פסקי דין על משה זר | פסקי דין על יוסף עטיה

7992/97 א     19/12/2001




א 7992/97 משה זר נ' יוסף עטיה




בעניין:

1



בתי המשפט


בבית משפט השלום בירושלים
א
007992/97


לפני
כב' סגן הנשיא י' נועם






בעניין:
משה זר



ע"י ב"כ עו"ד ח' קליין
התובע

נ ג ד


יוסף עטיה



ע"י ב"כ עו"ד י' שמלה
הנתבע מס' 3

פסק דין

התובענה

1.
לפניי תובענה לסילוק יד ממקרקעין.


התובע טוען בכתב התביעה, כי רכש בראשית שנות השמונים את הזכויות בשטח של כ-93 דונם בקרקע בשם "אל-דהור" מאדמות הכפר חג'ה
שבאיזור התעשייה קרני שומרון, בגוש 11 חלקה 5 (להלן - המקרקעין).
הוא עותר בתובענה הנדונה לסילוק ידו של הנתבע ממגרש בשטח של כדונם בקרקע הנדונה (להלן – המגרש), אשר הלה תפס בו חזקה בחודש אפריל 1997, על-פי הנטען - שלא כדין.

2.
התביעה הוגשה נגד שלושה נתבעים: יוסף עטיה
(הנתבע מס' 3, להלן – הנתבע) שהוא היחידי אשר הגיש כתב הגנה והתגונן כנגד התביעה;
"מוסך ברק" (הנתבע מס' 1) – שהתביעה נגדו נמחקה בישיבת קדם המשפט הראשונה מחמת העובדה שאין אישיות משפטית בשם זה; ושמעון עטיה (הנתבע מס' 2)
– שהתביעה נגדו נזנחה מחוסר מעש, הן מחמת הימנעות התובע מלהציג
אישור מסירה כדין בעניינו ומלבקש

פסק דין
כנגדו, והן לאור העובדה שהנתבע מס' 2
שלח לבית המשפט הודעה, באמצעות הנתבע מס' 3, שבה הצהיר כי אין לו כל זכות במגרש,
וממילא – כל עניין בו. (נספחים א1 ו-א2 לכתב ההגנה של הנתבע מס' 3).

3.
הנתבע טען בכתב הגנתו, כי רכש את הזכויות במגרש ביום 7.2.97 מהגב' דינה ג'אן נאגר. לגירסתו, דינה קנתה את הזכויות בשלושה דונמים הכוללים את המגרש עוד בשנת 1981 מצאדק בליה, אשר רכש את הזכויות מהבעלים הרשומים של הקרקע בשנת 1980.

הרקע העובדתי


4.
התובע פעל בראשית שנות השמונים לרכישת קרקעות מתושבים מקומיים באיזור השומרון, ובכלל זה את המקרקעין הנדונים. על-רקע סירובם של הבעלים הרשומים של המקרקעין למכור קרקעות ליהודים, רתם התובע לעסקה את צאדק בליה. הלה רכש את הזכויות מהבעלים
במימונו של התובע, תמורת עמלה כספית.

5.
ביום 1.7.80 נחתם הסכם בכתב (נ/1) בין יורשיו של הבעלים הרשומים של הקרקע הנדונה לבין צאדק, לפיו מכרו הראשונים לאחרון, תמורת 6,000 דינרים ירדניים, את כל זכויותיהם במקרקעין.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע עמד מאחורי עסקת הרכישה ומימן אותה,
וכי צאדק פעל מטעמו של התובע ועל-פי הוראותיו, תמורת עמלה. איש מבעלי הדין לא הוכיח את "הדין הזר" החל באיזור בעניין הזכויות במקרקעין ודרך העברת הזכויות, וממילא לא התייחס אליו בטיעוניו. שני הצדדים יצאו מההנחה – הן בכתבי הטענות והן בסיכומים – כי צאדק רכש את הזכויות במקרקעין על-פי ההסכם נ/1, ולא העלו טענות כנגד תוקפו; שכן כל אחד מהם
מבקש לראות בהסכם זה את מקור זכויותיו.

6.
זמן קצר לאחר הרכישה האמורה, במהלך החודשים אוקטובר עד דצמבר 1980, או בסמוך לכך, הגיע התובע להסכמים עם אנשים שונים, שלפיהם
קיבל מהם תמורה כספית עבור כ-80 דונם מתוך 93 הדונמים. התובע התייחס לעסקאות אלו (המפורטות ברשימה שערך נ/2), כ"מכירת" זכויותיו בחלק מהמקרקעין, למרות שבאותה תקופה עדיין לא נחתם הסכם או יפוי-כוח בלתי חוזר בין צאדק לבינו בעניין העברת הזכויות שנרכשו.

7.
ביום 12.8.82 חתם צאדק על יפוי-כוח נוטריוני בלתי חוזר (ת/2) בדבר העברת כל זכויות הבעלות במקרקעין ממנו לתובע. ביפוי-הכוח ציין צאדק, בין השאר, כי הוא הבעלים והמחזיק הבלעדי של
הקרקע, וכי הגיע להסכמה עם התובע למכור ולהעביר לו כל זכויותיו בה לאחר שקיבל ממנו את מלוא התמורה (שלא צויינה במסמך). יפוי-הכוח הבלתי חוזר האמור נחתם לפני הנוטריון אליהו שרש, אשר אימת את חתימת צאדק עליו.

העיסקה השנויה במחלוקת וגדר הפלוגתאות בעניינה


8.
הנתבע טוען, כי דינה נאגר – אשר מכרה לו את הזכויות במגרש בשנת 1997 –
רכשה את המגרש מצאדק בליה ביום 26.6.81.
לגירסתו, צאדק העביר לדינה את הזכויות בשלושה דונמים מהמקרעין, וזאת על-פי הוראותיו של התובע שקיבל מדינה את התמורה הכספית עבור הרכישה. עסקה זו, על-פי הנטען, השתכללה עם חתימת צאדק באותו מועד על יפוי-כוח בלתי חוזר שתצלומו הוגש לבית המשפט (נ/3). עוד טוען הנתבע, כי יפוי-הכוח המקורי נשאר בידי התובע, וכי על-רקע סירובו של התובע למסור לדינה את המסמך המקורי, חתם צאדק לדינה ביום 5.2.97 על יפוי-כוח נוטוריוני בלתי חוזר להעברת הזכויות במגרש על-שמה (נ/5).


הנתבע לא חלק בכתב ההגנה על כך שהתובע רכש זכויות במקרקעין הנדונים. ואולם, לטענתו,
הואיל ורכישת הזכויות על-ידי התובע נעשתה רק ביום 12.8.82 (על-פי יפוי-הכוח הבלתי חוזר ת/2 ), לא כללה רכישה זו את המגרשים אשר נמכרו עד לאותו מועד לרוכשים שונים,
ובכלל זה –
את המגרש הנדון שהזכויות הועברו בו על-פי הנטען לדינה נאגר ביום 26.6.81.

9.
התובע חולק על כך שחלק כלשהו במקרקעין נמכר בשנת 1981 לדינה נאגר, וטוען כי הזכויות במקרקעין שהועברו לו על-פי יפוי-הכוח בשנת 1982 כוללות, אפוא, גם את המגרש הנדון. באשר להעתק הצילומי של יפוי-הכוח הבלתי חוזר נ/3 – הנחזה להיות יפוי-כוח שניתן על-ידי צאדק לדינה ביום 26.6.81 – טוען התובע בסיכומיו כי העתק זה אינו משקף עסקה כלשהי למכירת המגרש לדינה נאגר, ובפרט –
כשלא הוצג המסמך המקורי וכאשר מדובר ביפוי-כוח שלא אומת על-ידי נוטריון.

עדות התובע


10.
בכתב התביעה טען התובע, כי רכש את הזכויות במקרקעין על-פי יפוי-הכוח הנוטריוני הבלתי חוזר ת/2, שנתחם לטובתו על-ידי צאדק, אשר הוגדר על-ידו כ"נציג הבעלים" המוכרים (סעיף 2).


בעדותו ציין התובע, כי הוא עמד מאחורי עסקת קניית הקרקע מבעליה ומימן את הרכישה, וכי צאדק רכש את המקרקעין בשליחותו ועבורו, ופעל על-פי הוראותיו תמורת עמלה.
את מעמדו של צאדק, בקבלת הזכויות במקרקעין ובהעברת הזכויות לאחרים, תיאר התובע בעדותו בחקירה הראשית בשלל כינויים שונים ומגוונים, כמו: "נציג הבעלים המוכרים", "איש קש", "איש ביניים", "מתווך", "נאמן" (של התובע). עם זאת, הוא גם אישר, כי "קנה" את המקרקעין מצאדק לאחר שהלה רכש את הזכויות בהם מבעליהם, והוסיף והעיר כי אינו רואה בצאדק "שותף" לעסקת הרכישה (עמ' 11).


התובע הכחיש בעדותו בחקירה הראשית את טענתה של דינה, כי רכשה את הזכויות בחלקה מצאדק על-פי הוראות שקיבל צאדק ממנו, וכי
שילמה לו - לתובע – ישירות את התמורה. הוא
העיד, כי מכר חלקים מהמקרקעין – כ-60 מתוך 80 הדונמים – לשלושה רוכשים שונים, אך הכחיש כי דינה היתה בין רוכשי המגרשים. לדבריו, דינה קנתה ממנו, באמצעות אחיו שעבד עבורו, שלושה דונמים בכפר אחר, אך לא ביצעה עמו עסקה כלשהי בקשר למקרקעין הנדונים.


כשנשאל התובע בחקירתו הנגדית – האם הוא מאשר שההסכם נ/1 (בין הבעלים המקוריים לבין צאדק)
ויפוי הכוח ת/2 (מצאדק לתובע) עניינם קניה ומכירה – שינה את הגירסה שהעלה בכתב התביעה בדבר היות צאדק "נציג הבעלים המוכרים", וטען כי הוא עצמו היה הרוכש וצאדק שימש
כ"זרועו הארוכה".


באשר לתמורה הכספית עבור המקרקעין, ציין התובע
בחקירתו הנגדית, כי שליש מהתמורה שולם בחודש יולי
1980 עם החתימה על ההסכם נ/1 (בין הבעלים לבין צאדק), שליש שני שולם בחודש אוגוסט 1982 עת נחתם יפוי הכוח ת/2 (בין צאדק לבינו), ושליש אחרון לאחר חלוף כחצי שנה בשעה שתפס חזקה בקרקע.


בהתייחסו בחקירתו הנגדית לטענתו בדבר מכירת חלקים מהמקרקעין על-ידו לאחרים, ציין התובע כי בין החודשים אוקטובר לדצמבר 1980, מכר כ-80 מתוך 93 הדונמים שבחלקה ל-11
קונים, אשר שמותיהם מופיעים ברשימה שהכין – נ/2 - ששמה של דינה נאגר אינו נכלל בה. הוא הכחיש, כי העסקאות נעשו פורמלית עם צאדק ושהלה מסר יפויי כוח לקונים,
והוסיף וציין כי מרבית ההסכמים עם הקונים נעשו על-ידו בעל-פה. לדבריו, הוא קיבל מהרוכשים תשלום, וסיכם עמם כי לאחר רישום הזכויות בקרקע על שם חברה שבבעלותו, יפעל להעברת רישום הזכויות בקרקע על שמם.


התובע גם הסביר בעדותו, כי פעל לקראת רישום הזכויות במקרקעין על-שם חברות שבבעלותו, שאמורות היו לשמש כנאמנות עבורו – בתחילה חברת "טיטניום" ובהמשך חברת "הר וגיא" – וזאת על רקע מגבלות שמקורן בחוק הירדני החל באיזור; ואולם, הדין הזר בנושא הנדון לא הוכוח על-ידו.

העדויות מטעם הנתבעים – של צאדק בליה, דינה נאגר והנתבע.

11.
צאדק העיד, כי קנה את המקרקעין הנדונים משני היורשים של הבעלים הרשומים על-פי ההסכם נ/1 מיום 10.7.80, וכי בשלב מאוחר יותר העביר את הזכויות בכל המקרקעין לתובע באמצעות חתימה על יפוי-כוח לטובתו. את זיקת השניים לעסקה תיאר העד במונחים שונים: מחד – טען כי התובע "קנה דרכו" את הקרקע (עמ' 24), ומאידך – ציין כי "עבד עם התובע בשותפות" ( עמ' 25):
"אני את הקרקע הזאת שקניתי, העברתי אותה למשה זר
אישית. נתתי לו את כל הקרקע. חתמתי על יפוי הכוח לטובת משה זר
שהוא יטפל בעניינים. כלומר, הוא אחראי, הוא עושה מדידות ורישום לפי ההסכמה שלי ושלו. אני מבהיר: חתמתי על יפוי כוח לטובת משה זר
על כל שטח הקרקע" (עמ' 25).


צאדק הוסיף והעיד, כי לבקשת התובע, ועל-פי הנחיותיו של הלה, חתם על יפויי כוח למספר אנשים – ביניהם שאול סגל ולאה – שקנו מהתובע "חלקים קטנים – דונם שני דונם" במקרקעין הנדונים (עמ' 25). לדבריו, דינה היתה בין אלו שהוא חתם לטובתם על יפוי-כוח בלתי חוזר, והדבר נעשה על-פי הנחיית התובע מבלי שהיה לו – לעד – קשר כלשהו עמה. הוא ציין בעדותו, כי מדובר ביפוי-הכוח נ/3 (שתצלומו הוגש
כראיה בכפוף להוכחה שהוא מהווה העתק נאמן למקור – עמ' 27).
"...עבדתי איתו שלוש שנים, הוא היה אומר לי לחתום על יפויי-כוח לאנשים שהוא ביקש.
ש:
תסביר מה היה הקשר בין דינה ג'אן בקשר לשלושת הדונמים שאנו דנים בהם.
ת:
בא משה במשרד שלו, בבית שלו, ואמר לי: 'תחתום פה לדינה ג'אן'.
ש:
מה זה תחתום, הוא מכר לה?
ת:
הוא מכר לה שלושה דונם. הוא אמר לי: 'תחתום לה שאתה מוכר'.
יפוי-הכוח שנתת למשה זר
ביטל את יפוי-הכוח שלך?
הוא לא יכול לבטל אותו. אנחנו עבדנו באימון, ויש אצלו את כל יפויי-הכוח. ברוב יפויי-הכוח כתוב בכתב שלי ביד שלי... (עמ' 26).
"ש:
במעמד יפוי-הכוח נ/3 נכח משה זר
?
ת:
אני פעלתי לפי ההוראות של משה זר
...
ש:
יש לך את המקור?
ת:
לדינה יש. משה זר
מסר לה. מלאתי את המסמך לפי ההוראות של משה זר
. אני לא עבדתי עם דינה, עבדו איתה אנשים אחרים. אני עבדתי עם משה זר
. את דינה הכרתי מרחוק, לא היה לי קשר איתה.
ש:
איך נוצר הקשר עם דינה?
ת: היא לפני שנה אמרה לי: 'צאדק, אני קניתי ממשה, וזה וזה, אתה זוכר?' , אמרתי לה: 'אני זוכר'.
.....
ש:
כמה דינה שילמה והאם שילמה את כל התמורה לשלושה דונם?
ת:
לשלושה דונם. אני לא זוכר כמה היא שילמה, כי לא הייתי נוכח...
כשבאתי אמר לי משה תמלא שם של דינה, כמה קנתה, גבולות וכל מיני דברים כאלה, מספר תעודת זהות של דינה. מילאתי, ואמר לי: 'בוא תחתום על זה'. אמרתי לו: 'אתה קיבלת?' , והוא אמר לי: 'כן קיבלתי את הכסף ואין לך מה לדאוג' , ואז חתמתי.
ש:
אתה היית בשטח של הנתבע מס' 3?
ת:
בטח. ממש גובל עם הקרקע של לאה שיש לה מוסך בנוי והניירות שלה על השם שלי. אני מכרתי ללאה דרך משה זר
.
......
ש:

איפה החלק שלה?
ת:
זה הם סיכמו (התובע) ודינה. אני לא סיכמתי, אני לא יודע. משה זר
אמר לי תמלא כך וכך, ומילאתי. אני לא יודע שום דבר. גם ללאה אותו דבר וגם לשאול סגל" (עמ' 27-28).


עוד העיד צאדק, כי על יפוי-הכוח הנוטוריוני הבלתי חוזר – נ/5 מיום 7.2.97 – חתם לבקשתה של דינה,
לאחר שזו ביקשה שחתימתו תאושר על-ידי עורך דין (עמ' 31). הוא גם אישר בהמשך חקירתו הנגדית, כי חתם על הצהרה שיועדה לרשויות המס, שבה ציין כי סייע לתובע לרכוש קרקעות תמורת עמלה שקיבל ממנו בשיעור של 10%-15% (ת/7).


בסיום עדותו, אישר העד – במענה לשאלת ב"כ התובע –
כי מכר לתובע בין השאר גם חלקה בשם "ריקבה" על-פי יפוי הכוח הבלתי חוזר ת/8; אך הבהיר, כי חלקת ה"ריקבה" שייכת לאדמות כפר בקע אל-חטאב, וממוקמת במרחק של שני ק"מ מחלקת "ואד-דהור" הנדונה של אדמות כפר חג'ה.

12.
ומכאן לעדותה של דינה נאגר. העדה ציינה, כי עסקה ברכישת קרקעות ביהודה ושומרון, אך הבהירה, כי העסקה הנדונה היתה עסקת המקרקעין הראשונה שלה.


דינה העידה, כי הקשר בינה לבין התובע נוצר לראשונה על-ידי אחיו של התובע, אהרון, אשר הציע לה לרכוש קרקע באיזור התעשיה קרני שומרון. לדבריה, צאדק בליה שהוצג לה כבעל המקרקעין, הראה לה את מיקום החלקה בת שלושה הדונמים, והיא רכשה אותה תמורת 9,000 דולר ששילמה לתובע. העדה הוסיפה והעידה, כי קיבלה מהתובע רק תצלום של יפוי-הכוח הבלתי חוזר נ/3 (שנחתם ביום 26.6.81 על-ידי צאדק, ואשר בו צויין שהקרקע נמכרה על-ידו לעדה), כי התובע סירב במהלך השנים ליתן לה את יפוי-הכוח המקורי והתעלם מכל פניותיה אליו לקבלת התיעוד המקורי, וכי בנסיבות אלו חתם עבורה צאדק ביום 5.2.97 על יפוי-הכוח הנוטוריוני הבלתי חוזר נ/5 להעברת הזכויות בנכס על שמה. וכך העידה דינה, בחקירה הראשית, על נסיבות רכישת החלקה והמצאת המסמך נ/3 לידיה:
"הכרתי את אחיו (של התובע) אהרון. אח שלו הביא אותי למקום בפעם הראשונה. הוא הציע לי שיש אדמה פה בתעשיה למכירה. הגעתי לשם... עליתי למעלה וזר היה בונה את הבית הגדול הזה. ירדנו למטה, על יד האבן בתעשיה הוא מוכר את המגרשים. באתי לשם וראיתי את המקום. הכרתי את צאדק בליה בעל האדמה.
ש:
נפגשת עם צאדק בליה?
ת:
נפגשתי הרבה פעמים... (לצורך) רכישת המגרש הזה...
ש:
אני מציג לך תצלום של נ/3, האם את מכירה אותו?
ת:
כן, בזמנו כשקנינו אז משה זר
העביר לנו צילומים מכל המגרש שהוא קנה. אני מכירה את המסמך הזה... כשקניתי קיבלתי אותו.
ש:

ממי קיבלת?
ת:
מזר, מצאדק בליה, משניהם.
.....
ש:
אני מבקש שתתארי את המעמד שבו נחתם נ/3.
ת:
אני זוכרת, בזמנו עבד זר עם עו"ד חרותי. וזר, כל מי שקנה אצלו, הוא נתן לו צילומים כאלה. אני פניתי לזר מספר פעמים שיתן לי יפוי כוח אורגינל, והוא אמר לי בטלפון: 'תפני אליי במכתבים'. זר לא רצה לדבר איתי. היות שאני עסקתי באיזור ההוא גם בקרקעות, זר החליט לעשות עליי חרם וגם לא לדבר איתי. וכל פעם שהייתי באה לאיזור, הוא היה אומר: 'תמדדי נכון'. לא היתה לי ברירה ופניתי לצאדק בליה בעל האדמה, וביקשתי ממנו שיתן לי יפוי-כוח אורגינל... ואז הוא (צאדק) ניגש איתי לנוטוריון ונתן לי יפוי כוח (נ/5)...
.....
ש:
...מה קנית... על-פי יפוי הכוח נ/3?
ת:
זו הקרקע שנכנסים לאיזור התעשיה קרני שומרון בצד ימין. גם צאדק בליה בא איתי והראה לי את המקום.
ש:
ההסכם הזה, יפוי-הכוח הזה נ/3, מי נכוח במעמד החתימה?
ת:
משה זר
הביא לי את זה רק לחתום, וכך הוא נתן לכל אלו שקנו בשומרון.
ש:
מסמך מקורי קיבלת?
ת:
הוא לא נתן. לא לי, ולא לאף אחד.
ש:
מה עשית עם המקרקעין האלה?
ת:
אני חיכיתי וחיכיתי, פניתי למשה זר
אבל... זר עשה עליי חרם, לא רצה לדבר איתי.
ש:
מה עשית?
ת:
פניתי לבעל הקרקע, צאדק בליה...
כי היה מישהו שרצה לקנות ממני דונם, מדובר ביוסי (הנתבע) שקנה ממני דונם, אבל לא יכולתי למכור לו ככה, אז פניתי לצאדק בליה שיתן לי יפוי-כוח שאוכל להעביר ליוסי את הדונם בצורה מסודרת.
.....
ש:
שילמת עבור אותה קרקע?
ת:
שילמתי לזר 9,000 דולר ליד אותה אבן, ליד איזור התעשיה, ביד שלו נתתי לו 9,000 דולר בדולרים" (עמ' 34-37).


בחקירתה הנגדית ציינה העדה, כי בנוסף לצילום של יפוי-הכוח נ/3 קיבלה מהתובע גם קבלה על התשלום של 9,000 דולר לידיו, וכי היא אינה מוצאת כיום את הקבלה. לשאלת ב"כ התובע – האם היא מאשרת כי רכשה מהתובע רק חלקת קרקע אחת – ענתה בחיוב; ולשאלתו הנוספת – האם נכון שהחלקה שקנתה ממנו היא באדמות בשם "ריקבה" – השיבה בשלילה, וטענה כי הקרקע שקנתה מצוייה באיזור התעשייה קרני שומרון, וכי צאדק אף הראה לה אותה וגבולותיה תאמו את הגבולות שצויינו ביפוי-הכוח נ/3.

13.
הנתבע מסר עדות קצרה, שבה ציין, כי רכש את המגרש הנדון בשטח של דונם מדינה נאגר, על-פי החוזה נ/6 מיום 7.2.97, וכי באותו מועד קיבל ממנה את יפוי-הכוח הנוטוריוני הבלתי חוזר נ/5.

טיעוני הצדדים בסיכומיהם


14.
ב"כ התובע, עו"ד קליין, ציין בסיכומיו, כי אין מחלוקת שהתובע רכש את הזכויות במקרקעין הנדונים מצאדק בליה על-פי יפוי-הכוח הנוטוריוני ת/2, קרי – ביום 12.8.82. לדידו, המחלוקות העיקריות בין בעלי הדין מתמקדת למעשה בשלוש שאלות: הראשונה – "האם התובע נתן הוראה לצאדק בליה להעביר חלק מהקרקע לדינה ג'אן" (עמ' 44
ש' 8); השניה – האם צאדק "היה רשאי למכור או רשאי להעביר (חלק מהקרקע) אחרי שחתם למשה זר
על יפוי-כוח בלתי חוזר על כל הקרקע" (עמ' 45 ש' 2); והשלישית – האם תצלום יפוי-הכוח נ/3, הנושא תאריך 26.6.81, משקף עסקה של העברת זכויות בחלק מהקרקע מצאדק לדינה, והאם למסמך זה יש נפקות משפטית בעניין העברת הזכויות (עמ' 45).

יוער, כי השאלה השניה לא היתה כלל שנויה במחלוקת, שכן הנתבע מבקש לבסס את זכויותיו בחלקה הנדונה על יפוי-הכוח נ/3 שנחתם על-פי הנטען ביום 26.6.81, דהיינו – כשנה לפני העברת הזכויות מצאדק לתובע על-פי יפוי-הכוח ת/2.

באשר לשאלה הראשונה, טוען ב"כ התובע בסיכומיו, כי מרשו לא נתן הוראה לצאדק להעביר לדינה הזכויות בחלק מהמקרקעין הנדונים של אדמות "אל-דהור". הוא מוסיף וטוען בסיכומיו, כי אמנם חלק מהמקרקעין נמכרו על-ידי התובע לאחרים,
אך דינה לא היתה בין הרוכשים של מקרקעין אלו. לגירסתו, דינה אכן רכשה מהתובע שלושה דונמים, אך מדובר בחלקה אחרת – במקרקעין המכונים "אדמות ריקבה".


בהתייחסו לשאלה האחרונה, בעניין מהותו של יפוי-הכוח נ/3 ונפקויותיו המשפטיות, העלה ב"כ התובע בסיכומיו מספר טענות – הן דיוניות והן מהותיות. הטענה הדיונית היתה, שתצלום יפוי-הכוח נ/3 הוא בלתי קביל כראיה מחמת אי הגשת המסמך המקורי. הטענה הראשונה במישור המהותי, כנגד העסקה הנחזית על-פי המסמך, היתה כי מדובר במסמך שנחתם לאחר העברת הזכויות במקרקעין לתובע בשנת 1982, אגב קנוניה שנרקמה בין צאדק לבין דינה לגזול כשלושה דונמים מהמקרקעין של התובע. ב"כ התובע הצביע בעניין טענה זו על הבדלים בגירסאות שמסרו צאדק ודינה בדבר נסיבות עסקת מכירת שלושת הדונמים ועריכת יפוי-הכוח
נ/3. טענה נוספת במישור המהותי, שהועלתה על-ידי ב"כ התובע בסיכומיו, נסבה על שאלת תוקפו המשפטי של יפוי הכוח נ/3. ב"כ התובע – שנמנע מלהוכיח את הדין החל באיזור בנוגע לזכויות במקרקעין ולדרך העברת הזכויות – מבקש להחיל על העסקאות הנדונות את דיני המקרקעין של ישראל מכוח "חזקת שוויון הדינים". הוא גורס, כי לפי הדין הישראלי – שאמור לטענתו לחול על המקרה מכוח חזקת שוויון הדינים – ליפוי-כוח בלתי חוזר שאינו מאושר נוטוריונית אין כל נפקות בעסקת מקרקעין, וזאת נוכח הוראת סעיף 20 לחוק הנוטוריונים, תשל"ו-1976, המורה כי "יפוי כוח כללי ויפוי כוח לביצוע עסקאות במקרקעין הטעונות רישום במרשם המקרקעין, לא יהיו בני-תוקף אלא אם ערך אותם נוטוריון או אימת את החתימה עליהם..."

15.
הנתבע טוען בסיכומיו, כי התובע לא הרים הנטל להוכחת טענתו שיש לו זכויות בעלות במגרש המסויים הנדון, וכי הנתבע הוכיח שקנה מדינה את הזכויות שרכשה במגרש בשנת 1981 מהבעלים של המקרקעין צאדק בליה.

לטענת ב"כ הנתבע, עו"ד שמלה, התובע הטעה את בית המשפט, בציינו בכתב התביעה שהוא הבעלים של כל 93 הדונמים שבמקרקעין, שעה שבעדותו אישר כי מכר כ-80 דונם מתוך ה-93 עוד בטרם העביר לנו צאדק את הזכויות על-פי יפוי-הכוח ת/2 ביום 1.9.82.

עו"ד שמלה מוסיף וטוען, כי נוכח העובדה שיפוי-הכוח ת/2 נחתם על-ידי צאדק בשנת 1982, מתחייבת המסקנה כי המכירות הנ"ל, שקדמו לשנת 1982, בוצעו על-ידי צאדק על-פי הנחיות התובע, כפי שצאדק טען בעדותו.

לגירסת הנתבע, גם המגרש הנדון – שנמכר לדינה - נמכר על-ידי צאדק על-פי הוראות התובע עוד בטרם נחתם יפוי-הכוח ת/2, והדבר הוכח לטענתו בעדויותיהם של צאדק ודינה ובהעתק הצילומי של יפוי-הכוח נ/3.

גירסת הנתבע הינה, אפוא, כי המגרש הנדון שרכש מדינה, נכלל בשלושת הדונמים שנמכרו על-ידי צאדק לדינה על-פי הוראות התובע עוד בשנת 1981, ושהעברת הזכויות מצאדק לתובע במקרקעין בשנת 1982, חלה רק על יתרת המקרקעין שלא נמכרו, ולא על המגרש הנדון.

דיון

16.
על תובע המבקש לסלק את ידו של נתבע ממקרקעין בעילת הסגת גבול, להוכיח את זכויותיו בקרקע; ואם מדובר במקרקעין שאינם בישראל – עליו להוכיח את זכויותיו בקרקע על-פי הדין החל במקום הימצאות המקרקעין, ובמקרה דנן – הדין החל באיזור יהודה ושומרון.

בענייננו, לא חלק הנתבע על כך שהתובע רכש זכויות במקרקעין הנדונים על-פי יפוי-הכוח הבלתי חוזר ת/2 שקיבל הלה מצאדק בשנת 1982; ואולם, לטענתו הרכישה לא כללה מגרשים שנמכרו על-ידי צאדק לאחרים עד לאותו מועד, ובכללם - שלושת הדונמים שנמכרו לדינה, שבהם מצוי, על-פי הנטען, המגרש הנדון.

על רקע צמצום יריעת המחלוקת, יש להכריע בשתי שאלות: האחת – האם מכר צאדק שלושה דונמים שבהם נכלל המגרש הנדון לדינה בשנת 1981 כמפורט בהעתק הצילומי של יפוי הכוח הבלתי חוזר נ/3; והשניה – האם לאור עסקאות שביצע התובע עם אחרים למכירת 80 מתוך 93 הדונמים, הוא עדיין בעל זכויות במגרש הנדון, שממנו הוא מבקש לפנות את התובע.

17.
אפנה תחילה לשאלה הראשונה.
לא שוכנעתי, כי צאדק חתם לדינה על יפוי-כוח בלתי חוזר בשנת 1981 למכירת 3 דונמים במקרקעין הנדונים. אבאר את טעמיי למסקנתי זו.

ראשית דבר, לא הוכחה קבילות תצלום יפוי-הכוח נ/3 על-פי כלל הראייה הטובה ביותר. כאשר ביקש ב"כ הנתבע להגיש את תצלום יפוי-הכוח נ/3, הוא הבהיר כי ההגשה כפופה להמצאת המקור, לאחר שייעשו מאמצים לאתרו, או להכשרת ההעתק הצילומי כראייה הטובה הקיימת (עמ' 27, 35). בהסתייגות זו התקבל ההעתק הצילומי נ/3 כראייה.

מעדויותיהם של דינה וצאדק לא התרשמתי כלל ועיקר, כי ההעתק הצילומי נ/3 משקף מסמך מקורי שנחתם באותה שנה.

דינה וצאדק מסרו גירסאות שונות וסותרות על נסיבות עריכת עסקת רכישת שלושת הדונמים והמצאת ההעתק הצילומי של יפוי-הכוח האמור.

בתחילת עדותה טענה דינה, כי את יפוי-הכוח מסרו לה הן התובע והן צאדק. בהמשך העדות שינתה את גירסתה, וטענה כי רק התובע מסר לה את תצלום יפוי-הכוח, וכי הלה דחה את כל בקשותיה להמציא לו את המסמך המקורי. היא גם הסבירה בעדותה, כי התובע הביא לה את המסמך לשם חתימה עליו; דא עקא, שהמסמך טופח על פני טענה זו, שכן מדובר ביפוי-כוח החתום על-ידי צאדק בלבד.

דינה גם טענה בעדותה, כי שוחחה עם צאדק לפני העסקה, וכי הלה אף הראה לה את מיקום המגרש הנדון בשטח; ואולם, הדברים עמדו בסתירה לעדותו של צאדק – אשר העיד לפניה – שציין כי השניים לא נפגשו ולא שוחחו באותה תקופה, וממילא – כי לא הראה לה בשטח מגרש כלשהו.

זאת ועוד: גירסתה של דינה, בדבר סירובו של התובע להמציא לידיה את יפוי-הכוח מקורי, עמדה בסתירה לעדותו של צאדק, שציין שיפוי-הכוח המקורי נמסר לידי דינה על-ידי התובע.

מכל מקום, לא מצאתי מקום לפקפק בגירסתו של התובע, אשר הכחיש כי נתן אי פעם הוראה לצאדק להעביר זכויות במקרקעין הנדונים לדינה; ובפרט, כאשר ב"כ הנתבע נמנע מלהציג לו בחקירה הנגדית את הגירסאות - שהועלו לראשונה בפרשת ראיות הנתבע – לפיהן החתים את צאדק על יפוי-הכוח נ/3 לטובת דינה, מסר לדינה תצלום של יפוי-הכוח וסירב כל השנים להענות לבקשותיה למסור לה את העותק המקורי.

לא זו אף זו: אם היה ממש בגירסתה של דינה – לפיה מסר לה התובע רק תצלום של יפוי הכוח וסירב להמציא את המסמך המקורי, ניתן היה לצפות שהעדה תפנה אליו, או אל בא-כוחו עו"ד חירותי, בכתב בעניין זה.
הימנעותה מעשות זאת במשך כ-16 שנה – משנת 1981 ועד לשנת 1997 – תומכת בגירסת התובע, כי לא היו דברים מעולם.

זאת ועוד אחרת: תימוכין לגירסת התובע, כי דינה שילמה לו, באמצעות אחיו, סך של9,000 דולר בגין קבלת זכויות לרכישת שלושה דונמים במקרקעין אחרים – באדמות המכונות בשם "ריקבה", ניתן למצוא בהימנעות העדה והנתבע מהמצאת הקבלה שקיבלה העדה, וזאת על רקע התנגדות ב"כ הנתבע במהלך עדות התובע להגשת עותק הקבלה
- שנופקה לעדה, לטענת התובע, על-ידי אחיו.

יתר על כן, גירסתו של צאדק על נסיבות החתימה על העתק יפוי-הכוח נ/3 מעלה תמיהה נוספת, המשליכה על אי אמינות הגירסה. צאדק, כטענתו, לא הכיר את דינה עד לפנייתה אליו בשנת 1997, והוא גם ציין בעדותו כי חתם על יפוי-הכוח נ/3 על-פי הוראת התובע מבלי שהוא עצמו היה צד לעסקת המכר המתוארת ביפוי-הכוח. בנסיבות אלו תמוה ביותר מדוע נענה צאדק לבקשתה של דינה לחתום עבורה על יפוי-כוח נוטריוני בלתי חוזר בשנת 1997, כאשר לדידו לא היה צד להסכם כלשהו עימה, וכאשר פעל בשעתו, לטענתו, רק כשליח של התובע.
חתימתו על יפוי-הכוח הנוטריוני הבלתי חוזר בשנת 1997, מצביעה על קשר בלתי ברור שנרקם בינו לבין דינה, בתקופה שנתגלעו בינו לבין התובע סכסוכים על רקע כספי. בנסיבות אלו, אותנטיות תצלום יפוי הכוח נ/3 מוטלת בספק של ממש. עוד יצויין, כי לאור עדותו של צאדק, כי העביר לתובע בשנת 1982 על-פי יפוי-הכוח הנוטריוני הבלתי חוזר ת/2 את כל שטח המקרקעין, מתעוררת תמיהה בלתי מוסברת, מדוע נאות
הלה לחתום לדינה על יפוי-הכוח הנוטריוני הבלתי חוזר בשנת 1997 בעניין שלושת הדונמים הנדונים.

מהתרשמותי ממכלול הראיות, לא שוכנעתי, אפוא, כי צאדק חתם על ייפוי-הכוח נ/3 במועד הנקוב בו, קרי – בטרם העביר זכויותיו לתובע על פי ייפוי-כוח הנוטוריוני ת/2. לא הוכח על כן, כי תצלום ייפוי-הכוח נ/3 משקף מסמך מקורי אותנטי, וכי מסמך שכזה נחתם בשנת 1981 על ידי צאדק על-פי הוראת התובע.

18.
נוכח מסקנתי האמורה, מתייתר הצורך לדון בטענה המשפטית החלופית שהעלה ב"כ התובע, לפיה ייפוי-הכוח הבלתי חוזר נ/3 לא העביר לדינה זכויות כלשהן מחמת אי אישורו על–ידי נוטריון.



בעניין טענה חלופית זו אעיר, מבלי להכנס למחלוקת שבין הצדדים בשאלת הדין החל על העסקה – האם הדין הזר שלא הוכח (כגירסת הנתבע) או שמה הדין הישראלי על-פי חזקת שוויון הדינים (כטענת התובע) –
כי גם אם חל בהתקשרות ההסכמית הדין הישראלי (כגרסת התובע), המסמך נ/3 מהווה על-פי תוכנו הסכם בכתב למכירת זכויות במקרקעין, והעדרו של אישור נוטוריוני אינו פוגם בתוקפה המחייב של העסקה.

19.
עתה נותר לדון בטענת הנתבע, כי נוכח הודאת התובע בעדותו –
כי מכר 80 דונמים מתוך ה-93 שרכש – לא הוכיח הלה כי הוא עדיין הבעלים של המגרש הנדון; שכן ייתכן שדווקא מגרש זה נכלל במגרשים שנמכרו לאחרים.


הואיל וצאדק העביר לתובע על-פי ייפוי-הכוח הנוטוריוני הבלתי חוזר ת/2 בשנת 1982 את הזכויות בכל המקרקעין הנדונים, שהינם מקרקעין לא מוסדרים; והיות שמעדותו של התובע
נתחוור, כי בהשתמשו
במינוח
"מכרתי" – בהתייחס ל-80 מתוך 93 הדונמים - התכוון לעריכת הסכמים רובם בעל-פה, בדבר העברת הזכויות במקרקעין בעתיד על-שם הקונים לאחר רישום הבעלות בכל המקרקעין על-שם התובע או חברה בבעלותו – הרים התובע הנטל להוכחת זכויותיו במקרקעין המקימות לו עילת פינוי כנגד הנתבע.

20.
סוף דבר: משהוכיח התובע את זכויותיו במקרקעין שנרכשו על-פי ייפוי-הכוח הנוטוריוני הבלתי חוזר ת/2 בשנת 1982, ומשלא עלה בידי הנתבע להוכיח את טענתו כי המגרש שבו החל להחזיק בשנת 1997 נקנה על-ידו ממי שרכשה אותו לטענתו עוד בשנת 1981 - דין התביעה להתקבל.



אשר על כן, אני מצווה
על הנתבע, ועל כל מי מטעמו, לפנות את המגרש שבמקרקעין הנדונים – בחלקה 5 בגוש 11 שבקרקעות אל-דהור המצויות בכפר חג'ה, ואוסר עליו או על כל אדם מטעמו, להחזיק בשטח זה. הפינוי ייעשה תוך 45 יום מהיום.


הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט וכן שכר טירחת
עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ.


המזכירות תשלח עותקים מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ד' בטבת תשס"ב, 19.12.01, בהעדר הצדדים.


י' נועם
, שופט
סגן נשיא













א בית משפט שלום 7992/97 משה זר נ' יוסף עטיה (פורסם ב-ֽ 19/12/2001)