פסקי דין על סאמי דיב | פסקי דין על חסן דיב |

6075/05 בש     02/11/2005




בש 6075/05 מדינת ישראל נ' סאמי דיב, חסן דיב




בעניין:

5



בתי המשפט


בית משפט השלום עכו
בש 006075/05

בתיק עיקרי: פ
003646/05

בפני
:
כב' השופט אלטר משה
תאריך:
02/11/2005




בעניין
:
מדינת ישראל


המבקשת







נ
ג
ד


1. סאמי
דיב
2. חסן
דיב
המשיבים

ע"י ב"כ עו"ד
שאמי אסעד





נוכחים:
ב"כ המבקשת: עו"ד שי גור
המשיבים: הובאו
הסניגור: נוכח

החלטה

1.
נגד המשיבים שבפני
י הוגש לבימ"ש זה כתב אישום, בת.פ. 3646/05, בו מיוחס למשיב 1, שהינו אביה של הקטינה מ.ד. (להלן: "המתלוננת"), ביצוע עבירה לפי סעיף 368 ב. (א) סיפא + סעיף 29 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") ולמשיב 2, שהינו בן דודה של המתלוננת, מיוחס ביצוע עבירה לפי סעיף 368 ב. (א) רישא + סעיף 29 לחוק העונשין.


מדובר, לפי הנטען בכתב האישום, באירוע מיום 17/10/05, במהלכו תקפו שני המשיבים, בצוותא, את המתלוננת באופן שמשיב 1 היכה אותה באמצעות ידיו בכל חלקי גופה ומשיב 2 היכה אותה באמצעות קרש. בעקבות מעשה התקיפה נגרמו למתלוננת נפיחות, שטפי דם ואודם בגפיים ובגוף ושטף דם ואודם מסביב לעיניים.

2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם הבקשה שבפני
י, בה עותרת המבקשת
להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם בת.פ. 3440/05.

מקור סמכותו
של בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו, בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים").


בהתאם להוראות סעיף זה
ישנם שלשה שלבים לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים והם:

א.
בשלב הראשון בודק ביהמ"ש האם קיימת עילת מעצר. בהעדר עילת מעצר דין הבקשה להידחות כבר בשלב זה.

ב.
בשלב השני, לאחר שביהמ"ש מצא כי קיימת עילת מעצר, שומה עליו לבדוק אם יש ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לנאשם. בהעדר ראיות לכאורה, דין הבקשה להידחות גם אם קיימת עילת מעצר.

ג.
בשלב השלישי, לאחר שביהמ"ש מצא כי קיימת עילת מעצר ונוכח לדעת שישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם, על ביהמ"ש לברר אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה". אם יגיע ביהמ"ש למסקנה שניתן להשיג את מטרת המעצר גם ללא מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים, יורה לשחררו באותם תנאים שלדעתו יבטיחו את השגת מטרת המעצר.

3.
ועתה למקרה שבפני
י. הבה נעבור שלב שלב, לפי הסדר.


א.
קיומה של עילת מעצר.

עילות המעצר עד תום ההליכים מנויות בסעיף 21 (א) לחוק המעצרים. מעיון בבקשה שבפני
י עולה כי לטענת המבקשת מתקיימות במקרה זה שתי עילות מעצר והן:

א.
קיומו של יסוד סביר לחשש ששחרור המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט ולהשפעה על עדים, שזו עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (א) לחוק המעצרים.

ב.
קיומו של יסוד סביר לחשש כי המשיבים, אם ישוחררו, יסכנו את בטחונה של המתלוננת, שזו עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים.

אשר לעילה לפי סעיף 21 (א) (1) (א) לחוק המעצרים - אמנם חלק ניכר מעדי התביעה הינם קרובי משפחה של המשיבים, כפי שנטען בבקשה, אולם בעובדה זו, כשלעצמה, לא די כדי להביא לקביעה שאם המשיבים ישוחררו הם עלולים לשבש הליכי משפט ולהשפיע על עדים. מעבר לטענה זו, לא מצאתי בבקשה שבפני
י ו/או בחומר הראיות שהוצג לעיוני כל דבר שיש בו כדי לבסס קיומו של חשד כאמור.

אשר לעילה לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים - לגבי עילה זו יש לעשות אבחנה בין שני המשיבים. ככל שהדבר נוגע למשיב 1, שהוא, כאמור, אביה של המתלוננת, קיימת חזקה כי עילה זו מתקיימת, זאת לאור העובדה שמדובר בעבירת אלמ"ב ולאור הוראות סעיף 21 (א) (1) (ג) (5) לחוק המעצרים. חזקה זו ניתנת
אמנם לסתירה, אולם לאחר שעיינתי בעדויות ושאר הראיות שבתיק החקירה (תיק פ.א. 4641/05 של תחנת עכו), שהוצג לעיוני, נוכחתי לדעת שלא רק שלא עלה בידי משיב 1 לסתור את החזקה הנ"ל, אלא שיש בעדויות ושאר הראיות כדי לחזק את קיומה של עילת מעצר זו. די אם אציין שמחומר הראיות עולה, לכאורה, שאין זו הפעם הראשונה שבה מכה משיב 1 את המתלוננת, הגם שאין לו הרשעות קודמות.

שונה המצב ככל שהדבר נוגע למשיב 2, שלגביו לא קיימת חזקה כי מתקיימת במקרה זה עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים. לכאורה, כעולה מחומר הראיות, זהו מקרה ראשון בו תקף את המתלוננת. מעולם לא הורשע בעבר בכל עבירה שהיא. נראה
לי כי אין בסיס לקבוע כי מתקיימת עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לגביו.


ב.
קיומן של ראיות לכאורה.
כאמור עיינתי בעדויות ושאר הראיות המצויות בתיק החקירה. נחה דעתי שיש די והותר ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום ולהרשעתם
של שני המשיבים.

ג.
קיומה של חלופת מעצר.
לאור קביעתי דלעיל כי אין עילת מעצר לגבי משיב 2, דין הבקשה למעצר עד תום ההליכים, ככל שהיא מתייחסת אליו, להידחות ויש להורות
על שחרורו מבלי לבדוק אם קיימת חלופת מעצר לגביו.

ככל שהדבר נוגע למשיב 1, חובה לבדוק את קיומה של חלופת מעצר, זאת לאור הוראות סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים.

כפי שנקבע ע"י כב' השופט מר י. זמיר בבש"פ 8122/99, מדינת ישראל
נ' מסיכה שמעון (פורסם בתקדין 99 (ד), עמ' 75),

"... אין בית המשפט אמור להסתפק בחלופת מעצר, אלא אם ניתן 'להשיג
את מטרת המעצר' בדרך של חלופה כזאת. משמע, כאשר עילת המעצר נעוצה במסוכנותו של הנאשם (כפי שהדבר במקרה שבפני
- מ.א), צריך שחלופת המעצר תפחית את המסוכנות עד המידה הראויה. המבחן, לפי החוק, הוא המידתיות.


בית המשפט צריך, אם כן, לערוך בירור כדי לעמוד על רמת המסוכנות של הנאשם ועל טיבה של החלופה המוצעת כדי להגיע למידתיות הראויה. מהות הבירור ועומק הבירור תלויים בנסיבות המקרה"

כפי שעולה, לכאורה, מהעדויות ושאר הראיות, אף כי במקרה זה מיוחס למשיב 1 ביצוע עבירה של תקיפת בתו הקטינה, הוא נוהג באלימות גם כלפי בני משפחה אחרים. נשאלת השאלה עד כמה הוא מסוכן למתלוננת ולשאר בני המשפחה? נראה לי שלצורך בירור שאלה זו
וכן לצורך בחינת טיבה של חלופת המעצר שהציע הסניגור (הסניגור הציע לשחררו למעצר בית אצל אביו דיב


מוחמד, המתגורר אף הוא בכפר ג'דידה)
ו/או קיומה של חלופת מעצר ראויה אחרת, מן הראוי להורות על קבלת תסקיר מעצר, בטרם אחליט אם להורות על מעצרו של משיב 1 עד תום ההליכים או לשחררו לחלופת מעצר.

4.
סיכומו של דבר, אני מורה על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של משיב 1.


נדחה להמשך, לגבי משיב 1, ליום
17/11/05,
שעה 12:00. באותה ישיבה תתקיים גם הקראה של כתב האישום.


עד לדיון ישאר משיב 1 במעצר.



ככל שהדבר נוגע למשיב 2, אני מורה לשחררו בתנאים כדלקמן:

א.
נאסר עליו ליצור כל קשר, לרבות קשר טלפוני, עם המתלוננת, עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 3646/05.

ב.
נאסר עליו לדבר עם מי מעדי התביעה על כל דבר הקשור לעניינים נשוא כתב האישום, עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 3646/05.

ג.
משיב 2 יתייצב בביהמ"ש בכל מועד אליו יוזמן להמשך ההליכים בת.פ. 3646/05.

ד.
יופקדו התחייבות עצמית של המשיב + ערבות צד ג' של שני ערבים, ע"ס 15,000 ₪ כל אחד, להבטחת קיום תנאי השחרור, כפי שפורטו לעיל.

משיב 2 ישוחרר רק לאחר הפקדת ההתחייבות העצמית וערבות צד ג' כאמור לעיל. בהעדר הפקדה ישאר במעצר עד תום ההליכים.

הודע למשיב 2 שהקראת כתב האישום תתקיים ביום 17/11/05 שעה 12:00 וכי עליו להופיע לישיבה זו.


יש לזמן את משיב 1 ליום 17/11/05, באמצעות שב"ס.

ניתנה היום ל' בתשרי, תשס"ו (2 בנובמבר 2005) במעמד הצדדים.
אלטר משה

, שופט

006075/05בש 114 רונית דיגורקר






בש בית משפט שלום 6075/05 מדינת ישראל נ' סאמי דיב, חסן דיב (פורסם ב-ֽ 02/11/2005)