פסקי דין על חן אבי | פסקי דין על חן גיא | פסקי דין על חן אלי |

1029/02 פ     04/11/2004




פ 1029/02 מדינת ישראל נ' חן אבי , חן גיא , חן אלי




בעניין:

138



בתי המשפט




בית משפט השלום ראשון לציון
פ
001029/02


בפני
:
כבוד השופטת שירה בן שלמה
תאריך:
04/11/2004




בעניין:
מדינת ישראל


ע"י ב"כ עו"ד
גרינברג ליס

המאשימה


נ
ג
ד



1 . חן אבי
- הופסקו ההליכים

2 . חן גיא
- הופיע

3 . חן אלי
- הופיע


ע"י ב"כ עו"ד
לבוק עדי

הנאשמים


גזר דין

הנאשמים, אחים, הורשעו,
לאחר שמיעת הראיות, בעבירה של חבלה חמורה והסגת גבול כדי לעבור עבירה. נאשם 2 זוכה, מחמת הספק, מעבירה של איומים והחזקת סכין.

ההליכים נגד נאשם 1, אביהם, הופסקו לאחר קבלת חוו"ד פסיכיאטרית, לפיה ספק באם היה אחראי למעשיו במועד ביצוע העבירות וניתן צו המורה על המשך טיפול מרפאתי.

הארוע האלים התרחש ביום שישי - 27.7.01, שעה 21:00 לערך, על רקע כעסם של הנאשמים ובני משפחתם על הפעלת מזגן בדירת המתלונן, שכנם, עת ישבו לסעודת ערב שבת.

אבי הנאשמים הוריד את מתג החשמל לדירת המתלונן פעמיים. בפעם הראשונה המתלונן הרים את המתג וחידש את פעולת המזגן. בפעם השניה, כששני הצדדים בחדר המדרגות,
החל הארוע האלים.
המתלונן נדחף לתוך דירתו ע"י הנאשמים ואביהם, מבלי שעלה בידו להודפם באופן המאפשר את סגירת הדלת. משהבחין בנאשם 2 אוחז בידיו סכין או אולר הרים מוט ברזל, הניפו ודרש מהנאשמים לעזוב את המקום.

נאשם 3 החזיק בידו פטיש, נאשם 2 החזיק אלה או נבוט. האב חצץ בינו לבין הנאשמים. הוא נדחף שוב לתוך דירתו, קיבל מכות בכל חלקי
הגוף ומכה חזקה בראש ואבד את ההכרה לזמן קצר.

לאחר שחזר לחושיו נאשם 3 ניסה להכותו באמצעות פטיש מעבר לכתף אביו. משזז הכה בשוגג באביו בראש - במצח.

כתוצאה נחבל המתלונן חבלות קשות בראש, בגפיים ונגרם לו שבר באצבע כף יד שמאל. החתך בראשו נתפר והיד גובסה. אליבא לעדותו סובל מטינטונים עד היום, מעבר לצלקת שנותרה בראשו. אבי הנאשמים נחבל קלות אך נקלע למצוקה נפשית, כאשר ברקע שחרור מהשרות הצבאי עקב פרופיל נפשי והכרה כנכה צה"ל.

ב"כ המאשימה עמד על חומרת המעשים והנסיבות, משבוצעה התקיפה בצותא חדא ע"י שלושה, הנאשמים ואביהם, תוך שימוש בנשק קר, אשר הובא מדירתם, ע"י נאשם 3, דבר המצביע, לדידו, על שיקול דעת ותכנון.

ביקש לקבוע כי מלבד הפגיעה הפיזית בגופו של המתלונן, נרמס כבודו, נפגעה חרותו והוא ניזוק נפשית, מבלי שהובאו ראיות ישירות לכך.

ביקש שלא לראות בהתמשכות ההליך משום שיקול לקולא נוכח העובדה שכתב האישום הוגש זמן לא רב לאחר הארוע.

הביע תרעומת כלפי תסקירי שרות המבחן והמלצתם, מאחר ואינם עומדים בשיקולי השרות להמנעות מהרשעה, כפי שהוצגו בפס"ד כתב, ואינם רואים את התמונה הרחבה, הכוללת גם את המתלונן ואת סבלו.

לדבריו, עסקינן בעבירת אלימות חמורה ביותר, חבלה חמורה שהעונש הקבוע בצידה 7 שנות מאסר, בצרוף הסגת גבול כדי לעבור עבירה שעונשה מאסר למשך 4 שנים. הנאשמים לא נטלו אחריות על מעשיהם, לא הביעו חרטה ואין פגיעה מוכחת מעצם ההרשעה בעתידם.

בסופו של יום עתר למאסר בפועל, למאסר מותנה ולפיצוי המתלונן.

ב"כ הנאשמים עמדה על חלקו של האב ועל היותו הדמות הדומיננטית, בעקבותיה
נגררו הנאשמים, בנסיון לגונן עליו.

בקשה לראות בארוע
כארוע חריג לאורחות חייהם, כשלפניו ולאחריו לא היו מעורבים בפלילים.

עמדה על היותם בנים למשפחה נורמטיבית, כאשר אביהם, חרף היותו נכה צה"ל
עוסק מזה שנים בפעילות התנדבותית.

הפנתה להמלצות שרות המבחן, אשר ניתנו ע"י שתי קצינות מבחן שונות וביקשה לאמצן, בפרטה את פועלו של כל נאשם ונאשם.

נאשם 2, יליד 1982, היה בן
1/2
18
בעת ביצוע העבירות.
בקשה לנקוט כלפיו דרכי טיפול, בהיותו על סף הקטינות ומשקולי שיקום. אותה עת עמד בפני
גיוס וכיום הספיק לסיים את שרותו הצבאי בחיל התותחנים, לשביעות רצון מפקדיו.

להערכת מפקדו ביצע את תפקידו במסירות רבה, כשהוא מצליח לשלב בין חובותיו הצבאיים לחובות המשפחתיים, המחייבים אותו לעבוד במקביל לשרותו הצבאי, על מנת לסייע בפרנסת
המשפחה.

עובד כיום כאחראי צוות הקמת שלדי בניין, לשביעות רצון מעסיקיו וצפוי לקידום.

שרות המבחן התרשם כי הארוע מהווה טראומה לכל המשפחה ובעקבותיו לכידותה התערערה מאוד. חרף אי לקיחת האחריות התרשמו כי מבין שמתוך רצון לגונן על אביו פעל בדרך תוקפנית שתרמה להסלמת הארוע ועל כך מצר.

ההמלצה בעניינו - מבחן טהור למשך 18 חודשים במהלכם ישולב במפגשים קבוצתיים לאנשים שהופנו בגין עבירות אלימות תוך ביטול
ההרשעה, העלולה לחבל באופן משמעותי בעתידו המקצועי ולגרום לרגרסיה בתיפקודו בביטחונו ובדימויו העצמי.

נאשם 3, יליד 1981, היה בן 20 בזמן ביצוע העבירות. סיים את לימודיו
בהצטיינות. במקביל ללימודים עבד ב"בורגר קינג" בתפקיד "סופרויזר" וכיום, לאחר שחרורו מהצבא, עובד כמנהל משמרת. בצבא שירת כחשמלאי רכב, לשביעות רצון מפקדיו, ללא גילוי אלימות. מתעתד ללמוד באוניברסיטה.

שרות המבחן התרשם מבחור חיובי בעל תפיסות עולם נורמטיביות המבטא כאב רב עקב הסתבכותו,

עקב מצבו הנפשי של אביו וההשלכות על האוירה במשפחה.

להערכת שרות המבחן הרשעה עשויה לגרום לנסיגה במצבו הרגשי, לפגיעה בדימויו ובתכניותיו לעתידו המקצועי. משכך הומלץ על ביטול ההרשעה ועל העמדה במבחן למשך שנה.

ב"כ הנאשמים ביקשה, כזכור, להתייחס אל העבירות כאל מעידה רגעית בסיטואציה בה אביהם נפצע והם ביקשו להגן עליו.

לפיכך, עתרה לאימוץ המלצות שרות המבחן לביטול ההרשעה, על מנת שלא לפגוע בעתידם.

נאשם 2 הבהיר כי הגיב באופן שהגיב בזמן שראה את אביו מפרפר, וטען שלא הגיב באלימות.

נאשם 3 לא היה מסוגל להגיב.

האב הבהיר כי עברו להתגורר במקום אחר, על מנת לא להסלים את העימות, ומשלא התמקד בבניו אלא במתלונן הופסקו דבריו.

ואכן, ההתלבטות אינה קלה.

מחד, הנאשמים, צעירים לימים, נאשם 2 היה על גבול הקטינות, נאשם 3 היה חייל בעת ביצוע העבירות והארוע בעייתי מבחינתם. אביהם פעל בדרך אלימה כדי להפסיק מטרד, אשר יכול והיה קשה עבורו נוכח רקעו ונסיבותיו המיוחדות, מעבר לקשייו של אדם רגיל. משנהדף המתלונן לעבר דירתו הניף לעברם מוט ברזל, בצורה מאיימת, בדרישה כי יעזבו את המקום והם הגיבו כפי שהגיבו.

מאידך, החבלה מאוד קשה, בראש ביד ובחלקי הגוף האחרים, תוך שימוש בנשק קר, כאשר הנאשמים לא נטלו אחריות על מעשיהם, וכל המשפחה התגייסה על מנת לסייע בהגנתם,
תוך תמיכה
בגרסה
לא הגיונית ולא סבירה. אביהם, עד היום, חרף ההזדמנות שניתנה לו לומר דברים בזכותם בחר בהשמצת המתלונן.

אלו נטלו אחריות, הבינו את החומרה ואת הפסול במעשיהם ניתן היה לחשוב, וגם זאת לא על נקלה, על דרך השיקום ולשקול האם יש להעדיפה על פני האינטרס הציבורי. אולם, מקום בו רואים עצמם קורבן ומשליכים את האחריות על אחר אין מקום להעדפה האמורה.

אין לשכוח ואין לזנוח את האינטרס הציבורי, את הצורך בהרתעה ואת המתלונן, קורבן האלימות שלוחת הרסן.


איני שותפה לתרעומת שהביע ב"כ המאשימה כלפי שרות המבחן ומאמצת אני את שנאמר בע"פ 4872/95 מ"י נ' אילון ואח'.

"עבודת שירות המבחן היא ללא ספק עבודה ברוכה. השירות עושה עבודתו נאמנה, ומשקיע ידע זמן ומשאבים כדי להגיע לעומקו של כל מקרה ומקרה. זוהי עבודה בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה הנותנת בידי השופטים כלי חשוב ביותר להעזר בו במלאכת האיזון בין כל השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהטילו על העבריין את העונש ההולם. אלא שחוות דעתו של השירות מאירה את הפן השיקומי ומתמקדת בעבריין, ואילו חובתו של בית המשפט היא לתת דעתו לכל ההיבטים האחרים ששירות המבחן אינו מופקד עליהם" (שם, סעיף 10).

"... אל לנו לשכוח כי שיקום העבריין הוא אחת ממטרות הענישה ואין הוא יכול להאפיל על המטרות כגון הגמול וההרתעה החשובות לא פחות, והבאות להגן על האינטרס הציבורי ולתת משקל ראוי לכבודם של הקורבנות שהחברה אמורה לעמוד לימינם ולחזקם" (שם, סעיף 5 סיפא).

דברים
נוספים היפים לעניינו נאמרו באותו פס"ד ע"י כב' הש' שטרסברג כהן.

"מבחינת האינטרס הצבורי, אין זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנוהגים חברתיים מקובלים המגינים על גופו, רכושו וכבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים..." (שם, סעיף 6).

כן נאמרו דברים חשובים אודות נטילת אחריות אישית.

"... כל אדם הוא תולדה של ההשפעות הסביבתיות עליו מאז היוולדו - לבד מנתוניו הגנטיים - ואין בכך כדי לשחררו מליטול אחריות. אין לעודד אותו לגלגל כל כשלון אישי לפתחם של הוריו, מוריו, סביבתו רק לא לפתחו שלו עצמו. האחריות אותה עליו ליטול על עצמו מטילה עליו חובה לשלם בעצמו עבור מעידותיו ולא ללטוש עיניים לעבר מושיע מבחוץ. גישה כזו נוטעת במשיבים תחושה של חוסר אונים, של חוסר סיכוי וחוסר יכולת התמודדות תחת אשר תחזק בהם את התחושה שהם מסוגלים לשלם את המחיר, שהם חייבים זאת לעצמם, למשפחותיהם, לקורבנותיהם ולחברה; היא נוטעת בהם ייאוש, אין אונים, ותחושת כשלון, אבדן, והעדר סיכוי. מהבחינה האישית אין זה המסר שיש לשדר להם. אין זו הדרך לשיקומם ולגיבוש אישיותם. יש לחזק את רוחם ולהעמידם על כך שיכול אדם לשלם את חובו, לרצות את עונשו ולצאת מבית הסוהר מחושל יותר, עם עמוד שידרה משלו, עומד על רגליו הוא, חזק יותר ובוגר יותר משהיה כשנכנס לתוכו. יכול הוא לצאת בתחושה ששילם את חובו לעצמו, לקורבנותיו ולחברה כולה. יכול הוא לדעת כי באמצעותו הועבר המסר הנכון למי שיימצא במצב בו נמצא הוא כאשר ביצע את מעשיו הנפשעים, ושמסוגל הוא לפתוח דף חדש" (שם, סעיף 13).

נוכח חומרת המעשים ופגיעתם הקשה, מבלי להתעלם משיקולי ענישה אינדיווידואלים, בשים לב לאינטרס הציבורי ולקורבן העבירה ולא ניתן לאמץ את המלצת שרות המבחן לביטול ההרשעה.

הנאשמים היו אמנם צעירים לימים ונגררו אחר אביהם. ברם, הבאת הנשק הקר ועשיית השימוש בו כלפי ראשו של אדם, על כל הסיכונים הכרוכים בכך, מחייבת ענישה כואבת ומכבידה,
הכוללת מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת.

עם זאת, בהתחשב בנסיבותיהם האישיות, בגילם הצעיר, בעברם הנקי ולא אמצה עמם את מלוא חומרת הדין.

אשר על כן, הנני דנה הנאשמים לעונשים הבאים:

הנני דנה הנאשמים ל - 18 חודשי מאסר מתוכם 6 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים שלא יעברו את אותן העבירות בהן הורשעו, או כל עבירת אלימות מסוג פשע.

6 חודשי המאסר יכול וירוצו בעבודות שרות במידה וימצאו כשירים לבצעם.

הנאשמים יעמדו בפקוח שרות המבחן, נאשם 2 למשך 18 חודשים, ונאשם 3 למשך 12 חודשים, כפי המומלץ.
הנאשמים יפצו את המתלונן בסך של 5000 ₪ כל אחד. הפיצוי ישולם במזכירות ביהמ"ש
ב - 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים הראשון תוך 30 יום ויועבר ע"י המזכירות למתלונן.

הממונה על עבודות השרות מתבקש ליתן חוו"ד בדבר אפשרות ריצוי עונש המאסר בעבודות שרות.

כתובת הנאשמים: ארבע ארצות 25 ג'סי כהן
חולון.
אין טלפון ואין פלאפון.

ניתן לזמן הנאשמים גם באמצעות ב"כ - עו"ד עדי לבוק פלאפון 0506303096.

דוחה לקבלת חוו"ד ממונה ליום
16.12.04 שעה 11:30.

עותק מגזה"ד ישלח לשרות המבחן ולממונה על עבודות השרות.

ניתנה היום כ' בחשון, תשס"ה (4 בנובמבר 2004) במעמד הצדדים.


בן שלמה שירה, שופטת








פ בית משפט שלום 1029/02 מדינת ישראל נ' חן אבי , חן גיא , חן אלי (פורסם ב-ֽ 04/11/2004)