פסקי דין על סימן טוב בן מאיר טפירו

908/00 פ     28/12/2000




פ 908/00 מדינת ישראל נ' סימן טוב בן מאיר טפירו




1
בתי המשפט
פ 000908/00
בית משפט מחוזי באר שבע
28/12/00
תאריך:
הרכב: רות אבידע
- אב"ד
שרה דברת
- שופטת
חני סלוטקי
- שופטת
בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נגד
סימן טוב בן מאיר טפירו
הנאשם
מופיעים: ב"כ המאשימה עו"ד מרקוביץ

הנאשם בעצמו וב"כ עו"ד יהב

הכרעת דין
השופטת ש. דברת:
1. ביום 21.12.2000 הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו ביצוע מעשים מגונים במתלוננות, קטינות שטרם מלאו להן 14 שנה בין השנים 2000-1997.

ביום 18.3.2000 הוגשה בקשה לתיקון כתב האישום אליו התווסף אישום שביעי שענינו הדחה בעדות.

הנאשם נשוי למלכה מאלק (להלן: מלכה), אמן של המתלוננות , 2, 3, 4, ו-5. המתלוננת 6,
היתה חברתו של אמיר מאלק, בנה של מלכה ובת בית בביתם של הנאשם ומלכה.

הנאשם ומלכה הכירו לפני כ- 9-8 שנים, עברו להתגורר יחדיו, נישאו ביום 26.3.98 ובמהלך כל חייהם המשותפים טיפל הנאשם בילדיה של מלכה ודאג להן כאב לכל דבר וענין.

אישום ראשון:

2. על-פי כתב האישום הנאשם בשנים 2000-1997 נגע בחזה של המתלוננת בת-אל מאלק, ילידת 12.4.89 (להלן: בת-אל), בכך שנגע לה בחזה, לטפה מתחת לבגדיה, נישק אותה בלחיה ובמספר הזדמנויות ביצע בה מעשים מגונים בכך שנגע באיבר מינה לשם גירוי סיפוק או ביזוי מיניים אי לכך מייחס לו כתב האישום ביצוע עבירת מין במשפחה, עבירה לפי סעיף 351 (ג)(1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

בת-אל לא העידה לאור גילה הצעיר ותמליל חקירתה ת/2ב' הוגש לבית המשפט.
בחקירתה בפני
חוקרת הנוער, ענת רוטשטיין (עמ' 10 לתמליל) מעידה בת-אל שהנאשם נישק אותה ואת ורד בשפתיים, נגע לה עם היד בפות ושאל "מה זה". אין היא זוכרת אירועים ספציפיים אך זוכרת באופן כללי וגם מציינת הרגשתה שזה מבייש ולא נעים (עמ' 21 ו - 19 לתמליל).

חוקרת הנוער קבעה שלאור העובדה שבת-אל תארה חלק של אפיזודה יש בכך כדי לחזק את הסבירות שהאירועים אכן התרחשו כך גם עולה מהפירוט שניתן על ידה בעדתה בבית המשפט.
חוקרת הנוער מסבירה שאמינותה של בת-אל אף באה לידי ביטוי במתן מידע ספונטני לגבי נגיעות באחותה מבלי שנשאלה על כן ספציפית (עמ' 9 לתמליל ועמ' 89 לפרוטוקול) גם אמירתה של בת-אל שזה "מבייש להגיד ולא נעים" (עמ' 12 ו- 16 לתמליל), לעדותה של חוקרת הנוער (עמ' 89 לפרוטוקול) זהו מצב נפשי אותו מספק הקורבן מיוזמתו והוא מהווה אלמנט לבדיקת מהימנות.

הנאשם בחקירתו במשטרה מאשר את דברי בת אל, במידה מסוימת: ".... מידי פעם שהיתה באה לחופשות הייתי צוחק איתה ליד כל המשפחה לא לבד הייתי מחזיק לה ככה את הפות והייתי אומר לה מה זה אז היא היתה אומרת לי מושמש אז כל המשפחה היתה צוחקת... " (ת/11 עמ' 1 שורות 18-27).

לדבריו בחקירתו עשה זאת פעמיים - שלוש, אך הפסיק כיוון שבת-אל התחילה להפגע, כשנשאל למה הכוונה השיב הוא: "לא שהתחילה להפגע הפסקתי עם זה כי לא התייחסתי כזה אתה יודע" (עמ' 2 לת/11 שורות 3-7).

מחקירתה של בת-אל בפני
חוקרת הנוער עולה שהדבר היה גם כשהם היו לבד, ללא בני משפחה (עמ' 15 שורות 370-372 לתמליל). עוד לציין שבחקירתו הראשונה (ת/10), כשנשאל הנאשם אם היה קשר גופני כלשהו עם בת-אל משיב שרק קשר של חיבוק ונשיקות, קשר של חום כמו בין אב לבתו מכיוון שבת-אל, שגדלה ללא אב, מחפשת חום אבהי.

בעדותו בבית המשפט מאשר הנאשם לגבי בת-אל:"הייתי צוחק איתה ואומר לה מה זה והיא היתה אומרת מושמוש. הייתי נוגע לה בפות והיא היתה אומרת שזה מושמוש והייתי צוחק איתה והיא היתה צוחקת מהשאלה שלי" (עמ' 29 שורות 10 - 12).

לעדותו של הנאשם בביהמ"ש, נגע בה פעם אחת כשהיתה בת 4-3. אחר כך נגע בה עוד פעמיים כשהיתה בת 9-8 (עמ' 137 שורות 2-3), כאן רואים אנו שהנאשם מסייג עדותו במשטרה שם אמר (ת/11) שנגע בה מידי פעם כשהיתה באה לחופשות. בבית המשפט אמר הנאשם שהוא רק צבט אותה באיבר המין ושאלה מה זה "פושפוש מושמוש" (עמ' 136 שורות 34-33) בניגוד לחקירתו במשטרה, שם אמר שהיה "מחזיק" לה את הפות וכך גם אומר בעימות עם יסמין (ת/9 ד עמ' 29) "שתפס" לה את הפות.

כדי לחזק עדותו שאכן מדובר בפן של הלצה , התפיסה הופכת לצביטה על מנת למזער העבירה ומעמיד זאת על שלוש פעמים בלבד.
גם צביטה או תפיסה או החזקת פות של ילדה בת 4-3 או 9-8, אינה משחק לא בפן האוביקטיבי ולא בפן הסוביקטיבי ואמירתו של הנאשם שחדל כשהחלה להיפגע מצביע על הפן המיני שבמעשיו.

3. הסיוע הדרוש לעדותה של בת-אל לפי סעיף 11 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) תשל"ו - 1955, מצוי בעדותו של הנאשם שאישר את דבריה בחקירתו במשטרה, ולדבריו "תפס לה את הפות" או היה מחזיק לה את הפות, בבית המשפט הודה בצביטה בפות , די בכך לסיוע הנדרש, במיוחד כשבעדותו הראשונה מכחיש הנאשם כל מגע בגוון מיני למעשה מגונה בעוד שבעדותו - ת/11, מאשר שהפסיק זאת כשהיא התחילה להפגע, אך לא מצליח להסביר מה המשמעות של להפגע.

ענין זה גם מסתדר עם עדותה של בת-אל שאומרת שהדבר לא היה נעים לה.
כאשר קולט הנאשם שיש בדברים אלה לסבכו אומר הוא שחדל לא כשהתחילה להפגע אלא תשובה לא מובנת "כי לא התייחסתי לזה אתה יודע" (ת/11 עמ' 2 שורות 5-7).

טוען הנאשם, שמעשיו לא נעשו בפן המיני אך דווקא תאורה של בת-אל בפני
חוקרת הנוער מפריכה טענה זו.

הנאשם, כאמור, נגע בבת-אל, כעדותה בפני
חוקרת הנוער, גם כשהיו לבד כך שאין כאן מצב של נגיעה בפרהסיה ובמעמד כולם, לצחוק שבדבר, אלא יש לזה גוון מיני ומשאישר הנאשם שנגע בבת-אל בפות, נמצא גם סיוע לעדותה של בת אל.

לא הוכח שהנאשם ליטף את בת-אל מתחת לבגדיה, ונגע בחזה ובת-אל אינה מציינת זאת בחקירתה בפני
חוקרת הנוער, לפיכך הוכחו נגיעותיו של הנאשם באבר מינה של בת-אל בהזדמנויות שונות ובכך יש להרשיעו.

אישום שני:

4. על פי כתב האישום, הנאשם ביצע מעשים מגונים במעין מאלק בהיותה קטינה, ילידת 6.4.86 (להלן: מעיין), שטרם מלאו לה 14 שנים , בכך שנגע לה בחזה באופן שצבט אותה בחזה וכשאמרה המתלוננת "זה כואב לי..." הניח לה.

הנאשם בהזדמנות נוספת נישק וחיבק המתלוננת ואמר לה בואי נבדוק אם הם גדלו (הכוונה לשדיה). הנאשם ליטף את שדיה של המתלוננת מעל הבגדים, נגע לה בחזה תוך שהוא מנשק אותה בלחי.

קטינה זו כמו אחיותיה נמצאת במשפחתון באילת ויוצאת לביתה אחת לשבועיים לחופשות.

לעדותה, הנאשם הוא אדם טוב אבל "היו איתו כמה תקלות" בכך שהחל לגעת בה ובאחיותיה כשהנגיעות היו בעיקר בחזה. בה הוא לא נגע הרבה, אך ראתה אותו נוגע מספר פעמים באחיותיה ורד ובת-אל בכך ששם להן יד על החזה, שאל "מה זה?" ואמר גדלו לכן (עמ' 42 - 43).

בעדותה מסבירה מעין שכולם הלחיצו אותה ואמרו לה לדבר לכן החליטה לגלות את האמת בחקירתה השניה, התקשרה לחוקרת הנוער לספר לה מה קרה "מהתחלה ועד הסוף" ואז סיפרה לה שהיו נגיעות וכמה קללות ואף ראתה מה הוא עושה לאחיותיה הקטנות אך לא היה לה האומץ להגיד "תפסיק, לא נוח לנו" (עמ' 43).

מעיין מעידה שפעם כשיצאה הביתה הוא נגע לה בחזה אך כשאמרה לו "די" הפסיק מיד.
היא מתארת ארוע נוסף בו שוחחו בני המשפחה עם אחותה שרונה, השוהה בקנדה, במהלך השיחה הנאשם החל לבכות עבר לחדר אחר וביקש ממעין שתיתן לו נשיקה משנתנה הוא נתן לה נשיקה בפה וליקק לה את השפתיים ומשאמרה לו לחדול החל לבכות.

עוד מספרת מעיין על אירוע שלא בא לידי ביטוי בכתב האישום, ככל שזה נוגע אליה. באחת הפעמים, הנאשם שלא חש בטוב נח בחדרו וביקש משירה, חברתו של אמיר, להכין לו תה, משהכינה התה ביקשה שירה ממעין להכניס התה לנאשם אשר שכב במיטה, אמר לה שרגלו כואבת וביקש שתעשה לו מסאג' ואכן עשתה לו בשוק ובירך כשהנאשם ערום. לא חשה בנוח יצאה מהחדר בתרוץ כלשהו (עמ' 45), בהמשך מציינת שהנאשם ביקש ממנה שתעשה לו מסאג' במפשעה (עמ' 48).

עוד מעידה מעיין, שכל הנגיעות על ידי הנאשם נעשו בצחוק, הוא לא רצה לפגוע בהן או להציק להן.

כן מעידה שראתה את הנאשם נוגע בבת-אל גם בחזה וגם בתחתון למטה (עמ' 46) אך לבת-אל לא היתה התנגדות והיא לא התלוננה.

לא רק זאת מעיין לא רצתה למסור עדות, כעולה מעדותה של חוקרת הנוער ענת רוטשטיין בחקירתה מיום 8.2.2000, וזאת למדים אנו גם מעדותה של מעיין עצמה ולכן רק כעבור מספר ימים מסרה עדותה.
לגבי ארוע המסג' בו מצאה את הנאשם שהיה ערום, תמיכה לעדות זו בעדותה של שירה אליה אתייחס באישום הספציפי, אך מדובר במהלך רצוף של דברים ששירה ומעיין היו מעורבות בו שם הנאשם היה ערום וביקש ממעיין לעשות לו מסג' אם זה באזור המפשעה או הרגל.

עניין המסאג' סופר גם לשולה סעדה, המטפלת של מעיין "באור שלום" בסמוך לאירוע ולפני החקירה המשטרתית (ת/6 עמ' 1 שורות 9-6) מעיין סיפרה לה שהנאשם היה ערום. לא היה למעין כל ענין להעליל על הנאשם או לספר כזבים לשולה, טרם מעצרו של הנאשם וגם בכך חזוק לעדותה.
בבית המשפט משהבינה שהענין עשוי לפגוע בנאשם, ניסתה לשנות עדותה ולטעון שאינה זוכרת אם אכן היה ערום או עם תחתון. בסופו של דבר בחקירה חוזרת סירבה להשיב לכך (עמ' 74 שורות 20 - 24).

גם לגבי מיקום המסאג' מנסה מעיין להפחית מחומרת מעשיו של הנאשם, מעידה, שהיה זה בין השוק לירך, לאחר מכן, מאשרת שהנאשם ביקש שתעשה המסאג' במפשעה. גם בחקירתה בפני
חוקרת הנוער (ת/4 עמ' 3 שורות 65-63) מאשרת שהנאשם אמר לה לעשות מסאג' איפה שאיבר המין.

4. מעיין ניסתה לעשות כל דבר אפשרי על מנת לעזור לנאשם הן בחקירתה הראשית והן בחקירתה הנגדית היא מהלכת בין הטיפות, מגלה טפח ומכסה טפחיים, אומרת דבר לחובתו ומיד מגוננת עליו באומרה שלא היתה לו כוונה לפגוע לא בה ולא באחיותיה והדבר נעשה בצחוק.

היא נקרעת בין האמת לבין אהבתה לנאשם כשהיא רואה שכל המסגרת המשפחתית שהצליחו לבנות יחדיו עם הנאשם נהרסת בבת אחת והמשפחה מתפרקת. מנגד היא במלחמה פנימית עם עצמה ביודעה שהנאשם גם לעדותה, ביצע המעשים המיוחסים לו ולכן מצד אחת מאשרת שהוא נגע בחזה אך מתאימה זאת לגירסת הנאשם שהדבר היה בצחוק. מצד אחד מעידה שהנאשם נגע בה גם בחזה וגם נישק אותה בפיה וליקק את שפתיה, מתארת את הנגיעות של הנאשם בבת אל, שאותם ראתה, אך מייד מסייגת זאת שהדבר נעשה בצחוק ולא היתה לנאשם כל כוונה לפגוע בהן:"לשאלה מה עשה לי הנאשם אני משיבה שאני לא אגיד שהנאשם לא נגע בי. הנאשם נגע בי בחזה" (עמ' 70 שורה 10).
ובהמשך:"הנאשם לא נגע בי הרבה" (עמ' 70 שורה 21).

עוד מתארת היא בחקירתה הנגדית את האירוע בו הנאשם נשק לה בניגוד לרצונה אך חדל משדרשה זאת ממנו, מנמקת זאת בהיותו שיכור, וכשאדם שיכור הוא לא יודע מה הוא עושה, שוב כדי לגונן על הנאשם (עמ' 70 שורות 22-29).

משנשאלת מעיין מדוע התלוננה השיבה שזה לא היה מרצונה, אלא אחותה הגדולה, יפעת, איימה עליה ולא היתה לה ברירה (עמ' 70 שורות 31-32) אך בהמשך מוסיפה: "מה שסיפרתי היה אמת אבל הגזמתי טיפה" (עמ' 71 שורה 1).

כאן רואים אנו שוב את נסיונה להלך בין הטיפות, מחד לומר את אשר אכן אירע אך מנגד לנסות ולעזור בכל דרך אפשרית לנאשם. היא אף מציינת בעדותה כי חשה אשמה מאחר והנאשם גידל אותה ודאג לה ואם היה רוצה לפגוע בהן היו לו די והותר הזדמנויות לכך אך הוא לא ניצל זאת למטרות שליליות ושהיא אוהבת הנאשם ורוצה שימשיך לגדל אותה.

מעיין בחקירתה הנגדית מאשרת שלמעשה הכל פרי יוזמה ו"קומבינה" של יפעת אחותה ובעלה, בגלל סכסוך בין הנאשם לבעלה של יפעת, אך אפילו הנאשם חזר בו מקו הגנה זה. בעדותו לא טען הנאשם לקיומה של "קומבינה" נגדו ככל שהדבר קשור ליפעת, נהפוך הוא, אפילו טרח לזמן את יפעת כעדת הגנה מטעמו ולא שאל אותה ולו שאלה אחת לענין קיומו של קשר זה.
מעיין נשאלה לענין ה"קומבינה" מאחר ובתחילת הדיון זה היה קו ההגנה של הנאשם, ועל מנת לעזור לו נוח לה לאמץ קו זה.
אמירתה של מעיין לקיומה של "קומבינה", מעידה עד כמה חשוב לה לעזור לנאשם מתוך תקוה של חזרה למצב קודם.

מעיין תעשה הכל לעזור לנאשם, עד כדי כך שהיא מכחישה מעשים אותם אפילו הנאשם מאשר כשנחקרת היא לגבי לבישת חזיה, אומרת היא, לא היה מקרה שאמה הרימה את החולצה של מי מהבנות ואמרה לנאשם:"תראה קנו לה חזיה באור שלום" לעדותה "זה בחיים לא קרה" (עמ' 65 שורות 22-21), בניגוד לעדותו של הנאשם אשר הודה שנגע באותה הזדמנות בחזה שלה (ת/11 עמ' 2 שורות 17-11).

אירוע הנשיקה עליו מעידה מעיין מתייחס למקרה מאד ספציפי הנוגע לשיחת טלפון עם אחותה שרונה בקנדה תוך פירוט האירוע, לרבות העובדה שהנאשם שלח אותה קודם לכן לקנות לו וודקה.
הנאשם מסביר אירוע זה בצורה מתחמקת. תחילה אומר, שהשיחה עם שרונה היתה מטלפון ציבורי, לאחר מכן, מאשר ששוחח עם שרונה מספר פעמים מהבית לאחר מכן מאשר, שהשיחה עם שרונה בה פרץ בבכי היתה מהבית.

מאשר שבאותה הזדמנות נישק את מעיין, שראתה אותו בוכה אך מכחיש את ליקוק השפתיים (עמ' 142) . עדותו של הנאשם למעשה תומכת בעדותה של מעיין שמספרת על עצם האירוע ואין כל הגיון שמעיין תעליל ותאמר שהוא ליקק את שפתיה, אם הדבר לא נעשה, במיוחד כשהיא עושה מאמץ עילאי לעזור לו בעדותה בבית המשפט, ולהפחית מחומרת מעשיו.
5. רצונה של מעין לעזור לנאשם בא לידי ביטוי ביתר שאת במכתב שכתבה לנאשם וביקשה למסור לו (ת/1), ממנו עולה אהבתה הרבה לנאשם, למרות הפגיעה בה ובאחיותיה מוכנה היא לעבור על כך לסדר היום , ובלבד שהנאשם יחזור למסגרת המשפחתית שהתפרקה לאחר מעצרו ואיש לא עוזר לאימה. אולם גם במצב זה מאשרת היא שהמעשים המיוחסים לנאשם אכן נעשו כאשר כותבת היא:

"שהם לא היו צריכים ללכת ישר למשטרה. אפשר קדם בדיבור ואחרי זה אם לא עזר לפנות למשטרה.... אם היו אומרים ומדברים אני בטוחה שזה היה עוזר ולא היאתה עושה את זה שנית שם טוב ממש אני מנשה לעשות הכל כדי שאתה תצא הכי מהר שאפשר שלמרות את צריך לקבל גם על הראש על זה שאתה עשיתה לורד לי שזה היה קצת בשירה ובת-אל וביסמין שאני חושבת שהם לא תסלחו לך אבל אני סולחת לך כי אני יודעת שכל בן אדם טועה לפעמים שם טוב תמיד חשבת שמתשהו זה לא יתגלה האמת נגעת בורד ויסמין ובי ובשירה פשוט אבל גם אתה השם ששתיתה שתיה חריפה והשתכרתה שפשוט שבן אדם שיכור לא יודע מה יעשה אני חושבת שעדיף להגיד את כל האמת כי בסוף זה יתגלה..." (שגיאות הכתיב במקור).

בכותבה מכתב זה לא חשבה מעיין שהמכתב יגיע למשטרה אלא לידיו של הנאשם, לו היה מיועד וכאן ללא כל חקירה וכלשונה היא מתארת את מעשיו המיניים יחד עם אהבתה אליו וסליחתה.

ניתן לראות גם ממכתב זה את סערת הרגשות בהן מצויה מעיין מחד, קרועה היא בין האמת שלפיה נגע בה ובאחיותיה ומנגד מאהבתה אליו והרצון העז לעזור לו ולכן עדותה סובבת במעגל מחד מתארת את מעשיו, ומנגד, ישר מגוננת עליו באומרה שלא התכוון או עשה מעשים אלה בהיותו שיכור.

הסתייגותה בביהמ"ש שלא התכוון למעשיו אינה באה לידי ביטוי במכתבה שהינו אוטנטי לחלוטין, ואין היא מציינת במכתב דבר וחצי דבר שמעשיו נעשו בצחוק.

עצם האמירה במכתבה, שלא היה צורך ללכת ישר למשטרה, אלא לנסות תחילה לדבר על ליבו ורק לאחר מכן ללכת למשטרה, אם הדיבורים לא יהיו לעזר, יש בה להצביע שוב על מעשיו המיניים של הנאשם ועל כך שלא מדובר בעלילה נגדו.
מעיין, כאמור, קרועה בנפשה ודווקא מעדותה זו ונסיונותיה לעזור לנאשם, אמינה גירסתה של מעין שהנאשם אכן ביצע בה המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, בכך שנגע לה בחזה וצבט אותה וכן נשקה תוך ליקוק שפתיה ואף ביקש ממנה שתעשה לו מסאז' ליד איבר המין ובכך יש להרשיעו.

אישום שלישי:

6. אישום זה מייחס לנאשם פנייה לורד מאלק (להלן: ורד) לעשות לו מסאג' ברגליים. במעמד זה ביקש ממנה לנשק אותו ומשלא הסכימה נגע בחזה ובאיבר מינה. בנוסף הנאשם נישק המתלוננת במספר הזדמנויות בפיה ובלחיה, ליטף אותה בכל חלקי גופה, שלא בהסכמתה. כן מיוחס לנאשם אירוע ספציפי לפיו בתאריכים 31.12.99 עד 2.1.2000, הסיע המתלוננת ברכבו לבקר את אימה בבית חולים, במהלך הנסיעה נגע באצבעותיו באיבר מינה, ליטף חזה ואמר לה "אני אוהב אותך" ביקש ממנה לנשקו, המתלוננת לא הסכימה, אולם הנאשם נשק בפיה.

ורד היא ילידת 1.12.87 בת 12.5 בעת עדותה, אשר גם היא שוהה במעון "אור שלום" ויוצאת לביתה פעם בשבועיים.

ורד מתארת בעדותה, שהנאשם היה אדם טוב וטיפל בהן אך פתאום התהפכו היוצרות,
הוא השתנה. לעדותה כשאימה היתה מאושפזת בבית החולים הוא לקח אותה לבית החולים ובדרך ברמזור נגע לה בחזה ובפות. באופן כללי מתארת היא שהנאשם היה נוגע בחזה ובפות באחותה יסמין נגע בחזה וכך גם במעיין וגם מציינת שהיה אומר להן איזה "ליצנים קטנים".

עדותה של ורד אינה ממוקדת. היא מעידה תוך אסוציאציות וסטיה לנושאים אחרים שקשורים באותו אירוע שבדרך עצרו במכולת ומפרטת את אשר קנו שם, מדגישה שיצאה מביתה יחפה ומספרת שבאותו ערב יצאה לבילוי עם בני כיתתה תוך מסירת פרטים קטנים שאינם רלוונטים לאירוע אך כעדותה של חוקרת הנוער, יש בהם להצביע על אמינותה.

עדותה של ורד בפני
חוקרת הנוער דנה במספר אירועים שקשה להפריד ביניהם אך בכולם חוזר המוטו של הנגיעה בחזה ובפות. למעשה מדובר בשני מקרים, האחד בנסיעה לבית החולים לבקר את האם ובאירוע השני, אירוע הגירודים כעולה מת/3 ב' (עמ' 21 שורות 258-299) : "והוא אמר לי ורד בואי תעשי לי גירודים ברגליים ואני נעניתי לו ואז הוא התחיל לגעת לי בפות ובחזה".

הנאשם בונה הגנתו על אי אמינותה של ורד, על כך שהיתה מכולת קרובה יותר לביתם. לפיכך טענתה שעצרו לערוך קניות לא תיתכן וגם לא יתכן שירשה לה לצאת מביתה יחפה כאשר כה הקפיד תמיד על הופעה נאותה ועל העובדה שביקרה בבית החולים רק פעם אחת ולא פעמיים והעובדה שורד טענה שמלכה אושפזה עוד לפני 31.12.99, דהיינו ביום חמישי בשבוע ולא ביום שישי כעולה מהתעודה הרפואית.
לענין מועד האישפוז של מלכה, גם הנאשם העיד כעדותה של ורד (עמ' 132 שורה 25). מאחר ולא היה זה אישפוזה היחיד של מלכה, ניתן להבין טעות זו לה נתפסו הן ורד והן הנאשם. דווקא תיאורה לגבי היותה יחפה והקניות במכולת, יש בהם, כפי שגם הסבירה זאת חוקרת הנוער, ליתן אמינות לעדותה. שכן היא מתארת דברים שאינם קשורים ישירות לאירוע, תוך פירוט מדוייק של הקניות שבוצעו, ולו המציאה הדברים מדוע עליה להוסיף דברים שיש בהם לפגוע באמינותה אם לא התרחשו במציאות, דברים שהם שוליים לחלוטין כמו הקניות במכולת והיותה יחפה.

לא ברור מעדותה של ורד בביהמ"ש שהנאשם אכן נישק אותה בפיה באותו אירוע מכיוון שסטתה שוב ושוב לנושאים שונים, אך ענין זה עולה מעדותה של שירה ויפעת שהעידו שורד סיפרה להן על נשיקה שהנאשם נשק לה בפיה ושירה אף העידה שראתה הנאשם מנשק את ורד בשפתיה, אך ורד לא העידה על כך, סבורה אני שענין זה מקורו בגילה הצעיר ובעדותה שכולה עוברת מאסוציאציה לאסוציאציה ולכן כה קשה לקבל ממנה את עיקרי הדברים.

בפני
חוקרת הנוער העידה ורד, שהנאשם בעת הגירודים ביקש ממנה "תני לי נשיקה צרפתית, אני אמרתי אני לא יודעת מה זה ולא הסכמתי לתת לו אפילו" (עמ' 7 שורה 176 - 178 לתמליל).

טענותיו של הנאשם שמדובר בהמצאה של ורד אינה מסתדרת עם כך שכל הענין בא לידי גילוי, כאשר ורד התלוננה בפני
יפעת אחותה על כך שהנאשם נישק אותה או ניסה לנשקה. יפעת סיפרה זאת לאימה שסיפרה ללימור הלוי, מנהלת המעון בו שוהה ורד וזו העבירה התלונה לגורמים המוסמכים.

7. הנאשם טוען שעדותה של ורד אינה מהימנה ולא מדובר בגילוי ספונטני של ילדה המצויה במצוקה, אלא נסיון להתנכל לו מצד לימור הלוי שהיא אם הבית במעון בה שוהה ורד, שכן היה לו בעבר סכסוך עם לימור ובעלה, ולכן לימור היא זו שנטעה במידה מסויימת רעיונות בראשה של ורד.

אין שחר לטענה זו, עדותה של לימור מהימנה בעינינו. לימור פירטה בעדותה התנהגותה של ורד טרם הגילוי, סירובה להפגש עם פסיכולוג גבר, למרות שהלכה אליו בעבר, כי היא צריכה לספר לו דברים כואבים שקורים לה. ביקשה לא לצאת הביתה. אבחון שנעשה לה בביה"ס הראה נסיגה בלימודים וגם ברמה הקוגנטיבית, כן היו לה התפרצויות כעס והיא ציירה בחוזקה, בסערת רגשות, ציורים קודרים (פרוטוקול עמ' 102-105) (ת/5 עמ' 1 שורה 28-22).

הטענה כי לימור ניסתה "לסגור חשבון" עם הנאשם מופרכת על פניה והמצאה של הנאשם כדי לנסות ולהרחיק עצמו מהמעשים המיוחסים לו. בשום שלב בחקירתו במשטרה לא טען הנאשם כי יחסיו עם לימור עכורים והיא מנסה להתנכל לו ודוחפת את ורד לספר דברים שלא היו. נכון שהיה אירוע כלשהו בין הנאשם לבין לימור ובעלה, אך אירוע זה הסתיים כשלוש שנים לפני שהתפוצץ ענין המעשים המגונים של הנאשם ומאז יחסיהם עלו על דרך המלך.
חיזוק לכך בחקירת הנאשם במשטרה (ת/10 עמ' 6 שורות 6-10), שם העיד שלימור היא אמינה וכשנשאל בחקירתו בבית המשפט מדוע לא סיפר על הסכסוכים האישיים השיב שאינו יודע (עמ' 141 שורה 16).

הנאשם בחקירתו במשטרה מכחיש שנגע לורד בפות, מאשר שנגע לה בחזה ואמר לה "יופי התפתחת" (ת/11 עמ' 3 שורה 1-2) אבל בנוכחות אימה. הנאשם אינו זוכר שלקח את ורד לבד לביקור אצל מלכה, עובדה שמלכה מאשרת ואז כמגננה עובר הנאשם וטוען שורד ילדה שמשקרת הרבה, תוך ציון שבעברה אירוע מיני.

עדותה של ורד אינה עדות סדורה שניתן לומר שסתירות בה, למעט העובדה שסברה שמלכה אושפזה ביום ה' ולא ביום ו' ושלטענתה ביקרה אצלה פעמיים באותו היום בניגוד לעדותה של מלכה שהיה זה רק פעם אחת.

לגבי שאר העובדות שפירטה ורד נטען שאינן הגיוניות ולכן משקרת היא כמו יציאתה יחפה כשהנאשם הקפיד שלא יעשו כן ומלכה מאשרת שבביקור אצלה ורד לא באה יחפה וענין הקניות במכולת. אך לענין זה דווקא הסטייה מהסיפור העיקרי, לדברים שוליים לחלוטין שאינם קשורים לאירוע, יש בהם להצביע על קיומו.
אין לורד כל ענין להעליל על הנאשם, כמו אחיותיה מעידה היא שבסך הכל הנאשם היה טוב להן ודאג לצרכיהן.
אמינה עלינו עדותה של ורד והוכח שהנאשם נגע לורד בחזה ובפות בכלל ובאירוע הספציפי מיום 31.12.99 בפרט. לפיכך יש להרשיע הנאשם בביצוע מעשים אלה.

אישום רביעי וחמישי

8. אישומים אלה נוגעים ליסמין מאלק ילידת 10.12.89 (להלן: יסמין) בכך שבהזדמנויות רבות טרם מלאו לה 14 שנה נגע הנאשם בחזה מתחת לבגדיה ומעליהן ונישק אותה בפיה.

בנוסף במועד בלתי ידוע בשנים 99-98, הסיע הנאשם את יסמין לאזור שומם מחוץ לאילת בתואנה שיקטפו פרחים לאם לרגל יום הולדתה, משהגיעו למקום הוריד הנאשם את משענת המושב הקדמי ברכבו, הפשיט בגדיו ובגדיה, שכב עליה כשהוא ערום, החדיר איבר מינו לתוך איבר מינה עד שהגיע לסיפוקו המיני ובכך בעל אותה בעילה אסורה בהסכמה בהיותה קטינה מתחת לגיל 18, עבירה בניגוד לסעיף 351 (ב) לחוק העונשין.

אישום חמישי מייחס לנאשם מעשה בעילה נוסף ביסמין, בכך שעת שהתגוררו ברח' נעמה 8 באילת נכנס לחדרה של יסמין אשר השימה עצמה ישנה, נכנס למיטתה, הפשיטה מבגדיה, נשכב מעליה וחיכך את איבר מינו באיבר מינה. למשמע רעשים במדרגות, קם הנאשם מעליה ונישק אותה בשפתיה.

לעדותה של יסמין, אין היא זוכרת אם זה היה ביום ההולדת של אמה או באבל על סבתה, הנאשם סיפר לה שפתחו חנות חדשה בשחמון שם מוכרים פרחים. הוא נסע בכיוון ההרים לשחמון, ועצר במקום שומם. הוריד את מושב הכיסא ברכב אחורה וגם את שלה. השכיב אותה בכיסא הקדמי, הוריד לעצמו המכנסיים והתחתונים, הוריד גם לה. הרים את חולצתה עד צווארה ושכב עליה כשהוא ערום.

יסמין לא צעקה מכיוון שהמקום היה שומם, ואין סיכוי שמישהו ישמע אותה. לא יכלה לברוח כי לא ידעה הדרך. כשהנאשם סיים מעשיו היה על הירך שלה כתם לבן נוזלי. עוד מעידה היא שתחילה כשהוא שכב עליה אמרה לו שטיפה כואב לה והוא חדל. הכאב היה בפות. עוד לפני שנשכב עליה אמר לה הנאשם "בואי תראי זין של גבר".
עוד מעידה יסמין שהנאשם היה נוגע לה ולאחיותיה מעין, ורד ובת-אל בחזה ואומר להן גדל לכן החזה.

יסמין אינה מעידה שהנאשם נשק לה בשפתיה, או נגע בחזה כדבר שבשגרה מתחת לבגדיה.

9. לגבי האירוע שבא לידי ביטוי באישום החמישי, מעידה יסמין כי היה זה באותו יום כשבאה אורחת לבקרו. הנאשם הגיע לחדרה, סגר הדלת , הוריד מכנסיו ותחתוניו, הוריד גם את שלה ונשכב עליה, שעה שעשתה עצמה ישנה. מי מאחיה עלה במדרגות, הנאשם קם ויצא והיא מיד נעלה את הדלת. המתלוננת מעידה שבמקרה זה אכן יכלה לצעוק, להתנגד, אבל פחדה "... שיהיה בלאגן עם האחים שלי" (עמ' 7 שורה 4).

עוד מעידה היא שכשהוא שכב עליה היתה לו מין נשימה כאילו אדם מתלהב ונהנה
(עמ' 7 שורה 5).
ארוע נוסף שלא נזכר בכתב האישום עליו העידה יסמין שהיא נסעה עם הנאשם בכביש עובדה, שאלה לאן הולכים והשיב לה "לשכב" אז קיבלה אומץ ואמרה לו שאם יעשה לה דבר מה, תספר זאת לאמה ואז הם חזרו הביתה כשהנאשם ואמר לה לא להגיד דבר.

יסמין הסבירה מדוע לא סיפרה דבר לאיש:

"זה לא קל כמו שכולם חושבים, לבוא לאמא שלי ולהגיד לה שהבעל שלה מנסה להשכיב אותי. לא ידעתי איך אמא תקבל את זה, ואיך כולם יקבלו את זה. באמת לא רציתי להגיד לאף אחד כי תמיד שמרתי את זה, כי ידעתי שיבוא יום וזה יתגלה, בחקירה ניסיתי לגונן עליו, אני לא אומרת שהוא לא עשה דברים טובים...." (עמ' 8 שורה 4-7).

בהודעתה הראשונה במשטרה מסרה יסמין, שבה הנאשם לא נגע. על דוכן העדים אישרה שלענין זה שיקרה מאחר ובפעם הראשונה לא רצתה לדבר אך גם אישרה בחקירתה הראשונה: "שהוא אוהב לשחק עם הידיים" (עמ' 12 שורה 13).

ובהמשך מסבירה :
"זה לא קל כמו שכולם חושבים לבוא לאמא ולהגיד לה בעלך, הייתי חייבת להמציא איזה שהיא דרך לא לפגוע באמא ולא להגיד כאילו שום דבר כדי שאמא לא תפגע. בשביל שאמא לא תפגע, דיברתי עליו בעדות רק טוב, הכוונה לעדות הזאת, לא הכל טוב, דיברתי עליו חצי טוב" (עמ' 13 שורה 7-9).

בחקירתה הנגדית אומרת יסמין:

"לשאלתך אם הנאשם החדיר את איבר מינו לאיבר מיני בשחמון אני משיבה שקודם כל אני לא מנוסה בזה אני כן אמרתי שזה כואב לי ואז הוא הפסיק.... אם אתה שואל אותי עוד פעם אם אני לא יכולה להגיד לך אם הוא החדיר את איבר מינו או לא אני משיבה לך שוב שאני לא מנוסה בזה, ואני לא יודעת, אני לא קיימתי יחסים" (עמ' 24 שורות 18-23).

10. הגנתו של הנאשם לגבי אישום רביעי, שלא ביצע המעשה ושהיה ברשותו רכב אמריקאי שכסאותיו אינם נשכבים, הוא אף פעם לא קנה לאשתו פרחים ביום הולדתה או בכל מועד אחר. לענין המכונית אציין שגם יסמין וגם מלכה העידו שהנאשם החליף מכוניות לעיתים קרובות. עמדת הנאשם שברכב אמריקאי לא ניתן להשכיב כסאות. נשאלת השאלה, כפי שבצדק ציין ב"כ המדינה בסיכומיו, הכיצד ידע הנאשם באיזה רכב מדובר, כאשר הוא מחליף מכוניותיו לעיתים קרובות.

הנאשם אינו מדייק בעדותו לענין רכב זה. תחילה אומר הנאשם: "אני רואה תמונות. בתמונות מצולם הרכב שלי. הרכב היה ברשותי עובר למעצר למעלה משנתיים" (עמ' 130 שורות 24-25).

מנגד טוען הנאשם כי מכר הרכב שנה-שנה וחצי לפני מעצרו (עמ' 131 שורות 18 -19) אחרי רכב זה רכש הנאשם רכב מסוג "אלפא" 55 ומציין כי "לא יכול להיות שיסמין מדברת על הרכב מסוג אלפא 55" (עמ' 131 שורות 25).

אם גירסת הנאשם שלא היו דברים מעולם, לא ברור לי מדוע מציין הוא שלא יכול להיות שיסמין מדברת על רכב זה וכיצד יודע שאין היא מדברת על רכב האלפא.

תיאור המעשה על ידי יסמין יש בו להצביע על אמינותה, אין היא אומרת שהנאשם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, אלא מציינת שאינה יודעת, מתארת כתם לבן נוזלי, למרות שאין לה נסיון בתחום המיני. מתארת אמירותיו של הנאשם "תראי זין של גבר" מסבירה שהוא החזיק את איבר מינו ביד. לו רצתה להעליל על הנאשם מה היה יותר פשוט מאשר לומר שאכן היתה חדירה וגם לטעון שבעל אותה גם בדרך לעובדה כאשר לגבי אותו מקרה העידה שלא נגע בה לאור איומה לספר לאמה.

באשר לטענה שהנאשם לא קנה פרחים למלכה כדבריו לכן יסמין משקרת, אין חשיבות אם קנה או לא קנה פרחים, כיוון שזו התואנה שהנאשם הציג בפני
יסמין לנסיעה.

לגבי האישום החמישי - יסמין מפרטת את פרטי האירוע תוך מתן פרטים נלווים שמצביעים על אמינותה, שהאירוע היה ביום בו ביקרה אותו ידידתו של הנאשם, כאשר את עובדת ביקור הידידה בביתם מאשר הנאשם בחקירתו (עמ' 130 שרוות 18-19).

11. תמיכה לעדותה של יסמין בעימות שנערך בינה לבין הנאשם שם מטיחה בנאשם את מעשיו בהרים ליד שחמון. הנאשם , מגיב "שום דבר אני לא זוכר" (ת/9ד' עמ' 34). הנאשם גם מאשר במהלך העימות ששתה כמויות של אלכוהול עד כדי התעלפות והגעה לבית החולים. באותם מקרים שלא הגיע לבית חולים עקב השתיה "זה הכל נראה לי כאילו עכשיו קמתי" (עמ' 10 ת/9 ד') ובהמשך אומר הנאשם "המקרה שלך אני אומר לך לידם לא זכור לי מקרה כזה אני אומר לך עוד פעם כשאני שותה אתה יודע" (עמ' 30 - 31 לת/9 ד).
בעדותו בבית המשפט מנסה הנאשם להפחית מחומרת התמכרותו לאלכוהול וליצור מצב שבעיה זו נפתרה, אך מהעימות בינו ליסמין (ת/9ד) עולה שבעיה זו לא עברה מהעולם, אלא ליוותה אותו במהלך כל חייו עם מלכה.

יש לציין שבתחילת העימות, הכחיש הנאשם את המעשים המיוחסים לו לגבי יסמין ורק בהמשך ציין שאינו זוכר אירוע כזה . זה גם מסתדר עם דבריה של יסמין שכאשר הנאשם שותה הוא אינו זוכר דבר וכדבריו של הנאשם כשהוא שותה הכל נראה לו כאילו התעורר זה עתה.

12. טענה נוספת לנאשם, כי סבל מחוסר כח גברא ולכן לא יכול היה לבעול את יסמין, טענה זו אין לה זכר במהלך כל חקירותיו במשטרה, גם לא בעימות עם יסמין וכי מה היה טבעי יותר מאשר לומר לחוקר הכיצד יכולתי לבצע מעשה אונס כאשר חסר כוח גברא אנוכי, אך גם טענה זו בעדותו של הנאשם, נטענה כלאחר יד.
אין בחומר הראיות ראיה שהנאשם חסר כח גברא או לא יכול להגיע לזקפה, אלא לכל היותר שהיה לו קושי להגיע לסיפוק מיני (עמ' 119 שורה 20). גם מלכה בעדותה אינה אומרת שהנאשם חסר כח גברא, אלא שקיימו יחסי מין אחת לכמה חודשים ולנאשם לא היתה זקפה מלאה (עמ' 151 שורה 4-5).

לראשונה שומעים אנו על בעית זקפה אצל הנאשם בחקירתה הנגדית של יסמין, לא הוגשה כל חוות דעת רפואית לענין בעיות זקפה של הנאשם ומשכך הדבר לא ניתן לסמוך על אמירות בעלמא של הנאשם או של מלכה.

13. טוען הסניגור שעדויותיה של יסמין לענין הבעילה מקורן בלחץ הכבד שהופעל על האם על ידי המשטרה מכיוון שיסמין חיכתה בחוץ לאימה ושמעה אותה בוכה, מאמינה אני שיסמין החליטה לספר את אשר עבר עליה בעקבות זאת, אך אין זה מצב שיסמין המציאה סיפור שלא היה קיים, תאור הפרטים מצביע על אמינותה שכן לו רצתה להעליל על הנאשם היתה מדברת על בעילה של ממש, אך דווקא מסירת פרטים מדויקים הם אלה שמקנים אמינות לעדותה גם אם מדובר בעדות שנמסרה לסרוגין והסיבה לכך היא הקושי הנפשי בו היתה מצויה.

גם בעדותה השניה כשסיפרה על מעשיו של הנאשם בה בשחמון, לא הזכירה את המעשה בבית בנעמה 8 גם לא בעימות שנערך בינה לבין הנאשם.

לא היתה ליסמין סיבה להעליל על הנאשם. היתה ביניהם מערכת יחסים של הדברות טובה תוך גילוי סודות הדדיים, יסמין עשתה הכל לשמור על התא המשפחתי ונמנעה מלספר מלכתחילה כדי לא לפגוע בנאשם. אם אכן יסמין מעלילה על הנאשם, מדוע סיפרה שכאשר נסעו לעובדה איימה על הנאשם שאם יגע בה תספר לאמה והוא לא עשה לה דבר, יכלה לומר שגם בהזדמנות זו בוצעו מעשים מיניים או בעילה.
יסמין שהיתה במצוקה רמזה לשירה את אשר עובר עליה עוד טרם מעצרו של הנאשם כעולה מעדותה של שירה : "... היא לא היתה מספרת לי אבל היתה מנסה להגיד לי משהו היא היתה אומרת שנמאס לה שסימן טוב מקלל ולא נעים לה שהוא נמצא בבית, וכמה פעמים היא חזרה על זה, היא אומרת 'אני לא יודעת אם אני בתולה משם טוב'. היא כל הזמן חזרה על זה" וזה היה כחודשיים - חודשיים וחצי לפני שהנאשם נעצר (עמ' 81 ש' 7-10).

עצם העובדה שיסמין חרדה לבתוליה בשיחתה עם שירה וחזרה על כך מספר פעמים יש בה כדי לתמוך בעדותה וכדי לא לפגוע במשפחתה ובאמה שמרה זאת לעצמה ולא סיפרה בחקירתה במשטרה לראשונה, אלא טיפין טיפין. אם אכן בהמצאה או עלילה מדובר מדוע תאמר לשירה שהיא לא בטוחה שהיא בתולה מהנאשם וזאת כשהיא לא נתונה ללחץ כזה או אחר שהפעילו החוקרים על אמה וללא קשר למעצר הנאשם.

14. העדות היתה קשה ליסמין היא בכתה לעתים קרובות עד כדי התייפחות והצורך להפסיק עדותה על מנת שתתאושש וגם במהלך העימות עם הנאשם בכתה לא אחת. גם העימות היה קשה לה כפי שניתן לראות בקלטת וקשה היה לדובבה. גם מצב נפשי זה יש בו כדי להצביע על אמינותה.

לפיכך מהימנה עדותה של יסמין בעינינו.

15. יחד עם זאת לא ניתן להרשיע הנאשם בבעילה מאחר ולא הוכח אקט החדירה בשני האישומים. יסמין אומרת מפורשות, שאין היא יודעת אם היתה חדירה בארוע של שחמון ואינה מזכירה כלל חדירה בארוע בביתה הנוגע לאישום החמישי.

לענין זה מפנה ב"כ המאשימה לע.פ. 5612/92 מ"י נגד בארי פ"ד מח (1) עמ' 302 וע"פ 286/94 פלוני נ. מ"י (לא פורסם) לפיו כאב באיבר המין , מוכיח תחילתה של חדירה, אלא שב

פסק דין
זה כפי שנטען בצדק על ידי ב"כ הנאשם, הקטינה העידה כי הנאשם הכניס את איבר מינו לאיבר מינה והמחלוקת היתה אם מדובר בחדירה מלאה או חלקית אך בענינינו לא הוכח גם קיומה של תחילת חדירה לפיכך יש לזכות הנאשם מעבירות הבעילה בשני האישומים מחמת הספק.

יש להרשיע הנאשם בעבירת נסיון לבעילה לגבי האישום הרביעי. טוען ב"כ הנאשם שנסיון מחייב כוונה, אך משחדל הנאשם מביצוע לבדו ללא התערבות לא ניתן לקבוע שהוכח היסוד הנפשי. לענינינו לא חדל הנאשם בעצמו, אלא בעקבות דבריה של יסמין שחשה כאב, למעשה הופרע על ידה או נענה לדבריה, לפיכך היתה כאן כוונה מיוחדת של השלמת העבירה ואלמלא דבריה של יסמין היתה עבירה זו מושלמת.

לגבי העבירה באישום החמישי אין תחילתה של חדירה או כל עדות לעניין ניסיון של בעילה.
יחד עם זאת, הוכחו מעשיו המגונים של הנאשם לפיכך יש לזכות הנאשם מעבירת הבעילה ולהרשיעו בעבירת מין במשפחה בניגוד לסעיף 351(ג)(3).

אישום שישי:

16. על פי כתב האישום, הנאשם בשנת 1998, או בסמוך לכך, במספר הזדמנויות, ביצע במתלוננת, שירה מחטביא, ילידת 24.7.85 (להלן: שירה), מעשים מגונים, בכך שחיבק ונישק אותה בפה והצמיד את גופו לגופה. וכן במהלך השנים 1998 - 2000, במועד שאינו ידוע, ביצע בשירה מעשים מגונים בכך שחיבק אותה, הצמיד אותה לגופו, נישק אותה בשפתיה וניסה להחדיר לשונו לפיה, עבירה לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין.

שירה היתה חברתו של אמיר מאלק, בנה של מלכה ובת בית בביתם.

לעדותה של שירה כשהמשפחה התגוררה ברחוב מבט מנחם באילת, באחת הפעמים היתה בביתם ומאחר ואמה היתה צריכה לטוס, רצתה לחזור לביתה. הנאשם ביקש ממנה שתשאר עוד קצת ושלח את חברה, אמיר, להביא את חולצתו לפני שיחשיך. משנשארו לבד הנאשם שוחח עימה כיצד להתנהג עם אמיר, משנכנסה אמה של מלכה לסלון, עברו לחדר אחר להצעתו של הנאשם, שם המשיך לשוחח עמה על אמיר ובסיום השיחה הצמיד אותה אליו למספר שניות ונשק לה על שפתיה.

עוד מתארת היא אירוע, עת התגוררו ברח' נעמה 8 באילת. אמה אושפזה בבית חולים והיא ישנה בביתם. היה זה מספר ימים לאחר החתונה של הנאשם עם מלכה. הנאשם ביקש ממנה שתביא לו דבר מה וכשיצאה הלך אחריה, אמר לה שברצונו לדבר עימה בקשר לאמיר, הצמיד אותה אליו וניסה לנשקה, היא דחתה אותו, באומרה "אם אתה רוצה לדבר איתי בקשר לאמיר אז תדבר, אם לא, אני לא מוכנה מעבר לזה" (עמ' 77 שורות 17-18) ובהמשך אומרת היא :

"אם אני מתבקשת לפרט למה בדיוק התכוונתי כשאמרתי שהוא ניסה לנשק, אני אומרת שהוא הצמיד אותי אליו, בחיבוק, אחרי שסיפרתי לשרונה הוא הפסיק עם זה לתקופה מאד ארוכה ובשבוע של החתונה הוא היה גם שותה הרבה, והיינו רואים את זה וכשהוא ניסה לחבק אותי, מסיבה כלשהי לא מובנת, לאחר מכן הוא ניסה לנשק אותי גם וניסה להחדיר לשון" (עמ' 77 שורות 19-24).

שירה נפרדה מאמיר וכעבור שנתיים חודש הקשר עימו, והיו יחסים קונקרטיים עם הנאשם. בחנוכה הלכה עמו לקנות נרות, לאחר מכן לקח אותה לביתה, אמרו שלום והתנשקו על הלחי כברכת פרידה אך הנאשם ניסה לנשקה בשפתיים (עמ' 78 שורות 1-4).

ארוע נוסף אותו מתארת שירה, שבאחת ההזדמנויות כשהבנות היו בבית, הנאשם חש שלא בטוב, ביקש ממנה להכין לו כוס תה. משעשתה כן והכניסה לו התה לחדר אמר לה "את חייבת לי מסאג' מפה (העדה מצביעה מהמותן עד הברך) (העדה סימנה את הצד הקדמי של הרגל ), שמתי לב שהוא היה בלי תחתונים, הוא היה ערום" (עמ' 78 שורות 6-10).

לאחר מכן הוא קרא לה וביקש שתוסיף סוכר, היא חשה שלא בנוח ובקשה ממעין שתעשה זאת, ומעין בצאתה אמרה לה: "כבר נמאס לי איך שהוא מתייחס אלינו" (עמ' 78 שורות 19-20).

ובהמשך סיפרה לה מעיין שהנאשם היה ערום.

ובחקירתה הנגדית אומרת שירה:"... אני אומרת שהחיבוק לא היה משהו קיצוני, אבל הנשיקה על השפתיים היה נראה לי משהו מאד קיצוני. לשאלה האם הנשיקה הצרפתית היתה בפעם הראשונה אני אומרת שלא, הנשיקה היתה בשפתיים חתומות, וזה לא היה מקובל עלי" (עמ' 83 שורות 16-21).

ובהמשך:
"באותה פעם שהוא נשק לי הוא ניסה להחדיר לשון, אני לא פתחתי את הפה. אני הייתי עם שפתיים חתומות והוא ניסה להחדיר לי לשון תוך כדי שהוא מחבק אותי. הוא היה עם ריח של שתיה חריפה" (עמ' 83 שורות 25- 27).

שירה מאשרת לבקשת הסנגור שלא ניתן לאפיין התנהגותו של הנאשם כאשמאי זקן ואדם שמחפש הזדמנויות כדי לספק את תאוותו המינית, "אני אומרת שהוא היה שולח ידיים, מכה על הטוסיק, אבל לא בכוונה מינית" (עמ' 83 שורות 29-31).

עוד אומרת העדה : "אני הייתי נוכחת כשהוא נשק בשפתיים של ורד וראיתי אותו לפני שנתיים נוגע בחזה של יסמין, אומר הניצנים שלי לא גדלו?
לשאלה האם זה היה בצחוק והתקבל בצחוק לגבי הנגיעה ביסמין אני אומרת שכן" (עמ' 85 שורות 24- 25).

17. הגנתו של הנאשם שמעשיו אינם מעשים מגונים אלא מדובר במערכת יחסים כמו בין אב לבתו, שכן שירה היתה בת בית אצלם וגם היא לא ראתה בכך כוונה מינית. נשאלת השאלה איזו כוונה יכולה להיות כאשר הנאשם, שהיה באותה עת כבן 47 שנה, מנשק ילדה בת 13 על שפתיה ומנסה להכניס לשונו לפיה ולהצמידה אליו. גם אם היא לא ראתה בכך כוונה מינית עדיין אין הדבר שולל כוונה כזו, גם אם הנאשם התייחס לכך בצחוק.

עדותה של שירה ברורה ומהימנה, היא מתארת את האירועים בלשון בהירה משייכת כל אירוע לסיטואציה הספציפית בה ארע ועדותה מהווה נדבך נוסף המצביע על התנהגותו המינית הפסולה של הנאשם, נגיעות ולטיפות בחזה, נשיקות בפה תוך נסיון להחדיר לשון פנימה וניצול כל הזדמנות למגע הנושא אופי מיני.

בהחלט יש מקרים בהם גם אדם מבוגר יחבק נערה צעירה, גם אם אינה בתו והיא בת בית בביתו, אך הכל תלוי בגבול המסוים שכן נשיקה על הלחי או חיבוק סתם שלא יתפרשו ככוונה מינית להבדיל מנסיון להחדיר לשון לפיה או נסיון להצמידה לגופו אותם לא ניתן לפרש אחרת, מלבד כוונה מינית.
לא היתה כל הצדקה לגעת בשירה באופן בו נגע בה הנאשם, ובודאי שלא נסיון לנשקה על שפתיה, ולנסות להחדיר לשונו פנימה או להצמידה בחיבוק לגופו.

הנאשם, כן היה מודע לאספקט המיני של מעשיו, עובדה היא שמשהתלוננה שירה בפני
שרונה, בתה הבכורה של מלכה, השוהה בקנדה חדל הוא ממעשיו וחזר עליהם רק כעבור זמן מה.

יש להרשיע הנאשם בעובדות שפורטו באישום זה.

אישום שביעי:
18. אישום זה מייחס לנאשם הדחה בעדות, עבירה לפי סעיף 246 לחוק העונשין, בכך שלאחר שנעצר בתחנת המשטרה באילת, בין התאריכים 22.2.2000 - 8, התקשר לביתו, שוחח עם מלכה וביקש ממנה להניע את יסמין שלא תעיד או שתעיד עדות שקר או שתחזור בה מהודעתה במשטרה.

יסמין העידה בבית המשפט שהאזינה לשיחת טלפון בין הנאשם לאמה ושמעה הנאשם אומר: "אם יסמין אוהבת אותי שלא תדבר, ושאני אוהב אותה ומאד מצטער" (עמ' 9 שורות 10-11).

מלכה בעדותה מאשרת שיסמין ישבה לצידה והאזינה לשיחה (עמ' 154 שורות 31-34).

בת/17 העידה מלכה כי הנאשם אמר לה: "להגיד ליסמין שלא תדבר ושלא תגיד שום דבר יותר ממה שהיא צריכה להגיד, ושתתחשב בו ושהוא אוהב אותה"

בעדותה בבית המשפט הכחישה מלכה שאמרה דברים אלה במשטרה וטענה שהנאשם: "ביקש ממני לבקש מיסמין שלא תדבר שטויות ולא תגיד דברים לא נכונים..." (עמ' 154 שורות 34 עד עמ' 155 שורה 1).

דווקא דבריה של מלכה בת/17 תואמים וקרובים יותר לגירסתה של יסמין מאשר גירסתה בבית המשפט.

אמנם בעדותה בבית המשפט, הכחישה שאמרה דברים אלה וטענה שלא קראה ההודעה אלא האמינה לחוקר. יש לציין, שמלכה במהלך חקירת הנאשם, היתה מבוהלת, לאור הלחץ אליו נקלעה בעקבות טענת החוקרים כי היא מחבלת בחקירה, חיה בהרגשה שיש האזנה לטלפון בביתה ופחדה שלא לאמר האמת וזו הסיבה שהתקשרה לחוקר למסור לו שהנאשם התקשר עימה.

החוקר בידוסה העיד, שרשם את הודעתה של מלכה כדבריה ועל כך לא נחקר.

הנאשם מעיד שהתקשר ואמר למלכה: "שאני מבקש שהילדים יגידו רק את האמת ולא יוסיפו שום דבר..." (ת/12 עמ' 1 שורות 7-16).

הנאשם טוען, שהוא ביקש "שהילדים יגידו רק את האמת" ומלכה מעידה שהוא ביקש מיסמין "שתגיד רק את האמת ושלא תוסיף דברים כי הוא ממילא מסובך".

משמע היה חשוב לנאשם להשפיע על עדותה של יסמין שמבחינתו היא החמורה ביותר, שכן מדובר בבעילה, וביודעו שאמת בפיה, בחר לפנות למעשה רק אליה ולא לאחרת כפי שמעידה גם מלכה בבית המשפט.

יתרה מזו, דווקא האמירה ת/17 "שמלכה תעמוד לידו", משמע, לצידו, מתאימה לסיטואציה של אותה שיחת טלפון.

הנאשם בחקירתו בבית המשפט אומר: "התקשרתי למלכה אשתי ואמרתי לה שמה שיסמין אמרה זה לא נכון ואני מבקש מהן, מכל הבנות, שיגידו רק את האמת" (עמ' 135 שורות 14-15).

עדותה של יסמין לשיחה זו יחד עם הודעתה של מלכה, ת/17 במשטרה, עדיפה על עדותה של מלכה בבית המשפט.

טענת הסנגור, כי הקולות שהגיעו לאוזנה של יסמין, לא מן הנמנע כי שובשו, אין לה אחיזה בחומר הראיות. היפוכו של דבר, כעולה מעדותה של מלכה "... החזקתי את הטלפון בידי הימנית ויסמין ישבה לצידי בצד הימני שלי", (עמ' 154 שורות 34-31). כך שטיב השמיעה של מלכה ושל יסמין היו באותה איכות.

מלכה מצויה במצב בלתי אפשרי, היא קרועה בין בנותיה לבין הנאשם משהתגלה האירוע כאשר היתה בלחץ החקירה המשטרתית מסרה הודעת אמת ובבית המשפט בנסיון לעזור לנאשם ניסתה לחזור בה מעדות זו.
הוכחו, איפוא, העובדות המפורטות באישום זה.

עדות הנאשם:
19. הנאשם מודה במקצת העבירות המיוחסות לו אך מסייג שהדבר נעשה בצחוק ובחקירתו הראשית מאשר "שאני נגעתי בבנות הגדולות, נגעתי בהן רק בחזה, אני מדבר על יסמין, מעין וורד" (עמ' 129 ש' 10).

גירסתו זו של הנאשם נסתרת לאור דבריה של מעיין ששאל הבנות אם זה מפריע להן לפני שהוא מסתבך, כאמור, אם זה אכן היה בצחוק, מדוע לדבר על הסתבכות.

יתרה מזו, מדובר באדם שהיה שוטר במשטרת ישראל וככזה אכן פחד להסתבך ולכן שאל השאלה אך עצם השאלה מצביעה שאכן ראה בכך מעשה מיני אסור.

זאת ועוד, הנאשם אומר מיוזמתו בחקירתו הראשית מבלי שנשאל: "כשאני הייתי צובט את הבנות, הייתי שואל אותן אם זה פוגע בהן והן אמרו שלא" (עמ' 135 שורות 4-5).

אם לא היה כל פסול במעשיו מדוע עליו לשאול הבנות אם המעשה פוגע בהן ומעצם השאלה עולה שהנאשם סבר שמעשים אלה עשויים לפגוע ולכן, ביקש הסכמתן למעשיו. אך הבנות בהיותן בהשגחתו ובפיקוחו, כעדותה של מעיין לא היה האומץ להגיד לו "תפסיק לא נוח לנו" (עמ' 43). הנאשם ניצל מצב זה לביצוע סיפוקו המיני.
עוד העידה מעיין "אם אתה אומר לי שמדובר באחים שלי, והם רואים את זה שהוא נוגע בי, האם הם לא יכולים לדבר ולהעיר, אני משיבה מה אתה חושב שזה קל לדבר? אף אחד לא העיר, כולם שתקו" (עמ' 14 שורות 22-23).

20. בעדותו הראשונה במשטרה מכחיש הנאשם כל מגע בעל גוון מיני עם המתלוננות. כשנשאל האם היה סוג של קשר גופני כלשהו בינו לבין הבנות של מלכה השיב שכשהן באות הביתה הן מנשקות אותו חזק ונדבקות אליו מרוב אהבה (ת/10 עמ' 4-5).

אין הוא מזכיר בשלב זה שגם הוא חיבק ונישק הבנות או מתאר כל מגע גופני אחר אלא רק את מעשיהן של הבנות. בשלב מאוחר יותר, חוזר החוקר על השאלה (ת/10 עמ' 6 שורות 16-18): "אני מחזיר אותך לשאלה המרכזית האם היה לך קשר גופני כלשהו עם אחת או יותר מהבנות"

כאן מאשר הנאשם: "היה לי חיבוק ונשיקות מעבר לזה שום כלום" (עמ' 6 שורה 18).

והחוקר ממשיך " אז אם כן יש עוד סוג של מגע גופני ביניכם, נסה להזכר בעוד סוגי מגע בינך לבנות של מלכה?" והתשובה :"לא מעבר לזה אין שום דבר" (עמ' 6 שורה 26-28).

אף לא מילה של הנאשם לגבי גירסתו המאוחרת שהיו נגיעות בחזה או צביטות או "גדלו לך הניצנים" שנעשה בצחוק וענין טריוויאלי לחלוטין .

יתרה מזו, הנאשם כשהוא כבר מאשר שגם הוא חיבק ונישק הבנות מכחיש כל מגע אחר, היה כלא היה. בעדותו בבית המשפט מסביר זאת הנאשם כי היה בהלם מעצם מעצרו. בחקירתו במשטרה מקפיד הנאשם לדאוג לעניניו ומציין שורד "שקרנית". כשסבור הוא שהדבר יכול לעזור לו מציין שורד עברה אירוע מיני בעבר, זאת לא שכח לציין ולפרט למרות שהיה בהלם מעצם מעצרו.

21. עדותו הראשונה של הנאשם ת/10 נגבתה ביום 8.2.2000.

אם אכן לא היתה כל כוונה מינית בנגיעות עת נגע בחזן של המתלוננות, מדוע לא טרח לספר על משחקים אלה והמשחק עם בת-אל שנגע לה בפות ושאל מה זה, הרי על כך נשאל ולכך כוונה החקירה. החוקר הקפיד לכסות כל מצב אפשרי ונתן לנאשם הזדמנות שוב ושוב לפרט אם היה מגע כלשהו, אך הנאשם הכחיש נחרצות.

רק ביום 13.2.2000 משהובא הנאשם שוב להארכת מעצר לבית המשפט, גילה לראשונה באוזניו של החוקר שכן נגע במתלוננות בכל מיני מקומות תוך שהצביע על החזה. לאחר מכן שאל את החוקר "מה יקרה אם יודה" גם כאן יש ראשית הודיה למעשים המיניים המיוחסים לו ולא "משחקים בצחוק". יתכן וכלפי חוץ הציג הנאשם זאת בצחוק אבל ידע שמעשים אלה אסורים ולכן שאל את הבנות אם זה מפריע להן כדי שלא יסתבך.
הנאשם אמנם מכחיש שאמר לחוקר "מה יקרה לו אם יודה" - אך לחוקר אין ענין לרשום זאת דווקא בהיותו בביהמ"ש. הודאת הנאשם בטרם הדיון בהארכת מעצרו בביהמ"ש שנגע בחזן של הבנות עולה בקנה אחד עם שאלתו מה יקרה אם יודה, לפיכך גם בענין זה לא מדייק הנאשם בדבריו.
כשנשאל הנאשם בחקירתו הנוספת מיום 17.2.2000 - ת/11, מדוע בחקירתו הראשונה הכחיש כל קשר לנגיעות במקומות אינטימיים בגופן של המתלוננות משיב שהוא לא יחס לזה חשיבות שזה מעשה מגונה, הכיצד? הרי הואשם הנאשם מפורשות במעשה מגונה ונשאל מפורשות לגבי כל מגע גופני כזה או אחר וכי לכך לא מייחסים חשיבות אלא רק לנשיקות וחיבוקים סתמיים, כאשר הוא נחקר על המגע האחר.

לא רק זאת, הנאשם הכחיש מפורשות קיומו של כל מגע מעבר לחיבוקים ונשיקות אבל אין חולק שהנגיעה בחזה או צביטה בו או נגיעה בפות של בת אל, עובדות בהן הודה הנאשם, הינם בגדר מגע גופני גם אם הנאשם לא התייחס לכך בעדותו כמעשה מגונה, וכשלוחצים עליו בחקירה בביהמ"ש לקבלת תשובה משיב כי שכח מכיוון שהיה לחוץ.

הנאשם תוך כדי חקירתו במשטרה ומבלי לשים לב אומר:"... אולי מתוך שכרות הייתי גולש" (ת/11 עמ' 9 שורות 13-14), כאשר קודם לכן העיד שחיבק ונישק הבנות ואין משמעות אחרת לאמירה זו מעבר לכך שכשהוא היה שיכור היה גולש למעשים נוספים וזה גם מסתדר עם עדותה של יסמין, הטוענת לאורך העימות שהנאשם היה שיכור כשביצע מעשיו.

לנאשם לא היה קו הגנה אחיד. תחילה ניסה לייחס זאת ל"קומבינה" שרקמו יפעת ובעלה, הגנה שנזנחה על ידו משהזמין את יפעת כעדת הגנה מטעמו. גם נימוקיו לטינה של לימור הלוי כלפיו התבררו כלא מבוססים הן לאור עדותו במשטרה לפני שגיבש לעצמו קו הגנה שם טען שלימור אמינה והן לאור עדותו כי משפנתה אליו מלכה עם סיפורה של ורד, הציע לערב את לימור בענין כדי שתסביר לורד.כך לא נוהגים עם אדם שלא סומכים.

22. גם העובדה שהנאשם מלכתחילה לא הודה בביצוע המעשים, אלא רק לאחר עבור זמן כאשר תחילה הכחיש אותם, כשמדובר בשוטר לשעבר, ועצם אמירתו שאם מעשים אלה מפריעים לבנות שיגידו לו כדי שלא יסתבך מעידים על הכוונה המינית שבהם.

גם נסיונות של הנאשם להפחית בעדותו מכמות שתיית האלכוהול עומדת לו לרועץ, שכן התברר שאינו מדייק בדבריו וזאת בלשון המעטה לאור דבריו בעימות עם יסמין (ת/9 ד') שם מאשר את ענין השתיה, וגם בחקירה (ת/11) אומר שלעיתים היה גולש כשהיה שיכור.

זאת ועוד, המודעות של הנאשם היתה כה גדולה, שהוא אומר מיוזמתו "כשאני הייתי צובט את הבנות הייתי שואל אותן אם זה פוגע בהן והן אמרו שלא". ובהמשך: "אני שאלתי את יסמין אם הנגיעות שלי מפריעות לה והיא אמרה שלא". (עמ' 135 שורות 4-8).

אם הדבר נעשה ללא כל כוונה מינית ובפן האבהי, מדוע בכלל הוא חשב שזה עשוי להפריע וגם לא ברור מדוע צריך הוא להצטער אם לא היתה בכך כוונה מינית.
על מה הצער, אם כדבריו שאל את הבנות והן אמרו שזה לא מפריע להן, אין לו מה להצטער אלא כל שהיה צריך לומר מה הן רוצות, שאלתי אותן והן אמרו שזה כלל לא מפריע ולומר זאת גם במשטרה, אבל כשברור לנאשם שמעשיו מתוך כוונה מינים "שכח" לציין זאת בחקירתו.
יש לדחות עדות הנאשם כלא מהימנה.
____________
ש. דברת- שופטת

השופטת ר. אבידע:
מצטרפת אני לאמור בפסק דינה של חברתי השופטת דברת.
נטען ע"י ההגנה שהמעשים שהנאשם הודה בביצועם, הכוונה בעיקר לכך שנגע לבנות בחזן, לבת - אל גם באיבר המין ונשיקות שנשק להן, היו ללא גוון מיני. תמיכה לטענה זו מצאה הסנגוריה, בין היתר, בכך שהמעשים נעשו בפרהסיה, וכן בכך שהנאשם אמר לאימן של הבנות, אשתו ע.ה. 2 מלכה מאלק, לאחר שזו פנתה אליו וסיפרה לו על תלונתה של ורד, כי ראוי ששניהם ידברו על כך עם לימור הלוי כדי שתסביר לורד שהוא אוהב אותה כבת. בא כוח הנאשם טען שאין זה הגיוני שהנאשם יציע לשתף את לימור הלוי בתלונתה של ורד אילו היו לו רגשי אשמה, ולכן העובדה שהציע לשתפה כאמור, מלמדת על אי מניותם של המעשים.
גרסת ההגנה שהנאשם הציע למלכה לפנות ללימור, לא נזכרה באמרתה של מלכה מיום 8.2.2000 (ת/ 18). באמרתה סיפרה מלכה שכאשר סיפרה לנאשם על תלונתה של ורד תגובתו היתה שהוא חייב לדבר עם ורד ולהסביר לה שהוא אוהב אותה כאב (עמ' 3,4 לאמרה). בעקבות התרשמותינו מרצונה של מלכה לסייע בידי הנאשם, נראה שגם טענה זו, כאילו הנאשם הציע לשתף את לימור בתלונתה של ורד, הועלתה על ידי מלכה לשם סיוע לנאשם כאמור, ואינה בהכרח תואמת את האמת.
אשר לטענה שהמעשים היו נטולי גוון מיני משנעשו בפרהסיה, הרי שגם טענה זו דינה להידחות. כאמור בסעיף 348 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, "מעשה מגונה" הינו "מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים". אמנם שמעשים שכאלו בדרך כלל נעשים בצנעה, אלא שאין לומר שניטל מהם הגוון המיני אם הם נעשים בפרהסיה. בענייננו, הוכח על ידי המאשימה שמעשיו של הנאשם בבנות היו מלווים בכוונה שהם יספקו לו גירוי וסיפוק מיני , ולפיכך, אין לנו צורך להיכנס לשאלה אם די בהוכחת ביצוע המעשים המגונים, ללא הוכחת הכוונה המינית, אם לאו.
כאמור בפסק דינה של השופטת דברת, הנאשם לא רק ביצע את המעשים שבהם הודה, אלא אף את המעשים שייחסו לו יסמין, ורד, מעיין ושירה, כפי שפורטו בפסק הדין. מעשים אלה, שאין מחלוקת שהיו מעשים מיניים, משליכים על יתר מעשיו - גם על אלה שבהם הודה. לכן אין לקבל הטענה שהנגיעות בחזן של הבנות - תופעה שאינה מקובלת בחברה נורמטיבית - לא נועדו לגרום לנאשם לגירוי וסיפוק מיני. גם הנשיקות שהנאשם נישק את הבנות, בחלקן, לא היו כמקובל בין הורים לילדיהם, אלא עם גוון מיני משנשך את שפתותיהן וניסה לשרבב את לשונו לפיהן.
על הגוון המיני של המעשים ניתן ללמוד אף מדבריו של הנאשם עצמו שטען שכאשר צרך אלכוהול היה "גולש", משמע שכאשר שתה איבד את הבלמים, ואז ביצע בבנות, או גרם להן לבצע בו, מעשים מיניים חמורים יותר מאלה שביצע או גרם להן לבצע בו, כאשר היה מפוקח ולא העז לבצע או לדרוש שיבצעו בו. דוגמא למקרה כזה, דרישתו ממעיין ושירה לעסות את גופו באיזור המפשעה כאשר היה עירום, וכנראה מבושם, וזאת לעומת ה"גירודים" שביקש מורד לעשות ברגליו, כאשר היה מפוקח.
הודאתו של הנאשם בנגיעות בחזה ובנשיקות שנשק לבנות, אינה מלמדת, כטענתו, שהמעשים האמורים היו נטולי גוון מיני, אלא שהיא באה מאחר שהמעשים נעשו בפרהסיה, וברור היה לנאשם שכפירתו בביצועם תידחה.
________________
ר. אבידע - שופטת
השופטת ח. סלוטקי:
מצטרפת אני לאמור בפסקי הדין של השופטות ש. דברת ור. אבידע.

_______________
ח. סלוטקי - שופטת
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל הוחלט :
1. אנו מזכות הנאשם מעבירות בעילה באישומים הרביעי וחמישי.

2. אנו מרשיעות הנאשם כדלקמן:
באישום הראשון, השני והשלישי בגין עבירת מין במשפחה עבירה לפי סעיף 351ג(1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

באישום הרביעי בנסיון לעבירת מין במשפחה עבירה לפי סעיף 351 (ב) יחד עם סעיף 25 לחוק הנ"ל.

באישום חמישי בעבירת מין במשפחה לפי סעיף 351 (ג) (3) לחוק הנ"ל.
באישום שישי במעשה מגונה עבירה לפי סעיף 348 (א) לחוק הנ"ל.

באישום שביעי הדחה בעדות עבירה לפי סעיף 246 לחוק הנ"ל.
ניתנה היום ב' בטבת, תשס"א (28 בדצמבר 2000) במעמד הצדדים.
ח. סלוטקי - שופטת

ש. דברת - שופטת

ר. אבידע - אב"ד

000908/00פ 055 נתי אברהמי








פ בית משפט מחוזי 908/00 מדינת ישראל נ' סימן טוב בן מאיר טפירו (פורסם ב-ֽ 28/12/2000)