריהם עקף את רכבם ושגיא עשה תנועה מגונה לעבר הרכב העוקף.

שגיא סיפר כי כשרכבם עמד באור אדום ברמזור של צומת הקוסמוס בא הנהג של הרכב העוקף (הנאשם) לכיוונם, ואלדד נעל את כפתורי רכבו מכיוון שפחד. הנאשם הצליח לפתוח את הדלת דרך החלון שהיה ליד שגיא, ביקש מאלדד רישיונות וטען שהוא שוטר. אלדד התכופף להרים את הרישיונות ואז הנאשם נתן לאלדד אגרוף. שגיא העיד כי הגלשנים היה קשורים בחגורת בטיחות ומקובע לכסא.
כשנשאל שגיא על ידי הסניגור האם הגלשנים זזו השיב כי הגלשנים לא היו יכולים לזוז מאחר והיו חגורים בחגורת בטיחות.

פרשת ההגנה לעניין האישום הראשון:
ההגנה העידה מטעמה את הנאשם והציגה 3 מוצגים.

ע.ה. מרדכי בן עטר (להלן: "הנאשם"):
לדברי הנאשם ביום 18.9.99 (ערב יום כיפור) נסע יחד עם רעייתו, שלושת ילדיו ואמה של רעייתו מכיוון זיכרון יעקב לכיוון חיפה. בכביש מספר 4 נסע לפני רכבו רכב מסוג מיצובישי במהירות של 10 קמ"ש. הנאשם הוסיף כי מאחר וכביש מספר 4 הינו "כביש אדום ועם פסים לבנים רבים" (פרוט' עמ' 298 ש' 14- 15) לא ניתן היה לעקוף את המיצובישי.
לדבריו, הוא הבהב לנהג המיצובישי על מנת שייסע מהר יותר אולם נהג המיצובישי המשיך בנהיגתו האיטית ובנוסף במושב האחורי של המיצובישי ישבו שלושה בחורים שאחד מהם עשה תנועות מגונות לכיוונו של הנאשם.

הנאשם העיד כי כשהגיעה המיצובישי לקטע בכביש בה יש קו מקווקו החלה המיצובישי לנסוע מהר יותר כדי למנוע מהנאשם לעקוף אותה. בשלב מסויים הנאשם עקף את המיצובישי ואז נהג המיצובישי הגביר את מהירותו וסינוור את הנאשם.

הנאשם הוסיף כי כאשר הגיע לצומת ה"קוסמוס" היה רמזור אדום ונהג המיצובישי עצר בנתיב השמאלי והנאשם עצר לימינו, הוא ירד מרכבו והלך לחלון השמאלי של המיצובישי ליד הנהג, דפק על החלון כדי שיפתח אותו. נהג המיצובישי נעל את הרכב ולחץ על דוושת הגז. אז הוציא הנאשם את תעודת הקצין שלו והציג בפני
נהג המיצובישי אך הלה לא התייחס לכך כלל. הנאשם ראה שהחלון הימני האחורי פתוח והכניס את ידו דרך פתח זה ופתח את הדלת הימנית הקדמית.

הנאשם הוסיף וסיפר כי במושב ליד הנהג היה גלשן. לדבריו, נהג המיצובישי לחץ על דוושת הגז והנאשם חשש שהוא יברח או שיבולע לו. את המשך התנהלות העניינים תיאר הנאשם כך:

"אני התכופפתי ונכנסתי פנימה לתוך האוטו ועם הכתף הזו פגעתי בגלשן והגלשן נפל על הנהג. המטרה הייתה לכבות את הסוויץ' ולהוציא את המפתח אבל במיצובישי אי אפשר להוציא את המפתח כי זה נתפש, צריכים ללחוץ. משכתי מעט, והידית, זה פלסטיק קטנצ'יק כזה, נותר לי ביד, אבל בלי זה הוא לא יכול להניע את האוטו" (פרוט' עמ' 299 ש' 3- 7).

הנאשם העיד כי ביקש מהנהג לצאת מהרכב ולהציג רישיונות. הנהג יצא. לדברי הנאשם התאספו במקום אנשים רבים, וביניהם אטדג'י שנקלע למקום במקרה, וכולם אמרו לנאשם שיעזוב את נהג המיצובישי וחבריו כי הם "ילדים" וגם מכיוון שאותו הערב היה ערב יום כיפור.
הנאשם סיפר כי אמר לנהג שינהג "כמו בן אדם" ו"כביש זה לא משחק" ועזב אותו מבלי לקחת את פרטיו.

הנאשם העיד כי יומיים לאחר המקרה התקשרו אליו ממשטרת טירת הכרמל והודיעו לו כי הוגשה תלונה נגדו. לדבריו, התיק הועבר למח"ש וכאשר נחקר הנאשם אודותיו סיפר כי אטדג'י ומרעי היו עדים לאירוע. הנאשם סיפר כי למחרת היום דיבר עם מרעי ואז התברר לו כי הוא לא נכח באירוע ולכן אמר לו שלא ימסור עדות.

הנאשם דחה את טענת אלדד לפיה הנאשם נתן לו אגרוף וטען כי לאור מימדי גופו הגדולים הרי שאם אכן היה נותן לאלדד אגרוף "היו רואים את האגרוף הזה עוד הרבה, הרבה זמן" (פרוט' עמ' 300 ש' 16).

כשנשאל הנאשם בחקירתו הנגדית מדוע לדעתו אלדד ואחיו התלוננו עליו הרי אין להם כל אינטרס להעליל עליו שכן לא הכירוהו קודם לאירוע, השיב כי אלדד חשש שהנאשם יגיש נגדו דו"ח על נהיגתו.

כשנשאל הנאשם בחקירתו הנגדית מדוע סיפר שמרעי נכח באירוע בעוד שלמעשה הוא לא נכח השיב כי מרעי היה נהגו של אטדגי ולכן הניח בטעות שאם אטדגי היה במקום האירוע מרעי היה גם כן.

האישום השני:
פרשת התביעה לעניין האישום השני:
התביעה הביאה להוכחת האישום השני 4 עדים מטעמה והגישה מוצג אחד להוכחת האישום השני.

ע.ת. דוד לוגסי (להלן: "דוד"):
דוד הינו מבעלי החנות. דוד העיד כי החנות הינה עסק משפחתי בו עובדים גם אחיו והוריו. דוד העיד כי הכיר את הנאשם ואת אטדגי כיוון שהיו לקוחות של החנות. דוד העיד כי כשבוע לפני רכישת הטבעת הגיע הנאשם לחנות והתעניין לגבי טבעת יהלום שמצאה חן בעיניו. כששמע את מחירה אמר הנאשם שהמחיר אינו מתאים לו ושימצא טבעת במחיר זול יותר, ויצא מהחנות.

לדברי דוד, ביום הרכישה הגיע הנאשם לבדו לחנות ואמר כי הוא רוצה את הטבעת לאותו היום. דוד הוציא מהטבעת את אבן הזירקון, לבקשת הנאשם, ושיבץ במקומה יהלום ונתן את הטבעת לנאשם. דוד העיד כי מחיר הטבעת היה כ- 4,000$.
דוד הוסיף והעיד שהנאשם שילם על חשבון העסקה "סכום נכבד" בשיקים וכי בנוגע לסכום שנותר לתשלום, שעמד על סך 4,000 ₪ (להלן: "החוב"), רשם דוד על שקית תיקון את החוב הנ"ל והנאשם אמר שאטדג'י ישלם את זה. דוד הוסיף וסיפר כי לאחר שאחיו, קובי, ראה שאיש לא שילם את החוב הוא שלח אח נוסף שלהם, אילן, לאטדג'י לגבות את החוב.

כשנשאל דוד ע"י ב"כ הנאשם לגבי טעותו בחקירתו במשטרה בנוגע לאופן התשלום של הנאשם השיב כי "זה מה שהיה זכור לי באותו רגע, יש לי ביום הרבה לקוחות. אי אפשר לזכור איך כל אחד שילם. אני לא יכול לזכור דברים אחרי 7 חודשים, יש אלפי אנשים" (פרוט' עמ' 68 ש' 3- 4).

ע.ת. יעקב (קובי) לוגסי (להלן: "קובי"):
קובי הוא אחד מבעלי החנות ואחיו של דוד. קובי העיד כי לא היה מעורב במכירת הטבעת נשוא דיוננו. כשנשאל קובי ע"י ב"כ המאשימה על פתק החוב השיב כי אינו זוכר במדויק מה היה כתוב וכי הוא חושב שהיה כתוב: "חוב של בן עטר (הנאשם. נ.ש.) מול אטדג'י" (פרוט' עמ' 174 ש' 7).

ע.ת. אילן לוגסי (להלן: "אילן"):
אילן הוא אחד מבעלי החנות ואחיהם של דוד וקובי. אילן העיד כי לא היה מעורב במכירת הטבעת, אלא בגביית החוב בגין מכירת הטבעת. אילן העיד כי נסע לגבות את החוב מאטדג'י במגרש המכוניות שהיה בבעלותו. אילן העיד כי אינו זוכר מה היה כתוב על שקית התיקון שבגינה נסע לגבות את החוב מאטדגי, אך הוא זוכר שאטדג'י שילם את החוב בשיק.
אילן העיד כי אינו זוכר האם השיק שנתן לו אטדג'י היה שיק אישי שלו או שיק מצד ג'. אילן אישר כי אינו זוכר פרטים לגבי גביית השיק מאטדג'י.

ע.ת. אריאל אושרי (להלן: "אושרי"):
אושרי שימש בזמנים הרלוונטיים כשוטר בתחנת חדרה. אושרי העיד כי בחודש ינואר 2000 הגיע לאחר העבודה עם הנאשם לחנות "יד הזהב" בחדרה (להלן: "החנות") לקנות מתנה לרעיית הנאשם. אושרי העיד כי הנאשם הגיע לחנות כדי "לסגור עסקה" בנוגע לטבעת שנרכשה במקום. הנאשם דיבר עם אחד מבעלי החנות ששמו דוד ואמר כך: "שיהושע (אטדגי - נ.ש.) יסגור את המחיר או יהושע ישלם את השאר, משהו כזה" (פרוט' עמ' 59 ש' 30- 31).

פרשת ההגנה לעניין האישום השני:
ההגנה העידה מטעמה את הנאשם והציגה 3 מוצגים.

ע.ה. מרדכי בן עטר (להלן: "הנאשם"):
הנאשם העיד כי אסף סכום של 5,000 ₪ לקניית טבעת יהלום לרעייתו. עוד סיפר הנאשם כי הלך יחד עם אטדג'י לחנות. שם ראה טבעת שמצאה חן בעיניו, אך היא הייתה משובצת בזירקון. הנאשם אמר לדוד (מבעלי החנות) כי רוצה לשבץ יהלום בטבעת במקום הזירקון. דוד הציג בפני
ו יהלומים שונים והנאשם בחר ביהלום של 1 קראט. דוד אמר לנאשם שלא ניתן לשבץ את היהלום באופן מיידי ושיבוא למחרת. הנאשם אמר שהוא צריך את הטבעת לאותו הערב מכיוון שיש מסיבת הפתעה לרעייתו ולכן ביקש מאטדג'י שיביא בערב את הטבעת מהחנות.

הנאשם העיד כי נתן לאטדג'י סכום כסף במזומן. את הסכום המדויק לא זכר הנאשם אך העיד כי "אני לא סגור על 5,000 שקל, או 4,000 מתוך 5,000, אני באמת לא זוכר את הסכום המדויק" (פרוט' עמ' 301 ש' 16- 17).
הנאשם העיד כי אטדג'י בא בערב לחנות ולקח את הטבעת ויחד עם רעייתו הגיע למסעדה בקיסריה, שם היו הנאשם ורעייתו ומפקד התחנה ורעייתו. באותו הערב נתן הנאשם לרעייתו את הטבעת.

הנאשם העיד כי למחרת בבוקר נסע יחד עם אושרי לחנות ושאל את דוד אם אטדג'י הסדיר את התשלום ודוד השיב בחיוב. הנאשם שאל כמה נותר לו לשלם ופרס את יתרת התשלום כך: 2 שיקים על סך 4,500 כל אחד, ושיק שלישי על סך 1,000 ₪.

האישום השלישי:
התביעה הביאה להוכחת האישום השלישי 10 עדים מטעמה והגישה 50 מוצגים להוכחת האישום השני.

פרשת התביעה לעניין האישום השלישי:
ע.ת. פקד דוד בלה (להלן: "בלה"):
בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום היה בלה סייר במשטרת חדרה. בלה העיד כי ביום 27.5.00 בשעה 2:00 בלילה, כשהיה בתפקיד, ראה רכב שיוצא מהמתאדון (מרכז לחלוקת תחליפי סם) ובשל השעה והמקום עצר את הרכב לבדיקה. ברכב היו סרגיי (נהגו של אברמוב) ו-3 נשים ממוצא רוסי. בלה העיד כי לנשים לא היו מסמכים מזהים והוא עיכב את סרגיי והנשים (להלן: "המעוכבים"). בלה יצר קשר עם ראש המשמרת, ימי שוקרון ודיווח לו על המקרה. לאחר זמן מה ימי שוקרון הגיע למקום ודיבר בטלפון הנייד שלו ומיד אחר כך הורה לבלה לשחרר את המעוכבים.

ע.ת. ימי שוקרון (להלן: "שוקרון"):
בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום שימש כראש משמרת סיור במשטרת חדרה. שוקרון העיד כי ביום 27.5.00 בלילה התקשר אליו בלה ואמר כי עיכב נשים שהן כנראה נערות ליווי וביקש ששוקרון יגיע למקום. שוקרון העיד כי בדרכו למקום התקשר אליו הנאשם ואמר לו לבקש מבלה לשחרר את המעוכבים. הנאשם אמר לשוקרון כי יש לשחרר את סרגיי מכיוון שהוא מקור למשטרה. עוד הוסיף שוקרון כי הוא אינו יודע כיצד נודע לנאשם על עיכוב סרגיי. בהתאם להוראת הנאשם, שוקרון ביקש מבלה לשחרר את סרגיי והנשים וכך היה.

כשנשאל שוקרון ע"י ב"כ המאשימה מה היה קורה לסרגיי והנשים לולא התערבותו של הנאשם השיב כי היו מביאים אותם לתחנת המשטרה להמשך טיפול בחקירה.

בחקירתו הנגדית העיד שוקרון כי לא בדק דבר בנוגע לסרגיי והנשים אלא פעל בהתאם להוראתו של הנאשם והורה לבלה לשחררם.


ע.ת. אריאל אושרי (להלן: "אושרי"):
לעניין האירוע מיום 29.6.00 בו נעצרו אברמוב ונערות הליווי בדירה ברח' נחל פרת (להלן: "הדירה") העיד אושרי כי הוא נתן הנחיות בטלפון לבלש שהיה במקום כיצד להיכנס לדירה שהייתה נעולה. לדבריו, בדירה נמצאו שתי נשים ואברמוב עם חומר החשוד כסם. אושרי העיד כי במקביל לכניסת הבלשים לדירה הנאשם התקשר אליו ושאל "אם אפשר לעשות משהו. תשובתי הייתה: אין אפשרות לעשות כלום, ההנחיה היא של מפקד התחנה במעצר של סרסורים וזונות להביאם לתחנה" (פרוט' עמ' 62 ש' 4- 5). אושרי העיד כי מאוחר יותר הנאשם התקשר אליו בשנית ושאל האם הוא משחרר את אברמוב והנשים מכיוון שהוא שוחח עם ממלא מקום ראש הימ"ר, רפ"ק חיים רחמים (להלן: "רחמים"), והוא אמר שאברמוב הוא מודיע שלהם ועוזר לימ"ר בהפלת יעד מרחבי. הנאשם ביקש מאושרי לשחרר את אברמוב והנשים שנעצרו.
אושרי העיד כי בעקבות שיחה בין רחמים לבין מפקד התחנה הוחלט לשחרר את הנשים ולהשאיר את אברמוב במעצר.

ע.ת. גרשון אברמוב (להלן: "אברמוב"):
אברמוב העיד כי לאור מצבו הכלכלי הקשה עסק בעסקי נערות הליווי. אברמוב העיד כי נערות הליווי התגוררו בדירה ברח' נחל פרת בשכונת בית אליעזר בחדרה (להלן: "הדירה") שהייתה בבעלותו והוא השכירה לסרגיי. אברמוב הוסיף כי היה לו הסכם עם סרגיי לפיו באחד מחדרי הדירה לא יעשה סרגיי שימוש, וחדר זה ישמש את אברמוב למנוחה מידי פעם. אברמוב סיפר כי ביום 29.6.00 היה שיכור ולכן בא לחדר שבדירה כדי לנוח ולפתע נכנסו שוטרים לדירה. השוטרים תפסו סמים בדירה. אברמוב העיד כי לאחר שנעצר צלצל לאטדג'י על מנת להתייעץ מה לעשות. כשנשאל אברמוב מה אמר לו אטדג'י בתגובה, השיב שאטדגי אמר לו "אני אטפל בבעיה" (פרוט' עמ' 118 ש' 31).

אברמוב העיד כי למחרת, ביום 30.6.00, נלקח לבית משפט ושם נקבעה לו הארכת מעצר ל- 5 ימים. לבסוף, העיד אברמוב, הוא שוחרר ביום 2.7.00 בתחנה. אברמוב העיד כי הוא חושב שאטדג'י אחראי על שחרורו המוקדם.

אברמוב סיפר כי הכיר את אטדג'י כשקנה רכב ממנו. כשנשאל אברמוב ע"י ב"כ המאשימה מדוע פנה דווקא לאטדג'י השיב "היתה איזה שמועה שהוא יכול לעזור" (פרוט' עמ' 90 ש' 8). כשנשאל באיזה סוג של עזרה מדובר השיב אברמוב "שלא יעצרו את הבנות" (פרוט' עמ' 90 ש' 12).

אברמוב הוסיף והעיד כי נפגש עם אטדגי במגרש המכוניות ואמר לו "אני צריך בזמן שתהיה בעיה תשחרר את הבנות" (פרוט' עמ' 100 ש' 4).
אברמוב העיד כי זמן מה לאחר שיחה זו צלצל לאטדג'י ואמר לו כי הוא זקוק לעזרתו בשחרור נערות הליווי ובתמורה היה על אברמוב לשלם לאטדג'י כ- 1,500 דולר כל חודש. אברמוב הוסיף כי לאחר תקופה מסוימת אטדג'י דרש ממנו להעלות את הסכום החודשי שהיה משלם לו לסך של 2,500 דולר כל חודש. בעקבות כך נוצר ויכוח בינו לבין אטדג'י "והדברים הסתיימו באותו החודש" (פרוט' עמ' 110 ש' 28). אברמוב העיד כי שילם לאטדג'י במשך 11 חודשים בסך הכל.

לגבי המקרה שבו עיכבו את סרגיי ואת נערות הליווי (ב-27.5.00) העיד אברמוב כי סרגיי צלצל אליו ואז הוא צלצל לאטדג'י והודיע לו שנערות הליווי נעצרו. אברמוב הודה כי צלצל לאטדג'י על מנת שהוא "יטפל בבעיה הזאת" (פרוט' עמ' 115 ש' 4).
אברמוב הוסיף כי כעבור זמן מה מאז שדיבר עם אטדגי, סרגיי ונערות הליווי שוחררו לביתם.

אברמוב העיד גם כי אטדג'י אמר לו כי אם נערות הליווי לא ישוחררו הוא יטפל בבעיה.
אברמוב סיפר שסרגיי צלצל אליו וביקש ממנו להביא את הדרכונים של נערות הליווי ואברמוב הביא את הדרכונים לימ"ר בחיפה. לדבריו, שם בימ"ר שאלו אותו האם מכיר אדם בשם גרנייה שהמשטרה מעוניינת לתפוס, ואברמוב השיב בשלילה. אברמוב העיד כי צלצל לאטדג'י להתייעץ עימו מה לעשות ואטדג'י אמר כי אם סרגיי ונערות הליווי לא ישוחררו הוא יטפל בבעיה.

לגבי המקרה בו נעצר אברמוב בעצמו בדירה ברח' נחל פרת, הוא נשאל ע"י ב"כ המאשימה מי עזר לו להשתחרר לפני הזמן, שכן עפ"י החלטת ביהמ"ש היה עליו להשתחרר ביום 4.7.00 ובפועל שוחרר יומיים קודם לכן. על שאלה זו השיב אברמוב כי הוא חושב שאטדג'י עזר לו לאחר שדיבר עם מישהו בתחנת המשטרה.

כשנשאל אברמוב ע"י הסנגור האם הכיר את הנאשם, השיב בשלילה. כשנשאל אברמוב ע"י ב"כ המאשימה האם ידע מה אטדג'י עשה עם הכסף שקיבל ממנו השיב "לא מעניין אותי גם כן. אני לא יודע אם הוא בכלל שילם למישהו כסף" (פרוט' עמ' 207 ש' 26).

ע.ת. סרגיי גריבוב (להלן: "סרגיי"):
סרגיי, שעבד אצל אברמוב כנהג של נערות הליווי, העיד כי אברמוב אמר לו שאם המשטרה תעצור אותו או את נערות הליווי שיתקשר אליו. סרגיי העיד כי אברמוב אמר לו כך "יש לי בן אדם במשטרה משהו יכול לעזור" (פרוט' עמ' 231 ש' 10). סרגיי הוסיף כי אברמוב לא פירט מי הוא אותו אדם במשטרה שיכול לעזור לו.

ע.ת. חיים פולימונסקי (להלן: "פולימונסקי"):
פולימונסקי שימש בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום כראש מחלק זרים בימ"ר והיה מעורב בפעילות המשטרתית שמטרתה הייתה לתפוס אדם בשם גרנייה שעפ"י החשד סחט מספר סרסורים באזור. עוד סיפר פולימונסקי כי היו ידיעות שאברמוב וסרגיי נסחטו ע"י גרנייה.

כשנשאל פולימונסקי ע"י ב"כ המאשימה מה הייתה מידת המידור של פעילות זו השיב כך: "כשאנחנו ביצענו את הפעולות האלה, אז הפעולות האלה היו ממודרות לחלוטין" (פרוט' עמ' 212 ש' 29).

פולימונסקי הוסיף והעיד לעניין זה כדלקמן:

"כיון שלא רצינו שתהיה איזשהו התערבות כזו או אחרת ושלא ידלוף שום מידע על הפעילות שלנו אז נהגנו במקרה הזה כמו במקרים אחרים למדר לחלוטין את התחנה, לא לערב אותם בפעילות לא לערב את הבילוש, לא את המודיעין. אף אחד. אף אחד לא ידע על הפעילות שלנו" (פרוט' עמ' 213 ש' 1- 4).

פולימונסקי העיד כי הסיכום עם אברמוב היה שבמידה והוא ייעצר הוא ייצור קשר עם הרכז המפעיל שלו מימ"ר חוף, שאול מור יוסף.

כשנשאל ע"י ב"כ המאשימה האם אברמוב וסרגיי היו מקורות משטרתיים רשומים השיב פולימונסקי כך: "הם לא מקורות רשומים, לא נרשמו כמקורות משטרתיים. מעולם (...)" (פרוט' עמ' 213 ש' 19).

כשנשאל פולימונסקי לגבי טענת ההגנה לפיה הנאשם היה יחד עם אטדג'י ואברמוב בימ"ר בעת עריכת ההסכם עם אברמוב השיב כי "קודם כל, בן- עטר (הנאשם. נ.ש.) לא היה, לא הגיע בכלל לימ"ר. לא היה מצב כזה" (פרוט עמ' 213 ש' 27). פולימונסקי הוסיף וסיפר כי "ובטח שבטח אף אחד לא אמור להיות נוכח במין הסכם שבין מקור למפעיל" (פרוט' עמ' 213 ש' 29).
פולימנסקי חזר והדגיש בעדותו כי "אף אדם לא אמור להיות מודע לפעילות כזו או אחרת שבן אדם החליט לשתף פעולה" (פרוט' עמ' 217 ש' 21).
כשנשאל פולימונסקי ע"י ב"כ המאשימה למי הייתה סמכות לשחרר את אברמוב השיב כי הסמכות הייתה נתונה לימ"ר חוף בלבד.

ע.ת. חיים רחמים (להלן: "רחמים"):
רחמים שימש בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום כממלא מקום ראש ימ"ר חיפה.
רחמים העיד כי אנשי ימ"ר חיפה לא עירבו איש מאנשי תחנת המשטרה בחדרה בעניין ההסכם עם אברמוב.
כשנשאל רחמים ע"י ב"כ המאשימה את תגובתו לטענה שהעלה הסניגור לפיה הנאשם היה בימ"ר בעת עריכת ההסכם עם אברמוב השיב "אני לא מכיר דבר כזה" (פרוט' עמ' 222 ש' 21).
גם רחמים העיד כי הסמכות לשחרר את אברמוב ממעצר הייתה נתונה לימ"ר בלבד.

ע.ת. אבי ורצברגר (להלן: "ורצברגר"):
ורצברגר שימש בזמנים הרלוונטיים ממונה על זרוע חשיפה של מח"ש. ורצברגר העיד בנוגע למוצג ת/44 שהינו זיכרון דברים שערך בו כתב כי ביום 1.8.00 חקר את הנאשם. בשלב מסויים הנאשם יצא לשירותים וורצברגר יצא עימו. במסדרון שאל ורצברגר את הנאשם מדוע לא מודה שקיבל כסף מאטדגי והנאשם השיב כך:

"(...) אני פוחד פחד מוות על הילדים שלי ואשתי אני גר באיזור ואני יודע מה יכול לקרות לי ולהם, ולגבי הכסף קיבלתי ממנו רק בחצי השנה האחרונה ואם אתה גבר (הכוונה לורצברגר. נ.ש.) תביא את אטדגי שרק יגיד לי נתתי לו וישר אני פותח ומספר לך הכל כמה קיבלתי והנסיבות והכל" (ת/44).

ורצברגר הוסיף והעיד כי במודיעין המשטרתי היה ידוע על עסקיו של אטדג'י בתחום הפלילי ולפיכך גם הנאשם ידע על כך.

ורצברגר העיד כי הנאשם לא ידע שאברמוב שיתף פעולה עם המשטרה. בנוסף, טען כי לנאשם לא היתה סמכות לשחרר את אברמוב מהמעצר. עוד הוסיף ורצברגר כדלקמן:

"בן עטר, עד כמה שאני זוכר, אני לא בטוח שאני זוכר במלואו, לא הזכיר את הדברים (...). כלומר, הוא לא בא ואמר בחקירה שלו- אני, בגלל שידעתי שאותו אובייקט גויס למשטרה בניסיון להפיל מישהו, בגלל זה פעלתי ושחררתי, כי גם אם הוא היה עושה בגלל זה, הוא היה צריך לכתוב דוח, להעביר את זה למי שצריך להעביר את זה. הוא לא אמר את זה אז" (פרוט' עמ' 249 ש' 19- 24).
פרשת ההגנה לעניין האישום השלישי:
ההגנה העידה מטעמה את הנאשם והציגה 3 מוצגים.

ע.ה. הנאשם:
הנאשם העיד בנוגע לפרשת עיכוב סרגיי ושלוש נערות הליווי כי אטדג'י צלצל אליו והודיע לו שעיכבו את סרגיי והבנות. הנאשם צלצל לשוקרון על מנת לברר האם הם עוכבו בשל ביצוע עבירה כלשהי ושוקרון השיב בשלילה. לפיכך, הורה הנאשם לימי לשחרר את סרגיי והבנות. הנאשם סיפר כי שוקרון שאלו מדוע לשחרר אותם והנאשם השיב "אל תשאל למה, זהו" (פרוטוקול עמ' 304 ש' 7). הנאשם הוסיף וסיפר בעניין זה כך: "בבוקר (שלאחר העיכוב של סרגיי והבנות. נ.ש.) פגשתי את דודו בלה, אומר לי למה? אמרתי לו זה מקור שלי, זה הכל (...)" (פרוט' עמ' 304 ש' 7- 8).

בנוגע לפרשת הדירה ברח' נחל פרת העיד הנאשם כי בעקבות תלונות השכנים כי בדירה יש פעילות של זנות הגיעו לדירה בלשים ומצאו שם את אברמוב ושתי בחורות נוספות. הנאשם סיפר כי התקשרו אליו והודיעו לו כי אברמוב עצור. הנאשם הוסיף וסיפר כך:

"(...) התקשרתי לקצין המודיעין, אמרתי לו אושרי, מה אתה עושה? אתה לא מבין שאתה מקלקל לנו את כל העבודה? הוא אומר לי מוטי, אני לא יודע כלום, אני לא יכול לשחרר. אמרתי לו טוב, תביא את מפקד התחנה, תהיה איתו במקום, אני אגיד לו.(...) מפקד התחנה ליאור בוקר התקשר לחיים רחמים וחיים רחמים אמר לו את הסנריו מה שקורה ובאמת הוא שחרר את שתי הבנות אבל הוא התעקש על מעצרו של גרשון אברמוב מהסיבות, אני לא יודע איזה סיבות. יכול להיות הסיבה ההגיונית שלפחות למראית עין לא יראו שגרשון משוחרר ככה, שיבולע לו באיו שהיא צורה, אז מביאים אותו לבית משפט. עצרו אותו. (...)" (פרוט' עמ' 304 ש' 26- 32, עמ' 305 ש' 1- 3).

הנאשם העיד כי אברמוב היה עצור אצלו מספר פעמים בעבר ומעולם הוא לא שחרר אותו. הנאשם הוסיף ואמר כי "אם הוא (הכוונה לאברמוב. נ.ש.) שוחרר זה דרך בית משפט או דרך ראש המשרד, אני לא שחררתי, לא יזמתי, לא בדקתי, כלום, לא מענייני" (פרוט' עמ' 305 ש' 15- 16).

לשאלת הסניגור האם נהג לתת לאטדג'י טובות הנאה כלשהן השיב הנאשם בשלילה והוסיף כי גם לא קיבל מאטדג'י דבר, וכי כל דבר שקנה הנאשם קנה בצ'קים ובכרטיסי אשראי.
הנאשם העיד שבעת חקירתו במח"ש ביום 1.8.00 השיב על שאלות רבות "אין תגובה" ולא מסר את גרסתו מכיוון שידע שכקצין במשטרה אסור לו לחשוף פרטים סודיים.

על אמרתו בחקירה "מסיבה מטומטמת מעלתי בתפקיד" העיד הנאשם בבית המשפט כי אמר זאת מכיוון ש"זו הדרך היחידה שהייתה לי לבלום אותם מלשאול שאלות" (פרוט' עמ' 308 ש' 16).
הנאשם העיד כי הודיע למח"ש שהוא מוכן להגיע לעסקה בענייננו כך:

"אני אמרתי למח"ש שאני מוכן להגיע לעסקה, כן. אני לא קיבלתי שום מידע מה קורה בבית, אני לא ידעתי שום דבר מה קורה בעולם החיצון, אני הייתי בתוך צינוק, לא קיבלתי טיפול רפואי, לא קיבלתי שום דבר ואם הייתי מבקש עורך דין בשלב זה למה שיביאו? (...) אז הדרך להביא עורך דין, דרך פשוטה, למדתי את זה מהלקוחות שהיו לי, אני מוכן להגיע לעסקה.(...). ואז מיקי (עורך דינו של הנאשם. נ.ש.) הגיע ואז ביקשתי ממנו שידאגו שפרופ' קרסו שמטפל בי, ידבר עם המשטרה שיטפלו בי, שיתנו לי כדורים, תרופה, זה מה שהיה וכך רק טיפלו בי, אחרת לא היו מטפלים בי" (פרוט' עמ' 310 ש' 17- 25).


הנאשם הודה כי צלצל לשוקרון והורה לו לשחרר את סרגיי. כשנשאל הנאשם מדוע אמר לשוקרון שסרגיי הוא "מקור" השיב "כדי לנפנף אותו. לא רציתי שהוא ידע שום דבר" (פרוט' עמ' 336 ש' 18).

טענות ב"כ המאשימה:
ב"כ המאשימה טעמה בסיכומיה בנוגע לאישום הראשון כי לאור עדותו החד משמעית והעקבית של אלדד לפיה הנאשם נתן לו מכת אגרוף ולאור עדויותיהם של אסף ושגיא, שהיו ברכב בעת האירוע, אשר חיזקו את עדותו בנושא זה, יש להעדיף גרסה זו על פני גרסת הנאשם לפיה המכה שקיבל אלדד הייתה מהגלשנים שהיו לצידו. ב"כ המאשימה טענה כי אלדד לא נמנע מלמסור בעדותו עובדות שאינן מחמיאות לו ולחבריו בנוגע לאירוע שבאישום הראשון ובכך יש להדגיש את אמינותו והגינותו.

ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה כי ההיגיון והשכל הישר מורים כי לולא היה אלדד מותקף על ידי הנאשם לא היה מתלונן במשטרה, שכן בתלונתו זו חשף את עצמו לחקירה על נהיגה לא ראויה. מה עוד, שלאלדד אין כל סיבה או אינטרס להעליל על הנאשם עלילת שווא שכן אין ביניהם היכרות מוקדמת.

לטענת ב"כ המאשימה הנאשם שיקר לחוקריו בחקירת מח"ש הראשונית בכך שמסר כי אטדג'י ומרעי נכחו באירוע ובכך יש להשליך על היעדר אמינותו לגבי גרסתו בנוגע לאירוע.

ב"כ המאשימה טענה כי משהבין הנאשם שבעקבות אירוע האישום הראשון עלול להיפתח נגדו תיק שיפגע במעמדו ותפקידו ולכן שיקר בנוגע לנוכחותם של אטדג'י ועמאר במקום. אטדג'י זומן לחקירה ומסר גירסה שתמכה בגירסת הנאשם אף שכלל לא נכח במקום וזאת כטובת הנאה עבור הנאשם.
ב"כ המאשימה התייחסה בסיכומיה לטענת ב"כ הנאשם בנוגע להתיישנות עבירות מסוג עוון בהן הואשם הנאשם (עבירת תקיפה סתם, עבירת שימוש לרעה בכוח משרה, עבירה של שיבוש מהלכי משרה ועבירה של קשירת קשר) ודחתה טענה זו. לטענתה, העבירות הנ"ל לא התיישנו מכיוון שבתוך תקופת ההתיישנות נערכה חקירה נוספת הקשורה לתיק בחודש אוגוסט 2000 ובהתאם לסעיף 9(ג) לחסד"פ מניין תקופת ההתיישנות מתחיל מיום זה, שהוא ההליך האחרון בחקירה.

לעניין האישום השני טענה ב"כ המאשימה כי הנאשם קיבל מאטדג'י סכום של 5,000 ₪ כחלק מתשלום חובו לחנות התכשיטים בגין רכישת טבעת לרעייתו. לטענת ב"כ המאשימה סכום זה מהווה טובת הנאה שנתן אטדג'י לנאשם.
ב"כ המאשימה טענה כי יש לאמץ את עדויותיהם של האחים לוגסי מהם עולה כי הנאשם שילם בעבור הטבעת סך של 10,600 ₪ (בשלושה צ'קים) ואמר שאת יתרת סכום חובו ישלם אטדג'י, וכן את עדותו של אושרי אשר תמכה בעדותם של האחים לוגסי.

לעניין האישום השלישי טענה ב"כ המאשימה כי עדויותיהם של אברמוב וסרגיי מעידות על כך שהקשר בין אברמוב לאטדג'י הם שהניעו את אטדג'י לתת טובות הנאה לנאשם כמפורט בשני האישומים הראשונים לכתב האישום והם שהניעו אותו לפנות לנאשם בבקשה שיעזור בשחרור נערות הליווי של אברמוב.

ב"כ המאשימה טענה כי התנהגותו של הנאשם והתבטאויותיו במהלך חקירתו במשטרה מחזקות את המסקנה כי ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם לקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו (עדות השקר של אטדג'י לטובתו באישום הראשון ותשלום חוב הטבעת באישום השני) וסטה מתפקידו בכך שפעל לבקשת אטדג'י לשחרור אברמוב.

ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה כי סטייתו של הנאשם מתפקידו מהווה עבירה של מרמה והפרת אמונים.

הסניגור טען כי חלה התיישנות בנוגע לחלק מהעבירות המיוחסות לנאשם באישום הראשון (עבירת תקיפה סתם, עבירת שימוש לרעה בכוח משרה, עבירה של שיבוש מהלכי משרה ועבירה של קשירת קשר), זאת מאחר ולטענתו חלפה תקופת ההתיישנות לגבי עב







פ בית משפט שלום 2689/05 מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' מרדכי בן- עטר (פורסם ב-ֽ 04/06/2009)