פסקי דין על שלמה עוז | פסקי דין על גדעון בר סלע

6833/01 בשא     16/03/2003




בשא 6833/01 שלמה עוז נ' גדעון בר סלע




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
בשא
006833/01

בתיק עיקרי: א
010040/01

לפני
כב' הרשמת תמר נמרודי


16/03/03



בענין:
שלמה עוז





המבקש

נ ג ד


גדעון בר סלע





המשיב

החלטה

1.
המשיב הגיש נגד המבקש תביעה בסד"מ לתשלום הסך של 57,809 ש"ח, בגין אי תשלום דמי תיווך, עבור נכס שהציע המשיב למבקש, אותו רכשה חברת א.ש. עוז נכסים והשקעות בע"מ, שהמבקש הוא מנהלה ובעל מניות בה.

לתביעה צורפו הסכם התיווך והסכם המכר.
2.
המבקש הגיש בקשה למחיקת התביעה נגדו על הסף וכן בקשת רשות להגן, אותן תמך בתצהירו.

המבקש טען כי בעל הדין הנכון בתביעה הינו חברת א.ש. עוז שיווק חומרי בנין בע"מ (להלן: החברה) ולא הוא. לטענתו, עוד לפני חתימת הסכם הקניה, היה ברור גם למבקש וגם למשיב, כי הנכס הינו עבור החברה ולא עבורו אישית. לכן בקש המבקש למחוק את התביעה נגדו על הסף.

לטענת המבקש, בחודש 10/2000 הוא פנה למשיב ולשותפו, דוד קליין, בבקשה שימצאו עבור החברה נכס לרכישה או להשכרה, באזור תלפיות בירושלים.

המשיב הציג לפני המבקש נכס ברח' האומן 40, שהיה בבעלות חברת גני דוד בע"מ, אשר לא החזיקה בנכס. בנכס החזיקו 5 שוכרים. בא כוחו של המבקש יעץ לו שהחברה תקבל את הנכס ריק משוכרים, ע"מ שלא תתקל בעעיות כאשר תרצה להכנס לנכס. לאחר מו"מ עם המתווכים סוכם כי המוכרת תדאג לפינוי שני השוכרים הגדולים במקום והקונה תדאג לפינוי 3 השוכרים האחרים. לאחר זמן מה, הודיעו נציגי המוכרת כי הם אינם מוכנים להיות אחראים לפינוי השוכרים ודרשו שהקונה תהיה אחראית. הקונה לא הסכימה ולכן החליטה להפסיק את העיסקה. בשלב זה התערבו המתווכים, שחששו מפיצוץ העיסקה, והפעילו לחץ על המבקש ועל שותפו לחברה. הם הבטיחו כי הם ידאגו לפינוי השוכרים והם ימצאו להם מקום חלופי. לאור התחייבות זו של המתוווכים, הסכימה המבקשת לחתום על העיסקה, אך המבקש הבהיר כי החברה תשלם רק 10,000 ש"ח והיתרה תשולם רק לאחר שיושלם חלקם של המתווכים בפינוי. לאחר חתימת ההסכם, התברר כי המתווכים לא מקיימים את התחייבותם. לחברה היתה חשיבות רבה לפינוי מהיר שכן הופעל עליה לחץ לפנות את המגרש בו היא מחזיקה, או לשלם דמי שכירות מופקעים. לטענת המבקש, החברה נאלצה לשלם דמי שכירות בגובה של 8,000$ לחודש במקום 4,000$.

המבקש נאלץ לפנות למתווך אחר ולשלם לו 2,000$ והוא אף התחיל לחפש בעצמו מקום לשוכרים. השוכרים הבחינו בלחץ של החברה והם דרשו פיצוי גבוה. למוסך ראובן וסמי שילמה החברה סך של 66,599 ש"ח ובנוסף ביצעה עבודות שיפוץ במוסך החדש.

בנוסף, שילמה החברה לא.מ. פלסטיק סך כולל של 21,600$ וכן זיכוי של 10,000 ש"ח.

סה"כ שילמה החברה סך של 178,079 ש"ח, סכום העולה בהרבה על סכום התביעה.

לטענת המבקש, בשיחה שערך עם שותפו של המשיב, דוד קליין, הודה קליין ברוב טענות המבקש. שיחה זו הוקלטה ותמלילה צורף.

לטענת המבקש, המשיב התרשל ולכן נגרמו לחברה נזקים, העולים בהרבה על סכום התביעה ולכן החברה אינה חייבת למשיב דבר.
3.
בדיון שהתקיים לפני, הסכימו הצדדים למחוק את הבקשה למחיקת התביעה ו/או לדחיתה על הסף וניתנה החלטה בהתאם.

המבקש נחקר על תצהירו. המבקש הודה כי הוא חתום על הסכם דמי התיווך.

המבקש טען כי למרות אזהרות בא כוחו לגבי בעיות אפשריות עם השוכרים, לא הועלו ההסכמות בדבר הפינוי על הכתב, שכן לאור הסחבת הארוכה של העיסקה, הוא לא מצא לנכון בעת הסיכום בע"פ, להעלות את הדברים על הכתב. לטענת המבקש, העיסקה התפוצצה והוא לא הסכים לחתום על ההסכם. כתוצאה מכך, המתווכים העדיפו שהמבקש יחתום על ההסכם. הם היו כה בטוחים שהם יצליחו לפנות את הדיירים, כי הם טענו שאם יראו לשוכרים, שממילא אמורים לפנות לאחר מספר חדשים, מקומות חלופיים, הם יסכימו לפנות לאלתר. המבקש הודה כי בא כוחו בקש ממנו לא לחתום שלא בגלל המשיב.

המבקש טען כי לא שלח התראה בכתב למשיב, אך פנה אליו מספר פעמים טלפונית, שכן הוא אינו עו"ד.

לטענת המבקש, הוא לא הגיש תביעה נגד המשיב בגין הנזקים שנגרמו לו, אך שקל לעשות כן ועדיין שוקל.

המבקש טען כי חתם על הסכם עם מתווך נוסף בשם אמיר, מספר ימים לפני שהשוכרים חתמו על הסכם השכירות עם בעל הנכס.

בתשובה לשאלת בא כוחו, השיב המבקש כי הסיבה שבא כוחו אמר לו לא לחתום, היא בעיות אפשריות עם שוכרים, שהמבקש והמתווכים לא יצליחו להתמודד עמן.
4.
זהות הנתבע/ת

המבקש טען כי הנתבעת האמיתית היא החברה וכי המשיב ידע על כך.

אמנם לאור מבחני הפיסקה, המלצתי למבקש לחזור בו מהבקשה למחיקת התביעה על הסף, אשר התבססה על טענה זו, אך אין בכך כדי למנוע דיון בטענה כטענת הגנה במסגרת בקשת הרשות להגן.


מעיון בנספחי התביעה עולה, כי בהזמנת שרותי התיווך מיום 19/010/2000 נרשם כמזמין "שלומי עוז/עוז חומרי בנין בע"מ". הסכם המכר מיום 21/02/2001 נערך בין החברה הקונה לבין גני דוד בע"מ המוכרת. החברה היא הצד להסכם וחותמתה מופיעה בכל דפי ההסכם.
גם מכתב ב"כ המשיב מיום 27/03/2001 מופנה ל"מר שלומי עוז, עוז חומרי בנין בע"מ".

יתרה מכך, בכתב התביעה נטען כי החברה חתומה על הסכם המכר וכי המבקש הוא מנהל החברה ובעל מניות בה.

המשיב טוען כי סעיף 4 להסכם התיווך מנוסח בלשון רחבה, הכוללת כל אדם או גוף שקשור למזמין, והוא מעיד כי התחייבות המבקש היא בשמו ובשם החברה. הסכם התיווך אינו הסכם מיוחד לצדדים בתיק זה . מדובר בטופס כללי והצדדים רק ממלאים פרטיהם. אין בו כדי לשלול טענת המבקש כי לא חתם באופן אישי.

עפ"י הפסיקה, אם המבקש יוכיח כי התחייבותו היתה בשם החברה ולא באופן אישי, ובנסיבות הענין יש תמיכה לטענה, הרי שיש לו הגנה טובה כנגד התביעה.

לכן יש להעניק למבקש רשות להגן בטענה זו.

עילה חוזית - הפרת ההסכם ע"י המשיב

המבקש טען, כי לאחר החתימה על ההסכם בכתב, נכרת הסכם נוסף בין הצדדים, בע"פ, המשנה את ההסכם המקורי,
על פיו התחייב המשיב לפנות את השוכרים מהנכס, לאחר שהקונה חזרה בה מהצעתה לעשות כן.
לטענת המבקש, המשיב הפר התחייבותו ולא דאג לפינוי השוכרים. תשלום יתרת דמי התיווך (מעבר לסך של 10,000 ש"ח ששולם) הותנה בקיום התחייבות זו ע"י המשיב.

המבקש צרף מכתב בא כוחו למוכרת מיום 23/01/2001 בו קיימת התייחסות להתחייבות המוכרת לפנות שני שוכרים. בהסכם המכר מיום 21/02/2001
הושמטה התחייבות זו. דהיינו, יש תמיכה לכאורה לטענת המבקש,
כי עיסקת המכר נחתמה, למרות חזרת המוכרת מכוונתה לפינוי, רק לאור התחייבות המשיב לפנות את השוכרים.

בנוסף, צרף המבקש תמליל שיחה עם המשיב, אשר גם בו ניתן למצוא תמיכה לכאורה לטענות המבקש. יש לזכור כי טענות המבקש לא נסתרו בחקירתו.

בהסתמך על פס"ד עטרה יניב, של בימ"ש השלום בת"א, שצורף לסיכומיו, טוען המשיב כי לא ניתן לשנות הסכם תיווך, אלא בכתב. ראשית, מדובר בפס"ד של בימ"ש השלום, שאינו מחייב . בנוסף, על ביהמ"ש לקבוע האם ההלכה הנזכרת חלה במקרה שלפני.

כאמור לעיל, המבחן הקובע עפ"י הפסיקה הוא בהנחה שהנתבע יוכיח הגנתו ואין בודקים כיצד, תהיה לו הגנה כנגד התביעה.

אם המבקש יוכיח כי המשיב התחייב לפנות את השוכרים והוא לא עשה כן, תהא לו הגנה כנגד התביעה. לכן יש להעניק למבקש רשות להגן בטענה זו.


עילה נזיקית - פיצוי בגין הנזקים שנגרמו בגין הפרת ההסכם

המבקש פרט את הנזקים שנגרמו בגין הפרת ההסכם ע"י המשיב וצרף מסמכים התומכים לכאורה בטענותיו (הסכם שכירות, הסכם לפיצוי וכו'). טענותיו לא נסתרו. מאחר שניתנה רשות להתגונן בגין הטענות האחרות, ממילא המבקש רשאי להגיש תביעה שכנגד בגין נזקיו. טענת האשם התורם ואי הקטנת הנזק ע"י המבקש, תידון במסגרת הדיון בתביעת הנזקים.
5.
אשר על כן הנני קובעת כדלקמן:

א.
אני נעתרת לבקשת הרשות להגן, באופן שהתצהיר יהווה כתב הגנה.

ב.
הוצאות הדיון בבקשה ילקחו בחשבון בסופו של ההליך בתיק העיקרי.

ניתנה היום, יב' באדר ב' התשס"ג, 16/03/2003, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתקי החלטתי לצדדים
.


______________
תמר נמרודי

, רשמת







בשא בית משפט שלום 6833/01 שלמה עוז נ' גדעון בר סלע (פורסם ב-ֽ 16/03/2003)