פסקי דין על משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז | פסקי דין על סעיד ענאתי

205/08 פ     19/05/2009




פ 205/08 משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' סעיד ענאתי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
פ
000205/08


בפני
:
דיתה פרוז'ינין
- נשיאה


19/05/2009




בעניין:
משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז


ע"י ב"כ עו"ד
י. טוניק

המאשימה


נ
ג
ד


סעיד ענאתי



ע"י ב"כ עו"ד
ר. מזאל

הנאשם

הכרעת דין

1.
ביום 17.3.08 הוגש נגד הנאשם כתב אישום בגין העסקת עובד זר בלא היתר, עבירה על סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991 (להלן- חוק עובדים זרים).

2.
בכתב האישום טענה המאשימה כי ביום 3.8.05 בשעה 11:40 או בסמוך לכך העסיק הנאשם, בנכס ברחוב רמב"ם 16 מבשרת ציון (להלן- "הנכס"),
עובד זר, תושב שטחים, בעבודות ריצוף.

3.
מטעם המאשימה העידו
מר ליאור ברקאי ממשטרת ישראל, תחנת הראל מבשרת ציון, מר רובי הרץ - בעל הנכס, מר נחמן גרשון - רכז אכיפה במשרד התמ"ת,
ומר צחי כהן שבתאי - מפקח במשרד התמ"ת. מטעם הנאשם העיד הנאשם.

4.
ואלה טענות המאשימה:
אין חולק כי העובד הזר, ג'מאל, הינו תושב שטחים, אשר עסק בעבודות ריצוף ללא היתר בנכס.
הנאשם היה במועדים הרלבנטיים קבלן לעבודות שיפוצים, והתקשר עם
מר רובי הרץ, בעל הנכס, בהסכם לביצוע עבודות ריצוף, ניקוי, צבע ובניית גדר. תפקידו היה להביא את בעלי המקצוע השונים, לרבות העובד שהועסק בריצוף, לפקח על עבודתם, ולשלם להם את שכרם. מהסכומים שקיבל לידיו שילם לבעלי המקצוע השונים שעבדו בנכס, ונטל שכר לעצמו. הנאשם עצמו הודה, הן בבית הדין והן בחקירתו במשרד התמ"ת, כי החוזה הוקרא והוסבר לו. לטענתו כי ההסכם נחתם עובר למועד הביקורת לא זו בלבד שלא נמצאו כל תימוכין, אלא שאף אם תתקבל הטענה, אין בכך כדי לשנות את תוכנו ומהותו של המסמך, כאשר בפועל פעלו הצדדים על פיו. הנאשם הודה במהלך חקירתו במשרדי התמ"ת ובבית הדין כי העובד הזר, כמו יתר העובדים שעבדו בנכס, הועסקו על ידו.

5.
מנגד טוען הנאשם טענות אלה:
הנאשם אינו יודע קרוא וכתוב, והוא המפרנס ארבעה ילדים מפגרים. הוא אינו מתמצא בדיני חוזים, והוחתם במחטף על חוזה שאינו בשפתו, ומבלי שהוסבר לו תוכנו. בעובדה שאינו קורא עברית יש כדי להפריך את החזקה הנוגעת לחתימתו של אדם על מסמך. מועד החתימה נעשה לאחר מועד הביקורת, והנאשם העלה טענה זו בהזדמנות הראשונה לפני בית הדין. הנאשם איננו קבלן, ותפקידו בנכס התמצה בהשגחה על הפועלים. בנוסף לכך העובד הזר לא הפליל בחקירתו את הנאשם, ולא העיד בפני
בית הדין. אין כל ראייה המצביעה על כך
שהנאשם, אשר אינו מכיר כלל את העובד הספציפי שנתפס, נכח במקום במועד הביקורת, ונגרמו לו נזקים ראייתיים בשל רשלנות המאשימה ומחדליה בחקירה.
לאמיתו של דבר הנאשם שימש כלי בידי בעל הנכס, שהינו המעסיק האמיתי, להסיט את האחריות מעל כתפיו.

6.
על פי הוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפליל [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 אציין כבר בראשית דברי כי יש לזכות את הנאשם מן העבירה של העסקת עובד בלא היתר, בניגוד להוראות סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, מחמת הספק.

7.
סעיף 2(א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים קובע כי העסקה שלא כדין משמעה:
”(א)
מעביד שעשה אחד מאלה –


(1)
העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל, והתקנות לפיו;..."
(2)
העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג, דינו - כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה, ואם נעברה העבירה לגבי עובד זר שהועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעביד, דינו מאסר שנה או קנס פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה."

סעיף 1 יג קובע כדלקמן:
”(א)
לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן התיר הממונה בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר;היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית.
(ב)
היתרים לפי סעיף זה יינתנו בשים לב, בין השאר, למאפייני שוק העבודה בענפי העבודה ובאזורי ההעסקה השונים.
(ג)
הוראות סעיף זה לא יחולו על העסקתו של עובד מסוג שהשר ושר הפנים קבעו לפי סעיף 2(ג) בחוק הכניסה לישראל."

סלע המחלוקת בהליך זה הינו האם היה הנאשם מעבידו של ג'מאל במשמעות סעיף 2(א) לעיל, ומהי נפקות הסכם ההתקשרות בינו לבין בעליו של הנכס לעניין זה.

8.
חתימתו של מתקשר על הסכם
מהווה, בדרך כלל, אינדיקציה לגמירת דעת מצידו להתקשר בהסכם, שכן כלל הוא כי אדם
החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו , הבין את תוכנו, וחתם עליו לאות הסכמה לאמור בו. על המבקש לסתור חזקה זו, הנובעת מניסיון החיים המצטבר
, להוכיח את גרסתו.
טענת הנאשם כי חתם על מסמך היוצר התחייבויות וזכויות חוזיות מבלי שקרא או הבין את תוכנו איננה טענת הגנה כשלעצמה, אלא אם הוטעה לחשוב כי תוכנו שונה באופן בסיסי ומהותי מכפי שהוצג בפני
ו. לכך נדרשות ראיות חזקות וברורות, עדות חד משמעית ופוזיטיבית. ראיות כאלה לא הובאו במקרה שלפני.
המסמך מ/2 אמנם לא נכתב בשפת האם של הנאשם, ואולם בחקירתו לפני מר נחמן גרשון, מפקח מטעם משרד התמ"ת, מסר הנאשם כי מר הרץ הקריא לו את החוזה (מ/5 ש' 29). בעדותו התכחש תחילה לגרסה זו (ע' 20 ש' 11-13), אך אישר אותה בהמשך חקירתו, תוך שהוא מוסיף כי הוסבר לו תפקידו כאחראי להבאת העובדים (ע' 20 ש' 17). לדבריו תפקידו באתר היה להביא עובדים ולהשגיח עליהם, אלא שנתבקש לכך ופעל בהתאם רק לאחר שנתפס ג'מאל (ע' 17 ש' 24-25, 29). לפיכך, הגם שעל פי עדותו ההסכם לא תורגם לו מילה במילה (עמ' 16 ש' 17-18, עמ' 20 ש' 6-7) והוא
אינו יודע אם יש הקבלה בין מה שהבין לבין האמור במסמך (ע' 20 ש' 20) אין מקום לחלוק על תוקפו של ההסכם, כאשר הנאשם עצמו מאשר, בבית הדין ובחקירתו במשרדי התמ"ת (מ/5
ש'
3,5),
כי הצדדים פעלו על פיו בכל הקשור לתפקידו של הנאשם, ומשקיימת הקבלה לעניין זה בין תוכנו לבין ההסבר שניתן לנאשם לגבי האמור בו, כעולה מעדותו.

9.
משנקבע כי ההסכם בין הנאשם למר הרץ תקף, נשאלת השאלה מתי נחתם ההסכם. הנאשם טוען כי מר הרץ החתים אותו בחופזה על המסמך (ע' 16 ש' 14-15, ע' 20 ש' 4 ) כשבועיים לאחר שנתפס ג'מאל (ע' 16 ש' 8). זאת בניגוד לעדותו של מר הרץ כי ההסכם נחתם לפני 8/08, ולפני תחילת העבודה (ע' 9 ש'
8-10, ש' 26-27).
גרסתו זו של
הנאשם לא הועלתה בחקירתו במשרדי התמ"ת על אף חשיבותה, משמעותה ונפקויותיה להליך הפלילי. מדובר, אם כן, בגרסה כבושה אשר לא הופיעה, אף לא במרומז, לפני הדיון המשפטי, למרות משקלה הרב בהגנת הנאשם. טענה מאוחרת מעין זו נושאת עימה תוית של חשד מעצם כבישתה, שכן על נאשם בפלילים, הטוען לחפותו, להיות הראשון להסב שימת לב החוקרים למידע מסוג זה, ולמסור כל מידע שברשותו, שיש בו כדי להרחיקו מן העבירה.
משקלה של גרסה כבושה אינו רב אלא אם ניתן הסבר סביר לכבישתה. וזה ההסבר שנתן לכך הנאשם (ע' 21 ש' 2-8):
”ש. שנשאלת על החוזה בחקירה מ/5 לא אמרת שום דבר על זה שלא הבנת את החוזה או על מועד מסויים שהוא נחתם.
ת. אני הבנתי מה שרובי אמר לי.
ש. אמרת לו משהו שהחוזה נחתם ביום כזה או אחר
ת. לא שאלו אותי מתי נחתם החוזה.
ש. לא ראית שום חשיבות להגיד שהחוזה נחתם לא ביום שמצויין בו.
ת. לא, לא שאלו אותי מתי, שאלו אם זו חתימתי ואמרתי שכן".

הסבר זה
רחוק מלסבר את האוזן ולהניח את הדעת. מה גם שאינו סביר כשלעצמו, לנוכח המועד שלו טוען הנאשם, דהיינו לאחר שנתפס ג'מאל, שהרי לו אכן היה ההסכם נחתם במועד זה, יש להניח שהנאשם היה מעלה שאלה מדוע נחתם ההסכם דווקא, ולאחר שכבר החלה העבודה.
לפיכך, יש לדחות את טענת הנאשם אף לעניין זה.

10.
טענה נוספת בפי הנאשם, ועניינה הנזק הראייתי שנגרם לו, לטענתו, בשל אי מיצוי הליכי החקירה בעניינו. זאת, משום שבחקירתו מסר העובד הזר ג'מאל גרסה העשוייה לסייע להגנת הנאשם, אולם המאשימה לא טרחה להביא את ג'מאל לעדות לפני בית הדין. יתר על כן, לא נעשה כל חיפוש במועד הביקורת להיווכח האם הנאשם היה בנכס ביום שבו נתפס ג'מאל. מדובר, אם כן, ברשלנות ראייתית שיש לזקוף לזכות הנאשם.
דינן של טענות אלו להידחות.

11.
דוקטרינת הנזק הראייתי פותחה בתחום המשפט האזרחי, ומכוחה מועבר נטל השכנוע מן התובע לנתבע, כאשר האחרון נושא באחריות לקשיים בהוכחת העובדות. הנטל במשפט הפלילי להוכיח כי העובדות החסרות אינן יוצרות ספק סביר רובץ ממילא על כתפי התביעה, ומשכך ספק אם יש נפקות מעשית להחלת הדוקטרינה בהליכים כגון אלו. זאת ועוד, ההלכה בדבר הנזק הראייתי משמעה הקמת חזקה עובדתית לפיה הראיות החסרות תומכות בגרסת התובע בנוגע לטענה העובדתית השנויה במחלוקת ביניהם. בדומה לחזקות אחרות המופעלות בסופו של המשפט, נזקקים לה רק כאשר ידוע שאין בנמצא ראיות רלבנטיות אחרות, היינו בהתקיים תיקו ראייתי. כלל זה אינו ישים במשפט פלילי; שהלוא אם הראיות שהובאו במסגרתו אינן מאפשרות להכריע בשאלה אם הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו, תתחייב המסקנה כי נותר ספק באשמתו ומן הדין לזכותו (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, 837 (2005)).
מקרה זה אינו נכלל בין המקרים החריגים שבהם עשוייה להיות נפקות למחדלים שנעשו, אם נעשו, בחקירה. רשות חוקרת אינה חייבת לאסוף ולהציג כל הראיות הקיימות במקרה פלוני, וממילא תישאל השאלה האם מצבור הראיות, מביא להרשעה בלא ספק סביר, בין אם נעשו מחדלים ובין אם לאו (ע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 18.5.2006).
על כן יש לדחות את טענות הנאשם אף לעניין הנזק הראייתי.

12.
מוסיף הנאשם וטוען כי המעסיק האמיתי של ג'מאל הוא בעליו של הנכס. ממכלול הראיות שהונחו בפני
ובשים לב להוראות הדין ולהלכה הפסוקה, עולה כי אין לשלול טענה זו, וכי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח כי הנאשם הוא שהעסיק את ג'מאל.
על פי הוראות ההסכם שנחתם בין הצדדים (מ/2), על הנאשם להביא עובדים מקצועיים לשיפוץ הנכס, ולפקח על עבודתם. ההסכם בין הצדדים הוא לקוני ביותר, בכל הנוגע למסכת היחסים שנוצרה בין הנאשם לבין מר הרץ, ובין שניהם לבין הפועלים שעבדו בשטח. על כן אין בלשון הכתוב כדי להקים לנאשם במפורש או במשתמע אחריות ישירה להעסקת העובדים. מדובר במתכונת העסקה משולשת, שבה בדרך הטבע תהא הנחת המוצא כי העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים לחוזה העבודה. הנחה זו לא הופרכה בענייננו, וכאמור לעיל ההסכם בין הצדדים אינו תומך בכך. לא נמצא ביסוס לטענת המאשימה כי הנאשם הודה בפני
בית הדין ובחקירתו במשרדי התמ"ת כי היה מעסיקו של ג'מאל, ולא הוכח, ברמת ההוכחה הנדרשת, קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הנאשם לבין ג'מאל. יתר על כן, בהודעתו אמר הנאשם כי אבי אשתו של מר הרץ ואשתו נתנו את ההוראות במקום העבודה (מ/5 ע' 2 ש' 19-20, ע' 15 ש' 4-10).
משמע, שמר הרץ או מי מטעמו ניהלו את העבודה במקום, ולא הנאשם.

13.
העובדה שהנאשם עצמו שילם את שכרם של הפועלים, אין בה כדי לגרוע ממסקנתי זו, שכן מדבריו עולה בבירור כי לא היה אלא צינור להעברת הכספים, ונתן את הכסף לפועלים מיד לאחר שקיבל אותו ממר הרץ (מ/5, ש' 11-12, ע' 2 ש' 22-23). יש להעדיף את גרסתו הראשונה (מ/5) על פני גרסתו בעדותו בבית הדין. יתר על כן, בהסכם אין הוראה מפורשת בעניין אופן התשלום, ולא נקבע כי חובה זו מוטלת על הנאשם. כל שנקבע הוא כי:
"יסוכם בצורה פרטנית מול כל בעל מקצוע סכום התשלום".

לא ניתן ליצור, על דרך השלמה פרשנית של החוזה, חיוב חוזי יש מאין, המחייב את הנאשם עצמו לשאת בשכר העובדים, במיוחד כאשר מדובר בסממן רב משמעות לעניין קיומם של יחסי עובד-מעביד. בעניין זה יש להוסיף ולומר כי בחקירתו במשרדי התמ"ת מסר מר הרץ כי הנאשם קיבל ממנו כספים עבור ביצוע העבודה והעביר תשלומים בהתאם לשאר בעלי המקצוע (מ/3 ש' 22-25). לכל אלה יש להוסיף כי בהודעתו הוסיף מר הרץ כי:
”בד"כ הקפדנו לבדוק שמדובר בעובדים ישראליים כהוכחה זהו היה הפועל היחיד שנתפס מתוך שישה פועלים ישראליים שעבדו במקום ביום הביקורת" (מ/3, ש' 31-33).

משמע שביחסים שנוצרו בין מר הרץ לבין הנאשם סבר מר הרץ עצמו כי החובה לברר את מעמדם של הפועלים מוטלת עליו, ולא על הנאשם.

14.
סוג הקשר האמיתי בין הצדדים נבחן בנסיבות העניין אף לאור העובדה כי בענייננו נמצא העובד במקרקעין המצויים בבעלותו של מר הרץ . הימצאותו בחצריו יוצרת חזקה כי מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין המחזיק במקרקעין, לבין העובד שנמצא שם. זוהי חזקה הניתנת, אמנם, לסתירה, אולם אין בחומר הראיות שהוצג לפני כדי לסתור חזקה זו, מה גם שהנאשם אמר בעדותו כי אינו מכיר את
העובד הספציפי שנתפס ג'מאל (עמ' 16 ש' 1-2), וכי במועד הביקורת כלל לא היה בנכס (עמ' 15 ש' 20-21). דבריו אלה לא נסתרו.
מר ברקאי מטעם המאשימה אכן העיד תחילה כי ראה את הנאשם במקום (עמ' 5 ש' 8) ואולם בהמשך חקירתו אישר כי אינו יכול לומר בפירוש כי הוא מוכר לו מהאירוע הספציפי או למקמו במקום נכון למועד הביקורת (ע' 5 ש' 24, ש' 29). יתר על כן, בדו"ח הפעולה שמילא (מ/1) לא נמצא כל תיעוד המתייחס להימצאותו של הנאשם במקום באותו מועד. תיעוד כאמור לא נמצא אף בדו"ח תאור המקרה של המפקח גרשון. אף שברשות המפקחים היתה מצלמה, כעולה מ- מ/6, אשר תיעדה את השיפוצים בנכס, לא צולם הנאשם במקום.

15.
סוף דבר-
על המאשימה להוכיח את
האשמה ברמת ההוכחה הנדרשת, ולהציג ראיות שיש בהן כדי לשכנע כי לא נותרה שאלה אמיתית בעניין התקיימות יסודות העבירה, הן על פי התשתית העובדתית של נסיבות המקרה, והן על פי המשמעות שמייחס הדין לעובדות אלו. בענייננו
לא שוכנעתי, במידה הנדרשת בדין הפלילי, כי האפשרות האחת והיחידה היא כי הנאשם הוא שהעסיק את העובד שנמצא באתר, ולא הוכח קיומו של קשר ישיר בין הנאשם לעובד הזר ג'מאל. האפשרות כי בעלי הנכס הינם המעסיקים האמיתיים
הינה מתקבלת על הדעת, נתמכת לכאורה בהוראות הדין, ואינה בבחינת גרסה תיאורטית בלבד.

לפיכך – אני מזכה את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום – העסקת עובד זר בלא היתר, בניגוד להוראת סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים - מחמת הספק.

לבקשת הצדדים תישלח הכרעת הדין בדואר רשום.

ניתן היום כ"ה אייר, תשס"ט (19 מאי, 2009)
בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

דיתה פרוז'ינין
, שופטת

000205/08פ
730 אילנית ג'והרי






פ בית דין אזורי לעבודה 205/08 משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' סעיד ענאתי (פורסם ב-ֽ 19/05/2009)