פסקי דין על עובדיה שלמה | פסקי דין על עובדיה קלרה | פסקי דין על עוזרי אריאל

17332/00 א     10/06/2002




א 17332/00 עובדיה שלמה, עובדיה קלרה נ' עוזרי אריאל




בעניין:

בתי המשפט


1

בית משפט השלום ירושלים
א
017332/00

א 4335/01 מאוחדים

לפני
כב' השופטת אילתה זיסקינד


11/06/02





1. עובדיה שלמה

2. עובדיה קלרה
בעניין
:

ע"י ב"כ עו"ד
סירקיס שלמה


התובעים



נ
ג
ד



עוזרי אריאל


הנתבע


פסק דין

1.
לפני תביעה כספית בגין שיפוצים שנעשו בדירת התובעים ותביעה שכנגד, שהגיש קבלן השיפוצים הנתבע כנגדם על אי תשלום יתרת החוב שנותר בגין עבודות השיפוצים שביצע.


מלכתחילה, הגיש הנתבע תביעה כספית לבית המשפט לתביעות קטנות בת.ק. 3611/00, לחייב את התובעים לשלם לו סך של 5,000 ₪ והנתבעים הגישו כתב הגנה בו נטען כי בד בבד עם כתב הגנתם הם הגישו תביעה שכנגד, אולם נראה כי התביעה שכנגד לא הוגשה, אלא הוגשה אח"כ תביעה נפרדת לבימ"ש השלום בת.א. 17332/00, בה תבעו התובעים פיצוי בגין ליקויים שונים שהנתבע גרם אגב עבודות השיפוץ שביצע בדירתם ונותרה תביעת הנתבע בת.ק. 3611/00, בה ביקשו התובעים איחוד הדיון בין שני התיקים. ת.ק. 3611/00 הועברה לבית משפט השלום וקיבלה מספר חדש - ת.א. 4335/01.

במקביל, הגיש הנתבע תביעה שכנגד בת.א. 17332/00, כך שקיים כפל תביעות של הנתבע.

2.
הנתבע תובע מהנתבעים סך של 5,000 ₪ בגין יתרת הסכום שהנתבעים התחייבו לשלם לו עבור עבודות שיפוץ שביצע בדירתם.

3.
הצדדים הגיעו להסכמה כי בית המשפט יכריע במחלוקות שביניהם על בסיס החומר שהוגש לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, לאחר שיסכמו טענותיהם בכתב.

4.
אין חולק, כי הנתבע עוסק בשיפוצים ובצביעה וכי ביום 24.1.00 התקשרו התובעים עם הנתבע בהסכם, לפיו התחייב הנתבע לבצע עבודות שיפוץ ובניה בדירתם בתמורה ל-50,000 ₪ (לטענת הנתבע, היה מדובר מלכתחילה על תמורה של 65,000 ש"ח והיא הועמדה על 50,000 ש"ח).

לבית המשפט הוגשה הצעת המחיר, נספח א' לתביעת הנתבע, שהכילה את פריטי ועבודות השיפוץ.

5.
לטענת הנתבע, הוסכם לאחר מכן על תוספות שיפוץ שהועמדו על סך 8,000 ש"ח ולפיכך על התובעים היה לשלם לו בסך הכל 58,000 ש"ח.

לטענת התובעים, עבודות השיפוץ הנוספות שהוזמנו כללו עבודת נגרות בהיקף של 6,000 ₪. בכתב תשובתם לתביעה שכנגד, טענו התובעים כי הוסכם שתוספת השיפוץ תהא 7,000 ₪.

6.
אין חולק, כי התובעים שילמו לנתבע סך של 53,000 ₪. לטענת התובעים, על אף שהם שילמו לנתבע במהלך תקופת ההתקשרות סכומים שונים במועדים שונים בתמורה לעבודתו, הנתבע לא המציא להם חשבוניות.

7.
לטענת התובעים, הנתבע התחייב לבצע את כל העבודות בתוך 5 שבועות ולסיימן עד תחילת חודש 3/00, אולם הוא לא עמד בהתחייבויות זו וגם טיב העבודות שביצע היה לקוי. בחודש מאי, לאחר איחור של כחודשיים, הודיע הנתבע לתובעת כי סיים עבודתו, ודרש את יתרת התמורה, שלטענת התובעים עמדה אז על סך 3,000 ש"ח.

8.
התובעים טוענים כי למרות שביקשו מהנתבע להשלים את העבודות שטרם השלים ולתקן את הליקויים בעבודות שביצע, הוא סירב לעשות כן, ולפיכך, הם פנו למומחה, מר יגאל ברמן, מהנדס, שביצע ביום 23.5.00 ביקור בדירה, בדק את העבודות והליקויים והוגשה מטעמו חוות דעת לבית המשפט, לפיה עלות התיקונים הכוללת, לרבות פיקוח מקצועי, הינה בסך השווה ל5,870 דולר, דהיינו, 23,830 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה.


כן תובעים התובעים פיצוי בגין עגמת נפש בשל האיחור בביצוע העבודות ובסה"כ העמידו את סך הנזק שנגרם להם על סך 80,000 ש"ח ובנוסף לכך 1,580 ₪ בגין שכר טרחת המומחה מטעמם - המהנדס מר ברגמן (סעיפים 16-15 לכתב תביעתם).


בסעיף 18 לכתב התביעה עתרו התובעים כי בית המשפט יחייב את הנתבע לשלם להם 35,410 ש"ח ובקיזוז 3,000 ש"ח - סך של 32,410 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום הגשת התביעה שכנגד. סבורני כי נפלה טעות וכי כוונתם היתה לסך של 25,410 (= 1,500 + 23,830) ובניכוי 3,000 ₪ של יתרת חובם = סך של 22,410 ₪.

9.
הנתבע הגיש כתב הגנה, בו פירט את העבודות שנכללו בתוספת השיפוצים בסך 8,000 ש"ח שהתבקש לבצע. לטענתו, הוסכם כי משך זמן העבודה הוא 60 יום כי העבודה החלה בסמוך ל5.2.00. לפיכך, הנתבע טוען כי עמד בהתחייבותו להשלים את העבודות בזמן ובאשר לחשבוניות, לטענתו הוסכם כי בגמר העבודה ובמועד סיום התשלום, תינתן החשבונית על כל הסכום, לרבות תוספת מע"מ, אלא שהתובעים לא השלימו את יתרת התשלום ועכבוהו.

10.
עוד טוען הנתבע כי ביקש לבצע כל תיקון שנדרש בעבודותיו, אולם התובעים מנעו זאת ממנו והם לא אפשרו לו לבצע את התיקונים, אלא סירבו בכל תוקף לאפשר לו בדיקה, ובמידת הצורך - תיקון.

בכתב התביעה שכנגד שהגיש, טוען הנתבע כי על ביהמ"ש לחייב את התובעים בסך של 19,305 ₪ בגין העבודות הנוספות וכן בסך של 9,010 ₪ כמע"מ בגין תשלום הסך של 53,000 ₪ שנפרע, ובסך של 5,850 ₪ בגין יתרת החוב לתשלום, לאחר הנחה, ובסה"כ - 34,165 ₪.

11.
בכתב התשובה לתביעתו שכנגד של הנתבע, טוענים התובעים כי סוכם שמחיר התוספות יהיה בסך כולל של 7,000 ש"ח בלבד, ולכן סוכם כי המחיר הכולל יעמוד על סך 57,000 ₪. כמו כן, כי התובע החל עבודתו ב- 30.1.00 ולא ב- 5.2.00, שהוא יום שבת, וכי הם שילמו לנתבע 53,500 ש"ח ולכן נותר חוב של 3,500 ₪, שאותו היו אומרים לשלם התובעים רק עם סיום העבודה, אשר למיצער לא הסתיימה.


עוד טוענים התובעים כי משך זמן רב הם התגוררו בבית שהיה בבחינת ''אתר בניה'' ולאור עבודתו הרשלנית והלא מקצועית של הנתבע, נגרמה להם עגמת נפש שהם זכאים לפיצוי בגינה. כמו כן, רק לאחר ששמע התובע כי בכוונת הנתבעים להגיש נגדו תביעה, הוא המציא להם קבלה מיוחדת.

12.
ביום 7.5.01 מינה בית המשפט מומחה, המהנדס, מר אחי קליין, אשר התבקש לבדוק את הליקויים ואי ההתאמות שנטענו בכתב התביעה ולפרט בחוות דעתו את הפגמים, עלויות התיקון ובמידת האפשרות, תיקונם על ידי הנתבע. לבית המשפט הוגשה חוות דעת המומחה מיום 11.2.02. כמו כן, הוגשו סיכומי טענות הצדדים.

13.
כידוע, בבוא בית המשפט לפסוק בענין שלפניו בדרך של פשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, אין עליו לנמק את הפסק (ע"א 757/88 ברמן נ' איילון חב' לביטוח בע"מ - לא פורסם וכן ע"א 448/94 של בית המשפט המחוזי בירושלים באדר נ' דבר מיום 9.4.95 - לא פורסם).

בבית המשפט העליון נפסק, כי סעיף 79א' אינו מונע את בית המשפט להחליט לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה, וכי סעיף 79א' לחוק יוצר הסדר שתחולתו משתרעת על כל סוגי הסכסוכים המובאים בפני
הערכאות ועל כל רכיבי ההכרעה בסכסוכים אלה, לרבות קביעת אחריות, אשם תורם, חלוקת אחריות ועוד.

הצדדים המפקידים הכרעות אלה בידי בית המשפט, על מנת שיפסוק בהן על דרך הפשרה, מבקשים לקצר את משך ההתדיינות ביניהם, בין בערכאה ראשונה ובין בערכאת ערעור ולצמצם את האפשרות להמשך ההתדיינות ביניהם במסגרת הדיון בערכאות ערעור (ע"א 3958/95 אדמונד שמעון נ' עזבון המנוח אלפרד שמעון ז"ל ואח'

פסק דין
מיום 14.2.96 (לא פורסם). רע"א 5569/97 אליאס עובדיה ואח' נ' רם בן שמחון ואח' תקדין עליון כרך 97(4), תשנ"ז/תשנ"ח - 1997 עמ' 268. רע"א 6756/96 זוננשוילי יצחק נ' חוד, חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ תקדין עליון, כרך 97(4) תשנ"ז/תשנ"ח - 1997 עמ' 622).

יצויין, כי במקרה דנן, הצדדים גם לא ביקשו שאנמק את פסק הדין.

14.
לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה, בחנתיה ושקלתי את מכלול טענות הצדדים, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך של 15,330 ₪ (בהתחשב בתוספת ממוצעת של 35%-25% לביצוע קבלן אחר), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן מע"מ בגין הסכום המשוערך, ובנוסף לכך סך של 790 ₪ (בגין מחצית שכ"ט חוו"ד המהנדס מר ברגמן), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. הפרשי ההצמדה והריבית ישולמו מיום הגשת התביעה, 25.9.00, ועד מועד התשלום בפועל.

15.
לא מצאתי לראוי לפסוק לנתבע את סכום המע"מ בגין התשלומים בסך 53,000 ₪ שקיבל מהתובעים, שכן הנתבע לא מסר לתובעים קבלות בעת ביצוע התשלומים, והנתבע פעל כאן בניגוד לדין ולא העביר את סכומי המע"מ לשלטונות. כמו כן, הקבלה שהנתבע טוען כי מסר לתובעים בגין סכום זה (כנראה לאחר שהחלו ההליכים בביהמ"ש) לא הוגשה לביהמ"ש, ולא הוכח בפני
כי היא כללה את סכום המע"מ או כי סכום המע"מ שולם לשלטונות מע"מ.

16.
באשר לשכ"ט המומחה מר אחי קליין בסך 4,000 ₪ + מע"מ, אני קובעת כי הצדדים ישלמו את שכרו שווה בשווה, דהיינו כל אחד מהם ישלם למומחה סך של 2,340 ₪ (בניכוי הסכומים שכל אחד מהצדדים שילם לו עד כה). הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.5.01 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

17.
כמו כן, אוסיף ואציין כי בנסיבות המקרה לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבע לבצע את השלמת העבודות והתיקונים בדירת התובעים, הן משום שבעבר כבר ניתנה לו הזדמנות לעשות כן במסגרת הליך זה ואף הקציתי לו לשם כך זמן לביצוע העבודות, אך התובע לא ביצע את התיקונים, למרות שניתנה לו הזדמנות, אלא החליט על דעת עצמו לדחותם למועד אחר, ללא שקיבל רשות מביהמ"ש שלא לבצעם במועד או לדחותם. בכך הגדיל הנתבע את הנזק לתובעים.

כמו כן, התרשמתי מהידרדרות קשה ביחסי הצדדים, ומתגובותיו הקשות של הנתבע במהלך הדיונים, כך שסבורני שלא תצמח כל תועלת מנקיטה בדרך זו והנזק עלול לעלות על כל תועלת ואף לגרום להתמשכות הסכסוך ולהעצמתו בעתיד. השתכנעתי כי במקרה זה הדרך הנכונה לסיים את הסכסוך היא בחיוב כספי.

18.
אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, בצירוף מע"מ.

19.
המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לב"כ הצדדים ולמומחה, מר אחי קליין.


ניתן היום ל' בסיון, תשס"ב (10 ביוני 2002) בהעדר הצדדים.


אילתה זיסקינד
, שופטת









א בית משפט שלום 17332/00 עובדיה שלמה, עובדיה קלרה נ' עוזרי אריאל (פורסם ב-ֽ 10/06/2002)