פסקי דין על אור סיני ישראל | פסקי דין על חאג' גמיל | פסקי דין על אבו עקל וספי | פסקי דין על פניקס הישראלי - חברה לבטוח |

3360/07 תק     15/10/2007




תק 3360/07 אור סיני ישראל, חאג' גמיל נ' אבו עקל וספי, פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטוח




בעניין:

10



בתי המשפט



בית משפט לתביעות קטנות חיפה
תק 003360/07


בפני
:
כב' השופטת שולמית ברסלב
תאריך:
15/10/2007




בעניין
:
1. אור סיני ישראל


2. חאג' גמיל





התובעים

נ
ג
ד


1 . אבו עקל וספי

2 . פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטוח





הנתבעים

פסק דין

1.
זוהי תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים מיום 26.8.06.

2.
לטענת התובע מס' 1 (בתמצית) - עת נהג בשעות הצהריים ברכבו (מרצדס מודל 1984) בכפר יסיף לכיוון צומת כברי (תמונת מיקום האירוע הוצגה וסומנה - נ/1), היתה לפניו שיירה ולכן עצר בעצירה כמעט מלאה, כאשר לפתע הגיחה מאחוריו, במהירות, מונית שירות גדולה צהובה ופגעה בו מאחור. הוא עצמו טולטל בחוזקה וככל הנראה משעזב את ה'ברקס' הדרדר קדימה ופגע קצת בכלי הרכב שהיה לפניו.
רכבו ניזוק קשות והוגדר כ"אובדן מוחלט".
התובע הודה כי הוא מזהה את הנהג (נתבע 1) אך אין הוא יכול לאמר בודאות שהרכב הפוגע הוא הרכב המבוטח על ידי נתבעת מס' 2.

3.
הנתבע מס' 1 אישר את פרטי האירוע. לטענתו (בתמצית) מיהר ומשראה את רכב התובע בלם אך לא הצליח למנוע את הפגיעה. הוא אינו מכחיש אף את הנזק הנטען.
לטענתו, נגרמו לרכב שלו נזקים קלים - נזק בפנס קדמי ימני, פגיעה ב"פחית קדמית" ושריטות בפגוש.
הנתבעת מס' 2 אינה מכחישה את הנזק אך טוענת כי עסקינן בקנונייה וכי הנזק הנטען (ושאינו מוכחש) לרכב התובע לא ארע כתוצאה מהתאונה. לתימוכין, הביאה מטעמה חוו"ד שמאי וכן דו"ח חוקר.
4.
שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגירסתו, את אופן התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות. עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ובכלל זה דו"ח השמאי, אישור אי הגשת תביעה ותמונת הנזק מטעם התובע; חוו"ד שמאי, דו"ח חוקר, תמונות מקום הארוע והנזק לרכב הנתבע מס' 1 מטעם נתבעת מס' 2.

5.
לאחר שבחנתי את כל הראיות שבפני
ובפרט אופי הפגיעה ברכב התובעים שלא היה עליה, כמו גם על הנזק שנגרם לרכב התובע כל מחלוקת, אני קובעת כי הפגיעה לרכב התובעים לא נגרמה על ידי הרכב המבוטח.
אין תמה בליבי כי אופי הפגיעה, שלא הוכחשה, ברכב התובע (מרצדס) אשר גרמה ל-
"
total lost
" אינה מתיישבת עם העדר פגיעה או פגיעה זניחה ברכב הפוגע.
ודוק: הן התובע מס' 1 והן הנתבע מס' 1 העידו כי הפגיעה היתה "פגוש אל פגוש" כעדות נתבע מס' 1 (עמ' 2 לפרוטוקול): "נכנסתי בו לכל רוחב החזית שלי לרוחב החלק האחורי שלו בפגוש".

6.
אמנם, חוות הדעת שמאי שהוצגה בפני
(סומנה נ/6) התבססה כל כולה על צילומים מרחוק של רכב הנתבע מס' 1, אשר בוצעו שנה לאחר ארוע התאונה. לא בוצעה כל בדיקה פיזית של הרכב על ידו.
משכך, אין בחוות הדעת כדי לסייע לנו לרדת לחקר האמת. מהתמונות שצורפו
(סומן נ/3) קשה לאמוד את הנזק, אם בכלל שנגרם לרכב הנתבע מס' 1, ואין להן כל רלבנטיות משבוצעו שנה אחריה.
אך הנתבע מס' 1, טען כי למעט פגיעה לפנס לא נגרם לו כל נזק.
כך העיד תחילה בפני
וכן בפני
החוקר ביום 27.11.06 "שום דבר, שום נזק אני חושב שזכוכית של פנס סשי שמאלי נסדק ואני החלפתי אותה עם הזכוכית".

7.
זאת ועוד. בגרסאות התובע מס' 1 ונתבע מס' 1 חלו סתירות רבות - באשר למועד התרחשות התאונה (לפני המלחמה, אחריה) ועוד כמפורט בדו"ח החוקר.

כך גם ביחס לטענה החדשה, אשר הועלתה לראשונה, בחקירתו הנגדית של נתבע מס' 1 (עמ' 3 לפרוטוקול), לפיה היתה פגיעה בפגוש ואביו של הנתבע מס' 1 טיפל בכך - מעבר לכך שלא הובאה כל ראיה לתימוכין בטענה זו, עצם העלתה בשלב זה מעוררת ספקות.
8.
חרף הדיון הארוך והחקירות ההדדיות, כל הצדדים נמנעו מלהביא את הנהג הנוסף שהיה מעורב בתאונה ושהיה בעדותו כדי לשפוך אור על ההתרחשות. כשל זה יפעל לחובת התובעים.

הלכה פסוקה כי הימנעות מהבאת עד רלבנטי מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה, בהגיון ובנסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, היתה פועלת לחובת הנמנע. לענין זה ראה, למשל, בע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה(1) 736:

"כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כל רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה".

(וראה גם: ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 602; קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1648 ואילך ו- 917; ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651; ע"א 548/71 נועה שרון נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 136).

9.
אבקש להעיר - בעדותו בפני
התובע מס' 1 שב ואמר כי אינו יודע אם המונית שגרמה לתאונה היא זו המצולמת בתמונה קרי: הרכב המבוטח, אך, לדבריו, זו היתה מונית גדולה צהובה.

אם זה היה המצב, הרי נוכח הודאת נתבע מס' 1 בפגיעה וזיהויו כנהג הפוגע על ידי התובע מס' 1 היה מקום להשית עליו את האחריות.

אלא, שבעדותו בפני
החוקר מיום 27.11.06 חזר התובע מס' 1 וטען כי לרכב הנתבע מס' 1 לא נגרם כל נזק: "שום דבר זה היה מפתיע" . "אמרתי לך שום דבר". (וראה גם בעמ' 2 לפרוטוקול).
משכך, ולאור מסקנתי כאמור לעיל, מצאתי שאין אף לקבל את התביעה בכל הנוגע לנתבע מס' 1.
10.
סוף דבר - התביעה נדחית.
התובעים ישלמו לנתבעת מס' 2, הוצאות משפט בסך של 350 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד מועד תשלומו בפועל.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

לצדדים נתונה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין לידם.

ניתן היום ג' בחשון, תשס"ח (15 באוקטובר 2007) במעמד הנוכחים.


שולמית ברסלב
, שופטת

קלדנית: יהודית ב.







תק בית משפט לתביעות קטנות 3360/07 אור סיני ישראל, חאג' גמיל נ' אבו עקל וספי, פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטוח (פורסם ב-ֽ 15/10/2007)