פסקי דין על ליברמן זהבה | פסקי דין על ליברמן איל | פסקי דין על עבד אלעזיז מוחמד | פסקי דין על חאג' מוחמד קאסם |

1996/07 בשא     08/05/2007




בשא 1996/07 ליברמן זהבה, ליברמן איל נ' עבד אלעזיז מוחמד, חאג' מוחמד קאסם




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום עכו
בשא001996/07


בפני
:
כב' השופט וויליאם חאמד
תאריך:
08/05/2007



בעניין
:
1 . ליברמן זהבה

2 . ליברמן איל





המבקשים


-נ
ג
ד-



1 . עבד אלעזיז מוחמד

2 . חאג'
מוחמד קאסם
המשיבים


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד קסום עבד אלמו




החלטה


בקשה למתן צו מניעה זמני לאסור על המשיבים להמשיך בביצוע עבודות בנייה בחלקה 80 בגוש 12205 מאדמות אעבלין.

כתב התביעה מטעם המבקשים הוגש ביום 22/4/07 בת.א. 2425/07.

בהחלטה מיום 15/4/07, שניתנה בהעדר הצדדים ובמסגרת הבקשה הנ"ל, נעתרתי ליתן צו מניעה זמני כמבוקש, עד להחלטה אחרת, והוריתי לקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים.

המשיבים הגישו תגובה בכתב לבקשה הנ"ל, ביום 19/4/07, במסגרתה עתרו לדחות את הבקשה למתן צו מניעה כאמור.

דיון בבקשה במעמד הצדדים התקיים ביום 22/4/07.

סיכומי הצדדים הוגשו בכתב, ביום 6/5/07.

אין חולק בין הצדדים כי המשיבים מבצעים עבודות בנייה במגרש 3 שבחלקה ובגוש נשוא הבקשה, וכי עבודות אלו מבוצעות ללא היתר בנייה כדין, וכי כנגד המשיבים ניתן, ביום 12/4/07, ולבקשת הועדה המקומית לתכנון ובנייה גבעת אלונים, צו הפסקה שיפוטי המצווה עליהם להפסיק את עבודות הבנייה המבוצעות על ידם במקרקעין הנ"ל.

תחילה אעיר כי אף שהבקשה למתן סעד זמני כאמור הינה בשם שני המבקשים, אולם על הבקשה חתומה המבקשת 2 ונתמכת בתצהירה של זו ( להלן - " המבקשת " ), בעוד שהמבקש 1 אינו חתום עליה ואף לא הגיש תצהיר תומך מטעמו לבקשה זו, ועל כן ההחלטה תהא בבקשת המבקשת לבדה, כשהמבקש אינו צד לה.

לטענת המבקשת, הרי שהיא והמבקש הינם הבעלים של המגרש מס 3 במקרקעין הנ"ל, וששטחו 500 מ"ר, בהיותם היורשים של המנוח יוסף ליברמן ז"ל, על פי צו ירושה שלפי תוכנית החלוקה המצורף לבקשה הוא הבעלים במגרש 3 הנ"ל.

עוד טוענת המבקשת כי המפקח מטעם ועדת הבניה הנ"ל, בביקורו מיום 10/4/07, מצא כי במגרש הנ"ל מבוצעות עבודות בנייה, ללא רשות וללא היתר.

בטיעוניה בפני
י, בישיבת יום 22/4/07, הוסיפה המבקשת כי את המגרש הנ"ל רכש בעלה המנוח בשנת 1965, אז היא רכשה את המגרש מס' 2 במקרקעין הנ"ל, וכי הם לא מכרו כל זכות במגרש 3
עוד הוסיפה כי הוגשה תלונה במשטרה והחקירה טרם הסתיימה. בסיכומיה בכתב טענה המבקשת כי על עבודות הבנייה של המשיבים ידעה אך לאחר מתן צו ההפסקה השיפוטי הנ"ל, ואז הוגשה בקשה זו, וכי טענת המשיבים כי החלו בעבודות לפני תקופה ארוכה, אינה אמת. עוד טענה שם כי יפוי הכוח עליו מסתמכים המשיבים להוכיח כי רכשו את הזכויות במקרקעין הנ"ל מזויף ואינו מקורי.

המשיבים, בטיעוניהם בתגובה בכתב, בדיון בפני
י ובסיכומיהם בכתב, טוענים כי הם רכשו את המקרקעין מאחר, אשר רכש אותם מבעלה המנוח של המבקשת עוד בשנת 1972, כך שאין כיום למבקשת ולבעלה המנוח כל זכות במקרקעין. כאמור. עוד נטען כי המבקשים הגישו את הבקשה בשיהוי רב של מספר שנים, מכיוון והם ידעו על עבודות המשיבים במגרש לפני מספר שנים, שהרי עוד בשנת 2005 הוגשו ע"י המבקשים תלונות במשטרה ולועדת התכנון והבנייה אודות העיסקאות במקרקעין הנ"ל ועבודות הבנייה המבוצעות שם. עוד מוסיפים המשיבים לטעון כי תוכנית החלוקה המצורפת לבקשה המאושרת ע"י ועדת התכנון והבנייה אינה מחייבת אותם מכיוון ומדובר באדמות "משאע" ועל כן הסימון מגרש 2 ו- 3 אינו מחייב. עוד נטען כי מכיוון והסעד הזמני חופף לסעד העיקרי, אין ליתן את הסעד הזמני.

באשר לטענת השיהוי, הרי שדינה להידחות. הבקשה בפני
י עניינה סעד זמני למנוע מהמשיבים המשך עבודות בנייה, שהם מבצעים במגרש הנ"ל. עיון בבקשת ועדת התכנון והבנייה ותצהיר המפקח מר איאד חניפס ( נספחים ו' לבקשה ) מלמד כי עבודות הבנייה התגלו ע"י המפקח ביום 10/4/07. הצו השיפוטי ניתן ביום 12/4/07. הבקשה בפני
למתן סעד זמני הוגשה ע"י המבקשים ביום 15/4/07. המבקשת טענה בפני
י כי ידעה על ביצוע העבודות בעקבות מתן הצו השיפוטי. המשיבים לא הגישו כל ראיה להוכיח כי עבודות הבנייה הנטענות בבקשה בפני
י והמתוארות בתצהיר מפקח הבנייה הנ"ל ( יציקות קורות, יציקת רצפה, וקידוח כולונסאות
) בוצעו לפני זמן רב, ולא הגישו כל ראיה להוכיח כי המבקשת ידעה על ביצוע עבודות הבנייה הנ"ל זמן רב לפני הגשת הבקשה, ושלא סמוך לאחר מתן צו ההפסקה השיפוטי. גם בהנחה ונכונה טענת המשיבים לפיה המבקשים ידעו על עיסקאות במקרקעין הנ"ל ועל פעולות הכשרה בהם, עוד בשנת 2005, אין בכך כדי להקים טענת שיהוי כאשר הבקשה בפני
י עניינה לסעד זמני לאסור המשך פעולות הבנייה
הנ"ל, בסמוך לפני מתן צו ההפסקה השיפוטי.

ועוד, המשיבים לא הגישו כל ראיה להוכיח מה היה מצב המקרקעין עת הוגשו תלונות של המבקשים למשטרה ולועדת התכנון והבנייה, כך שאין תשתית להוכיח, לכאורה, כי כבר אז בוצעו פעולות בנייה וכי המבקשים ידעו ולא פנו לבית המשפט להפסיקם.

כאמור, המבקשת טוענת כי היא ובעלה המנוח לא מכרו את חלקיהם במקרקעין הנ"ל, וכי הסכם המכר המצורף לתגובת המשיבים מזוייף, בעוד שהמשיבים טוענים כי המבקשת ובעלה מכרו את המקרקעין הנ"ל, עוד בשנת 1972, ותומכים טענה זו בהסכם מכר ויפוי כח בלתי חוזר וכן באשיורים לפיהם המשיבים שילמו מסים בגין רכישת מקרקעין אלו. עיון בנסח הטאבו המצורף לבקשה כנספח א', מלמד כי המבקשים רשומים שם כבעלים בחלק מהמקרקעין בחלקה 80 הנ"ל, גם מכוח ירושה, בעוד שאין בנספח הנ"ל כל תיעוד או רישום לגבי זכויות כשלהן שיש למשיבים במקרקעין הנ"ל. היינו, טענת המשיבים כי רכשו את המקרקעין מאחר, אינה מתועדת ואינה נתמכת ברישום בספרי הטאבו.

לטענת המשיבים, הרי שהמבקשת ובעלה המנוח, וכן שקרצי יעקב ושקרצי יחזקאל, מכרו את חלקיהם במקרקעים בחלקה 80 הנ"ל למר נאיף עלי שעבי, זאת ביום 20/5/1972 ( ראה העתק יפוי כח בלתי חוזר, נספח ז' לתגובה בכתב ), וכי מר נאיף שעבי הנ"ל מכר למשיבים מקרקעין בשטח של 500 מ"ר במקרקעין הנ"ל, זאת ביום 17/8/01 ( ראה נספחים א' ו- ב' לתגובה בכתב ).
הנספחים הנ"ל שעניינם הסכמי מכר ויפוי כח בלתי חוזרים, הינם העתקים, שהינם העתקים המקוריים של אותם נספחים, והרי בפי המבקשת טענה לזיוף, ומכאן החשיבות להצגת הראיה המקורית של המסמך שכנגדו נטענת טענה זו.

עיון בתוכנית החלוקה המאושרת ע"י ועדת התכנון והבנייה מחודש פברואר 2007 מלמד כי אין כל רישום באשר לזכויות כלשהן של המשיבים במקרקעין, בעוד שכן תועדו שם שמותיהם של המבקשת ובעלה המנוח. כמו כן, המשיבים לא הגישו תצהיר מאת מר שעבי נאיף או כל ראיה אחרת להוכיח כי הוא רכש את המקרקעין מהמבקשת ומבעלה המנוח, והסתפקו בהצגת העתק של הסכם ויפוי כח, שלטענת המבקשת מזוייף הוא.

הגעתי לכלל מסקנה כי יש בניתוח הראיות וטיעוני הצדדים להצביע על תשתית ראייתית לכאורה להוכיח את זכותה של המבקשת לבעלות במגרש 3 הנ"ל, וכי טענה זו שלה לא הופרכה בראיה אחרת כאמור. מובן כי הכרעה בטענת הזיוף מקומה בהליך העיקרי, אם כי בשלב זה ולצורך ההליך בפני
י מצאתי ראיות לכאורה להוכיח את זכות המבקשת במקרקעין, כשאין בראיות לכאורה מטעם המשיבים להפריכה במידה מספקת לדחותה.

לא זו אף זו: מכיוון ולפי הנספחים הנ"ל רכש מר נאיף שעבי, כך לטענת המשיבים, מקרקעין הן מהמנוח ליברמן יוסף, הן מהמבקשת, הן משקרצי יחזקאל, הן משקרצי יעקב, הן מיצחק ברון והן מזכריה שלמה, ומכיוון ולפי הסכם המכר נספח א' לתגובה המשיבים רכשו ממר נאיף שעבי אך 500 מ"ר, ומכיוון ואין בהסכם נספח א' הנ"ל להוכיח כי 500 מ"ר הנ"ל קיימים במגרש 3 ולא במגרש אחר בחלקה 80 הנ"ל, יוצא כי המשיבים קבעו בעצמם, לכאורה, את גבולות החלק שלטענתם קנו, ללא הסכמת ורשות שאר השותפים בזכות הבעלות במקרקעין.

דברים אלו מביאים אותי לטענה הנוספת שבפי המשיבים ולפיה תוכנית החלוקה אינה מחייבת את המשיבים, בהיות המקרקעין "משאע" וכי על המבקשים לפנות תחילה בתביעה לפירוק שיתוף.
דין טענה זו להידחות משני טעמים: ראשית, המשיבים בעצמם טוענים כי לפי תוכנית החלוקה הנ"ל הרי שהמבקשת הינה הבעלים של מגרש 2 בעוד שהם בונים במגרש 3. יוצא, כי המשיבים מבקשים להסתמך על התוכנית הנ"ל. שנית, בהנחה ואין התוכנית הנ"ל מחייבת מי מהצדדים וכי אין פירוק שותפות של הבעלים במקרקעין הנ"ל, יוצא כי כל הטוען לשותפות בבעלות הינו הבעלים של חלק בלתי מסויים במקרקעין, ללא תיחום של גבולות של אותו החלק, והנה נמצאו המשיבים מבצעים עבודות בנייה במגרש 3, שלפי ההנחה הנ"ל, הינם בבעלות כל השותפים במקרקעין, באין פירוק שיתוף, ובכך כשלעצמו יש כדי להצדיק מתן סעד זמני לאסור המשך הביצוע של הבנייה באותו חלק.

באשר לטענת המשיבים לפיה עפ"י תוכנית החלוקה המבקשת הינה הבעלים של מגרש 2 בעוד שהבנייה מבוצעת במגרש 3, היא נדחית, מכיוון ולפי אותה תוכנית חלוקה, המאושרת ע"י ועדת התכנון והבנייה, בעלה המנוח של המבקשת, מר יוסף ליברמן ז"ל, הינו הבעלים של מגרש 3, והרי לפי צו ירושה המצורף לבקשה, המבקשת היא אחד היורשים
של המנוח.

לכל האמור, מצאתי תשתית ראייתית לכאורה ללמד על סיכוייה הטובים של התביעה ולהוכיח, לכאורה,
את עילת התביעה ואת זכות המבקשת במקרקעין.

באיזון הראוי בין כלל השיקולים והנסיבות, מצאתי כי הנזק שעלול להיגרם למבקשת במידה ובקשתה לסעד זמני תידחה עולה על הנזק העלול להגרם למשיבים במידה ויינתן סעד זמני האוסר המשך ביצוע פעולות הבנייה. דחיית הבקשה לסעד זמני שיקפיא את המצב עד לבירור התביעה עלול לגרום למבקשת לקפח את זכותה, במידה וזו תוכח בתביעה העיקרית.

מסקנתי זו נתמכת בעובדה כי כנגד המשיבים קיים צו הפסקה שיפוטי מיום 12/4/07 האוסר עליהם להמשיך בביצוע עבודות הבנייה עצמן, כך שבכל אופן על המשיבים להימנע מהמשך עבודות הבנייה במקום, הן לפי צו ההפסקה השיפוטי הנ"ל והן מכוח צו המניעה המבוקש כאן.


לכל האמור, ניתן בזה צו מניעה זמני האוסר על המשיבים להמשיך ולבצע פעולות בנייה כלשהן במקרקעין הנמצאים בחלקה 80 בגוש 12205 הנ"ל. צו זה ייכנס לתוקפו אך ורק לאחר שהמבקשת תמציא לתיק בית המשפט התחייבות שלה לפצות את המשיבים בגין כל נזק שייגרם להם על ידי הצו הזמני, במידה והתובענה תיפסק או שהצו יפקע מסיבה אחרת.

המשיבים ישלמו, יחד ולחוד, למבקשת הוצאות בסך 1000 ₪ זאת תוך 30 ימים מהיום.


המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


ניתנה היום כ' באייר, תשס"ז (8 במאי 2007) במעמד הצדדים




חאמד וויליאם, שופט


001996/07בשא114 רונית בן שושן






בשא בית משפט שלום 1996/07 ליברמן זהבה, ליברמן איל נ' עבד אלעזיז מוחמד, חאג' מוחמד קאסם (פורסם ב-ֽ 08/05/2007)