פסקי דין על קליקה אהובה | פסקי דין על קליקה אריה | פסקי דין על אופיר טורס

9419/04 תק     23/11/2004




תק 9419/04 קליקה אהובה, קליקה אריה נ' אופיר טורס




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות ת"א
תק 009419/04

בפני
:
כב' השופטת מיכל ברק-נבו
תאריך:
23/11/2004






1 . קליקה אהובה

2 . קליקה אריה
בעניין:


התובעים








נ
ג
ד




אופיר טורס



הנתבעת










פסק דין
התובעים בתיק זה הזמינו בחודש יולי 2003 חבילה של טיול מאורגן לסקנדינביה. בקשתם היתה לטיול במסגרת קבוצה של דוברי רוסית.
הטיול נועד לכלול יעדים מסויימים, והוא כונה "בעקבות מלכי דנמרק", והיה אמור להתחיל מקופנהגן ולהסתיים בשטוקהולם. התובעים שילמו בגין החבילה 11,300 ₪. לטענת התובעים, כאשר הגיעו ליעד הטיול, הסתבר להם לתדהמתם כי הטיול מתחיל בשטוקהולם ומסתיים בדנמרק, כי הטיול נקרא "מהפיורדים באהבה" ואין מדובר בטיול שהובטח להם, וכי אוחדו שתי קבוצות טיול, האחת דוברת עברית והאחת דוברת רוסית, שתיהן – באותו אוטובוס עם שני מדריכים ומיקרופון אחד. לטענת התובעים, האיחוד של שתי קבוצות יצר תקלות רבות, בהן העובדה שההדרכה התקיימה בכפילות, כל פעם בשפה אחרת, חלק מהאנשים בקבוצה נאלצו לשמוע הסברים בשפה שאינה מובנת להם, מסלולי הטיול של שתי הקבוצות אוחדו ולפיכך, נוצרה תכנית עמוסה יותר מכפי שתוכנן, ונוצרו ויכוחים ועצבים מיותרים. עוד טוענים התובעים, כי בטיול זה התכוונו "לחזור לשורשים" ולשפר את שליטתם בשפה הרוסית, מאחר שהם חיים בישראל מזה 30 שנה ולפיכך שפת אמם כבר אינה שגורה בפיהם כפי שהיתה.

לטענת הנתבעת, קבוצתם של התובעים אכן טיילה באוטובוס אחד עם קבוצה דוברת עברית, אך בכך לא היה כדי לפגום בכהוא זה בטיול של התובעים. העובדה שהיו אתם דוברי עברית לא הפריעה כלל, והנתבעת שואלת "האם דוברי עברית רהוטה (צברים ולא עולים חדשים) אינם "ראויים" להכלל על קבוצת המטיילים בה נכללה התובעת? האם אופיר טורס
התחייבה בפני
התובעת כי לא יהיו בקבוצתה דוברי עברית?" (סעיף 11 לכתב ההגנה). עוד טוענת הנתבעת, כי לא בוזבז כל זמן על תרגום כפול, שכן מטבע הדברים לא כל זמן הנסיעה באוטובוס המשותף מנוצל עד תומו ע"י המדריך, וכך – כל מדריך דיבר בזמן אחר (סעיף 9.2 לכתב ההגנה). בנוסף, כל האתרים שהובטחו בטיול אכן נכללו בו, ואף יותר מכך, שכן צורפו גם אתרים שהובטחו לקבוצה השניה (סעיף 10 לכתב ההגנה).
יצויין, כי בשום מקום לא מסבירה הנתבעת מדוע אוחדו שתי קבוצות טיול, וכל טענותיה מופנות לכך שלא היה בכך כדי לפגום בטיול (סעיף 10 לכתב ההגנה), או לכך שלא הובטח לתובעים שלא יאחדו שתי קבוצות (סעיף 9.1 לכתב ההגנה וכן סעיף 11). עוד מציינת הנתבעת כי לא היתה מוטלת עליה החובה לדווח לתובעת כי בטיול תהיה גם קבוצה של דוברי עברית לאור העובדה כי הדבר לא פגם בהתחייבות מהתחייבויותיה של הנתבעת כלפי התובעים (סעיף 11 לכתב ההגנה).
הנתבעת טוענת, כי הפיצוי המבוקש ע"י התובעים הינו מוגזם, אין לו כל אחיזה במציאות ולא נגרם להם כל נזק. יתר על כן, מאחר שהתובעת לא הופיעה לדיון אלא רק התובע הופיע בשם שניהם, לא יכול בית המשפט להעניק לתובעת פיצוי בגין עוגמת הנפש מבלי לשמוע את דבריה.

שני הצדדים הפנו את בית המשפט לפסקי דין שניתנו ע"י עמיתי בבית המשפט לתביעות קטנות בנושא טיול זה ממש. מדובר בפסקי דין של כב' השופט הראל (שפסק לזוג התובעים שבפני
ו פיצוי בסך 2,500 ₪), של כב' השופט אטיאס, (שפסק לכל אחד מהתובעים פיצוי בסך 500 ₪), ושל כב' השופט חג' יחיא (אשר הדיון בפני
ו הסתיים בפשרה בסך 1,000 ₪).

לאחר ששמעתי את הצדדים שבפני
ועיינתי בחומר שבפני
, לרבות פסקי הדין של עמיתי, אני קובעת כך:
צירופה של קבוצה, שביקשה שההדרכה עבורה תתבצע בשפה מסויימת, לקבוצה אחרת, שההדרכה עבורה מתבצעת בשפה אחרת – עשויה לפגום בהנאה של כל אחד מהמשתתפים בטיול. בעיקר כך הדבר, כאשר אדם שנרשם לטיול מבקש במפורש להכלל בקבוצה שהתו המאפיין אותה הוא שפת דיבור משותפת. בענין זה, אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי לא נגרם כל נזק בהדרכה הכפולה, שכן היא בעצמה טוענת כי "אבוי לנו" אם ההדרכה במהלך הנסיעה באוטובוס היתה שוטפת. כוונתה בדברים אלה, מן הסתם, היא לכך שאיש אינו רוצה לשמוע דיבור בלתי פוסק במהלך כל הנסיעה, ולכל אחד צורך במעט שלווה. אין ספק כי שלווה כזו היתה לכל אחד ממשתתפי הטיול בכמות קטנה בהרבה בשל כפל ההדרכה.
מאחר שהתובעים ביקשו במפורש להכלל בקבוצה של דוברי רוסית, הרי שהיה על הנתבעת להודיעם מראש כי בקשתם זו לא תמולא באופן שתוכנן, ואף אם היתה סבורה שאין בכך פגם, הרי שאין ספק שיש בכך משום שינוי בנקודה מהותית יחסית לתכנון הראשוני, ועל כך היה עליה לדווח לנרשמים.
לא התרשמתי כי מעבר לענין יחוד השפה, נגרם נזק של ממש לטיול של התובעים, או כי נגרמה אי נוחות בשל מסלול הטיול שכלל אתרים נוספים על המתוכנן.
לא הובאו הוכחות לטענת התובעים על מתיחויות או ויכוחים שנגרמו כתוצאה משילוב שתי הקבוצות. יצויין, כי חלק ניכר מטענות התובעים בכתב התביעה, מיוחסות ל"חברי קבוצה רבים". למשל, הטענה כי "חברי קבוצה רבים לא הבינו חלק גדול מההסברים". טענה זו בעליל אינה מתיחסת לתובעים עצמם, שכפי שהסבירו – מדברים עברית אף טוב יותר מאשר רוסית. מובן, שבית המשפט איננו מתיחס לטענות המשקפות טרוניות של משתתפים אחרים בטיול שאינם התובעים עצמם.
אינני מקבלת את טענת התובעים כי נבצר מהם, באשמת הנתבעת, לשפר את רמת השפה הרוסית השגורה בפיהם. טענה זו, כי הנתבעת גזלה מהם הזדמנות "לשפשף" את הרוסית שבפיהם, איננה במקומה, שכן אף אם זו היתה כוונת התובעים, הרי שלא הייתי מצפה מהנתבעת לנחש, כי מאחורי הבקשה של התובעים להכלל בקבוצה של דוברי רוסית, מסתתרת מטרה שכזו. בקשה להדרכה בשפה מסויימת נובעת בד"כ מכך שאותה שפה דווקא נהירה יותר למבקש הבקשה ושמיעת הסברים באותה שפה היא תנאי להבנה טובה יותר. לפיכך, בניגוד לפסקי הדין של עמיתי שייחסו חשיבות רבה לענין השפה בשל העובדה שהעברית לא שגורה בפי התובעים באותם מקרים, ולכן לא יכלו להנות מחלק גדול מההסברים, הרי שבמקרה דנן, אני מייחסת חשיבות פחותה לענין זה.
מוטב היה לה לנתבעת שלא לכלול בכתב הגנתה טענות כגון "האם דוברי עברית רהוטה (צברים ולא עולים חדשים) אינם "ראויים" להכלל על קבוצת המטיילים בה נכללה התובעת?". טענה זו היא מקוממת, וברור מאליו שבקשת מאן דהוא להכלל בקבוצה המקבלת הדרכה בשפה מסויימת והמתנהלת בשפה מסויימת, איננה נובעת מכך שדוברי שפה אחרת אינם "ראויים".
טענה נוספת אשר מוטב היה אלמלא נטענה, היא זו לפיה אופיר טורס
לא התחייבה בפני
התובעת כי לא יהיו בקבוצתה דוברי עברית. יש דברים רבים שאופיר טורס
לא התחייבה שלא יהיו, ובכל זאת, אילו היו נכללים בתכנית, היה בכך משום הפתעה, או אף סטייה מהמובטח.

לאור כל האמור, אני מגיעה לכלל מסקנה כי העובדה שאופיר טורס
איחדה את קבוצת התובעים, אשר ביקשו לקבל הדרכה ברוסית ולהכלל בקבוצה של דוברי רוסית, עם קבוצה של דוברי עברית, היה בה כדי לפגום בהנאת התובעים מהטיול, והיה בה משום סטייה מהמובטח בנקודה מהותית. עם זאת, אינני סבורה כי פגם זה קלקל לתובעים את הנאתם מכל הטיול כולו, עד כדי הצדקת הפיצוי שהתובעים מבקשים (השבה של מלוא עלות הנופש).
לאחר שעיינתי גם בהחלטות חברי בת"ק 8749/03 ובת"ק 3302/04, אני מגיעה לכלל מסקנה שעל הנתבעת לפצות את התובעים בגין הפגימה בהנאתם בסכום של 1,400 ₪, עבור שני התובעים ביחד, כאשר סכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה (19.8.04) ועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 500 ₪,

כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מהיום.

ניתן היום י' בכסלו, תשס"ה (23 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים.


מיכל ברק-נבו
, שופטת








009419/04תק 320 הילה ק







תק בית משפט לתביעות קטנות 9419/04 קליקה אהובה, קליקה אריה נ' אופיר טורס (פורסם ב-ֽ 23/11/2004)