פסקי דין על עמידר | פסקי דין על החברה הלאומית לשיכון בישראל | פסקי דין על אבי שמואל רוזין

14899/06 א     19/06/2009




א 14899/06 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' אבי שמואל רוזין








בית משפט השלום בחיפה

ת"א 14899-06 עמידר
, החברה הלאומית לשיכון בי נ' רוזין


19 יוני 2009



בפני

כב' השופט
יהושע רטנר

התובעת
עמידר
, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ



נגד

הנתבע
אבי שמואל רוזין




פסק דין


1.
זוהי תביעה לסילוק יד ממקרקעין ולתשלום שכ"ד ראוי, ביחס לדירה המצויה ברח' ההשכלה 6 בנשר,
במקרקעין הידועים כגוש 10750 חלקה 53 (להלן: "הדירה" או "הנכס"). הדירה בת 2 חדרים, מטבח ושירותים בשטח של כ- 60 מ"ר, אשר הושכרה בשנת 1975 לגב' יהודית רוזין (שנקראת גם יהודית קציר) (להלן: "הדיירת" או "הדיירת החוזית" או" "האם").

2.
התובעת הינה חברה ציבורית לשיכון המנהלת מטעם הבעלים את הדירה. הנתבע הינו בנה של הדיירת, אשר מתגורר כיום בדירה. הדיירת עזבה את הדירה בחודש אפריל 2006 לטובת דיור במוסד סיעודי, שם היא מתגוררת עד היום.

3.
לדיירת 5 ילדים. עובר לשנת 1975 הדיירת התגרשה מבעלה,והיא עזבה את דירתם המשותפת. תחילה עברה לדירה ברח' העליה 20 בנשר ולאחר מכן לדירה נשוא התביעה, לאחר שנמסרה לה
בשכירות סוציאלית ע"י התובעת. הדיירת עברה לגור בדירה בגפה. באותה עת 3 מהילדים היו בוגרים, שלא ברשות ההורים. 2 הילדים הנוספים, הנתבע ואחות צעירה הועברו למסגרות מגורים שונות, שלא אצל ההורים. בזמן הגירושים הנתבע היה כבן 11 שנה (יליד 1962) אשר הועבר לגור בקיבוץ סאסא, ולאחר מכן בקיבוץ יקום, שם גר אף במהלך השירות הצבאי. בשלב מסוים, לטענתו, בערך בגיל 20, בתחילת שנת 1982, הנתבע עבר לגור עם אמו בדירה ואולם לאחר תקופה קצרה, על רקע העובדה שלא הסתדר איתה, עבר לגור עם אביו, עד נישואיו בדצמבר 1991. לאחר הנישואים, הנתבע המשיך לגור בדירת אביו יחד עם אשתו, שכן אביו עבר לגור בדירה אחרת
עם אשתו השנייה. שם גרו הנתבע ואשתו עד שנת 1997, השנה בה התגרשו. לאחר הגירושים אשתו של הנתבע עזבה את ביתם המשותף וחזרה לגור סמוך להוריה, בקרית שמונה. הנתבע היה צריך לעזוב את דירת אביו, שכן היה מדובר בדירה שהועמדה לרשות אביו ממקום עבודתו והוא נדרש לפנותה.

4.
החל משנת 1997 או 1998, הנתבע טוען, כי הוא גר בדירה. תחילה יחד עם אמו, הדיירת, ומאז אפריל 2006, עת האם עברה למוסד סיעודי, בגפו.

טענות התובעת
5.
הנתבע הינו פולש לדירה, ללא זכות כדין. לפיכך עליו לסלק את ידו ממנה.

6.
על הנתבע לשלם לה דמי שימוש ראויים בדירה, עפ"י דיני עשיית עושר ולא במשפט, בגובה 1,000 ₪ לחודש וזאת החל מחודש אפריל 2006 ואילך, עד לסילוק ידו מהנכס.

טענות הנתבע
7.
הנתבע הינו דייר ממשיך, כמשמעות הדבר בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי התשנ"ט – 1998. בהתאם לסעיף 3 א לחוק זה, הוא זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה, בתנאי שכירות סוציאלית, ועל התובעת לחתום עמו על חוזה שכירות בהתאם.

8.
הוא מעולם לא פלש לדירה, אלא התגורר שם ברשות אמו, הדיירת, וכיום עפ"י זכותו העצמאית, בהיותו דייר ממשיך, כמשמעות הדבר בחוק.

דיון




9.
חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי , התשנ"ח – 1998 (להלן: "החוק") מגדיר דייר ממשיך כלהלן:


"...דייר ממשיך – בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי..."

סעיף 3, לחוק מגדיר זכות שכירות של
דייר ממשיך כלהלן:
"זכות לשכירות של דייר ממשיך -

(א)
נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר וענין.


(ב)
הוראות סעיף זה יחולו על דייר ממשיך, אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי, וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים.

(ג)
בתקופה של שנתיים, שתחילתן במועד פטירת הזכאי, או במועד שבו הוא עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יעלה שכר הדירה שישלם הדייר הממשיך על שכר הדירה שהיה משתלם על ידי הזכאי אילו המשיך להתגורר בדירה הציבורית.

(ד)
השר רשאי לקבוע כי הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו, או יחולו בסייגים שיקבע, על אדם
הטוען לזכות לשכירות לפי הודאות אותו סעיף קטן, במקרה שהוראות הסעיף הקטן האמור חלו כבר על דייר ממשיך, שנפטר או שעבר להתגורר במוסד סיעודי
".

10.
הנטל להוכיח כי הנתבע הינו דייר ממשיך, הזכאי להחזיק בדירה ולהתגורר בה בתנאי שכירות סוציאליים מוטל על הנתבע.
בענין זה נקבע בע.ש. (י-ם) 90/96, עמותת סניגור קהילתי נ' היועמ"ש תק-מח 2001(3) 65535:
"החובה להוכיח מגורים רצופים בדירה משך 3 שנים טרם פטירת המנוח מוטלת על הנתבע. לטעמי נטל זה אף נובע ונלמד מדרישת סע' 1 לחוק לפיו עשוי בן המשפחה האחר להחשב כ"דייר ממשיך" ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית משך שלוש שנים עובר לפטירת הזכאי. לפיכך הטוען לזכות "דייר ממשיך" עליו הנטל להוכיח כי עמד בתנאים הנדרשים לקיומה".

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה שהנתבע לא עמד בנטל זה כפי שיוסבר להלן.

11.
הוכח בביהמ"ש כי לנתבע לא היתה מסכת יחסים טובה עם אמו וכי בשל מערכת יחסים זו נאלץ לעזוב את הדירה במספר הזדמנויות. ראיות אלה, כפי שיפורטו, תומכות בטענת התובעת, כי הנתבע, ככל שהתגורר בדירה תקופות מסוימות, עשה זאת בעיקרו של דבר בניגוד לרצון אמו ומבלי שהדירה
תשמש עבורו מגורי קבע.

12.
הפעם הראשונה בה נאלץ הנתבע לעזוב את הדירה, עקב מערכת יחסים לא טובה עם אמו, היתה לאחר שעבר להתגורר בה, בעת שירותו הצבאי, בגיל 20 לערך. הנתבע העיד כי לא "התאים לו" לגור עם אמו, שכן היא לא אפשרה לו לנוח לאחר משמרות של עבודה קשה, בהיותה שומעת רדיו / טלוויזיה בעוצמה גבוהה. לפיכך עבר להתגורר עם אביו.

13.
הנתבע עבר לדירה פעם נוספת לאחר גירושיו, בסוף שנת 1997, מאחר ונאלץ לפנות את הדירה בה התגורר עד אז (הדירה שהועמדה לרשות אביו בזמנו ממקום עבודתו). מדובר במעבר שלא מרצון, עקב מצוקה זמנית, וכפי שהראיות מלמדות, גם הוא לא עלה יפה.

14.
עפ"י עדות הנתבע עצמו, הוא החל ללמוד באופן עצמאי בחודשים אוקטובר – נובמבר 2005 ולאחר מכן במסגרת מסודרת בשנת 2006 (הכשרה מקצועית מטעם משרד העבודה והרווחה). מאחר ואמו לא אפשרה לו תנאים סבירים ללימוד, הוא נאלץ להתגורר בבית דפוס של חבר לצורך לימודים, שם גם ישן חלק מהזמן. מדובר בתקופה ארוכה יחסית בה הנתבע למעשה התגורר, שלא בדירה, אלא במקום אחר. בעניין זה הנתבע בעצמו העיד, שמאחר ואמו לא אפשרה לו ללמוד בשקט וללא לחצים, ומאחר והיתה לו אלטרנטיבה, הוא למעשה התגורר חלק מהזמן בבית הדפוס.

15.
לנתבע אחות בוגרת ממנו בכ- 5 שנים, בשם צביה, המתגוררת בכרמיאל. מהעדויות עולה שבמהלך השנים צביה היא זו שהיתה
בקשר עם האם, היא זו שדאגה לסידורים המרכזיים של חייה, ובכלל זה היא זו שדאגה להעבירה למוסד הסיעודי, כאשר הצורך התעורר. יתרה מזו, עוד לפני המעבר למוסד, היה ניסיון להעביר את האם למגורים אצל צביה בכרמיאל, אשר לא יצא לפועל. הדמות הטיפולית המרכזית מבין הילדים היתה צביה. צביה היתה בקשר עם הגב' חיה שפירא (להלן: "חיה"), שהינה שכנה בבניין בה נמצאת הדירה. במהלך השנים, ולפחות מספר שנים לפני שהאם עברה למוסד סיעודי, מי שהשגיחה עליה ברמה היומיומית,
היתה חיה ולא הנתבע. חיה היתה מגיעה יום יום לדירה, בודקת מה שלום האם ומוודאת שהיא נוטלת את התרופות להן נזקקה. חיה עשתה זאת הן לבקשת האם והן על רקע יחסי הידידות שהיו לה עם צביה. יש בעובדה זו לחזק את המסקנה, שלא היו יחסים טובים בין האם לנתבע, כי היא לא היתה מעוניינת שהוא יתגורר בדירה (דבר אשר יפורט בהמשך), וכי לא התגורר באופן קבוע בדירה. האם נזקקה להשגחה ולנטילת תרופות יומיומית וברור הוא שהנתבע לא טיפל בכך, אלא חיה.

16.
הוכח כי פעמים רבות הנתבע לא יכל להיכנס לדירה, והוא עשה זאת רק לאחר שדפק בחוזקה על הדלת ו/או נכנס דרך החלון. הנתבע טען כי נאלץ לפעול בדרך זו משום שאמו היתה נוהגת לנעול את הדלת מבפני
ם, כאשר המפתח נותר בחור המנעול, ועל כן לא יכל להיכנס לדירה באמצעות המפתח הנוסף שהיה ברשותו. לטענתו האם נהגה לראות טלוויזיה בעוצמת קול גבוהה מאוד ולעתים היתה אף נרדמת במצב זה. כתוצאה מכך היא לא היתה מזהה שהוא מגיע לדירה ומבקש להיכנס, למרות דפיקותיו על הדלת, ועל כן נאלץ לפעול כאמור לעיל. הסברו של הנתבע אינו משכנע. הוכח שחיה יכלה להיכנס לדירה בדרך הרגילה, לאחר שדפקה על הדלת ולאחר שהאם פתחה לה. כמו כן עפ"י העדויות, גם צביה היתה נוהגת להגיע לדירה ולהיכנס ללא בעיה. יש בשתי עובדות אלה להעיד על כך, שמי שהאם חפצה שיכנס לדירה, נכנס ללא קושי. עצם זה שהנתבע נאלץ להשתמש באמצעים חריגים לצורך כניסה לדירה, כגון דפיקות חזקות על הדלת ו/או כניסה דרך החלון, מעיד שהוא עשה זאת, בעיקרו של דבר, בניגוד לרצונה של האם.

17.
הנתבע העיד כי אמו היתה כהגדרתו "אישה קשה" וכי היחסים ביניהם לא היו תמיד על מי מנוחות. יש בעובדה זו לתמוך במסקנה שאמו לא רצתה במגוריו בדירה.

18.
רוב השנים, עד סמוך למעבר למוסד הסיעודי, האם היתה עצמאית מבחינת התפקוד היומיומי, כולל בישול, למעט ההשגחה והעזרה בנטילת תרופות ע"י השכנה חיה. כמו כן לא הובאו עדויות משמעותיות לכך שהנתבע עזר לה בפעולות יומיומיות או בסידורים שונים. הנתבע אומנם העיד כי נהג לשלם חשבונות עבור האם ולעשות סידורים שונים, אולם לא הובאו לכך ראיות משמעותיות ועדותו בעניין זה אינה אמינה בעיני. נראה שהאם לא היתה מעוניינת במגורי הנתבע עמה והעדיפה להתגורר בגפה. הדירה הושכרה לאם למגורים בגפה, עוד בשנת 1975 וכך היה כל מהלך השנים. הנתבע הגיע לדירה רק עקב מצוקה אישית, לאחר גירושיו ופינויו מדירתו הקודמת, מבלי שהיה לאם כל אינטרס לכך. יש בכך לתמוך במסקנה, שהיא לא היתה מעוניינת במגורי הנתבע יחד עמה, וכל שהוא התגורר עמה זה היה בניגוד לרצונה.

19.
עד נוסף הינו מר צ'רף רפאל, שהינו שכן, דלת מול הדירה. עפ"י עדותו האם היתה מתלוננת בפני
ו ובפני
אשתו כי היא איננה יודעת מה לעשות כנגד הנתבע, וכי הוא שב ופורץ לדירה פעם אחר פעם, למרות כל ניסיונותיה וניסיונות בנותיה למנוע זאת. כמו כן עד זה העיד, כי האם אף ביקשה את עזרתו בהגשת תביעה בביהמ"ש לקבל צו להרחקת הנתבע מהבית, דבר שבסופו של דבר לא יצא לפועל. כמו כן צ'רף טען כי תקופות ארוכות לא ראה את הנתבע מגיע לדירה, דבר שהיה מבחין בו בוודאות בהיותם שכנים "דלת מול דלת". כנגד עדות זו, הנתבע טען כי מדובר בשכן המסוכסך עמו, על רקע שימוש שעשה לאחסון חפצים בחדר המדרגות של הבניין וכי אין לתת אמון בעדותו. צ'רף נחקר בביהמ"ש. הגם שנראה שלצ'רף יש תלונות כנגד הנתבע על רקע השימוש בחדר המדרגות, שאף הועלו בעבר בפני
התובעת בתור מנהלת הבניין, התרשמתי שהוא העיד מתוך מגמה לומר את האמת. הנתבע לא הביא ראיות שיסתרו בצורה משמעותית את עדותו של צ'רף. יש בעדות זו לתמוך בגירסת התובעת ולהחליש את גירסת הנתבע.

20.
עפ"י מכתב התובעת מיום 5.9.06, עולה שבביקורי "מעגל" (ביקורים שגרתיים של נציג התובעת בדירות הדיור הסוציאלי) בשנים 2003, 2004, 2005 הנתבע לא מופיע כמתגורר יחד עם אמו בדירה. אומנם עורך המכתב לא העיד בביהמ"ש ואולם הנתבע עצמו הגיש מכתב זה כראיה מטעמו (נספח 9 ד' לתצהירו) ועל כן ניתן לתת לו משקל מסוים. יש בדבר זה להחליש את גירסת הנתבע. באותו מכתב מצוין שעפ"י דו"ח סוציאלי מחודש מרץ 2003 הנתבע מתגורר בדירה בניגוד לרצון אמו וכי היחסים ביניהם לא תקינים והאם אף פנתה למשטרה בתלונה נגדו.
אומנם עורכת הדו"ח הסוציאלי לא העידה בביהמ"ש ואולם ניתן לתת לו משקל מסוים, מזערי, על דרך האזכור במכתב הנ"ל, מאחר והנתבע עצמו, כאמור, צירף אותו כראיה. משקלו של מכתב זה, על כל חלקיו, קטן ואולם הוא תומך בגירסת התובעת ומחליש את גירסת הנתבע. ראיה זו מצטרפת לראיות האחרות.

21.
מ"דייר ממשיך" נדרש התנאי "ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי". יש לפרש את המילים "התגורר עם הזכאי", כהתגורר עם הזכאי ברשות הזכאי ועפ"י רצונו ולא בניגוד לרצונו. זהו הגיונם של הדברים ונראה שאין צורך להרחיב בדבר.

22.
כל הסידורים הנדרשים לצורך העברת האם למוסד הסיעודי וכן ההעברה עצמה, בוצעה ע"י צביה ולא ע"י הנתבע. אם הנתבע היה מתגורר בדירה באופן רצוף, בתיאום עם האם ועפ"י רצונה, סביר שהוא היה מטפל בדבר זה או עושה לפחות חלק מהסידורים. עצם זה שהנתבע לא טיפל בנושא כלל, מחזק את המסקנה כי לא התגורר בדירה עפ"י רצונה של האם.

23.
צביה היתה בקשר שוטף עם האם, והיוותה הגורם המרכזי הטיפולי מכל הילדים, ודאגה בפועל לסידורים החשובים. כמו כן עפ"י עדות הנתבע עצמו, הוא עמד עימה בקשר. לפיכך צביה הינה עדת מפתח, שהיתה יכולה לתמוך בגירסת הנתבע. עצם זה שהנתבע לא זימן את צביה לעדות מחליש את גירסתו באופן ניכר.

24.
הנתבע לא הביא ראיה כלשהי מצד אימו, שתתמוך בטענתו, שמגוריו בדירה היו על פי רצונה ו/או רשותה. יש בכך להחליש את גירסתו.

25.
עפ"י הראיות שהובאו לביהמ"ש, הנתבע לא התגורר יחד עם אמו בדירה עפ"י רצונה, באופן רצוף, 3 שנים לפני מעברה למוסד הסיעודי. מגורי הנתבע בדירה היו בניגוד לרצון האם ולא לתקופה רצופה. בוודאי לא בתקופת
לימודיו החל מאוקטובר 2005 ובחלק
משנת 2006.

26.
המסקנה היא שהנתבע לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו להוכיח, כי הינו "דייר ממשיך" הזכאי להחזיק
בדירה ולהתגורר בה בתנאי שכירות סוציאליים.

27.
אני מקבל את טענת התובעת, כי דמי שימוש ראויים לדירה עומדים על 1,000 ₪ לחודש. טענה זו לא נסתרה על ידי הנתבע והיא סבירה על פניה.

28.
אני מקבל את התביעה במלואה.

29.
אני מורה לנתבע לסלק את ידו מדירה המצויה ברח' ההשכלה 6 בנשר במקרקעין הידועים כגוש 10750 חלקה 53. הנתבע יחזיר לתובעת
את החזקה בדירה כשהיא פנויה מכל חפץ השייך לו ובמצבה כיום תוך 60 יום מהיום.

30.
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 1,000 ₪ לחודש, החל מחודש מאי 2006 ואילך. התשלום החודשי ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ביחס לכל חודש, החל מהראשון לחודש הרלוונטי ועד התשלום המלא בפועל.

31.
כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

התשלום ייעשה
תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,
כ"ז סיון תשס"ט, 19 יוני 2009.



הוקלד על ידי: שירה ע.








א בית משפט שלום 14899/06 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' אבי שמואל רוזין (פורסם ב-ֽ 19/06/2009)