פסקי דין על יהושע אסתר | פסקי דין על יהושע שני | פסקי דין על אליהו חברה לביטוח בע"מ

4795/05 תק     20/03/2006




תק 4795/05 יהושע אסתר, יהושע שני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
תק 004795/05

בפני
:
כב' השופט בן-עטר מוריס
תאריך:

20/03/2006






1. יהושע אסתר

2. יהושע שני
בענין

:



תובעים










נ
ג
ד





אליהו חברה לביטוח בע"מ



נתבעת











פסק דין

התביעה דנן היא תביעה לתשלום תגמולי ביטוח, אשר, לטענת התובעות, מגיעים על פי פוליסת ביטוח שהוציאה הנתבעת לביטוח מקיף לרכב מס' רישוי 23-613-51 (להלן – הרכב) לתקופה שמיום 01/01/04 ועד ליום 31/12/04 (להלן – פוליסת הביטוח). הרכב ניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 19/11/04 (להלן - התאונה). התביעה היא על סכום של 16,821 ₪, המורכב מסך של 15,321 ₪ בגין סכום תגמולי הביטוח המגיעים לטענת התובעות, וסך של 1,500 ₪ בגין "הוצאות יעוץ וטרחה", כלשון התובעות בכתב התביעה.

פוליסת הביטוח הכילה החרגה לפיה "הכיסוי על פי הפוליסה אינו חל על נזק שנגרם בקשר או עקב שימוש ברכב המבוטח אם נעשה בשבתות ובמועדי ישראל כמפורט בסעיף 37 לפוליסה". התאונה אירעה ביום ו' בשבוע והמחלוקת היחידה אשר קיימת בנושא הכיסוי הביטוחי היא האם התאונה אירעה לפני כניסת השבת, או אחריה. אין מחלוקת כי ביום התאונה נכנסה השבת בשעה 16:02 (ראה עמ' 3 לפרוטוקול).

הראיה היחידה, אשר תומכת בגרסת הנתבעת, לפיה התאונה אירעה אחרי כניסת השבת, היא ההודעה על התאונה לנתבעת (מוצג נ/2), אשר הוגשה באמצעות סוכנת הביטוח, גב' סיגל כהן, ואשר בה רשום כי התאונה אירעה בשעה 16:30.

מול ההודעה האמורה ניצבות עדויותיהם של התובעת 2 ושל שלושה עדים נוספים (אביה של התובעת 2, ידיד של התובעת 2, מר דן אבין, אשר אליו נסעה כשקרתה התאונה, ושל מר אלעד פרץ, הנהג ברכב האחר שהיה מעורב בתאונה (להלן – פרץ), כשהעדויות האמורות נתמכות בתדפיסי פירוט שיחות של הטלפון הסלולרי שברשות התובעת 2 (צורף לכתב התביעה) ושל הטלפון הסלולרי של פרץ (ת/3). העדים האמורים העידו על שיחות שהתקיימו מיד בסמוך לאחר התרחשות התאונה, ותדפיסי פירוט השיחות של הטלפונים הסלולריים של התובעת 2 ושל פרץ
משמשים כדי לקבוע את שעת השיחות, ומכך את שעת התאונה. לפי העדויות האמורות ותדפיסי השיחות, התאונה אירעה בסביבות השעה 15:20.

על אף המשקל הרב שיש לייחס, ככלל, לפרטים הרשומים בהודעת המבוטח למבטח על התאונה, לאחר ששקלתי את מכלול הראיות שבפני
, אני מעדיף את
גרסת התובעות, לפיה התאונה אירעה בטרם כניסת השבת, על פני גרסת הנתבעת.

מלבד עצם העדויות בענין השיחות שהתקיימו מיד לאחר התאונה (מבלי להפחית מערך העדויות האמורות) וקביעת שעת התאונה בנגזר משעת השיחות, ראוי לציין כי ביום התאונה כלל לא בוצעה שיחה כלשהי מהטלפון הסלולרי שברשות התובעת 2 בין השעה 16:06 לשעה 20:58. אם אכן קרתה התאונה בשעה 16:30, ניתן היה לצפות כי ברשימת תדפיס השיחות של הטלפון הסלולרי שברשות התובעת 2 תופיע שיחה אחת, לכל הפחות,
בסמוך לאחר שעה זו. כמו כן, העיד אביה של התובעת 2, ועדותו מהימנה בעיני (מעבר לעובדה שתדפיס פירוט השיחות של הטלפון הסלולרי שברשות בתו תומך בה), כי הינו שומר שבת וגבאי בית כנסת, כי לאחר שבתו התקשרה אליו והודיעה לו על התרחשות התאונה, הוא נסע אל מקום התאונה, שהיה לא רחוק מביתם, ברכבו, וכי היה נמנע מלעשות כן לו נכנסה השבת.
עוד העיד אביה של התובעת כי הספיק לחזור לביתו, להחנות את רכבו ולהגיע לבית הכנסת ברגל לפני כניסת השבת.

אוסיף כי לא נעלמה מעיני

סתירה, בענין שיחת טלפון שביצעה לחברה בשם שלי שרון, הקיימת בין עדותה של התובעת 2 לבין הרשום בתדפיס פירוט השיחות של הטלפון הסלולרי שברשותה (מעדותה של התובעת 2 עלה כי בין השיחות במקום התאונה אל אביה מחד, ואל ידידה, דני אבין, מאידך, התקשרה לחברה האמורה (ראה עדות התובעת 2 לקראת סוף עמוד 9 לפרוטוקול), שמספר הטלפון שלה הוא 6246004-054 (ראה חקירה חוזרת של התובעת 2), בעוד שעיון בפירוט השיחות של הטלפון הסלולרי שברשותה מעלה כי השיחה אל מספר הטלפון האמור התקיימה בשעה 20:58), אך אין בה, בהתחשב במכלול הראיות, כדי לגרוע מהממצא אליו הגעתי בענין שעת אירוע התאונה.

אף כי אכן תמוה העיכוב שחל בקבלת חוות דעת שמאי בענין הנזקים, שלטענת התובעות נגרמו לרכב בתאונה, ובענין תיקון הנזקים, כפי שטען נציג הנתבעת, אינני מוצא כי יש בענין כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי בענין שעת אירוע התאונה, וכנגזר מכך - בענין קיומו של כיסוי ביטוחי.
כמו כן, אין בעיכוב זה, כשלעצמו, כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי לבין התאונה. בפסק הדין שניתן בת"ק 1947/05 בבית משפט לתביעות קטנות
בפתח-תקוה, שהוגש על ידי נציג הנתבעת, הקביעה בענין העדר קשר סיבתי נבעה לא רק מענין העיכוב בהערכת הנזקים על ידי שמאי, אלא גם מספקות בענין עצם האירוע שנדון שם. אוסיף, למעלה מהצורך, לענין התביעה דנן, כי הנזקים הכלולים בחוות דעת השמאי הינם נזקים תאונתיים, וסביר להניח כי ככל שמקור נזקים אלה היה תאונה אחרת, לא היו התובעות מנסות לייחס את הנזקים דווקא לתאונה נשוא התובענה, לנוכח סירובה של הנתבעת להכיר בכיסוי הביטוחי ביחס לתאונה נשוא התובענה.

התעוררה מחלוקת בין הצדדים, לנוכח האמור בסעיף 2 לתוספת לחוות הדעת השמאי (צורפה לכתב התביעה), אם ניתן היה להשתמש ברכב במצבו כפי שהיה בעת בדיקת השמאי ביום 22.6.05 (אשר משקף את מצב הרכב כפי שהיה לאחר התאונה, לפי טענת התובעות), אך בחקירתו של השמאי בבית המשפט (עמ' 18 לפרוטוקול), הובהר כי אינו יכול לשלול אפשרות נסיעה ברכב
בהתאם לאופן השימוש שנעשה בו לפי עדותו של אביה של התובעת 2 (גם במקרה של נזילה ממצנן המים ברכב– למרות שהשמאי קבע כי אינו יכול לקבוע שאכן היתה נזילה כאמור – לא שלל השמאי אפשרות נסיעה באופן מוחלט, וציין כי הדבר "מקשה" והופך את הענין ל"כמעט" בלתי אפשרי). עדותה של התובעת 2 כי לאחר התאונה נסעה ברכב את המרחק הקצר עד לביתה (עמ' 9 לפרוטוקול), תומכת בכך כי ניתן היה לנסוע ברכב, במצבו לאחר התאונה, לפחות נסיעות קצרות של כמה מאות מטרים.

עלות תיקון הנזקים שנגרמו לרכב בתאונה הוכחה בחוות דעת של השמאי זוהר בכר (מוצג ת/1) ובחשבונית תיקון (מוצג נ/1). אף שלא צורפה קבלה, העיד אביה של התובעת 2 כי שילם למוסך (עמ' 4 לפרוטוקול – לקראת סוף העמוד) (לחיזוק עדותו בענין זה – השווה עדותו, מיד לאחר מכן, בענין תשלום שכ"ט השמאי, שלגביו העיד כי אינו זוכר אם שולם על ידו, ואכן התברר בסופו של דבר כי לא שולמה על ידו – ראה עדותו של מר מאיר ויצמן).

לא הובאה כל ראיה בענין הוצאות בגין "יעוץ וטרחה", ואינני מוצא מקום לפסוק סכום כלשהו בענין זה, פרט לסכום שייקבע כהוצאות בשל בטול זמנן של התובעות בכל הנוגע לתובענה ולטיפול בה.

בצדק ציין נציג הנתבעת כי אם בית המשפט יפסוק סכום כלשהו לתובעות, יש להביא בחשבון את ענין ההשתתפות העצמית הנדרשת לפי תנאי פוליסת הביטוח. אמנם, טען הנציג כי יש להתחשב גם בענין כינון הפוליסה, אך אין בפני
כל ראיה המאפשרת לקבוע את סכום הכינון. סכום ההשתתפות העצמית לפי הפוליסה (מוצג ת/2) הינו 1,597 ₪, בהתחשב בכך כי התובעת 2 היתה מתחת לגיל 24 בעת אירוע התאונה.

המבוטחים על פי הפוליסה הם התובעת 1 ובעלה (אביה של התובעת 2), ומשכך אין מקום לפסוק סכום כלשהו לתובעת 2.

לאור כל האמור, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1 סך של 13,724 ₪ (סכום הנזק לפי חוות דעת השמאי וחשבונית התיקון, בניכוי סכום ההשתתפות העצמית). כמו כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1 סך של 205 ₪ בגין אגרת משפט, 550 ₪ בגין הסכום שהתובעות חויבו לשלם כשכר בטלת עדים (למר אלעד פרץ ולשמאי, מר זוהר בכר) וכן סך של 500 ₪ בשל ביטול זמן של התובעת 1 ו/או נציגה. ככל שהסכומים לא ישולמו תוך שלושים יום מהיום, תחולנה לגביהם הוראות סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א- 1961, ומועד מתן

פסק דין
זה יהווה המועד לפרעון לצורך הוראות הסעיף האמור.

ניתן היום, כ' באדר תשס"ו (20 במרץ 2006), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

בן-עטר מוריס
, שופט







תק בית משפט לתביעות קטנות 4795/05 יהושע אסתר, יהושע שני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/03/2006)