פסקי דין על מיכה בר אילן

15237/97 פ     05/06/2000




פ 15237/97 מדינת ישראל נ' מיכה בר אילן






בפני
:
כב' הנשיאה עדנה בקנשטיין
- אב"ד
כב' השופט ד"ר עמירם בנימיני
כב' השופט מרדכי פלד
בעניין:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ
עוה"ד פורר ורוזנברג

המאשימה
נגד
1. מיכה בר אילן
- ע"י ב"כ עוה"ד לנדשטיין

ומוסקוביץ

2. יהושע בן עזרא - ע"י ב"כ עוה"ד טהורי
וקרגולה

3. ברוך קרגולה - על ידי ב"כ עוה"ד טהורי
וקרגולה

4. אדם מישורי - ע"י ב"כ עוה"ד נגב
ושינמן

5. יורם אייל - על ידי ב"כ עוה"ד וייסגלס
ויניב

הנאשמים

גזר-דין

1. חמשת הנאשמים הורשעו בעבירה של גרימת מותם של ארבעה אנשים ברשלנות, וגרימת חבלה ברשלנות ל- 69 איש. בנוסף הורשעו הנאשמים 2-3 בעבירה של ביצוע עבודות הנדסה בנאיות בניגוד לחוק רישום הקבלנים. הנאשמים זוכו מן העבירה של בניה ללא היתר, והנאשם 4 זוכה גם מן העבירה של ביצוע עבודות הנדסה בנאיות בניגוד לחוק.

2. הרשעתם של הנאשמים באה לאחר שמיעת הראיות במהלכו של דיון ממושך. בהכרעת הדין פרטנו והרחבנו בענין רשלנותו של כל אחד מן הנאשמים, הנסיבות שהביאו לקריסת גשר המכביה, ולאסון שבו קיפחו את חייהם ארבעה ספורטאים מהמשלחת האוסטרלית, ונפצעו 69 אחרים.

לא נכביר עוד מילים באשר לעובדות, לבד מציון העובדות שנקבעו בהכרעת הדין לגבי הנאשמים - איש איש לפי חלקו ותפקידו בבניית הגשר, ככל שאלה יש בהן חשיבות בבואנו לגזור הדין כדלקמן:

א. הנאשם 1 - היה המהנדס האחראי לגשר כולו, וידע כי אין מהנדס אחר זולתו בפרוייקט. כמהנדס הגשר, הוא אחראי לכל אותם הליקויים הרבים, שנתגלו הן בתכנון הגשר, והן בביצועו, כמו גם לליקויים הנוהליים החמורים שנפלו בביצוע פרוייקט זה.
ראשית, הנאשם 1 אחראי לתכנון ואישור מערכת ביסוס לקויה של הגשר, שהיתה אחת משלוש הסיבות העיקריות לקריסתו.
שנית, הנאשם 1 היה אחראי לטעות תכנונית קריטית בנושא הכפיפה המקומית שנוצרה עם הנחת המדרך, אשר אף היא נמנית עם אותן שלוש סיבות עיקריות לקריסת הגשר.
שלישית, הנאשם 1 היה אחראי גם לכשל הריתוך ב"מוט השבור" (המוט המרכזי בחגורה העליונה), ואף זו היתה אחת משלוש הסיבות העיקריות לכשל.
רביעית, הנאשם 1 תכנן את אגד הגשר לעומס שהוא מחצית בלבד מן העומס הקבוע בתקן, ועם מקדמי בטחון נמוכים מן הנדרש.
חמישית, הנאשם 1 התיר לקבלנים לבנות את הגשר בלא שהוכנו תכניות עבודה מפורטות לגשר, כאשר חלקים מהגשר שהוקם לא הגיעו אף לשלב
הראשוני של חישוב סטטי, דבר שהביא לבניית הגשר בצורה מאולתרת ושגויה.
שישית, הנאשם 1 נכנע לאילוצי התקציב, הזמן ומלאי החומרים שעמד לרשות הקבלנים בעת שתכנן את הגשר, כשהוא מתעלם מתקנים ודרישות תכנון מקובלות, כמו גם מן הנוהלים המקובלים, ואף הכשיר מעורבות הנאשמים 2 ו3- (בעיקר הנאשם 2) בתכנון הגשר.
שביעית, הנאשם 1 שהיה המהנדס כאמור, המתכנן, איפשר לקבלנים לבנות את הגשר בלא פיקוח צמוד. הוא עצמו גם לא ביצע פיקוח עליון ממשי על בניית הגשר, והסתפק בבדיקה שטחית של הגשר רק לאחר בנייתו.
שמינית, הנאשם 1 התיר את ביצוע הגשר על פי לוח זמנים בלתי ריאלי, דבר שהיווה אחת מן הסיבות לכשל הגשר.
תשיעית, הנאשם 1 התיר לקבלנים חסרי כשירות וניסיון בבנית גשרים לבנות
את הגשר.
עשירית - והחמור מכל - הנאשם 1 הוציא אישור מוטעה ומטעה לגשר, שהכשיר את השימוש בו, למרות שהגשר לא היה מסוגל לשאת את התסבולת המיועדת לו. יתר על כן: הנאשם 1 העריך לפני האסון כי הגשר איננו מסוגל לשאת יותר מ- 100 איש, וזאת בניגוד לאמור באישור שהוציא; חרף כך, לא התריע נאשם 1 על כך בפני
הגורמים האחראים על טכס הפתיחה, ולא נקט אמצעים להבטיח כי לא יעלו על הגשר יותר מ- 100 איש. כך ארעה קריסת הגשר כאשר עלו עליו למעלה מ- 100 איש.

ב. הנאשמים 2-3 (ב.ע.ק.) - היו קבלני המשנה אשר בנו את הגשר על כל חלקיו, למעט המדרך. נאשמים אלו נושאים אף הם באחריות לשלוש הסיבות העיקריות לכשל.
ראשית, הנאשמים 2-3 בנו מערכת ביסוס והשענה שלא היתה מסוגלת לשאת את הגשר, בשל ליקויי ביצוע חמורים, כשהם עובדים ללא תוכניות עבודה מפורטות, בצורה מאולתרת, וללא פיקוח הנדסי צמוד או עליון.
שנית, הנאשמים 2-3 ביצעו את ההכנה למדרך, באופן שהוביל לטעות הקריטית בנושא הכפיפה המקומית, ואף זאת ללא תוכניות ופיקוח הנדסי. שלישית, הנאשמים 2-3 אחראים לכשל הריתוך ב"מוט השבור": הם העסיקו רתכים בלתי מקצועיים ומוסמכים, ולא פיקחו על עבודתם כראוי.
רביעית, הנאשמים 2-3 העזו לבנות את הגשר כולו, ולא רק את מערכת הביסוס וההשענה, כאמור לעיל, ללא תוכניות עבודה, וללא פיקוח הנדסי צמוד ועליון במהלך הבניה.
חמישית, הנאשמים 2-3 קיבלו על עצמם לבצע את הגשר בפרק זמן בלתי ריאלי, דבר שהיה אחת מסיבות הכשל.
שישית, הנאשמים 2-3 הסכימו לבנות את הגשר למרות שהם לא קבלנים רשומים בסיווג גשרים, וחרף העובדה שלא היה להם ניסיון בבנית גשר מן הסוג הנדון.
שביעית, נאשמים 2-3 היו מודעים להערכתו של הנאשם 1 כי הגשר לא יוכל לשאת מעל ל- 100 איש, וכמו הנאשם 1 העלימו אף הם עובדה זו מידיעת הגורמים האחראים, ולא נקטו צעדים אשר היו יכולים למנוע עליה על הגשר של יותר מ- 100 איש. הנאשם 2 ידע כי זהו המצב, ואילו הנאשם 3 היה זה אשר עמד ליד הגשר בעת התרחשות האסון, והגיע למקום כשמתפקידו היה למנוע, אך לא מנע, את עלייתם של יותר מ- 100 איש על הגשר.

ג. נאשם 4 (אירגונית) - היה הקבלן הראשי של הגשר באמצעות החברה שבניהולו (אירגונית), והיא גם זו שבנתה את מדרך הגשר. גם נאשם זה אחראי לכל הסיבות שהביאו לכשל הגשר, בהיותו הגורם אשר היה אמור לפקח על עבודתה של ב.ע.ק.
ראשית, נאשם 4 אחראי להנחת המדרך בצורה רשלנית, ללא תוכניות עבודה וללא פיקוח הנדסי, באופן שהביא לטעות הקריטית בכפיפה המקומית.
שנית, נאשם 4 קיבל על עצמו להיות קבלן ראשי לבניית הגשר, אף שהוא איננו קבלן רשום כלל, בוודאי לא בסיווג גשרים, ולא היה לו ניסיון בבניית גשרים מן הסוג הנדון. יתר על כן: נאשם 4 בחר לצורך בניית הגשר קבלן משנה, שאף הוא נעדר ניסיון וכשירות לבניית הגשר.
שלישית, נאשם 4 אחראי להוצאת הזמנת עבודה לקויה לקבלן המשנה - הזמנה שאיננה מהווה פרוגרמה הנדסית כנדרש; מחדל זה איפשר לנאשמים 1-3 לתכנן ולבנות את הגשר שלא על פי התקן, וללא פיקוח הנדסי ותוכניות. רביעית, נאשם 4 הזניח את חובותיו כקבלן ראשי לפקח על עבודתה של ב.ע.ק., ואיפשר לה לבנות את הגשר ללא תוכניות עבודה, ללא פיקוח הנדסי, וללא מנהל עבודה מוסמך. גם הנאשם 4 לא החזיק מנהל עבודה מוסמך באתר.
חמישית, נאשם 4 פעל בכל אלו בלא שהסתייע במהנדס מטעמו, וכך ארע שהוא סמך על האישור הכוזב של הנאשם 1, בלא כל בדיקה, למרות שהיו סימנים מעוררי שאלה בנוגע לתקינות אישור זה.

ד. נאשם 5 - היה יו"ר הועד המארגן של המכביה, והוציא את הזמנת העבודה לאירגונית. רשלנותו התמצתה בכך שפעל כמזמין הגשר בלא סיוע מקצועי כלשהו, למרות שאין הוא בקיא בתחום ההנדסי, ובניגוד לנוהלים המקובלים בבניה בכלל, ובניה ציבורית בפרט.
נאשם 5, אשר עמד בראש גוף ציבורי גדול, והזמין גשר להולכי רגל לאירוע ציבורי המוני ורב משתתפים, סמך "בעיניים עצומות" על אישור המהנדס, למרות שמדובר במהנדס של הקבלן המבצע, ולמרות שלא הכיר את הקבלן המבצע, לא היה מודע למיהותו ולמיומנותו בתחום בניית גשרים, ולא היה בידיעתו כלל שהגשר נבנה על ידי ב.ע.ק. נאשם זה לא הפעיל כל גורם אשר יגן על הציבור מפני הרשלנות החמורה של שאר הנאשמים.
ראשית, נאשם 5 הזמין גשר אצל קבלן ראשי הנעדר כשירות וניסיון לבנייתו. שנית, נאשם 5 קבע לוח זמנים בלתי ריאלי לביצוע הפרוייקט, דבר שהביא לעקיפת הנוהלים המקובלים, ועשיית פשרות על חשבון הבטיחות.
שלישית, נאשם 5 הוציא הזמנת עבודה בלתי תקינה, אשר איפשרה לנאשמים 1-3 לתכנן ולבצע גשר שלא על פי התקן.
רביעית, נאשם 5 לא מינה גורם הנדסי כלשהו לפיקוח על התכנון והביצוע, דבר שהיה חושף את הליקויים הרבים בגשר, ומונע את האסון.
חמישית, נאשם 5 התיר את השימוש בגשר על סמך אישור מוטעה וכוזב של מהנדס אותו כלל לא הכיר, מבלי שיכול היה כלל להבין את האמור באישור, בהעדר ייעוץ ו/או ליווי הנדסי הולם.

3. חזרנו, ומנינו לעיל, מעשי הרשלנות של כל אחד מן הנאשמים. מאלה עולה בבירור, כי יש מקום לאבחן לענין העונש בין הנאשמים השונים בתיק זה, כפי שיפורט להלן:

א. נאשם 1 נושא בעיקר האחריות לאסון גשר המכביה, בהיותו אחראי הן לטעויות התכנון שלו עצמו, והן לטעויות הביצוע של הקבלנים, שהיה עליו לגלות ולמנוע. נאשם 1 היה בעל המקצוע הבכיר בפרוייקט הגשר, וכמהנדס הוא היה מודע - יותר מכל נאשם אחר - לסיכון הגדול הנובע מכך שהגשר
נבנה בניגוד לתקנים ולנוהלים המחייבים. יתרה מזאת, הנאשם 1 היה זה אשר הוציא אישור כוזב בחתימת ידו לצורך הכשרת השימוש בגשר, ביודעו כי תסבולתו האמיתית של הגשר נופלת בהרבה מזו שצויינה באישור שנתן. חרף כך, הוא לא נקט אמצעים כלשהם להתריע על פער חמור זה, בין האישור שהוציא לבין המציאות בשטח, על מנת שלא לחשוף בפני
המזמין את תסבולתו הדלה של הגשר.

ב. נאשמים 2-3 נושאים באחריות פחותה מזו של הנאשם 1, אך חמורה בהרבה מזו של נאשמים 4 ו- 5. נאשמים 2-3 אחראים לליקויי הביצוע החמורים שנפלו עקב רשלנותם, בכל הנוגע למערכת הביסוס וריתוך ה"מוט השבור", והיתה זו רשלנות חמורה מבחינתם לקבל על עצמם לבנות את גשר המכביה, בלא שהיו להם הכישורים והנסיון הדרושים לשם כך. חמורה לא פחות היא העובדה שהשניים העזו לבנות את הגשר, חרף חוסר נסיונם, בלא תוכניות עבודה, וללא כל פיקוח הנדסי במהלך הבניה. יתר על כן: הנאשמים 2-3, כמו גם נאשם 1, היו מודעים לתסבולתו העלובה של הגשר, ונמנעו מלחשוף עובדה זו בפני
הגורמים האחראים, משום שתסבולת זו לא ענתה על דרישות הגשר שהוזמן מהם. כמו נאשם 1, כך גם נאשמים 2-3 ביקשו להתגבר על בעיה קריטית זו באמצעות הגבלת מספר העולים על הגשר בצורה מאולתרת, ללא שיתוף הגורמים האחראים במכביה.

איננו רואים סיבה של ממש לאבחן בין הנאשם 2 לנאשם 3 לענין העונש, למרות ההבדלים בתפקידים שהם מלאו בפרשה. השניים הם הבעלים ובעלי השליטה בחברת ב.ע.ק.. נאשם 2 היה הכח המניע והגורם המוביל שעמד מאחורי הקמת הגשר, ואף היה שותף לתכנונו של הגשר שנבנה שלא על פי התקן. נאשם 2 היה גם אחראי לבנית הגשר ביום העבודה הראשון, שבו נבנה אגד הגשר, ולאחר מכן עזב את הארץ. נאשם 3, לעומת זאת, היה אחראי הן לבנית הגשר כולו (פרט למדרך), והוא אף אחראי לכך שבעת האסון לא מנע את עלייתם על הגשר של יותר מ- 100 איש, למרות שזו היתה מטרת המצאותו במקום.

ג. נאשמים 4 ו- 5 אחראים לאסון בעיקר בשל כך שלא הפעילו פיקוח כלשהו על מעשיהם של נאשמים 1-3. רשלנותו של נאשם 5 נגזרת כל כולה מכך שפעל ללא כל גורם הנדסי מייעץ ומפקח, וכל שאר פרטי רשלנותו נובעים מרשלנות
עיקרית זו. עיקר רשלנותו של נאשם 4 נעוצה בהתנערותו מקיום חובתו כקבלן ראשי. נאשם 4 אחראי גם להצבת המדרך בצורה שגוייה, ללא תוכניות ובלא פיקוח הנדסי, ולכך שקיבל על עצמו להיות הקבלן הראשי לבנית הגשר, בלא שהיו לו הכישורים והנסיון הדרושים לכך.
ואולם, לענין העונש רואים אנו לנכון למתוח קו ברור בין נאשמים 4 ו- 5, אשר נכשלו בכך שפעלו באופן המתואר לעיל, ואיפשרו לנאשמים 1-3 לעשות בגשר ככל העולה על רוחם, לבין נאשמים 1-3 אשר הכשילו את נאשמים 4-5, בכך שהעלימו מהם את תסבולתו האמיתית והדלה של הגשר, וזאת בנוסף לרשלנותם, החמורה כשלעצמה, אשר הביא את הגשר לתסבולתו המוגבלת ולקריסתו. לאבחנה זו יש, לדעתנו, חשיבות של ממש לענין העונש.

4. לאור פרטי הרשלנות הרבים והחמורים של הנאשמים, קבענו בהכרעת הדין כי לגשר המכביה לא היה כל סיכוי לעמוד במטלה התפקודית שלשמה הוא נועד, וכי הגשר נבנה באוירה של רשלנות, קלות דעת וחוסר רצינות, תוך זלזול בדרישות החוק ובנוהלים התקינים. עוד קבענו בהכרעת הדין כי איש מהנאשמים לא נטל על עצמו ולו חלק מן האחריות לאסון שאירע, כאשר הנאשמים השליכו את האחריות איש אל כתפי רעהו. ובכל זאת, קיים, כאמור, הבדל לענין העונש בין נאשמים 1-3, לבין נאשמים 4-5.
בעיקר נדגיש כי נפלא מבינתנו כיצד מהנדס אשר תכנן את אגד הגשר, והוציא אישור בכתב ידו ובחתימתו המעיד על תקינות הגשר כולו, יכול להתנער מכל אחריות לקריסתו, וכיצד קבלנים שבנו גשר עם ליקויי ביצוע קריטיים כה רבים יכולים להתכחש לכל אחריות לקריסתו.

5. התביעה לא הביאה מטעמה כל ראיות לעונש. וב"כ התביעה ציינה, כי אין לאיש מהנאשמים הרשעות קודמות בעברו. מטעם הנאשמים הובאו ראיות לעונש בעדויות ובכתובים שבאו ליתן באופיים, אישיותם, עברם ופעלם החיובי. באי כוח הנאשמים, בטענותיהם, עתרו להקל בעונשם של שולחיהם על יסוד הראיות, טעמים נוספים וטיעונים נילווים, ופרשו בפני
נו הנסיבות המקלות לדידו של כל אחד ואחד מהנאשמים, הכל כדלקמן:

א. נאשם 1 הינו בעל משרד מהנדסים המפרנס 8 משפחות. הוא מלמד במסירות ובהצלחה סטודנטים להנדסה והנדסאות בטכניון ובבית הספר להנדסאים ולטכנאים מוסמכים שליד הטכניון, ומכתבי ההערכה שהוצגו מעידים על היותו מרצה אהוד המתמסר לעבודתו (מוצגים נ1/(ע) - נ2/(ע)). עדי האופי מטעם נאשם 1 הדגישו את היותו מהנדס אחראי ומצליח עד עצם היום הזה, וסגולותיו כאדם הגון שהרדיפה אחר ממון, היא ממנו והלאה (עדותם של
מנחם הורוביץ, דליה בן-אליעזר, וד"ר מוריס פרנסיס). חבריו של נאשם 1 מגרעין הנח"ל, פרופ' איתן יפה-נוף וד"ר יהודה שוורץ, ציינו את סגולותיו של נאשם 1 כאדם צנוע, ישר, עוזר לזולת, אשר דורש מעט מזולתו והרבה מעצמו. נאשם 1 נשוי בשנית לאחר פטירת אשתו הראשונה, אב לחמישה ילדים, ומאמץ שניים נוספים. הנאשם תרם רבות להקמתו ופיתוחו של הישוב מצפה נטופה, בו הוא מתגורר, וכל זאת עשה בהתנדבות (עדותו של פנחס גרין). מפקדו במילואים של נאשם 1 ספר על תרומתו לענף תורה במפקדת פיקוד העורף, בו הוא משרת אף כי יכול היה להשתחרר משירות מילואים זה מכבר. הנאשם נפצע בעת שירותו הצבאי כאשר עלה על מוקש, ולדברי בא-כוחו הוא נכה צה"ל (מסמכים לא הוגשו).
ב"כ נאשם 1 אף ציין כי מרשו צפוי לשלם פיצויים בתביעה האזרחית שהוגשה כנגדו, ואף עתיד לעמוד לדין משמעתי בגין אחריותו לקריסת הגשר.
ב"כ נאשם 1 העלה בטיעוניו טרוניה לגבי התייחסותם של אמצעי התקשורת או דעת הקהל לנאשמים בתיק זה, ורמז כי הדבר השפיע אולי על בית המשפט בהכרעת הדין. איננו רואים להתייחס לטענה זו, אשר טוב היה לה שלא הועלתה משהועלתה.

ב. נאשמים 2-3 הביאו מטעמם עדות אופי של יצחק רן, אשר תאר אותם כבעלי מקצוע טובים והגונים. הם הציגו אסופת מכתבי הערכה, המעידים על הפרוייקטים הרבים והחשובים שביצעו עד כה בתחום הציבורי והפרטי, ועל היותם קבלנים מקצועיים, הידועים באמינותם, יושרם ומסירותם. כל אלה לא הובאו אלא כדי להראות כי 38 שנות עבודה מוצלחת ומכובדת של ב.ע.ק., קרסו כלא היו עם קריסת גשר המכביה. כמו כן הגישו נאשמים 2-3 מסמכים, המעידים על השפל הכלכלי אליו נקלעו לאחר אסון גשר המכביה. ב"כ
הנאשמים 2-3 פרט והרחיב בטיעוניו בנקודה זו. עוד ציין ב"כ הנאשמים 2-3 את פטירתה של אשת הנאשם 3 במהלך הדיון בתיק זה. הוסיף ב"כ הנאשמים
2-3 וטען, כי מדובר במקרה נדיר שהיה קשה לצפותו, וכי נאשמים 2-3 סמכו על אישור המהנדס. טענה אחרונה זו איננה עולה בקנה אחד עם הממצאים העובדתיים שנקבעו בנקודה זו בהכרעת הדין.

ג. נאשם 4 הוא אחד המנהלים ובעלי השליטה באירגונית, והיה האחראי מטעמה לפרויקט גשר המכביה. הוא בן 66, אב לשלושה ילדים, וסב לשבעה נכדים. ב"כ נאשם 4 הגישה אסופה מרשימה של מכתבי הערכה ועדויות אופי לגבי נאשם זה, אשר על פיהם ועל יסוד עדויות האופי שהובאו מטעמו, נטען בפני
נו כי מדובר בבעל מקצוע מן השורה הראשונה בתחום עיסוקו, אשר ביצע פרוייקטים גדולים, מן החשובים שידעה המדינה, בתחום של הפקת אירועים ציבוריים ואומנותיים. עדי האופי הדגישו, כי נאשם 4 אדם קפדן ואחראי היורד באופן אישי לפרטי פרטים, כמו גם את הגינותו ונכונותו לעזור ככל שנדרש (ראה עדותם של איתן הבר, מנהל לשכת ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז"ל; שלמה להט, ראש העיר תל-אביב לשעבר; דניאל בן נעים, מנהל חברה לאירגון טקסים בינלאומיים). הכרותם של עדים אלה עם הנאשם מכוח תפקידם, עבודתם המשותפת ופרוייקטים רבי ממדים שבוצעו על ידי הנאשם 4. מר בן נעים אף הסביר, כי נאשם 4 הפיק את הלקח מאסון גשר המכביה עוד בטרם ניתנה הכרעת הדין, והנהיג נוהלים חדשים בעקבות כך. כך גם עולה ממכתבי ההערכה הרבים דמותו של נאשם 4 כאדם מצפוני, הגון, נדיב, בעל מידות וערכים, וחבר טוב. חברו הטוב של נאשם 4, אייל גפן, תאר את יסורי הנפש של הנאשם מאז אסון המכביה, ועד כמה השפיע האסון על תיפקודו. כמו כן הוצגו בפני
נו מסמכים רפואיים הנוגעים למצבו הרפואי של נאשם זה, כנימוק נוסף לקולא.
בטיעוניה לעונש הדגישה ב"כ נאשם 4, עו"ד נגב, ופרטה את הנסיבות בהן מצא עצמו נאשם 4 מעורב בפרויקט גשר המכביה שלא בטובתו - כפי שנסתבר בדיעבד - מתוך כוונה לסייע למכביה להתגבר על הבעיה שנוצרה בשל דרישת הצבא לתשלום עבור הגשר. מאותו הטעם נאות נאשם 4 לבנות בעצמו את המדרך, כדי לסייע לב.ע.ק., למרות שהיה יכול להזמין מב.ע.ק. גשר שלם. טעותו של נאשם 4, לדברי פרקליטתו, היתה טעות קונספטואלית, שלא נבעה מזלזול בחיי אדם, אלא מחוסר מודעות להבדל המהותי הקיים בין גשר המכביה, לפרוייקטים אחרים של במות ותפאורות, שהוא היה רגיל בהקמתם. עו"ד שינמן, שאף הוא טען לעונש בעניינו של הנאשם 4, ציין, כי
לענין העונש יש מקום להתחשב בכך שהכרעת הדין אשר ניתנה על ידי בית משפט זה קובעת חידוש הלכתי וקונספטואלי בכל הנוגע למבנים זמניים. באת כוחו עו"ד נגב, הדגישה עוד, כי יש לזקוף לזכותו של נאשם 4 את הדרישה מ.ב.ע.ק. לבנות את הגשר על פי התקן, ועמידתו על כך שהגשר יבדק ויאושר בידי מהנדס. בסופו של טיעון, עתרה ב"כ נאשם 4 להסתפק בעונש של מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.

ד. נאשם 5 בצע את תפקידו כיו"ר הועד המארגן של המכביה בהתנדבות, כשליח ציבור, ובמסגרת זו היה מעורב בהקמת הגשר. הוגש מטעמו של נאשם 5 מכתב החתום בידי ראשי תנועת "מכבי" העולמית בצפון אמריקה, ארגנטינה, דרום אפריקה ומספר מדינות באירופה, בו הם מביעים את הערכתם לפעילותו ההתנדבותית רבת השנים של הנאשם 5 ב"מכבי" (נ6/(ע)). כמו כן שמענו את עדות האופי של נשיא "מכבי" צפון אמריקה, מזה 20 שנה, אשר העלה על נס את פועלו של נאשם 5 כמתנדב בתנועת "מכבי". הוא תאר את נאשם 5 כאדם ישר, מקצועי ומסור לתפקידו. ב"כ נאשם 5 הדגיש בטיעוניו את היות העבירה של גרימת מוות ברשלנות חריג בדין הפלילי, דבר שצריך לבוא לידי ביטוי בענישה. עוד פרט ב"כ נאשם 5 את הנסיבות האומללות שהובילו להקמת גשר המכביה בלחץ של זמנים, בשל דרישת הצבא לבנות את הגשר כנגד תמורה כספית בשיעור עלות הוצאותיו, בניגוד למה שהיה בעבר. לדבריו, חריגתו של נאשם 5 ממתחם הסבירות ושיקול הדעת הראוי היתה קלה, בהתחשב בכך שהנושא של הקמת מבנים זמניים איננו מוסדר בחוק.

6. בבואנו לקבוע את העונש הראוי לכל אחד מן הנאשמים, עלינו לשוות נגד עינינו, בראש ובראשונה, את התכלית החקיקתית של הוראות החוק לפיהן הורשעו הנאשמים, ובעיקר זו הנוגעת לגרימת מוות ברשלנות. בענין זה אמר כבוד השופט ד. לוין בע"פ 119/93 לורנס נ. מדינת ישראל
, פ"ד מח(4) 1, בעמ' 11:

"סעיף 304 לחוק העונשין בא להציב סטנדרט מחמיר בכל האמור לקיפוח חיי אדם. היינו, מגמת החקיקה ותכליתה היתה והינה לבוא, להסביר ולהתריע מפני אדישות, חוסר איכפתיות וזלזול בחיי אדם".

מכאן, כי העבירה של גרימת מוות ברשלנות מחייבת הטלת עונש משמעותי ומרתיע, שתכליתו להביא לצמצום תופעת הרשלנות, ושמירה על חיי אדם. אכן, השיקול העיקרי בענישה בעבירה זו הוא גורם ההרתעה (ע"פ (ת"א) אריאל מרן נ. מדינת ישראל
- לא פורסם). ויודגש: הסיכוי שאדם שהורשע בעבירה שכזו ישוב ויבצעה הוא נמוך ביותר, שכן עבירה זו מתבצעת, מעצם טבעה, בנסיבות יוצאות דופן, לעיתים נדירות, של תאונה שהנאשם בוודאי לא חפץ בהתרחשותה. לכן,
הדגש בענישה צריך להיות מושם על הרתעת הציבור בכללותו, ולא רק על הרתעת הנאשם הנדון. דברים אלו נכונים שבעתיים במקרה בו התאונה קרתה בשל רשלנות בתחום המקצועי, כמו זו של קבלן או מהנדס. במקרה זה, מטרה חשובה בענישה, בכגון אלה היא ל"טלטל" את העוסקים בענף הנדון, באופן שיהיו ערים לתוצאות הקטלניות העלולות לנבוע מסוג הרשלנות שהוכח במקרה המסויים, דבר שיביא להפנמת שיטות עבודה בטוחות, ושמירה קפדנית על חיי אדם. בע"פ 81/79, 84/79 יוסף ערוץ ואח' נ. מדינת ישראל
, פ"ד לד(1) 680, הורשע המערער בגרימת מותם של ארבעה אנשים כתוצאה מהתמוטטות פיגום לקוי שהקים. בית המשפט המחוזי הסתפק, בדעת רוב, במאסר על תנאי, בעוד שכבוד השופט בנימין כהן (כתוארו אז) סבר כי יש להטיל על המערער שנה מאסר בפועל. בית המשפט העליון קבל את ערעור המדינה על קולת העונש, הטיל על המערער חצי שנת מאסר בפועל, תוך ציון הכלל לפיו אין ערכאת הערעור נוהגת למצות עם נאשמים את מלוא חומר הדין, ופסק כי: "קיים צורך רב 'לטלטל את המקצוע כולו טלטלה עזה', כלשונו של השופט ב' כהן, כדי להרתיע אחרים העוסקים במקצוע זה, מלזלזל בחובת הזהירות המוטלת עליהם".

7. שיקול חשוב נוסף, אשר יש להביאו בחשבון לענין העונש בעבירה של גרימת מוות או חבלה ברשלנות, הוא היותה של עבירה זו עבירה תוצאתית, מעצם טבעה, ולכן חשיבות נודעת לחומרתן של תוצאות המעשה. בהקשר זה בוודאי יש חשיבות למספר האנשים שקיפחו את חייהם או נפצעו כתוצאה מהתנהגות הנאשם (ראה: רע"פ 2607/97 יעקב רחמים נ. מדינת ישראל
, תקדין עליון כרך 97(2), תשנ"ז1997- עמ' 280; רע"פ 515/84 אליהו כהן נ. מדינת ישראל
, פ"ד לח(3) 439). עוד מביא בית המשפט בין שיקוליו בגזירת הדין בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, את דרגת הרשלנות שהוכחה במשפט, (ראה: רע"פ 2607/97 הנ"ל; ע"פ (חי') 501/99 דקואר נ. מדינת ישראל
, תקדין מחוזי כרך 99(3) תשנ"ט1999- בעמ' 1054; ע"פ 3998/98 (ת"א) אריאל מרן נ. מדינת ישראל
- לא פורסם).

8. בע"פ 501/99 הדגיש בית המשפט כי בעבירות מסוג זה - משקלן של הנסיבות האישיות אינו גדול, שכן "העונש חייב לבטא מסר המדגיש את קדושת חיי האדם". הטלת עונשים קלים בעבירה של גרימת מוות ברשלנות עלולה, חלילה, להתפרש כזילות בחיי אדם, ולהעביר לציבור מסר מוטעה. בענין משקל הנסיבות האישיות חשוב לזכור כי העבירות של גרימת מוות ברשלנות מבוצעות כמעט תמיד על ידי אנשים נורמטיביים, שאין להם עבר פלילי, ואין תימה, אפוא, כי לא
אחת מוצאים אנו בגזרי הדין שבעבירות אלו הבעת צער אישי של השופטים על כך שהם נאלצים להקשות את ליבם, ולהטיל עונשי מאסר בפועל על נאשמים שכשלו באירוע בודד, בנסיבות של רשלנות, חרף נסיבותיהם האישיות (ראה: רע"פ 2842/96 כחלון ויקטור נ. מדינת ישראל
, תקדין עליון כרך 96(2) תשנ"ו1996-, בעמ' 481). כך חשים אף אנו במקרה דנא.

9. בעניינו, כאשר מביאים אנו בחשבון את כל הגורמים המפורטים לעיל, ושוקלים אותם אל מול נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם, עלינו לתת משקל מיוחד לתוצאה הקשה, הרת האסון של רשלנות הנאשמים, אשר הביאה למותם של ארבעה אנשים, ופציעתם של 69 אחרים. לגבי הנאשמים 1, 2 ו- 3 - מדובר ברשלנות חמורה ביותר, אם לא למעלה מכך. חשוב לציין, כי אין מדובר ברשלנות המתבטאת בטעות אנוש רגעית, כמו במקרים של תאונות דרכים קטלניות, המתרחשות בשל רשלנות ברגע קריטי. הנאשמים במקרה שבפני
נו נהגו ברשלנות חמורה ומתמשכת מתחילתו של פרויקט הגשר, ועד לאירוע האסון, דהיינו: למן השלב של הזמנת הגשר וקבלת העבודה, דרך תכנונו של הגשר ובניתו, וכלה בהכשרת השימוש בגשר וקריסתו.

10. לענין הנסיבות האישיות של נאשמים 1-4, נציין כי גם התביעה איננה חולקת על כך כי מדובר בבעלי מקצוע טובים, מוכשרים ובעלי מוניטין, כל אחד בתחומו; הטענה היא שנאשמים אלו לא יישמו את נסיונם ומיומנותם במקרה של גשר המכביה, שהיה, מבחינתם, "ליקוי מאורות". אכן, המומחים שהעידו בפני
נו הביעו תמיהה, לנוכח קלות הדעת הבלתי נסבלת מצד נאשמים אלה, כפי שנתגלתה בהקמת גשר המיועד לאירוע ציבורי חשוב ורב-משתתפים, כיצד יכולים היו נאשמים אלה לנהוג כפי שנהגו, וזאת דווקא משמדובר בבעלי מקצוע רבי מוניטין, כל אחד בתחומו. לגבי נאשם 1 אמר המהנדס לויתן: "כאן המהנדס לא היה", ולגבי נאשם 4 - הוכח כי לא היה מעורב כמעט בכלל בפרויקט, חרף היותו
הקבלן הראשי, כנראה משום שראה עצמו כ"מתווך" בלבד בין המכביה לבין ב.ע.ק.. אכן, כל אחד מהנאשמים חש כמי ש"אבד עולמו בשעה אחת". ואולם, לא ניתן להעניק משקל מכריע לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים בהתחשב בסוג העבירה הנדון ותוצאותיה. סבורים אנו כי בנסיבות המקרה דנא, מצווה בית המשפט להטיל עונשים מרתיעים, שיהא בהם להביא את היזמים והעוסקים בענף הבניה לכדי הקפדה על הסטנדרטים המקצועיים הראויים, שנועדו למנוע תאונות
בתחום זה הנובעות מרשלנות. הדגש בענישה במקרה דנא, צריך להיות מושם על האינטרס הציבורי העליון במעלה של שמירת חיי אדם ושמירת שלמות גופו.

11. על ביהמ"ש בבואו לגזור הדין לאזן בין הנסיבות האישיות שהנאשמים
לבין האינטרס הציבורי, תוצאות העבירה, נפיצות העבירה, ההרתעה והמסר
של האחריות והחובה לנהוג בקפדנות ובאחריות לשם הגנה על חיי אדם
ושלמות גופו. הנסיבות האישיות של הנאשמים אינן שקולות כנגד האינטרס
הציבורי המחייב עונש מרתיע.
העונש המירבי על העבירה של גרימת מוות ברשלנות על פי סעיף 304 בה הורשעו הנאשמים מגיע כדי מאסר 3 שנים.
העונש המירבי על העבירה של גרימת חבלה ברשלנות על פי סעיף 341 לחוק העונשין, מגיע כדי שנת מאסר.
גזירת הדין קשה היא וקשה פי כמה כאשר מדובר בעבירות שאינן מונעות מכוחה של כוונה פלילית ובעבירות שתוצאותיהן אין חמורות מהן, קיפוח חיי אדם וחבלה בגוף. ומנגד, נאשמים בעלי איכויות אישיותיות ומקצועיות ככל העולה מן הראיות שלא הופרכו כמו הנאשמים היושבים בפני
נו. יש לזכור, כי בעיניננו המדובר באירוע ציבורי המוני שבו השתתפו אלפי ספורטאים והאסון, כתוצאה ממעשי הרשלנות, הוא בקנה מידה המוני, ובתור שכזה המקרה שבפני
נו ייחודי בחומרתו הוא ויש לאבחנו מרשלנות במקרים אחרים שנדונו בבתי המשפט בארץ, ולא בכדי לא מצאנו תקדים בנדון. מצווים אנו לגזור הדין על יסוד עקרונות הענישה ולשקול העונש על פי אלה, ועל פי הייחוד שבאירוע אשר אנו דנים בו. כאמור - אירוע ציבורי המוני. כבר בהכרעת הדין נתנו דעתנו, לקפדנות המוגברת הצריכה להנחות את העושים במלאכה כאשר מבנה נועד לשימוש ציבורי - המוני כגון דא.
כאן באו והתכנסו ספורטאים יהודיים מכל רחבי תבל לחוות יחדיו מעמד חגיגי והיה החג לחגא, כאשר, ביום 14.7.97 סמוך לשעה 20.00 קרס הגשר, אשר הרשלנות שאחראים לה הנאשמים היא שהביאה לקריסתו. עם קריסת הגשר חרב עולמם של מי, שכתוצאה מכך ניספו יקיריהם בני משפחתם וחבריהם, וחשך עולמם של חבולים ופצועים אשר הסבל מנת חלקם עד עצם היום הזה. המחזה המחריד של קריסת הגשר תועד בצילומים מזירת האירוע בזמן אמת, כך גם גודל האסון ועומק השבר. מביטים אנו בעיניהם של האנשים היושבים על ספסל הנאשמים, אשר לא חפצו בתוצאה המחרידה, אך ברשלנותם אחראים לה. ומנגד, לנגד עינינו המשפחות החברים והקרובים של הניספים והפצועים. אלה הגיעו
לאירוע במלוא אונם - ספורטאים צעירים ומבוגרים יותר אשר כתוצאה מהרשלנות שגרמה לקריסת הגשר ניטלו מהם חייהם או יכולתם להמשיך לתפקד כאדם מן השורה כתוצאה מפגיעות גופניות. כל אלה בבואם יחדיו, ראוי שימצאו מקומם במידת הענישה הראויה.

12. בהליך זה, אין אנו סבורים כי יהיה זה נכון להשתמש בסמכותנו על פי סעיף 77 לחוק העונשין, ולחייב את הנאשמים בפיצוי כספי, כעתירת התביעה. סבורים אנו כי נושא הפיצויים מקומו שידון לעומק במלוא היקפו בפני
הערכאות הדנות בהליך האזרחי. בפני
הן תובאנה כל הראיות הנוגעות לענין הנזק, שעורו והפיצוי הנגזר. ואכן, הובהר לנו בטעוני הצדדים כי הליך אזרחי תלוי ועומד.
13. לאחר ששקלנו והבאנו המכלול אל כף המאזניים באנו לידי גזירת עונשם של הנאשמים בגין העבירות בהן הורשעו, כדלקמן:

נאשם 1

א. בגין העבירה של גרימת מוות ברשלנות - משיתים על הנאשם 1, 36 חודשי מאסר, מתוכם 21 חודשים לריצוי בפועל, ויתרתם על תנאי, והתנאי הוא שלא ישא בעונשו זה אלא אם יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של גרימת מוות ברשלנות.

ב. בגין העבירה של גרימת חבלה ברשלנות - 12 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשים לריצוי בפועל, ויתרתם על תנאי, והתנאי הוא שלא ישא בעונשו זה אלא אם יעבור משך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של גרימת חבלה ברשלנות.

ג. עונשי המאסר בפועל שהושתו על הנאשם 1 - ירוצו בחופף.

על כל אחד מהנאשמים 2 ו3-

א. בגין העבירה של גרימת מוות ברשלנות - 30 חודשי מאסר, מתוכם 15 חודשים לריצוי בפועל, ויתרתם על תנאי, והתנאי הוא שלא ישא כל אחד מהם בעונשו זה אלא אם יעבור משך 3 שנים מיום שחרורו, עבירה של גרימת מוות ברשלנות.

ב. בגין העבירה של גרימת חבלה ברשלנות - 12 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשים לריצוי בפועל, ויתרתם על תנאי, והתנאי הוא שלא ישא כל אחד מהם בעונשו זה, אלא אם יעבור משך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של גרימת חבלה ברשלנות.

ג. בגין העבירה של ביצוע עבודות הנדסה בנאיות בניגוד לחוק - 6 חודשי מאסר, מתוכם 3 חודשים לריצוי בפועל, ויתרתם על תנאי, והתנאי הוא שלא ישא כל אחד מהם בעונשו זה, אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של ביצוע עבודות הנדסה בנאיות בניגוד לחוק רישום קבלנים.

ד. עונשי המאסר בפועל שהושתו לעיל על כל אחד מהנאשמים 2 ו3- ירוצו בחופף.
נאשם 4

א. בגין העבירה של גרימת מוות ברשלנות - 18 חודשי מאסר, מתוכם 9 חודשים לריצוי בפועל, ויתרתם על תנאי, והתנאי הוא שלא ישא בעונשו זה אלא אם יעבור משך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של גרימת מוות ברשלנות.

ב. בגין העבירה של גרימת חבלה ברשלנות - 10 חודשי מאסר, מתוכם 4 חודשים לריצוי בפועל, ויתרתם על תנאי, והתנאי הוא שלא ישא בעונשו זה אלא אם יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של גרימת חבלה ברשלנות.

ג. עונשי המאסר בפועל שהושתו לעיל ירוצו בחופף.

נאשם 5
א. בגין העבירה של גרימת מוות ברשלנות - 18 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשים לריצוי בפועל, ויתרתם על תנאי, והתנאי הוא שלא ישא בעונשו זה אלא אם יעבור משך 3 שנים עבירה של גרימת מוות ברשלנות.

ב. בגין העבירה של גרימת חבלה ברשלנות - 10 חודשי מאסר, מתוכם 4 חודשים לריצוי בפועל, ויתרתם על תנאי, והתנאי הוא שלא ישא בעונשו זה אלא אם יעבור במשך 3 שנים עבירה של גרימת חבלה ברשלנות.

ג. עונשי המאסר בפועל המושתים לעיל ירוצו בחופף.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע בפומבי, היום ב' בסיון תש"ס, 5 ביוני 2000, בנוכחות ב"כ התביעה, הנאשמים ובאי-כוחם

__________________ ______________ ___________
עדנה בקנשטיין
- נשיאה ד"ר עמירם בנימיני מרדכי פלד
אב"ד שופט שופט
הותר לפירסום
1
בתי המשפט
בבית משפט השלום בתל -אביב - יפו
תפ 015237/97








פ בית משפט שלום 15237/97 מדינת ישראל נ' מיכה בר אילן (פורסם ב-ֽ 05/06/2000)