פסקי דין על יניב בכר | פסקי דין על אמיר בן שך - אמינות סוכנות ביטוח בע"מ הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ

110510/99 א     14/08/2002




א 110510/99 יניב בכר נ' אמיר בן שך - אמינות סוכנות ביטוח בע"מ הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ




1


בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א 110510/99


בפני
:
כב' השופטת פליגלמן פנינה

תאריך:
14/08/02



בעניין:
יניב בכר





תובע

נ ג ד


אמיר בן שך - אמינות סוכנות ביטוח בע"מ
הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ





נתבע

פסק דין


מבוא

התובע הינו הבעלים והמפעיל של מונית מסוג מרצדס שנת יצור 1997, אשר במועד הרלוונטי לתביעה שבפני
היתה מבוטחת בפוליסה לבטוח מקיף אצל הנתבעת באמצעות סוכן הבטוח אמיר בן שך – אמינות סוכנות לביטוח.
יצויין כי פוליסת הבטוח מעולם לא נשלחה לתובע עפ"י טענתו, (כך עפ"י דברי הסוכן (עמ' 10 שורה 9 לפרוטוקול ישיבת 25.4.02).

ביום 11.10.98 היתה המונית מעורבת בתאונת דרכים ברח' טשרניחובסקי ברחובות וכתוצאה מתאונה זו ניזוקה בחלקה האחורי והקדמי.

התובע הודיע לסוכן אודות התאונה וביקש, מתוך מחשבה לצמצם את נזקי ההשבתה הצפויים בגין תיקון המונית ובהיות המונית מקור פרנסתו, לקבל פיצוי גלובלי על מנת שיוכל לתקן המונית מעת לעת ולצמצם את ימי ההשבתה.

עד כאן הכל סגי ומהלך שכזה ידוע ומקובל בתחום יחסי מבוטח מבטח.

משלב זה ואילך הסתברו הדברים. הנתבעת שלחה מטעמה את השמאי צוריאל, על מנת שיבדוק את המונית ויעריך את גובה הנזק, הלה בדק את המונית ביום 13.10.98 וערך דו"ח מוקדם בו לא כלל השמאי את עלות העבודה וכך קבע כי יש להשתמש בחלפים משומשים או תחליפיים במקום בחלפים חדשים ומקוריים, וזאת למרות שגילה של המונית בעת התאונה היה בן פחות משנתיים.

דו"ח זה לא הומצא לתובע בכל שלב שהוא – הדוח גולה בפעם הראשונה לאחר שניתן צו לגילוי ועיון במסמכים ובמהלך המו"מ הוצע לתובע פיצוי גלובלי בסך של 14,000 ₪ כאשר התובע שנוהל למעשה את המו"מ כ"שעיניו קשורות"מאחר ותוכן הדו"ח לא הובא לידיעתו ומאחר ושם יהבו בסוכן הבטוח ובשמאי מטעם התובעת הסכום לפיצוי המוצע בשלב הראשון ואף חתם על כתב ויתור. למצער יצויין כי מסכום זה ביקשה הנתבעת לנכות סך של 6,000 ₪ בגין השתתפות עצמית על פי הפוליסה שאף היא היתה בבחינת נעלם לתובע.

התובע לאחר שחתם על שטר הוויתור חרך בדעתו ולאחר שהתייעץ עם השמאי ויקטור עידן מצא לבטל את הסכמתו ומכאן התביעה שבפני
.

טוען התובע בפני
בקליפת אגוז כי גובה הנזק הנכון והאמיתי שנגרם למונית הינו זה המפורט בחווה"ד של השמאי עידן מטעמו וכי בהותו מבוטח בבטוח מקיף זכאי הוא לפיצוי בגין נזק זה בניכוי הסך של 2,000 ₪ בגין השתתפות עצמית וכן זכאי הוא לפיצוי גלובלי על פי אומדנה בגין הפסד ימי עבודה ולחיוב הנתבעת בריבית עונשית על פי סעיף 28 לחוק חוזה.

הנתבעת מאידך דוחה טענותיו של התובע. לטעמה, כעולה מסיכומי ב"כ מדובר בתביעת מרמה של התובע שהאדיר את נזקיו, על אף שלגירסתה תוקנה במחיר נמוך בהרבה, עוד טענה הנתבעת כי יש לנכות מכל סכום שיפסק סך של 6,000 ₪ בגין השתתפות עצמית, לחילופין טוענת הנתבעת כי אין התובע זכאי אלא לפיצוי על יסוד חוו"ד של השמאי צוריאל מטעמה.

דיון

ראשיתם של דברים אומר כי למקרא הסיכומים והפרוטוקול עולה כחוט השני כי טענותיה של הנתבעת בדבר "מרמה" וחוסר נקיון כפים של התובע מחד ותקיפת חוו"ד השמאי ויקטור עידן כחוו"ד שנערכה שלא על יסוד בדיקה בפועל של המונית, מוטב היה להן ולא הטענה שכן בנסיבות הענין "הפוסל במום במומו הוא פוסל".
60221
מחומר הראיות עולה בברור כי הנתבעת, לטעמי, נהגה במקרה שבנדון בדרך המנוגדת להנחיות לטיפול בתביעות רכב שהוצאו ע"י המפקח על הביטוח. אמנם הנחיות אלה שצורפו לסיכומי ב"כ התובע מועדן מאוחר, אך יש בהן כדי ליתן אמת מידה מהי, הדרך הנאותה שעל חברות הבטוח לטפל בתביעתו של מבוטח, גם עובר להניות אלה.

מן העדויות שבפני
עולה כי התובע כלל לא קיבל לידיו את פוליסת הביטוח לא במישרין מאת הנתבעת ולא באמצעות הסוכן.

התובע, אשר נדהם לגלות כי הנתבעת מבקשת לנכות מכל סכום של פיצוי שיקבע דמי השתתפות עצמית גבוהים בעליל בסך של 6,000 ₪, שלטענתה מפורטים באותה פוליסה מצוי עצמו זועק חמס כי הסכום שסיכם עם הסוכן עמד על הסך של 2,000 ₪. והנתבעת אחזה בטענותיה לכל אורך הדרך ורק ביום ישיבת ההוכחות התייצב ב"כ והצהיר לפרוטוקול:
"כמי שמייצג חב' בטוח ציבורית עשיתי בדיקה והתברר כנראה שיש צדק בדברי התובע וההשתתפות העצמית צריכה להיות 2,000 ₪.

והדברים מדברים בעד עצמם דא עקא שהצהרה זו, בעקבות ברור נשמעה מפי הנתבעת באמצעות ב"כ רק ביום 25.4.02 קרי 4 שנים לאחר מועד קרות מקרה הבטוח ותמצא שואל האם לא ניתן היה לבצע ברור זה בזמן אמת סמוך למועד המו"מ עם התובע? – שאלה זו מעוררת ספק רב בדבר כנות פעולותיה של הנתבעת.

ואם בכך לא סגי – כאמור וכעולה מן הפרוטוקול והעדויות נמנעה הנתבעת מלהציג בפני
התובע את דו"ח השמאי מטעמה ונאלצה לגלותו רק לאחר מתן צו לגילוי ועיון במסמכים.

מאידך ניהלה עימו הנתבעת מו"מ, בהכירה את מצוקתו ונסיונו לצמצם במידת האפשר את ימי ההשבתה לפיצוי גלובלי תוך הטעיה – קרי הסתרת הדו"ח והסכומים הנקובים בו וכן הסתרת הדרישה לניכוי השתתפות עצמית בסך 6,000 ₪, לחילופין הסתרת העובדה שהתבררה לאחר מכן כי הסכום הנכון הינו 2,000 ₪ בנסיבות אלה אכן עמדה לו לתובע הזכות החוקית לבטל הסכמתו מכח סעיף 15לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973.
(לעניין זה ראה גם ע"א 551/89 מנורה חב' לבטוח בע"מ נ' יעקב סדובניק פד"י מ"י (3) עמ' 158 בעמ' 165 – 166).

מאידך ובעודה רוחצת בנקיון כפיה ובבחינת "הרצחת וגם ירשת", טוענת הנתבעת לתביעת מרמה של התובע. כאמור טענה זו מוטב היה שלא תעלה בודאי שלא בנסיבות תיק זה.
התובע זכאי לפיצוי עפ"י הפוליסה על יסוד דו"ח שמאי גם אם לא תיקן את רכבו כלל, ולמצער בנסיבות שכאלה לא ישולם לו סכום המע"מ שלא הוצא על ידו. (במקרה שבפני
בהיות התובע עוסק מורשה והמונית מקור הכנסתו אין הוא זכאי לתשלום בגין המע"מ).

טוענת הנתבעת כי התובע תיקן בפועל את המונית כטלאי על טלאי במוסכים עלומי שם ובמחיר נמוך לא תשמע בפני
, התובע למצער היה זכאי לפיצוי מלא עפ"י דו"ח השמאי צוריאל גם אם היה בוחר שלא לתקן את הרכב ולמכרו בהמשך במצבו הניזוק. יצויין כי מאחר ואין התייחסות בדו"ח לתיקון הרכב ולא נקבעו לתובע דמי ירידת ערך שסביר שנגרמה למונית ואשר אותן יכול היה התובע לתבוע מאת המזיק.

לפיכך בנסיבות העניין מצאתי לדחות בשתי ידיים את טענת המרמה ושלא הוכחה כלל ועיקר כאשר נטל הראיה להוכחתה מוטלת על הנתבעת במשקל ראיות כבד במיוחד (ראה ע"א 2275/90 לימה חב' ישראלית לתעשיות כימיות נ' פרץ רוזנברג פד"י מ"ז (2) עמ' 615), מה גם שהנתבעת לא הביאה לעדות את אותם עדים שהיה בידם להרים אף כדי קצה קצהו את טענותיה בדבר ה"מרמה לכאורה" הנטענת על ידה בהיקף קולמוס.

לפיכך מצאתי לדחות את טענת המרמה הנטענת ע"י הנתבעת ומצאתי כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין מלוא נזקיו על פי הפוליסה לבטוח מקיף שהוצאה לו על ידה.

אשר לגובה הנזק.
כאמור בשלב שבפני
הציגה התובעת את דו"ח השמאי צוריאל מטעמה- דו"ח שנערך ביום 13.1.98 ממנו עולה כי גובה הנזק למונית עומד (ללא מע"מ) על סך של 17,786.3 ₪. יצויין כי לביהמ"ש הוזמן להעיד ולהחקר על חוו"ד מר אליהו צוריאל – עד הגנה מס' 2 – אם כי הסתבר כי לא עד זה בצע את הבדיקות אישית וצילם את התמונות אלא חתם בלבד על חוות הדעת, כאשר ההצעה לתיקון במקור היה של אביו של מר צוריאל, לכאורה גם דברים מדברים בעד עצמם מאידך משמצא ב"כ התובע לחקור את השמאי בחקירה נגדית, הכשיר למעשה את חוות הדעת.

מנגד הומצאה חוו"ד של השמאי ויקטור עידן אשר לעניינו אומר כבר עתה כי גם כאן לא טענה הנתבעת ידה בצלחת בהטילה דופי בשמאי זה בטענה כי לא בדק את הרכב כלל ועיקר בנוגד לאמור בחוו"ד לפיה נבדקה המונית ביום 8.11.98 (עמ' 2 לחווה"ד סעיף 3) מה גם שהשמאי צילם שורה ארוכה של תמונות הנושאות על גביהן את התאריך 8.11.98 (תאריך המוטבע במצלמה), לפיכך לא ברור לי מדוע מצאה הנתבעת לטעון את אשר טענה, אלא אם כן נסתמו כל שאר טענותיה הלגיטימיות.

מחוו"ד השמאי ויקטור עידן עולה כי אין הוא שולל את חוו"ד השמאי צוריאל אלא ההפך הוא הנכון השמאי עידן מאמץ אחת לאחת את קביעותיו המקצועיות של השמאי צוריאל, דא עקא שחלוקים ביניהם השמאים בדבר החלפים הנדרשים לתיקון, שכן בעוד שלגירסת השמאי צוריאל ניתן לעשות שמוש בחלפים מקוריים אך לא חדשים (עפ"י חוזה 15 של משרד התחבורה) לטעמו של השמאי עידן יש להשתמש בחלפים מקוריים חדשים בשל גילוי של הרכב לפיכך הערכתו הינה כיסכום הנזק למונית עומד על הסך של 24,268 ₪.

כפי שאומר השמאי עידן בסעיף 5 עמ' 5 לחוות דעתו.

חוו"ד זו מגובה למשעה בהצעת מחיר של מוסך מוסמך למרצדס (נספח ו' לתצהירו של התובע) הנוקב במחיר של 22,631.4 ₪ (ללא מע"מ).

לעניין זה טוען בפני
בכל התובע כי על ביהמ"ש לאמץ את חוו"ד השמאי עידן, שאף לא נחקר בביהמ"ש (חווה"ד המשקפת נכונה את הנזק שנגרם כאשר לטעמו חוזר מס' 15 בא להבהיר על חוזר 13 ולקבוע בהדגשה כי על החלפים להיות הן חדשים והן מקוריים.

בא להחליף את חוזר מס' 13 ולפיכך יש לפצות את המבוטח בגין חלפים מקוריים בלבד, אם כימשומשים – כאשר העקרון המנחה הינו השבת המצב לקדמותו, וכל פרשנות אחרת אינה עומדת במבחן ההגיון והדין.

לטעמי בנקודה זו יש לקבל את הפרשנות הנקוטה בידי ב"כ הנתבעת. שכן תמצא שואל – אם חוזר מס' 13 מדבר ברחל בתך הקטנה כי על החלפים להיות חדשים ומקוריים מה בא לפרש חוזר מס' 15 את אשר אינו נזקק לפירוש, אלא אם בא חוזר מס' 15 במקום חוזר מס' 13 ולהעמיד את הדרישה לחלפים מקוריים בלבד – והדברים עולים גם מניסוחו של החוזר כאשר המילה חדשים הושמטה ממנו, ואכן שימוש בחלפים מקוריים אם כי לא חדשים בהכרח יביא את הניזוק למצבו עובר לקרות מקרה הבטוח, שכן גם אם הרכב גילו בן פחות משנתיים מכל מקום חלפיו שניזוקו אינם חלפים חדשים ולפיכך ובכל גיל הרכב נותרה הדרישה לחלפים מקוריים ולא תחליפיים) אך הוסרה הדרישה לחלפים חדשים.

לפיכך מצאתי כי על הנתבעת לפצות את התובע על פי הסכום המפורט בדו"ח השמאי צוריאל – שכן על סכום זה נדרך חישובו ומהותו אין השמאי עידן חולק – כאמור חוו"ד שונה רק כאשר למחיר החלפים, כפי שאומר השמאי עידן בסיכום חוות דעתו:

"סך עלות הנזק לפי עלויות העבודה בהתאם למצוין לפי דו"ח השמאי צוריאל ורשימת החלפים תואמת למצויין בדוח השמאי צוריאל, פרט למחירי חלפים מקוריים וחדשים, עבור חלפים שאושרו כמשומשים".

נותרה איפה השאלה – האם יש להחיל במקרה שבנדון את סעיף 28א' לחוק חוזה הבטוח? לאחר בדיקה קפדנית של הנסיבות לא מצאתי לחייב את הנתבעת כאמור בסעיף 28 א' שכן לא הוכח בפני
כי לאחר שחזר בו התובע מהסכמתו לפיצוי גלובלי, נוהל מו"מ ענייני בינו לבין הנתבעת לקבלת הסכום שאינו שנוי במחלוקת. אמנם התנהגותה של הנתבעת במקרה שבנדון, כפי שפרטתי בפסק הדין אינה ראוייה כלל לשבח ואולי אף לגינוי, דא עקא כי משלא הוצגו ע"י התובע חשבונית תיקון – ומודה התובע בעדותו ובסיכומי ב"כ כי בחר לתקן את המונית במוסכים "שאינם נותנים חשבוניות" ומשחלקו הצדדים בשאלה האם החלפים להם זכאי התובע הינם חדשים או משומשים מכל אלה, אם כי בדחק, מצאתי שלא לקבוע חיוב עפ"י סעיף 28 א' לחוק חוזה הבטוח.

אשר לאבדן ימי עבודה הנתבעים אלה לא הוכחו למצער ואין בידי לקבוע אמדן גלובלי בהדר ראשית ראיה בדבר גובה הכנסותיו של התובע, מה גם שהתביעה הינה כנגד המבטח ולא הוצג בפני
כי הפוליסה מכסה נזק עקיף כאשר אבדן ימי העבודה הינו בגדר נזק עקיף.

סיכום

לפיכך מצאתי לפסוק לתובע את הסכומים הבאים:

א. סכום הנזק עפ"י דוח השמאי צוריאל 17,786 ₪.
ב. שכ"ט השמאי עידן (ללא מע"מ) 1,100 ₪
_______
סה"כ 18,886 ₪

ג. מסכום זה יש לנכות סך של 2,000 ₪ משוערכים (דהיינו נושאי הפרשי הצמדה ) מיום 28.2.98 ועד ליום 11.10.98 קרות מקרה הבטוח.

וכן יתווסף אליו 15% שכ"ט עו"ד ומע"מ וכן סכומי האגרות ששילם התובע צמודים ונושאי ריבית כחוק מיום תשלומן ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן והודע היום 14.08.02 בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסה"ד לצדדים.

פליגלמן פנינה
, שופטת









א בית משפט שלום 110510/99 יניב בכר נ' אמיר בן שך - אמינות סוכנות ביטוח בע"מ הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/08/2002)