פסקי דין על מרדכי (מוטי) לוי | פסקי דין על אביגיל לוי |

146/08 וע     08/06/2009




וע 146/08 מרדכי (מוטי) לוי, אביגיל לוי נ' מדינת ישראל - מנהלת סל"ע




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
וע 000146/08

לפני:
כבוד השופטת אנה שניידר


08/06/2009





בעניין
:
1. מרדכי (מוטי) לוי
2. אביגיל לוי








המערערים

נ
ג
ד


מדינת ישראל - מנהלת סל"ע
– ועדת הזכאות לפי חוק יישום תוכנית ההתנתקות








המשיבה

פסק דין

1.
לפנינו ערעור על החלטת המשיבה מיום 17.3.08 בענין פיצוי למערערים, שניתנה מכח הוראות חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה – 2005 (להלן – החוק).


הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים
2.
המערערים ניהלו בשטח המפונה, בישוב פאת שדה, שלושה עסקים – עסק למתן שירותי הצלה בחוף הים, חנות במרכז המסחרי נווה דקלים, ומסעדה בשם "פגודה" בחוף התמרים בגוש קטיף (להלן – פגודה).
הערעור שלפנינו מתייחס לפגודה בלבד.

3.
לטענת המערערים, פגודה נבנתה בשנת 1993, ומדובר במבנה ייחודי, בשטח של כ – 350 מ"ר על מגרש בשטח של 500 מ"ר, במיקום ייחודי – ב"קו הראשון" על חוף הים.

4.
בדיון המקדמי בערעור, שהתקיים ביום 19.1.09, אמר המערער כי בנה את פגודה במו ידיו והוסיף:

"היות ובניתי במו ידיי, לא יכול להיות שתהיה חשבונית של קבלן כך שכאילו העלויות הן נמוכות, אבל בניה של מעל 341 מטר, על הים, מבנה בטון ולא קראוון, מבנה ייחודי... אז אני לא מבין איך אני יכול לבנות בסדר גודל של 1000 ₪ למ"ר מבנה כמו פגודה..."

(פרוטוקול עמ' 10 שורות 1 – 12).

המערער אף ציין, כי את רוב הכספים שהשקיע בהתחלה לא יכול היה להכניס לספרים כי "רואה החשבון אמר שאין אפשרות להכניס על מוצר שלא מניב הכנסה. עם הזמן, עד שאושר הכל, למעשה רוב המבנה היה קיים, רק הפיניש שלו זה מה שנכנס לספרים".

עוד ציין המערער, כי פגודה פעלה כמסעדה במשך כשנתיים וחצי ולאחר מכן, כתוצאה מבעיות בטחוניות באזור, לא ניתן לה רשיון עסק והחל בשנת 1998 הושכרה פגודה למועצה האזורית חוף עזה ולא הופעלה כמסעדה.
המערער לא ציין מה היו תנאי השכירות, האם קיבל דמי שכירות מהמועצה, ואם כן – באיזה סכום.

5.
המשיבה קיבלה בענין פגודה שלוש החלטות: ביום 30.10.06 (להלן – ההחלטה הראשונה), ביום 12.2.07 (להלן – ההחלטה השניה), וביום 17.3.08 (להלן – ההחלטה השלישית).


ההחלטה הראשונה
6.
בהחלטה הראשונה קבעה המשיבה פיצוי לגבי פגודה והחנות, לפי השווי הנכסי, בסכום כולל של 613,542 ₪. הפיצוי חושב על סמך ההנחה שמדובר ב"עסק פעיל" כהגדרתו בחוק, וזאת על פי הצהרת המערער במסגרת התביעה שהגיש לועדה (ראה נספח א לסיכומי המשיבה).


ההחלטה השניה
7.
הואיל והמערער סבר כי פיצוי לפי השווי הנכסי אינו משקף את השווי האמיתי של פגודה, הגיש ביום 14.1.07 בקשה להגדלת הפיצוי, תוך הסתמכות על הנתונים הייחודיים של הנכס, מוניטין רב, וחשיבותו המיוחדת כמסעדה יחידה באזור.

8.
בקשת המערער נדחתה על ידי המשיבה בהחלטה השניה, והמשיבה קבעה כי אילו היתה פגודה, ערב המועד הקובע, מסעדה פעילה ובעלת מוניטין ובמיקום על שפת הים (כפי שאולי היתה בשנים עברו) כי אז סביר להניח שהמערער היה בוחר במסלול הפיצוי הפיננסי, אשר היה מפצה אותו בגין רווחיות העסק.הואיל ובמועד הקובע ובשנים שקדמו לו לא הופעלה פגודה למעשה כמסעדה – קבעה המשיבה כי שווי המקרקעין (קרקע + מבנה) של העסק הינו התמורה הכספית אשר היתה צפויה להתקבל מרוכש מרצון במועד הקובע, קרי – מחיר הנמוך אף מעלות הקמתה של פגודה.
המשיבה טענה, כי המחוקק היטיב למעשה עם המפונים בקובעו כי שווי הקרקע בתחום
האזור המפונה יהיה שווי קרקע באזור ייחוס ולא שווי שוק, כפי שהצהירה המדינה לבג"צ, וזאת הואיל והיה ער לעובדה כי ערכי רכיב הקרקע באזור המפונה ביטאו את המצב הביטחוני הקשה ששרר באזור, עד כי למעשה לא היה בנמצא "קונה מרצון".


ההחלטה השלישית
9.
בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ע.א. (י-ם) 1152/07 דגי שקמה בע"מ נ. ועדת הזכאות (להלן – פס"ד דגי שקמה), שניתן ביום 21.1.08, פנו המערערים פעם נוספת למשיבה ביום 5.3.08, בבקשה לעיון נוסף בהחלטה השניה ולהחלת פסק הדין על פגודה.

לטענתם, לאור פס"ד דגי שקמה, שוויו של עסק לא פעיל אינו נגזר אך ורק מהמפורט בטופס הפחת (טופס י"א), אלא ניתן להוכיח השקעה בעסק כזה גם על ידי ראיות אחרות. המערערים טענו כי יש ליתן משקל נוסף לדו"ח השמאי המעריך את שווי הנכס ביום מתן חוות הדעת השמאית, ולא לפי עלות הקמתו של הנכס בלבד.

10.
בהחלטה השלישית, נשוא הערעור דנן, קבעה המשיבה שפס"ד דגי שקמה אינו רלבנטי הואיל ופגודה סווגה כ"עסק פעיל", ואילו פס"ד דגי שקמה חל על "עסק לא פעיל" בלבד.

כתוצאה מכך, סברה המשיבה שאין להגדיל את הפיצוי עבור פגודה, ואין מקום גם להמליץ בפני
הועדה המיוחדת לעשות כן.

11.
בכתב התגובה של המשיבה לערעור נטענה טענה מקדמית לפיה אין סמכות לבית משפט זה לדון בהחלטה השלישית.
לטענתה, המלצה או אי המלצה על הגדלת פיצוי הוא ענין שמטבעו אינו נתון כלל לערעור. זהו ענין של עמדה "אישית", וממילא לא ניתן לכפות על ועדת הזכאות לסבור כי נכון או ראוי להמליץ על הגדלת הפיצוי.

עוד טענה המשיבה, כי המערערים רשאים לפנות ישירות לועדה המיוחדת גם ללא המלצה של ועדת הזכאות, ואת החלטת הועדה המיוחדת ניתן לתקוף בדרכים המנויות בחוק (בבית המשפט לענייינים מנהליים).

12.
בהחלטתי מיום 21.12.08 נדחתה בקשת המשיבה לסילוק הערעור על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית, ונקבע שיש לראות את ההחלטה השניה וההחלטה השלישית כהמשך ישיר של ההחלטה הראשונה של המשיבה בדבר גובה הפיצוי המגיע למערערים עבור פגודה, החלטות שערעור עליהן נמצא בסמכותו של בית משפט זה.

עוד נקבע בהחלטה האמורה, כי הודעת הערעור תצומצם לטענות המערערים לגופן של החלטות המשיבה, לרבות בענין היותה של פגודה עסק פעיל או לא פעיל, ותחולתו של פס"ד דגי שקמה במקרה דנן.


טענות המערערים
13.
המערערים טוענים כי קביעת המשיבה בהחלטה הראשונה, לפיה מדובר בעסק פעיל, ניתנה כמעט ללא דיון ולא יתכן שתיחשב כהחלטה חלוטה, שיש בה לגרום נזק ממשי למערערים בכך שלא יוכלו להוכיח את השקעותיהם על ידי ראיות מחוץ לטופס הפחת כפי שנקבע בפס"ד דגי שקמה.

לטענתם, אילו היו יודעים כי החלטה כשזו עשויה להיות הרת – אסון עבורם, אזי היו מתנגדים בתוקף לסיווגה של פגודה כעסק פעיל.
המערערים טוענים כי בהתחשב בכך שבפועל לא הופעלה פגודה כמסעדה כבר מספר שנים לפני היום הקובע – מדובר בקביעה פורמליסטית ולא מהותית.

14.
לטענת המערערים, אם ראתה המשיבה בפגודה עסק פעיל, היה עליה להתייחס בענייניות לטענותיהם באשר למאפייניו הייחודיים של העסק, ולהיפך – אם לא מדובר בעסק פעיל, כי אז יש לתקן את תחשיב הפיצוי בהסתמך על פס"ד דגי שקמה.

15.
המערערים טוענים כי פגודה היא "עסק פעיל" מבחינת לשון החוק היבשה, אך יש לפרש את פס"ד דגי שקמה, על כל העולה ממנו, באופן מרחיב הכולל אף את פגודה הואיל ומבחינה מהותית לא תיפקדה פגודה כעסק פעיל.

16.
עוד נטען, כי קבלת הערעור עולה בקנה אחד עם מטרות החוק ופרשנותו בבתי המשפט השונים, וכן עולה בקנה אחד עם חובותיה של המשיבה, כגוף מינהלי, לפעול בתום לב ולפרש את החוק לטובת המפונים, וזאת על מנת לעמוד במטרות החוק, שהן מתן פיצויים הוגנים וראויים בנסיבותיו המיוחדות של הענין, כאמור בסעיף 1 לחוק.


טענות המשיבה
17.
המשיבה טוענת כי המערערים מציגים מספר גירסאות מתחלפות לענין פגודה, כאשר פעם נטען על ידם שמדובר בעסק פעיל, פעם שאינו פעיל, ופעם כי מדובר בכל זאת בעסק פעיל כהגדרתו בחוק אך יש להתייחס אליו כאל עסק שאינו פעיל.

18.
המשיבה טוענת עוד, כי יהא סיווגה של פגודה אשר יהא, אין בכך כדי להקנות למערערים זכות לקבל פיצוי בשל "נתוניו המיוחדים" של העסק, הואיל ואין כל הוראה בחוק המאפשרת לעסק לקבל פיצוי בשל נתונים "מיוחדים" הגורמים לכך ששווי המבנה יהיה גבוה מעלות הקמתו.

לטענתה, אין ועדת הזכאות מוסמכת לחרוג מהוראות החוק, ואם סבורים המערערים כי המבחנים שנקבעו בחוק פוגעים בהם – עליהם לפנות לועדה המיוחדת.

19.
עוד נטען, כי עסק לא פעיל אינו יכול לקבל פיצוי על סמך חוות דעת שמאית שתעריך את שווי המבנה.
פס"ד דגי השקמה

קבע כי עסק שאינו פעיל רשאי להוכיח בראיות – שאינן טופס פחת – את ההוצאות שהוציא לצורך הקמת המבנה. לפיכך, לטענת המשיבה, גם אם ייקבע כי פגודה הינה בגדר עסק לא פעיל, לא יוכלו המערערים להגיש חוות דעת שמאיות בקשר לשווי מבנה הפגודה, אלא יהא עליהם להוכיח הוצאותיהם בדרך של המצאת ראיות – כגון חשבוניות וקבלות, אשר לגביהן מודים המערערים שאין הן נמצאות ברשותם.


המסגרת הנורמטיבית
20.
לגבי הפיצוי שניתן לבעלי עסקים, ישנה הבחנה בחוק בין עסק פעיל לבין עסק לא פעיל, כאשר נקודת הזמן הקובעת היא היום הקובע דהיינו, 6.6.04.

"עסק שהיה פעיל ביום הקובע" מוגדר בסעיף 62 לחוק כך:


"עסק בשטח מפונה שהתקיימו לגביו כל אלה:
(1)
הוא העסיק כדין עובדים או שבעליו פעל בו כעצמאי, בשטח מפונה, בתקופה של 6 חודשים לפחות מתוך 12 החודשים שבתכוף לפני היום הקובע;
(2)
היה העסק חייב בהגשת דוחות תקופתיים לפי חוק מע"מ – הוא הגיש דוחות תקופתיים לתקופה כאמור בפסקה (1);"

מתוך ההן הינך שומע לאו – עסק שאינו ממלא אחר כל התנאים האמורים, נחשב לעסק שלא היה פעיל ביום הקובע.

21.
לגבי עסק פעיל נקבעו שתי דרכים חלופיות, לפי בחירת הזכאי לפיצוי, לקביעת הפיצוי – "פיצוי לפי שווי הנכסים" או "פיצוי לפי השווי הפיננסי".

"פיצוי לפי שווי הנכסים" מורכב מארבעה רכיבים: הקרקע של העסק; המבנה; פרטי הרכוש הקבוע; והמלאי.

לפי סעיף 62 לחוק, "פיצוי לפי שווי הנכסים" יחושב בהתאם להוראות חלק א' לתוספת השלישית. לפי תוספת זו, הפיצוי יהא בגובה של הקרקע או בהתאם לתעריפים נורמטיביים שנקבעו לגבי סוגי קרקעות שונים. "העלות המתואמת" מוגדרת כפיצוי על פי המחיר המקורי של הנכס, כפי שהוא מופיע בטופס הפחת (טופס י"א), בתוספת הפרשי הצמדה ומדד מתאריך הרכישה עד מועד הדוח הכספי האחרון שלפיו מחושב הפיצוי. מכאן, שאם סכום הרכישה של הנכס או ההוצאות הנוספות שהוצאו לרכישתו או להשבחתו אינם מופיעים בטופס הפחת - בעל הנכס אינו זכאי לפיצוי בשל נכס זה לפי העלות המתואמת.
מגבלה זו אינה חלה על הערכת שווי הנכס על בסיס תעריפים נורמטיביים או על בסיס השווי הפיננסי.

22.
לגבי עסק שלא היה פעיל ביום הקובע נקבעה, כאמור, הוראה נפרדת בסעיף 67 לחוק אשר קובע:
"עסק בשטח מפונה או סניף, שלא היה פעיל ביום הקובע, ישולם בשלו פיצוי -
(1)
בסכום ההוצאות שהוציא העסק לרכשית הזכות במקרקעין ששימשו לצורכי העסק או שבהם פעל הסניף, ובלבד שהזכות אינה שכירות;...
(2)
בסכום ההוצאות שהוציא העסק לבניית המבנה על המקרקעין, להרחבתו, להתאמתו או לשיפוצו, שבוצעו בפועל, לפני היום הקובע, ועד לשטח המותר לבנייה בהתאם לתכנית התכנון התקפה, והכל בתוספת הפרשי הצמדה למדד, מיום הוצאתן עד יום תשלום הפיצוי".

פס"ד דגי שקמה
23.
פס"ד דגי שקמה קובע, כי מלשון החוק עולה שכאשר מדובר בעסק לא פעיל, בעל העסק זכאי לפיצוי לפי סעיף 67 לחוק, ובהוראות סעיף זה אין זכר למגבלה הנוגעת לטופס הפחת, ועל כן, "לא ניתן לעגן בה את שלילת הפיצוי בגין השקעות שבוצעו והוצאות שהוצאו רק משום שאלה לא נכללו בטופס הפחת" (ראה סעיף 16 לפסק הדין).

עוד נאמר בפס"ד דגי שקמה, בסעיף 17:

"לטעמי, בחוסר הסימטריה שעלול להיווצר עקב פרשנות זו בשל קיומן של הוראות שונות לפיצוי בגין עסקים פעילים ועסקים שאינם פעילים, גם אם קיים כזה, אין כדי להצדיק פרשנות המונעת מהמערערת פיצוי בגין מלוא השקעותיה והוצאותיה. המחוקק ידע היטב לקבוע את הדרכים ואת השיטות לחישוב הפיצוי בגין עסקים, ואילו רצה להגביל את הפיצוי, גם לגבי עסקים לא פעילים, להשקעות ולהוצאות שפורטו בטופס הפחת בלבד, לא היה קל מלפניו לקבוע זאת בחוק באופן מפורש. משהדבר לא נעשה, אני סבור שאין לבסס קיומה של מגבלה כזאת על דרך היקש מהסדרי פיצוי שנקבעו בחוק לגבי נכסים אחרים".


דיון
25.
מכל האמור לעיל עולה, כי לצורך חישוב הפיצוי קבע המחוקק הבחנה ברורה בין שני סוגי עסקים – עסק פעיל ביום הקובע ועסק שאינו פעיל ביום הקובע.

אין החוק מכיר ב"שעטנז", דהיינו בעסק שלצרכי הפיצוי ייחשב כעסק פעיל כאשר למעשה איננו פעיל, או להפך – עסק שאיננו פעיל אך לצרכי הפיצוי ייחשב כעסק פעיל, עם כל המשתמע מכך לענין חישוב הפיצוי.

כאשר קיים "שעטנז" כזה בעסק מסויים, והנסיבות מצדיקות הגדלת הפיצוי לגביו – אין מנוס מפניה לועדה המיוחדת, הואיל וועדת הזכאות אינה מוסמכת להחליט לגבי "יצור כלאיים" מעין זה, שהחוק אינו מכיר בו.

26.
האם פגודה היתה בגדר עסק פעיל ביום הקובע או שמא היתה בגדר עסק שלא היה פעיל במועד האמור?
לשם כך עלינו לבחון האם כוונת המערער בהצהרתו בטופס התביעה, לפיה מדובר בעסק פעיל, היתה לפגודה כמסעדה או לפגודה כמושכר שהושכר למועצה האזורית חוף עזה.

27.
על פי הגדרת "עסק" בסעיף 62 לחוק ("לרבות עיסוק בעל צביון מסחרי"), גם השכרת נכס מסחרי נחשבת ל"עסק".

עיון בהגדרת "עסקה" בסעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 מוביל אף הוא למסקנה שהשכרת נכס עסקי הינה בגדר עסק, כאשר דמי השכירות מהווים תמורה בשל "עסקה" החייבת במע"מ, ועל המשכיר להגיש דוחו"ת למע"מ על עסקאות מסוג זה.

מכאן, שאם נסתכל על פגודה כפי שהיתה ביום הקובע (מושכרת למועצה האזורית חוף עזה) הרי שהיה מדובר בעסק פעיל מסוג של השכרת נכס עסקי.

מאידך, אם נסתכל על פגודה כעל מסעדה – הרי שמדובר בעסק שלא היה פעיל ביום הקובע.

28.
מהצהרת המערער בטופס התביעה, לפיה מדובר בעסק פעיל ניתן להבין שהוא התייחס לעסק ההשכרה של פגודה ולא למסעדה, ולכן גם בחר בחישוב הפיצוי לפי שווי הנכסים ולא לפי השווי הפיננסי.

אילו היה המערער מתייחס לעסק המסעדה, הרי שהיה עליו להצהיר על פגודה כעל עסק לא פעיל, דבר שכאמור לא נעשה על ידו.

עם זאת, מוכנה אני לקבל את טענת המערערים, כפי שפורטה בסעיף 17 לסיכומיהם, לפיה לא היו מודעים להבחנה דקה זו בעת מתן ההצהרה על גבי טופס התביעה, ולכן ניתן להתעלם מן ההצהרה האמורה.

29.
הואיל והחוק מושתת על העיקרון של מתן פיצוי הוגן לבעלי נכסים ועסקים שאיבדו את נכסיהם עקב ההתנתקות – הרי שמן הראוי לאפשר למערערים לחזור בהם מן ההצהרה לפיה פגודה היתה עסק פעיל, ולסווגה כמסעדה שלא היתה פעילה ביום הקובע, ובדרך זו להחיל עליה את ההלכה שנקבעה בפס"ד דגי שקמה, כלשונה.

30.
במילים אחרות, אם תסווג פגודה כעסק לא פעיל – יהא על המערערים להוכיח למשיבה, לפי סעיף 67 לחוק ובהתאם לאמור בפס"ד דגי שקמה, את סכום ההוצאות שהוציאו לרכישת הזכות במקרקעין ששימשו לצרכי העסק, וכן את סכום ההוצאות שהוציאו לבנית המבנה על המקרקעין, להרחבתו, להתאמתו או לשיפוצו, הוצאות שהוצאו בפועל לפני היום הקובע.

הדגש הוא על סכום ההוצאות שהוצא בפועל ולא על נתונים אחרים, הואיל וזו לשונו המפורשת של סעיף 67 לחוק, וכן קביעתו של בית המשפט בפס"ד דגי שקמה.

31.
אשר לדרכי ההוכחה של השקעותיהם והוצאותיהם של המערערים ביחס לפגודה, מעבר לטופס הפחת כאמור בפס"ד דגי שקמה – אינני קובעת, בשלב זה, מסמרות לענין דרכי ההוכחה. יתכבדו המערערים ויגישו את ראיותיהם למשיבה, ובהתאם להחלטה שתתקבל יוכלו לכלכל את המשך צעדיהם.


סוף דבר
32.
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:

(א)
הערעור מתקבל במובן זה שפגודה תסווג כעסק שלא היה פעיל ביום הקובע, ויחולו עליה הוראות סעיף 67 לחוק, ביחד עם ההלכה שנקבעה בפס"ד דגי שקמה.

(ב)
התיק יוחזר למשיבה לצורך עריכת חישוב מחודש של הפיצוי לפגודה, כעסק לא פעיל, על פי העקרונות שנקבעו בפס"ד דגי שקמה.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.


המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום ט"ז בסיון, תשס"ט (8 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.



אנה שניידר
, שופטת
קלדנית: זהבית






וע בית משפט שלום 146/08 מרדכי (מוטי) לוי, אביגיל לוי נ' מדינת ישראל - מנהלת סל"ע (פורסם ב-ֽ 08/06/2009)