פסקי דין על יאסר עלי סלימאן | פסקי דין על ספירים טקסטיל ייצור ושיווק 1997 בע"מ

3687/06 עב     10/06/2009




עב 3687/06 יאסר עלי סלימאן נ' ספירים טקסטיל ייצור ושיווק 1997 בע"מ




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א
עב 003687/06


בפני
:
כב'

השופטת חנה בן- יוסף
נ.צ.- מר יהושע זלוצובר


10/06/2009




בעניין
:
יאסר עלי סלימאן
ע"י ב"כ עו"ד מסארווה האשם
התובע

נ
ג
ד


ספירים טקסטיל ייצור ושיווק 1997 בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רבקה הדר
הנתבעת

פסק - דין

רקע כללי:
1.
לפנינו תביעה שהגיש מר יאסר עלי סלימאן
(להלן "התובע"), כנגד ספירים טקסטיל ייצור ושיווק 1997 בע"מ
(להלן "הנתבעת") לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי נסיעות, והפרשי שכר מינימום.
2.
התובע הועסק בנתבעת מחודש יוני 2000 עד חודש יוני 2002, כמנהל מחסן.
3.
הנתבעת ניהלה חברה לייצור וחיתוך מוצרי טקסטיל באלפי מנשה. בחודש ספטמבר 2003 נסגר המפעל עקב קשיים כספיים.
4.
מטעם התובע העיד התובע בעצמו. לא הובאו עדים מטעם הנתבעת.
5.
התובע הגיש תביעתו כ- 4 שנים לאחר סיום יחסי העבודה.

דיון והכרעה:
פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת:

6.
הנתבעת טוענת כי התובע לא פוטר אלא התפטר וזאת על אף שהנתבעת הפצירה בו שלא יעשה כן. התובע טוען כי פוטר ומעיד: "אין לי מסמך שאני פוטרתי מהנתבעת אבל הם הוציאו אותי מהעבודה... אין לי מכתב שפניתי למישהו מהנתבעת ודרשתי פיצויי פיטורין" (עמ' 6, ש' 20, 23).
7.
הנטל מוטל על התובע להוכיח כי פוטר מעבודתו. חובה זו נובעת מהכלל לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה", קרי, משהתובע טוען כי זכאי לפיצויי פיטורים, עליו למעשה, להוכיח את עצם הפיטורים. (דב"ע לה/5-3 נורית פריד - מכון בית יעקב למורות, פד"ע ו',
113
)
.
נוסף על כך, הדעת אינה סובלת כי עובד שפוטר ולא עבד מהמועד שפוטר, כפי שטען התובע, לא ידרוש את התשלומים המגיעים לו וימתין ארבע שנים עד להגשת התביעה.

8.
התובע לא הביא ולו ראשית ראיה להוכחת טענת הפיטורים. התובע טען בעלמא כי פוטר, לא הביא לעדות עובדים נוספים שיעידו על כך ולא תמך טענה זו במסמכים כלל.
9.
משלא עלה בידי התובע להוכיח כי פוטר, תביעותיו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת- נדחות.

הפרשי שכר:
10.
הכלל לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה" יפה גם לעניין יתר תביעותיו של התובע. בתביעה דנן רב הנסתר על הנגלה. התובע לא צרף לתביעתו ולתצהירו די ראיות המוכיחות את תביעתו. התובע צרף לתצהירו מסמכים המתייחסים לעובד בשם עימאד טאוויל ולמעסיקה בשם "שני טקסטיל". התובע מנסה לבסס תביעתו להפרשי שכר מינימום על מסמכים אלו. במהלך דיון ההוכחות ביום 13.5.08 ניתנה החלטה כי מסמכים אלו אינם מלמדים על התנהלות הנתבעת משלא הוכח כי הם מתייחסים לתובע ולנתבעת ומשאינם ערוכים על ידם (עמ' 6, ש' 10-12).
11.
התובע צרף לתביעתו העתקי המחאות, אולם אינו יודע לציין עבור כמה שעות עבודה שולם לו הסכום שבהמחאות (עמ' 7, ש' 7-8).
12.
גם כרטיס הנוכחות אותו צרף התובע לכתב תביעתו, אין בו די בכדי ללמד על היקף שעות עבודתו במהלך התקופה בה הועסק על ידי הנתבעת. על כרטיס הנוכחות אין כל ציון באשר למעסיקת התובע ובאשר לחודש אליו מתייחס הכרטיס.
13.
הנתבעת כופרת בטענת התובע לפיה עבד בכל חודש לפחות 250 שעות וטוענת כי עבד 8 שעות ביום בלבד.
14.
גרסתו של התובע אינה עולה בקנה אחד עם טענותיו בכתבי הטענות באשר לשכר אותו קיבל. גרסתו של התובע בחקירתו הנגדית לפיה קיבל תחילה 7 ₪ לשעה ולאחר מכן, כל חודש הועלה שכרו לשעה בשקל אחד, אינה נזכרת כלל בכתב תביעתו ובתצהירו (עמ' 7, ש' 4-6). לפיכך אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת לפיה שולם לתובע שכר מינימום של 13 ₪ לשעת עבודה.
15.
יחד עם זאת, הנתבעת מודה כי עד לחודש מרץ 2001 עמד שכר המינימום על 13 ₪ לשעה- השכר אותו טוענת ששילמה לאורך כל תקופת ההעסקה, ומאפריל 2001 הועלה שכר המינימום ל- 16.33 ₪ לשעה.
16.
משכך, אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובע הפרשי שכר מינימום עבור חודשי העבודה מחודש 4/01 עד סיום ההעסקה בחודש 6/02. כאמור, התובע לא הציג כל ראיה באשר להיקף השעות בהן הועסק ועקב אי הדיוקים בגרסתו, אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה הועסק 8 שעות ביום.
17.
משכך תשלם הנתבעת לתובע בגין רכיב זה לפי החישוב הבא: 186 שעות
x
3.33 ₪ הפרש לשעה

x
14 חודשים= 8,671 ₪. משהוגשה התביעה למעלה משנה מהיום בו רואים את השכר כמולן, התביעה לפיצויי הלנה התיישנה.


נסיעות:
18.
התובע לא צרף כל אסמכתא להוכחת תביעתו. הנתבעת טוענת כי משההסכם בקיבוצי בדבר דמי נסיעות לא חל על יחסיה עם התובע, התובע אינו זכאי לדמי נסיעות. כמו כן טוענת הנתבעת כי דאגה להסעה לעובדים ובכללם התובע. התובע מעיד כי שילם 10 ₪ עבור דמי נסיעות (עמ' 7, ש' 11) ובתצהירו (סעיף 10) מעיד כי שילם 15 ₪ בגין נסיעות. כשנשאל על כך במסגרת חקירתו, השיב כי היו משלמים את עלות הנסיעה לפי מספר האנשים שהיו עולים על המונית (עמ' 7, ש' 12-13). נימוק זה, אין לו זכר בכתב התביעה ובתצהיר. הגרסאות השונות אותן הציג התובע פוגעות במהימנותו.
19.
לאור האמור ובהיעדר כל בסיס ראייתי לסכומים שהוציא התובע, ככל שהוציא, עבור נסיעות, דין התביעה בגין רכיב זה להדחות.

הבראה:
20.
הנתבעת טוענת כי התובע אינו זכאי לדמי הבראה משההסכמים הכלליים במשק לא חלים על התובע. בבג"צ 5666/03 עמותת קו לעובד – המועצה המקומית גבעת זאב מיום 10.10.07 נקבע כי יש להחיל את הדין הישראלי על מערכת יחסי העבודה בין עובדים פלסטינים ובין מעסיקיהם הישראלים. נטל ההוכחה להראות כי אכן שולמו דמי ההבראה לעובד מוטל על כתפי המעביד. הנתבעת 2 לא הרימה נטל זה ולא הוכיחה כי שולמו לתובע דמי הבראה עבור עבודתו.
21.
לפיכך ובהיעדר תחשיב נגדי, תשלם הנתבעת לתובע סך של 3,146 ₪ בגין רכיב זה (286 ₪ ליום
x
11 ימים).

חופשה:

22.
הנטל להוכחת תשלום זכויות קוגנטיות כגון פדיון ימי חופשה, מוטל לפתחה של הנתבעת. הנתבעת לא ניהלה פנקס חופשות. הנתבעת לא העלתה טענת התיישנות בכתב הגנתה ואף לא בסיכומיה.
23.
משלא הציגה הנתבעת ראשית ראיה לעניין זה ובהיעדר תחשיב נגדי מטעמה, דין רכיב תביעה זה להתקבל כך שישולם לתובע על ידי הנתבעת סך של 2,612 ₪ (16.33 ₪ לשעה
x
8 שעות

x
10 ימים לשנה

x
24/12 שנים). יצוין כי התובע שגה בחישובו שכן חישב לפי 20 ימי חופשה לשנה.


סוף דבר:
24.
הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין, כמפורט להלן:

א.
הפרשי שכר מינימום בסך 8,671 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 7.3.06 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
25.
דמי הבראה בסך 3,146 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 7.3.06 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
26.
פדיון חופשה בסך 2,612 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 7.3.06 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
27.
שכר טרחת עורך דין בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין, שאם לא ישולם תוך 30 יום מהיום, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומם המלא בפועל.

ניתן היום י"ח בסיון, תשס"ט (10 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.
__________________
_________________
נ.צ. מר יהושע זלוצובר
חנה בן- יוסף
, שופטת







עב בית דין אזורי לעבודה 3687/06 יאסר עלי סלימאן נ' ספירים טקסטיל ייצור ושיווק 1997 בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/06/2009)