פסקי דין על הרוש אלי | פסקי דין על בן לולו יצחק

1714/07 בשא     15/02/2007




בשא 1714/07 הרוש אלי נ' בן לולו יצחק




בעניין:

12



בתי המשפט



בית משפט השלום נצרת
בשא001714/07


בפני
:
כבוד השופט שכיב סרחאן
- סגן נשיא
תאריך:
15/02/2007



בעניין
:
הרוש אלי
ת.ז. 022485009





המבקש



נ
ג
ד




בן לולו יצחק






המשיב


החלטה

1.
זוהי בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת, לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, התשנ"ח - 1998 (להלן: "החוק").

2.
המבקש עותר לבית-המשפט להוציא מתחת ידיו צו האוסר על המשיב, להטריד את המבקש (הנפגע) בכל דרך ובכל מקום; לאיים עליו; לבלוש אחריו; לארוב לו, להתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או לפגוע בפרטיותו בכל דרך אחרת; ליצור עמו כל קשר בעל-פה או בכתב או בכל אמצעי אחר; ולהימצא במרחק מסויים מדירת מגוריו, מרכבו, ממקום עבודתו או ממקום לימודיו או ממקום אחר שהוא נוהג להימצא בו בקביעות.

3.
בישיבת הדיון מיום 8.2.07, ניתן צו כמבוקש, והבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים, להיום.

4.
בישיבת הדיון, שמעתי את דברי הצדדים. המבקש העיד והדגיש כי המשיב מטריד בצורה מאיימת ובדרכים שונות ומשונות. המדובר בהטרדה מאיימת ונמשכת, מאז מועד מתן פסק-הדין (15.9.06) בתובענה שהוא הגיש כנגד אשת המשיב (תיק 622/06). בלשונו:

"הרווחתי במשפט ומאז הוא מתנקם בי ומאיים על חיי" (עמ' 4, ש' 15-16).

5.
מנגד, הכחיש המשיב, בצורה גורפת, את טענותיו של המבקש, והדגיש, כי הוא מעולם לא הטריד את המבקש, הטרדה מאיימת כלשהי. בלשונו:

"ש: לא איימת על מר הרוש בכלל
ת: לא. בחיים לא איימתי עליו. לא שלחתי אליו אנשים". (עמ' 9, ש' 17).

וכן:

"אני לא איימתי עליו שום איום". (עמ' 9, ש' 24).

ובהמשך:

"הבחור הנוסף שהוא אמר שהוא איים עליו, זה לא נכון, בבר מלול שהגיע, הוא כמוני נתבע על-ידו, הגיע עם 10 תיקים של תושבים מבית שאן שעזרו לו והוא תבע אותם. אני לא מטריד אותו. אני לא אורב לו. אני לא יכול לארוב לו כי ביום 20.7 הבן שלנו נפצע ומאז אנו בבית חולים סורוקה ותל השומר, אנו לא בבית שאן אנו גרים שם במלונות. לא יכולנו לראות אותו. אני לא מאיים עליו ולא שולח אנשים לאיים עליו." (עמ' 10, ש' 3-8).

6.
לאחר שעיינתי בבקשה ולאחר ששמעתי את דברי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין ממש בבקשה ודינה להידחות.

ראשית
, על-פי התרשמותי הישירה מהצדדים, ובשים לב להתנהגותם בפני
י, נסיבות הענין ואותות האמת שהתגלו במהלך הדיון, אומר, כי עדותו של המשיב היתה סבירה, אמינה ומהימנה עליי. בעדות זו לא מצאתי סתירות מהותיות כלשהן. דין שונה ביחס לעדות המבקש. עדות זו, למרבה הצעה, אינה מהימנה עליי. בעדות המבקש, מצאתי סתירות מהותיות וממשיות, ללא כל הסבר סביר ומהימן. הסתירות הן לענין טיב ומהות ההטרדה המאיימת לכאורה. (ראו - סעיפים א(5), ב(1) לבקשה, בהשוואה לעדות, בכללותה). וכן, בפני
י העיד המבקש, כי ביום שהוא הגיש את הבקשה (8.2.07) הוא בא לבית-המשפט, כי "במרכז מידע אמרו לו שאשתו [של המשיב-ש.ס], מאיימת"! (עמ' 5, ש' 16). זאת ועוד, בהתייחסו להחלטת כב' השופטת נדאף, אשר ניתנה ביום 9.2.07, תיק 622/06, בגדרה בוטל פסק-הדין שניתן ביום 15.9.06, כנגד אשת המשיב, (מוצג מב/1), הוא העיד, כי:

"זה לא נכון שבוטל פסק-הדין במעמדי בבית משפט לתביעות קטנות בנצרת. המוצג מב/1 לא נכון, הוא מזוייף." (עמ' 5, ש' 19-20).

שנית
, התרשמתי, כי המבקש התחמק, מדעת, ממתן תשובות ענייניות ומהותיות לשאלות שהוצגו לו במהלך הדיון ע"י ב"כ
המשיב, ללא כל הסבר סביר ומשכנע.

שלישית
, חרף טענתו הקשה של המבקש, לפיה המשיב איים עליו, כביכול כי ירצח אותו - "הוא איים עלי ברצח" (עמ' 3, ש' 22), הוא לא ניגש למשטרה לשם הגשת תלונה. אין בפני
י הסבר סביר ומשכנע למחדל זה.

רביעית
, קשה להשתחרר מן הרושם, כי הבקשה הוגשה, ככל הנראה, ממניעים זרים ופסולים.

7.
התוצאה היא, איפוא, כי אני דוחה בזאת את הבקשה. הצו הזמני שניתן ביום 8.2.07, במעמד המבקש, מבוטל.

ענין ההוצאות: התרשמתי, כי המבקש שרוי במצב סוציו-אקונומי קשה ביותר. הוא נכה וחי מקיצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי.
כמעשה חסד ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז בשבט, תשס"ז (15 בפברואר 2007), בהעדר הצדדים.


שכיב סרחאן
, שופט

סגן נשיא


שרון (ישראל) אוחיון






בשא בית משפט שלום 1714/07 הרוש אלי נ' בן לולו יצחק (פורסם ב-ֽ 15/02/2007)