פסקי דין על סמי שעשוע | פסקי דין על יוסף שעשוע | פסקי דין על יפה רות בן חיים

66591/06 א     08/06/2009




א 66591/06 סמי שעשוע, יוסף שעשוע נ' יפה רות בן חיים




בעניין:

1



ב ת י
ה מ ש פ ט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
ת.א.
066591/06


לפני:
כבוד השופט חיים טובי


08/06/2009





התובעים:

1. סמי שעשוע


2. יוסף שעשוע





ע"י ב"כ עו"ד א. מנוסביץ




נ
ג
ד


הנתבעת:

יפה רות בן חיים



ע"י ב"כ עו"ד א. בן חיים




פסק-דין
זוהי תביעה לפינוי שטח מקרקעין אשר הושכר לנתבעת בשכירות חופשית.

רקע עובדתי

1.
התובעים הינם אחים ובעלי זכויות החכירה במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 252 בגוש 6178 בכפר אז"ר (להלן: "המקרקעין").

2.
הנתבעת שכרה מהתובעים שטח של 100 מ"ר מתוך המקרקעין (להלן: "המושכר") לצורך איחסון יין וציוד לייצור יין (להלן: "היקב"), על פי חוזה שכירות בלתי מוגנת מיום 18/8/00 (להלן: "חוזה השכירות המקורי").

תקופת השכירות על פי ההסכם נקבעה למשך 5 שנים המסתיימת ביום 31/12/05 (להלן: "תקופת השכירות").

3.
הנתבעת המשיכה להחזיק במושכר בתום תקופת השכירות המוסכמת.

4.
דרישותיהם של התובעים לפינוי הנתבעת מהמושכר לא נענו על ידה. לפיכך, ביום 30/11/06 הגישו התובעים תביעתם לבית המשפט, בהליך של סדר דין מקוצר, ועתרו לפינוייה של הנתבעת מהמושכר.

טענות הצדדים

5.
התובעים טענו כי הנתבעת הפרה את חוזה השכירות עת לא פינתה את המושכר בתום תקופת השכירות, בלא שהוסכם על השתכללות חוזה שכירות חדש, ובלא שנחתם חוזה כזה. מכאן, כך לתובעים, מחזיקה הנתבעת במושכר שלא כדין, ויש לפנותה הימנו.

עוד טענו התובעים כי הנתבעת הפרה את חוזה השכירות הואיל וזוֹ לא פעלה, מהלך תקופת השכירות, לקבלת אישור לשימוש חורג להפעלת יקב במושכר, זאת בניגוד להתחייבותה בחוזה השכירות.
מחדלה של הנתבעת בהשגת ההיתר לשימוש חורג – כך לתובעים – גרר אחריו הגשת כתב אישום כנגד הנתבעת והתובע 1
בבית משפט השלום בתל אביב (עמק 20007/06), בגין שימוש חורג שנעשה במקרקעין (להלן:

"כתב האישום").

6.
מנגד טענה הנתבעת בבקשת הרשות להגן (להלן:

"הבר"ל) ובתצהיר הנילווה לה, כי בין הצדדים נכרת הסכם שכירות חדש לגבי המושכר, אשר הגדיל את שטחו והאריך את תקופת השכירות ל-5 שנים נוספות, החל מיום 1/8/05 (להלן:

"הסכם חדש"), וכי עד להגשת התביעה פעלו הצדדים להסכם החדש על פי הוראותיו.

לטענת הנתבעת היא פעלה בעצה אחת ובתיאום עם התובעים להשגת היתר לשימוש חורג עבור היקב המופעל על ידי הנתבעת במושכר, כאשר מחדלי התובעים הם אשר מנעו השגת האישור המבוקש.

דרישת התובעים מהנתבעת לפינוי המושכר, כך לנתבעת, הוגשה בחוסר תום לב ומטרתה אך "לייצר" הגנה לתובעים מפני כתב אישום.

בשל האמור לעיל, עתרה הנתבעת לדחיית התביעה כנגדה על הסף או, לחילופין, למחיקת
הכותרת, או, לחילופי חילופין, ליתן לה רשות להתגונן.

7.
בדיון מיום 5/2/07 ונוכח הסכמת ב"כ התובעים, ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן, כאשר התצהיר הנילווה לבר"ל שימש כתב הגנה.

אחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, הוצגו הראיות והוגשו סיכומי הצדדים, הגיעה עת ההכרעה.

8.
מעיון בטענות הצדדים אשר הורצו לעיל, עולה כי שלוש הן השאלות המרכזיות הצריכות הכרעה בתיק דנן ואלו הן –
א.
מהי המסגרת החוזית התקפה – אם בכלל – המסדירה את יחסי השכירות בין הצדדים עובר להגשת התביעה.
ב.
האם הופר חוזה השכירות המקורי על ידי הנתבעת.
ג.
האם זכאים התובעים לסעד הפינוי לו הם עותרים.
נדון בשאלות דלעיל כסדרן. ראשון – ראשון ואחרון – אחרון.

המסגרת החוזית
9.
לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת כאילו תוקף חוזה השכירות המקורי פג כבר ביום 1/8/05 וממועד זה ואילך נקשר בין הצדדים הסכם חדש, בתנאים השונים מאלה הקבועים בחוזה המקורי.

10.
הלכה נודעת היא מימים ימימה כי שוכר הממשיך להחזיק במושכר לאחר תום תקופת השכירות על פי חוזה השכירות, חזקה היא שהצדדים התכוונו לכך שהושכר ימשיך להחזיק במושכר על פי אותם תנאים, אלא אם כן קיימת ראייה ברורה לכך שהצדדים שינו את תנאיו, בהסכם חדש.

וכך סוכמו הדברים על ידי כבוד השופט זוסמן בע"א 410/64 הררי נ' חברת יהלום בע"מ ואח', פ"ד י"ט(2), עמ' 121 וזה לשונו – " ... העובדה כי אחר תום תקופת השכירות לא נדרש המערער לפנות מיד את המושכר מחייבת, לכאורה, את המסקנה שאותו חוזה, על כל התנאים הכלולים בו ... הוארך" (שם בעמ' 125).

כב' השופט לנדוי בע"א 453/74 עו די בית ברנר בע"מ נ' חירותי, פ"ד כ"ט(1) 500, החרה החזיק
אחר
דעתו
של כב'
השופט
זוסמן
וקבע
אף
הוא
כי
קיימת
הנחה
משפטית
–
"... ששוכר הממשיך להחזיק במושכר בתום התקופה המוסכמת, ואין ראייה שהצדדים שינו את תנאי ההסכם, חזקה עליהם שהם התכוונו שהשוכר ימשיך להחזיק על פי אותם תנאים; ושינוי
בשיעור דמי השכירות עדיין אין בו, כשהוא לעצמו, כדי לסתור את ההנחה שהשוכר מוסיף להחזיק במושכר על פי הסכם משתמע, המכיל את יתר התנאים שעליהם הוסכם לתקופת השכירות הקודמת".
הנה כי כן, ההלכה הפסוקה קובעת כי כל זמן שלא בוטל ההסכם והצדדים המשיכו לקיים בינותם יחסי "שוכר ומשכיר" בתום תקופת השכירות על פי ההסכם המקורי, הרי שבהעדר ראייה פוזיטיבית לשינוי תנאי ההסכם, הוא עומד בתוקפו.
נטל ההוכחה מוטל, איפוא, על הטוען להעדר תוקפו של חוזה שכירות בתום תקופת השכירות, במידה והצדדים המשיכו לקיים את השכירות אף שתמה תקופת השכירות על פיו.
לא זו בלבד שהנתבעת לא השכילה להוכיח השתכללותו של הסכם חדש תחת חוזה השכירות המקורי, אלא שמחומר הראיות עולה היפוכו של דבר.

11.
מתצהירי הצדדים (התובעת כמו גם הנתבעים) עולה כי הנתבעת המשיכה ושילמה את דמי השכירות כסדרם, בהתאם לחוזה השכירות, למעט שינוי עליו הסכימו הצדדים, קרי: תשלום של 2.25$ למ"ר במקום 3.5$ למ"ר, זאת בגין תוספת שטח אותו "סיפחה" הנתבעת בפועל לשטח המושכר.

מכאן, כך נראה בעליל, כי משטר התשלומים שהיה קיים על פי החוזה המקורי נותר בעינו והוא שריר וקיים.

טענת הנתבעת כאילו יש בעובדה שהצדדים פעלו בצוותא, לאחר תום תקופת השכירות, על מנת לקבל היתר שימוש להפעלת יקב במושכר, מלמדת כי עסקינן בהסכם חדש – לאו טענה היא.

חיובה של הנתבעת לפעול להשגת רישיונות לשימוש במושכר לצורך איחסון יין נקבע בסעיף 7 לחוזה השכירות המקורי (ראה נספח א' לת/1). ברי, איפוא, כי הֵרתמות התובעים לאפשר קבלת היתר לשימוש חורג, איננה מעידה כלל ועיקר על השתכללותו של חוזה שכירות חדש.

בנסיבות אלה, נבצר ממני הבן הכיצד טוענת הנתבעת לקיומו של חוזה חדש, על בסיס הטענה האמורה.

זאת ועוד, בתצהיר העדות הראשית הצהיר התובע 1 (להלן: "סמי"), כי מאחר וכבר במהלך תקופת השכירות חשו התובעים כי קופחו בחוזה השכירות - אותו ערך בעלה של הנתבעת, עו"ד בן חיים - הם פנו למשרדו של עו"ד אבנר מנוסביץ על מנת שייצג אותם במשא ומתן לכריתת חוזה שכירות חדש אשר ייכנס לתוקפו לאחר סיום חוזה השכירות, זאת לאור רצונה של הנתבעת להמשיך ולשכור את המושכר (סעיף 15 לת/1).

ואכן במהלך שנת 2005 העביר סמי לנתבעת ו/או לעו"ד בן חיים טיוטת חוזה שכירות חדש שנערך על ידי עו"ד מונסביץ (נספח ד' לת/1, להלן: "הטיוטה"), טיוטה אשר עו"ד בן חיים אף הגיב עליה וביקש לערוך בה שינויים (העתק מכתבו של עו"ד בן חיים מיום 12/7/05, נספח ה' לת/1, להלן: "מכתב התגובה"). תגובת התובעים לא איחרה לבוא ואלה דחו הערותיו לנוסח הטיוטה (נספח ו' לת/1).

נמצא, כי חרף המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים לכריתתו של הסכם שכירות חדש תחת זה המקורי, הסכם כזה לא נחתם מעולם בינות הצדדים.

12.
לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת לפיה נכרת הסכם שכירות חדש ביום 1/8/05 (עוד טרם תקופת השכירות) לפיו שטח המושכר יוגדל ל-400 מ"ר, השכירות תוארך לתקופה של 5 שנים נוספות (עד ליום 31/12/2010), דמי השכירות יעמדו על סך 2.25$ למ"ר - לאחר הקמת מערכות חשמל וקירור בשטח הנוסף.

גירסת הנתבעת לקיומו של הסכם חדש נטענה בעלמא, ללא הנחת תשתית ראייתית כלשהי לביסוסה. הנתבעת לא הציגה הסכם בכתב, החתום על ידי הצדדים. לשיטתה – "הסכם השכירות החדש הינו הנוסח של ההסכם שהוצע על ידי התובעים בכפוף לשינויים שהוסכם עליהם, כמפורט במכתב של עו"ד בן חיים מיום 12/7/05, ובהתייחסות של התובעים כפי שנרשמה בו כאמור ... השינויים אשר הוסכם להכניס לחוזה המוצע הינם הסעיפים 8, 5, 3, 1 ו – 9 ... " (למכתב עו"ד בן חיים – ח.ט.).

לא מצאתי בטענה זו מאום ודינה להידחות על הסף.

ראשית דבר, במכתב התגובה נכתב מפורשות על ידי עו"ד בן חיים כי "בכפוף לאמור לעיל, נוסח החוזה המוצע מקובל עלינו". האם קיבלו התובעים הערותיו של עו"ד בן חיים, אשר "בכפוף להן" נכרת חוזה שכירות חדש? התשובה לכך שלילית היא.

עו"ד בן חיים צירף לתצהיר הנתבעת [נספח 2(1)] את מכתב התגובה לתובעים, על גביו הם הגיבו בכתב ידם. למקרא כתב היד ברי כי התובעים דחו את מירב דרישותיו של עו"ד בן חיים במכתב התגובה.
כך בתגובהלסעיףהאופציה, עונים "

התובעים


הפרת חוזה








א בית משפט שלום 66591/06 סמי שעשוע, יוסף שעשוע נ' יפה רות בן חיים (פורסם ב-ֽ 08/06/2009)