פסקי דין על חיים בוסתן | פסקי דין על שרית דניר | פסקי דין על יונתן פישר | פסקי דין על הולמס פלייס אינטרשיונל ואח' |

8420/04 תק     22/12/2004




תק 8420/04 חיים בוסתן נ' שרית דניר, יונתן פישר, הולמס פלייס אינטרשיונל בע"מ ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט לתביעות קטנות ת"א
תק 008420/04


בפני
:
כב' השופטת מיכל ברק-נבו
תאריך:
22/12/2004




בעניין
:
חיים בוסתן






תובע

נ
ג
ד


1. שרית דניר

2. יונתן פישר
3. הולמס פלייס אינטרשיונל בע"מ
4. הולמס פלייס עזריאלי (מועדון השלום) מרכז עזריאלי





נתבע



פסק דין

עובדות שאינן במחלוקת
:

ביום 4.3.03 רכש התובע שבפני
מנוי למועדון הנתבעת 4, מחברה אחרת במועדון (להלן – "המוכרת"). המנוי היה מנוי חלקי, המתיר כניסה מוגבלת למועדון ועלותו 300 ₪ לחודש. הרכישה בוצעה לאחר קבלת אישורה של הנתבעת 1, מנהלת המועדון. לאחר ביצוע העסקה, מסרה המוכרת הודעה לנתבעים על ביצוע המכירה. התובע, שחפץ במינוי מלא, שידרג את המנוי שרכש, בתוספת של 65 ₪ לחודש.

טענות התובע
:

לטענת התובע, חלה התדרדרות ברמת המועדון בתקופה בה היה מנוי בו והיו תקלות בעניני בטחון. התובע פנה בתלונות בענין זה לסגן מנהל המועדון ולנתבעת 1, אך הם העדיפו להשתיק את התובע ולהפסיק חד צדדית את פעילותו במועדון, תוך שגרמו לו עלבון ועגמת נפש. כך, הוצע לתובע לסיים את התקשרותו עם המועדון, להפסיק את המנוי ולהשיב לתובע את יתרת דמי המנוי עבור החודשים שלא נוצלו (מיום 15.4.03 עד 10.10.03, שהם 6 חודשים פחות 5 ימים). התובע, בלית ברירה, קיבל הצעה זו, אך לטענתו – חרף פניותיו הרבות – לא השיבו לו את דמי המנוי כמוסכם. לטענת התובע, חלק מפניותיו לא נענו כלל (לרבות פניה באמצעות עו"ד) וחלק נענו בהצעה להחזר של 325 ₪. לדבריו – דחה הצעה מעליבה זו.

לטענת התובע, יכלה התובעת לסיים את הפרשה מחוץ לכתלי בית המשפט, אך בחרה שלא לעשות כן ועל כן תביעתו, בשל התנהלותה של הנתבעת, המנצלת את כוחה וגורמת לתובע עלבון ועגמת נפש. התובע העמיד תביעתו על סך של 9,329 ₪, שהם 2,129 ₪ בגין יתרת דמי המנוי ל-6 חודשים פחות 5 ימים (365 ₪ לחודש); 1,200 ₪ בגין הוצאות וטרחה; 4,500 ₪ בגין עגמת הנפש ו-1,500 ₪ בגין ביטול זמן התובע בהגשת התביעה.

טענות הנתבעים
:

הנתבעת מפנה למסמך עליו חתום התובע (נספח א לכתב ההגנה) הוא אישור העברת המנוי מהחברה המקורית, המוכרת, לתובע. באותו אישור כתוב במפורש: "אין שינוי באמצעי התשלום כלפי חברת הולמס פלייס". לפיכך, את דמי המנוי המשיכה לשלם המנויה המקורית, בתשלומים חודשיים בכרטיס אשראי, ולא התובע. התובע שילם רק את שידרוג המנוי, כלומר את 65 ₪ התוספת, וזאת – מכרטיס האשראי שלו. לטענת הנתבעת, ניתנה ביום 20.6.04 הוראה ע"י הנתבעת 1 להורות על ביטול המנוי, כמו גם התשלומים בגינו, ולפיכך הודע לחברת האשראי להפסיק את הורדת התשלומים בגין המנוי מכרטיסה של המוכרת. מאחר שהתובע לא שילם מעולם לנתבעים עבור המנוי, גם לא היה הוא זכאי להחזר התשלומים, אלא המוכרת, והוא זכאי רק להחזר של 65 השקלים של "שידרוג" המנוי. אלה הוצעו לו – עבור 5 חודשים –במכתב הנתבעת מיום 24.6.04 (נספח ד לכתב ההגנה). לבקשת בית המשפט בדיון קודם, צירפה הנתבעת אישור של חברת האשראי "כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (כאל)", לפיו בתאריך 8.6.03 זוכה חשבונו של הלקוח המחזיק בכרטיס "ויזה של כאל", שמספרו מפורט באותו מכתב, בסך של 1,500 ₪, בגין עסקה על סך 3,800 ₪ שבוצעה ביום 9.10.02. לטענת הנתבעת, מכתב זה מוכיח כי החזירה למוכרת את התמורה בגין יתרת המנוי, ולכן על התובע להתחשבן עם המוכרת ולא איתה.

דיון והכרעה
:

בדיון שבפני
ביקשתי ללמוד מהתובע מה טענותיו, לאחר שהנתבעת הציגה מסמך, לפיו כבר בחודש יוני 2003 זוכתה המוכרת בגין החלק שהיא שילמה, ואילו לתובע נכתב שלזכותו עומד החזר הסכום שהוא שילם. התובע טען, שחברת "כאל" אינה יכולה לאשר החזר שבוצע לכרטיס של "ויזה כאל" ואין לקבל את האישור. יצויין, כי בדיון הקודם, קבעה כבוד השופטת מני-גור, כי על התובע להביא לדיון הקרוב את המוכרת לעדות. התובע לא עשה כן, אך אם טענתו היא שהאישור שצורף ע"י הנתבעת אינו אמיתי, היה עליו לאמת טענה זו באמצעות המוכרת, שתעיד שלא קיבלה את ההחזר או שכרטיס האשראי שזוכה אינו שלה. בנוסף, חזר התובע וטען שלא ברור לו מדוע הופסקו תשלומי האשראי של המוכרת, במקום לשלם לו את הכסף. לבית המשפט הענין דווקא ברור, לאור העובדה שהתובע לא שילם לנתבעת את דמי המנוי בסך 300 ₪, אלא רק את התוספת של 65 ₪.

יצויין, כי התובע ביקש

פסק דין
כנגד הנתבעים 1 ו-2, שלא התייצבו לדיון ונציג הנתבעים 3-4 לא ייצג אותם, אך לא מצאתי בדברי התובע או בכתב תביעתו כל עילה אישית נגדם, ולפיכך בקשתו נדחתה.

סיכומו של דבר: הנתבעים הוכיחו כי החזירו את הסך של 1,500 ₪ בגין 5 חודשי מנוי שלא נוצלו ע"י התובע, למי ששילם עבורם – המוכרת, ואם לתובע טענה, הרי שעליו להפנותה לאותה מוכרת. הנתבעים הזמינו את התובע לקבל החזר בגין ה"שידרוג" לאותם 5 חודשים, שהוא שילם בגינו, בסך 325 ₪ (65 ₪ לחודש), אך הוא ראה בכך הצעה מעליבה.

הטענה היחידה שניתן להזקק לה (אלא שהיא לא נטענה, אלא בעקיפין), היא שהזמן שנותר עד תום המנוי היה 5 חודשים ו-25 יום, ולא 5 חודשים. לפי חישוביו של התובע, ההחזר היה צריך להיות בסך 2,129 ₪. 1,500 ₪ הוחזרו. לפיכך נותרו, בגין 25 הימים הנוספים, 240 ₪ שיש להחזיר למוכרת ו-52 ₪ (בנוסף ל-325 ₪) לתובע.

לפיכך, אני מחייבת את הנתבעות 3 ו-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 377 ₪ ובנוסף, עליהן להחזיר למוכרת 240 ₪, כשסכומים אלה צמודים למדד ונושאי ריבית מיום 15.4.03 ועד התשלום המלא בפועל.

לא מצאתי שהנתבעת נהגה בתובע בצורה מעליבה ומאחר שהוא הסכים להצעתה לסיים את המנוי, אינני מוצאת להעניק לו פיצוי בגין כך. דווקא התנהלותו של התובע בכל הענין נושא תביעה זו נראית לי תמוהה, ולפיכך גם איני עושה צו להוצאות.

התביעה נגד הנתבעים 1-2 נדחית, אך היות שהם כלל לא התייצבו – גם בענין זה איני עושה צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום י' בטבת, תשס"ה (22 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים.




________________
מיכל ברק-נבו
שופטת

­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­







תק בית משפט לתביעות קטנות 8420/04 חיים בוסתן נ' שרית דניר, יונתן פישר, הולמס פלייס אינטרשיונל בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 22/12/2004)