פסקי דין על פדל ח'מאיסי |

1556/08 עב     02/07/2009




עב 1556/08 פדל ח'מאיסי נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות




בעניין:

1



בית הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

עב' 1556/08





השופט, חיים ארמון
נציג ציבור (עובדים): מר גבעתי בן יוסף
נציג ציבור (מעבידים): מר דן מיבר

בפני

:


פדל ח'מאיסי
בענין:

המערער
ע"י עו"ד עימאד ח'מאיסי



נ ג ד



מדינת ישראל - משרד הבריאות

המשיבה
ע"י עו"ד גדי צפריר





פ
ס
ק
ד
י
ן


1.
הערעור שבפני
נו הוא על החלטתה של ועדת המומחים לפי החוק לפיצוי נפגע גזזת, התשנ"ד-1994 (שייקרא להלן: "החוק"), אשר החליטה, ביום 21/1/08, לדחות את תביעתו של המערער לקבלת פיצוי על פי החוק, וזאת - תוך שקבעה שאין תשתית ראייתית לכך שהמערער קיבל טיפול בהקרנה כנגד גזזת.

2.
באי כחם של הצדדים הגישו טיעונים בכתב, אך בטרם מתן

פסק דין
, ניתנה ביום 17/3/09 החלטה שבה התבקשו באי כחם של הצדדים להתייחס לענין מסויים שהעלה תמיהה ומשום מה לא היתה התייחסות אליו בטיעונים המקוריים שהוגשו על ידי הצדדים.


באותה החלטה, ניתנה לצדדים גם המלצה על האופן שבו היה נראה שנכון להסכים על סיום המחלוקת בערעור זה. ב"כ הצדדים התבקשו לשקול את ההמלצה.

3.
ב"כ המערער הגיב על ההחלטה, ביום 27/3/09, וכבר מהודעתו היה ניתן ללמוד שבין הצדדים לא הושגה הסכמה.


לאחר מספר בקשות להארכות מועד, הגישה המשיבה את תגובתה ביום 8/6/09. מהתגובה התברר סופית שאין מנוס ממתן

פסק דין
המכריע בערעור, וכעת ניתן על ידינו

פסק דין
זה.


בטרם נמשיך בפסק הדין, נבהיר כבר כעת, כי דעתנו היא שאין מנוס מקבלת הערעור בשל אותו ענין שהוזכר בהחלטה מיום 17/3/09. לפיכך, נתאר להלן את הרקע שקדם להגשת הערעור שבפני
נו, ואת הבעייתיות בהחלטת ועדת המומחים מיום 21/1/08, בעייתיות שלדעתנו מחייבת את קבלת הערעור באופן שבו אנו מקבלים אותו, כפי שיתואר להלן.


הרקע לדיונים בעניינו של המערער

4.
המערער הגיש תביעה לקבלת הטבות על פי החוק. עקב כך, נבדק המערער ביום 10/6/01 על ידי ועדת מומחים בהרכב השופט ברא"ז, ד"ר ויגלר וד"ר טישלר (לועדת המומחים בהרכב זה ייקרא להלן: "הועדה הראשונה").

5.
ביום 10/11/02, שבה והתכנסה ועדת מומחים בעניינו של המערער (לאחר

פסק דין
). בישיבה זו שמעה אותה ועדת מומחים את עדותו של בן-דודו של המערער, מר כמאל ח'מאיסי.

ועדת המומחים שהתכנסה ביום 10/11/02, היתה בהרכב השופט ברא"ז, ד"ר ברקאי וד"ר ויגלר (לועדת המומחים בהרכב זה ייקרא להלן: "הועדה השניה").

6.
בעקבות

פסק דין
נוסף, שבה והתכנסה ביום 1/11/05 ועדת מומחים בעניינו של המערער. במועד זה, שמעה אותה ועדת מומחים את עדותו של אחיו של המערער, מר עקל ח'מאיסי (כהוראת פסק הדין). לאחר שמיעת העדות, החליטה אותה ועדה לעיין בתיקיהם של 4 מקרובי משפחתו של המערער (כולל שני העדים).

ועדת המומחים שהתכנסה ביום 1/11/05, היתה בהרכב השופט הרטל, ד"ר ברקאי וד"ר רחימא (לועדת המומחים בהרכב זה ייקרא להלן: "הועדה השלישית").

7.
לאחר הבאת תיקיהם של קרובי המשפחה, שבה והתכנסה ועדת מומחים בעניינו של המערער, ביום 22/1/06. במועד זה החליטה אותה ועדת מומחים לדחות את תביעתו של המערער, החלטה שעליה הוגש הערעור הקודם של המערער, בתיק עב' 2389/06. (לערעור קודם זה ייקרא להלן: "הערעור הקודם").

ועדת המומחים שהתכנסה ביום 22/1/06, היתה בהרכב השופט ברא"ז, ד"ר ברק וד"ר טישלר (לועדת המומחים בהרכב זה ייקרא להלן: "הועדה הרביעית").

8.
בהחלטה מיום 10/10/06, שניתנה במסגרת הערעור הקודם, הופנתה תשומת לבם של הצדדים לבעייתיות בכך שעניינו נדון על ידי הועדה הראשונה, הועדה השניה, הועדה השלישית והועדה הרביעית, מבלי לשים לב לכך שמדובר בועדות בהרכבים שונים.

באותה החלטה הומלץ לצדדים להסכים לכך שהערעור הקודם יתקבל ושעניינו של המערער יועבר לדיון בפני
ועדת מומחים בהרכב שונה (שככל האפשר - לא יכלול מי מחברי כל ההרכבים הקודמים של ועדות המומחים שדנו בעניינו של המערער), כך שהועדה בהרכב השונה תדון בעניינו של המערער מתחילתו ועד סופו - כלומר - תשמע את עדותו ואת עדות שאר העדים, תבדוק את המערער, תעיין במסמכים הרלוונטיים ותתן את החלטתה.

9.
ב"כ הצדדים הודיעו בערעור הקודם כי הם אכן מסכימים להמלצה, אך נותרה ביניהם מחלוקת בדבר ההרכב של הועדה החדשה; בעוד שהמשיבה טענה שלא ניתן למצוא די חברי ועדה שלא השתתפו אף באחת מהועדות הקודמות, ביקש ב"כ המערער לדאוג לכך שימונו חברים נוספים.


ביום 28/11/07, ניתן

פסק דין
בערעור הקודם, לאחר הגשת טיעוני הצדדים בענין הרכב הועדה.

בפסק הדין מיום 28/11/07, התקבלה עמדתה של המשיבה, ונקבע כי עניינו של המערער יועבר לדיון בפני
ועדת מומחים בהרכב שונה, אשר יכלול את הרופא האחד שטרם דן בעניינו של המערער (ד"ר פיטר ראט), וכן שני חברים נוספים. בפסק הדין האמור נקבע כי ועדת המומחים בהרכב זה תדון בעניינו של המערער מתחילתו ועד סופו; היא תשמע את עדותו של המערער, את עדותם של שאר העדים, תבדוק את המערער, תעיין במסמכים הרלוונטיים ותתן את החלטתה.

10.
לאחר פסק הדין מיום 28/11/07, הועבר עניינו של המערער, ביום 21/1/08, אל ועדת מומחים בהרכב של השופט ברא"ז, ד"ר טישלר וד"ר ראט (לועדה בהרכב זה ייקרא להלן: "הועדה החמישית").


הועדה החמישית שמעה את עדותו של המערער וכן את עדויותיהם של אחותו מונירה, ושל אחיו עקל. הועדה גם בדקה את עור הקרקפת של המערער ובסופו של דבר החליטה ביום 21/1/08 - לדחות את התביעה.

11.
הערעור שבפני
נו כעת, הוגש - כאמור - כנגד החלטתה של הועדה החמישית מיום 21/1/08.


הענין שלגביו התבקשה התייחסות הצדדים בהחלטה מיום 17/3/09

12.
בהחלטה מיום 17/3/09, הופנתה תשומת לבם של ב"כ הצדדים לתמיהה שעלתה מהאמור בהחלטתה של הועדה החמישית כפי שתצוטט להלן.

13.
החלטתה של הועדה החמישית ניתנה בשני אופנים. הן בכתב יד, והן באופן מודפס. ההחלטה המודפסת מפורטת פחות מאשר זו שנכתבה בכתב יד. בהחלטה שנרשמה בכתב יד, נאמר כך:
"הועדה עיינה בתיק התביעה על כל מסמכיו, שמעה את עדות התובע מיום 10/6/01, 7/10/02 וכן מיום 21/1/08.
כן עיינה הועדה ב

פסק דין
של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת מיום 28/11/07.
הועדה בדקה את קרקפתו של התובע ביום 10/6/01 וכן ביום 21/1/08 ולא מצאה סימנים המעידים על קבלת טיפול בהקרנה.
הועדה שמעה את עדותם של העדים מטעמו מיום 21/1/08, כן שמעה הועדה את עדות האב מיום 10/6/01.
העדויות שנשמעו בפני
הועדה ובדיקת הקרקפת אינם יכולים להיות תשתית מספקת לקבלת טיפול בהקרנה.
על כן דין התביעה להידחות.".

14.
ברור שההחלטה המצוטטת לעיל - תמוהה ביותר.


כזכור, כינוסה של הועדה החמישית בא בעקבות העובדה שארבעת ההרכבים שקדמו לכינוס של הועדה החמישית, דנו בעניינו של המערער באופן שאינו מתחשב בשינויים בהרכבים של הועדה הרביעית, לעומת הועדה השלישית, לעומת הועדה השניה ולעומת הועדה הראשונה. כדי לפתור זאת, התקבל הערעור הקודם, ונקבע שבפני
הועדה החמישית - יתקיים הדיון מתחילתו ועד סופו.


למרות זאת, מההחלטה המצוטטת לעיל עולה לכאורה שהועדה החמישית, לא ידעה לנתק את עצמה מקודמותיה, והיא - כביכול - סברה שהיא זו ששמעה את עדויותיהם של המערער ושל אביו ביום 10/6/01 (מועד כינוסה של הועדה הראשונה), או ששמעה את עדותו של המערער ביום 7/10/02 (מועד כינוסה של הועדה השניה), או שבדקה את המערער ביום 10/6/01 (מועד כינוסה של הועדה הראשונה).


מהחלטתה של הועדה החמישית עולה כי היא ביססה את דחיית תביעתו של המערער, גם על העדויות שנשמעו בפני
הועדה הראשונה או הועדה השניה, וגם על הבדיקה שנעשתה בידי הועדה הראשונה.

14.
כאשר פסק הדין בערעור הקודם בא להתגבר על הבעייתיות שנוצרה בשל השינויים בהרכבים השונים שהיו בועדה הראשונה עד הרביעית, וכאשר בפסק הדין בערעור הקודם נקבע במפורש שעל הועדה החמישית יהיה לדון בערעור מתחילתו ועד סופו, תוך שמיעת העדים וביצוע הבדיקה, הרי שהיה אמור להיות ברור שהועדה החמישית אינה זהה לועדה הראשונה ואינה זהה לועדה השניה וכו'.


מהחלטת הועדה החמישית, כפי שצוטטה לעיל, עולה שהועדה החמישית - כאמור - כלל לא היתה מודעת לכך שלא היא היתה זו שבדקה את המערער ביום 10/6/01, ולא היא היתה זו ששמעה את העדויות בימים 10/6/01 ו-7/10/02.


בכך, לדעתנו, חטאה הועדה לתפקידה ושמטה את הבסיס מתחת להגיון שעמד בבסיס פסק הדין בערעור הקודם.


אילו לא היתה כל בעיה בכך שיש שינויים בהרכבים השונים של ועדת המומחים, אזי לא היה צורך בפסק הדין הקודם. היה ניתן לקבוע שדי בהרכב כלשהו של ועדת המומחים כדי להמשיך את דיוניו של הרכב או הרכבים קודמים.


אולם, לא זה המצב המשפטי. כך נקבע גם בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה ב

פסק דין
שניתן לאחר פסק הדין בערעור הקודם.

כוונתנו לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 129/08 מדינת ישראל - עתאמנה ואח' (פס"ד מיום 10/9/08).

בפסק הדין האמור נקבע, בין השאר, כך:
"הסתמכות הוועדה על הפרוטוקול כחוט מקשר
בין
ההרכבים
השונים, אף היא פסולה מעיקרא. שכן, מרכז הכובד בהליך מעוגן בראש וראשונה בהתרשמותם הישירה והבלתי אמצעית של חברי הוועדה מעדויות ומטענות בעל פה המובאות בפני
הם, כאמצעי העיקרי לבחינת משקלן והערכתן. ואילו הרישום בפרוטוקול אינו תחליף לשמיעה הישירה, אלא כלי עזר המשקף את ההליך הדיוני והמסייע בבחינת טיב הראיות.

לעיקרים אלה מסכימה המדינה בטיעוניה לפיהם 'בתביעות בהן נקבעו ממצאים על בסיס מהימנותם של עדים, יש להקפיד על זהות ההרכבים בטיפול בתיק מתחילתה ועד סופה'. דא עקא, שאין מקובלת עלינו האבחנה שעושה המדינה בין סוגי הממצאים הנקבעים על ידי הוועדה, כבסיס לקבלת התביעה או לדחייתה. במיוחד כאשר מדובר בתביעות לפי חוק הגזזת המעוררות קושי ראייתי אינהרנטי
הנובע מחלוף הזמן, והן נוכח מיהותם של התובעים, אשר אף לשיטתה של המדינה הם 'אנשים מבוגרים, קשי יום שקשה להם להעלות דברים
על הכתב והוועדה יכולה להבין אותם ולראות אולי היו בני משפחה שגם נבדקו'.

לבסוף נטעים, כי שיקולים של תקציב ויעילות, וקשיים בקביעת סדרי עבודתן של הוועדות נסוגים מפני חובותיה הראשוניות והיסודיות של ועדת המומחים לקיים דיון צודק והוגן בתביעות שלפניה.

הפרת חובות אלה
משמיטה את הקרקע שבעצם קיומה של ועדת המומחים ומחטיאה את המטרה לה התכוון המחוקק בכינון הוועדה.

כללם של דברים

מכל הטעמים האלה אין לקבל שיטת דיון לפיה במהלך בירור התביעה תתרשם ועדה בהרכב אחד ממהימנות התובע ומראיותיו, וועדה בהרכב אחר תכריע בעניינו. על ועדת המומחים לקיים דיוניה בפני
הרכב אחד בפני
ו יובאו העדויות והראיות והוא שייתן החלטתו הסופית בתביעה.".

14.
התעלמותה של הועדה החמישית מכך שלא היא היתה זו ששמעה את העדויות שנשמעו ביום 10/6/01 וביום 7/10/02, ולא היתה זו שבדקה את המערער ביום 10/6/01, מלמדת שהיא פעלה בדיוק באופן שנפסל הן בפסק הדין שניתן בערעור הקודם, והן בע"ע 129/08 הנ"ל.

15.
בשל האמור לעיל, הומלץ לצדדים, להגיע להסכמה שלפיה הערעור יתקבל פעם נוספת, ועניינו של המערער יועבר אל ועדת מומחים בהרכב שונה, שלא יכלול מי מבין החברים בועדה החמישית. ועדה זו תתבקש לדון בעניינו של המערער מתחילתו ועד סופו, כשם שהועדה החמישית התבקשה לעשות, אלא שיובהר לועדה זו שהיא אינה יכולה לזהות את עצמה עם מי מקודמותיה, כך שיהיה לה ברור שמי שהעיד בפני
הועדה הראשונה או השניה או החמישית לא העיד בפני
ה ושבדיקה שנערכה על ידי הועדה הראשונה או החמישית - לא נערכה על ידיה.

16.
לצערנו - כאמור לעיל - לא הושגה הסכמה על גורלו של הערעור.

גורל הערעור

17.
בשל המוסבר לעיל, דעתנו היא שדין הערעור להתקבל.


לא ניתן להשאיר על כנה את החלטתה של הועדה החמישית, אשר התיימרה להתבסס גם על עדויות שלא היא שמעה (תוך ניסוח ההחלטה כך שנראה כאילו הועדה סוברת שהיא זו ששמעה את העדויות בימים 10/6/01 ו-7/10/02), והתיימרה להתבסס גם על בדיקות שלא היא ערכה (תוך ניסוח ההחלטה כך שנראה כאילו הועדה סוברת שהיא ערכה את הבדיקות ביום 10/6/01).

18.
בהודעתה מיום 8/6/09, הביעה המשיבה את עמדתה שלפיה פעולתה של הועדה החמישית היתה תקינה.


בשל המוסבר לעיל, אין אנו יכולים להצטרף לעמדה זו של המשיבה, ואין אנו מבינים כיצד סברה המשיבה שעמדתה נכונה.

19.
התוצאה היא שאנו מקבלים את הערעור, מצהירים על בטלות החלטתה של הועדה החמישית, ומורים על העברת עניינו של המערער אל ועדת מומחים בהרכב שונה, שלא יכלול מי מבין החברים בועדה החמישית.

ועדה זו תתבקש לדון בעניינו של המערער מתחילתו ועד סופו, כשם שהועדה החמישית התבקשה לעשות. מובהר לועדה הבאה שהיא אינה יכולה לזהות את עצמה עם מי מקודמותיה, כך שיהיה לה ברור שמי שהעיד בפני
הועדה הראשונה או השניה או החמישית לא העיד בפני
ה ושבדיקה שנערכה על ידי הועדה הראשונה או החמישית - לא נערכה על ידיה.

20.
על המשיבה לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/09, אם לא ישולמו לפני כן.

21.
כל אחד מהצדדים זכאי לערער על

פסק דין
זה, בבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.


ניתן היום, י' בתמוז תשס"ט, 2 ביולי 2009, בהעדר הצדדים.



______________

_______________
________________

חיים ארמון
, שופט
נציג ציבור (עובדים)
נציג ציבור (מעבידים)







עב בית דין אזורי לעבודה 1556/08 פדל ח'מאיסי נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (פורסם ב-ֽ 02/07/2009)