פסקי דין על אנדריי וובק |

1304/09 עתמ     29/06/2009




עתמ 1304/09 אנדריי וובק נ' מדינת ישראל-משרד הפנים




בעניין:
1


בתי המשפט

בית משפט המחוזי בירושלים

בשבתו כבית משפט לעניינים מינהלים

עת"מ 001304/09

לפני:
כבוד השופט דוד חשין
, סגן נשיא


29/06/2009







אנדריי וובק
בעניין

:

העותר
יחיאל ירון
ע"י ב"כ עו"ד





נ ג ד



1. מדינת ישראל-משרד הפנים
המינהל לשלטון מקומי חופש המידע
2. מדינת ישראל-משרד הפנים
, רשות האוכלוסין
ההגירה ומעברי הגבול
3. אוליפרובסקי ליליה
4. אוליפרובסקי נאולינה

המשיבים



ע"י ב"כ עו"ד ירון בן עזרא ואח'





פסק דין

דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי נקיון כפיו של העותר ומחמת שיהוי. די בכל אחת משתי טענות אלו, בפני
עצמן, כדי לדחות את העתירה על הסף מבלי צורך להיכנס לטענות הנטענות בעתירה ובתשובות שניתנו בכתבי התשובה מטעם כל אחת משתי קבוצות המשיבים.
בתמצית יתירה, עתירה זו עניינה בשתי החלטות של הגורמים המוסמכים במשרד הפנים, האחת, ליתן למשיבה 4, בתה של המשיבה 3, מעמד של תושבת קבע בישראל, ולמשיבה 3 עצמה – בת זוגתו לשעבר של העותר – היתר לישיבת ארעי לשנתיים, המוארך מעת לעת ותקף גם היום. השניה – לדחות את בקשת העותר לקבל לידיו מידע הנוגע להליך הענקת מעמד לעותרת 3, וסירוב לבקשתו לעיין בתיקה של העותרת 3 המתנהל אצל המשיבים.
ביסוד העתירה מונחת טענת העותר כי המשיבות 3 ו – 4 (להלן – המשיבות), נכנסו לישראל וזכו לקבל בה מעמד וזכויות שונות על פי חוק, על בסיס מסמכים מזויפים והצהרות כוזבות, לפיהם, סבתה של המשיבה 3 הינה יהודיה. המשיבות אינן חולקות על האמור. ואולם, גם העותר עצמו אינו חולק על כך שהוא היה שותף לעבירות שהן ביצעו, בזיוף המסמכים ובהצהרה הכוזבת – שותף על דרך של ייעוץ ושידול.
משכך, העותר גם אינו חולק על כך כי הוא עצמו בא לבית משפט זה באי נקיון כפיים, בהינתן שותפותו לדבר העבירה שבגינה מבקש הוא לבטל את המעמד שניתן כאמור למשיבות על ידי שר הפנים, לאחר שכבר ידע בוודאות כי במרמה השיגו את המעמד שזכו בו.
קדמה לעתירה זו, עתירה שהגישו המשיבות לבג"צ (בג"צ 9329/02) נגד ביטול אזרחותן, שהושגה כאמור על ידי מעשי עבירה של זיוף והצהרות כוזבות, וחיובן לעזוב את הארץ (בג"צ 9329/02).
העותר ביקש להצטרף כמשיב לעתירה בבג"צ, אך בקשתו נדחתה (ראו החלטה מיום 1.9.2004). בסופו של יום, נמסרה לבג"צ הודעה מטעם פרקליטות המדינה כי שר הפנים היוצא, מר פורז, החליט, לפנים משורת הדין, להעניק למשיבה 4 (הבת) מעמד של תושבת קבע במדינת ישראל, ולמשיבה 3 (האם) אשרה לשהייה ארעי בישראל (5(א) לתקופה של שנתיים, המוארכת מעת לעת.
בגדר הקדמת המאוחר, אציין במאמר מוסגר, כי בהמשך, לאחר שהשלימה המשיבה 4 שבפני
י את הליכי הגיור שלה, הוענקה לה אזרחות ישראל.
ביוני 2008 פנה העותר לשר הפנים ולמשטרת ישראל בבקשה להקים ועדת חקירה לעניין הנסיבות בהן קיבלה העותרת 3 אזרחות ישראלית במרמה, לאחר שדבר המרמה נודע לרשויות. יוער, כי העותרת 3 לא קיבלה עד היום אזרחות ישראלית.
מכל מקום, משנדחתה בקשתו, לאחר פניותיו לרשויות שלא נסתייעו, הגיש העותר לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, ביום 4.3.09, עתירה זו, שהועברה בהמשך לבית משפט זה אשר לו נתונה הסמכות המקומית לדון בה.
מאחר שהעותר היה שותף כאמור לזיוף המסמכים ולהצהרות הכזב של המשיבות, ולאחר שב"כ העותר עצמו הודה בפני
י כי שותפותו של העותר היתה בייעוץ ובשידול לעבור את העבירות הכרוכות בכך, ובהינתן עוד שהוא עצמו אינו חולק על כך כי מעורבותו בהן מכתימה את התנהלותו ואת עתירתו באי נקיון כפיים, סברתי שאין מקום, בנסיבות מקרה זה, להושיט לו סעד, וכי יש לדחות את העתירה על הסף.
דברים אלה אמורים, בראש ובראשונה, ביחס לסעד העיקרי שאותו מבקש העותר, והוא, למסור לו את הנימוקים והפרטים הקשורים להחלטות של המשיבים 1 ו – 2 (גורמים של משרד הפנים) להפוך את החלטתן הראשונה לגרש את 2 המשיבות מן הארץ, ולהעניק להן מעמד של אזרחות וישיבת ארעי כמפורט לעיל. כחלק מן הסעד העיקרי התבקש בית המשפט להורות למשיבים 1 ו – 2 לבוא ולנמק מדוע לא גירשו את המשיבות מן הארץ לאחר שנכחו לדעת באופן סופי ומוחלט כי קיבלו אזרחות ומעמד, זכויות והטבות, לרבות סיוע ממשרד העלייה והקליטה, על בסיס זיוף מסמכים והצהרות כוזבות.
ברי לחלוטין כי העותר אינו יכול להישמע בטענה שהגיש את העתירה "כאזרח שומר חוק", שעה שהוא עצמו מודה בשותפותו למעשי העבירה, בהיותו גם המייעץ והמשדל לביצוען. העותר הגיש עתירתו לראשונה במרץ 2009, כאשר כבר ביוני 2008 היה מודע לכך שהמשיבים החליטו שלא לגרש את המשיבות מן הארץ ולהעניק להם מעמד בה. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי עתירתו הוגשה בשיהוי, וגם מטעם זה דין העתירה להידחות.
האמור לעיל אינו חל לכאורה על הסעד השני שהעותר מבקש - קבלת מידע אודות השיקולים שהנחו את שר הפנים להעניק מעמד למשיבות חרף מעשה הזיוף והמרמה שצויינו לעיל.
בענין זה, העתירה אינה לוקה בשיהוי. ואולם, בהיותה כרוכה ושלובה בסעד העיקרי, שנתבקש, לא ראיתי מקום להיעתר גם לחלק זה של העתירה, באשר אי נקיון כפיו מכתים את העתירה כולה ודוחקת לדחייתה, מבלי להבחין בין חלקיה.
לאור הנימוקים האמורים, לא ראיתי להיכנס לשאלה אם לעותר יש בכלל מעמד לתקוף את שיקול הדעת של משרד הפנים, בהחלטתו להעניק לאדם מעמד בישראל.
העותר ישלם למשיבות 3 ו – 4 (ביחד) שכר טירחת עו"ד בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, ולמשיבים 1 ו – 2 (ביחד) הוצאות בסך 10,000 ₪.

ניתן היום ז' בתמוז, תשס"ט (29 ביוני 2009) במעמד הצדדים.


דוד חשין
, סגן נשיא








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1304/09 אנדריי וובק נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (פורסם ב-ֽ 29/06/2009)