פסקי דין על דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ | פסקי דין על (הייטס טלקום )גבהים | פסקי דין על גדי מלכה | פסקי דין על כהן ארנון |

19963/06 א     24/06/2009




א 19963/06 דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' (הייטס טלקום )גבהים, גדי מלכה, כהן ארנון




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
019963/06


בפני
:
כבוד השופטת רחל ערקובי
תאריך:
24/06/2009




בעניין:
דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ




ע"י ב"כ
עו"ד ריחני אלון

התובעת


נ
ג
ד


1 . (הייטס טלקום )גבהים
- פס"ד
2 . גדי מלכה
3 . כהן ארנון



ע"י ב"כ

עו"ד רוי פאתאי
- ב"כ הנתבע מס' 2
עו"ד אהרוני
ב"כ הנתבע מס' 3
הנתבעים



פסק דין

התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה לתשלום בעבור רכבים שהושכרו לנתבעת מס' 1, חברת הייטס טלקום גבהים,
(להלן: "החברה"), בסכום של 175,410 ₪.

כנגד החברה ניתן

פסק דין
, ונותר לדון בעניינם של הנתבעים 2-3 , אשר הגישו בר"ל וניתנה להם רשות להתגונן. לאחר שמיעת המצהירים והגשת סיכומים לרבות סיכומי תשובה ניתן פסק דיני זה.

אין מחלוקת, כי החברה עשתה שימוש בכלי הרכב שהושכרו לה על ידי התובעת, וכי נותרה חייבת את סכום התביעה. המחלוקת נוגעת לערבותם של הנתבעים 2-3 לחובות בגין השכירות.

טענות התובעת:

התובעת טוענת, כי החברה התקשרה עימה בהסכמים על פיהם השכירה התובעת לחברה רכבים שונים לצרכיה.

התובעת טוענת, כי הנתבעים 2-3, (להלן: "הנתבעים"), ערבו בכתבי ערבות לטובתה בגין כל חוב שיוותר במסגרת השכרות הרכבים הנ"ל.

התובעת טוענת, כי כתבי הערבות הינם
תקפים ביחס לכל החוזים הנוגעים להשכרת רכבים שהושכרו עד למועד המצוין בכתבי הערבות, לרבות רכבים חלופיים.

התובעת טוענת, כי הוכיחה במסגרת הדיון, כי כל טענות הנתבעים הינן טענות סרק, מעולם לא ויתרה על ערבותם, וכי כל הגרסה שהעלו הנתבעים כביכול ביקשו לבטל את הערבות לנוכח מכירת החברה לצדדים שלישיים, הסתברה כגרסה בדויה, וכי יש לדחותה מכול וכל.

עוד נטען, כי לא הייתה כל מחלוקת ביחס לחוב, וכי התובעת בשל העובדה, כי לא איתרה את החוזים הנוגעים לחשבוניות מסוימות שפורטו בסיכומים ובתצהיר מטעמה, הפחיתה את סכום התביעה, לסכום של 106,121 ₪ קרן.

לפיכך, עותרת התובעת להורות על חיוב הנתבעים בתשלום מלוא סכום החוב הנטען.

טענות הנתבעים:

הנתבעים טוענים, כי ביחס לחשבוניות ג5-8, ג20-22, ג23-26, ו-ג35-37, לא הוכח כי המדובר ברכבים ממשיכים, ולכן יש להורות על דחיית התובענה ביחס לרכבים אלה.

הנתבעים טוענים, כי התובעת כלל לא הוכיחה את החוב נטען על ידה, ולכן דין התביעה להידחות.

הנתבעים טוענים, כי אכן חתמו על כתבי ערבות, אלא שכתבי הערבות הללו, היו מוגבלים בתאריך, ולכן כל חוב שנוצר לאחר התאריך המופיע על כתבי הערבות לא ערבו לו.

הנתבעים טוענים, כי התובעת שהייתה מודעת לכך שערבות הנתבעים פקעה, ניסתה להחתים את מר מלכה על כתבי ערבות ושטר חוב נוספים.
ואילו הנתבע מס' 3 כלל לא היה פעיל באותה עת בחברה.

הנתבעים טוענים, כי העובדה היא שהתובעת החלה להחתים את לקוחותיה על כתבי ערבות שונים, צריכה להוביל למסקנה, כי אין לקבל את גרסתה, כי כתב הערבות מתייחס לרכבים גם אם חלף המועד הנקוב בכתב הערבות, דבר העומד בסתירה למסמך, להוראות חוק הערבות, במיוחד יפים הדברים כאשר מדובר במסמך שנוסח על ידי התובעת בעצמה ויש לפרשו כנגדה.

לאור כל האמור מתבקש ביהמ"ש להורות על דחיית התובענה.

דיון:

החוב;

כאמור לעיל, הנתבעים מבקשים כי ביהמ"ש יורה על דחיית התובענה באשר התובעת לא הוכיחה את החוב. הנתבעים מבססים טענתם זו, בין היתר, על עדותו של מהתצהיר מטעם התובעת מר דורון לוין, אשר נשאל כיצד נערך החוב, ולא ידע להסביר את החישוב.

התובעת הגישה לביהמ"ש הסכמי מכר ביחס לרכבים ומועדי השכרה.

התובעת הבהירה בסיכומיה, כי לנוכח העובדה שאין ברשותה הסכמים הנוגעים לחשבוניות מסוימות, אין היא יכולה להוכיח כטענתה, שהרכבים נשוא התובענה, אכן הושכרו לפני המועד המפורט בכתבי הערבות.

לפיכך, ביקשה התובעת להפחית את החשבוניות המפורטות בסעיפים, 89-90 לסיכומים מסכום התביעה, ובסה"כ ביקשה להפחית מסכום התביעה את הסכום של 51,288 ₪ סכום החשבוניות, אשר ביחס אליהן לא הוכיחה, כי קיימים הסכמי שכירות של הרכבים במועד המוקדם למועד כתב הערבות.

הנתבעים פרטו את אותן החשבוניות בסיכומיהם, למעט חשבונית אחת שביחס אליה דומני כי נפלה שגגה במובן טעות סופר, ולכן לאור העובדה, כי למעשה התובעת מאשרת את האמור בסיכומי הנתבעים, אני סבורה כי יש לדחות את התביעה ביחס לסכום הנ"ל ולהותירה ביחס לסכום של 106,121 ₪ בלבד.

מועד פקיעת הערבות;

אין מחלוקת, כי החברה שכרה רכבים מהתובעת.

אין מחלוקת, כי הנתבעים חתמו על כתב ערבות.

אין מחלוקת, כי בכתב הערבות נאמר כך:

"1.
אני... מתחייב בזאת כלפיכם לשלם לכן עפ"י דרישתכם הראשונה, את כל הסכומים אשר תחייבוני בגין השכרת כל כלי הרכב אשר אני ו/או מי מטעמי אשכור או שכרתי מכם בתקופה המתחילה מיום 1.12.03 והמסתיימת ביום 31.1.05, כמופיע במסמכי ההשכרה, וזאת בהתאם למחירים המופיעים על גבי חוזה ההשכרה..."
2.
התחייבות זאת תקפה לכל חוזי ההשכרה הממשיכים לחוזה הנ"ל וכוללת גם רכבים חילופיים במידה ויהיו כאלה."

המחלוקת הינה אם כן, מה משמעות סעיף 2 לכתב ההתחייבות הנ"ל, האם כטענת התובעת, הכוונה הייתה, כי הנתבעים ימשיכו להיות אחראיים לכל חוב שייווצר בגין רכבים, שיושכרו על פי חוזה ההשכרה, לרבות רכב חילופי שיימסר על פי אותו החוזה, או כטענת הנתבעים, הכוונה הייתה, כי הם אחראיים לכל חוב שייווצר ביחס לחוזי ההשכרה לרבות הרכבים החילופיים, עד לסיום התקופה, היינו, עד ליום 31.1.05?

לאחר שמיעת ההוכחות, אין ספק כי הנתבע מס' 3, אין לו כל מידע באשר לטענות העובדתיות המופיעות בתצהירו, וכי הוא אישר שכל הטענות הובאו לידיעתו מפיו של הנתבע מס' 2,( ראה עדותו בפרוטוקול הדיון מיום 24.2.09, עמודים 24-25), שם מאשר הנתבע מס' 3, כי הגרסה הנוגעת לחתימה על מסמך חדש, על הגבלת מספר הרכבים, נודעה לו ממר מלכה.

לפיכך, כדי לבחון את הטענות יש לפנות לתצהירו של מר מלכה .


מר מלכה, טוען, כאמור, כי ההתחייבות, המפורטת לעיל, הינה התחייבות המוגבלת בזמן, וכי את האמור בסעיף 2 להתחייבות, יש להבין לנוכח סעיף 1, כלומר, גם ההתחייבות בגין הרכבים החילופיים או הממשיכים,
מוגבלת לתקופה המסתיימת ביום 31.1.05.

מר מלכה העיד, כי לאחר שהסתיימה התקופה על פי כתב ההתחייבות הראשון, ובידעה,
כי אין בידיה כתב התחייבות נוסף, ניסתה התובעת להחתים אותו על כתב התחייבות חדש, שצורף כנספח ב' לכתב לתצהירו.

עוד נטען, כי התובעת ביקשה בכתב ממר מלכה, לחתום על שטר חוב חדש, עד למועד שבו החברה אמורה לספק ערבויות חדשות.

כמו כן, נטען כי מספר כלי הרכב צומצם לנוכח העובדה שלא היו בידי התובעת כל ערבויות בתוקף, ולכן יש לקבל את הטענה.

כלומר,
הנתבעים על פי תצהירו של מר מלכה, טוענים, כי התובעת, אשר ביקשה לקבל כתבי ערבות חדשים, לאחר שכתבי הערבות פקעו בשל חלוף המועד הנקוב, בהם, ביקשו להחתים את מר מלכה על כתב ערבות חדש.

התובעת טוענת, כי הפרשנות הטבעית והנכונה של הסעיף הינה, כי התחייבות הנתבעים חלה על כל חוזה ההשכרה הממשיכים, וכי הנתבעים מעולם לא העלו כל טענה באשר לפרשנות אחרת.

התובעת טוענת, כי יש לפרש את הסעיף על פי תכליתה והגיונה של העסקה, ולכן יש לדחות את הפרשנות המוצעת על ידי הנתבעים.

עוד נטען, כי כתב הערבות החדש שהתבקש, התבקש בשל הודעת מר מלכה לתובעת כי לחברה נכנסים בעלי מניות חדשים, והוא ביקש כי הערבויות יוחלפו, ולכן נשלחו שטר החוב והכתב הערבות החדש.

בע"א 8239/06 - זאן אברון ואח' נ' אברהם פלדה ואח' . תק-על 2008(4), 3231, מסכם כב' השופט דנציגר את ההלכה הפסוקה בעניין פרשנות חוזה כך:

"בבואנו לפרש חוזה או כל התחייבות משפטית אחרת אנו מצווים ככל הניתן להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים שערכו את המסמך ואחר "המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ"ד מט(2), 265, 311 (1995) (להלן: עניין אפרופים)). על אומד דעת זה ניתן ללמוד מלשון החוזה וכן מן הנסיבות החיצוניות האופפות אותו (ראו שם; דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נגד מדינת ישראל, פסקאות 11-9 לפסק דינו של השופט ריבלין (טרם פורסם, 11.5.2006) (להלן: עניין ארגון מגדלי הירקות)). אם אין אפשרות להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, על בית המשפט לפרש את החוזה לפי אמות מידה אובייקטיביות, דהיינו, "על פי המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים..." (עניין אפרופים, 313) ובהתאם "לאותה תכלית המשרתת את העסקה שכרתו הצדדים ואשר צדדים סבירים העומדים בנעליהם של הצדדים לחוזה הנוכחי מבקשים היו להשיג" (עניין ארגון מגדלי הירקות, פסקה 29 לפסק-דינו של המשנה לנשיא חשין). חשוב להדגיש כי התכלית האובייקטיבית שניתן לייחס לחוזה כאמור, לעולם תיסוג מפני תכליתו הסובייקטיבית וגם אם קשה היא המלאכה לאיתור אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, על בית המשפט למצות מלאכה זו בטרם יפרש את החוזה על פי אמות מידה אובייקטיביות, וכדברי השופט ריבלין בעניין ארגון מגדלי הירקות:
"אל לו לשופט למהר לקבוע שלא ניתן לאתר את תכליתו הסובייקטיבית של החוזה. על בתי המשפט להימנע מליצור "'תחושה' או 'אווירה' שלפיה אף חוזה אינו ברור, הכל פתוח, וכל תוצאה ניתנת להשגה באמצעות פרשנות" ... אין זה תפקידו של בית המשפט ליצור עבור הצדדים חוזה סביר יותר מזה שהם יצרו לעצמם. הבחינה האובייקטיבית תעשה רק כאשר איתור כוונתם המשותפת הסובייקטיבית של הצדדים אינו אפשרי" "

עוד יש להזכיר כי חוזה יש לפרש לרעת מנסחו.

אם כל מה שהיה מונח בפני
י, היה רק המסמך, הרי ייתכן והיה מקום לקבל את פרשנותם של הנתבעים, אלא שהנתבע מס' 2, על מנת להרחיק עצמו מכתב הערבות עליו חתם, העלה גרסה, שהופרכה, כביכול התובעת הייתה מודעת לכך שאין ברשותה כל כתב ערבות תקף, וניסתה להחתימו על כתב ערבות חדש, גרסה זו, כפי שאבהיר להלן, הופרכה. וכאשר אני בוחנת את עדויות הצדדים כפי שעוד אפרט להלן, מסקנתי הינה, שיש להעדיף את עדותו של מר לוין מטעם התובעת.

על פניו, נראה כי קיימת סתירה לכאורה בין האמור בסעיף 1 לכתב ההתחייבות, לבין האמור בסעיף 2, מצד אחד נאמר כי כתב ההתחייבות נוגע לרכבים שמושכרים עד למועד נקוב, ומצד שני בסעיף 2 נאמר כי ההתחייבות חלה גם על רכבים ממשיכים. כשבוחנים, את טענת התובעת, עולה מיד ובבהירות, כי התובעת מודעת לקושי בניסוח.

והעובדה , כי לאחר הגשת תביעה זו, החליפה את כתבי הערבות ו/או ההתחייבות עליהם היא מחתימה את השוכרים החדשים, ראה נ/1, שבו לא מופיע מועד לסיום ההתחייבות, מאידך מופיע בו הסעיף הנוגע לחוזי השכרה ממשיכים וחילופיים.

מכאן מבקשים הנתבעים ללמוד, כי התובעת לכל הפחות מודעת לקושי בניסוח ולאור הכלל שיש לפרש חוזה כנגד מנסחו הרי יש להעדיף את פרשנותם.

אכן, לו כל מה שהיה בפני
ביהמ"ש היה רק המסמך עצמו, ייתכן והמסקנה הייתה אחרת, אלא שהצדדים העידו בפני
ביהמ"ש ומסרו גרסה, וכאשר ביהמ"ש בוחן את הגרסה, ואת הסיבות להעלאתה של הגרסה, מסתבר, כי הדבר תומך דווקא בטענת התובעת כי הצדדים היו מודעים היטב לכך שהנתבעים 2-3 ערבים לכלל התחייבויות החברה, ביחס לכלי הרכב המושכרים, בתקופה הרלוונטית לכתב ההתחייבות וכל עוד חוזה ההשכרה של הרכבים המסוימים לא הסתיימו.

מר לוין, העיד בפני
י, כי הנתבעים חתמו על כתב ההתחייבות בפני
ו, לאחר שהוא בעצמו הסביר להם מה הכוונה, וכי ידעו שהן ערבים, לכל הרכבים שיושכרו בתקופה הרלוונטית, וככל שלא יוחזרו גם לאחר מכן, על פי האמור בסעיף 2, לכתב ההתחייבות. כפי שיובהר להלן, יש מקום לקבל את עדותו זו של מר לוין.

הנתבע מס' 2, מר מלכה, העיד, כי התובעת, שלא היה ברשותה כל כתב התחייבות תקף, ניסתה להחתימו על כתב התחייבות חדש, ואף פנתה אליו בבקשה לחתום על שטר חוב עד שייחתם כתב ההתחייבות החדש, והובאה עדה הגב' דוידוף שאישרה גרסה זו.




לעומת זאת, מר לוין העיד, כי להד"ם, אלא שהמסמכים המפורטים בתצהירו של מר מלכה, נשלחו אליו לאור בקשתו להיות מופטר מערבותו וזאת בשל מכירת החברה לצדדי ג':

"ש.
איזה בטחונות, ערבויות, אתה שלחת לגדי/הייטס/ארנון במסגרת חידוש הערבויות ?
ת.
ב- 6/05 פנה אלי גד מלכה ואמר לי שהוא מוכר את החברה. אמרתי לו שאנו רוצים ערבות חדשה והוא אמר שאו.קי. ואלה שקונים הם בחו"ל ויקח לו חודש להתארגן. אמרתי לו שאין בעיה – כמי שמכיר אותו ולא היתה בעיה באותו שלב, שלחתי אליו מייל וצורף אליו טופס של שטר חוב וצירפתי מלל. זה מה ששלחתי.
ש.
בתחילת ההתקשרות אתכם אתה אומר שארנון וגדי חתמו על ערבויות ?
ת.
נכון.
ש.
לאחר מכן אתה טוען שגדי מלכה
פנה אליך ואמר לך שמה ?
ת.
שהחברה עומדת להימכר.
ש.
הוא סתם התקשר אליך ואמר לך שהחברה עומדת להימכר ?
ת.
אני לא יודע מה יחסי הכוחות בחברה. כל עוד הוא היה לקוח שלי שהחזיק רכבים והתנועה הכספית השוטפת זרמה, אז אני לא מתקשר כל יום ללקוח להגיד לו שהוא צריך לתת לי את זה או את זה. הוא התקשר אלי.
ש.
בכל חברה שאתה עובד איתך ובתוך החברה יש מסמך שלא משנה את מאזן הכוחות בחברה, האם כל חברה מתקשרת אליך להגיד לך שהיא חתומה על איזה שהוא הסכם ?
ת.
תלוי בסיטואציה. היתה בזה כוונה להשתחרר מהערבות שלו.
ש.
אתה טוען שמלכה התקשר אליך כדי להשתחרר מהערבות ?
ת.
נכון."
(פרוטוקול הדיון מיום 24.2.09 עמוד 15 שורות 1-15).

מר מלכה בתצהיר שהוגש מטעמו מיום 19.3.07 סעיף 11 העיד כי:

"האמור בסעיף 8 לתצהירו של דורון הינו נטול כל אחיזה עובדתית במציאות. מעולם לא התקשרתי או פניתי לדורון בבקשה שיפעל לביטול הערבות מכיוון שבאותה עת (יוני 2005) מבחינתי כתב ההתחייבות לא היה בתוקף כפי שהסברתי לעיל.טענתו בסעיף 8 לתצהירו כי הח"מ אמר לו שהנתבעת מס' 1 נרכשה ע"י בעלים חדשים אינה נכונה שכן הנתבעת לא נרכשה מעולם ע"י בעלים חדשים."

סעיף זה נשמט מתצהיר עדות ראשית של מר מלכה.




כאשר נשאל על כך, הסתבר, כי היה גם היה הסכם על פיו החברה נמכרה לצדדי ג', כטענת מר לוין בתצהירו ובעדותו, וכך העיד מר מלכה:

"ש.
אני מפנה אותך לנספח ג' לתצהיר כהן – זה הסכם למכירת המניות בחברה מיום 29.9.05, אין ספק שההסכם נחתם ?
ת.
כן, אך בסוף הוא לא מומש. אם קוראים את ההסכם בצורה מעמיקה, גם אני אמור להיות המוכר.
ש.
מי רוכש את המניות של הייטס לפי נספח ג' ?
ת.
חב' אמריקאית בבעלות רמי סלמן."

(שם, עמוד 21 שורות 20-25).


מר כהן, הנתבע מס' 3, בתצהירו, הפנה להסכם מיום 21.4.05, שבמסגרתו מכר לטענתו את כל זכויותיו וחובותיו בחברה, וכי ממועד זה, אמור היה מר מלכה לשחררו מערבויותיו כלפי החברה.

מר מלכה, לא הצליח להסביר לביהמ"ש כיצד מתיישבת גרסתו בתצהיר, כי החברה לא נמכרה עם קיומו של הסכם, וטען, כי ההסכם לא יצא אל הפועל, וכי אז כבר ידעו שאין כל ערבות בתוקף כלפי התובעת.

גם העדה מטעם הנתבעים, הגב' דוידוף שטענה, כי מר לוין פנה אליה וביקש שתחתים את מר מלכה על כתב התחייבות חדש, אישרה את העובדה שאכן החברה נמכרה לצדדים שלישיים, וכי הייתה העברת מניות.

כלומר, לאחר חקירת המצהירים מסתבר, כי כתב הערבות החדש
ושטר החוב, שנשלחו אליו על ידי התובעת, נשלחו במועדים מתאימים למועד שבו נערך הסכם נספח ו' לתצהירו של מר כהן ארנון
, אשר העיד כי אכן החברה נמכרה וכי הוא יצא מהתמונה.

מר מלכה, אשר הכחיש את מכירת החברה לצדדים שלישיים, והגב' דוידוף, המצהירה, שבסופו של דבר אישרה, כי אכן
החברה נמכרה, ניסו לשכנע את ביהמ"ש כי הצדדים כולם היו מודעים לעובדה שכתבי ההתחייבות אינם בתוקף, ולכן נתבקשו הנתבעים לחתום על כתבי התחייבות חדשים.

מסתבר, שלא כעדותו של מר מלכה, כי אכן היה הסכם למכירת החברה, על פי ההסכם מר כהן היה אמור להשתחרר מערבויותיו כלפי הספקים של החברה, המועד של שחרורו מהערבויות היה 45 יום לאחר החתימה על ההסכם, שנחתם באפריל 2005, ולכן באופן מדויק מתיישב משלוח הפקס של התובעת למר מלכה, עם התחייבותו על פי ההסכם המכר של החברה, נספח ו', בחודש יוני 2005.

אם כך, בפני
י כתב התחייבות, ממנו עולה, כי הנתבעים ערבו עד למועד מסוים, מאידך, ערבו ביחס לרכבים ממשיכים וחילופיים, אם אקבל את גרסת הנתבעים, תעלה השאלה, לאיזה רכבים חילופיים וממשיכים התכוונו הצדדים? אני סבורה, כי במקרה שבפני
י הנתבעים היו מודעים לכך שהם חותמים על כתב ערבות שאומנם מוגבל בזמן, אולם ערבותם ממשיכה לחול ביחס לאותם כלי הרכב שהחברה תמשיך לשכור עד להחזרתם.

הנתבעים, ניסו להרחיק עצמם מכתב ההתחייבות שעליו חתמו, בטענה, כי התובעת ניסתה להחתימם על כתב ערבות חדש, והנה כאמור לעיל הסתבר, כי גרסת התובעת, אכן נחתם הסכם חדש עם חברה אמריקאית, אכן אמורים היו מנהלים חדשים להיכנס לחברה ומר כהן אמור היה להשתחרר מערבותו, התובעת לא יכולה הייתה לדעת את העובדות הללו, במיוחד לא יכול היה מר לוין לדעת כי המדובר בחברה אמריקאית דווקא, אלא אם הדברים נמסרו לו מפי מר מלכה בעצמו בזמנים הרלוונטיים, לא פלא שכאשר עלתה סוגיה זו בפני
העדה הגב' דוידוף, נבהלה, ונתקפה בשכחה.

אני סבורה, כי ניסיונם של הנתבעים להרחיק עצמם מכתב ההתחייבות, והעלאת גרסה שהסתברה כגרסה שאינה נכונה, מובילה אותי למסקנה כי הנתבעים היו מודעים לכך שערבותם מתפרשת על רכבים שהושכרו בתקופת הערבות וטרם הוחזרו.

הדברים משתלבים באופן מדויק, מר כהן מוכר את מניותיו ואמור לצאת מהחברה, מר מלכה מתחייב כי מר כהן ישוחרר מערבותו, והתובעת מוסרת שטר חוב וכתב התחייבות חדש לחתימת הבעלים החדשים, של החברה.

אשר על כן, אני סבורה, כי יש לדחות את פרשנות הנתבעים את הסעיף, לנוכח הסתירות בעדותו של מר מלכה, העלאת גרסה שלמה בדבר שיחות כיכול על פקיעת הערבות, משלוח כתב ערבות חדש, בשל פקיעת אותו כתב ערבות, כאשר מסתבר, כי כטענת התובעת, החברה נמכרה לצד שלישי שהינו חברה אמריקאית, מידע שהתובעת יכולה הייתה לקבל רק מהנתבעים, כאשר המועדים של המכירה מתיישבים להפליא עם משלוח שטר החוב בחדש.

כאשר אני שוקלת את
הצורך שחש מר מלכה להעלות גרסה שהסתברה כמופרכת, אני סבורה כי יש להעדיף את עדותו של מר לוין, שהסביר לנתבעים מה הכוונה בסעיף 2 לכתב התחייבות, וכי הנתבעים היו מודעים לכך, שסעיף זה מתייחס לאותם כלי רכב, שהשכרתם החלה בתקופת כתב ההתחייבות גם אם היא ממשיכה לאחריו, עד להחזרתו של כלי הרכב.

מכול הנימוקים לעיל, אני מקבלת את עדותו של מר לוין, על פיה, עובר לחתימה על כתב ההתחייבות הסביר לצדדים על משמעות המסמך, וכי הצדדים היו מודעים לפרשנות התובעת, אני דוחה את הפרשנות המוצעת על ידי הנתבעים שכן לדעתי בנסיבות העניין הופרכה פרשנות זו.

לאור זאת אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים בתשלום של 106,122 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
כמו כן, הנתבעים ישאו בתשלום הוצאות.

לעניין שכר טרחה, בתיק זה, התובעת הודיעה על חזרתה מסכום שנתבע לכתחילה, והסכימה כי לא הצליחה להרים את הנטל ביחס לסכום של 51,288 ₪, בנסיבות העניין, אני סבורה כי יש לקחת בחשבון עובדה זו, ולכן אני מחייבת את הנתבעים בתשלום שכ"ט עו"ד בסכום של 6,000 ₪ + מע"מ בלבד.

מזכירות תשלח פסק דיני לצדדים.



ניתנה היום, ב' בתמוז, תשס"ט (24 ביוני 2009), בהעדר הצדדים.



רחל ערקובי
, שופטת








א בית משפט שלום 19963/06 דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' (הייטס טלקום )גבהים, גדי מלכה, כהן ארנון (פורסם ב-ֽ 24/06/2009)