פסקי דין על שמושקביץ אפרים | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על קדמי יעקב |

18900/98 א     08/06/2003




א 18900/98 שמושקביץ אפרים נ' מדינת ישראל, קדמי יעקב




בעניין:

בתי המשפט
25


בית משפט השלום ירושלים
א
018900/98

לפני
כב' השופטת ר' שלו-גרטל





בעניין

:
שמושקביץ אפרים



ע"י
ב"כ עו"ד
ז' פרבר
התובע






- נ
ג
ד -




1. מדינת ישראל
2. קדמי יעקב



ע"י פרקליטות
מחוז ירושלים
הנתבעים


פסק דין

1.
התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה כספית לתשלום סכום של 260,000 ₪, המגיע לו, לטענתו, כפיצוי על אובדן כתבי יד, שמסר בלישכת הקשר בברית המועצות, לשם העברתם לישראל.

לטענת התובע, הערך הכספי של כתבי היד הינו 200,000 ₪, והפיצוי בגין עוגמת הנפש, מוערך על ידו ב-60,000 ₪. מכאן סכום התביעה.

2.
הנתבעים מכחישים את אחריותם לאובדן כתבי היד, טוענים שמדובר בטובה אנושית שעשה נתבע מס' 2 לתובע, לאור תחינותיו ושכנועיו, ומכל מקום, הודע לו בשעתו שאין כל אחריות בשליחת דברי דואר באמצעות לישכת הקשר.

3.
אלה העובדות הצריכות לענין, כפי שהתבררו במשפט:

בשנת 1989, לקראת עלייתו ארצה מקייב בברית המועצות, ביקש התובע להעביר לישראל כתבי יד שלו. התובע ידע שאסור להוציא מחוץ לברית המועצות כתבי יד [סע' 2 בתצהירו, עמ' 13 שו' 8, עמ' 12 שו' 17, שו' 19-20, עמ' 13 שו' 8, שו' 18-20]. לכן, בעצת חברו הטוב מר ניקולאי קולינסקי, בעזרתו ובלוויתו, הגיע התובע לנציגות ישראל במוסקבה "אני לא הייתי מאמין לאף אחד עם הספרים שלי וקולינסקי אמר לי...קולינסקי היה מכיר את כולם וקולינסקי אמר לי שאפשר להעביראת זה דרך קדמי... קולינסקי בא איתי והעביר לו את זה..." [סע' 1, 3 בתצהיר התובע, עמ' 14 שו' 5-6, שו' 10-14].
מבחינת התובע, קולינסקי עשה לו טובה [עמ' 14 שו' 20], בא איתו לנציגות ישראל, ושם נמסרו כתבי היד לידי נתבע מס' 2 "מסרתי את כתבי היד למר קדמי שהיו ארוזים וכרוכים בתיקיה, צרפתי לתיקיה מכתב מלוה שאת תוכנו רשמתי בצורה הבאה: במקרה של אי הוצאה לאור של שני הרומנים שלי והשירה בישראל, נא לשלוח אותם לכתובות הבאות..." [נ/1 וכן עמ' 15 שו' 5-9].
התובע לא רשם כתובת על החבילה "אני לא כתבתי מכיוון שהוא אמר לי שאני אקבל את זה במשרד החוץ, ואם יהיה להם קשה שישלחו את זה לכתובת שרשום במכתב" [עמ' 15 שו' 16-18, וכן נ/1]. עדות זו בחקירה נגדית סותרת את עדות התובע בתצהיר, בו הצהיר "רשמתי על גבי התיק כתובת מדוייקת" [סע' 7].
התובע לא שילם תמורה כלשהי עבור המשלוח. כמו כן לא שמר העתקים מכתבי היד [עמ' 16 שו' 7-8], לדבריו, שרף הכל מכיון שפחד מהק.ג.ב [עמ' 16 שו' 13].
קדמי הבהיר לתובע, שקיים סיכון שהדברים לא יגיעו ליעדם "הסברתי והבהרתי למר שמושקביץ, כי אין למדינת ישראל
כל אחריות לגבי דברים הדואר, כי מדובר בטובה אנושית, וכי כל האחריות למה שיקרה רובצת עליו..." [סע' 15 בתצהירו].
כתבי היד לא הגיעו ליעדם, לא נמצאו במשרד החוץ בישראל ולא בכל מקום אחר.

4.
לאחר שמיעת העדויות והסיכומים, מתברר שפרקליטי הצדדים לא טרחו לבסס טענותיהם על דין ספציפי כזה או אחר. מצד אחד, ב"כ התובע טוען בסיכומים, כי יש לנתבעים "אחריות נורמטיבית", כלשונו, מבלי שהיפנה להוראת חוק כלשהי. מנגד, נציג הפרקליטות טוען בסיכומים, כי קבלת כתבי היד מהתובע היתה בניגוד לנוהל "לפנים משורת הדין", כמחווה הומניטרי "מבלי שחוק או חובה חיצונית אחרת מחייבים זאת", לכן פעולה הומניטרית זו, אינה מקימה אחריות של מדינת ישראל
, ולא הוכח כי לנתבעים "אחריות כללית וספציפית" למשלוח מסמכים.

5.
העובדות שהתבררו במשפט, ולגביהן בעצם אין מחלוקת, מובילות למסקנה המשפטית, כי הנתבעים אינם נושאים באחריות כלשהי לאובדן כתבי היד.

הנתבעים הוכיחו במשפט בעדותו של קדמי, שהתובע התחנן לפניו שיקבל מידיו את כתבי היד להעבירם לארץ. לשם כך אף הגיע יחד עם חברו הטוב, פעיל עליה, כדי שישתדל עבורו אצל קדמי בנציגות ישראל. קדמי חרג מהנוהל, וכטובה וכמחווה אנושי, קיבל מהתובע את החומר, אך הבהיר לו, שקיים סיכון שהדברים לא יגיעו ליעדם. קדמי כלל לא נחקר
בחקירה נגדית על האמור בסעיף 15 בתצהירו, כך שעדותו גם בנקודה זו נותרה איתנה. אין מולה עדות או ראיה לסתור. לא זו אף זו, עדות התובע דווקא מחזקת את עדות קדמי בנקודה זו, מפני שהתובע עצמו העיד, שבאותה תקופה חלק גדול ממכתבים שנשלח בדואר לא הגיעו לייעודם בישראל [סע' 2 בתצהיר התובע]. לגבי נסיבות מסירת כתבי היד לקדמי, לא פירט התובע הרבה, ובחקירתו הנגדית לא שלל את עדותו של קדמי בנקודה זו, למרות שהיתה לו הזדמנות לעשות כן, יותר מפעם אחת. עדותו של קדמי מהימנה, ואין לי כל סיבה לפקפק באמיתות הדברים.
אין כל בסיס ראייתי לטענת ב"כ התובע בסיכומים, לפיה קדמי שכנע את התובע להעביר את כתבי היד דרך נציגות ישראל [סע' 9 בסיכומים]. אני דוחה מכל וכל קביעה זו. ההיפך הוא הנכון, כפי שצויין לעיל. התובע הוא זה שהיה מעונין בכל מאודו להעביר את כתבי היד שלו לישראל, זה היה חלומו משכבר הימים, כך לפי עדותו ולפי מכתביו הנספחים לכתב התביעה, ובמיוחד לפי מכתבו מתאריך 23.4.92, מכתב אשר הוצג דווקא על ידי הנתבעים [נ/1]. כדי להגשים חלום זה, עשה התובע הכל, ובכלל זה גייס לעזרתו, כאמור, את חברו הטוב ניקולאי קולינסקי, פעיל עליה מוכר בנציגות ישראל במוסקבה, כדי שיסייע בידו לשכנע את קדמי לקבל את החומר מידיו.



הוכח במשפט שקדמי חרג מהנוהל, והסכים לקבל את כתבי היד מהתובע, ובנסיבות אלה, ספק רב אם קדמי פעל כנציג מדינת ישראל
. מכל מקום, יש לראות בנתבעים, כמי שקיבלו את כתבי היד כ"שומר חינם" לשם העברתם לישראל באמצעות אחרים (דרך שגרירות הולנד ובפיקוח ההולנדים) [סע' 10, 13, 15 בתצהיר קדמי, עמ' 15-16 בפרו'].
על פי חוק השומרים תשכ"ז-1967, שומר חינם אחראי לאובדן הנכס או לנזקו, אם נגרמו ברשלנותו. התובע לא הוכיח, כי נציגות ישראל או קדמי, התרשלו בדרך כלשהי, וכי בגלל מעשה מעשה או מחדל שלהם לא הגיעו כתבי היד ליעדם. מעדותו של התובע מתבקשת המסקנה, כי דווקא הוא זה שהתרשל בכך, שלא רשם כתובת כלשהי על גבי המעטפה, ולא טרח להשאיר בידיו העתקי המסמכים. מה לעשות, ונבואת הפורענות ממנה חשש הגשימה עצמה. סיפור אובדן חיים של מאות אלפים מבני עמו, כפי שכתב, לטענתו, במשך חייו [ראו נ/1], הלך אף הוא לאבדון, ואין מי שיפצה על כך.

6.
סיכומו של דבר, התביעה נדחית.

בנסיבות הענין, ולאור עמדת הפרקליטות בסיכומים, אין צו להוצאות.

7.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ח' בסיון, תשס"ג (8 ביוני 2003) בהעדר הצדדים.

ר' שלו- גרטל, שופטת


עדי ברגר







א בית משפט שלום 18900/98 שמושקביץ אפרים נ' מדינת ישראל, קדמי יעקב (פורסם ב-ֽ 08/06/2003)