פסקי דין על ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה | פסקי דין על מלכה מאיר

1131/05 פ     06/07/2006




פ 1131/05 ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה נ' מלכה מאיר




בעניין:

בתי המשפט


1


בית משפט השלום ירושלים
פ
001131/05


לפני
כב' השופטת אילתה זיסקינד





בעניין
:
ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה





המאשימה


נ
ג
ד


מלכה מאיר





הנאשם

הכרעת דין
כללי
1.
כתב האישום מייחס לנאשם עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן "החוק") על כך שביום 16/06/04 סמוך לשעה 11:00, התקשר אל מר יוסף אסולין, האחראי על האכיפה בעירית ביתר עילית, עקב ניתוק זרם המים בביתו, ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בכוונה להפחידו או להקניטו.

2.
הנאשם כופר בעובדות כתב האישום, לטענתו מדובר בקנוניה, מתנכלים לו.
ראיות התביעה

3.
מר יוסף אסולין
(להלן: "המתלונן") העיד כי בעת ששימש כאחראי על הגביה, הועברה למשרדו שיחת טלפון מאדם שהזדהה בשם מלכה מאיר
מרח' לובביץ', שדרש להחזיר את המים לביתו והתעצבן לאחר שנענה כי כל עוד לא נפרע חובו לא יחובר לזרם המים (ראה עמ' 7 ש' 10-9 לפרו').
לגירסתו, השיחה התנהלה משך כ-5 דקות ובמהלכה נשמע הנאשם מאיים עליו שיבוא למחלקה ויהפוך אותה ושיכה אותו. אסולין, הפעיל את הרמקול וקרא למנהל המחלקה, מר שמגר חזן ולמזכיר העיריה מר בצלאל יעקובזון אשר שמעו עמו את השיחה (ראה עמ' 4 ש' 9 לפרו'). פקידת הגביה הגב' תהילה מלכה היושבת בסמוך אליו, שמעה אף היא את השיחה.

4.
הגב' תהילה מלכה אישרה את גירסת המתלונן לפיה השיחה הושמעה בספיקר ו"יכולנו כולנו לשמוע" (ראה עמ' 8 ש' 24 לפרו'). לדבריה, היא הבינה מהנאשם שניסה במשך כל היום להתקשר "ולא הצליח ולבסוף התקשר ותפס את יוסי המנהל, כנראה שהיה בסערת רגשות וקצת התפרץ על המנהל" (ראה עמ' 8 ש' 5-3 לפרו'). עוד העידה כי שמעה את הנאשם מאיים "אני אבוא אני אקרע אותך, אמא שלך זונה" (ראה עמ' 8 ש' 10 לפרו') ובהמשך ציינה "הוא היה נסער על הניתוק ואמר לו תחבר לי עכשיו את המים, כי אם לא אני אגיע, אני אפרק אותך, והוא קילל"
(ראה עמ' 8 ש' 13-12 לפרו').

5.
גם מר יעקובזון בצלאל, המשמש כמזכיר העיריה, אישר דברים אלה. לגירסתו, אינו זוכר במדוייק את הביטויים בהם השתמש הנאשם אך זוכר כי "היו ביטויים קשים כמו אני אטפל בך ועוד" (ראה עמ' 9 ש' 20 לפרו'). העד אישר בעדותו כי בחקירתו משטרה זכר שהנאשם גם אמר "שיתן לו מכות ויפרק אותו ויטפל בו בצורה שאנשים מבינים, איים עליו שיחסל אותו" (ראה עמ' 9 ש' 27 לפרו').
גירסת הנאשם

6.
הנאשם אינו מכחיש את שיחת הטלפון עם המתלונן, אם כי לגירסתו הגם שכעס ודיבר בטון גבוה לא השמיע כל איום:

"דיברנו וביקשתי שיבואו לחבר את המים והיא אמרה לי שזה לא בסמכותה וכי היא תעביר אותי לאותו האדם שהיה בדיון הקודם, העד המרכזי ואתו זה הגיע לטון, הוא לא רצה לחבר, הוא אמר לי שכן היתה התראה ואני אמרתי לו שלא וכך חזרה על עצמה השיחה הזו. אמרתי לו שאם יש התראה אני צריך לשלם עליה, אז שיוציא לי אותה. לא קיבלתי אותה הביתה ואני לא חתום עליה. אותו אדם היה ממש אטום. השיחה גלשה לוויכוח על הניתוק ולטון גבוה. ביקשתי שהוא יחבר והוא לא הסכים וזה חזר על עצמו. אני זוכר שכעסתי שאמרתי לו שאני אבוא לשם,
אמרתי לו: "יא מנוול אחד אני אבוא לשם ואני אסדר את הנושא הזה עם מישהו יותר גבוה ממך", אך לא הלכתי לשם וכאן הסתיים העניין".

ראה
: עמ' 12 ש' 25-18 לפרו'.

7.
לטענת הנאשם מדובר בהתנכלות וגירסת עדי התביעה הנה שקרית. הרקע להגשת התלונה הוא סכסוך שפרץ לפני שנים בינו לבין מר יעקובזון - מזכיר העיריה, עקב פריצתו למחסנו של הנאשם והתחברותו לרשת החשמל של הנאשם שלא בהסכמתו (ראה עמ' 10 ועמ' 15 לפרו').

דיון
8.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים באתי למסקנה כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.
9.
מגירסת המתלונן עולה כי הנאשם התקשר למשרדו של המתלונן ואיים עליו שיגיע למחלקה, יהפוך אותה יכה אותו. גירסתו נתמכת בגירסת שני עדים נוספים, המאשרים כי שמעו את תוכן השיחה לאחר שהמתלונן השמיע אותה בזמן אמת באמצעות הספיקר של הטלפון.

10.
מנגד, הנאשם מסר גרסאות סותרות עד כי לא ניתן ליתן אמון בדבריו.

במועד הקראת כתב האישום הנאשם מסר גירסה לפיה לא דיבר כלל עם מר אסולין, וכי מדובר בטעות:

"זה לא אני, ואני לא דיברתי איתו. יש כאן טעות. אני בכלל לא נחקרתי במשטרה. אני מעיין בהודעה במשטרה וזו לא החתימה שלי. היו אצלי שוטר ושוטרת בבית, אך לא גבו ממני הודעה לא בבית ולא במשטרה. הם שוחחו עם המשטרה מביתי עם הרכז שלהם ואמרו בטלפון שהיתה אי הבנה בקשר לניתוק המים ושלא קרה שום דבר. אני שילמתי על המים ובכל זאת ניתקו".

ראה
עמ' 1 ש' 9-5 לפרו'.

ואולם, עוד באותו דיון סותר עצמו הנאשם ומודה כי אכן התקשר לעיריה ושוחח עם אחת הפקידות שהבהירה לו כי עד שלא ישלם את חובו לא תחודש אספקת המים לביתו. לטענתו, הוא דיבר בטון גבוה ואז העבירה אותו הפקידה לאדם אחר אשר איים עליו:

"אני התקשרתי למועצה למחלקת הגבייה, אמרתי להם ששילמתי את המים. דיברתי עם איזה אישה והיא אמרה שהיא תחזור אבל היא לא חזרה. התקשרתי שוב, דיברתי בטון יותר גבוה ובעצבים, שוחחתי שוב עם אישה, לא יודע עם מי, יושבים שם הרבה אנשים, ביקשתי שיבואו לחבר את המים, אני שילמתי את המים וזה טעות, היא בדקה במחשב והיא אמרה שיש לך חוב קודם, היא אמרה שהמים שולם אך יש לי חוב קודם של הארנונה. ביקשתי שתבוא לחבר את המים, ואמרתי שאת הארנונה אני יכול לשלם בסוף השנה או עוד חודש. היא אומרת לי לא, עד שלא תשלם את החוב לא נחבר, וזה הרתיח אותי. אמרתי שזה לא יכול להיות דבר כזה, כי אם אני אגיע לשם אתם תחברו לי, ואמרתי זאת בטון יותר גבוה. ואז היא העבירה אותי כנראה לאותו אדם. הוא אמר לי, אל תאיים עלינו פה, ויש בכוחנו לעשות לך דברים חמורים. אני לא איימתי שאכה או אדקור אותו. אמרתי מי שמאיים זה אתה ואם אני אגיע לשם לך יהיה בלגן, לא לי. אני לא מכחיש את האירוע. בעקבות זאת הגיעו אלי שוטר ושוטרת אחרי כשעה לביתי."


ראה: עמ' 1 ש' 16 לפרו'.

11.
בעדותו, מיום 10/04/06, הודה הנאשם כי ניהל שיחה עם מר אסולין (הגם שלטענתו עד למועד הדיון הוא לא ידע את שם המתלונן) ואף הרים קולו ודיבר בטון גבוה:

"השיחה גלשה לוויכוח על הניתוק ולטון גבוה. ביקשתי שהוא יחבר והוא לא הסכים וזה חזר על עצמו. אני זוכר שכעסתי שאמרתי לו שאני אבוא לשם,
אמרתי לו: "יא מנוול אחד אני אבוא לשם ואני אסדר את הנושא הזה עם מישהו יותר גבוה ממך", אך לא הלכתי לשם וכאן הסתיים העניין".


(ההדגשה שלי א.ז.)

ראה: עמ' 12 ש' 25-22 לפרו'.

12.
גירסה זו עומדת בסתירה לעדות שהנאשם מסר במשטרה (ת/1), שם טען "אין לי מה להגיד אולי הוא מקשר אותי למישהו אחר",
וכן טען שלא צעק אלא רק שאל מדוע ניתקו את זרם המים ללא התראה.
כשעומת עם טענתו זו השיב באופן סתמי כי השוטרים שבאו לביתו שאלו אם צעק והוא השיב בחיוב (ראה עמ' 13 ש' 2 לפרו').

זאת ועוד, בעדותו בביהמ"ש הנאשם הודה כי איים שיגיע ויעשה בלאגן (ראה עמ' 14 ש' 14 לפרו'). כשנשאל למה התכוון, השיב כך:

"כשאמרתי בלאגן לא התכוונתי חס וחלילה לבוא להכות, כמו שאתם או הם טוענים. היתה מידת כעס פנימית כזאת שהמילים יצאו בלי מחסום וזה היה באותו הרגע, אבל זה נגמר לאחר חצי שעה".

ראה
: עמ' 14 ש' 20-18 לפרו'.

13.
איני מאמינה לגירסת הנאשם לפיה אמר למתלונן שיבוא למחלקה ויסדר את הנושא הזה עם מישהו בכיר יותר, גירסה זו נולדה רק בביהמ"ש ואין לה זכר בהודעת הנאשם במשטרה. נדמה כי גירסה זו הנה תולדה של רצון הנאשם לנסות ו"להתאים" בדיעבד את התנהגותו והתבטאויותיו לעדויות עדי התביעה אשר שמעו את השיחה. לאור עדויות עדי התביעה ולאור הודאת הנאשם כי עקב כעסו יצאו מפיו מילים בל מחסום, הדעת נותנת כי הנאשם לא ביקש לנהל שיחות ידידותית עם המתלונן, כי אם להפחידו, לפגוע בשלוותו ולערער את בטחונו. בהשמעת האיומים, למעשה הנאשם ביקש להעביר למתלונן מסר
ברור כי המתלונן טעה כאשר קיבל החלטה לסגור את זרם המים לביתו.

14.
כאמור, בגירסת הנאשם נמצאו סתירות ופרכות, בנוסף, קיימת ראשית הודיה בגירסתו שכן הוא הודה כי צעק, דיבר בטון גבוה וקילל את המתלונן "יא מנוול" ואף אישר שאיים כי יגיע למקום ויעשה בלאגן (ראה עמ' 12 ש' 22, 24 לפרו'). דבריו אלה מחזקים את עדויות עדי התביעה, ותומכים בגירסתה בכללותה.

זאת ועוד, כשנשאל הנאשם בחקירתו הנגדית כיצד הוא מסביר אמירות שמיוחסות לו על ידי העדים, הוא
אינו משיב באופן ענייני, אלא מנסה להצביע על אי התאמות בין עדויות העדים (ראה עמ' 14 ש' 29; עמ' 13 ש' 29-23 לפרו'; ובסיכומים שהוגשו מטעם ההגנה). לא מצאתי ממש בטענתו זו. אמנם העדים לא זכרו במדוייק את התבטאויותיו, ואולם העובדה שחלפה שנה וחצי מאז המקרה יש בה כדי להסביר זאת. מעדויותיהם עולה בבירור כי הנאשם צעק, כעס והשמיע איומים כי יבוא ו"יטפל" במתלונן ויפגע בו.

15.
טענת הנאשם כי נרקמה נגדו קנוניה בשל סכסוך מן העבר שפרץ בינו לבין מר יעוקבזון, אינה נתמכת בראיות ואף אינה סבירה בעיני. הגם שמר יעקובזון הודה כי אכן פרץ ויכוח בעבר בינו לבין הנאשם, איני מוצאת בכך ממש. מר אסולין הוא שקיבל את שיחת הטלפון והוא שהגיש את התלונה. אמנם אסולין הודה כי יעקובזון הורה לו לנתק את השיחה ולגשת למשטרה (עמ' 4 ש' 12 לפרו') ואולם, בהמשך עדותו טען כי "גם אם לא היה אומר לי הייתי פונה לבד כי הדברים שנאמרו הצריכו תלונה במשטרה" (ראה עמ' 5 ש' 24 לפרו').

הנאשם אינו מסביר מדוע יחפוץ מר אסולין להתנקם בו ו/או להעליל עליו, ואף אם הייתי מקבלת טענת הנאשם כי עדותו של מר יעקובזון עויינת, במובן זה שמבקש להפלילו, עדיין
אין בפי הנאשם הסבר באשר לגירסת מר אסולין והגב' מלכה תחילה.

הנאשם טוען כי מר יעקובזון לא יכול היה לשמוע את השיחה, מאחר ומשרדו ממוקם בקומה אחרת ממשרד המתלונן, ועל כן לא סביר שיגיע לקומת אסולין, כל כך מהר במהלך השיחה. טענה זו אינה מקובלת עלי ואינה סבירה בעיני.
מר יעקובזון אישר כי אכן משרדו מרוחק ממשרד המתלונן, אך הדגיש כי אינו זוכר אם הגיע למקום או שהמתלונן התקשר אליו תוך כדי השיחה והשמיע לו את השיחה:

"באותו רגע של השיחה הייתי ליד יוסי. כמה שזכור לי או בשיחת טלפון משותפת, או שהוא התקשר אלי והשאיר את הטלפון פתוח שאשמע או שהייתי במקום. לא זוכר אם הייתי במקום או שהוא התקשר אלי".

ראה
: עמ' 10 ש' 4-2 לפרו'.

גם מר אסולין הסביר בעדותו כי מר יעקובזון לא היה במשרדו אלא נכח בישיבה במשרד סמוך וכי הגב' מלכה יושבת בסמוך אליו:

"ש. כמה זמן לקח לך מאז שאמרתי שאדקור אותך עד שיעקובזון ירד מלמעלה עד למטה, שלוש קומות, היכן שאתה יושב בגביה.
ת. מר יעקובזון לא היה למעלה, הוא נכח בישיבה אצל סגן הגזבר בסמוך מאד לטלפון שלי, פחות ממטר. לגזבר קוראים וענונו יצחק וגם מר שמגר חזן נכח בחדר באותה עת. הגב' הילה מלכה יושבת סמוך אלי, היא פקידת גביה, גם היא שמעה את זה.
ש. היא יושבת ליד וענונו.
ת. באותה עת ישבתי ליד העמדה של וענונו והיא ישבה לידי, יש שם שתי עמדות פעילות".



ראה
: עמ' 6 ש' 23-17 לפרו'.

גם הגב' מלכה אישרה כי ישבה באותה עת בסמוך למתלונן שעדיין לא היה המנהל באותה תקופה (ראה עמ' 9 ש' 9-7 לפרו'), והדגישה כי השיחה היתה על ספיקר וכולם יכלו לשמוע (ראה עמ' 8 ש' 24 לפרו').
לגבי יעקובזון, העדה
לא זכרה האם היה נוכח במהלך השיחה. אפשרות זו מתיישבת עם גירסת יעקובזון, לפיה לא זוכר שהגיע למקום.
כך או כך, הראיות מצביעות על כך שיעקובזון שמע את השיחה, ואין חשיבות לשאלה האם נכח במקום פיזית, או שמע את השיחה באמצעות הספיקר ממשרד אחר.

16.
כאמור, אף אם אתעלם מעדותו של יעקובזון, עדיין נותרות בפני
עדויות המתלונן והגב' מלכה, העומדות כל אחת בפני
עצמה. כשנשאל בעדותו האם לכל אחד מהשלושה יש משהו נגדו, הגם שהשיב בחיוב, הוא הצביע על קשר כלשהו רק לגבי יעקובזון (ראה עמ' 15 ש' 10-1 לפרו', כמו כן לאורך כל סיכומיו הנאשם מייחס עויינות רק ליעקובזון), ולא לאחרים.

17.
התרשמתי כי עדות המתלונן הנה עדות קונקרטית ועניינית ואמינה, וכי אין בו כל רצון להעליל ו/או להעצים את שארע. גם עדותה של הגב' מלכה הותירה בי רושם מהימן וכנה.

18.
אני דוחה גם את טענות הנאשם לגבי אי הבאתו של מר שמגר חזן לעדות. התביעה הציגה בפני
ראיות לנסיונות איתור וזימון העד ואולם העד לא אותר. הנאשם טען בתגובה כי יכול היה לאתר את העד בעצמו. אם אכן נכונה טענתו זו וסבור היה כי יש בעדותו כדי לשפוך אור על שארע, הרי שבעניין זה אין לו להלין אלא על עצמו ומשנמנע מהבאתו של עד זה, הרי שהימנעותו נזקפת לחובתו. מכל מקום, סבורני כי עדויות התביעה מספיקות מעבר לכל ספק סביר ומאידך, גירסת הנאשם אינה מהימנה.

19.
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה נסיונות הנאשם לטעון כאילו המניע להגשת התלונה הנו רצונו של יעקובזון להתנכל לו. משנפלה טענת הגנה זו ונוכח העובדה שהנאשם הותיר רושם לא מהימן ולא אמין, ומנגד עדויות התביעה תומכות זו בזו, אני סבורה כי הורם הנטל על ידי התביעה.

על יסוד כל המקובץ לעיל, מורשע בזאת הנאשם בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

ניתן היום, י' בתמוז, תשס"ו (6 ביולי 2006), במעמד ב"כ המאשימה עו"ד ____________ והנאשם.


אילתה זיסקינד
, שופטת



קלדניות: אפרת טוביה וסימה עיני






פ בית משפט שלום 1131/05 ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה נ' מלכה מאיר (פורסם ב-ֽ 06/07/2006)