פסקי דין על steven m. lasker m.d | פסקי דין על ראובן מוסקוביץ | פסקי דין על מרים מוסקוביץ |

7746/02 בשא     26/11/2002




בשא 7746/02 steven m. lasker m.d נ' ראובן מוסקוביץ, מרים מוסקוביץ




בעניין:

בתי המשפט
19


בית משפט השלום ירושלים
בשא007746/02

לפני
כב' השופטת ר' שלו-גרטל

26/11/02




בעניין

:
steven m. lasker m.d
.


ע"י
ב"כ עו"ד
מ' גולד

המבקש






-
נ
ג
ד
-





1. ראובן מוסקוביץ
2. מרים מוסקוביץ



ע"י ב"כ עו"ד
פ' שטרק
המשיבים


החלטה


1.
המבקש הגיש נגד המשיבים תובענה בסדר דין רגיל, לתשלום סכום של 1,532,400 ₪, המהווה סכום של 312,250 $, המגיע לו מהמשיבים. לטענת המבקש, המשיבים הוציאו ממנו במירמה, בהזדמנויות שונות, סכומי כסף, בסכום כולל של כ - 240,000 $, ובנוסף גרמו לו להוצאות נלוות של כ - 45,000 $, וכן נזקים עקיפים המסתכמים אף הם בסכום של כ - 45,000 $.

בגדרה של תביעה זו, הגיש המבקש (ימים ספורים לפני הגשתה) בקשה לעיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיבים, וזאת במעמד צד אחד. צו זמני ניתן על ידי, עד לדיון במעמד הצדדים, אשר התקיים ביום 3.11.02.

2.
בתמיכה לבקשה צורף תצהיר של מר מאיר קדוש, אחיה של המשיבה, תצהיר של המבקש, תצהיר של מר משה כהן מורן, חוקר פרטי, וכן תצהיר של ד"ר ג'ון מולסבי, רופא וטרינר מארה"ב.

בתצהירו של מאיר קדוש נאמר, שהוא יודע מידיעה אישית שהמשיבים עומדים לעזוב את הארץ, לתקופה של שמונה חודשים לפחות, ויתכן אף לצמיתות.


כמו כן, ידוע לו שכנגד המשיבים תלויה ועומדת תלונה במשטרה, אותה הגיש המבקש ואדם אחר, חומר החקירה עבר לפרקליטות מחוז ירושלים, להכנת כתב אישום, ובכוונת המשיבים להימלט מאימת הדין ומפני נושים שונים. במיוחד גבר רצונם זה, לאחר פרסום כתבה בעיתון דיוקן, אשר צילום שלה צורף לתצהירו.
בתצהיר המבקש ובתצהירו של ד"ר ג'ון מולסבי, פורטו העובדות הנוגעות לתביעה הכספית.
אלה העובדות בתמצית: המבקש, רופא אזרח ארה"ב, המתגורר בניו יורק, רווק מעל גיל 40, נענה לפניית המשיבה לסדר לו שידוך. תוך כדי שיחות ופגישות, הכיר את בעלה (המשיב), ואת בתה ובנה, הנתבעים אף הם בתביעה. מערכת היחסים התהדקה, ובמהלכה הלווה המבקש למשיבה 15,000 $ לרכישת מכונית, ואף נענה להצעת המשיבים להקים חברה, לפתוח חשבון בנק בניו יורק, ולהשקיע כספים. בין השאר, העביר המבקש למשיבים כספים עבור רכישת חלקת אדמה לבניה עצמית בבית שמש, ולרכישת כמות גדולה של הדפסי תמונות, שהיו מיועדות למכירה בארה"ב. בסך הכל העביר המבקש למשיבים למעלה מ - 230,000 $.
בדיעבד, לאחר ששכר חוקר פרטי שנסע לארה"ב שלוש פעמים, ושילם לו כ-25,000$,
התברר למבקש, שהוא נפל קורבן לנוכלים. המשיבים השתמשו בכספים שהעביר לידיהם לרכישת מכולות מלאות בצעצועים, אותם מכרו בארה"ב תמורת רווח, מבלי שנתנו לו מסמכים כלשהם, ומבלי שהעבירו לו כספים כלשהם. כמו כן, לא רכשו כל אדמות בבית שמש, לא נגשו למרכז כפי שהבטיחו לו, הדפסי התמונות חסרי כל ערך מסחרי, ואין הוא יכול להחזיר את השקעתו, בנוסף לנזקים האחרים שנגרמו לו.
החוקר משה כהן מורן, הצהיר, כי התבקש על ידי המבקש ובא כוחו עו"ד גולד, לערוך חקירות אודות משפחת המשיבים, לגביהם נטען, כי נטלו ממנו את מרבית חסכונותיו בהונאה ובמירמה. כבר בתחילת חקירתו התברר לו, שבני הזוג מוכרים במקומות שונים בשמות שונים, וכי ברשותם דרכונים ישראלים, אמריקאים, ויתכן אף צרפתיים.
מבדיקה במשרדי רשם העמותות הסתבר, שהמשיבה הקימה שתי עמותות, האחת "נוף ידידים", שמטרתה המוצהרת הקמת מרכז רוחני לעולי ארה"ב, והשניה "יחדיו עם אחד", שמטרתה המוצהרת הקמת מכללה לבנות דתיות, ישיבה לבעלי תשובה ועוד.
בעמותת "נוף ידידים" חברים בנוסף למשיבה, הרשומה כתושבת ארה"ב, עוד שישה אנשים, כולם יהודים תושבי ניו יורק. עמותה זו, באמצעות בנה של המשיבה הקימה אתר באינטרנט, לפיו כוונת העמותה לבנות באופן מרוכז בתים עבור עולים חדשים מארה"ב בגבעת בית שמש. מביקור באתר המיועד לבניה, הסתבר לחוקר, כי אין במקום כל כוונה לבניה, למרות שחלפו שנתיים מאז ההבטחה, וכי העמותה מעולם לא הגישה תכניות לאישור עיריית בית שמש. בתיק עמותת "יחדיו עם אחד" מצא החוקר מכתב חתום, כביכול, על ידי המבקש, ובשיחה עמו הכחיש, כי חתם על המסמך, וטען, כי חתימתו זוייפה. עוד נמצא בתיק פרוטוקול ישיבה של חברי העמותה, בה השתתפה המשיבה לבדה, ומינתה עצמה מורשית חתימה בחשבון העמותה בבנק לאומי בבית שמש.
החוקר בדק גם חשבונית שהוצאה, כביכול, על ידי "ב.פ. גרפיק" מאור עקיבא, בה נרשם שהחברה קיבלה מהמבקש 200,000 $ בתמורה לתמונות. לטענת בעלי חברת "ב.פ. גרפיק", מדובר בחשבונית מזוייפת שלא הוצאה על ידי החברה, וכי קיים סכסוך בין
החברה למשיבים, ומכל מקום, החברה לא קיבלה כל תשלום מהמבקש.
בחקירתו בארה"ב התברר לחוקר, שהבית לפי כתובתם הרשומה של המשיבים בניו יורק, נמכר לפני כשנה, והשכנים מוסרים, שאנשים רבים מגיעים לכתובת לחפש את בני הזוג, מאחר והותירו חובות רבים לגורמים שונים. חברה שהיתה בבעלות המשיבים, חברה בשם
import& export

m
&
m
, סגורה מזה כשנה, ובעלי עסקים שונים מסרו, שבני הזוג נעלמו ביום אחד מהמשרד, מבלי להותיר עקבות, אך הותירו נושים רבים המחפשים אותם בשל חובות רבים.
החוקר פגש את המשיבים בדנוור ארה"ב, בתערוכה בה הוצגו התמונות נשוא התביעה. המשיב לא ידע לספר מה מקור התמונות, ולא היה בידו כל מסמך או קבלה המאשרים את קנייתן מגורם כלשהו. השיחה הוקלטה והקלטת שמורה במשרדו של החוקר.
כאשר נודע למשיבה, כי נחשפו כמה מהרמאויות והמעשים הבלתי כשרים שביצעה, פתחה בשורה של איומים כלפי החוקר ומשפחתו, בטענה, כי תרדוף אחריו בכל מקום, ותדאג שיעצר על ידי משטרת ארה"ב [סע' 18 בתצהירו]. גם שיחה זו הוקלטה על ידי החוקר. החוקר ערך סקירה במחסן בו אוחסנו התמונות בדנוור, והתברר לו, שמדובר בפוסטרים ורפרודקציות שנראו בארץ בשנות השבעים, והחברות ששמן הופיעה על גבי התמונות אינן פועלות מזה שנים רבות. החוקר השתתף באופן פעיל בפתיחת הארגזים בהם אוחסנו התמונות, וסייע, במשך למעלה משבוע, למיין את התמונות במחסן. לדבריו, מרבית התמונות נזרקו
בחוסר סדר משווע בתוך הארגזים, חלקם נקרעו במהלך האריזה, וניכר כי מאן דהוא ביקש להיפטר מהן. החוקר הזמין למחסן מומחה, אשר קבע באופן חד משמעי, כי מדובר בתמונות ישנות ביותר, שאין להן סיכוי להימכר בשוק האמריקאי, וכי איכותן ירודה [סע' 20].

3.
המשיבים הגישו תצהירים שכנגד, והם נחקרו חקירה נגדית על תצהיריהם.

יצויין, כי שני התצהירים ניתנו בנוסח זהה, כמעט מילה במילה, ומירב האמור בהם נוגע לטענות משפטיות, כגון פורום לא נאות. אומר מיד, אין בכוונתי להתייחס לטענה בדבר פורום לא נאות, בגדרה של בקשה זו. הטענה נטענה באופן כללי וסתמי ולא בצורה מסודרת. לגופו של עניין, אין בתצהירים כל התייחסות ממשית לתביעה ולטענות המבקש, כפי שבאו לידי ביטוי בתצהירים שצורפו לבקשה, וזאת, על אף שהיה למשיבים די והותר זמן, לאור דחיית מועד הדיון המקורי.
ההתייחסות היחידה נטענה באופן כוללני וסתמי, לפיה "הנני דוחה כל טענה שבכוונתי להונות את המבקש, מדובר בעסקה בינינו אשר טרם הושלמה, ולכן נכון להיום, לא ניתן להניב את הפירות של אותה עסקה" [סע' 3 בכל אחד מהתצהירים].

ניכר בעליל, כי המשיבים מתחמקים מלמסור פרטים לגופו של ענין, ולענין החשש שהינם בורחים לחו"ל הצהירו "יש לי קרובי משפחה (בת ונכדים) אשר גרים בארץ, לכן אין חשש שהנני בורח לחו"ל לצמיתות או לתקופה ממושכת..." [סע' 6 בכל אחד מהתצהירים].

בחקירתה הנגדית, אמרה המשיבה שאין לה שום רכוש בארץ על שמה, וכל חשבונות הבנק על שם בעלה, אך לה יש זכות חתימה [עמ' 7]. כאשר נתבקשה להסביר מדוע לא התייחסה לטענות המבקש בכתב התביעה, ענתה "העורך דין לא שאל אותי מה יש לי להגיד..", וכי התצהיר התייחס רק לצו עיכוב היציאה [עמ' 8 שו' 10].

עוד אישרה בחקירתה הנגדית, שהיא אינה עובדת אלא עומדת בראש פרוייקט של נערות בסיכון, הקשור לבית תהילה [עמ' 9], וכי עמותת "נוף ידידים" קיבלה מהמבקש 15,000$ כדמי קדימה לרכישת קרקע בבית שמש, כסף שעבר אחר כך לעסק המשותף ולא לעמותה [עמ' 10]. כאשר נשאלה מה לא מדויק בתצהיר שנתן אחיה, ביחס לכוונות נסיעתם לחו"ל, הסבירה "זה לא מדויק כי אין לי קשר איתו בכלל..." [עמ'
10 שו' 14]. המשיבה לא שללה את העובדה שבכוונתה לנסוע לחו"ל אלא שלדבריה "אני נוסעת כל הזמן, אני הולכת ובאה כל הזמן" [עמ' 10 שו' 17]. לדבריה, בכוונתה היה לנסוע לשלושה ארבעה שבועות עד חנוכה, ואין זה נכון, שניסו לרכוש רכוש בארה"ב "לא דובים ולא יער" [עמ' 11 שו' 9]. יחד עם זאת, אישרה שיש להם רכוש בארה"ב [עמ' 11 שו' 10-11], וכי היא נחקרה במשטרה בנושא התלונה והתביעה, היתה עצורה למספר ימים, ושוחררה בערבויות [עמ' 13].

המשיב נחקר חקירה נגדית אף הוא, והסביר שלא התייחס בתצהיר לטענות כתב התביעה, משום שהתייחסו רק לצו העיכוב "זה מה שמענין אותנו" [עמ' 14 שו' 6]. המשיב טען, שאין לו רכוש בארץ על שמו, שלא כמו שהעידה אשתו [עמ' 14 שו' 16-17], ולדבריו, הוא מתפרנס ממה שעשה עם המבקש, עודפי יצוא קניה ומכירה, ועסק זה הוא עושה בטלפון "מטלפון מאיפה שאני צריך... בעיקר מארה"ב גם מהארץ" [עמ' 14 למטה].
יש לו חשבון בנק על שמו, ולפי צילום כרטיס האשראי, מדובר בחשבון בנק בארה"ב, בנק "סיטיבנק". כמו כן אישר בחקירתו הנגדית (לאחר לחץ), כי קיבל מהמבקש 220,000 $ [עמ' 17], וגם כאן, בנקודה זו, בחר שלא למסור מידע על העיסקה כביכול בינו לבין המבקש, ואישר, כי היה עצור יחד עם אשתו שלושה ארבעה ימים, ואין לו שום נכס על שמו בישראל [עמ' 17].
קשה היה להימנע מהרושם שהותירו המשיבים בעדותם לפני. אומנם, המשיבה נראית מטופחת, משרה אווירה נינוחה, משרבבת מילים בשפה האנגלית, המשיב אף הוא נראה אדם מן הישוב, פחות נינוח מאשתו, אך עדיין, אופן התנהלותם ועדותם לפני, יצר את התחושה שהם מגלים טפח ומסתירים טפחיים, משתמטים, מתחמקים מלחשוף את תכניותיהם האמיתיות. לא ברור מי הם ומה מעשיהם. נותר סימן שאלה גדול.

4.
פרקליטם המלומד של המשיבים, עו"ד פ' שטרק
, ביקש לחקור רק את המצהיר מאיר קדוש, ולא אף אחד מהמצהירים האחרים, לרבות המבקש. הוא לא טען דבר לענין אי התייצבות המבקש לדיון, או כי הודיע לבא כוחו של המבקש, שהוא מבקש לחקור חקירה שכנגד את המצהירים האחרים. כידוע, בהעדר חקירה נגדית של מצהיר, הרי שבית המשפט יראה בדרך כלל את העובדות כפי שהן מפורשות בתצהיר, כעובדות שאין חולקין עליהן [ראו ע"א 2877/92 עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ ואח' פ"ד מז(3), 846, 850 מול האות ב' (כב' השופט ג' בך) וכן ד"ר י' זוסמן "סדרי הדין האזרחי" (אמינון מהד' שביעית בעריכת ש' לוין, 1995) סע' 557 עמ' 718].
לפיכך, בהעדר דרישה לחקירה נגדית, מוחזק האמור בתצהירים של המבקש, והעדים מטעמו ד"ר ג'ון מולסבי, והחוקר משה כהן מורן, כעובדות שאין חולקין עליהן.
לגבי תצהירו של קדוש וחקירתו הנגדית, אתייחס בהמשך.




5.
הטיעון המשפטי:
עיכוב יציאה מהארץ כסעד ארעי או כסעד ביניים דיוני, יכול להינתן רק כאמצעי דיוני הבא לסייע לבעל דין "במימוש הסעד שהדין המהותי נותן לו" [ראו ע"א 303/57 רייך נ' המר פ"ד יא, 1362, 1363 (כב' השופט לנדוי)].
לפי תקנה 384 בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984

(כפי שתוקנה בתיקון מס' 6 תשס"א-2001, תקנה 376 לשעבר),
התנאים ההכרחיים למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד נתבע, בכפוף להוראות סימן א' בתקנות, הם כדלקמן:
ראשית
, שוכנע בית המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, קיומה של עילת תובענה; שנית, שהוא עומד לצאת את הארץ; שלישית, שהיציאה מן הארץ היא לצמיתות או לתקופה ממושכת; רביעית, שהעדרו מן הארץ עלול להכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין. אין שינוי מהותי בתנאים כפי שהיו קודם לתיקון [ראו גם רע"א 26/89 משרקי ואח' נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ פ"ד מב(4), 548, 552 מול האות א' (כב' השופט ש' לוין)].
תקנה 384 בתקנות הנ"ל, באה למנוע סיכולה מראש של תביעה, על ידי הימלטותו של נתבע לחו"ל. אך עם זאת, לאור ההגבלה החמורה של חופש התנועה, הטמונה בשימוש בתקנה זו, חופש שהוא זכות קונסטיטוציונית ממעלה ראשונה, במיוחד לאור סעיפים 5, 6 בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אין לעשות שימוש בתקנה זו אלא אם הוכחו באופן דווקני כל יסודותיה, בין אם על ידי ראיות ישירות, בין אם על ידי ראיות נסיבתיות [ראו רע"א 26/89 הנ"ל, שם, בעמ' 553, וכן רע"א 18/89 פיכמן שאול נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מב(4), 513, 517].
גם אם נתמלאו כל התנאים הנזכרים, נתון הענין לשיקול דעת בית המשפט, אשר עליו לאזן בין הכלל שאין להגביל ללא צורך את חופש התנועה של הנתבע, לבין הצורך למנוע ממנו הכשלת התביעה, או הכבדה על ביצוע פסק הדין [ראו רא"ע 26/89 הנ"ל, שם, בעמ' 553].
לענין הפעלת שיקול הדעת, עשוי בית המשפט לשקול גם את השאלה, אם מצויים בידי התובע אמצעים דראסטיים פחות, מאשר צו עיכוב יציאה מן הארץ, כדי למנוע הכשלת ההליך על ידי הנתבע.
כנגד הזכות החוקתית של כל אדם לצאת מן המדינה, עומד האינטרס של בעל דין להגשמת הדין המהותי. יציאתו של בעל דין מן הארץ, עלולה להשפיע על ההליך השיפוטי ועל אפשרויות הביצוע של פסק הדין. קיומם של הליכי משפט סדירים להבטחת הזכויות המהותיות, הוא אינטרס לגיטימי ראוי להגנה של כל צד במשפט. זהו גם אינטרס ציבורי שהליכי השיפוט יהיו יעילים, שתביעות לא תשובשנה, ושפסקי דין יקויימו.
העמדת בעל דין, תובע, לפני שוקת שבורה בשל יציאתו של הצד האחר מהארץ, פוגעת הן באינטרס האישי של הצד הנפגע, והן באינטרס הציבורי לקיומם של הליכים שיפוטיים ראויים [ראו בג"צ 3914/92 לאה לב ואח' נ' בית הדין הרבני האזורי ואח' פ"ד לח(2), 491, 506-507 (כב' המשנה לנשיא כתוארו דאז, השופט א' ברק)]. הערכים הנ"ל, דהיינו, חופש התנועה והזכות של כל אדם לצאת מישראל, אל מול האינטרס להבטחת זכויותיו המהותיות של בעל דין, הינם נוגדים זה את זה, ומתבקש איזון ראוי ביניהם.
המשפט העברי מכיר אף הוא בנסיבות מסוימות באפשרות למנוע את יציאת החייב ממקום מושבו למקום אחר. חכמי ההלכה נחלקו בשאלה זו. מחד גיסא ניתן למצוא פוסקים המעניקים לדיין שיקול דעת רחב בהענקת סעד זמני מעין זה [הרא"ש - רבנו אשר, ר' יוסף חביבא, שניהם מספרד המאה ה-14, ור' יוסף קארו המאה ה-16].
מאידך גיסא, אחרים גרסו שאין להיזקק לדרישת תובע לעכב את הנתבע לפני מועד הפרעון [ר' יעקב "בעל הטורים" והרמב"ן]. ר' משה מטראני (המבי"ט), ארץ ישראל המאה ה-16, מציע אמת מידה לעיכוב יציאת החייב. בדעתו, יש להתחשב בעיתוי היציאה מן הארץ, וביעד. ככל שהיעד אליו מבקש החייב לצאת, רחוק יותר, ניתן לעכבו לפרק זמן ארוך יותר, קודם מועד הפרעון "שלא ילך עד שיניח נכסים או ביטחון לפרוע בהגעת הזמן" [שו"ת המבי"ט חלק ב' סימן קלג].
ר' דוד בן זימרא (הרדב"ז) מצרים המאה ה-16, מציע אמת מידה אחרת - תכלית יציאת החייב. אם החייב מבקש לצאת כדי להתפרנס והוא עתיד להרוויח שם ממון, יימנע בית הדין מלעכב את יציאתו, ובלבד שישבע שאם ירוויח ישיב את חובותיו.
אך אם כוונתו אינה ידועה, או שידוע שהוא מתכוון להתחמק מתשלום חובו, והוא מבקש לצאת למקום שיד בית הדין אינה שולטת בו, רשאי בית הדין לעכב את יציאתו, עד שיסלק את חובו. כך נאמר בין השאר:
”ואלו הדברים תלויים בראות עיני הדיינים: אם יש בדבר הפסד לתובע

אם לא יעכבו ויוכל להפסיד חובו כשיבוא זמנו, או אם יש הפסד לנתבע

אם יתפסו ממנו עד שיגיע זמן השטר - כל זה יש לדיין לדקדק אילו

העניינים והכל לפי הענין להציל עשוק מידי עושקו
”
[שו"ת הרדב"ז חלק א' סימן ס'].

אמת המידה היא איפוא, להציל עשוק מידי עושקו. מעין מבחן עלות התועלת, או "מאזן נוחיות" שבו נשקל הפסד התובע מול הפסד הנתבע, כשהדיין צריך לשקול הפסדו של מי יהא גדול יותר.

6.
מן הכלל אל הפרט. בהתחשב באמור בתצהירים של המבקש והעדים מטעמו, אשר לא נסתרו, ולנוכח התרשמותי מעדותם של המשיבים לפני, בתוספת לתצהיריהם הדלים, אני קובעת, כדלקמן:
ראשית, המשיבים אינם תושבי חוץ. הם גם לא טענו זאת במילים מפורשות, למרות שהצהירו, כי מרכז חייהם בארה"ב. הם זיהו עצמם על פי מספרי תעודות זהות ישראליות, המשיבה הדגישה בכל דרך אפשרית בעדותה, כי הם מתגוררים בישראל בבית שמש, בנם עומר בישיבת ההסדר שעלבים, בתה מוריה נשואה ויש לה בן בן שלושה חודשים, גרה אף היא בארץ, והיא כסבתא רוצה להית עם הנכדים [עמ' 8 למטה].
שנית, עלה בידי המבקש להוכיח באופן דווקני בראיות ישירות ונסיבתיות ממשיות, את התנאים הכלולים בתקנה 384, כפי שיפורט להלן:

קיומו של התנאי הראשון - מעיון בכתב התביעה ונספחיו, בתצהיר המבקש ותצהירי עדיו, ולאור דלות תצהירי המשיבים וחקירתם הנגדית, שוכנעתי בקיומה של עילת התובענה. לא ניכר בשלב הזה שגירסת המבקש אינה ראויה לאמון, מה עוד שהמשיב הודה שקיבל ממנו לפחות 220,000 $.
המשיבים לא טרחו למהר ולהגיש כתב הגנה, ובחרו שלא לפרט הגנה כלשהי מפני התביעה בתצהירים הנגדיים שהגישו בגדרה של הבקשה. הם בחרו למלא פיהם מים, ובכך חיזקו את גירסת המבקש.
קיומו של התנאי השני
- המשיבים עומדים לצאת את הארץ, לא יכול להיות שנוי במחלוקת, כיוון שהמשיבים אכן אישרו שבדעתם לצאת את הארץ. המשיבה הודתה בחקירתה הנגדית, כי עמדה לצאת לארה"ב לגיוס כספים [עמ' 9 שו' 9-10 עמ' 10 שו' 19], בהמשך אישרה, כי נכון שהיא מתכוונת לנסוע לתקופה של "שלושה ארבעה שבועות עד חנוכה" [עמ' 11 למעלה].

קיומו של התנאי השלישי
- היציאה מן הארץ הינה לצמיתות או לתקופה ממושכת.
לעניין זה ישנן ראיות ישירות ונסיבותיות. הראיות הישירות מבוססות על עדותו של קדוש, אחיה של המבקשת. בתצהיר הוא העיד, כי ידוע לו מידיעה אישית שהמשיבים "עומדים לעזוב את הארץ לא יאוחר מיום 7.10.02 לתקופה שלא תפחת משמונה חודשים ויתכן שאף לצמיתות" [סע' 2 בתצהיר]. עוד הוסיף וציין כי ידוע לו שרצונם של המשיבים להימלט מהארץ, גבר לאחר פרסום כתבת תחקיר בעיתון מקור ראשון. צילום הכתבה צורף לתצהירו [סע' 6 בתצהיר]. בחקירתו הנגדית הבהיר קדוש, כי מקור המידע הם המשיבים עצמם, אשר התקשרו למשפחה, המשיבה לטענתו התקשרה אליו ואמרה לו שהיא עומדת לנסוע בערך ב-7.10.02 [עמ' 5 שו' 8-12].

עוד הוסיף וציין "יומיים לפני כן, שלושה, היא אמרה לי שהיא רוצה לשפשף מה שאומרים, לעזוב את הארץ את המדינה...גם האבא דיבר על זה שהיא עומדת לנסוע ועוזבת, כולם מדברים על זה..." [עמ' 6 שו' 20, 23]. חקירתו הנגדית של עד זה, לא ערערה את האמור בתצהירו אלא אף חיזקה את עדותו. אין לי סיבה שלא לקבל את דבריו בנוגע לכוונת המשיבים לצאת את הארץ, כאמת, גם אם קיים איזה שהוא סכסוך משפחתי (שפרטיו עלומים), בינו לבין המשיבה. ברגיל, אח לא ימהר לתת תצהיר לסייע לבעל דין נגד אחותו, לכן מוכנה אני לקבל כעובדה, כי קיים סכסוך כלשהו בין קדוש לאחותו. אולם, עדיין אין בכך כדי לפגום במהימנות המידע שמסר קדוש. מידע זה גם מתיישב הגיונית עם הראיות הנסיבתיות הקיימות. העובדה שהמשיבה נמנעה מלפרט דבר, אפילו בנוגע לסכסוך בינה לבין אחיה, ולא ניסתה לחזק את גירסתה שלה ושל בעלה בראיה חיצונית אחרת, כגון הצגת כרטיסי טיסה, בהם רשומים מועדי היציאה והחזרה, פועלת לחובת המשיבים.
הלכה פסוקה היא, כי מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראייה שהיא לטובתו, אשר לפי תכתיב השכל הישר, עשויה לתרום לגילוי האמת, ואם נמנע מהבאת ראייה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר למחדלו, ניתן להסיק, שאילו הובאה אותה ראייה היתה פועלת נגדו [ראו ע"א 465/88 בנק למימון וסחר נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר פ"ד מד(4) 595, 602]. הנחה זו המבוססת על ציפיה הגיונית ניתנת אומנם לסתירה, ברם, בנסיבות דנן, לא הובאו כל נימוקים במגמה לנסות ולסתרה. יש להניח, שאם המשיבים היו מציגים כרטיסי טיסה, לא היה בהם כדי לבסס את גירסתם שמדובר בנסיעה לפרק זמן קצר עד חנוכה.

הראיות הנסיבתיות נוגעות למידע בכתבה שצורפה לתצהירו של קדוש, למידע שיש בתצהיר עדותו של החוקר משה כהן מורן, ובעובדה שנגד המשיבים התנהלה חקירה משטרתית, וכיום החומר בפרקליטות. ראיות נסיבתיות אלה לא נסתרו. המידע בכתבה מגלה תמונה חמורה ביותר לגבי המשיבה ובעלה.
המשיבים בחרו שלא להתייחס כלל בתצהיריהם, לעובדות בכתבה, וחוסר התייחסותם אומר דרשני. גם פרקליטם המלומד נמנע מלחקור את קדוש חקירה נגדית בנוגע לכתבה שצורפה לתצהירו. לכך יש להוסיף את המידע בתצהירו של החוקר משה כהן מורן, אשר לא נחקר חקירה נגדית, ואשר גם ביחס לאמור בו, בחרו המשיבים שלא להתייחס כלל בתצהיריהם, ואת העובדה לגביה אין מחלוקת, שנגד המשיבים התנהלה חקירה בנושא התביעה, במהלכה אף נעצרו למספר ימים, וחומר החקירה מצוי בפרקליטות.
כמו כן, למשיבים דרכון אמריקאי, ואף לגירסתם הם מתגוררים מחצית הזמן בניו יורק [ראו שאלת פרקליטם בחקירה נגדית של קדוש, עמ' 4 שו' 20].
המסקנה המתבקשת מאליה מהראיות הישירות והנסיבתיות היא, כי יציאת המשיבים מהארץ לתקופה ארוכה מחוייבת המציאות, סבירה והגיונית.
קיומו של התנאי הרביעי
- העדרם של המשיבים עלול להכביד על בירור המשפט, הוכח אף הוא. המסקנה בדבר הכבדה, עולה מעובדות קיומו לכאורה של חוב בסכום גבוה, ובעיקר מכך שהמשיבים לא התייחסו בתצהירים הנגדיים כלל לגופה של התביעה, ונמנעו מלפרט ולו בתמצית, את עיקרי הגנתם.
יתר על כן, הם לא הציעו בטוחה כלשהי, ולא שמעתי מהם מילים מפורשות, לגבי הבטחת סילוקו של החוב הכספי הנטען לכאורה. טענתם בדבר תביעה שכנגד שהוגשה בארה"ב, כפי שנטענה לפני עוד בדיון הראשון ביום 11.10.02, ככל הנראה אינה אלא מילים בעלמא. לא הוצגו כל מסמכים, ולא מידע בקשר לכך בתצהיר עדותם.
המשיבים אישרו שאין להם כל נכסים בארץ.

ישומם של הכללים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון, לאמת המידה הראויה, והאיזון בין האינטרסים השונים, מוביל למסקנה, כי יש לעכב את יציאתם של המשיבים מן הארץ. בנקודת האיזון, נוטה הכף לטובת המבקש, העלול למצוא עצמו לפני שוקת שבורה במידה והמשיבים לא יחזרו ארצה.
אומנם, יציאת המשיבים לא תסכן את ההליך השיפוטי, שהרי קיבלו לידיהם את ההזמנה לדין, ואת כתב התביעה, כך שניתן לקיים דיון בתביעה גם ללא נוכחותם, ובמידה ויצאו את הארץ ללא כתב הגנה, יהא המבקש זכאי ל

פסק דין
על יסוד האמור בכתב התביעה. יחד עם זאת, נחה דעתי, כי קיים חשש כן ורציני, שיציאת המשיבים מישראל, תגרום למניעת ביצועו של פסק הדין, לאור סכום התביעה, ולאור העובדה שלמשיבים אין כל רכוש בארץ. נסיון העבר, כפי שבא לידי ביטוי בתצהיר החוקר, מלמד שהמשיבים נעלמים ביום אחד, ונושים רבים מחפשים אחריהם. כאמור, הם לא הציעו ערובה או בטוחה לחזרתם ארצה, כך שלא קיימת דרך דראסטית פחות, להבטחת האינטרס הראוי להגנה במקרה זה.

7.
העולה מן המקובץ, אני משאירה את הצו על כנו.
בהתאם לסמכותי לפי תקנה 384(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984,

אני מורה למשיבים להפקיד בבית המשפט את כל הדרכונים המוחזקים על ידם, וזאת מיד עם קבלת החלטה זו.
במידה והמשיבים יפקידו את סכום התביעה בקופת בית המשפט, ו/ואו ערבות בנקאית על סכום זה, יוכלו לצאת את הארץ.
המשיבים ישלמו למבקש הוצאות בקשה זו, כולל שכ"ט עו"ד 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא
בפועל.

8.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"א בכסלו, תשס"ג (26 בנובמבר 2002) בהעדר הצדדים.

ר' שלו- גרטל, שופטת






בשא בית משפט שלום 7746/02 steven m. lasker m.d נ' ראובן מוסקוביץ, מרים מוסקוביץ (פורסם ב-ֽ 26/11/2002)