פסקי דין על זוהר חי | פסקי דין על דוד שלום

2009/03 הפ     09/10/2003




הפ 2009/03 זוהר חי נ' דוד שלום




1
בתי המשפט
הפ 002009/03
בבית המשפט המחוזי בירושלים
+ הפ 001354/02

09/10/2003

כבוד השופטת יפה הכט

לפני:

זוהר חי

בעניין:
והמבקש בה"פ 2009/03
המשיב בה"פ 1354/02
יעקב רובין

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
דוד שלום


והמשיב בה"פ 2009/03
המבקש בה"פ 1354/02
יוסף אבנרי
ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
1. לפני בקשת זוהר חי
(להלן - המבקש) לביטול פסק בורר שניתן ביום 3.4.00 (להלן - פסק הבורר) על ידי הגב' רחל סיליס (להלן - הבוררת), וכן לביטול החלטתה מיום 12.12.02 (להלן - ההחלטה) ומנגד בקשת דוד שלום
(להלן - המשיב) לאשר אותם.

2. ההחלטה באה בעקבות

פסק דין
בתיק ה"פ 302/00, 344 שניתן על ידי כב' השופטת י' צור ביום 9.5.00 (להלן - פסק הדין). בפסק הדין המפורט והמנומק דחה בית המשפט אחת לאחת את עילות ביטול פסק הבורר לפי סעיפים 24 (1) עד (5) לחוק הבוררות תשכ"ה-1965 (להלן - החוק), בהן נתלה המבקש על מנת לאיין אותו. באשר לעילת ביטול נוספת שהעלה המבקש לפי סעיף 24(10) לחוק, נקבע בפסק הדין, כי המשיב הגיש לבוררת מספר מסמכים יחד עם סיכומיו, שעה שהמבקש לא ראה מסמכים אלה ולא יכול היה להגיב עליהם.
בהקשר זה נאמר בסעיף 29 לפסק הדין:
"אמנם צודק ב"כ המשיב בטיעוניו כי הבוררת, בעדותה, ציינה כי לא מדובר במסמכים מהותיים לפסיקתה וכי היה ראוי כי המבקש יציין בפני
בית המשפט ולו רק חלק מהמשמעויות הקונקרטיות שיש למסמכים אלה על ההכרעה בסכסוך שיש לו עם המשיב. עם זאת, מאחר ובעניין זה, לכאורה, נפגעו זכויותיו של המבקש הגעתי למסקנה כי יש להחזיר את הפסק לבוררת ולתת למבקש הזדמנות לטעון טענותיו לעניין המסמכים שהגיש המשיב, כמו גם להגיש מסמכים בעצמו. במסגרת זו יוכל המבקש להגיב גם למסמכים נוספים בהם עיינה הבוררת לצורך מתן הפסק".
בחלק האופרטיבי של פסק הדין (סעיף 30) נאמר:
"חלק הארי של טענות המבקש בדבר הטעיה, מרמה, קנוניה ופגמים שנפלו בהליכי הבוררות, נמצאו לא מבוססים ונדחו בפסק הדין. היה זה אך ראוי כי טענות כה חמורות על מרמה וקנוניה יוצגו בבית משפט רק כאשר ניתן לבסס אותן על תשתית ראייתית ולו גם מינימלית, דבר שלא נעשה. הפגם שנפל בעבודת הבוררת בכל הנוגע למסמכים בהם עיינה, אינו מצדיק את ביטולה של הבוררת מכל וכל ואת פסילתה של הבוררות. לא מצאתי כל מניעה כי הבוררת שעשתה עבודתה בנאמנות וביעילות תבחן עתה את טענות המבקש בכל הנוגע למסמכים בהם עיינה, תבחן מסמכים נוספים, אם המבקש יגיש לה כאלה, ותשקול את הצורך בתיקון או בשינוי הפסק כולו או חלקו בהתאם למסקנות ולממצאים שתקבע. לפיכך הנני מורה להחזיר את הפסק לבוררת לשם השלמת הדיון בפני
ה, כאמור לעיל.".

3. לאחר שחזר העניין לבוררת התקיימה ישיבת בוררות ביום 30.7.02, בה הועלו בקשות שונות, בהן הכריעה. הבוררת העבירה את כל החומר שהיה ברשותה לבא כוחו הקודם של המבקש, והורתה לו להגיש עד יום 20.10.02 את טענותיו בכתב וכל מסמך אחר שלא היה בפני
ה טרם מתן פסק הבוררות, הכל כמפורט בהחלטתה מיום 1.9.02, אך המבקש לא מילא אחר דרישתה.

4. רק ביום 29.10.02 ובתגובה לבקשת ב"כ המשיב, הגיש ב"כ המבקש דאז בקשה להארכת מועד, שחלף זה מכבר, מבלי לצרף לה דבר. יתרה מזאת, המבקש ביקש להאריך את המועד ב-30 ימים נוספים מיום מתן החלטה בבקשה שהגיש לבית המשפט (בש"א 3147/02 בה"פ 1266/02) בנימוק שאם תתקבל הבקשה "יתיתר הצורך בדיון" (ראו החלטת הבוררת מיום 1.9.02).

5. וזאת להדגיש - בה"פ 1266/02 הנ"ל עתר המבקש להעביר את הבוררת מתפקידה בנימוק שהוא "איבד את האמון" בה, לאחר שזו חייבת לו סכום כסף ולא פרעה את חובה והוא "נאלץ" לפתוח בהליכי הוצאה לפועל נגדה. בד בבד הגיש בקשה (בש"א 3147/02) להורות על "מניעת כל דיון בהליכי הבוררות".

6. בית המשפט (כב' השופט י' זילברטל) בהחלטתו מיום 29.10.02, דחה את הבקשה, בקובעו (שם, בסעיף 3), כי "עולה מנסיבות הפרשה כי לכאורה מדובר בניסיון של המבקש לחבל בהליך הבוררות בתואנות שווא". את מסקנתו זו ביסס על נימוקים שתמציתם להלן:

הראשון, העדר פירוט בדבר הרקע להיווצרות החוב, מתי נוצר, מועד הפירעון, מה סכום החוב ופרטי הפניות לבוררת לסילוקו. רק מתשובותיו של המשיב התברר, כי מדובר בשיק מיום 25.6.01, שנמשך על ידי חברת "ורד לייט" לפקודת הבוררת, הוסב על ידה לחברת מכוניות שיקגו בע"מ והוחזר על ידי הבנק ביום 26.6.01. הליכי ההוצאה לפועל נפתחו ביום
30.9.02, ומיד כשנודע לבוררת על קיומם פרעה את החוב, וזאת חרף הספק אם קמה לה חובה לעשות כן, שהרי כלל לא ברור שלמבקש זכות טובה בשיק, שכן לא נמשך ולא הוסב לפקודתו. המבקש גם לא טרח להסביר כיצד הופכת הבוררת לנוכח קיומו של אותו חוב, שבינתיים סולק, לבעלת אינטרס בנושא הבוררות, עד כדי חשש למשוא פנים.

השני - העיקרי - המבקש לא פירט בבקשתו את הרקע להליך הבוררות, את קיומו של פסק בורר וקיום פסק הדין על פיו הוחזר העניין לבוררת. כן לא ניתן הסבר לפשר עיתוי הפניה ללשכת ההוצאה לפועל, המצביע לכאורה על מהלך מתוכנן, שמטרתו להכשיל את השלב בו מצויה הבוררות לאחר פסק הדין, וכן לשאלה מדוע לא העלה את הסוגיה קודם לכן במסגרת בקשתו לביטול פסק הבורר.

הנימוק השלישי יובא להלן בלשון כב' השופט זילברטל:
"נראה כי, לכאורה המבקש ניצל את קיומו של השיק הנדון בצורה מלאכותית ומאולצת כדי ליצור מצב שבגדרו הוא ינסה לגרום לבוררת לחדול מתפקידה לאחר שהכרעותיה לא נשאו חן בעיניו ולאחר שניסיונו בבית המשפט להביא לביטול פסק הבוררות לא צלח.
בנסיבות אלה, לא יהיה זה ראוי אף לעכב את המשך הליכי הבוררות, עד לסיום ההליך העיקרי, שכן מתן יד מצד בית המשפט לנסיון שכזה יפגע פגיעה קשה במוסד הבוררות ויאפשר למי שאינו מרוצה ממהלכה של בוררות לנצל עניינים שוליים ואף ליצור מצבים מלאכותיים, כדי להכשיל את הבוררות, לה הסכים מלכתחילה".

7. לא נתקררה דעתו של המבקש, ששלף שטר חוב "חדש" ופנה לבית המשפט ביום 10.10.02 בתובענה חדשה, בגדרה חזר וביקש לעכב את הליכי הבוררות (ה"פ 1264/02 בש"א 3621/02). כב' השופטת מ' ארד, ס' נשיא, דחתה את הבקשה, בהפנותה לביקורת שמתח כב' השופט זילברטל כמפורט לעיל, והוסיפה:
"בבקשתו זו שוב נמנע המבקש מלציין פרטים מהותיים לבקשה. כך למשל, לא ציין המבקש מתי הגיע לידיו השטר נשוא הבקשה, ומה אירע במשך כשנתיים ממועד פרעון השיק ועד להצגתו לבוררות לפרעון. אין להתיר למבקש לשלוף חדשות לבקרים שטרות בחתימת הבוררת שהגיעו לידיו בדרך לא ברורה, כדי להביא לביטול פסק הבוררות שאיננו מוצא חן בעיניו".

8. ביום 6.11.02 שלח ב"כ הקודם של המבקש "תקציר טענות זוהר חי
" (להלן - התקציר), בסופו ציין:
"טענות אלה הינן תקציר טענותיו של זוהר חי
, כאשר אלה
תורחבנה בדיון אשר יתקיים בפני
הבוררת, זוהר יבקש לקבוע
מועד מוקדם ככל שניתן לשם שמיעת טענותיו ולשם הצגת
המסמכים המצויים בידיו."

9. ההחלטה נתנה ביום 12.12.02 ללא שמיעת עדים או טיעון בעל פה, ובה קבעה הבוררת:
"...אין אני מוצאת מקום לתיקון או לשינוי פסק הבוררות...".

10. מכאן הבקשה לבטל את פסק הבוררות וכן את ההחלטה בשל עילות דלקמן:
א. הבוררת פעלה ללא סמכות, או שחרגה מהסמכויות הנתונות לה לפי הסכם הבוררות.
ב. לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו או להביא ראיותיו.
ג. תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור.
בתצהיר העלה המבקש טענות שונות לתמיכת בקשתו.

11. טענת ב"כ המבקש בדבר חריגה מסמכות אינה מובנת. אם הכוונה לחריגה מהסכם הבוררות - טענה זו נדונה ונדחתה בפסק הדין שלא בא עליו ערעור.

בהנחה שהכוונה לחריגה מהנחיית בית המשפט בפסק הדין, אותה מפרש המבקש כחובה של הבוררת לקיים דיונים ולשמוע עדים - פרשנות זו אינה מקובלת עלי, שכן פירושה לחייב את הבוררת להתחיל את הבוררות מראשיתה.
פסק הדין לא חייב את הבוררת לשמוע ראיות או להקנות למבקש הזדמנות להביא עדים או לאפשר לו לטעון כאוות נפשו (א. שטרוזמן ספר הבוררות תשס"א עמ' 264.) אלא הדבר צריך להיות תלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה (אוטולנגי, בוררות-דין ונוהל, מהדורה שלישית עמ' 443 ).
לבטח אין לקרוא בפסק הדין הנחייה למבקש להגיש חומר לשיעורין כפי שעשה.
למבקש הומצאו מסמכים, והותר לו להוסיף עליהם ולהעלות טענות בכתב. המבקש לא העלה טעם של ממש לצורך בקיום דיון פרונטלי. 60221

לא מיותר להזכיר, כי מדובר בבוררת שהייתה מנהלת החשבונות של השותפות והכירה את עסקיה לפני ולפנים, שנחקרה ארוכות על ידי הצדדים בפני
כב' השופטת צור שציינה בס' 26 לפסק הדין כי:
"הבוררת, בעדותה, ציינה כי לא מדובר במסמכים מהותיים לפסיקתה וכי היה ראוי כי המבקש יציין בפני
בית משפט ולו רק חלק מהמשמעויות הקונקרטיות שיש למסמכים אלה על ההכרעה בסכסוך שיש לו עם המשיב".

גם בהליך שלפני לא הבהיר המבקש את הנדרש להסיק מהמסמכים שאותם לא הסיקה הבוררת ממילא בפסק הבורר.
12. המבקש טען כי על הבוררת היה לקחת בחשבון:
מכתב שיצא מתחת ידה ביום 31.12.95 (נספח א' שלא צורף לבקשה אלא הוגש במהלך חקירת המבקש על תצהירו וסומן ד1) לפיו סך כל חובות השותפות עמד באותה עת על סך 7,297,971 ₪;
ומכתב (נספח ב' לתצהיר שלא צורף לבקשה הנוכחית) ששלח המשיב ביום 27.3.95 למנהל מע"מ, סמוך לפרישת המשיב מהשותפות שלפי תוכנו אכן היו לשותפות חובות בשיעור הנ"ל.
על פי המסמכים הנ"ל טען המבקש, כי אם תתקבל טענת המשיב, לפיה היו נכסים, מוניטין וכד' שיש בהם להעלות את שוויה של השותפות - כי אז יש לתת לו הזדמנות למכור אותה למשיב. מכל מקום טוען המבקש כי המשיב לא רק שהותיר אותו עם חובות השותפות הוא גם מכר מגרש שהיה שייך לצדדים ללא ידיעתו ומבלי לפרוע חובות.

טענה זו בדבר פרישת המשיב מהשותפות בשנת 1995 בתנאי שהמבקש ישא בחובותיה וישארו בידיו שני מגרשים הרשומים בשמו נדונה בסעיף 6 של פסק הדין ולגביה נאמר (שם, בסעיף 8):
גירסתו העובדתית של המבקש כי המשיב פרש זה מכבר מהשותפותוכי היה ביניהם הסכם על פירוק השותפות עוד בשנת 95' נשמעה הבוררת... גם טענתו כי הליך הבוררות נועד אך ורק כדי לתת ביטוי בכתב לעובדה כי השותפות כבר פורקה בעבר בהסכמת הצדדים, אינה נזכרת בבוררות או בסיכומי הצדדים אין לקבל טיעון זה. מדובר בגרסה מאוחרת, לא משכנעת."
ובסעיף 11 של פסק הדין נקבע:
"לסיכום - הצדדים חתמו על הסכם בוררות בכתב שהיה ברור ותקף. ההסכם מינה במפורש את הבוררת שהיתה מנהלת החשבונות של השותפות כדי שתכריע במחלוקות העסקיות ביניהם. המבקש ידע והיה מודע היטב למשמעות חתימתו על הסכם הבוררות. מדובר באדם שניהל עסקים רחבי היקף והיה בעל כושר הבנה, ידע ומודעות להסכמים בכלל ולהסכם נשוא בקשה זו בפרט. גירסתו בדבר הסכם קודם, עושק או ניצול הינם המצאה מאוחרת, לא משכנעת, שבאה על רקע אי שביעות רצונו של המבקש מתוצאות הפסק ויש לדחותה"
כאמור, המבקש לא ערער על פסק הדין ואין זה השלב וגם לא הדרך לעקוף את אשר נקבע בו.

13. בתצהיר טען המבקש כי בכוונתו היה להשמיע עדים על מנת להוכיח כמות העבודה שהשקיע בשותפות, וכן השקעות שהשקיע מאז הקמתה בצירוף הצמדה וריבית בשיעור 15% על השקעותיו. כמו כן העלה המבקש טענת קיזוז, הנובעת מהתחשבנות בהקשר לדירות השותפים, במסגרת סיום התחשבנות בין הצדדים בינואר 1995.

אך לא למטרה זו הוחזר התיק לבוררת. בפסק הבורר מנתה הבוררת את חובות השותפות אל מול נכסיה, וקבעה לזכות או לחובת מי יש לזקוף אותם.

14. כאשר נחקר המבקש על תצהירו במסגרת הדיון בבקשה הנוכחית התברר כי המבקש מסוגל לטעון טענות ולהצהיר על עובדות לפי צורך השעה גם אם אינם אמת, בבחינת מטרה מקדשת אמצעים, ואצטט מתשובות המבקש המדברות בעד עצמן מעמ' 2-3):
"ש. הגשת לבוררת את טענותיך ביום 6.11.
ת. תקציר טענות.
ש. בין היתר צירפת מכתב של הבוררת מ- 12/95 ובבקשה אתה טוען על כך שהיא לא התייחסה לזה. נכון.
ת. נכון. זה היה המהות, אם היא היתה מתייחסת לזה התיק הזה לא היה לפנינו.
ש. במכרז (צ"ל במכתב) מפורטים חובות של העסק המשותף.
ת. כן, חלק
ש. בין היתר מפורטים חובות כלפי חיון אלי. כשליש מהחובות.
ת. כן
ש. כשנחקרת אצל השופטת צור אמרת שלא חייבים לחיון כסף.
ת. נכון, וגם היום אני טוען כך.
ש. עוד חוב שנזכר שם סכום של למעלה ממליון ₪. זה חוב כלפי גבי חי. אתה זוכר שסיפרת לנו שגבי חי תבע אתכם כאן בביהמ"ש הזה לפני השופטת פרוקצ'יה ושם הכחשת את החוב. נכון.
ת. במסגרת המשפט. לא הכחשתי את החוב.
ש. זה התצהיר שהגשת.
ת. כן.
עו"ד יוסף אבנרי
: אבקש להגיש אותו.
סומן נ/ 1.
ש. אצל השופטת פרוקצ'יה הכחשת את החוב, אצל השופטת צור אמרת שהכחשת כי שיקרת לטובת העסק.
ת. התנפלו עלינו כל הנושים וזה היה יכול להיות תקדים לשלם סכומים אדירים שהיה בלתי אפשרי מצידנו לשלם אותם. הייתי מוכרח לבוא לביהמ"ש ולבקש ולנסות להיעזר בביהמ"ש לדחות את הגזרה הזאת. זה שאנו חייבים לאחי הוא ביקש סכומים מעל ומעבר על כל 100 אלף דולר ביקשו 400 אלף דולר.
העובדה שאחרי שביהמ"ש קבע שלא מגיע לו -
א - נתתי לו כסף,
ו-ב- הבטחתי לו שקצת יוקל לי אתן לו כסף שאני חייב."
...
ש. מה שאמרת בתצהיר הזה אתה אומר שזה אמת, אתה אומר התמודדתי עם התביעה אבל לא שיקרתי. נכון.
ת. לא שיקרתי. התמודדתי. "

15. חצי ביקורת שכיוון המבקש לעבר הבוררת מוטב היה לו להפנותן לעצמו. שכן, את הביקורת שמתח כב' השופט זילברטל על המבקש בה"פ 1264/02 על התנהגותו לא הזכיר המבקש בתצהירו וגם לא טרח לצרף את ההחלטה בבש"א 3147/92. את החלטת כב' השופטת ארד שדחתה את בקשתו לעכב את הליכי הבוררות לא הזכיר מפורשות בתצהירו. מכל מקום, לפי סעיף 18 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, "הגשת בקשה לבית המשפט... אין בה כדי לעכב את מהלך הבוררות אלא אם הורה על כך בית המשפט או הבורר".

16. טענה נוספת שהעלה המבקש בגינה, לפי דבריו, יש להיעתר לבקשתו: המבקש פגע בבוררת ולכן לא ניתן לייחס לה אובייקטיביות שכן בהליך לפני כב' השופטת צור הכפיש את הבוררת. לאחר פסק הדין פיטר אותה ובהמשך פתח בהליכי הוצאה לפועל נגדה בגין חוב שחבה לו.

באשר לעדות הבוררת לפני כב' השופטת צור, יפים דברי כב' השופט חריש (בהמר' (תא) 6700/75 עירית תל אביב נ' מעליות אטלס פ"מ תשל"ו (2) 251, 256):
"...אין כל פגם בכך שהבורר עוסק בעניינים שהוא יודעם ידיעה אישית. דומה כי בכך נעוץ דווקא אחד מיתרונותיה של בוררות, באשר היא, שמופקדת היא בידי אדם בקי ורגיל, אף מומחה, בנושא הבוררות. אם רצונך, הרי בלבו פנימה מעיד כאילו כל בורר מומחה כזה בפני
עצמו ".

אלא שבמקרה דנן נבחרה הבוררת דווקא בשל ידיעתה האישית. ובאשר ליתר הטענות הן מעידות ביתר שאת על הדרכים העקלקלות בהן חוזר ובוחר המבקש להלך.

18. לסיכום: דרך הטיעון של המבקש אינה מותירה מקום לספק כי המבקש לא הפנים את הביקורת שנמתחה עליו ועל ניסיונותיו להכשיל את הליך הבוררות.
טענות יפות שהעלה בא כוחו בסיכומיו בדבר פגיעה בכללי הצדק הטבעי איבדו כוחן בנסיבות שפורטו לעיל ואין בהן להועיל למבקש.

12. התוצאה היא שאני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבורר וההחלטה ומאשרת אותם לפי סעיף 28 לחוק. כמו כן אני מחייבת את המבקש לשלם למשיב 10,000 ₪ שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ.

החלק האופרטיבי הודע היום, י"ג בתשרי, תשס"ד (9 באוקטובר 2003) לעו"ד רובין ולעו"ד אבנרי. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

יפה הכט
, שופטת
002009/03הפ 053 יפה הכט








הפ בית משפט מחוזי 2009/03 זוהר חי נ' דוד שלום (פורסם ב-ֽ 09/10/2003)