פסקי דין על עדנן איוב גולני | פסקי דין על אסעד עלי פריתך | פסקי דין על סאלח אסעד פריתך | פסקי דין על מאהר אבו סנינה ואח' |

7962/02 בשא     07/11/2002




בשא 7962/02 עדנן איוב גולני נ' אסעד עלי פריתך, סאלח אסעד פריתך, מאהר אבו סנינה ואח'




בעניין:

בתי המשפט

24


בית משפט השלום ירושלים
בשא007962/02

א
010549/02

בפני
כב'
השופט
רפי שטראוס


07/11/02



בעניין:
עדנן איוב גולני
ע"י ב"כ עו"ד א. גורן
מרח' בן סירא 18, ירושלים




המבקש


נ ג ד



1 . אסעד עלי פריתך
2 . סאלח אסעד פריתך

3 . מאהר אבו סנינה
ע"י ב"כ עו"ד האני טנוס
ת.ד. 49128, ירושלים

4 . סמי אלנבולסי
5 . צאלח בורקאן

משיבים 1 ו-2 4 ו-5 מרח' עוביידה 2, ירושלים




המשיבים

החלטה

1.
בתאריך 16/10/02 ניתן על ידי, במעמד צד אחד, צו האוסר על המשיבים לבצע כל עבודה במקרקעין נשוא המחלוקת - מגרש בשטח כ-800 מ"ר המוכר כחלקה 230/3 בגוש 30615 (בעבר ירדני מס' 16) - להלן גם: "המגרש";

לבד מהמשיב 3 השלימו יתר המשיבים עם הצו; המשיב 3, הוא אשר מבצע את הבניה באותו מגרש, הגיש כתב תגובה ובתאריכים 21/10/02 ו-03/11/02 התקיימו דיונים במעמד שני הצדדים;

2.
גדר המחלוקת:
מדובר במקרקעין ששטחם קרוב ל-8 דונם באזור בית חנינה - אלאשקריה. המקרקעין מצויים בהליך "הסדר מקרקעין"; הוכן לוח זכויות אך ההליכם טרם הסתיימו.
הוכנה תכנית לחלוקת המקרקעין לחלקות אך זו טרם אושרה.
אחת מאותן חלקות היא "המגרש" אשר שני הצדדים אוחזים בו וטוענים כי רכשוהו כדת וכדין מבעליו החוקיים; המשיב 3 (להלן: "המשיב") החל לבנות על גבי המגרש והספיק להקים שלד (לא שלם) של בית בן קומה אחת.

3.
לא ניתן ואין צריך, בשלב זה, להיכנס לעובי המחלוקת ביחס לזכויות הנטענות על ידי כל אחד מן הצדדים. אף בלא זאת מתקשה אני לראות כיצד ניתן להתיר בניה על גבי חלקת המחלוקת - או על גבי כל חלקה אחרת שבאותם מקרקעין !
הליך חלוקת המקרקעין טרם הגיע לסיומו: אין כל ראיה לכך שהחלוקה המוצעת מוסכמת על כל הבעלים והחלוקה טרם אושרה כדין. מרשה אני לעצמי לצטט מדברי ב"כ המשיב עצמו בסעיף 12 של כתב התגובה: "המשיב טוען כי החלקה 230 בגוש 30651 הינה אדמה מסוג מושאע, ובאם יש למוכר זכויות בחלקה הרי חלקו אינו תחום כל עוד אין הסכם חלוקה בין הבעלים של החלקה". הדברים נכונים בודאי גם כלפי המשיב ודי בהם כדי למנוע כל פעולת בניה במקרקעין בטרם אושר הסכם החלוקה.

זאת ועוד - אין כל מחלוקת שלא ניתן לבנייה היתר כדין, אף ספק אם ניתן לקבל היתר כל עוד לא אושרה תכנית החלוקה. אין צורך להרחיב את הדיבור על כך שבית המשפט, אף אם איננו בית המשפט לעניינים מקומיים המופקד על נושאי הבניה, לא יתן ידו לבניה שאיננה חוקית. טענת ב"כ המלומד של המשיב ש"כך נעשים הדברים במזרח ירושלים" איננה יכולה, בכל הכבוד, לשמש בסיס להחלטת בית המשפט.

ועוד - מדובר ב"שרשרת העברות" שלא נרשמו וככל הנראה לא ננקטו לגביהם ההליכים הנדרשים על פי חוק להעברות ברישום מקרקעין (לרבות דיווחים לרשויות המס). קיים איפוא ספק לא מבוטל ביחס לערכן, תוקפן ונפקותן של העברות אלו (והדבר נכון ביחס לשני הצדדים);

4.
די בנאמר עד הנה להשארת צו המניעה על כנו ואולם, גם בחינת הטענות בדבר הזכויות, לגופן מביאה לתוצאה זהה; כאמור לעיל אוחזים שני הצדדים במגרש וטוענים כי רכשוה כדת וכדין מבעליו החוקיים. העברות הזכויות נעשו באמצעות שורה של יפויי כח. המבקש מצביע על שרשרת העברות שראשיתה במי שרשומים בלוח הזכויות כבעלי הזכויות במקרקעין ואף צירף את יפויי הכח השונים וצווי ירושה המעידים לכאורה על העברה מאותם בעלים רשומים ועד למבקש. גם המשיב טוען לרכישה באמצעות יפויי כח אך המסמכים אשר הוגשו על ידיו אינם מצביעים על קשר למי מן הרשומים כבעלי זכויות בלוח התביעות שבהסדר. לכאורה בלא לקבוע כל מסמרות נראית עמדת המבקש איתנה יותר.

מדובר, כך נראה על פני הדברים, במחלוקת מורכבת. שני הצדדים טוענים טענות זיוף כנגד המסמכים המוצגים על יד הצד שכנגד; ברור שבית המשפט איננו יכול בשלב מוקדם זה להכריע בשאלת הזכויות במקרקעין ולשם כך בדיוק נועד סעד המניעה הזמני שתכליתו להקפיא מצב - משפטי ובשטח - עד להכרעה בזכויות הצדדים.

מתקיימים איפוא התנאים המצדיקים מתן צו זמני: המבקש מצביע על זכויות במקרקעין, קרי: סיכוי להצליח בתביעה; המשיב החל בצעדים הפוגעים לכאורה בזכויות הללו; "מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקש שכן אם תושלם המלאכה ותסתיים הבניה יהיה קשה עד מאוד להחזיר את המצב לקדמותו. [עיין למשל: ע"א 477/64 חרות נ' בן-עיון פ"ד כט(1) 62].

5.
המשיב טוען כי אין להעתר לבקשה מחמת שיהוי על שלא מיהר המבקש לבית המשפט להגיש בקשתו. לא שוכנעתי בקיום העובדות המבססות טיעון זה. לכאורה נראה כי המועד שבו התברר למבקש כי יש צורך לפנות לבית המשפט על מנת למנוע את מעשי הבניה היה כשבועיים ימים קודם הגשת הבקשה הנדונה בפני
ואינני סבור כי בנסיבות העניין זו תקופה המגיעה כדי "שיהוי" - אין להסיק ממשך הזמן שחלף ויתור המבקש על זכויותיו אף אין לקבוע כי מצב המשיב הורע
בשל חלוף תקופה זו.

מעבר לזאת - מדובר בטענת פגיעה בזכות קניינית ובכגון דא מצטמצם עד מאוד המשקל שניתן לטענת שיהוי שהיא כידוע טענה "מן הצדק".
[עיין למשל: ע"א 5793/96 חיים נ' אהרון פ"ד נא(5) 625; ע"א 109/87 חוות מקורה נ' חסן ואח'
פ"ד מז(5) 1].

6.
לאור כל האמור אני קובע כי הצו הזמני אשר ניתן ב-16/10/02 ישאר בתוקפו עד להכרעה בת"א 10549/02.


הוצאות בקשה זו בסך -.5,000 ₪ בצירוף מע"מ עפ"י תוצאות התביעה.

ניתנה היום ב' בכסלו, תשס"ג (7 בנובמבר 2002) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

מותר לפרסום מיום 07/11/02.

רפי שטראוס

, שופט




007962/02בשא130 א







בשא בית משפט שלום 7962/02 עדנן איוב גולני נ' אסעד עלי פריתך, סאלח אסעד פריתך, מאהר אבו סנינה ואח' (פורסם ב-ֽ 07/11/2002)