פסקי דין על סלים ניג'ם | פסקי דין על ועדת השחרורים | פסקי דין על היועץ המשפטי לממשלה |

447/09 עעא     09/06/2009




עעא 447/09 סלים ניג'ם נ' ועדת השחרורים, היועץ המשפטי לממשלה




בעניין:

1



בתי המשפט


בימ"ש לעניינים מינהליים נצרת
עעא000447/09


בפני
:
בפני
כב' השופט יצחק כהן
, אב"ד – סגן נשיא
בפני
כב' השופט אברהם אברהם
בפני
כב' השופט בנימין ארבל
תאריך:
09/06/2009




בעניין
:
סלים ניג'ם

ת.ז. 305043044






העותר

נ
ג
ד


1. ועדת השחרורים


2. היועץ המשפטי לממשלה






המשיבים


עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים
בכלא השיטה, בראשות כב' השופט ג'ורג' אזולאי וחברי הועדה פביאן כהן לוגסי – עו"ס, ד"ר עמוס בן חור – פסיכולוג וסג"ד דוד בן לולו, מיום 22.4.09

פסק דין

1
העותר מרצה עונש מאסר ראשון שנגזר עליו למשך תקופה של שלוש שנים, לאחר שהורשע בביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה בנסיבות מחמירות.

ועדת השחרורים

מיאנה לשחררו לאחר שסיים לרצות 2/3 מתקופת העונש. הועדה הטעימה בהחלטתה כי התנהגותו של העותר בין כתלי הכלא לא היתה משביעת רצון, נוכח העובדה, כי הנ"ל הורשע 11 פעמים בעבירות משמעת, אשר בוצעו באופן רציף מאז תחילת מאסרו ועד לחודש הדיון ממש.

הועדה קבעה, כי התנהגות טובה של אסיר בין כתלי הכלא הינה תנאי סף לדיון בשחרורו המוקדם. התנהגותו של העותר לא היתה תקינה. מהתנהגות זו אף ניתן להשליך לגבי המשך התנהגותו בעתיד.

עוד הוסיפה הועדה, כי לעותר לא הוכנה כל תוכנית שיקום עם פיקוח, כאשר נסיבות העבירה והתנהגותו במהלך שהותו בכלא מלמדות על כך כי יש צורך בפיקוח הדוק על
התנהגותו.

2.
בעתירה שלפנינו תוקף ב"כ העותר את החלטת הועדה. לטעמו, החלטתה של הועדה אינה סבירה, שכן עפ"י דוחות התפקוד שהוגשה לועדה, נמצאנו למדים כי המדובר בעבירות משמעת מהדרג הנמוך, אשר החלו בהיותו קטין, תוך שהוא מועבר תכופות מבית כלא לבית כלא, ולכך היו השלכות על התנהגותו.

עוד טוען העותר כי הוא הוגדר שלא כדין כאסיר סג"ב, ולא שולב בעבודה באופן שרירותי.
כך גם הושפעו תנאי מאסרו עקב חומר מודיעיני, שהעיד על מעורבות שלילית, תוך העברתו לכלא שיטה, הידוע כמתקן בעל תנאי כליאה קשים ביותר וללא כל אורינטציה שיקומית.

לדעתו של הסניגור, עפ"י הדוחות הסוציאליים שהוגשו, העותר מודה ומביע חרטה על מעשיו ומביע מוטיבציה
לשיקום.

3.
באשר למסוכנותו, טוען העותר, כי הועדה שגתה באופן החורג ממתחם הסבירות, כאשר לא איזנה נכונה את מכלול השיקולים בעניינו של העותר וסיכויי שיקומו כנדרש מועדת שחרורים סבירה.


הועדה אף לא התחשבה לשם קביעת מסוכנותו ממכלול השיקולים הקבועים בסעיף 9 לחוק.

4.
עוד טוען העותר, כי הוא הציע תוכנית שיקום, הכוללת מגורים בבית הוריו ומעצר בית שיאכף באמצעות איזוק אלקטרוני תוך עבודה אצל מעסיק שנאות לקבלו.

5.
לא מצאנו מקום להעתר לעתירה זו.

גבי דידנו, פעלה ועדת השחרורים
במסגרת שיקוליה וסמכויותיה אשר הותוו על ידי המחוקק. כידוע, בית משפט זה לא יתערב
בשיקול דעתה של הועדה, כל עוד אלה אינם חורגים מגדר הסבירות.
יש לזכור כי אין לו לאסיר זכות מוקנית לשחרור מוקדם על תנאי. על מנת לזכות בשחרור מוקדם עליו לשאת בנטל, המותווה בסעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א - 2001 [להלן: "החוק"], לפיו, עליו לשכנע את הועדה, כי הוא ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. הוראת חוק זו קובעת שני תנאי על מצטברים. ראשית, על העותר לשכנע את הועדה, כי "הינו ראוי" לשחרור. לשם כך עליו להראות כי אכן תיקן את דרכיו הרעות, ושינה את התנהלותו. שנית, עליו לשכנע את הועדה, כי לא טמונה בו סכנה לשלום הציבור עם שחרורו.

משהוכח בפני
הועדה כי האסיר התנהל שלא כראוי משך כל תקופת מאסרו וחזר וביצע עבירות משמעת, בעלות אופי של פריקת עול ואי קבלת מרות, הרי היה עליה להגיע למסקנה, כפי שאכן הגיעה אליה, כי העותר אינו ראוי לשחרור.

מסקנה נוספת, אשר ניתן להסיקה מתוך התנהלות זו, הינה כי האסיר אינו מוכן לקבל מרות. ומשכך, נוכח העבירה החמורה בעטיה נגזר דינו למאסר, הרי שעדין טמונה בו המסוכנות, אשר הביאה אותו אל בין כתלי בית הכלא.

6.
נכון אמנם, כי בסעיף 9 לחוק, התווה המחוקק רשימת שיקולים, אותם תשקול הועדה בבואה להכריע בסוגית שחרורו של אסיר. עם זאת, שיקולים אלה כפופים לעקרונות הקבועים בסעיף 3 לחוק. אף סעיף 9 עצמו קובע ברישא לו, כי "בבואה להחליט אם ראוי אסיר לשחרור על תנאי, תשקול הועדה את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור... את סיכויי שיקומו של האסיר ואת התנהגותו בכלא".
הנה כי כן, אף השיקולים שבסעיף 9 כפופים להוראת סעיף 3. הפעם, אף מפרט המחוקק, כי אכן התנהגותו של האסיר בין כתלי הכלא הינה אחד משלושת הגורמים, אשר על הועדה לשקול בין שיקוליה.

סבורים אנו, כי שלושת גורמים אלה, מהווים שיקולי סף, כאשר אסיר אשר אינו עומד בתנאי סף אלה, לא יכנס אל תוך היכל השחרור המוקדם על תנאי.

על כן, בנסיבות שהובאו, אכן צדקה הועדה ביחסה חשיבות עליונה להתנהגותו של העותר בין כתלי בית הכלא.

7.
אף צדקה הועדה בקבעה, כי אכן התנהלותו של העותר בין כתלי הכלא – התנהלות אשר יש לראות בה משום פריקת עול – מעידה על מסוכנותו.

מסוכנותו זו של העותר, אף לא רופאה כעולה מדוחות גורמי השיקום בכלא. גורמים אלה ציינו, כי העותר מודה אך ורק באופן חלקי במיוחס לו, אך אינו מסוגל לראות את חומרת העבירה והנזק שגרם לקורבן. העותר מציג עצמו יותר כקורבן, אינו מעונין בתהליך של שינוי במהלך מאסרו, תוך שהוא נוטה להשליך על אחרים את התנהלותו. הוצעה לו אף תוכנית שיקום הולמת באמצעות רש"א אך הוא נמנע מלקבלה. דו"ח זה של גורמי הטיפול בכלא אכן מעורר חשש של ממש באשר להמשך התנהלותו של העותר מחוץ לכלא.

8.
בטיעוניו בפני
ננו, ממשיך העותר והולך בדרכו דלעיל, ומתרץ את התנהלותו בגורמים חיצוניים, ובעוולות שונות שאונו לו בין כתלי הכלא. אין אנו מקבלים דרך טיעון זו ואף לא רואים צורך להכנס לבחינתן של כל הטענות לגופן. עותר, החפץ בקביעה החיובית של ועדת השחרורים
, חייב להוכיח עצמו כראוי לשחרור, חרף המצוקות שחווה במאסר. אף תסקירי שרות המבחן לנוער שהוצגו על ידי ב"כ העותר במהלך הדיון בפני
נו, אינם מתייחסים, אלא ל"התחלה של שינוי" ועל כך שהעותר מבין את חומרת המעשה במועד מתן התסקיר ומביע חרטה וצער. תסקירים אלה נערכו בחודש פברואר 2008, בעוד שדו"ח גורמי הטיפול ניתן לקראת ישיבת הועדה, על כן הינו עדכני יותר. התנהלותו של העותר מעידה, כי העותר לא עמד בציפיות אשר תלה בו שרות המבחן.

9.
אף המנעותו של העותר מפניה לגורמי רש"א, לשם הכנת תוכנית שיקום, אשר חוות דעתם נדרשת כגורם רב בעל משקל לשקוליה של הועדה, פועלת לחובתו, באשר יש בה כדי ללמד על סיכויי שיקומו.

10.
נוכח כל האמור, אנו סבורים, כי הועדה החליטה כראוי בדחותה את בקשתו של העותר, וכי לא נפל כל פגם בהחלטתה.

על כן, אנו מחליטים לדחות את העתירה.


ניתן היום י"ז בסיון, תשס"ט (9 ביוני 2009).

להודיע

.


___________________
__________________
________________
יצחק כהן

, שופט – אב"ד
אברהם אברהם
, שופט
בנימין ארבל
, שופט

סגן נשיא






000447/09עעא064 מירי + עדן






עעא בית משפט לעניינים מנהליים 447/09 סלים ניג'ם נ' ועדת השחרורים, היועץ המשפטי לממשלה (פורסם ב-ֽ 09/06/2009)