פסקי דין על איפראימוב יעקב | פסקי דין על א.מ. לבידים בע"מ

4456/07 בשא     28/02/2008




בשא 4456/07 איפראימוב יעקב נ' א.מ. לבידים בע"מ




בעניין:

4



בתי המשפט


בית משפט השלום עכו
בשא004456/07

תיק הוצל"פ מס' 0808340054

בפני

כב' הרשמת לובנה שלאעטה-חלאילה
תאריך:
28/02/2008



בעניין
:
איפראימוב יעקב







המבקש


- נ ג ד -


א.מ. לבידים בע"מ




ע"י ב"כ עו"ד
שחאדה ג'ורג


המשיבה

החלטה


1.
בפני
התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת המועד להגשתה.

2.
המשיבה אוחזת בשיק ע"ס של 2,500 ₪, זמן פרעונו 11.7.01 המשוך על חשבונם המשותף של המבקש ובתו אבלינה, החייבת מס' 1 בתיק ההוצל"פ (להלן "אבלינה"); השיק סורב לאחר שניתנה הוראה לביטולו.

3.
בקשת הביצוע הוגשה נגד המבקש, נגד אבלינה ונגד אחד בשם מנשירוב איגור – הנפרע בשיק (להלן "איגור").

4.
עפ"י רישומי לשכת ההוצל"פ, נמסרה האזהרה למבקש ביום 22.1.06, בעוד שההתנגדות הוגשה ביום 18.11.07 .

5.
המבקש טען כי מעולם לא נתקבלה אצלו האזהרה בתיק ההוצל"פ וכי ידע, לראשונה, על התיק, ביום 26.10.07,
עם קבלת הודעה ממשרד רישוי על הטלת עיקול על רכבו.

6.
לגוף העניין טען המבקש כי איגור מנוע היה מלסחר את השיק לידי המשיבה ובכלל, זאת בהתבסס על פסק דינו של כב' ביהמ"ש לתביעות קטנות שניתן בהליך שהתנהל בינו לבין איגור. לטענתו, השיק ניתן, יחד עם
שיקים אחרים לאיגור בתמורה לביצוע עבודות נגרות שהוזמנו ע"י המבקש.
בשל אי השלמת העבודה ביטל המבקש את השיק האחרון בסדרת השיקים שניתנו והגיש בביהמ"ש לתביעות קטנות תביעה נגד איגור להשבת הכספים ששולמו.
בסופו של יום נתקבלה התביעה באופן חלקי וביום 24.7.02 ניתן

פסק דין
המחייב את איגור בהשבת סך של 4,000 ₪, לידיו של המבקש ואסר עליו להוציא לפועל את השיק האחרון שניתנה לגביו הוראת ביטול.
המבקש טען כי השיק נשוא בקשת הביצוע אינו אלא השיק האחרון שנאסר על איגור להגישו לביצוע ובכלל לעשות בו שימוש כלשהו.

7.
בדיון שהתקיים בהתנגדות נחקר המבקש על תצהירו וסיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה בתום הדיון.

8.
ראש וראשון, אדון בשאלת האיחור בהגשת ההתנגדות.

המבקש טען במהלך חקירתו הנגדית כי אינו מתגורר ברח' סיר אייזיק בעכו (הכתובת בה נמסרה האזהרה) משנת 1993 וכי מאז הוא מתגורר ברי' בורלא 30/6 עכו. המבקש הכחיש פעם אחר פעם את דבר קבלת האזהרה.

רק לאחר התעקשותו של המבקש לראות את אישור המסירה, הוצג אישור המסירה ע"י ב"כ המשיבה ומזה עולה כי המסירה בוצעה, לכאורה, ברח' סיר איזיק בעכו, כאשר הנמען "סירב לחתום" עליה.

הינה כי כן, נגד גרסתו העקבית של המבקש בדבר אי קבלת האזהרה, הוצג אישור מסירה שאינו חתום על ידי מאן דהוא, לפיו ההמצאה בוצעה בכתובת שאינה של המבקש. בנסיבות אלה ולאור העובדה כי המוסר לא הגיש תצהיר מטעמו לתמיכה בנסיבות ההמצאה ולא התייצב לחקירה, אין לי אלא לקבוע כי המבקש לא קיבל את האזהרה בתיק ההוצל"פ.

ב"כ המשיבה טען בסיכומיו כי גם אם תתקבל טענתו של המבקש בדבר אי קבלת האזהרה, איחר המבקש בהגשת בקשתו שכן היא הוגשה לאחר חלוף 20 ימים מיום שידע על העיקול שהוטל במשרד הרישוי.

אין בידי לקבל טענה זו, שכן בכל הקשור להליכי ההוצל"פ לביצוע שטר יש חשיבות לקבלת האזהרה ואין די בידיעה על קיומם של ההליכים. כפי שנפסק ברע"א 2793/01 לידיה לאופר נ' דוד גבאי, פ"ד נו(1) 668 :

"... לעניין הליכי הוצאה לפועל הכלל הוא שהמצאת האזהרה בפועל ממש היא תנאי מוקדם לקיום ההליכים או לתחילת מניינם של מועדים, ואילו הידיעה על דבר האזהרה כ"תחליף להמצאה" היא היוצא מן הכלל. המטרה העיקרית של המצאת האזהרה לחייב היא להעמידו על כך שעליו לשלם את החוב הפסוק..." (שם, 671).

ובהמשך –

"יודגש כי להמצאת האזהרה חשיבות מיוחדת נוספת כאשר מדובר בהליכים לביצוע שטר משום שבאזהרה כזאת מעמידים את החייב על כך שהוא זכאי להגיש התנגדות במועד שנקבע" (שם, 672).

לאור דברים אלה ובהתחשב בכך שההתנגדות הוגשה ימים בודדים, לאחר חלוף 20 ימים מיום ידיעת המבקש על התיק, אני קובעת כי ההתנגדות הוגשה במועד.

9.
לגוף העניין, ההתנגדות של המבקש תיבחן על רקע ההלכה כי, בשלב זה בית המשפט אינו שוקל את מהימנותו של המבקש ואין המבקש צריך לשכנע בנכונות טענותיו שפורטו בתצהיר. די בכך, שהראה בתצהירו הגנה אפשרית מפני התביעה ולו בדוחק.

תפקידו של ביהמ"ש, בשלב זה, לברר אם בטענת הנתבע, בהנחה שתוכח מבחינה העובדתית, יש משום עילת הגנה, אך משטענתו עברה מבחן זה אין לבית המשפט לא סמכות ולא שיקול דעת למנוע ממנו להתגונן בעילה זו.
בית המשפט רשאי לדחות את הבקשה רק כאשר הוא משתכנע שאין לנתבע טענת הגנה כלשהי; ושלא נתעוררה כל נקודה הגיונית שאפשר לטעון לטובת הנתבע (ראה לעניין זה ע"א 534/61 חפציבה בע"מ נ' בן ארי, פ"ד ט"ז 694, 699), כאשר בשלב זה רשאי המבקש להעלות טענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב.

10.
נתבע לדין צריך שייפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע על ידי הצד הסמוך עימו התקשר. הגנה זו פוגמת לכאורה בצורת הקניין בשטר וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר. אז למעשה הצד השלישי צריך להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות ולהוכיח כי ניתן ערך בתום לב בעד השטר

(ע"א 218/66 חביה ואח' נ' גליק, פ"ד כ

(4) 63).

טענתו של המבקש – טענה שלא נסתרה בשלב זה – הינה כי השיק נשוא בקשת הביצוע הינו השיק האחרון שניתן לאיגור ואשר כב' ביהמ"ש לתביעות קטנות אסר על אחרון זה הגשתו לביצוע ולמעשה בקובעו כך אסר על איגור לעשות בו שימוש. טענה זו הינה טענה טובה גם כלפי צד רחוק לשטר, שכן פוגמת היא, לכאורה, בזכות הקניין בשטר ומעבירה את הנטל למשיבה להוכיח את אחיזת בשיק כשורה. הואיל ובשלב זה, אין נזקקים לבחינת שאלת האחיזה כשורה, אני נעתרת לבקשה ומורה על קבלת ההתנגדות.

11.
משהגעתי הלום, אציין כי לאחר הגשת ההתנגדות ע"י המבקש, הוטל במסגרת תיק
ההוצל"פ עיקול על חשבונה של אבלינה, ובהתאם להחלטה שניתנה דשם מומש העיקול והועבר סך של כ 5,800 ₪ לידיה של הזוכה, דבר אשר הביא לסילוק החוב (מלבד סך של 111 ₪) וסגירת התיק בידי הזוכה.

המבקש הגיש במסגרת בש"א זו בקשה להשבת הכספים ששולמו לידי הזוכה, בטענה כי אבלינה אינה חתומה על השיק
וכי לא היה מקום לעקל את חשבונה בבנק, והובהר במסגרת החלטה אחרת שניתנה כי בקשה כאמור יש להגיש באמצעות אבלינה עצמה ובמסגרת הליך מתאים.
הבקשה שהוגשה מטעם אבלינה, במסגרת בש"א זו (בקשה שהוכתרה כהתנגדות) אינה יכולה להיחשב כהתנגדות, בין היתר, משום שהיא לא הוגשה במסגרת תיק ההוצל"פ, בהתאם לסע' 81א לחוק ההוצל"פ, התשכ"ז -1967.

עיון בשיק נשוא בקשת הביצוע מלמד, לכאורה, כי יש ממש בטענה הנ"ל, שכן השיק נחזה להיות חתום בחתימה אחת בלבד, חתימה שהמבקש הודה כי היא שלו. העובדה כי אבלינה הינה אחת מהבעלים של חשבון הבנק עליו משוך השיק, אינה מביאה לחיובה על פיו, באם אינו חתום על ידה.

על אף האמור ובלא שתוגש התנגדות מטעם אבלינה (ובקשה להארכת המועד במידת הצורך) לא ניתן להיזקק לטענות אלה וגם לא לבקשה להשבת הכספים המועלית
ע"י המבקש;

במהלך הדיון שהתקיים בפני
ובהתחשב בעובדה כי המבקש לא היה מיוצג, הוסבר לו ההליך המתאים שיש לנקוט והומלץ לו לקבל ייעוץ משפטי.

זה המקום לציין כי במישור העקרוני אין בסילוק החוב, שלא מרצון ולאחר נקיטת הליכי גבייה, כדי לייתר את המשך הדיון בתביעה השטרית. דיון זה מתבקש לצורך הכרעה בזכויות המהותיות של הצדדים ואין בסגירת תיק ההוצל"פ, שהינו אקט טכני בלבד, כדי לחרוץ את גורל התביעה השטרית; אם בסופו של יום תידחה התביעה, אפשר וביהמ"ש יורה על השבת כספים. בנסיבות העניין, הואיל והכספים לא שולמו ע"י המבקש – אם כי ע"י אבלינה – אין טעם בקיום דיון בתביעה נגד המבקש, אם לא תוגש התנגדות ע"י אבלינה, שכן דיון כזה יהא תיאורטי הואיל והחוב סולק, שלא בידי המבקש עצמו.
במלים אחרות, גם אם התביעה נגד המבקש תידחה, הרי שלא ניתן להורות על השבת כספים (לא במסגרת תיק זה ולא במסגרת הליך
נפרד שייזום המבקש). בכדי שלא יתנהל דיון תיאורטי ע"י ביהמ"ש בתביעה נגד המבקש, אני קובעת כי אם לא תוגש, תוך 60 ימים מהיום, התנגדות מטעמה של אבלינה, תימחק התביעה השטרית.

12.
לאחר שקבעתי כי ההתנגדות מוגשת במועד והוריתי על קבלת ההתנגדות ולאחר שסולק החוב בתיק ההוצל"פ, איני רואה עוד טעם לעיכוב הכספים שהופקדו ע"י המבקש כתנאי לעיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ ואני מורה של שחרורם לידיו של המבקש.

סוף דבר – אני מורה על קבלת ההתנגדות. הוצאות בקשה זו בסך של 1,200 ₪, בתוספת מע"מ כחוק ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

התצהיר ישמש כתב הגנה.
לאור קבלת ההתנגדות והעברת התיק לבית משפט שלום, נוצר הפרש אגרה. המשיבה (התובעת) נדרשת לשלם את הפרשי האגרה, תוך 14 יום מהיום, שאם לא כן תימחק התביעה, עקב אי תשלום אגרה.

המשיבה תגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה, תוך 60 יום מהיום.

אם לא יוגש תצהיר מטעם המשיבה כאמור, תימחק התביעה.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

ניתנה היום כ"ב אדר א, תשס"ח (28 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים

לובנה שלאעטה-חלאילה

, רשמת
הקלדנית - אתי באזוב







בשא בית משפט שלום 4456/07 איפראימוב יעקב נ' א.מ. לבידים בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/02/2008)