פסקי דין על אשכנזי אבי | פסקי דין על אשכנזי אורית | פסקי דין על אשכנזי שי | פסקי דין על אשכנזי עופרה | פסקי דין על אשכנזי גרשון | פסקי דין על שיכון ופיתוח לישראל בע"מ

37953/99 א     15/08/2002




א 37953/99 אשכנזי אבי, אשכנזי אורית, אשכנזי שי , אשכנזי עופרה,אשכנזי גרשון נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ




1


בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
ת.א 037953/99


בפני
:
כב' השופט אטדגי יונה

תאריך:
15/08/2002



בעניין:
1. אשכנזי אבי

2. אשכנזי אורית

3. אשכנזי שי

4. אשכנזי עופרה

5. אשכנזי גרשון





התובעים

נ ג ד


שיכון ופיתוח לישראל בע"מ





הנתבעת

נ ג ד


פרץ בוני הנגב בע"מ




צד ג'

פסק דין


1. התביעה היא לתשלום ליקויים בדירות שרכשו התובעים מאת הנתבעת, כאשר החברה הקבלנית המבצעת הינה צד ג' בתביעה.
הנתבעת וצד ג' הגיעו ביניהן להסכמה דיונית, לפיה צד ג' יישא בהוצאות פסק הדין (הנתבעת וצד ג' יקראו להלן: "הנתבעות").

2. להלן העובדות:
א. תובעים 1-2 רכשו דירתם ב-26/05/96 ודירתם נמסרה לידיהם ב-20/06/96.
תובעים 3-4 רכשו דירתם ב-01/08/93 ודירתם נמסרה לידיהם ב-20/09/93.
התובע 5 (ז"ל) רכש דירתו עם רעייתו (ז"ל) ב-01/08/93 ודירתם נמסרה לידיהם ב-20/09/93.
לבינתיים נפטר התובע 5. התובעים 1 ו-3, ילדיו של המנוח, הם שניים מארבעת יורשיו. (שלוש הדירות יקראו להלן: "הדירות").
בשנת 1999 הגישו התובעים תביעה בגין ליקויי בנייה שהתגלו בדירות וכן דרשו פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם.
בהסכמת הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, המהנדס יצחק ברמן (להלן : "המומחה"), שנתן חוות דעתו ביום 05/10/00 (להלן : "חוות הדעת").
המומחה מצא ליקויים בכל הדירות, וקבע כי מקורם בבנייה, ולא מבלאי סביר או שימוש לא נכון על ידי התובעים.
לפירוט חוות הדעת נגיע בהמשך.

3. תקופת האחריות / הודעה על הליקויים / הודעה בכתב.
א. הנתבעות מיקדו את עיקר טענותיהן וסיכומיהן בטענה כי התובעים היו חייבים על פי החוזה להודיע על הליקויים שבדירה בכתב, עד תום תקופת האחריות שנקבעה בחוזה, ומאחר והם לא עשו כן, לא קמה להם זכות לפיצויים בגין ליקויים אלה.
ב. התובעים טוענים, כי פנו לנתבעות, טלפונית, פעמים רבות בנדון.
בתצהיריהם הם מתארים מסכת ארוכה של פניות חוזרות-ונשנות, שלא נענו כלל על ידי הנתבעות, או שנענו באופן חלקי, ושבעקבותיהן נעשה תיקון בלתי מספק, לרוב, או תיקון שהחזיק מעמד זמן קצר והליקוי שב והופיע.
ג. מתוך תצהיר התובעים 3 ו-4:
(סעיף 4:) "במהלך המגורים בדירות התגלו ליקויים רבים. חלק מהליקויים התגלו זמן קצר לאחר הכניסה לדירות, וחלק מהליקויים הופיעו בהמשך. במסמך זה אנו מפרטים את הליקויים שקיימים בדירות, את הדיאלוג שניהלנו עם חברת שיכון ופיתוח, כדי לטפל ולתקן ליקויים אלו, והיחס אליו זכינו מהחברה."
(סעיף 16:) "ניהלנו מספר רב של שיחות טלפון עם החברה, דיווחנו על הליקויים וגם על הליקוי בחדר השירותים. ציינו בפני
הם שיש פיצוצים בטיח ושיש עקמת בקירות. נציגים מהחברה הגיעו לדירה, לאחר בדיקה נאמר שליקויים קיימים, אך את חלקם לא ניתן לתקן. הגיעו לדירה פועלים שתיקנו רק ליקויים בטיח וסדקים בקירות. נציגי החברה לא הסכימו בשום אופן לתקן את הליקוי בחדר השירותים. השיחה אתם הפכה לויכוח קולני ונאמר לנו שליקוי כזה לא ניתן לתקן, וגם מרצפת שבורה בחדר זה לא רצו לתקן. הרגשנו ואף ציינו בפני
נציגי החברה שעבודות התיקון שנעשו הם זמניות מאוד, לא יחזיקו מעמד ולא רציניות, אך גם תגובת החברה הייתה מאד לא רצינית (סוף שנת 1994)."
(סעיף 18- בהתייחס לרטיבות בחדר השירותים והאמבטיה:) "... במשך חצי שנה ניהל גרשון דו שיח עם שיכון ופיתוח בעניין זה, בעיקר עם מר יוסף מירושלים. לאחר חצי שנה מר יוסף ביקר בדירה, גילה שהרטיבות רצינית, וציין שיחזור שוב עם בעל מקצוע. בעל המקצוע הגיע כעבור שבוע, ביקר בדירות העליונות באותו הצד, כדי לאתר את מקור הנזילה, אך לא פתר את הבעיה..."
"...שוב החל סבב טלפונים, ייצרנו קשר עם החברה שוב ושוב, ויוסף הבטיח לחזור שוב..."
"...חלפו חודשיים, הרטיבות פסקה, אך הצחנה בדירה 14 לא נעלמה. כתמי העובש והטיח לא תוקנו כפי שהובטח. גרשון יצר מספר פעמים קשר טלפוני, גם אז פוזרו הבטחות, אך עד היום העניין לא טופל...".
( סעיף 20:) "ניהלנו עוד מספר שיחות טלפון עם נציגי החברה מירושלים. התקשרנו מספר פעמים, לעיתים גם ממקומות העבודה, ושוחחנו לרוב עם מר יוסף. היחס המזלזל אליו זכינו וחוסר ההתייחסות הביאו אותנו למסקנה ש"אין עם מי לדבר"."
(ולעניין גילוי ליקויים מאוחרים או ליקויים שתוקנו ושבו – סעיף 21:) "...הזמנו מהנדס מחברת טרמינל. לאחר בדיקה, הוא אישר את קיומם של הליקויים אותם ציינו וציין ליקויים רבים נוספים. אנו חייבים לציין שממצאי המהנדס גרמו לנו להלם.
ידענו על קיומם של מספר ליקויים, אך לא תארנו לעצמנו את ההיקף האמיתי של הליקויים, חומרת הליקויים, וגודל הנזק. הוא ציין שחלק מן הנזקים ילכו ויחמירו עם הזמן, ולצערנו, הוא צדק, בייחוד לגבי הבעיות בריצוף. תיקוני הטיח אותם ביצוע הפועלים לא החזיקו מעמד, החלו שוב להתגלות פיצוצים בקירות. אנו מנסים להסתיר אותם באמצעות צבע, אך כעבור פרק זמן הם שוב מתגלים.
ליקוי נוסף שאותו ציין המהנדס – התחילו להתגלות סדקים במרצפות, הן בדירה 9 והן בדירה 14. התופעה התחילה בשלב מוקדם בדירה 14, ודווחנו על כך לחברה (יצרנו קשר טלפוני), והתופעה החלה אף בדירה 9. הסדקים הלכו והתרחבו, וממשיכים להתרחב גם היום. המראה מאוד מכוער...".
וכך מסוכמים הדברים על ידי התובעים (סעיף 32:) "... חורה לנו שהנכס היקר לנו מכל אינו כפי שסברנו. יום יום ליקויים רבים הולכים ומחמירים וגורמים לנו לייאוש רב. כמו שציינו ניסינו להידבר עם החברה, אך נתקלנו באטימות וביחס מזלזל...".
בבית המשפט העידה התובעת 4 כך (עמ' 5):
"דיברתי איתם המון פעמים. אני לא זוכרת תאריכים. התקשרנו מהבית שלי, מהבית של חמי, מהעבודה של בעלי..."
ד. דברים דומים העלו התובעים 1 ו-2 בתצהירם: על כך שהודיעו על הליקויים הנראים לעין מיד עם התגלותם (סעיף 2), על כך שהליקויים שתוקנו שבו והופיעו (סעיף 32), על כך שהבטיחו להם להגיע בסוף השנה לעשות "בדק בית" ולא באו (סעיף 6).
בבית המשפט העיד התובע 1 על פניותיו הטלפוניות לנתבעות, שלא נענו (עמ' 13).
ה. יצוין, כי התובעים 1-4, ובמיוחד התובעים 3-4, העידו גם באשר לדירתו של הנתבע 5 המנוח, שכן בתור בניו וכלותיו טיפלו בעניינו והיו מעורבים בכל פניותיו לנתבעות בגלל מגבלותיו הרפואיות באותה עת (תצהיר התובעים 3-4, סעיף 20).
ו. התובעים ובמיוחד התובעת 4, שעדותה הייתה הדומיננטית ביותר, הותירו רושם אמין מאוד על בית המשפט.
עדות התובעת 4 הייתה עקבית, בוטחת ונרגשת. נראה בעליל, כי אופן טיפול הנתבעות בתלונות התובעים גרם לה ולשאר התובעים עגמת נפש רבה.
ז. מטעם הנתבעות העידו מפקח אגף התחזוקה בסניף ירושלים של הנתבעת, מר יוסי כהן, ומנהל מחלקת תלונות דיירים של צד ג', מר שמעון אביבי.
יוסי כהן טיפל בשעתו בדירות התובעים ובתלונותיהם (עדותו עמ' 18). בתצהירו הוא מציין את התלונות שהתקבלו ואופן הטיפול בהם. הוא ציין כי חלק מהתיקונים שביצעה צד ג' לא היה מוצלח, אך לשם כך פנה לקבלן אחר שביצע את התיקונים כנדרש (סעיף 10.3.3 לתצהירו).
אולם, בעדותו בבית המשפט הודה, כי הוא אינו זוכר אם הדיירים פנו אליו בטלפון, ואינו יודע אם הליקויים שתוקנו חזרו (עמ' 18).
ח. ח. מר אביבי העיד בתצהירו כי כל תלונות התובעים, שהועברו לצד ג' על ידי הנתבעת, טופלו. בבית המשפט הסכים עם ב"כ התובעים, כי הוא אינו יכול לדעת מה היו פניות התובעים לנתבעת, מעבר לאלו שהועברו לצד ג' (עמ' 17), וכן שהוא אינו יכול להתייחס ספציפית לתיקונים שנעשו בדירה זו, האם בוצעו כהלכה (עמ' 17).
ט. ט. מסקנתי העובדתית, היא כי התובעים פנו אמנם, בכתב, אל הנתבעות רק לאחר תום התקופה הנקובה בהסכם, אולם הם פנו אליהן פעמים רבות בעל פה (בעיקר בטלפון). הפניות נעשו מיד עם גילוי הליקויים, והנתבעות היו מודעות היטב לקיומם של ליקויים אלה.





4. טענות הנתבעות – היבט משפטי.
א. פסיקת בית המשפט העליון כבר דחתה טענתו של קבלן, כי לא ניתנה לו הודעה על קיום הליקויים בתוך תקופת האחריות, וכי לא ניתנה לו הודעה בכתב בדבר הליקויים.
כך נקבע בע"א 4445/90 "עמיגור" (ניהול נכסים) בע"מ נ' מאיוסט ואח' (לא פורסם) (להלן: "עמיגור"):
"אף אם תאמר, כי ההודעה על הליקויים לא נשלחה בכתב, כאמור בחוזה, עדיין אין בכך, בנסיבות המקרה, כדי לפתור את המערערת מחבותה לתיקון הליקויים. ההודעה בכתב נדרשת כדי לוודא, שהמערערת יודעת על הליקויים ותוכל לתקנם כנדרש. אך במקרה הנדון אין ספק שהמערערת ידעה על הליקויים, שהרי בפועל עסקה בתיקון הליקויים. לכן, אפילו אם נאמר כי לא נשלחה למערערת הודעה בכתב, יש מקום להוסיף ולומר, כי המערערת ויתרה על הכתב".
וכן ראה: ע"א 2299/99 שפייר נ' דיור לעולה בע"מ, פד"י נה(4) 213.
ב. יתירה מזו, יש בעמידת הנתבעות על דרישה זו (של הודעה בכתב), בנסיבות הנדונות, משום חוסר תום לב (השווה: עמיגור, סעיף 8(א) סיפא).
ג. כן אני מוצא מקום לסברה, כי יש בקביעת תנאי זה בהסכם משום תנאי מקפח לפי סעיף 4(6) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982.
ראה: אביחי נ' ורדי, עו"ד, דיני מכר דירות – ליקויי בנייה והבטחת זכויות הרוכשים (להלן: "ורדי"), עמ' 85-88.
ד. כמו כן, אני סבור, כי יש בכך משום התנאה על אחריות הקבלן לתיקון ליקויי בנייה, לפי חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973.
ה. וכך נכתב בספרו של א. זמיר, מכר (דירות), פירוש לחוקי החוזים, מיסודו של ג. טדסקי (להלן: "זמיר"), עמ' 542:
"במקרים רבים, ההוכחה הטובה ביותר לכך, שהמוכר קיבל הודעה על אי התאמה כלשהי תימצא בניסיונות שלו לתקנה. על פי עקרון תום הלב, בהתאם למגמת החקיקה והפסיקה שלא לדקדק בדרישות פורמליות ובהתאם למדיניות של הקלה עם הצד שנפגע מהפרת החוזה, אם הוכח שהמוכר ידע על אי ההתאמה הרי שהוא לא יוכל לעורר טענה כלשהי לגבי הדירה שבה הודע לו עליה."
וראה הפסיקה הנזכרת שם.
ועוד נאמר שם (עמ' 559): "קשיים ביצירת קשר עם המוכר, ובמיוחד התעלמות שלו מהודעות קודמות (למשל, הודעות על אי ההתאמה האחרות עשויים להצדיק הארכה של פרק הזמן הסביר למתן ההודעה על אי התאמה".
וראה הפסיקה הנזכרת שם .
ויפים הדברים הנזכרים לעיל לענייננו.
ו. באשר לחתימות התובעים על פרוטוקולי מסירה ותיקון, כבר נקבע כי אין עוד כמעט משמעות משפטית לכך, לאור אופיו הקוגנטי של חוק המכר (דירות). ראה: זמיר, עמ' 546.

5. רכישה מאוחרת של התובעים 1 ו-2.
כאן המקום לציין, כי התובעים רכשו את דירותיהם באותו בניין, על מנת לסייע בטיפול באמם החולה של התובעים 1 ו-3, כלתם של התובעות 2 ו-4 ואשת התובע 5, וכן בתובע 5 עצמו, ועל רקע היחסים המשפחתיים ההדוקים, הכל כמתואר בתצהירי התובעים.
משום כך, לא נמנעו התובעים 1 ו-2 לרכוש דירה באותו בניין, גם לאחר הליקויים שהתגלו בדירות התובעים האחרים.

6. חוות דעת המומחה.
א. המומחה מצא ליקויים רבים בכל הדירות, וקבע כי מקורם בבנייה ולא מבלאי סביר או שימוש לא נכון על ידי התובעים.
הסעיף העיקרי בליקויים, הן מבחינת העלות והן משום שהוא מחייב פינוי הדירה למשך זמן התיקונים, הוא הצורך בהחלפת כל הריצוף בכל הדירות וביצוע ריצוף מחודש על מצע טיט מלא ותקין המונח על גבי שכבת חול מעורב בצמנט.
הליקוי השני בחשיבותו נובע מהצורך בתיקוני טיח וסדקים וצביעה מחודשת, מעבר לכך לא נמצאו ליקויים משמעותיים.
ב. סעיף בחוות הדעת שהותיר המומחה לשיקול דעתו של בית המשפט הוא: הגדלת רוחב הגומחה למקרר בדירת התובעים 3 ו-4. תובעים אלה טענו, כי ביקרו בדירה לדוגמא, שנציג הנתבעת מסר להם, כי כל הדירות האחרות זהות לה, ומדדו את גומחת המקרר. בהתאם אליה רכשו מקרר ברוחב מסוים. כשנכנסו לדירה שרכשו התברר להם, כי הגומחה קטנה יותר ואינה מתאימה למקרר שנרכש. הנתבעת סירבה להרחיב את הגומחה, ובשל כך נאלצו להחליף את המקרר, אך הם נותרו מספר ימים ללא מקרר, וכן נאלצו לשלם בעד ההובלה הכפולה.
נציג המכירות של הנתבעות לא העיד, ואני מאמין בעניין זה לתובעים.
משהתובעים החליפו את המקרר, המתאים לגומחה הקיימת, ומשהמומחה קבע כי רוחב הגומחה הקיים הינו מקובל (תשובתו לשאלות ההבהרה של הנתבעות), אינני מוצא עוד מקום לחייב עבור עצם הגדלת רוחב הגומחה, אך הפיצוי שפסק המומחה בשל סעיף זה הולם את ההוצאות והנזק המסוימים שנגרמו להם בשל כך, ולפיכך אני מותיר פיצוי זה על כנו.
ג. המומחה קבע כי כל הליקויים ניתנים לתיקון.
ד. המומחה קבע את עלות הליקויים לתיקון לפי שתי אפשרויות:
1. ביצוע על ידי הקבלן. 60221
2. ביצוע על ידי התובעים בעצמם.
לביצוע על ידי התובעים יש להוסיף 20% על עלות הביצוע על ידי הקבלן וכן את סכום המע"מ.



ה. העלויות שנקבעו הן כדלקמן:
דירת התובעים 1 ו-2: קבלן - 24,700 ₪, התובעים – 34,700 ₪.
דירת התובעים 3 ו-4: קבלן – 30,600 ₪, התובעים – 43,000 ₪.
דירת התובע 5 : קבלן – 28,800 ₪, התובע – 40,400 ₪.
ו. המומחה העריך את משך הזמן הנדרש לביצוע התיקונים, כדלקמן:
דירת התובעים 1 ו-2: 18 ימי עבודה.
דירת התובעים 3 ו-4 : 21 ימי עבודה.
דירת התובע 5 : 21 ימי עבודה.
ז. המומחה העריך את משך הזמן, שבו ידרשו התובעים לפנות את הדירה בשל העבודות:
התובעים 1 ו-2: 9 ימים.
התובעים 3 ו-4: 10 ימים.
התובע 5: 10 ימים.
ח. המומחה בדק גם ליקויים ברכוש המשותף של הבניין, בו מצויות הדירות, ומצא בו ליקויים שונים, שגם הם נובעים כולם מן הבנייה וניתנים לתיקון.
עלות התיקונים הוערכה בסך של 6,200 ₪ - עלות לקבלן, ובסך 9,000 ₪ -עלות לתובעים.
ט. חוות דעת המומחה מפורטת, בהירה ומנומקת, ואני מאמץ את כל האמור בה.
י. כל העלויות הנקובות בחוות הדעת נכונות ליום עריכתה: 05/10/00.

7. תיקון על ידי הנתבעים או מתן פיצוי?
א. האם יש לאפשר לנתבעות לתקן את הליקויים, כנדרש על ידן, או שיש לפסוק פיצוי על בסיס תיקונם על ידי התובעים?
במחלוקת נצחית זו שבין הקבלן לרוכש יש לחתור, לדעתי, ככל הניתן, לפסיקה שתשים קץ להתנצחויות ולהתדיינות שביניהם. הניסיון מוכיח, שכאשר התאפשר לקבלן לתקן את הליקויים, הדבר רק פתח חזית חדשה בשאלה האם הליקויים תוקנו כנדרש ובמועד הנדרש, ואם לא – מי גרם לכך? וכיוצ"ב. לעומת זאת, פיצוי על בסיס תיקון הליקויים על ידי הרוכש שם קץ למחלוקת.
ראה: ורדי, עמ' 328, והפסיקה הנזכרת שם.
וכן ראה: ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה, פד"י נ"ה(2)858, עמ' 863.
מובן, כי הכרעה בשאלה זו צריכה להתחשב בנתונים נוספים, כמו: הפער הכספי שבין העלויות השונות, התנהגות הצדדים, מהות הליקויים וכיוצ"ב.
בענייננו: הפער הכספי שבין העלויות השונות אינו גדול במיוחד; עבר זמן רב מאז הכניסה לדירות (דירות התובעים 3,4,5 – 9/93 ודירת התובעים 1,2 – 6/96); הליקויים הצריכים תיקון הם כמעט בכל חלקי הדירה (החלפת כל הריצוף), ודורשים פינוי הדירות; הנתבעות לא רק שלא הוכיחו כל נכונות לתקן הליקויים הן אף מתכחשות להודעות שנמסרו להן ע"י התובעים; קיימים חשדנות וחוסר אימון מוחלט בין הצדדים, ולכן אין כמעט ספק שתיקון הליקויים ע"י הנתבעות, לא ישים קץ להתנצחויות שביניהם; תיקון על ידי הנתבעות יצריך פיקוח ובדיקה נוספת של המומחה ונמצא שכר הפער שבין שתי העלויות יוצא בהפסד שכר טרחתו הנוסף של המומחה.
לאור כל השיקולים דלעיל, אני מחליט כי החלופה של פסיקת פיצוי על פי עלות תיקון הליקויים על ידי התובעים, כמפורט בחוות הדעת, היא הדרך הראויה.




8. פינוי הדירות.
התובעים טוענים בסיכומיהם כי תקופת השכירות המינימלית שבנמצא היא 3 חודשים. דבר זה צריך היה להוכיח במהלך המשפט, ולא הוכח. יחד עם זאת, אני מסכים כי שכירת מקום חילופי לפרק זמן קצר מחודש אחד אינו מעשי, אלא אם מדובר בשכירת חדרים במלון לפרק הזמן שנקב המומחה (9-10 ימים). אזי, סביר למדי כי עלות זו תשווה לעלות שכירת דירה "רגילה" למשך חודש. אני סבור, כי תוצאה זו סבירה גם לאור פרק הזמן הנדרש להשלמת כל העבודות ( 18-21 ימי עבודה), ובהתחשב באיחורים האפשריים של מבצעי העבודות, ניקוי וסידור לאחר מכן וכיו"ב.
גם עלות שכירות דירה במקום מגורי התובעים (קרית מלאכי) לא הוכח, ובעניין זה יאמוד בית המשפט שכירות זו כמיטב ניסיונו וידיעתו.
אני אומד עלות זו בסך השווה ל-3,000 ₪ לחודש.
יחד עם זאת, אינני פוסק הוצאה זו עבור פינוי דירת הנתבע 5, אשר נפטר. התובעים 1 ו-3, שניים מיורשיו, זכאים בין כה לפיצוי בשל פינוי דירתם. שני היורשים האחרים אינם בין התובעים, ומכל מקום לא צוין ולא הוכח אם הם מתגוררים בדירה זו.

9. פיצוי עבור דירת התובע 5.
כאמור, על פי צו הירושה, שהומצא רק לאחר תום שלב הראיות (אך בהתאם להחלטתי בנדון), התובעים 1 ו-3 הם שניים מיורשי המנוח, התובע 5.
תקנה 27 לתקנות סדרי הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אינה מונעת מתן

פסק דין
רק משום שלא צורף אחד מבעלי הדין הראויים ליטול חלק בתביעה. יחד עם זאת, מתן הפיצוי יוכפף להמצאת הסכמתם בכתב של יתר היורשים, כמפורט להלן.



10. הרכוש המשותף.
התובעים הינם רק חלק מבעלי הרכוש המשותף במבנה, שבו מצויות דירותיהם.
גם כאן רלבנטית תקנה 27 לתסד"א הנ"ל, והדבר אינו מונע מתן

פסק דין
.
אך גם כאן יוכפף מתן הפיצוי להמצאת הסכמתם של כל בעלי הרכוש המשותף, כמפורט להלן.

11 עגמת הנפש.
אין כל ספק, מכל המתואר לעיל, ומכל האמור בעדויות התובעים, כי נגרמו להם סבל ועגמת נפש מרובים. כמו כן, יגרמו סבל ועגמת נפש נוספים מהצורך להתפנות מהדירות ולפנות ציוד וריהוט מתוכן למשך זמן ביצוע העבודות, לסדר את הדירות מחדש וכו'.
עקב פטירת התובע 5, וכיוון שיורשיו התובעים 1 ו-3 מפוצים, בין כה, בשל ראש נזק זה, לא יהא זה ראוי לפסוק פיצוי נוסף בגין התובע 5.
הסכומים שיפסקו עבור ראש נזק זה, יוערכו על פי אומדן כיום.

12. הוצאות.
התובעים הוציאו לצורך ניהול תביעה זו, מלבד תשלום האגרה, גם עבור הכנת חוות הדעת מטעמם וכן עבור חלקם בשכר טרחתו של המומחה ברמן.
הסך המצטבר, כנזכר בסיכומי התובעים (סעיף 6) עומד ע"ס של
כ-17,000 ₪, ושרוע על פני תקופות שונות (מ-96 ועד להיום).
על מנת שלא לסרבל על אופן החישוב אני פוסק הוצאות בסכום גלובלי, נכון להיום, של 20,000 ₪, שיחולק כך: 7,500 ₪ לתובעים 1 ו-2, 7,500 ₪ לתובעים 3 ו-4 וסך של 5,000 ₪ לתובע 5.



13. לסיכום.
לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, כדלקמן:
א. לתובעים 1 ו-2:
1. עלות התיקונים 34,700 ₪.
2. פינוי הדירה 3,000 ₪.
3. עגמת נפש 7,500 ₪.
4. הוצאות 7,500 ₪.
5. שכ"ט עו"ד 10,000 ₪.
ב. לתובעים 3 ו-4:
1. עלות התיקונים 43,000 ₪.
2. פינוי הדירה 3,000 ₪.
3. עגמת נפש 10,000 ₪.
4. הוצאות 7,500 ₪.
5. שכ"ט עו"ד 12,000 ₪.
ג. לתובע 5:
1. עלות התיקונים 40,000 ₪.
2. הוצאות 5,000 ₪.
3. שכ"ט עו"ד 8,000 ₪.
התשלום עבור התובע 5 יועבר לידי התובעים 1 ו-3, בכפוף להמצאת הסכמתם בכתב של שני היורשים האחרים הנזכרים בצו הירושה תוך התחייבות התובעים להעביר להם את חלקם. לא תומצא הסכמה כאמור, תשלם הנתבעת לתובעים 1 ו-3 את חלקם היחסי בלבד (מחצית).



ד. הרכוש המשותף.
1. עלות התיקונים 9,000 ₪.
2. שכ"ט עו"ד 1,500 ₪.
התשלום עבור הרכוש המשותף יועבר לידי התובעים 1 עד 4 בכפוף להמצאת הסכמתם של כל יתר הבעלים של הרכוש המשותף שבבניין, תוך התחייבות התובעים להעביר להם את חלקם. לא תומצא הסכמה כאמור, תשלם הנתבעת לתובעים 1 עד 4 את חלקם היחסי בלבד, על פי חלקם ברכוש המשותף, כפי שהדבר משתקף בנסחי רישום המקרקעין.
ה. לסכומים עבור עלות התיקונים, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום עריכת חוות הדעת, 05/10/00, ועד לתשלום בפועל. ליתר הסכומים, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
ו. על פי ההסכמה שהושגה בין הנתבעת לצד ג', אני מחייב את צד ג' לשלם לנתבעת את כל הסכומים, בהם חוייבה, ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר.

ניתן היום ז
' באלול, תשס"ב (15 באוגוסט 2002) בהעדר הצדדים הנ"ל.

אטדגי יונה
, שופט









א בית משפט שלום 37953/99 אשכנזי אבי, אשכנזי אורית, אשכנזי שי , אשכנזי עופרה,אשכנזי גרשון נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/08/2002)