פסקי דין על אריה גלין | פסקי דין על אילן וחגית בדיחי | פסקי דין על צילה ומקס שטרן ואח' | פסקי דין על אברהם פירו | פסקי דין על שרה פירו |

17116/95 א     04/11/2002




א 17116/95 אריה גלין, אילן וחגית בדיחי, צילה ומקס שטרן ואח' נ' אברהם פירו, שרה פירו




בעניין:

120




בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים
ת.א
017116/95


בפני
:
כבוד השופט, אריה רומנוב


04/11/02






1. אריה גלין

2. אילן וחגית בדיחי
3. צילה ומקס שטרן
4. אירון רוברט ויעל כהן
5. קיי וסלים מונייר
בעניין:




התובעים

והנתבעים שכנגד



נגד







1 . אברהם פירו


2 . שרה פירו


הנתבעים
והתובעים שכנגד


ב"כ התובעים: עו"ד מ. קורן
ב"כ הנתבעים: עו"ד א. וזאנה

החלטה

1.
לקראת תום פרשת ראיות ההגנה, בסמוך לסיום חקירתו הנגדית של עד ההגנה האחרון, הוא הנתבע, ביקש ב"כ התובעים להגיש כראיה מטעם התובעים הכרעת דין שניתנה בבית המשפט המחוזי בירושלים, בה הורשע הנתבע בעבירות כלשהן שאינן נוגעות לפרשה הנדונה בתיק זה. לטענת ב"כ התובעים, אחת מהשאלות בהן יצטרך בית המשפט להכריע בתיק זה היא שאלת מהימנות העדים שהעידו בבית המשפט. ב"כ התובעים סבור, כי הכרעת הדין אותה הוא מבקש להגיש כראיה עשויה לסייע לבית המשפט לקבל את הכרעתו בשאלה זו. ב"כ הנתבעים מתנגד להגשת הכרעת הדין כראיה, והוא מעלה טעמים דיוניים ומהותיים להתנגדותו.

2.
בידי התובעים כבר מצוי עותק מהכרעת הדין אותה הם מבקשים להגיש. מטעם זה אין הם
נדרשים לבקש בית המשפט כי יתן צו אשר יורה למזכירות בית המשפט המחוזי להמציא לידיהם עותק מהכרעת הדין, ואין הם נדרשים לבקש מבית המשפט כי יורה למשטרה להמציא להם את גיליון הרישום הפלילי הנוגע לנתבע. עם זאת אני סבור, כי בהיות

פסק דין
שניתן בהליך פלילי בגדר אחד מפרטי הרישום אותם יש לכלול במרשם הפלילי אותו מנהלת המשטרה, מסגרת הדיון בשאלה הניצבת בפני
נו היא זו שקבועה בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981, ולא זו שקבועה בסעיף 42א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, כפי שסבור ב"כ הנתבעים. חוק המרשם הפלילי גיבש את העקרונות הנוגעים לסוגיה הניצבת בפני
נו, ונראה לי, במיוחד על רקע המציאות של היום בה מאגרי מידע של פסקי דין הינם בהישג ידם של רבים, כי אין לאפשר את עקיפת הוראות חוק המרשם הפלילי על ידי כך שבעלי דין יציגו לבית המשפט את פסק הדין עצמו במקום את הרישום על פסק הדין.

3.
מהו עקרון העומד ביסוד חוק המרשם הפלילי? דומה, כי עקרון היסוד מצוי בהוראת סעיף 3 לחוק הקובע את הכלל, כי "המרשם הוא חסוי ולא יימסר מידע ממנו אלא לפי חוק זה." עם זאת, החוק קובע שורה ארוכה של יוצאים מן הכלל. אחד מהיוצאים מן הכלל מופיע בסעיף י(2) לתוספת הראשונה של החוק בו נקבע, כי המשטרה תמסור מידע מן המרשם לבית משפט או לבית דין, אם "הגילוי נדרש לבירור מהימנותו של עד ובעל דין ביקש את הגילוי."

4.
חוק המרשם הפלילי נועד, בין היתר, להגן על זכותו של אדם לפרטיות. על עניין זה אמר בית המשפט העליון בבש"פ 4481/00

יחזקאלי

נ.

מדינת ישראל

, פ"ד נד(5), 245, את הדברים הבאים:

"הזכות לפרטיות היא זכות-יסוד. כיום היא מעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן: חוק-היסוד). פגיעה בפרטיות על-ידי רשויות שלטוניות מותרת רק בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו. הוראת סעיף 11 לחוק-היסוד, המטילה על רשויות המדינה את החובה לכבד את הזכויות המעוגנות בו, אף מחייבת את בית-המשפט לתת פירוש דווקני לחוקים הפוגעים בפרטיות, לרבות לחוקים שתוקפם נשמר מכוח סעיף 10 לחוק-היסוד."

5.
אני סבור, כי השאלה אם במסגרת הליך פלוני יש לאפשר לבעל דין להגיש כראיה מטעמו מידע על עברו הפלילי של עד, היא שאלה שבשיקול דעת. היא מחייבת את בית המשפט לשקול את השיקולים "בעד ונגד", לתת לכל שיקול את המשקל הראוי לו, ולראות להיכן נוטה הכף.

6.
כפי שכבר צויין, התובעים מבקשים להגיש את הכרעת הדין כראיה משום שהם סבורים כי הכרעת הדין עשויה לשפוך אור על מהימנותו - או שמא נאמר, חוסר מהימנותו - של הנתבע. זהו צד "הבעד". השיקולים אותם יש לשקול כנגד הגשת הכרעת הדין כראיה נוגעים לזכותו של הנתבע לפרטיות, ואולם הם נוגעים גם לתקינותו של ההליך המתברר בבית המשפט. כידוע, כלל הוא כי שופט הדן נאשם בפלילים אינו רשאי לדעת דבר על עברו הפלילי של הנאשם, וזאת כדי לא ליצור אצל השופט דעה קדומה בקשר לנאשם וכדי לא ליצור אצל הנאשם תחושה כי השופט גיבש כלפיו דעה קדומה. אני סבור, כי שיקול זה יפה גם במסגרת הליך אזרחי. גם כאן עשוי בעל דין לחשוש, כי בית המשפט הכריע בעניינו באופן בו הכריע, כיוון שהוא הושפע שלא כראוי מהעובדה שהוא הורשע בדין בפרשה אחרת. שיקול נוסף אשר יש לשקול במקרה שבפני
נו הוא, כי הכרעת הדין אותה מבקש ב"כ התובעים להגיש אינה בגדר

פסק דין
חלוט, שכן בית המשפט המחוזי עדיין לא גזר את דינו של הנתבע, וממילא לא ניתנה לנתבע האפשרות לערער על הכרעת הדין. עוד שיקול שיש לשקול נוגע למהות ההליך במסגרתו מוגשת הבקשה; אין דומה בקשתו של נאשם בפלילים לבדוק, ובמידת הצורך להציג, את עברם הפלילי של עדי תביעה המעידים נגדו, כפי שהיה בפרשת

יחזקאלי

הנ"ל, לבקשתו של בעל דין שהוגשה במסגרת סכסוך אזרחי בין שכנים, כפי שהדבר במקרה שבפני
נו.

7.
לאחר ששקלתי את הנסיבות "בעד ונגד" הגעתי לכלל מסקנה, כי בנסיבותיו של מקרה זה לא יהיה זה ראוי לקבל כראיה את הכרעת הדין אותה מבקשים התובעים להגיש. בנסיבות אלה, אני דוחה בקשתם.

8.
הואיל ושמיעת הראיות הסתיימה, אני קובע כי הצדדים יגישו את סיכומיהם בכתב:


התובעים יגישו את סיכומיהם בעניין התביעה שהגישו תוך 60 יום.


הנתבעים יגישו את סיכומיהם בעניין התביעה שהוגשה נגדם ובעניין התביעה שכנגד שהגישו נגד התובעים, תוך 60 יום לאחר קבלת סיכומי התובעים.

התובעים יגישו את סיכומיהם בעניין התביעה שכנגד שהוגשה נגדם תוך 45 יום לאחר קבלת סיכומי הנתבעים.

9.
כל צד יגיש את סיכומיו לבית המשפט בשני עותקים.

10.
פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.


ניתנה היום, 04 בנובמבר 2002 (כ"ט בחשון תשס"ג), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מההחלטה

.


אריה רומנוב
, שופט








א בית משפט שלום 17116/95 אריה גלין, אילן וחגית בדיחי, צילה ומקס שטרן ואח' נ' אברהם פירו, שרה פירו (פורסם ב-ֽ 04/11/2002)