פסקי דין על התובע הצבאי הראשי | פסקי דין על רב"ט אנדרי רשטניאק

153/07 תיק     23/02/2009




תיק 153/07 התובע הצבאי הראשי נ' רב"ט אנדרי רשטניאק





בבית הדין הצבאי לערעורים
בפני
:
אלוף שי יניב

-
הנשיא
אל"ם דורון פיילס
-
המשנה לנשיא
אל"ם יוסף שפירא

-
שופט
בעניין:
התובע הצבאי הראשי
- המערער (ע"י ב"כ, רס"ן רן כהן
)
נ ג ד
רב"ט אנדרי רשטניאק
- המשיב (ע"י ב"כ, סרן דניאל טבקוב
)
ובעניין:
רב"ט אנדרי רשטניאק
- המערער (ע"י ב"כ, סרן דניאל טבקוב
)
נ ג ד
התובע הצבאי הראשי
- המשיב (ע"י ב"כ, רס"ן רן כהן
)
ערעור על

פסק דין
של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי הזרוע לבניין הכוח ביבשה שניתן בתיק מז"י/83/07 (סא"ל נועה זומר – אב"ד; רס"ן מיכל ברק – שופטת; סרן אדם ברגר – שופט) בתאריך 7/11/2007. ערעור התביעה (קולת העונש) נדחה. ערעור ההגנה (חומרת העונש) נדחה.
פסק דין

1. רב"ט אנדרי רשטניאק
(להלן: המערער), הורשע בבית הדין המחוזי, על-פי הודאתו, בהוצאת נשק מרשות הצבא, לפי סעיף 78 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, ובעבירות בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בנוסף, הורשע המערער בשתי עבֵרות של שימוש בסם מסוכן, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. על המערער נגזרו, בדעת רוב השופטים, חמש וחצי (5.5) שנות מאסר בפועל. שופט המיעוט היה סבור שיש להטיל שמונה (8) שנות מאסר בפועל. פה אחד נגזרו על המערער עוד שלוש וחצי (3.5) שנות מאסר על תנאי למשך שלוש (3) שנים לבל יעבור עבֵרות בנשק מסוג פשע; שלוש (3) שנות מאסר על תנאי למשך שנתיים (2) לבל יוציא נשק מרשות הצבא; שנה (1) מאסר על תנאי למשך שלוש (3) שנים לבל ישלח יד ברשות הזולת; שלושה (3) חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש (3) שנים לבל יעבור על הוראות פקודת הסמים המסוכנים; חודשיים (2) מאסר על תנאי למשך שנתיים (2) לבל יסרב להיבדק בדיקות לגילוי שימוש בסמים מסוכנים; והורדה לדרגת טוראי.
2. זו המסכת העובדתית שבבסיס הרשעתו של המערער, כעולה מגזר דינו של בית הדין המחוזי: המערער נטל בתחילת חודש דצמבר 2006 מכנת נשק ביחידתו רוס"ר m-16 ומחסנית שבה כדורי 5.56 מ"מ, שהיו שייכים לחייל אחר, החביאם, הכניסם לתיקו האישי תוך שהוא מפרק את הנשק לשניים, יצא את בסיסו ונסע לבאר שבע. בבאר שבע פגש המערער במוחמד טולב (להלן: מוחמד), תושב חברון, שביקש ממנו קודם לכן להשיג עבורו נשק. המערער הראה למוחמד כיצד להרכיב את הנשק המפורק ולאחר מכן מסר לו את הנשק כשהוא מפורק. המערער קיבל ממוחמד עבור כלי הנשק והמחסנית סכום של 1,000 דולר, כפי שסוכם ביניהם מראש. לאחר מכן הלכו השניים יחדיו לסניף בנק הדואר הקרוב ובו המיר המערער שטר של 100 דולר לשקלים, כדי לוודא כי הכסף אינו מזויף. המערער אף ליווה את מוחמד לשוק בבאר שבע, על מנת לסייע לו לעזוב את המקום. לאחר כמה ימים שוחחו השניים, והמערער ייעץ למוחמד למחוק את המספר הטבוע שעל הנשק כדי להקשות על איתורו. המערער ביקש לדעת מה מתכוון מוחמד לעשות עם הנשק, וזה אמר שברצונו "לעשות בו שימוש נגד מישהו". עוד יצוין כי לאחר המתואר התקשר מוחמד שנית למערער וביקש לעשות עִמו עסקה דומה, אך המערער סירב, מפני שהאירוע הראשון נחקר כבר על ידי מצ"ח. הנשק לא נתפס. מוחמד, לעומת זאת, נתפס לאחר שהמערער הוא שמסר את פרטיו, ואף הביא לכך שיודה בחלקו, בעקבות עימות בין השניים. בחקירתו מסר המערער כי מצבו הכלכלי – חסרון כיס שלא אפשר לו לצאת לבלות עם חבריו ועם חברתו – הביאו להיענות להצעתו של מוחמד: נשק תמורת 1,000 דולר. המערער מסר כי השתמש ב-800 דולר לבילויים, לקניות ולתשלום למוניות ו-200 דולר נתן לאביו.
3. עוד הורשע המערער, כאמור, בעבֵרה שעניינה שני מעשי שימוש בסם מסוכן וזאת על כך שב-9 בינואר 2007 תיאם המערער לרכוש מסוחר סמים סם מסוג קנאביס בעבור 50 ש"ח, וכך אירע. המערער השתמש בסם באמצעות "באנג" בצוותא עם חבר, בחוף ימה של אשקלון. ב-20 באותו חודש השתמש בשארית הסם באמצעות "ג'וינט", ליד עמדת השומר בבסיסו.
4. בגזר דינו פירט בית הדין קמא את נסיבותיו האישיות הקשות של המערער. משפחתו עלתה לארץ כשהיה בן 5. לאחר כחמש שנים החלו להתקבל דיווחים שלפיהם הורי המערער מזניחים אותו ואת חמשת אחיו. הוריו של המערער נפרדו. האם עזבה את הבית, עברה לגור עם חבר לחיים אצל אִמה וניתקה כמעט לחלוטין את הקשר עם ילדיה. המערער ושתיים מאחיותיו הוצאו ממשמורת הוריהם והועברו לפנימייה ואילו שלושת אחיהם הקטנים הועברו למסגרות טיפוליות בקהילה. האב נקט אלימות נגד הילדים ובכללם המערער, לאחר שהיה שותה לשוכרה. לאחר שאִמו של המערער סירבה לשוב ולטפל בילדיה, הועברו שלושת האחים הקטנים למשפחה אומנת. מספר חודשים לאחר מכן, ביקש אבי המערער לחזור ולטפל בילדים והוכנה עבורו תוכנית טיפולית לשם כך. ברם, לאחר כחודשיים, נקט האב אלימות פעם נוספת כלפי אחד הילדים הקטנים עד כי הלה אושפז בבית החולים. אז נמסרו שלושת הילדים הקטנים לאימוץ. המערער ושתי אחיות נותרו בפני
מייה. בשונה מאחותו, לא זכה המערער לבקר את אמו, כיוון שזו לא הסכימה לקבלו לביקורים. העובדת הסוציאלית בפני
מייה התרשמה כי הדבר השפיע עליו קשה. בשנת 2003 החליט בית המשפט לנוער להאריך את תוקפו של צו הוצאת המערער ממשמורת הוריו, אך ציין כי שהותו של המערער בפני
מייה מתאפיינת בקשיי התנהגות, והבהיר למערער כי יישאר בפני
מייה רק אם ישפר את התנהגותו.
5. גורמים טיפוליים שונים שאבחנו את המערער בנערותו וטיפלו בו, מסרו כי יכולותיו השכליות גבוהות, אך אינן באות לידי ביטוי. דחייתו על ידי האם הובילה "לכוון אנטי סוציאלי למרות שמטרתו היא לא לפגוע ולהזיק אלא יותר למלא את הריקנות" (חוות דעתה של ד"ר כרמון, ס/4). הודגש כי נדרשת תמיכה נפשית ורגשית במערער. גם מנהל הפנימייה שבה שהה המערער, מסר כי ככל שניסה המערער להתקרב לאִמו, זו דחתה אותו. לדעתו, הדרך האנטי חברתית שבה בחר המערער נועדה לפצות על העדרה של האם בחייו. בדברו האחרון בפני
הערכאה קמא הקריא המערער מכתב שהכין ובו ציין כי הוא מודע לחומרת מעשיו ולהשלכותיהם. לדבריו, בחר לשוב לדרך הישר וביקש הזדמנות נוספת.
6. טרם גיוסו לצה"ל בחנו העובדות הסוציאליות בפני
מייה את מצבו המשפחתי של המערער. מן הבחינה עלה כי למערער אין עדיין כל קשר עם אִמו, אשר מתגוררת עם בן זוגה ושני ילדיהם. אביו של המערער מתגורר עם בת זוגו, הוא מגלה דאגה לבנו, אך הוא ובת זוגו אינם מעוניינים שהמערער יעבור לגור עִמם.
7. המערער התגייס לצה"ל בחודש מארס 2006 ושירת כקשר שריון. לחובתו ארבע היעדרויות קצרות.
8. בית הדין המחוזי ציין את החומרה הרבה שבמעשיו של המערער, בעיקר לנוכח היות הקונה פלסטיני, ולנוכח התחכום והתכנון שגילה המערער בהעברת הנשק, תוך מודעותו המלאה למעשיו ולהשלכותיהם. בית הדין ציין, כי מודעותו של המערער למעשיו ניבטת היטב מהתנהגותו לאחר מסירת הנשק: בדיקת הכסף בסניף בנק הדואר הסמוך; העצה שנתן למוחמד למחוק את המסט"ב שעל הנשק; הסיוע שהעניק למוחמד על-מנת שהאחרון יוכל לעזוב את השוק בקלות; וסירובו להשיג נשק נוסף למוחמד נוכח פתיחת החקירה במצ"ח. בית הדין הדגיש גם את החומרה שבהימנעותו של המערער מלברר את מטרת השימוש בנשק, גם כאשר ידע כי מוחמד מתכוון להשתמש בו נגד מישהו. כן שקל בית הדין את הנסיבות האישיות הקשות של המערער, כמפורט לעיל. בבואם לגזור את עונשו של המערער, תוך איזון בין נסיבות החומרה הרבות לבין הנסיבות לקולא, ראו רוב השופטים להטיל על המערער עונש מאסר של חמש וחצי (5.5) שנות מאסר לריצוי בפועל. לדעת שופט המיעוט, חומרת המעשים רבה ומצדיקה ענישה חמורה במיוחד. לו דעתו הייתה נשמעת, היה משית על המערער שמונה (8) שנות מאסר לריצוי בפועל.
9. בפני
נו ערעור ההגנה על חומרת העונש. התביעה הצבאית, מנגד, מערערת על קולת העונש.
10. בא-כוחו המלומד של המערער ביקש להקל בעונש המאסר לריצוי בפועל ובעונש המאסר המותנה שהוטל על המערער. סנגורו של המערער סבור כי נסיבותיו האישיות של המערער הצדיקו עונש מקל יותר, אף שברגיל העונש שהוטל על המערער מצוי בתוך מתחם הענישה המקובל בעבֵרות דומות. הוא הדגיש כי נסיבותיו החריגות של המערער הן שהובילו לעיוות עולם הערכים שלו ולביצוע העבֵרות. עוד הוסיף הסנגור, כי יש להעניק משקל להודאתו של המערער, לכך ששיתף פעולה בחקירתו, הוביל לתפיסתו של מוחמד ואף הביא להודאתו בעימות שנערך בין השניים. בא-כוח המערער, ציין כי על מוחמד נגזר עונש של 5 שנות מאסר בפועל, ולהשקפתו, במעשיו של מוחמד חומרה רבה יותר, ומכאן שעל עונשו של המערער להיות נמוך מזה שנגזר למוחמד. הסנגור הדגיש כי בעניינו של מוחמד, גם עמדתה של המדינה הייתה שיש להטיל על מוחמד עונש חמור מזה שייגזר למערער, כיוון שלאחרון נסיבות אישיות מיוחדות. לאור האמור לעיל, נוכח חרטתו הכנה של המערער, אשר מצאה ביטויה במכתב שהקריא בפני
בית הדין, ומשיקולי שיקום מבקש הסנגור להקל בחומרת העונש שהוטל על המערער.
11. התביעה הצבאית מערערת, כאמור, על קולת העונש. לשיטתה, בית הדין קמא לא נתן את המשקל הראוי לחומרתה של העבֵרה ולנסיבות החומרה הרבות במקרה דנן: היותו של הקונה פלסטיני; התכנון והתחכום בהוצאת הנשק ולאחר מסירתו; המניע הכספי שהניע את המערער לביצוע העבֵרה; והעובדה שהנשק לא אותר. התביעה הצבאית הוסיפה כי על אף שעל מוחמד נגזר עונש של 5 שנות מאסר, הרי שעניינו של המערער מחייב החמרה מיוחדת, שכן הפר את האמון שניתן בו כחייל וניצל את מעמדו ונגישותו לכלי נשק בבסיס. להשקפת התביעה הצבאית, על אף נסיבותיו הקשות של המערער, לאור מהות העבֵרה ונסיבות החומרה בביצועה, ראוי שיוחמר עונשו של המערער באופן משמעותי.
12. טרם הדיון בערעור, ביקשה ההגנה להגיש, כראיה חדשה בערעור, את חוות דעתו של הפסיכולוג הקליני, ד"ר נמרוד שני. בהמשך להחלטתנו בבקשה זו ולאחר תשובותיו של ד"ר שני למספר שאלות הבהרה שהעבירה אליו התביעה, הגיעו הצדדים לעמדה מוסכמת, שלפיה הוגשו חוות הדעת והתייחסות המומחה לשאלות התביעה תוך השמטת מספר סעיפים.
13. בחוות הדעת סקר ד"ר שני את הרקע האישי של המערער, את העבֵרות שבהן הואשם ואת תפקודו בכלא, לצורך הערכת אישיותו. מסקנותיו של ד"ר שני, העולות בקנה אחד עם אבחוניהם של גורמים טיפוליים שבדקו את המערער בעבר, מלמדות כי המערער הוא בעל פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה אשר לא מוצה עקב בעיות רגשיות. בעיות רגשיות אלו – מקורן במצבו המשפחתי. להערכתו של הפסיכולוג, המערער לקח אחריות על העבֵרות שעבר והפגין נחישות "שלא לשוב לפסוע בנתיבים אלה בחייו" (הדגשה הוסרה). ד"ר שני סבור כי שילובו בטיפול שיקומי ארוך טווח, מהר ככל האפשר כבר במסגרת הכלא, יסייע למנוע את חזרתו של המערער למעשים דומים. כן התרשם כי המוטיבציה של המערער לשיקום גבוהה. ההגנה ציינה כי בהמשך לחוות הדעת הועבר המערער, לבקשתו, למתקן כליאה אזרחי על מנת שיוכל להתחיל בתהליך השיקומי. ההגנה ביקשה להדגיש כי יש בכך להצביע על נכונותו של המערער להשתקם, כעולה מחוות דעתו של ד"ר שני.
14. התביעה ביקשה כי יינתן משקל לעובדה כי המערער לא אמר אמת למומחה בכל הנוגע לעבֵרות משמעת שעבר במהלך כליאתו (המערער טען בפני
המומחה כי לא עבר כל עבֵרת משמעת בכלא אך מבירור התביעה עלה כי נידון בדין משמעתי בבסיס הכליאה בגין 5 עבֵרות משמעת). בדברי ההבהרה שהוסיף לחוות הדעת, כתב הפסיכולוג בהקשר זה כי הנושא מעלה "שאלה לגבי אמינות הנבדק". עם זאת, שימוש בשקרים נוגע לקווים הפסיכופטיים של המערער בדגש על נטייתו של המערער להציג עצמו באור חיובי יותר ממה שהוא. הפסיכולוג הוסיף כי עניין זה נלקח בחשבון בהערכתו הסופית של המערער.
15. מדובר בענייננו במסכת חמורה מאין כמותה- המערער ניצל את היותו חייל ואת נגישותו לנשק ביחידתו ולאחר תכנון מוקדם וסיכום מראש עם קונה, גנב נשק ותחמושת ומכרם לפלסטיני, תמורת סכום לא מבוטל של כסף. מהלכי תכנון הגניבה, הוצאתה אל הפועל ופעולותיו של המערער לאחר מסירת הנשק וקבלת התמורה מלמדים על הלך נפש והתנהגות עברייניים מובהקים. המערער העיד על עצמו, במעשיו, כי לא שת ליבו לתוצאותיהם – הנזק לצבא והסיכון הפוטנציאלי שצמח מהעברת נשק לגורמים לא מורשים. כלי הנשק שגנב המערער הועבר לידיים זרות, הקונה מסר כי בכוונתו לעשות שימוש בנשק, ואף אלמלא הצהיר כך, הדעת נותנת כי לא היה טורח ומסתכן ומשלם כסף רב תמורת רובה, אם לא התכוון לעשות בו שימוש, פלילי או חבלני. כלי הנשק שנגנב לא נמצא ואין לדעת איזה שימוש פסול נעשה וייעשה בו.
16. בפני
בית הדין קמא, ואף בפני
נו הובאו, בהרחבה ובמידה בלתי מבוטלת של התעמקות, נסיבותיו המשפחתיות של המערער, סיפור חייו ותמונת מצבו הנפשי. אכן, סיפורו האישי של המערער קשה מאוד. הוא ידע ילדות ונעורים של אלימות, עזובה והזנחה. אין ספק כי אלה השפיעו על עיצוב אישיותו ובאלה טמונים שורשי התנהגותו העבריינית. ייתכן, כפי שגרס ד"ר שני, כי נפתח פתח לתחילת הליך שיקומו של המערער והחזרתו לדרך הישר. עניין זה הוא, לפי שעה בגדר הערכה וניתן יהיה ללמוד עליו, במהלך הזמן, לפי התנהגותו של המערער בכלא והשתלבותו בהליכי השיקום שם.
17. בהקשר של עבֵרות שעניינן גניבת נשק מן הצבא נקבע-
"הלכה פסוקה ומושרשת היא, כי בעבירות מסוג זה, על בתי הדין להשית ענישה כבדה, תוך מתן משקל בכורה לשיקולי האינטרס הציבורי. זאת, בראש ובראשונה בשל היבטי המעילה באמון וההשלכות הרות האסון העלולות לנבוע מכך, שכלי נשק יתגלגלו לידיים עויינות או פליליות" (ע/84/06 התובע הצבאי הראשי
נ' טור' עוזאני, פס' 7 (2006)).
אף הטעמים להחמרה בענישתם של הסוחרים בנשק ולהעדפת האינטרס הציבורי על פני שיקולים אישיים הנוגעים לעבריין הוטעמו בפסיקתנו:
"... הסוחר בנשק בעבור בצע כסף מוכיח, כי עדיפים בעיניו הדמים – הכסף שירוויח הוא – על הדמים – חייהם של אחרים, שייגדעו חלילה. משום כך פסקו בתי המשפט ובתי הדין הצבאיים חזור ושנֹה, כי בעבֵרות מסוג זה יש להעדיף את שיקולי ביטחון הרבים על-פני צרכיו של היחיד ולבטל בכך את התמריץ הכלכלי לעבור את העבֵרה" (ע/38/07 סג"ם נוג'ידאת נ' התובע הצבאי הראשי
, פס' 8 (2008)).
הובהר כי בכגון דא ראויים עונשי מאסר כבדים הנמדדים בשנות מאסר (ראו ע/64/07 טור' ביאדגלין נ' התובע הצבאי הראשי
, פס' 13 (2007)).
18. מעשיו של המערער, כפי שהובהר לעיל, חמורים מאוד ותוצאתם קשה. הוא ראוי, גם בנסיבותיו האישיות הקשות, לענישה מכבידה מאוד. עונש המאסר בפועל שהטיל בית הדין קמא אינו קל, אולם הוא מבטא מידת עונש ראויה, המאזנת בין כלל שיקולי הענישה המורכבים בפרשה זו. על כן אנו רואים להותיר את גזר דינו של בית הדין קמא בעינו. הערעורים נדחים, אפוא.
ניתן והודע היום, כ"ט בשבט התשס"ט, 23 בפברואר 2009, בפומבי ובמעמד הצדדים.

______________ ______________ ______________
אב"ד שופט שופט
חתימת המגיה: _________________ העתק נאמן למקור
רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________ ק' בית הדין

בלמ"ס
ערעור (מחוזי) 153/07
ערעור (מחוזי) 154/07

1

בלמ"ס


1








תיק בית דין צבאי 153/07 התובע הצבאי הראשי נ' רב"ט אנדרי רשטניאק (פורסם ב-ֽ 23/02/2009)