פסקי דין על מ.י. שלוחת תביעות תחנת פ"ת | פסקי דין על גל זייטמן

1629/07 תד     18/06/2009




תד 1629/07 מ.י. שלוחת תביעות תחנת פ"ת נ' גל זייטמן








בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה



18 יוני 2009

ת"ד 1629-07 מ.י. שלוחת תביעות תחנת פ"ת
תעבורה נ' זייטמן





בפני

כב' הסגנית נשיא
אטליא וישקין


בעניין:

1. מ.י. שלוחת תביעות תחנת פ"ת
תעבורה


ע"י ב"כ עו"ד מיכל גפני

המאשימה



נגד



1. גל זייטמן


ע"י ב"כ עו"ד לויתן
הנאשמים

הכרעת דין




הנאשם אשר לפני מואשם כי ביום 22.6.06, נהג ונסע ברחוב טשרניחובסקי בכפר סבא, והתקרב לצומת עם רחוב דוד רמז.
נטען, כי בהגיעו לצומת, ביקש להמשיך ישר. בעשותו כן, לא ציית לרמזור המוצב בכיוון נסיעתו אשר דלק באותה עת באור אדום, והתנגש עם רכב 'רנו' אשר הגיע ממולו וביקש לפנות שמאלה.
כתוצאה מהתאונה ניזוקו שני כלי הרכב ונחבלה הנהגת המעורבת.
כמו כן, אותה שעה נהג הנאשם כאשר הוא שיכור, ובבדיקת נשיפה שנערכה לו נמצא 525 מיקרו-גרם אלכוהול בליטר אחד נשוף.

הוראות החיקוק אשר מיוחסות לנאשם:

1.
אי ציות לאוד אדום ברמזור

– עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה , התשכ"א – 1961
2.
נהיגה בקלות ראש

– עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961
3.
גרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק

– עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961
4.
נהיגה בשכרות

– עבירה על סעיף 62(3) לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 39א לפקודה

אין מחלוקת בדבר המצאות הנאשם במקום התאונה.
אין מחלוקת בדבר קרות התאונה ותוצאותיה.
אין מחלוקת כי הנאשם חצה את הצומת כאשר ברמזור דלק אור אדום.
מודה הנאשם באחריותו לתאונה ותוצאותיה.
מודה ההגנה כי בבדיקת הנשיפה נמצאו 525 מיקרוגרם אלכוהול.

עיקר טענת הסניגוריה היא, כי בדיקת הנשיפה אשר נערכה לנאשם אינה רלוונטית להוכחת מצבו בזמן הנהיגה. הבדיקה התבצעה כשעתיים לאחר התאונה. טוענת ההגנה כי בשעת התאונה רמת האלכוהול בגופו הייתה פחותה.
מסכימה ההגנה כי הנאשם היה שרוי תחת השפעת אלכוהול בעת קרות התאונה, אך חולקת על כי היה שיכור. עוד טוענת ההגנה כי רמת האלכוהול אשר נמצאה בבדיקת הנשיפה, איננה מעידה על כמות האלכוהול אשר נמצאה בגופו של הנאשם בעת הנהיגה.


הסניגור בסיכומיו מפנה לפסיקה וכן למאמרים בדבר השפעת האלכוהול על גוף האדם בחלוף זמן מצריכתו.
טוען הסניגור כי מאחר שבדיקת הנשיפה התבצעה כשעתיים לאחר מועד קרות התאונה – הרי שבזמן זה רמת האלכוהול בדמו של הנאשם הייתה בשיאה ואינה משקפת את המציאות בזמן התאונה.

מוסיף הסניגור ומפנה לכך שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה כי צרך אלכוהול בשעת הארוחה – עובדה המביאה לטענה כי בשעה שהקיבה מלאה, ספיגת האלכוהול בדם הינה איטית.
בעניין זה מפנה הסניגור למאמרם של כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר וד"ר יורם פינקלשטיין (להלן: "המאמר") לפיו, דגימה שנלקחה מנהג שעתיים או שלוש לאחר השתייה או כשעה וחצי לאחר התאונה – אינה מייצגת את ריכוז האלכוהול בדמו של הנהג בשעת התאונה.

בדו"ח המאפיינים אשר הוגש לתיק בית המשפט צויין כי הנאשם מספר כי שתה כוס יין בשעה 22.00 – 23.00 לערך. למעשה, בדיקת הנשיפה התבצעה בשעה 03:45 לערך, כלומר כ 04:45 שעות או כ 05:45 שעות לאחר שהנאשם צרך אלכוהול, זמן בו רמת האלכוהול בדמו של הנאשם מתחילה לרדת (ראה תרשים בעמ' 4 למאמר). על פי סיכומי ההגנה אשר הפנתה למאמרם של כב' השופט ד"ר סטולר וד"ר יורם פינקלשטיין "נהיגה בשכרות ובפכחון – הבטים נויירולוגיים והבטים טוקסולגיים מעבדתיים" ובעקבות הפנית הסנגוריה ל-ת 09817/07 (ירושלים) – מדינת ישראל נ. סנפירי אריאל –ניתן לקבוע כי מקובלת על הסנגוריה העמדה לפיה בשתית אלכוהול על קיבה מלאה, מגיע ריכוז האלכוהול לשיאו כשעתיים – שלוש לאחר הצריכה ובהמשך הולכת כמותו ויורדת!

למען סבר אוזנה של ההגנה, מצאתי לנכון שלא להתפלמס עם קביעה זו. מכל מקום – בין אם שתה הנאשם כדבריו בשעה 22:00 ובין אם שתה בשעה 23:00 – בשעת המדידה 03:45, נמצא לאחר שעת שיא הריכוז ,לפיכך יש לקבוע כי בכל מקרה, כמות האלכוהול אשר נמדדה בבדיקה הנשיפה, הינה פחותה מזו אשר נמצאה בדמו בשעת הנהיגה.


בדו"ח הפעולה קובע השוטר חלפון כי:

"מהנהג נדף ריח של אלכוהול..עיניו של הנהג היו מעט אדומות, התנהגותו גרמה לי לחשוד כי הוא נהג תחת השפעת אלכוהול מאחר שהיה מבולבל והגיב באיטיות ולא זכר את פרטי המקרה.."

בדו"ח המאפיינים כותב השוטר כי "עמידת הנאשם איננה יציבה" כי "זקוק לתמיכה", "ריח אלכוהול מהפה – בינוני", "התנהגותו רדומה הופעתו מסודרת, החשוד הגיב לא לעניין ואיננו מסוגל להבין הוראות". התרשמות השוטר הינה בדבר השפעת אלכוהול בינונית.
על פי ר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מ"י, פ"ד מ'(4) 463 עמ' 467 וכן פסקי דין רבים נוספים, הוכחת שכרות, יכול שתעשה על פי התרשמות עדים מהתנהגותו של הנהג מראהו וריח הנודף ממנו. המחוקק לא הגביל קביעת השכרות למדידה בדם או בנשיפה. ובלשון פסה"ד – "האמור בתקנות 169 א' – ל 169 ב' בא לרבות ולא למעט, הוא אינו בא להוציא מהכלל תחולה את מי שהוא שיכור אליבא דכולי עלמא על פי ראיות המובאות לפני בית המשפט"
אף אם אתעלם מתוצאת בדיקת ה"ינשוף" – די בראיות הנוספות אשר הצטברו בתיק זה, כדי להביא להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
אשר לבדיקת הנשיפה – כמפורט לעיל, הריני קובעת כי תוצאתה והיחס בין שעת נטילת הדגימה לשעת השתיה בפועל, יש בהן כדי להעיד כי כמות האלכוהול בשעת הנהיגה לא היתה פחותה מהכמות שנמדדה בפועל.
בשולי הדברים יש להעיר הערה כללית לפיה, משעה שהמחוקק לא הגביל לזמן מסוים – את התקופה החולפת בין הנהיגה לבין נטילת בדיקת הנשיפה או בבדיקת הדם – יש ללכת בעקבות האמור ברע"פ 10190/05 בן גורן נ' מ"י, תק על 2005 (4) 1460

סוף דבר –


הריני קובעת כי הוכחו בפני
כל עובדות כתב האישום וכן הוראות החיקוק אשר יוחסו לנאשם בכתב האישום ובכללן עבירה של נהיגה
בשכרות.




ניתן והודע במעמד הצדדים היום כ"ו סיון , 18.6.09






תד בית משפט לתעבורה 1629/07 מ.י. שלוחת תביעות תחנת פ"ת נ' גל זייטמן (פורסם ב-ֽ 18/06/2009)