פסקי דין על ניר שדה | פסקי דין על קצין התגמולים

188/03 וע     21/10/2003




וע 188/03 ניר שדה נ' קצין התגמולים




1


בתי המשפט
ועדת ערעורים לפי חוק הנכים
(תגמולים ושיקום) התשכ"ט - 1959
בבית משפט השלום בראשון לציון
וע 000188/03


בפני
:
כבוד השופט אהרן ד. גולדס
, אב"ד
פרופ' זאן אשכנזי - חבר
עו"ד עמירם שגיב - חבר

תאריך:
21/10/2003



בעניין:
ניר שדה





המערער

נ ג ד


קצין התגמולים





המשיב

החלטה

1. מהות הערעור:

א בפני
הועדה ערעור על החלטת קצין התגמולים
מיום 11.2.03 (בתיק מספר 103910/006), לפיה החליט המשיב כי תחולת הנכות וזכאות המערער לתגמולים תהיה מיום 14.5.01, היום שבו החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב להחזיר את התיק לועדה רפואית חוזרת.

ב. המחלוקת היא מהו "מועד התביעה" לצורך קביעת מועד לתחילת הזכאות לתגמולים – האם יש לשלם למערער את התגמולים רטרואקטיבית מיום 10.98 המועד בו נבדק המערער ע"י הועדה הרפואית המחוזית הראשונה, כטענת המערער, או שהמועד לגבי הזכאות לקבלת תגמולים הוא מועד פתיחת ההליך בפני
הועדה הרפואית החוזרת, שדנה במצבו של המערער לאחר הניתוח, דהיינו מיום 14.5.01, כטענת המשיב.

2. העובדות הצריכות לעניין:

א. המערער גויס לצה"ל באוקטובר 1982. בנובמבר 1982, במהלך שירותו הצבאי, בעת ריצת מד"ס בטירונות, נפל המערער על אבן ונפגע בברך ימין. כתוצאה מכך החל המערער לסבול מכאבים, נפיחות והגבלה בתנועות הברך. המערער עבר טיפולים רפואיים שונים להקלה על סבלו, ובעקבותיהם אכן פחתו הכאבים אך נשארה ההגבלה בתנועה.

ב. משנת 1986 נבדק המערער ע"י ועדות רפואיות מחוזיות שונות שקבעו לו אחוזי נכות בשעורים הולכים וגדלים.

ג. בתאריך 19.10.98 נבדק המערער שוב ע"י הועדה הרפואית המחוזית. ונקבע שעור נכות 40% בגין הגבלה בתנועות ברך ימין והעדר יישור ב 300 (להלן: "הועדה המחוזית הראשונה").
ביום 4.1.99 הגיש המערער על החלטת הועדה הרפואית המחוזית הראשונה ערעור לועדה הרפואית העליונה. הערעור הוגש ללא נימוקים.

ד. בחודש אוקטובר 1999 עקב החמרה במצבו אושפז המערער בבית החולים בלינסון שם נבדק המערער ע"י הצוות הרפואי ונמצא הממצאים הבאים: חוסר יישור 450 וכיפוף 700.
בעקבות הממצאים הללו עבר המערער, באותו מועד, ניתוח tkr (השתלת מפרק בברך ימין) (להלן: "הניתוח").

ה. ביום 24.11.99 הגיש המערער את נימוקי הערעור לועדה הרפואית העליונה. קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין מהות נימוקי הערעור. (הנימוקים לא הוגשו ולכן לא ניתן להכריע).

ו. בתאריך 3.5.00 ניתנה החלטת הועדה הרפואית העליונה, לפיה לעניין נכותו טרם הניתוח - הנכות שנקבעה לו ע"י הועדה הרפואית הראשונה משקפת נכונה את מצבו. הועדה קבעה כי אינה רשאית לדון במצב הברך לאחר הניתוח מאחר והדבר לא עמד כלל בפני
הועדה המחוזית שדנה עוד בטרם בוצע הניתוח.

ז. ביום 13.6.00 הגיש המערער בקשה להחמרת מצב.

ח. במקביל, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה. נימוקי הערעור מתייחסים לשתי טענות: טרם הניתוח – לטענת המערער, הועדה המחוזית הראשונה לא יכלה לקבוע ממצאים לעניין זווית הישור של ברכו של המערער מאחר והמערער לבש מכניים ארוכים בעת הבדיקה ולא התבקש להפשילם. וכן לטענת המערער, יש לקבוע את שיעור הנכות לפי ממצאי ביה"ח כפי שנקבעו טרם הניתוח: חוסר ישור 450 וכיפוף של 700. לאחר הניתוח – יש לקבוע נכות לפי תקנה 10 (ז) (1) לתקנות, בדבר שיעור נכות. (נימוקי הערעור לבית המשפט המחוזי– נספח ב' להודעת הערעור).

ט. ביום 14.5.01 ניתנה ע"י כב' השופטת הניה שטיין ז"ל, החלטה בערעור (ע"א 018/00) לפיה :

"אכן צודק, עורך דין צדקוני בטענתו כי נפלה אי בהירות בקביעת אחוזי הנכות לגבי יישור וכיפוף הברך. עם זאת, מאחר והמערער עבר בינתיים ניתוח אשר שינה את מצבו ואשר יש להחליט עליו בועדה המחוזית, תיתן הועדה המחוזית דעתה לענייני יישור וכיפוף הברך. התיק מוחזר לועדה המחוזית.
טענתו של עורך דין צדקוני לשינוי מצב עקב פרוצדורה רפואית הוא ממן הטענות שיש לבררן בערעור אינו נכון, שכן הערעור מתייחס לטענות משפטיות בלבד"

י. התיק הוחזר לועדה הרפואית המחוזית וביום 7.11.01 דנה הועדה בעניין מצב הברך לאחר הניתוח וקבעה למערער שיעור נכות בשעור 30% (להלן: "הועדה המחוזית השניה").

יא. על קביעה זו הגיש המערער ערעור לועדה הרפואית העליונה. בין היתר בטענה, כי טעתה הועדה בכך שלא דנה כפי שנתבקשה ע"י בית המשפט – במצב הברך טרם הניתוח.

יב. הועדה הרפואית העליונה שהתכנסה ביום 7.02 ו 10.02 דנה במצב הברך לפני הניתוח ולאחריו וקבעה למערער דרגת נכות 56% לצמיתות. עבור החלפה שלמה של פרק ברך ימין עם העדר ישור של 450, נקבעה נכות ל 50% עבר הגבלה בכפוף ברך ימין 1%.
כן קבעה הועדה בנפרד את נכותו של המערער טרם הניתוח ולאחריו: נכות לתקופה שטרם הניתוח - עבור הגבלה ביישור ברך ימנית 50% עבור הגבלה בכיפוף ברך 5%. נכות לתקופה של שנתיים מהניתוח – עבור הגבלה ביישור ברך ימנית 50% עבור הגבלה בכיפוף 30%.

יג. לנוכח קביעתה של הועדה הרפואית ניתנה ביום 11.2.03 החלטתו של קצין התגמולים
, נשוא ערעור זה, לגבי מועד הזכאות לתגמולים, כדלקמן:

"תחולת הנכות נקבעה עפ"י הכללים שבסעיף 18 א' לחוק מיום פתיחת ההליך בפני
הועדה הרפואית החוזרת דהיינו יום החזרת התיק לועדה רפואית חוזרת (עקב שינוי מצב רפואי) ע"י בית המשפט המחוזי בתאריך 14.5.01.
ועדה רפואית עליונה זו לא יכולה לדון בערעורך על הועדה הרפואית מדרג ראשון הקודמת לניתוח. הדבר מוצא ביטוי מפורשות בהחלטת בית משפט מחוזי בע"א 2018/00 מיום 14.5.01 הקובעת "מאחר והמערער עבר בינתיים ניתוח אשר שינה את מצבו ואשר יש להחליט עליו בועדה מחוזית תיתן הועדה המחוזית דעתה לעניין ישור וכיפוף הברך. התיק מוחזר לועדה המחוזית".

משהוחזר התיק לועדה הרפואית עקב מצב רפואי חדש מדובר בהליך חדש שלא ניתן במסגרתו להמשיך בערעור על ועדה רפואית קודמת"

3. טענות המערער ב "קצירת האומר" הינן:

טעה קצין התגמולים
משקבע כי המועד הקובע לתשלום הוא מועד החזרת התיק ע"י בית המשפט המחוזי לועדה המחוזית השניה. ואלו הם הטעמים לכך:

לטענת המערער המועד הקובע לתשלום הוא 10.98 המועד בו דנה הועדה המחוזית הראשונה, זאת מאחר ולטענתו קיים רצף בין הועדה הרפואית המחוזית הראשונה במצבו טרם הניתוח ועד להחלטה הרפואית העליונה האחרונה שדנה במצבו טרם הניתוח ולאחריו, ושעל פיה ניתנה החלטת קצין התגמולים
.

המערער טוען, כי הפרשנות שנתן המשיב לסעיף 18 לחוק הנכים היא מוטעית ואין לה כל רלוונטיות להחלטת הועדה הרפואית העליונה ו/או להחלטת המשיב.

כן טוען המערער, כי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 14.5.01, קיבל למעשה את טענתו לפיה יש להשיב התיק לועדה הרפואית המחוזית שתדון הן באחוזי הנכות לגבי ישור וכיפוף הברך לפני הניתוח והן לגבי מצבו של המערער לאחר הניתוח.

עוד טוען המערער, כי הועדה הרפואית המחוזית השניה (שאליה הוחזר התיק ע"י בית המשפט המחוזי), טעתה ודנה רק במצבו לאחר הניתוח.

מסיבה זו, טוען המערער, ערער לועדה המחוזית העליונה בשנית ולגישתו ערעורו התקבל: הועדה קבעה נכותו טרם הניתוח בהתאם לממצאי ביה"ח, וקיבלה עמדתו בנוגע לנכותו לאחר הניתוח.



4. מאידך, טענות המשיב הן:

מנגד טוען המשיב, כי הסמכות להחליט מתי ישולמו התגמולים היא סמכות בלעדית של קצין התגמולים
זאת בשונה מהסמכות לקבוע דרגת נכות שהיא בסמכות הועדה הרפואית. לטענת המשיב, הכלל המנחה לקביעת מועד תחילת התשלום הוא מועד פתיחת ההליך הרלוונטי.

המשיב דוחה טענת המערער לפיה קיים רצף מהחלטת הועדה המחוזית הראשונה ועד להחלטת הועדה העליונה האחרונה. לטענת המשיב, רצף כזה אינו קיים מאחר ולאחר הניתוח נפתח למעשה הליך חדש הנוגע למצב הברך לאחר הניתוח. לפיכך, מועד פתיחת ההליך הרלוונטי הנ"ל הוא במועד החזרת התיק לועדה הרפואית המחוזית השניה, על מנת שתדון כערכאה ראשונה ותקבע את אחוזי הנכות לאחר שינוי המצב בעקבות הניתוח.

המשיב טוען, כי בערעור שהוגש על החלטת הועדה המחוזית הראשונה לא נטען כלל כי ההחלטה הראשונית - קביעת נכותו טרם הניתוח - היתה מוטעית. לטענת המשיב אף בבית המשפט המחוזי לא עלתה סוגיה זו והנושא היחידי שעלה לדיון היה האם על הועדה להתחשב במצב החדש שלאחר הניתוח. שאלה שנענתה בשלילה ע"י ביהמ"ש. לטענת המשיב, אף אם היה המערער טוען כי החלטת הועדה הרפואית הראשונה שגויה הרי שבית המשפט המחוזי היה מנוע מלדון בטענה זו, מאחר וסמכותו מוגבלת לדון בשאלות משפטיות בלבד.

לטענת המשיב, טועה המערער בפירוש שהוא נותן להחלטת בית המשפט המחוזי. לטענת המשיב, בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער וקבע כי יש להחזיר את הדיון לועדה המחוזית, דרג ראשון, כדי שתדון במצב החדש – מצב לאחר ניתוח.

לטענת המשיב, העובדה שהועדה העליונה האחרונה דנה גם במצב שלפני הניתוח – אין בה כדי להקנות למערער זכויות לעניין מועד תחילת תשלום התגמולים.

לבסוף, טוען המשיב, מבלי לגרוע מטענה כלשהי מטענותיו כי יהיה מוכן לראות במועד הפניה של המערער בבקשה להחמרת מצב ביום 13.6.00 כמועד הקובע לתשלום התגמולים, במקום המועד שנקבע בהחלטתו נשוא ערעור זה.

5. דיון ומסקנות:

א. קביעת מועד תשלום התגמולים מוסדר בסעיף 18 לחוק הנכים, וזו לשונו:

"(א) תגמולים המגיעים לנכה ישולמו מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי, שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכותו - אם הגיש תביעה לתשלומים אלה תוך שנה אחת מיום שחרורו; בכל מקרה אחר - מיום הגשת התביעה, זולת אם קבעה לכך הועדה הרפואית תאריך מאוחר יותר".

לכאורה, אין בחוק הוראה הקובעת במפורש ביד מי מצויה הסמכות לקבוע את המועד שממנו ואילך ישולמו תגמולים לנכה. עם זאת, הדבר נלמד מלשון הוראות החוק ומיקומם במבנה החוק.
סבורים אנו, כי ניתן לקבוע כי הסמכות לקבוע מאימתי ישולמו התגמולים נתונה לקצין התגמולים
. להבדיל מהסמכות לקבוע מועד תחילתה של הנכות, סמכות הנתונה לועדה הרפואית.

ב. האם יש להתערב בהחלטת המשיב שקבע בהחלטתה נשוא הערעור כי זכאותו של המערער לתגמולים בגין נכותו, הינה מיום החזרת התיק ע"י בית המשפט המחוזי לועדה המחוזית השניה, על מנת שתדון בשינוי מצבו לאחר הניתוח, דהיינו מיום 14.5.01.

ג. לטענת המערער, קיים רצף בין פנייתו לועדה המחוזית הראשונה שדנה במצבו טרם הניתוח באוקטובר 1998 ועד החלטת הועדה הרפואית העליונה באוקטובר 2002 שקבעה נכותו טרם הניתוח ולאחריו.
מאידך, כאמור, לטענת המשיב, מועד התביעה הרלוונטי לעניין מועד תשלום התגמולים, הינו מועד החזרת התיק ע"י בית המשפט המחוזי לועדה רפואית מחוזית חוזרת על מנת שתדון בשינוי מצבו הרפואי לאחר הניתוח.

ד. לדעתנו פתרונה של המחלוקת ימצא בהגדרה של ההליך שנערך בפני
הועדה המחוזית הראשונה, להבדיל מההליך שבית המשפט המחוזי הורה עליו בועדה המחוזית השניה.

בטרם ניגש למתן התשובה לשאלה הנ"ל, נראה כי לצורך הדיון ניתן לחלק את תקופות ההתדיינות הארוכה שהיתה למערער עם המשיב לארבעה חלקים.

השלב הראשון החל למעשה עוד בשנת 1986 בו נבדק המערער ע"י הועדה הרפואית המחוזית. באוקטובר 1998 נבדק המערער ע"י הועדה הרפואית המחוזית "הראשונה", זו למעשה הבדיקה האחרונה שנערכה למערער טרם הניתוח. המערער טוען, כאמור, כי יש לקבוע את התגמולים על נכותו ממועד זה.

השלב השני החל במאי 2000 (כאמור באוקטובר 1999 עבר המערער ניתוח), בערעור על הועדה המחוזית שנערך בפני
הועדה הרפואית העליונה, טען המערער, בין היתר, לראשונה טענות בדבר שינוי מצבו לאחר הניתוח שעבר. הועדה הרפואית העליונה דחתה טענותיו בעניין זה מהטעם שנושא שינוי מצב בעקבות הניתוח לא עמד בפני
הועדה המחוזית הראשונה (מהסיבה הפשוטה שהוא נערך לאחר מתן ההחלטה).

שלב השלישי, ביום 13.6.00 המועד בו הגיש המערער בקשה להחמרת מצב.

השלב הרביעי, המועד שלטענת המשיב הינו המועד הרלוונטי לקבלת התגמולים, החל במתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעא 2018/00 בו מורה ביהמ"ש המחוזי להחזיר את הדיון לועדה המחוזית.

הדיון הוחזר לועדה המחוזית השניה שדנה במצבו לאחר הניתוח. המערער ערער לועדה הרפואית העליונה שדנה וקבעה נכותו טרם הניתוח ולאחריו.

6. יש לשאול, אם כן, מהו יום הגשת התביעה ממנו יחושב מועד התגמולים- כל מקרה ונסיבותיו.

במקרה דנן, בשלב הראשון המערער פנה כאמור לועדה המחוזית באוקטובר 1998 בתלונה על כאבים בברך והגבלה בתנועה. המערער ערער לועדה הרפואית העליונה ובהמשך לבית המשפט המחוזי בתל אביב. אולם, טרם נשמע ערעורו בפני
הועדה העליונה חלה החמרה במצב הברך ונערך למערער ניתוח. לאחר מכן עבר בדיקות חוזרות בועדות רפואיות שונות לקביעת אחוזי הנכות בשל מצב הברך לפני ולאחר הניתוח.

לאור האמור לעיל, סבורים אנו כי אין ממש בטענת המשיב לפיה המועד הרלוונטי לקבלת התגמולים הוא יום פתיחת ההליך בפני
הועדה הרפואית החוזרת שדנה במצבו הרפואי לאחר הניתוח או ביום הגשת הבקשה להחמרה במצב. מהנסיבות המתוארות לעיל עולה תמונת מצב לפיה המערער סבל במשך כל התקופה מאותה בעיה רפואית שהמחדל בבדיקתה וקביעת הנכות בגינה, נופל לרגלי הועדה הרפואית המחוזית הראשונה.

7.
א. נראה לנו כי מקור המחלוקת שנוצרה בין הצדדים, נעוץ בהחלטה שניתנה ע"י השופטת שטיין ז"ל, בבית המשפט המחוזי. ראיה לכך ניתן למצוא אף בכתבי הטענות שהוגשו בפני
הועדה, ולפיהם כל אחד מן הצדדים טוען כי בית המשפט קיבל את טענתו ודחה טענת חברו.

בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע, כאמור:

"אכן צודק, עורך דין צדקוני בטענתו כי נפלה אי בהירות בקביעת אחוזי הנכות לגבי יישור וכיפוף הברך. עם זאת, מאחר והמערער עבר בינתיים ניתוח אשר שינה את מצבו ואשר יש להחליט עליו בועדה המחוזית, תיתן הועדה המחוזית דעתה לענייני יישור וכיפוף הברך. התיק מוחזר לועדה המחוזית.
טענתו של עורך דין צדקוני לשינוי מצב עקב פרוצדורה רפואית הוא ממן הטענות שיש לבררן בערעור אינו נכון, שכן הערעור מתייחס לטענות משפטיות בלבד" (הדגשה שלי א.ה.א). 60221

ב. סבורים אנו כי הצדק עם המערער, וכי בית המשפט המחוזי קיבל ערעורו באשר לקביעת הועדה המחוזית הראשונה.

מעיון בהחלטה עולה כי בית המשפט המחוזי קבע לעניין מצבו של המערער טרם הניתוח – כי אכן נפלה אי בהירות בהחלטת הועדה לגבי ישור וכיפוף הברך. דבר המצדיק החזרת המערער לועדה לבדיקה חוזרת. אולם, ער בית המשפט לעובדה שמאז בדיקתו בועדה המחוזית עבר המערער ניתוח. משכך, ביקש למעשה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, אם כי בצורה לא ברורה, כי על הועדה המחוזית לתת דעתה בשני נושאים: ישור וכיפוף הברך טרם הניתוח, ושינוי מצבו לאור הניתוח שעבר.

לא ניתן לראות בבקשה לשינוי מצב עקב הניתוח או בהחלטת בית המשפט המחוזי להחזיר הדיון לועדה המחוזית לשם דיון בשינוי המצב - כניתוק של מסכת האירועים עד כה ופתיחת הליך חדש העומד בפני
עצמו, אלא יש לראות בכך המשך ישיר ומתחייב מתביעתו של המערער הראשונה להכיר בפגיעה ברגלו, תביעה שכאמור לא טופלה כראוי בבדיקתו בועדה המחוזית הראשונה.

בענייננו, יום הגשת התביעה של המערער הוא אוקטובר 1998 שאז הוכר כנכה ע"י הועדה הרפואית המחוזית הראשונה וניתן לראות את כל ההליכים שהגיש אח"כ כרף אחד הנוגעים לאותה מוגבלות בברך ימין.

8. לפיכך, אנו מקבלים את הערעור, וקובעים כי המועד לתחולת הנכות והזכאות לתגמולים תהיה מאוקטובר 1998.

9. המשיב ישא בהוצאות המערער בסך של 5,000 ₪ + מע"מ.

10. המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתן היום, בהעדר הצדדים.

פרופ' זאן אשכנזי
חבר

אהרן ד. גולדס
, שופט
אב בית הדין

עו"ד עמירם שגיב
חבר











וע ועדת הערעורים לפי חוק הנכים 188/03 ניר שדה נ' קצין התגמולים (פורסם ב-ֽ 21/10/2003)