פסקי דין על אברהם לביא | פסקי דין על צדוק יחיאל | פסקי דין על צדוק אמנון |

1744/05 א     02/04/2008




א 1744/05 אברהם לביא נ' צדוק יחיאל, צדוק אמנון




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום חדרה
א
001744/05


בפני
:
השופטת הדסה אסיף
תאריך:
02/04/2008



בעניין
:
אברהם לביא
ת.ז. 5419379




התובע

נ ג ד


1. צדוק יחיאל
ת.ז. 09770545
2. צדוק אמנון
ת.ז. 0977050




הנתבעים

פסק דין

מדובר בתביעה כספית.

התובע טען בכתב התביעה כי ביום 29.2.84 נתן הלוואה לשני הנתבעים. בין לבין נפטר הנתבע 1 והתביעה נותרה להתנהל כנגד הנתבע 2 בלבד (להלן -
הנתבע).

לטענת התובע מדובר בהלוואה בסכום של 8,000 דולר שנתן לנתבעים וכבטחון להלוואה התחייבו הנתבעים לרשום לטובתו משכנתא על פרדס שבבעלותם ואף לדאוג לכך שהמנהל יתן את הסכמתו לרישום המשכנתא. הסכם ההלוואה לא הוגש אך הוגש הנספח להסכם (נ/2).

סוכם כי שטר המשכנתא יהיה על סך 10,500 דולר כשוויים בשקלים שכן זה הסכום שהתחייבו הנתבעים להחזיר לתובע תמורת ההלוואה. המועד שנקבע להחזרת ההלוואה היה 31/5/85 ובנספח נ/2 הוארך המועד להחזר ההלוואה עד לשנת 86'.

התובע טוען כי מילא אחר התחייבויותיו במלואם אך הנתבעים הפרו את כל התחייבויותיהם על פי ההסכם, לא רשמו משכנתא כפי שהתחייבו וגם לא החזירו עד למועד הגשת התביעה את ההלוואה שקיבלו.

לטענת התובע בשנת 1988 מסר הנתבע 1 לתובע 7 שיקים דחויים שכולם חזרו בלתי נפרעים והתובע נקט בהליכים לביצועם במסגרת תיק הוצל"פ שפתח בשנת 1991.
לטענת התובע במהלך השנים שחלפו מאז 1991 ועד לשנת 2004 אבד לו התיק ובו מסמכי ההלוואה והתובע מצא את התיק רק בסמוך לשנת 2004 אז פנה ושוחח שוב עם הנתבעים שהבטיחו לו להחזיר את ההלוואה ואף לרשום את המשכנתא עד להחזרתה, והכל על פי התחייבויותיהם בעבר.

התובע מתאר בכתב התביעה את השיחות הרבות שערך עם הנתבעים במהלך שנת 2004 עד שביום 12.8.04 נערך הסכם כתוב (להלן - ההסכם השני), עליו חתם הנתבע 2, ועל פיו נקבעו מועדים חדשים להחזרת ההלוואה באופן שההלוואה תוחזר במלואה עד ליום 31.12.04.
כמו כן נקבע בהסכם מנגנון לפיצוי חילופי לתובע, אם לא יחזירו הנתבעים את ההלוואה (סעיף 5 להסכם).
ההסכם נעשה בכתב ידו של התובע ובסופו מצוייה חתימה שהתובע טען כי היא חתימתו של הנתבע 2, שחתם בשמו ובשם הנתבע 1, כפי שנכתב בשולי החתימה.

מאחר שהנתבעים לא החזירו את ההלוואה וגם לא מילאו אחר התחייבויותיהם האחרות על פי ההסכם השני הוגשה התביעה שמונחת בפני
כעת.

הנתבעים לא הכחישו את קבלת ההלוואה אך טענו כנגד התביעה מס' טענות:
א.
כי התביעה התיישנה מאחר ועילתה הסכם הלוואה מיום 29.2.84 והמועד האחרון להחזרתה היה 31.3.86.

ב.
כי החזירו את ההלוואה זה מכבר.

ג.
הנתבעים הכחישו מכל וכל את חתימתם על ההסכם השני וטענו כי החתימה הנחזית להיות חתימתו של הנתבע 2 זוייפה על ידי התובע וכי הם לא ראו את ההסכם השני עד שקיבלו עותק ממנו יחד עם כתב התביעה.

מכל האמור לעיל ברור ששאלת תוקפו של ההסכם השני, ובהקשר לכך השאלה אם הנתבע 2 חתם או לא חתם על ההסכם השני היא שאלה משמעותית ביותר.

בעניין זה הביא כל אחד מהצדדים חוות דעת מטעמו - התומכת בגרסתו. התובע הביא את חוות דעתה של הגב' כבירי בה נקבע כי החתימה היא חתימת הנתבע ואילו הנתבע הביא את חוות דעתו של מר בן חנן שקבע כי החתימה אינה חתימת הנתבע.

לאור הסתירות האלה - מונתה מטעמו של בית המשפט הגרפולוגית תמר שביט כמומחית לבדיקת החתימה הנחזית להיות חתימתו של הנתבע 2. בחוות דעתה קבעה המומחית כי החתימה וכתב היד שבו נכתב מתחתיה "בשם יחיאל צדוק" לא נכתבו על ידי התובע אלא על ידי הנתבע 2. למסקנה זו הגיעה המומחית "באופן ודאי וחד משמעי", כלשונה.

המומחית גם נחקרה בבית המשפט על חוות דעתה וחוות דעתה לא נסתרה. עדותה של המומחית היתה סדורה ועקבית והמומחית לא חזרה בה ממסקנותיה, למרות נסיונו של ב"כ הנתבע להביאה לידי תשובות סותרות בעניין המסמכים שהועברו לעיונה (ראה למשל עמ' 13 שו' 24 וכן עמ' 15 שו' 10 ואילך).

לא רק שחוות דעתה של המומחית קבעה כי החתימה על גבי ההסכם השני היא חתימתו של הנתבע, אלא שאני מגיעה למסקנה זו גם משמיעת עדויותיהם של התובע והנתבע וכן משום הקושי להתבסס על חוות דעתו של מומחה הנתבע. בעניינו של מר בן חנן, מומחה הנתבע, ניתנו כבר פסקי דין רבים וחלקם פורט בסיכומי התובע, ועולה מהם כי קיים פער גדול בין הדרך שבה מוצגת הכשרתו המקצועית של העד לבין מהותה האמיתית של ההכשרה שקיבל.

עובדה זו כשהיא מצטרפת לעדות מומחית בית המשפט, ובעיקר לרושם השלילי שהותיר הנתבע בעדותו בפני
, מביאים אותי למסקנה כי לא ניתן לקבל את
מסקנותיו של מר בן חנן.

כאמור, בעוד שעדותו של התובע הותירה רושם מהימן והיתה עקבית וסדורה, הותירה עדותו של הנתבע רושם הפוך. אינני מאמינה לנתבע ועדותו הותירה רושם שלילי ביותר.

כך למשל אינני מאמינה לעדותו של הנתבע לפיה חתם על ההסכם הראשון מתוך כבוד לאביו למרות שלא היה מעורב (עמ' 26 שו' 14). הנתבע עובד בתפקיד בכיר במשרד החקלאות ומשמש כמנהל מדור ביקורת איכות באזור המרכז כפי שהוא עצמו טרח לציין בעדותו (עמ' 26 שו' 1).
בתוקף תפקידו והשכלתו ודאי שהנתבע היה מודע למשמעות חתימתו על ההסכם, ולכך שבחתימתו עליו הוא מקבל על עצמו את ההתחייבויות שפורטו בו. ברור גם מעדותו בעמ' 28 שו' 10 כי ידע שהוא אחראי להחזר ההלוואה.

הנתבע גם השתמש בעדותו בלשון רבים כשביקש לתאר דברים שעשו הוא ואביו בקשר להסכם, ורק כשנעשה ער לעניין זה ניסה לתקן עצמו. כך למשל טען הנתבע בתצהירו כי: "אני ואבי מילאנו את חלקינו בהסכם במלואו והחזרנו כאמור לתובע את הסך של 10,500 דולר בש"ח זה מכבר". (סעיף 8 לתצהיר). גם בהמשך ממשיך הנתבע ומתייחס לעניין זה כשהוא נוקט בלשון רבים.

הנתבע טען כי יחד עם הסכם ההלוואה הראשון נעשה שטר משכנתא שנמסר לתובע אך לאחר שההלוואה הוחזרה קרעו את השטר כשהוא משתמש בסעיף 7 לתצהירו במילים: "שטר המשכנתא ע"ס 10,500 דולר אשר מסרנו לתובע הושמד על ידינו ועל ידי התובע לאחר שסילקנו את ההלוואה...".(ההדגש שלי, ה.א.)
לא רק שצורת התבטאות זו מלמדת כי הנתבע היה מודע לכך שהוא, כמו אביו, נטל את ההלוואה והתחייב להחזירה לתובע אלא שכשנשאל כיצד מתיישבות הגירסאות הסותרות שנתן בתצהירו מחד ובבית המשפט מאידך, היו תשובותיו מהוססות, מגומגמות, ורחוקות מלהניח את הדעת. די להפנות בעניין זה לעדותו בעמ' 26 שו' 26 עד עמ' 27 שו' 7.

כאשר נשאל הנתבע כיצד מתיישבת גירסתו, לפיה הוא לא מעורב כלל בקבלת ההלוואה או בהתחייבויות להחזירה עם לשונו של התצהיר שנעשה כולה בלשון רבים, העלה הנתבע גירסה חדשה ולפיה נתן לאביו כסף מזומן על מנת שיתן אותו לתובע להחזיר את ההלוואה. לגירסתו נתן את הכסף "בשנות ה- 90'" (עמ' 27 שו' 30) ובכך סילק את חובו על פי ההסכם.
כאשר הבין הנתבע כי בכך שהוא מודה שגם לו היה חלק באותה הלוואה וזאת לאור תשובתו כי הוא ואביו לקחו הלוואה של 10,000 דולר (עמ' 28 שו' 3) שוב נאלץ להמציא גירסה חדשה והפעם טען שוב כי לא היה לו קשר עם התובע אך בכל זאת שילם את החצי שלו.

גם גירסה זו אין לה לא ידיים ולא רגליים כפי שמתברר מהמשך עדותו של הנתבע (עמ' 31 שו' 18) שם עלתה גירסה נוספת.

דומה כי כל המעיין בפרוטוקול הדיון, יכול להתרשם כי מדובר בעד שהאמת ממנו והלאה אשר משנה את גירסתו בכל תשובה שהוא נותן בחקירה הנגדית.
(ראה למשל עדותו בעמ' 30 שו' 25 שם אמר שנרשמה משכנתא ועדותו בעמ' 31 שו' 1 שם אמר שלא היתה משכנתא....)


כפי שציינתי לא רק תשובותיו של הנתבע מעידות על חוסר המהימנות של גירסתו, אם יש לו בכלל גירסה, אלא שגם התנהגותו בבית המשפט ועל דוכן העדים מביאה אותי למסקנה כי לא ניתן כלל להאמין לעדותו.

מאחר והנתבע מודה בקבלת ההלוואה והנטל להוכיח כי ההלוואה הוחזרה לתובע מוטל על הנתבע, לא עלה בידי הנתבע להרים את הנטל הזה ודין התביעה להתקבל.

אני דוחה את טענת ב"כ הנתבע בתביעה זו מוטל על התובע. מכיוון שכך - ומכיוון שהנטל על הנתבע - הרי אם יש לזקוף לחובת מאן דהוא את אי הבאתו של עו"ד בן יצחק לעדות - הרי שיש לזקפה לחובת הנתבע דווקא.

מאחר שאינני מאמינה לנתבע יש בכך משום חיזוק נוסף לטענת התובע לפיה הנתבע הוא שחתום על ההסכם השני, גירסה שנתמכה גם בחוות דעתה של מומחית בית המשפט.

מכיוון שכך לא התיישנה התביעה שכן בשנת 2004 הודה הנתבע בקיום החוב ומכאן שחלות הוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 לפיו "הודה הנתבע, בכתב או בפני
בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודעה".

התוצאה היא שאני קובעת כי התביעה לא התיישנה וכי לא עלה בידי הנתבע להראות כי ההלוואה, כולה או חלקה, הוחזרה לתובע.

לפיכך על הנתבע לשלם לתובע את סכום ההלוואה.

בהסכם השני, שכפי שקבעתי, חתם עליו הנתבע, הוסכם כי שווי ההלואה נכון ליום 4.8.04 הינו 276,636.22 ₪.

מכיוון שכך - אני מורה כי על הנתבע לשלם לתובע סכום זה, כשהוא נושא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 4.8.04 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלם הנתבע לתובע גם את הוצאות המשפט בסכום כולל של 15,000 ₪ כשבקביעת סכום זה נלקחה מחד העובדה שהתובע פטור מתשלום אגרה, ומאידך העובדה ששולם שכ"ט למומחים, למתמללים ולייעוץ משפטי.

ניתן היום כ"ו ב אדר ב, תשס"ח (2 באפריל 2008) בהעדר.


הדסה אסיף
, שופטת

ריקי.א






א בית משפט שלום 1744/05 אברהם לביא נ' צדוק יחיאל, צדוק אמנון (פורסם ב-ֽ 02/04/2008)