פסקי דין על יוסף קרייזרוב | פסקי דין על אלי קצירי | פסקי דין על דליה קצירי |

3086/02 בשא     22/09/2002




בשא 3086/02 יוסף קרייזרוב נ' אלי קצירי, דליה קצירי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ראשון לציון
בשא003086/02

בשא 002769/02
בתיק עיקרי: א 1427/02
בפני
:
כב' הרשמת כ"ץ קרן
תאריך:
22/09/2002






יוסף קרייזרוב
בעניין:


ע"י ב"כ עו"ד
רוזנשיין יעקב


המבקש


נ
ג
ד


1. אלי קצירי

2. דליה קצירי



ע"י ב"כ עו"ד
קריטנשטיין יצחק


המשיבים





החלטה

1.
בפני
בקשה לביטול צו עיקול זמני (בש"א 3086/02) שניתן ביום 18.6.02 בבש"א 2769/02,
במעמד צד אחד, (להלן: "הצו") על נכס המקרקעין (להלן: "הנכס") השייך למשיבים כפי
שפורט ברישא של בקשת העיקול, (להלן: "הבקשה").

2.
ביום 8.7.02 הגישו המשיבים את הבקשה דנן לביטול צו העיקול וביום 11.7.02 התקיים
בפני
דיון בבקשה זו. באי כוח הצדדים סיכמו בפני
בעל פה וב"כ המשיבים ביקש ביום
30.7.02 לצרף אסמכתא. בקשתו נתקבלה והאסמכתא צורפה לתיק.

3.
הדיון בבקשה לביטול העיקול "נחשב להמשך הדיון בבקשה המקורית ונטל השכנוע שיש להשאיר את הצו בעינו רובץ על המבקש המקורי, וסדרי הדין הם כסדרי הדין בבקשה המקורית..." (רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן
בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, נא (3) 789, 798).

לפיכך בהחלטה זו מבקש צו העיקול הזמני, מר יוסף קרייזרוב
, ייקרא להלן המבקש
והמבקשים בבקשה לביטול צו העיקול הזמני ה"ה אלי ודליה קצירי
, יקראו להלן
המשיבים.



תמצית טענות הצדדים:

עיקר טענות המבקש הן בבקשתו והן בתצהירים מטעמו:

1.
הוגש כתב תביעה שעיקריו הם כי: המשיב 1 הונה, רימה, גנב וניהל בתרמית את עסקי החברה בידיעת המשיבה 2 ובהסכמתה תוך שיתוף פעולה מלא ולפיכך חייבים שני המשיבים ביחד ולחוד למבקש את סכום התביעה בסך 625,000 ₪.

לפיכך מתבקש עיקולו של נכס המקרקעין.

2.
למבקש נגרם נזק שכן יש לו חוסר בסכום עצום, והוא ניזוק ממנו.

3.
לא יגרם נזק למשיבים כיוון שזהו עיקול זמני וכן על הנכס רובצים עיקולים אחרים.

4.
המשיבים לא עמדו בהסדר תשלומים בבש"א 476/02 ובבש"א- 1101/02 כאשר היה מדובר בחוב של 22,000 ₪ בחמישה תשלומים.

5.
למשיב 1 חובות רבים בהם אינו עומד ואותם אינו מחזיר.

6.
כמו כן התבקש ביהמ"ש לאפשר העברת ערבות צד ג' והערבות הבנקאית והפקדתן
מבש"א 2361/02 לבקשה הנוכחית.

עיקר טענות המשיבים הן בבקשתם והן בתצהירים מטעמם:

1.
לא היה כל מקום לצרף את המשיב 1 לבקשה שכן אין לו כל זכויות בנכס.

2.
ב"כ המבקש לא המציא לידי ב"כ המשיבים את ההתחייבות העצמית, ולפיכך הצו הזמני
פקע. בעניין זה צורפה האסמכתא וביהמ"ש הופנה להחלטת כב' השופטת ברוש שרה
בבש"א 8034/02 מיום 12.7.02.

3.
ביהמ"ש קבע כי ערבות צד ג' והערבות הבנקאית שניתנו בבש"א 1413/02 ישמשו כערבויות גם בבש"א זו, ומשום שלא ניתנה הסכמת צד ג' לכך הרי שבבוא העת לא ניתן יהיה לממש ערבויות אלו והמשיבים ישארו חשופים וללא פיצוי על נזקיהם
כשתגיע עת המימוש.

4.
אמנם כל המסמכים למעט ההתחייבות העצמית שוגרו בפקס לב"כ המשיבים, אך
תשדורת זו כללה 20 עמודים בעוד שהתקנות קובעות מקסימום של 10 עמודים וכן
המסמכים שוגרו ביום 19.6.02 בשעה 16:09 כאשר התקנות קובעות לשגרן עד השעה
16:00.

5.
הבקשה שבפני
נו הינה בקשה שנייה ולפיכך חל עליה עקרון סופיות הדיון, מניעות, מעשה
בי"ד, מעשה קנטרני ומעשה טורדני וכן לא חל שינוי נסיבות המצדיק את הגשתה.

6.
יסוד ההכבדה: עובדת קיומו של עיקול בסך 80,000 ₪ על נכס המשיבה 2 אשר שוויו עולה
על 2,500,000 ₪ אינה מהווה הכבדה על ביצוע פסק הדין.

הדיון

ראשית אדון בטענות המקדמיות אותן העלה ב"כ המשיבים:

1.
בתחילת הדיון שהתקיים בפני
י ביום 11.7.02 ולאור הסכמתו של ב"כ המבקש הוריתי על
מחיקת המשיב 1 מן הבקשה ולפיכך לא אדון בשנית בטענה זו של המשיבים.

לנוחיות הדיון מעתה ואילך בכל מקום שיצויין משיבים הכוונה למשיבה 2 בלבד.


2.
טענות אי המצאת כתב ההתחייבות:


כאמור לעיל טוען ב"כ המשיבים כי הצו פקע עקב אי המצאת כתב ההתחייבות בזמן.
במהלך הדיון בפני
הודה ב"כ המשיבים כי ב"כ המבקש הודיע לו כי לא ישלח את ההתחייבות העצמית. (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 19).

עוד טען ב"כ המשיבים כי לדעת ההתחייבות העצמית לא קיימת בתיק.

ב"כ המבקש טוען שדי בהימצאות ההתחייבות בתיק ואין צורך לשלחה, לב"כ
המבקשים.

לפי הנהוג בבית המשפט, בית המשפט לא ייתן כל סעד זמני ללא הימצאות של כתב
ההתחייבות בתיק ונוהג זה ידוע היטב לב"כ הצדדים.

במקרה דנן נוסח כתב ההתחייבות, נחתם ביום 16.6.02 והיה מצוי בתיק בית המשפט
ביום 18.6.02 מועד מתן הצו במעמד צד אחד.

בעניין זה הפנה ב"כ המשיבים להחלטת כבוד השופטת שרה ברוש בבש"א 8034/02
(להלן: "ההחלטה").

עם כל הכבוד הראוי לב"כ המשיבים המלומד הרי שיש לאבחן את עובדות ההחלטה
מהמקרה דנן.

עובדות ההחלטה היו כי עותק צו העיקול, הבקשה והתצהיר הומצאו באיחור של יומיים
וכי נספחי הבקשה, ההתחייבות העצמית, ערבות צד ג' ומסמך בדבר הפקדת ערבון לא
הומצאו כלל.

במקרה דנן כל הבקשה נשלחה בפקס במועד לרבות התצהירים, הנספחים והעתק
הערבויות ובכך מודה גם ב"כ המשיבים: "הטענה של חברי שההתחייבות העצמית שלא
הייתה בידיו ולכן לא שיגר אותה, אינה עולה בקנה אחד שהערבות צד שלישי הוא שיגר
אלי וגם את הערבות הבנקאית הוא שיגר אלי" (שורות 7-6 בעמ' 3 לפרוטוקול).

תקנה 367 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") קובעת
כי:

"(ב) העתק הצו, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה, והעתק כתב הערבות
יומצאו
במסירה אישית למשיב בתוך 3 ימים, אלא אם כן קבע בית המשפט מועד
מאוחר
יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו; לבקשת המחזיק, יורה בית המשפט למבקש
להמציא למחזיק בהקדם האפשרי העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה"

(ההדגשה שלי -
ק.כ.).

הנה משרצה המחוקק לנקוב במסמך ספציפי כגון כתב הערבות, ציין אותו המחוקק
במפורש. מכאן אנו למדים שמסמך שלא צויין במפורש אינו מחוייב בהמצאה. ולפיכך
משלא צויין כתב ההתחייבות במפורש, לא חלה על ב"כ המבקש החובה להמציאו
במסירה אישית למשיבים.

גם סעיף 6 להחלטתי מיום 18.6.02 אינו מציין את כתב ההתחייבות ומפנה לתקנות
הנזכרות לעיל.

לפיכך מקובלת עלי טענת ב"כ המבקש כי די היה בכך כי כתב ההתחייבות נמצא בתיק
בית המשפט.

3.
טענת הקושי במימוש הערבויות כפי שהן מנוסחות כיום באופן שהמשיבים נותרים
חשופים וללא פיצוי על נזקיהם באם יגרמו בבוא העת.

אכן מקובלות עלי טענות ב"כ המשיבים בדיון כי ערבות הצד השלישי והערבות הבנקאית
יכולות "לתפוס" רק לגבי בש"א מסויימת בהיעדר הסכמת הצד השלישי.

כמו כן מקובל עלי כי:


"המטרות העיקריות של הדרישה להפקדת עירבון וערבויות הנן להרתיע מלבקש סעדים
זמניים במצבים שבהם אין לכך הצדקה עניינית או מטעמים פסולים (למשל - במטרה
להכביד על הצד שכנגד), ולאפשר גביה מהירה של פיצוי בגין נזקים שגרם הצד השני
למי שנגדו ניתן הצו באמצעות חלוט".
[ראה: דברי הסבר לתקנות סדרי הדין האזרחי
(תיקון מס' 6), התשס"א - 2001: תיקונים לפרק הסעדים הזמניים, בעריכת עו"ד תמי
סלע, משרד המשפטים בהתייחסה לתקנה 364 לתקנות].

משאפשרתי בהחלטתי מיום 18.6.02 להשתמש בערבות צד שלישי ובערבות הבנקאית
אשר הופקדו בבש"א 1413/02 ומשהצהיר ב"כ המבקש בדיון כי "תינתן לך הסכמה
לתיקון הערבויות כך שהערבויות שניתנו בבש"א הקודמת תהינה תקופות גם בבש"א
זו". (שורות 23-22 לפרוטוקול).


הריני מורה כי המבקש יגיש נוסח מתוקן של הערבויות הן הבנקאית והן ערבות צד שלישי
שיתאימו לבש"א זו בתוך 50 ימים מיום קבלת החלטתי דנן לתיק בית המשפט. בהיעדר
הערבויות המתוקנות או בהיעדר בקשה מתאימה להארכת מועד יפקע צו העיקול ללא
החלטה נוספת. בעניין זה ראה גם החלטתי שניתנה ברוח זו בבש"א 2710/02 ביום
24.6.02 בדבר דרך ההמצאה של המסמכים.

4.
טענות בדבר דרך ההמצאה של המסמכים:

ראשית אציין כי ראוי ולו ב"כ המשיבים לא היה מעלה טענות מסוג זה כלל וזאת משום שהוא עצמו לא עמד בהחלטת בית המשפט להמציא את הבקשה לביטול עיקול לב"כ המבקש עד ליום 9.7.02 בשעה 10:00. אלא העבירה בעצמו בפקס ביום המחרת, לאחר המועדים ואורכה אף הוא עלה על 20 עמודים בניגוד לתקנות. ראוי כי ב"כ המשיבים יבדוק
בציציותיו הוא, לפני שיטיח אשם באחרים ,בייחוד לאור הימים הנוראים שקרבו ובאו.

ב"כ המשיבים הודה כי כל העמודים של הבקשה והצו והמצורפים למעט ההתחייבות
הנ"ל שוגרו ביום 19.6.02 בשעה 16:09 למשרדו.

אם נקבל את גרסתו ונצא מנקודת הנחה שיש לראות את השיגור כאילו התבצע ביום
20.6.02 ובהתחשב בעובדה כי החלטתי ניתנה ביום 18.6.02 הרי שעמד המבקש במועדים
שהוטלו עליו.

לגבי הטענה כי נשלחו למעלה מ- 10 עמודים בניגוד לתקנה הקובעת המצאה באמצעות
הפקס וכי המצאה באמצעות הפקס אינה המצאה אישית, הרי מה לי מני ומה לי מקצתי
וזאת משום שב"כ המשיבים הודה כי כל החומר ששוגר הגיע אליו והוא גם אישר זאת
טלפונית לב"כ המבקש כנדרש על פי התקנות.

כבר נפסק כי:


"לעיתים מחייב הצדק מידה רבה של גמישות. בית המשפט הוא אדון לפרוצדורה ולא
עבד לה, ואין לראותה בבחינת כבלים משעבדים אלא כמכשיר שיש להשתמש בו ביד
אמן תוך ניצולו הנכון והצודק"
(ע"א 413/80 פלוני נ' פלוני, ל"ה (3) 57, 73).

וכן נפסק כי:
"אין לשכוח לעולם כי סדרי הדין אינם אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט, ובכל מקרה על ביהמ"ש לחתור במלוא כוחו להכניס את בעלי הדין לטרקלין המשפט ולמצוא פתרון צודק לבעיותיהם. בסופו של דבר לא פחות חשוב הוא לגלות גמישות נאותה בנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה מאשר השמירה על פורמאליות ועל סדרים נוקשים העלולים להיות לרועץ להשגת משפט צדק" (
השופט צ. ברנזון ע"א 263/65 שרייטר נ' חלף, כ (1) 178, 183).
"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להשאר כך גם כאשר קורית תקלה או שבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר ועל ביהמ"ש להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות"
(השופט צ. ברנזון, ע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, כ (3) 477, 479ה).
נצרף לכך את חובתו של עורך הדין להיות "קצין בית המשפט" העוזר לבית המשפט ונמצא כי ב"כ המשיבים ביזבז את זמנו של בית המשפט לריק בטענות פרוצדורליות מיותרות, שאילו בית המשפט היה שועה להן היה נקבע כי יש למחוק את הבקשה לביטול עיקול עצמה כיוון שלא הועברה במועד לב"כ המבקש.

לפיכך אני דוחה טענות אלו.

5.
עקרון סופיות הדיון:


על הבקשה שבפני
נו לא חל עקרון סופיות הדיון, מניעות, מעשה בי"ד, מעשה קנטרני
ומעשה טורדני וזאת משום שהבקשה הקודמת (בש"א 1413/01) לא נדחתה על הסף או
לגופו של עניין וגם לא נמחקה על הסף. בהחלטתי מיום 16.6.02 קבעתי כי הצו הזמני פקע
וזאת מטעמים טכניים, שכן הצו לא הומצא במועד לב"כ המשיבים.

הבקשה לא נדונה לגופו של עניין ולפיכך גם קבעתי כי ביכולתו של המבקש להגיש בקשה
חדשה, והחלטתי מדברת בעד עצמה, ומקובלים עלי דברי ב"כ המבקש לעניין זה בשורות
23-15 לעמ' 5 בפרוטוקול הדיון.

6.
הלכה פסוקה היא כי לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית והסב את תשומת הלב גם
לשיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לתת צו עיקול זמני, גברה ההכרה שבתי המשפט נדרשים ליתר זהירות מאשר בעבר במתן צווים זמניים.

ברע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, נא (3) 789, 800-
799, נקבע:


"המפנה חל עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו... גברה ההכרה שבתי המשפט
נדרשים ליתר זהירות לעומת העבר במתן צווים זמניים, וכמו בסוגיות אחרות, נדרשים
עתה בתי המשפט לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת
הביניים שעד למתן פסק הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא
תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה.... איזון האינטרסים
האמור מחייב בחינה מחודשת של סדרי הדין, נטלי ההוכחה ומספר הראיות הנדרשים
בסוגיה האמורה, הן כשבאים אנו לדון בחוקיותה של הוראת דין פלונית (חוק או תקנה)
שחוקקה או שהותקנה לאחר חקיקת חוק היסוד ובין שענייננו בפרשנותה הראויה של
הוראת דין קיימת. איזון אינטרסים זה חיזק את המגמה למציאת מכנה משותף עקרוני
בין צו העיקול הזמני לבין הצווים הזמניים האחרים בין בסדרי הדין, בין בנטלי ההוכחה
ובין במספר הראיות הנדרשים מהמבקש צו זמני כלשהו... יתירה מזאת: לא די בכך
שהמבקש צו עיקול יסמיך את תובענתו ב"המסמך או בראיות מהימנות" אלא שומה
עליו גם לשכנע את בית המשפט, או הרשם, "כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק

הדין".
הדגש במתן צו העיקול עבר איפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של
פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק הדין. לעניין זה
רלוונטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר
שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין, ושומה על בית המשפט לבחון את מאזן
הנזקים ולשקול את מאזן האינטרסים הקיים בין המבקש לבין המשיב".

7.
תיקון מס' 6 (התשס"א, 2001) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, מסדיר כיום את התנאים הנדרשים למתן צו עיקול זמני.




תקנה 362 קובעת:

"(א)
הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי ביהמ"ש ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות לפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב)
בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1)
הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או
לאדם אחר;

(2)
אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין
ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".


תקנה 374 קובעת:


(א)
....

(ב)
בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב
שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סעיף א', ואם
שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו
יכביד על ביצוע

פסק דין
.

(ג)
...

(ד)
...".

8.
על פי תיקון מס' 6 לתקנות סדר הדין האזרחי, ובהתאם להלכה הפסוקה, הרי שבנוסף לנטל המוטל על מבקש העיקול הזמני לשכנע את ביהמ"ש על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה, ולנטל המוטל על מבקש העיקול הזמני להראות כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, על ביהמ"ש להביא בחשבון, בין שאר שיקוליו, גם את השיקול ובחינת המאזן בין הנזק שיגרם למבקש אם לא ינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שיגרם למשיב באם ינתן הסעד הזמני. כמו כן, על ביהמ"ש לשקול אם הבקשה למתן צו עיקול זמני, הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

9.
מעיון בכתבי הטענות של הצדדים ובתצהיריהם, לאחר ששמעתי את הצדדים, וממכלול
הראיות שבפני
, אני קובעת כי אין לבטל את צו העיקול הזמני שהוטל (במעמד צד אחד)
על נכס המשיבה 2.



לאחר שבחנתי את הראיות שבפני
הגעתי לכלל מסקנה כי המבקש עמד בנטל השכנוע
המוטל עליו שיש להשאיר את צו העיקול הזמני על כנו.

המבקש הניח תשתית ראייתית מספקת לקיומה לכאורה של עילת התביעה כנגד משיבה 2
אשר מצדיקה את הותרת צו העיקול הזמני על כנו.

המשיבה 2 הודתה בחקירתה כי בתיק ההוצל"פ שנפתח נגדה נרשם עיקול על הבית שעל
שמה בסך 18,000 ₪ (שורות 11-10 בעמ' 17 לפרוטוקול).
וכן הודתה שלא עמדה בהסדר התשלומים בתיק ההוצל"פ הנ"ל (שורות 5-4 בעמ' 19 לפרוטוקול), וכי קיים עיקול נוסף על הנכס בסך של 80,000 ₪ (שורות 13-14 באותו עמ' לפרוטוקול).
בכך יש די כדי למלא אחר יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין, באופן שהמשיבה 2 עושה "מעשה אחר" שיש בו כדי להכשיל את ביצוע פסק הדין. אי-תשלום הסדרים הינו בגדר מעשה אחר שכזה. שוכנעתי כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. לעומת זאת לא הצליח ב"כ המשיבים לעורר ספק
בצדקת התביעה או בקיומה של עילת התובענה.

10.
בשאלת מאזן הנזקים הרי שלאור העובדה שעלתה בחקירה הנ"ל כי קיימים שני עיקולים לפחות על הנכס ולאור העובדה כי המשיבה 2 אינה משלמת חובותיה הרי שהנזק שעלול להיגרם למבקש, לפיו לא יהיה מהיכן לגבות את חובת באם יינתן

פסק דין
לטובתו, והוא יימצא בפני
שוקת שבורה גובר על הנזק שעלול להיגרם למשיבים.

לא מצאתי לנכון לקבוע כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב וזאת משום שב"כ המבקש הצהיר בפרוטוקול על קיום הבקשה הראשונה שפקעה וכן משום שבקשה זו מצויה בתיק בית המשפט זה והנה בגדר ידיעה שיפוטית.

לפיכך אני מורה כי צו העיקול הזמני שניתן ביום 18.6.02 יוותר על כנו עד לסיום הדיון בתובענה.

המשיבים יישאו בהוצאות המבקש בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה זו לבעלי הדין.

ניתנה היום 22.9.02,
בלשכתי בהיעדר הצדדים.



כ"ץ קרן
, רשמת

בית משפט השלום בראשון לציון









בשא בית משפט שלום 3086/02 יוסף קרייזרוב נ' אלי קצירי, דליה קצירי (פורסם ב-ֽ 22/09/2002)