פסקי דין על גרוס אברהם | פסקי דין על אהרון רייכמן | פסקי דין על יוסף רייכמן |

105/09 עש     02/07/2009




עש 105/09 גרוס אברהם נ' אהרון רייכמן, יוסף רייכמן




בעניין:

1



בתי
-
המשפט


בית משפט השלום ירושלים
עש 000105/09


לפני:
כבוד השופט גד ארנברג

תאריך:
02/07/2009




בעניין:
גרוס אברהם

התובע

נ
ג
ד


1. אהרון רייכמן

2. יוסף רייכמן
הנתבעים

החלטה

בפני
ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל מרדכי בורשטיין מיום 5.5.09 ובו דחה את הבקשה בטענת פרעתי שהגיש המערער.

תיק ההוצל"פ נשוא הבקשה בטענת פרעתי נפתח על ידי המשיבים לביצוע פס"ד של כב' השופט ברעם שניתן, בהעדר הצדדים, ביום 28.4.09 ובו נקבע כדלקמן:

"... הנני מורה על פינוי המושכר בתוך 60 יום ובלבד שעד לאותו מועד ישולם לנתבע (המערער ג.א.) הסך של 300,00 דולר, בשקלים ועל פי שער היציג של הדולר במועד התשלום. לא ישולם הפיצוי, כולו או חלקו, עד לאותו מועד – תדחה התביעה.
איחור של עד 7 ימים, לא ייחשב לאי קיום התנאי".

כאמור, פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים והוא הגיע לידי ב"כ המשיבים ביום 4.5.09 או 5.5.08. ביום 8.7.08 פנה ב"כ המשיבים לב"כ המערער בפקס והודיע כך:


"מרשינו מעוניינים לתאם מול מרשך את מועד הפינוי המדויק בנכס וכן את מועד ואופן העברת תשלום הפיצויים לידי מרשיך בהתאם להוראות פסק הדין. לפיכך, אבקשך ליצור קשר בדחיפות עם משרדנו לשם תיאום והשלמת הטיפול בענין בהקדם".

קבלת הפקס אושרה על ידי מזכירה ממשרד ב"כ המבקש אך לא הגיעה תגובה לפקס זה.

עוד לפני משלוח הפקס פנתה אשת המערער למשיבים ישירות וביקשה את התחשבותם בה ובמשפחתה, המשיב 2 במכתב תשובה דחה את טענותיה וכתב כי גם סכום הפיצוי שנפסק היה מוגזם אך בלית ברירה הוא יפצה אותם רק בסכום שנקבע.

ב"כ המערער לא השיב, כאמור, לפקס מיום 8.7.08 וביום 13.7.08 פנה ב"כ המשיבים שוב לב"כ המערער בפקס וכתב:

"... מרשי מחזיקים בסכום הפיצויים כפי שנקבע על ידי ביהמ"ש בפסה"ד וכי הם ממתינים להוראות ממרשיך בקשר למועד ואופן העברת תשלום הפיצויים לידם. כמו כן אני שב ומודיעך כי מרשיי מעוניינים לתאם מול מרשיך את מועד הפינוי המדוייק של הנכס מבלי שיהיה צורך בפני
ות מיותרות לביהמ"ש בענין זה."

ביום 14.7.08 השיב ב"כ המערער לב"כ המשיבים כי המועד לביצוע תשלום לפי פסה"ד חלף ומשלא בוצע תשלום התביעה נדחית.

ביום 1.9.08 המשיבים פתחו תיק הוצל"פ למימוש פסה"ד.
המערער הגיש בקשה בטענת פרעתי בה טען כי לא ניתן לבצע את הפינוי משום שהמועד לביצוע התשלום לפי פסה"ד חלף, כולל ימי החסד, ולפי הוראות פסה"ד עצמו במקרה כזה התביעה לפינוי נדחית.

רשם ההוצל"פ מרדכי בורשטיין דחה את הבקשה בטענת פרעתי כאשר קבע כי הפנייה של ב"כ המשיבים לב"כ המערער מיום 8.7.08 היתה בתוך 67 הימים שנקבעו בפסה"ד לביצוע תשלום (60 יום + 7 ימי איחור), משום שאת מניין הימים יש להתחיל למנות מיום קבלת פסה"ד אצל ב"כ המשיבים ולא מיום מתן פסה"ד, וזאת משום שפסה"ד לא נכתב שהתשלום יבוצע תוך 60 יום מיום מתן פסק הדין ומשכך יש לפרש את המועד שנקבע בפסה"ד
כמתחיל מיום המצאת פסק הדין לצדדים. כב' הרשם למד זאת בהיקש מתקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 שם נקבע כי אם פסה"ד ניתן בהעדר הצדדים, שלא זומנו, ימנה מספר הימים, לצורך הגשת ערעור, מיום המצאת פסק הדין.

עוד קבע כב' הרשם כי החיובים שהוטלו בפסה"ד הינם חיובים שלובים ומותנים ומשסירב המערער לקיים את החיוב שהוטל עליו ואף לא הסכים לקבל
את הכספים שהוצעו לו היו המשיבים רשאים לעכב את ביצוע התשלום מבלי שהדבר יביא לדחיית התביעה.

עוד קבע כב' הרשם כי התנהגות המערער היתה נגועה גם בחוסר תום לב ובעמידה דווקנית שאין להסכים עמה. גם לו היתה טענת המערער נכונה, וכאמור נקבע עובדתית שהיא לא נכונה, מדובר באיחור של יום אחד בלבד בהצעת התשלום וסירוב לקבל את התשלום בנסיבות כאלה מהוה התנהגות חסרת תום לב שביהמ"ש לא יתן לה יד.

על החלטה זו הוגש הערעור נשוא תיק זה.

בערעור טוען המערער כי כב' הרשם טעה בכל קביעותיו הן הקביעות לענין מועד התשלום שהיה אמור להימנות מיום מתן פסהד ולא מיום קבלתו.
לענין היות החיובים חיובים שלובים שכן לפי הוראות פסק הדין קודם צריך להתבצע תשלום ורק אח"כ
פינוי והן לענין תום הלב. המערער טען כי הפניה מיום 8.7.08 היתה לאחר המועד שנקבע בפסה"ד ואף אם נלך לפי מועד ההמצאה הפניה היתה בחלוף 65 ימים. בפועל לא בוצע תשלום כלשהו אף לא הובאה דרך אחרת לביצוע תשלום (הפקדה אצל ב"כ המערער
או מתן שיק בנקאי)
גם בפתיחת התיק לא הוצאה הפקדה של הסכום שקבע בית המשפט. משכך, ביקש לקבל את הערעור. ב"כ המשיבם בתגובתו ביקש לקבל את קביעותיו של כב' הרשם בורשנטיין.

יש לציין
עוד כי במקביל להגשת הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב הליכים ובה הוריתי כי ההליכים יעוכבו ואולם אם יופקד סך של 300,000 דולר יבוטל עיכוב ההליכים (בהחלטה נוספת נקבע המועד שעד אליו יופקד
הסכום) וביום 30.6.09 (לפני המועד שנקבע) הופקד הסכום של 300,000 דולר בלשכת ההוצל"פ.

על פי הודעה שנשלחה לצדדים ביום 3.6.09 היה על הצדדים להודיע האם הם מסכימים שביהמ"ש יפסוק על פי כתבי הטענות והמסמכים. כן נקבע כי העדר תגובה בתוך המועדים שנקבעו משמעותה תהיה הסכמה למתן החלטה לפי המסמכים בלבד ללא דיון. ב"כ המשיבים הודיע כי הוא מסכים שתינתן
החלטה על פי כתבי בית המשפט והמסמכים וב"כ המערער לא הודיע עמדתו משמע גם הוא מסכים.

עייניתי בטענות הצדדים ובהחלטת כב' הרשם בורשטיין ובאתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור. ואלה נימוקי:

אין ספק כי המועד לביצוע התשלום לפי פסה"ד צריך להימנות מיום קבלת פסה"ד ולא מיום נתינתו. הפרשנות בדרך היקש שעשה כב' הרשם מתקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי מקובלת עלי. אם לא תינתן פרשנות כזו יכול והמועד לביצוע יהיה לפני המועד שצד כלשהו ידע כלל על פסה"ד. פרשנות כזו אינה מקובלת ובלתי אפשרית. התוצאה היא
איפוא שכיון שפסה"ד התקבל במשרד ב"כ המשיבים ביום 4.5.08, הפניה של ב"כ המשיבים לב"כ המערער מיום 8.7.08 לקבוע מועד לפינוי ולתשלום נעשתה בתוך המועד שנקבע בפסה"ד (כולל ימי החסד).

אני מקבל גם את קביעתו של כב' הרשם בורשטיין לפיה פסק הדין קבע חיובים שלובים ומותנים. לא יעלה על הדעת שהמשיבים יהיו חייבים לבצע תשלום למערער כאשר המערער עצמו אינו מתייחס למכתב ואינו מסכים לקבוע מועד לפינוי. התוצאה היא שהתנהגות המערער, שבחר שלא להשיב למכתב ב"כ המשיבים מיום 8.7.08, היא זו שגרמה לעיכוב וכיון שכך על פי הוראות סעיף 43 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 נדחה המועד לתשלום עד קבלת הודעתו של המערער בקשר למועד הפינוי או לפחות עד למועד שהמערער יודיע כיצד יש להעביר אליו את כספי הפיצוי לפי פסה"ד.

ב"כ המערער בחר שלא להשיב למכתבו הראשון של ב"כ המשיבים מיום 8.7.08, שכאמור לעיל נכתב בתוך המועד לביצוע התשלום לפי פסה"ד, ומשכך היה רשאי ב"כ המערער לעכב את ביצוע התשלום עד שידע מתי יבוצע הפינוי וכיצד עליו להעביר את הכספים. נכון הוא שב"כ המשיבים יכל לפעול גם בדרך של הפקדת הכספים בידי צד שלישי או בחשבון נפרד ואולם אין בכך שהוא בחר לפנות לב"כ המערער
כדי לבצע את פסה"ד כלשונו כדי להביא למסקנה שהמשיבים לא עמדו בהוראות פסה"ד לענין התשלום.

אינני רואה שיש צורך להתייחס לקביעותיו של כב' הרשם לענין חוסר תום הלב של המערער, שכן, כאמור משבאתי למסקנה כי פניית המשיבים לב"כ המערער נעשתה במועד וכי חיובם לביצוע התשלום נדחה עקב אי מתן תשובה לפניות בא כוחם, אין חשיבות לענין זה.

כאמור לעיל, על פי החלטתי הפקידו המשיבים את מלוא הסכום של 300,000 דולר . במקביל להגשת תגובתם לערעור זה הם ביקשו גם להורות כי לא מלוא הסכום יועבר למערער אלא סכום ההפקדה פחות 185,000 ₪ הנובעים מהפרשי שער. אין מקום להפחית סכום זה. המשיבים היו יכולים להפקיד את הסכום בקופת ההוצל"פ מיד עם פתיחת
התיק או לנקוט בדרך אחרת שתבטיח את ערך הכסף או מניעת הפסד
במקרים של הפרשי שער משלא נקטו בהליכים כאלה יש להורות כי עם פינוי הדירה יועבר למערער מלוא הסכום של 300,000 דולר שהפקידו המשיבים.

כאמור, הערעור נדחה ואני מחייב את המערער
לשלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ שישולמו מתוך הסכום שהפקיד המערער על פי החלטתי מיום 3.6.09 .

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, י' בתמוז, תשס"ט (2 ביולי 2009), בהעדר הצדדים.



גד ארנברג
, שופט
קלדנית: כרמלה עובדיה






עש בית משפט שלום 105/09 גרוס אברהם נ' אהרון רייכמן, יוסף רייכמן (פורסם ב-ֽ 02/07/2009)