פסקי דין על סוהיל נדאל (בן סלאח) דוויק | פסקי דין על נדאל (בן סלאח) דוויק |

2125/02 בש     07/03/2002




בש 2125/02 מדינת ישראל ענף תביעות נ' סוהיל נדאל (בן סלאח) דוויק, נדאל (בן סלאח) דוויק




1
בתי המשפט
בש 002125/02
פ 1819/02
בית משפט השלום ירושלים
7/3/02
תאריך:
כב' השופט ראובן שמיע

בפני
:

מדינת ישראל ענף תביעות

בעניין:
מבקשת
נגד
1. סוהיל נדאל (בן סלאח) דוויק
2. נדאל (בן סלאח) דוויק
משיב
החלטה

בפני
בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בת"פ 1819/02.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום ובו מואשמים המשיבים בסחר בסם מסוכן כדלקמן:
אישום מס' 1
ביום 30.08.01 בסמוך לשעה 15:00, בשער החדש במזרח ירושלים, מכר נאשם מס' 1, יחד עם אחר, לסוכן המשטרתי (להלן: "הסוכן"), 20 טבליות סם מסוכן מסוג mdma, בעבור 900 ₪, ללא היתר כדין. (אישום זה מתייחס למשיב מס' 1 בלבד)

אישום מס' 2
ביום 26.11.01 בסמוך לשעה 18:00, בשכונת מוסררה בירושלים, מכרו הנאשמים לסוכן, 50 טבליות סם מסוכן מסוג mdma בעבור 2,000 ₪, ללא היתר כדין. (אישום זה מתייחס למשיבים1 ו- 2)

ראיות לכאורה

ב"כ המשיב מכחיש את קיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירות הסחר בסם מסוכן, נשוא כתב האישום.

לצורך הכרעה בשאלה אם במקרה שלפנינו קיימות ראיות לכאורה, אבחן בקצרה את טענות הצדדים תוך התייחסות לעדויות שהובאו בפני
.

הראיות שהובאו בפני
בית המשפט במסגרת תיק החקירה הן כדלהלן:
1. הודעת הסוכן מתאריכים 27.08.01, 30.08.01 (מועד ביצוע העסקה נשוא האישום הראשון), 25.10.01 (זיהוי משיב מס' 1 ע"י הסוכן, לפי תמונות), הודעת הסוכן מיום 26.11.01 (מועד ביצוע העסקה נשוא האישום השני) והודעה מיום 14.1.02 .
2. תמלילי שיחות שהוקלטו בתאריכים 1.08.01, 27.08.01, 30.08.01, 26.11.01 ו- 14.01.02.
3. הודעת החשודים מיום 19.02.02.
4. זיכרון דברים המתייחס להודאת המשיב מס' 1 בפני
השוטר אלבז יצחק מיום 19.02.02.
5. קלטת וידאו המתעדת את ביצוע העסקה השניה.
6. הודעת החשוד מיום 3.2.02 ובה הוא מזהה את המשיבים בתוך קלטת הוידיאו.

ב"כ המבקשת, טען בפני
בית המשפט כי על פי הפסיקה די בעדותו של סוכן משטרתי, אפילו תהא זו עדות יחידה, כדי לשמש בסיס להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.
לטענתו, במקרה שלפנינו קיים תיעוד מלא לביצוע העסקאות. העסקאות מוכחות, לטענתו על ידי הקלטות שיחות טלפון, הקלטות פרונטליות באמצעות הצמדת מכשיר לגוף הסוכן וכן קלטת וידיאו המתעדת את ביצוע העסקה השניה.
ראיות אלה הן למעלה מן הצורך שהרי דיי בהודעת הסוכן בלבד, כדי לשכנע בדבר קיום ראיות לכאורה.
לטענתו, משיב מס' 1 הודה בביצוע העבירות בפני
השוטר מר אלבז יצחק (ראה זיכרון דברים מיום 19.2.02), אולם בחקירה תחת אזהרה חזר בו מהודאתו תוך שהוא מסרב לראות או לשמוע את הקלטות.
המשיב מס' 2 הודה שהוא מכיר את הסוכן וכן שהוא נכח במקום ביצוע העסקה השניה ביום 30.8.01. הודעת משיב מס' 2 מיום 19.02.02 הנה מבולבלת ולא עקבית, בה הוא מנסה להרחיק עצמו משלב ביצוע העסקה בניגוד לעדות הסוכן ולתמלילים.
לגרסתו, ההוכחות לשיטת עבודה קבועה: בשיחת טלפון הצדדים מתאמים מראש את כמויות הסם תוך ניהול מו"מ על המחירים, הסוכן מגיע לאזור העיר העתיקה ושם הוא מקבל לידיו את הסמים לאחר שבדק את הכמות.
המשיבים זוהו ע"י הסוכן באופן וודאי.

לטענת ב"כ המבקשת, אין המשיבים בגדר עושי טובה או מתווכים בלבד, אלא סוחרים ממש. לעניין זה, הוא מצטט את דברי המשיב מס' 1 כמופיע בתמליל השיחה מיום 30.08.01 עמ' 6 ("אם אתה רוצה עוד משהו תתקשר").

עד כאן טענות ב"כ המבקשת.

לעומתו, טען ב"כ המשיבים שמהודעות הסוכן ומהתמלילים שהוצגו בפני
בית המשפט, עולה בבירור שבשתי העסקאות נשוא כתב האישום, המשיבים עשו טובה לסוכן ולכל היותר תיווכו בין סוחר סמים בשם "אבו עטיה" לבין הסוכן כשמקום מושבו של הסוחר ידוע (הר הזיתים).
לפיכך, לגרסתו, המשיבים לא היו מעורבים בעסקת הסמים אלא אחרים.
לגרסתו, המשיבים בשתי העסקאות עשו טובה למכר שלהם (הסוכן), משום שהסוכן פחד לעלות להר הזיתים לבדו לשם קניית הסמים.
בהתייחסו לאישום הראשון, טען ב"כ המשיבים שהמוכר (אדם שמשיב מס' 1 לא הכיר) היה נוכח במקום ביצוע העסקה והוא זה שניהל את המכירה ולא משיב מס' 1, כשבסיומה של העסקה אותו אדם נטל לידיו את הכסף ולא משיב מס' 1.
לטענתו, המשיב מס' 1 איננו סוחר סמים אלא לכל היותר מתווך או אף עושה טובה.
חיזוק לכך מוצא ב"כ המשיבים בהודעת הסוכן מיום 30.08.01, ממנה עולה, שהאדם עם החולצה השחורה ביצע את העסקה ולא המשיב.
לגבי האישום השני, טען ב"כ המשיבים שמשיב מס' 2 נשלח לספק הסמים שבהר הזיתים מטעם הסוכן, זאת בשל חששו של הסוכן לעלות בעצמו להר הזיתים על מנת לקנות את הסמים.
לעניין זיהוי המשיבים, טען ב"כ המשיבים שמשיב מס' 1 זוהה על ידי הסוכן לפי תמונות ביום 25.10.01, אולם אין כל זכר בתיק החקירה לזיהוי משיב מס' 2 וזאת בניגוד מוחלט לטענת ב"כ המבקשת ששני המשיבים זוהו על ידי הסוכן.
כמו כן, טען ב"כ המשיבים כי על בית המשפט לבחון את סבירות הראיות לאור עדות הסוכן המשטרתי שעומדים כנגדו כ-6 תיקים במשטרה ושבהתנהגותו יש משום הדחה ושידול המשיבים.

עד כאן טענת ב"כ המשיב.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינתם לאור הראיות שהובאו בפני
ו, הגיע בית המשפט למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה שהמשיבים בצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום (סחר בסמים מסוכנים).
במה הדברים אמורים?
אתייחס תחילה לאישום הראשון.
על פי התמליל מיום 1.08.01 (התמליל הראשון), הסוכן נפגש באופן "אקראי" ביותר במשיב מס' 1, ובמהלכה של הפגישה שוחחו השניים על עסקאות סמים תוך פתיחת פתח להמשך הידברות ביניהם בעתיד בעניין זה.
ביום 27.8.01 ביצע הסוכן שיחת טלפון למשיב מס' 1, והזמין ממנו את כדורי האקסטזי (שם כינוי "גלגלים"). משיב מס' 1 הסכים לבקשת הסוכן (ראה התמליל מיום 27.08.01).
מספר ימים לאחר מכן, ביום 30.08.01 אכן בוצעה העסקה ומהלכה בא לידי ביטוי מפורט בתמליל מיום 30.08.01.
על פי התמליל היה המשיב מס' 1 אחראי לארגונה: הוא הפגיש בין הסוכן לאדם אחר שהזדהה בשם "נאצר" (המשיב מס' 1 הוא שהכירו והביאו לסוכן), ניהל מו"מ עם הסוכן ואף הסדיר את אי ההבנה שהתעוררה בעת שנאצר דרש 50 ₪ נוספים עבור העסקה.
מהודעתו מיום 25.10.01, עולה שהסוכן זיהה בודאות על פי התמונות את משיב מס' 1 כמעורב בסחר.
תמלילי השיחות שניהל הסוכן עם המשיבים מלמדים בברור על ביצוע עסקת סמים. הצדדים לשיחה אף נוקבים בסוגי סם ובכינוייהם, כגון "אקסטות", "גלגלים" (ראה לעניין זה תמליל שיחה מיום 27.8.01 עמ' 1 וכן תמליל מיום 1.08.01 עמ'9).

ניתן ללמוד בבירור מחומר הראיות, שתרומתו של משיב מס' 1 לעסקה הייתה ממשית, ואין ספק שללא פעולתו העסקה לא הייתה מתבצעת. המשיב מס' 1 היה פעיל ביותר הן בתכנון העסקה ורקימתה והן באופן ביצועה, תוך שהוא מביא את הספק ודואג באופן אקטיבי וממשי למכירת הסם בשיתוף חברו בשם "נאצר".
יודגש, שאפילו היה בית המשפט מקבל את הטענה שמדובר בעבירת תיווך בלבד, לא היה בכך כדי להועיל למשיב מס' 1 במסגרת בקשה זאת, שהרי חומרתה של עבירת התווך לעניין בקשה למעצר עד תום ההליכים איננה פחותה מעבירת הסחר.

"אשר לאישום השני, אין ראיה שהעורר עצמו סיפק סם לסוכן המשטרתי (חוץ מדבריי סוכן המשטרה עצמו), והראיות באשר למעורבותו בעבירה מצביעות לא במידה מעטה על כך שהיה מתווך בעיסקה. כדי שלא אובן שלא כהלכה אמהר להוסיף, שאין בדעתי לומר כי תיווך בעיסקת סמים הינה עבירה פחותת-ערך, אדרבא: תיווך משמש חוליה בשלשלת, ושבירת חולייה אחת עשוייה לשבור את השלשלת כולה". (בש"פ 2294/92 - סלימאן אלסנע נ' מדינת ישראל, תק-על 92(2) 2105 מפי כב' השופט חשין).
במקרה שלפנינו, המשיב אף הציע לסוכן את עזרתו גם בעתיד (בתמליל השיחה מיום 30.08.01 עמ' 6), דבר המצביע על נכונותו של המשיב מס' 1 ועל כך שהעסקה בוצעה מרצונו הטוב וללא כל הדחה כנטען על ידי ב"כ המשיב מס' 1.
חומר הראיות הנ"ל יש בו כדי למלא אחר הדרישה לקיומן של ראיות לכאורה לבצוע העבירה נשוא האישום הראשון.

אישום מס' 2 מתייחס, כאמור, לשני המשיבים כאחד.

גם לגבי אישום זה קיימת הודעת הסוכן המוצאת חיזוק בתמליל השיחות, מההודעה ומהתמליל מיום 26.11.01 עולה באופן ברור שהמשיבים ביצעו את העבירה המיוחסת להם באישום השני שבכתב האישום.
על פי הודעת הסוכן, הוא פנה למשיב מס' 1, ובקשו למכור לו סמים. משיב מס' 1 הגיע לנקודת המפגש יחד עם בן דודו (משיב מס' 2).
הצדדים שוחחו ביניהם ועל פי הצעת משיב מס' 1, נסע משיב מס' 2 להר הזיתים והביא את הסם מאבו עטיה. קודם לכן, דרשו המשיבים וקיבלו מהסוכן את מחיר הסם כפי שסוכם ומשיב מס' 2 ספר את הכסף שלקח עמו.
בחלוף זמן מה, חזר משיב מס' 2 עם כדורי האקסטזי, במכוניתו אסף את הסוכן ואת משיב מס' 1 ומסר יחד עם משיב מס' 1 את הסם לסוכן.
עוד יצוין, שהמשיב מס' 1 המתין יחד עם הסוכן למשיב מס' 2, ותוך כדי המתנה נוצר קשר טלפוני בין המשיבים לצורך קידום העסקה.
עולה מהודעת הסוכן מיום 26.11.01, שהסוכן הכיר את משיב מס' 2 כבר קודם לכן מעבודה קודמת משותפת בחברת בטון.
בהודעתו מיום 3.2.02 זיהה הסוכן את המשיבים בתוך קלטת הוידיאו שהוצגה לו ואשר מתארת את פגישתו עמם; הסוכן אף ציין את העובדה שמשיב מס' 2 היה זה שהביא את הסם בעסקה השניה.
התמליל מיום 26.11.01 משקף בצורה אמינה את מהלך העסקה השניה ומדגיש את חלקם של המשיבים.
לכך, יש להוסיף את זיכרון הדברים מיום 19.2.02 שנערך על ידי השוטר אלבז יצחק ובו מודה משיב מס' 1 בביצוע עסקאות הסם.

אופי המכירה, סוגי הסמים וכמותם גם הם מצביעים על סחר בכמויות סיטונאיות ולא בעסקה לשימוש עצמי. מחומר הראיות עולה שלמשיבים מקור חיצוני שאליו נשלח משיב מס' 2 וממנו הביא את הסחורה תוך ששני המשיבים מוכרים ומספקים את הסם בפועל לסוכן.
מהתמלילים עולה שמשיב מס' 1 ניהל משא ומתן עם הסוכן ואף התמקח על מחירים. התנהגות זו איננה אופיינית לעושה טובה או למתווך, אלא לבעל עסק שהוא בעל אינטרס ברווח (ראה תמליל מיום 26.11.01 עמ' 9).

בסיס הפעולה כמתועד במקרה הנ"ל מצביע על שיטתיות והיכרות עם הספק.

יוצא אפוא, שאין לקבל את גרסת המשיבים לפיה המשיבים "רק עשו טובה", ואין גם לומר שבנסיבות המקרה המשיבים ביצעו פעולת תווך בלבד. התמלילים מתעדים באופן ברור ביצוע עסקת סמים, כאשר המשיבים משמשים בה צד אקטיבי מאוד.

על פי הפסיקה, די בעדותו של סוכן כדי להוות ראיה לכאורה בבקשה למעצר עד תום ההליכים:
"עדותו של סוכן משטרתי, שאינו שותף לעבירה של הנאשם, ואשר אין בה פגמים בולטים על פניה, הינה כשרה בתור ראיה לכאורה, וניתן להורות על מעצר הנאשם עד תום ההליכים על סמך הודעתו של עד כזה בלבד. כך למעשה נעשה במקרים רבים. אמת נכון הדבר, שבמקרים לא מעטים משתמשים גם במכשיר הקלטה, והדבר בוודאי רצוי, אך אין לראות בכך תנאי בל יעבור." (בבש"פ 496/88 מדינת ישראל נ' דוד דדון)

בענייננו, בנוסף להודעות הסוכן קיימים תמלילים המאמתים גם הם את הודעות הסוכן וברור שמכלול הראיות שהוגשו מקיימות את דרישת החוק לעניין קיומן של ראיות לכאורה.

עוד עולה מחומר הראיות, שהמשיבים לא הסתייגו מביצוע העסקה, נהפוך הוא, הם גילו עניין בביצוע העסקה וברור שאף אחד לא הדיחם לבצעה.

לפיכך, ביהמ"ש סבור שבחומר הראיות שלפניו קיים הפוטנציאל הראייתי כנדרש על פי הלכת זאדה (בש"פ 8087/95, פד"י נ(2) 134) ופוטנציאל זה מספיק בהחלט להרשעת המשיבים, בעבירת סחר בסמים מסוכנים. 60221

עילת המעצר

כידוע, די בהוכחת קיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירת הסחר בסמים כדי להקים את חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21 (א) (1) (ג) (3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996.
חזקה זאת לא נסתרה, במקרה שלפנינו, על ידי המשיבים ולפיכך, קמה עילת המעצר נשוא הבקשה.
מסוכנות משיב מס' 1 אף מתעצמת לאור עברו הפלילי, הכולל הצתת רכב מנועי וסיכון אדם בנתיב תחבורה משנת 91, וכן עבירת תקיפה הגורמת חבלה משנת 94, ובנוסף הורשע המשיב בשנת 1998 בעבירת חבלה או פציעה הכרוכה בנשיאת סכין בניגוד לחוק.
למשיב מס' 2 עבירת נשיאת סכין שלא כחוק.

חלופת מעצר

נותרה עתה לדיון שאלת חלופת המעצר.

ב"כ המבקשת התנגד לחלופת מעצר בטענה שבעבירות סחר בסמים, לא ניתן להבטיח שהמשיבים יפסיקו את פעילותם משום שהסחר כיום נעשה מתוך בתים, באמצעות טלפון ובעזרת שליחים.
ב"כ המשיבה, לעומתו, הציע חלופת מעצר בצורת מעצר בית מלא בבית הוריו או לחלופין בבית אחיו של משיב מס' 1 וכן בבית הורי משיב מס' 2.
בית המשפט סבור שאין לאפשר בנסיבות העניין חלופת מעצר.
סחר בסמים מסוכנים הנה עבירה חמורה ביותר ויש בו כדי לערער את התשתית של כל חברה בריאה.
כבר נאמר לא פעם בפסיקה שהעובדה שפעילות הסחר בסם ניתנת לבצוע גם מביתו של אדם, יש בה כדי לשלול את יכולתה של חלופת מעצר להבטיח את עילת המעצר (בש"פ 5322/97 אחמד עבדאללה נ' מדינת ישראל):

"אפיו של הסיכון לשלום הציבור הכרוך בשחרורו ממעצר של מי שנמנה על שרשרת ההפצה של סם מסוכן - אינו מותיר מקום להימורים; ובמקום שאין בטחון מוחלט כי סיכון כאמור לא יתממש - שלום הציבור גובר על פני כל נסיבה אחרת".
(בש"פ 4838/95 - מדינת ישראל נ' עלי בן סאלם זנון .תק-על 95(3), 92 )

ולעניין חלופת המעצר בעבירת סמים:
"כאשר מדובר בעבירות של סחר בסמים, הפצתם ואספקתם - אין ב"תחליף מעצר" כדי לענות על דרישת הענין הציבורי התובע החזקה במעצר; ואין לנקוט בתחליף כזה כלפי אלה המואשמים בעבירות אלו, אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן".
(בש"פ 1193/95 - פלוני נ' מדינת ישראל .תק-על 95(1), 1628)

אין ספק, שבעבירת סחר בסם מסוכן, נדירים המקרים בהם ניתן לנקוט בדרך של חלופת מעצר.
במקרה דנן, לא מצא בית המשפט כל נסיבות מיוחדות יוצאות דופן שיש בהן להצדיק חלופת מעצר.

הנני מורה, אפוא, על הארכת מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם.
ניתנה היום כ"ג באדר, תשס"ב (7 במרץ 2002) במעמד ב"כ הצדדים והמשיבים .

ראובן שמיע
, שופט









בש בית משפט שלום 2125/02 מדינת ישראל ענף תביעות נ' סוהיל נדאל (בן סלאח) דוויק, נדאל (בן סלאח) דוויק (פורסם ב-ֽ 07/03/2002)