פסקי דין על יוסי מזרחי | פסקי דין על נגה חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב |

23252/99 א     23/05/2003




א 23252/99 יוסי מזרחי נ' נגה חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




בעניין:

1




בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים
ת.א. 23252/99


בפני
:
כבוד השופט, אריה רומנוב


23/05/2003






יוסי מזרחי
בעניין:

התובע








נגד








1 . נגה חברה לביטוח בע"מ


2 . אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ



הנתבעות



ב"כ התובע: עו"ד ב. ארד
ב"כ הנתבעות: עו"ד א. כרמלי ועו"ד ב. סלאמה


פסק דין

1.
זוהי תביעה לפיצוי על נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. התובע, יליד 2.1.50, נפגע ביום 22.11.98 בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק. הנתבעות אינן כופרות בחבותן לפצות את התובע על הנזקים שנגרמו לו בתאונה. המחלוקת בין הצדדים היא אך בשאלת גובה הפיצוי לו זכאי התובע.

הנכות הרפואיות
:

2.
התאונה בה נפגע התובע ארעה בעת שהתובע עמד עם מכוניתו ברמזור אדום, ורכב אחר פגע במכונית מאחור. כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בצווארו ובחלק התחתון של גבו. המומחה הרפואי שמינה בית המשפט, ד"ר אורי פרנקל, מצא שכתוצאה מהתאונה קיימת הגבלה קלה מאד בתנועת הצוואר של התובע, ובגין הגבלה זו הוא מציע לפסוק לתובע נכות של 5% לצמיתות. ד"ר פרנקל מצא גם כי קיימת אצל התובע הגבלה קלה בתנועת עמוד השדרה המותני, אשר התאימה, במועד הבדיקה, לנכות בשיעור של 10%. עם זאת, נוכח העובדה שמהמסמכים אשר עמדו לרשותו של ד"ר פרנקל עלה כי התובע סבל מכאבים בגב התחתון עוד לפני ארוע התאונה, הביע ד"ר פרנקל דעתו כי יהיה סביר לקבוע שהתאונה רק החמירה מצב קיים, ולא יצרה אותו. בנסיבות אלה מציע ד"ר פרנקל לפסוק לתובע בגין הפגיעה בעמוד השידרה המותני מחצית מהנכות שהיתה קיימת בעת הבדיקה, היינו נכות בשיעור של 5%. בסך הכל מציע ד"ר פרנקל לפסוק לתובע בגין הפגיעות בצוואר ובגב התחתון נכות בשיעור של 9.75%.

נזק לא ממוני
:

3.
בהתאם לקבוע בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ובתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, אני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה פיצוי בגובה של 9.75% מהסכום הקבוע בחוק, בניכוי גיל. לסכום זה יש להוסיף ריבית כחוק מיום ארוע התאונה ועד התשלום בפועל.

הפסד השתכרות בעבר
:

4.
במועד ארוע התאונה עבד התובע כאיש אחזקה במרכז לחינוך קהילתי ע"ש חיים ציפורי בירושלים. לטענת התובע, כתוצאה מארוע התאונה הוא נעדר מעבודתו מיום 23.11.98 ועד ליום 19.12.98 (28 ימים), ולאחר שהוא שב לעבודתו הוא נעדר פעם נוספת מיום 5.2.99 ועד ליום 12.2.99 (8 ימים). בתשובה לשאלות הבהרה שנשלחו אליו על ידי ב"כ התובע הביע ד"ר פרנקל את דעתו, כי תקופת ההעדרות הראשונה היא סבירה. ממכתבו עולה, לכאורה, כי הוא אינו ממליץ להכיר בתקופת ההעדרות השניה. התוצאה היא, אפוא, כי יש להכיר בהעדרותו של התובע רק במהלך התקופה הראשונה.

5.
אין חולק על כך, שבמהלך תקופת העדרותו של התובע הוא המשיך לקבל משכורת כרגיל, וזאת על חשבון ימי המחלה להם הוא זכאי ממעבידו. הצדדים חלוקים בשאלה האם נגרם לתובע הפסד כלשהו בגין העדרותו מהעבודה במהלך תקופה זו. ב"כ התובע משיב על כך בחיוב. הנתבעות משיבות על כך בשלילה. הן מסתמכות, בין היתר, על דברי גב' בלה שרון, העובדת כמנהלת כח אדם במקום עבודתו של התובע, אשר מסרה בעדותה כי "את הכסף של ימי המחלה לא ניתן לפדות, אלא אם כן כשאדם פורש יש שיקול או מחשבה לפדות את ימי המחלה". גב' שרון הוסיפה ואמרה, כי התובע "יכול עוד לנצל הרבה ימים" (פרט' עמ' 6). על כך משיב ב"כ התובע באומרו, כי "אם חו"ח יזקק התובע לחופשת מחלה ממושכת בעתיד, הרי שללא ימי המחלה שקוזזו לו כשנעדר מעבודתו עקב התאונה, ינוכה לתובע שכר בימי העדרותו, ועל כך יש לפצותו" (סעיף 2 לתשובת התובע לסיכומי הנתבעות).

6.
מן האמור עולה, אפוא, כי בשלב זה לא ניתן לקבוע בבטחון האם נגרם לתובע הפסד השתכרות בשל העדרותו מהעבודה בסמוך לאחר התאונה. אומנם מדובר בנזק "מיוחד" לגבי העבר ולא בנזק עתידי, ואולם בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה לא ניתן עדיין לקבוע את הדברים בוודאות, שכן רק בעתיד ניתן יהיה לדעת האם התובע ייזדקק לנצל את ימי המחלה אשר "קוזזו" לו במהלך העדרותו מהעבודה בגין התאונה. בנסיבות אלה אני סבור, כי הדרך הראויה בה יש לנקוט היא פיצוי על דרך האומדן. בתצהיר עליו חתם התובע ביום 19.11.01 נטען על ידו, כי משכורתו בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2001 עמדה על סך של 8,500 ש"ח ברוטו. טענה זו לא נסתרה. על יסוד נתון זה אני מחליט לפסוק לתובע בגין העדרותו מהעבודה במשך 28 ימים פיצוי בסכום של 3,500 ש"ח כערכם היום.

הפסד השתכרות בעתיד
:

7.
מחומר הראיות שהובא בפני
עולה, כי התובע התלונן על כאבים בגב התחתון עוד לפני גיוסו לצה"ל. ממסמך שנרשם על ידי רשויות הצבא עולה, כי בבדיקה שנערכה לתובע ביום 13.6.67 נמצא כי הוא סובל מ-"
low back pain
על רקע טראומתי, נווני, דלקתי או כתוצאה ממום מלידה או כאבים לסירוגין; ללא סימנים קליניים ורנטגניים" (נ/1). בתעודה רפואית שניתנה ביחס לתובע ביום 10.2.93 נרשם, כי התובע התלונן על כך שהוא סובל מכאבי גב מזה 12 שנים, וכי הגב "נתפס" לו 5-4 פעמים בשנה (נ/2). ביום 1.7.93, היינו מספר חודשים לאחר שניתנה אותה תעודה, החל התובע לעבוד ב"מרכז ציפורי". מתעודות מחלה אותן הגיש התובע למעבידו עוד לפני ארוע התאונה עולה, כי מדי פעם בפעם הוא נעדר מעבודתו בשל כאבים בגב התחתון. עובדות אלה, או חלקן, היו ידועות למומחה שמונה על ידי בית המשפט, שהרי כפי שכבר עמדתי על כך, ד"ר פרנקל לא זקף לחובתה של התאונה את מלוא הנכות בגב התחתון שנמצאה אצל התובע בזמן שד"ר פרנקל בדק אותו, אלא קבע כי התאונה רק החמירה מצב שהיה קיים קודם לכן, ולא יצרה אותו.

8.
אני סבור, כי בבוא בית המשפט לדון בשאלת הפגיעה בכושר העבודה של התובע ובשאלת הפסד השתכרותו בעתיד, על בית המשפט לתת משקל לעובדה כי לתובע אין "קביעות" בעבודה, וכי יש סיכוי של ממש כי במועד כזה או אחר התובע ייפלט מהמקום בו הוא עובד כיום. מעדותו של מר שלמה ברוש, המשמש כמנהל אדמיניסטרטיבי ב"מרכז ציפורי", עולה, כי "מרכז ציפורי" נתון באילוצים תקציביים אשר ילכו ויתעצמו, ועל כן קיימת "אפשרות קרובה" שהמרכז ייאלץ, מחוסר ברירה, לפטר עובדים. לדברי מר ברוש, קיימת אפשרות כי בשל האילוצים התקציביים ייאלץ "מרכז ציפורי" לפטר עובדים ותיקים ששכרם גבוה, ולהעסיק במקומם קבלן חיצוני, או עובדים המועסקים על ידי חברות כח אדם. לדברי מר ברוש, אין מדובר בתחזית ערטילאית וספקולטיבית גרידא, אלא בנושאים שכבר עלו ונדונו אצל הגורמים הנוגעים בדבר ב"מרכז ציפורי".

9.
אמנם כן, לפי שעה לא הורעו תנאי העסקתו של התובע ב"מרכז ציפורי". עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות כי בשל האילוצים התקציביים בהם הוא נתון ייאלץ "מרכז ציפורי" לפטר את התובע מעבודתו, וגם אין להוציא מכלל אפשרות כי בעת ש"מרכז ציפורי" יידרש להחליט איזה עובדים יש לפטר בשל האילוצים התקציביים, הוא ייתן משקל לעובדת נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה. זאת ועוד, אין להוציא מכלל אפשרות כי אם וכאשר התובע ייפלט ממקום עבודתו הנוכחי ויבקש למצוא עבודה אחרת, הרי שלבד מעובדת גילו המתקדם יחסית ולבד מהנכות הקודמת שהיתה לו בגב התחתון, מעסיק פוטנציאלי אצלו יבקש התובע לעבוד ייתן משקל לנכות שנוספה לתובע בשל ארוע התאונה ול"סטיגמה" העשויה לנבוע מהעובדה כי נכות זו נובעת מתאונה, להבדיל מכאבי גב "סתם".

10.
לאחר ששקלתי בדבר, אני מחליט להעמיד את הנכות הפונקציונאלית שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה על 8%. אני סבור, כי יהיה זה נכון לקבוע, כי התובע צפוי לעבוד עד לגיל 65 ולא עד לגיל 68, כטענתו. הואיל והתובע הינו כיום כבן 53 שנים ו-4 חודשים לערך, הרי שצפויות לו עוד 11 שנות עבודה ו-8 חודשים. בשים לב לכך שמשכורתו של התובע עמדה בעת הגשת תצהירו על סכום של 8,500 ש"ח ברוטו, אני פוסק לתובע בראש נזק זה סכום של 8,500 ש"ח, בניכוי מס, לפי חישוב אקטוארי של 8% למשך 11 שנים ו-8 חודשים. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

הוצאות בעבר ולעתיד
:

11.
התובע טוען, כי עבר טיפולי פיזיותרפיה במשך שלושה (או חמישה) חודשים לאחר ארוע התאונה. הוא מבקש כי בית המשפט יפסוק לו את הוצאות הנסיעה שהוציא, לטענתו, לצורך קבלת אותם טיפולים. אין בידי לקבל תביעתו זו, שכן מעדותו עולה, כי המרפאה בה קיבל התובע את הטיפולים נמצאת במרחק של 100 מטר בלבד מביתו.

12.
התובע מבקש כי בית המשפט יפסוק לו פיצוי עבור הוצאות רפואיות להן הוא יזדקק, לטענתו, בעתיד, וכן הוצאות נסיעה לצורך קבלת הטיפולים הרפואיים בעתיד. גם את תביעתו זו של התובע אין בידי לקבל, שכן לא הונחה בפני
תשתית ראייתית אשר יש בכוחה לבסס את הטענה כי התובע יזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד. יש לזכור, כי התאונה ארעה לפני למעלה מארבע שנים, ולמעט שלושת (או חמשת) החודשים הראשונים בהם קיבל התובע טיפולי פיזיותרפיה, הוא לא קיבל כל טיפול רפואי. אין צריך לומר כי המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית המשפט לא הביע דעתו בדבר צורך בטיפולים רפואיים בעתיד, וכי אם למרות הכל יזדקק התובע לטיפול כזה או אחר, הרי שקופת-החולים תישא בעלות הטיפול. התובע טוען כי יש לפסוק לו פיצוי גם בגין משכחי-כאבים אותם הוא נאלץ, ועוד ייאלץ, לרכוש, אלא שגם עניין זה לא הוכח על ידו.

עזרת הזולת בעבר ולעתיד
:

13.
התובע ממשיך לעבוד כאיש אחזקה. זוהי עבודה פיזית. לא נטען בפני
כי מספר ימי ההעדרות של התובע מהעבודה לאחר התאונה, בשל כאבים בגב או בצוואר, גדול ממספר ימי ההעדרות בשל כאבי גב בתקופה שלפני התאונה (זאת למעט תקופת ההעדרות הראשונה בסמוך לאחר ארוע התאונה). כפי שכבר ציינתי, למעט תקופה של שלושה (או חמישה) חודשים, לא קיבל התובע כל טיפול רפואי. מכאן, שהתובע לא הניח תשתית ראייתית לטענתו כי הוא זכאי לפיצוי בגין עזרת הזולת. באשר לתקופת 28 הימים הראשונים, הרי שלא הוכח בפני
כי העזרה אותה קיבל התובע מבני משפחתו מצדיקה פיצוי על פי אמות המידה הנהוגות. בהקשר זה יש לציין, כי מעדות אשת התובע עולה, כי במהלך התקופה בה, לטענת התובע, הוא היה מרותק למיטתו, המשיכה האישה את עבודתה כרגיל. מכאן, שאני מחליט לדחות את תביעתו של התובע בראש נזק זה.

סוף דבר
:

14.
החלטתי לקבל את התביעה ואני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסכומים הבאים:


א.
נזק לא ממוני - כאמור בסעיף 3 לפסק הדין.

ב.
הפסד השתכרות בעבר - כאמור בסעיף 6 לפסק הדין.

ג.
הפסד השתכרות לעתיד - כאמור בסעיף 10 לפסק הדין.

בנוסף לכך תשלמנה הנתבעות לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכומים שפסקתי, בתוספת מע"מ כחוק.


ניתן היום כ"א באייר, תשס"ג (23 במאי 2003) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין

.



אריה רומנוב
, שופט









א בית משפט שלום 23252/99 יוסי מזרחי נ' נגה חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/05/2003)