פסקי דין על מימוני עופר | פסקי דין על מימוני תמיר | פסקי דין על מימוני נילי | פסקי דין על מימון ימית | פסקי דין על ח.כ.ל. - החברה הכלכלית לפתוח לכיש

65161/01 א     26/10/2003




א 65161/01 מימוני עופר, מימוני תמיר, מימוני נילי, מימון ימית נ' ח.כ.ל. - החברה הכלכלית לפתוח לכיש




1


בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א 065161/01


בפני
:
כב' השופטת חנה ינון

תאריך:
26/10/2003


בעניין:
1 . מימוני עופר

2 . מימוני תמיר

3 . מימוני נילי

4 . מימון ימית

5 . מימון טירן
6 . מימוני ליאור




התובעים

ע"י ב"כ עו"ד
ד. קירשנבויים

ח. זילבר





נ ג ד





1 . ח.כ.ל. - החברה הכלכלית לפתוח לכיש

(1995) בע"מ -
על ידי ב"כ עו"ד עומרי אליעז


2 . מינהל מקרקעי ישראל
על ידי ב"כ עו"ד הילאל אגבאריה




הנתבעים


נגד

1. הסוכנות היהודית לארץ ישראל
2. זוהר-כפר שיתופי להתיישבות חקלאית
בע"מ - על ידי ב"כ עו"ד יצחק אבידני
3. ח.כ.ל. - החברה הכלכלית לפתוח לכיש

(1995) בע"מ




צדי ג'






פסק דין


1. זוהי תובענה על סך של 535,000 ₪ אשר הוגשה על ידי ששה בני משפחה לעניין טענה להחזר סכומי כסף אשר שולמו לנתבעים על חשבון הקצאת מקרקעין במסגרת פרוייקט להרחבת מושב זהר - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ.

(להלן: "מושב זהר").

רקע עובדתי

2. התובעים הינם בני משפחה, כולם תושבי מושב זהר.

3. באגודת מושב זהר נתקבלה בשנת 1996 החלטה על הרחבת המושב באופן זה שיוקצו לפרוייקט ההרחבה 100 מגרשים אשר יוגרלו בין המשתכנים אשר נמצאו מתאימים.

(להלן: "פרוייקט ההרחבה").

4. התובעים היו בין המשתכנים אשר נבחרו - וביום 26/4/98 חתמו על חוזה משתכן עם הנתבעת מס' 1, ח.כ.ל. - החברה הכלכלית לפתוח לכיש
(1995) בע"מ.
(להלן: "החוזה"; "ח.כ.ל.").

5. התובעים שילמו כל אחד מהם כ-100,000 ₪ על חשבון עבודות הפתוח - אולם פרוייקט ההרחבה כשל ולא יצא אל הפועל.

טענות הצדדים

6. התובעים טוענים כי מאחר שפרוייקט ההרחבה לא התממש והקרקע נותרה בשממונה יש להורות על בטלותו של החוזה וכן להורות כי על הנתבעים להשיב לתובעים הסכומים אשר שולמו.

7. הנתבעת מס' 1, טוענת כי לא באשמתה כשל פרוייקט ההרחבה, אלא באשמם של גורמים אחרים, כגון, ועד מושב זהר ומינהל מקרקעי ישראל, ומכל מקום, הכספים אשר שולמו אינם עוד בידיה, שכן הוצאו למטרות שונות הקשורות לפרוייקט.

8. הנתבע מס' 2, מינהל מקרקעי ישראל, גורס כי אין עליו להשיב הסכום החלקי ששלמו לו התובעים 4 ו-5 בסך של 14,568 ₪ - שכן החוזה שחתמו עליו התובעים לא בוטל - ויתכן שהפרוייקט יקרום עוד וגירים וימומש בעתיד.

כן שלח הנתבע מס' 2 הודעות לצדדים השלישיים המנויים לעיל לשיפויו - במידה שיחוייב בתשלום לתובעים.




דיון

9. מטעם התובעים, העיד מר מימוני תמיר
, בתצהירו ת/1 כי התובעים שילמו התשלומים לנתבעת כדלקמן:

א. התובע מס' 1 - סך של 105,000 ₪ נכון ליום 12.5.98.
ב. התובעים מס' 2 ו-3 - סך של 93,409 ₪ נכון ליום 28.10.99.
ג. התובעים מס' 4 ו-5 - סך של 105,000 ₪ נכון ליום 11.5.98.
ד. התובע מס' 6 - סך של 106,520 ₪ נכון ליום 22.11.98.

10. כן העיד כי התובעים מס' 4 ו-5 נדרשו לחתום על חוזה פיתוח עם הנתבע מס' 2, ולשלם לו הסך של 14,568 ₪ בחודש נובמבר 1998.

11. על מנת לעמוד בהתחייבויות אלה, נאלצו התובעים ליטול משכנתאות אשר בגינן משלמים הם, לדבריו, עד עצם יום הגשת התביעה.

12. עד למועד הגשת התביעה, כחלוף שנתיים ימים מעת חתימת החוזה, חתמו תשעה משתכנים בלבד על חוזים עם הנתבעת.

13. התובע מפנה לסעיף 3.3 לחוזה, על פיו באם בתוך שישה חדשים מיום חתימת החוזה לא יחתמו לפחות 75% מן המשתכנים אשר זכו בהגרלה חוזה עם הנתבעת ויבטיחו את מלוא התשלום בגין עבודות התשתית והפיקוח - תהא הנתבעת רשאית לבטל את החוזה.

14. כן ציין כי בפועל לא בוצעו כל עבודות תשתית בקרקע וזאת בשל העדר כדאיות כלכלית לאור מספר המשתכנים המועט - והקרקע נותרה זרועת קוצים ושוממה.

15. בשטח לא בוצעה כל עבודה מכל סוג ומין - והמגרשים נותרו בעינם כפי מצבם ערב חתימת החוזה.

16. לעדותו, התובעים הינם אנשים צעירים אשר נטלו על עצמם התחייבויות כספיות כבדות ואשר משלמים מדי חודש סכומים ניכרים לכיסוי תשלומי המשכנתאות שנלקחו לצורך מימון ההתקשרות.

17. לדידו, היה על הנתבעת ח.כ.ל. לבטל החוזה ולהשיב כספי המשתכנים, אך זו נמנעה מלעשות כן - ועוד נתברר כי היתה העלמת כספים וקופתה נותרה ריקה.

18. בחקירתו הנגדית חזר התובע על עדותו לעיל והוסיף וציין כדלהלן:

"אנחנו עד היום לא ראינו שבוצע שם שום דבר. המקום הזה פשוט שדה קוצים, זה לא יום ולא יומיים, בתור בנאדם שעוסק בזה בעבודות עפר ופיתוח ובהיקפים גדולים, לא בוצע שם שום דבר. אילו בוצע היה צריך להיגמר תוך 3 חדשים הסיפור הזה. היום זה שדה קוצים, זה כבר למעלה משלוש שנים שיום יום אני עובר שם ורואה שם איפה שזרקתי את הכסף שלי, שדה קוצים, פשוט".

(ראה: פרטיכל עמ' 2, שורות 8-13).

וכן העיד בהמשך:

"ש. יש לך מושג על עיכובים שהיו בעקבות פרשיות משפטיות, או שאין לך שום מושג?
ת. אני לא יודע. אני יודע שהיתה איזה שהיא עסקת פשרה ביניהם, שהיו אמורים להיכנס לשטח שלו, והחליטו לעשות את ההרחבה קצת יותר קטנה ולא לעלות על השטח שלו, זה מה שאני יודע. אבל כל הסיפור הזה התגלגל בכלל אחרי שנתיים ששילמנו את הכספים שלנו.
ש. אתה אומר שלא בוצעה שום פעולה שהיא במגרשים? אתה כתבת אפילו בתצהיר שלך "חצי טרקטור לא עלה על השטח"?
ת. עבודות, עבודות פיתוח, משמעות הדבר בתור קבלן עבודות תשתית, עבודות צנרת, עבודות חשמל, עבודות תקשורת. שום דבר לא בוצע. שום דבר לא בוצע שם.
ש. מה כן בוצע?
ת. מה כן בוצע? נבנה שם בית וגודלים שם עשבים, קוצים".

(ראה: פרטיכל בעמ' 8 שורות 11-23).

19. מטעם הנתבעת ח.כ.ל. העיד מר דהן פרוספר בתצהירו נ/2, המשמש כהנדסאי בניין אצלה וכמופקד אף על נושא החשבונות הכספיים - כי לדידו, אין בסעיף 3 לחוזה כדי לחייב את הנתבעת לבטל את החוזה - אף שרשאית הינה לעשות כן.

20. כן העיד כי ח.כ.ל. ביצעה חלק מעבודות הפיתוח המיועדות באזור, ביניהן, עבודות עפר ועבודות מדידה ותכנון. על כן, לדבריו, תמוהה טענת התובעים כי לא בוצעו כל עבודות תשתית באתר - והדבר מעלה חשד כי מניעי התובעים בתביעה זו נגועים בחסר תום לב.

21. עוד, ציין, כי מסיבות משפטיות, קרי, הוצאת צווי מניעה, אשר לא היו תלויות בנתבעת - התעכב ביצוע העבודות - אך המשתכנים יכולים, לסברתו, כבר עתה להתחיל בבניית הבתים במגרשים נשוא התביעה.

22. כן הדגיש כי כספי הפיתוח הופקדו בחשבון משותף לח.כ.ל. ולאגודת מושב זהר - והכספים אשר נמשכו נלקחו באישור האחרונה, שכן דרושות היו שתי חתימות לעניין אישור משיכת כספים.

23. בחקירתו הנגדית, העיד מר דהן כדלקמן:

"ש. תענה לי ספציפית לשאלה הזאת. אם היום אני וכב' ביהמ"ש וכל הנוכחים יוצאים לשטח ההרחבה אנחנו רואים שדי קוצים. תגיד לי כן או לא?
ת. עבודות העפר בוצעו.
ש. לא לא לא. תענה לי. סליחה אדוני. תעזוב את עבודות העפר. דבר עליהם עוד מעט.
ת. קוצים, כל שנה יש קוצים.
ש. רואים שדה עם קוצים?
ת. כל שנה יש קוצים. כל שנה גודלים קוצים.
ש. כל שנה גודלים קוצים. אם נבוא עכשיו נראה שדה עם
קוצים?
ת. נכון".

(ראה: פרטיכל עמ' 23, שורות 14-23 ועמ' 24 שורה 1).

ובהמשך:

"ש. אני חוזר לעניין החשבונות. אתה אומר שנפתח חשבון מיוחד לעניין הפרוייקט ולחשבון הזה הוזרמו הכספים של אותם 9 משפחות, נכון? 60221
ת. כן. הוזרמו גם כספים אחרים עם מקדמות שאנשים שילמו, שעוד אין להם עסקה.
ש. מה יתרת הכסף בחשבון הזה. אני אומר לך שהיא אפס. תפתיע אותי אם תאמר לי שהיתרה היא אחרת?
ת. 700 שקל. היתרה ה-700 ₪ האלה עוקלו במסגרת תביעה אחרת שהיתה ואנחנו רשמנו אותם לזכות המושב.
ש. תספר לכב' ביהמ"ש ולכל הנוכחים. שילמו לכם 9 משפחות ומשפחות נוספות כסף עבור מטלה ספציפית. ביצוע עבודות בשטח לצורך בניית בתים. זוגות צעירים, רובם בני דור המשך של המושב. להיכן הלך הכסף?
ת. הושקע כולו בעבודות התשתית, הפיתוח, התכנון ועבודות נוספות שהתגלו תוך כדי עבודה. נדרשנו, למשל, להזיז קו, שתמיר מכיר את הסיפור הזה, אז הזזנו קו מים. נדרשנו לעשות דברים אחרים, שכל פריט שהיה שייך ליישום של התוכנית הזאת, יצא מן המסגרת הזאת".

(ראה: פרטיכל עמ' 25, שורות 13-22 ועמ' 26 שורות 1-6).

ובהמשך:

"ש. בבקשה אדוני, 100 אחוז, זה החוזה, זה התנאי המתלה, סעיף 3 - תאשר שאתה מכיר את הסעיף הזה, אם לא תגיד שלא?
ת. זה מוכר לי, אבל אנחנו לא פעלנו ב, אם היינו מחכים ש-75% יבואו מראש באף הרחבה לא היינו מתקדמים".

ובהמשך:

"ש. כלומר, יש פה מצב שאני לא מבין אותו והוא אבסורד. נניח
שבאמת תוך 6 חודשים, כמו שקרה במקרה שלנו, לא נרשמו 75 אנשים. אתם, יש לכם זכות לבטל את החוזה. כשמבטלים את החוזה צריך להשאיר למשתכנים את מה שהם שילמו. בינתיים רוקנתם את כל הכסף, איך תשיבו להם את כספם אדוני, ממה?"
ת. הכסף הושקע בפרוייקט, רוקנתם, זה נשמע כאילו מישהו לקח את זה לכיסו, וזה לא נכון. כסף הושקע בפרוייקט. היתה בנקודת הזמן הזאת, היתה כנראה החלטה של המנכ"ל הקודם שאפשר להתקדם עם הפרוייקט ועם הזמן יגיעו תושבים אחרים. כמו שקרה בכל מקום. אני לא חושב שזו ראיה פסולה, כשמישהו אופטימי בתחום הזה.
ש. כלומר, אבל פה אתה אמרת לעצמך שזה מקרה חריג. תסכים איתי שפשוט לא הייתם זהירים מספיק?
ת. אמרתי שכמות המשתתפים בעת פרסום המכרז של המנהל זה מקרה שהוא חריג כי בד"כ יש משתתפים. פה הגיע משתתף אחד, ואנחנו, לפנים משורת הדין, הודענו לו, תשמע אתה יחיד, קח חזרה את השיק שלך, ותעשה שיקול דעת מחדש, לאור המצב הזה.
ש. פה יש 9 אדוני, שהיום מה שאתה אומר, שהמקור היחיד שהם יוכלו לקבל את הכסף בחזרה, זה מאותם קוצים שצומחים שם על אותו שדה?
ת. זה לא אמרתי דבר כזה".

(ראה: פרטיכל, עמ' 29, שורות 5-8, שורות 15-22; עמ' 30 שורות 1-12).

ובהמשך:

"ש. כשעושים פיתוח בהרחבה בגודל כזה וגובים ממשתכנים אנשים, הכסף מטבע הדברים מתפזר על כל הפרוייקט, הוא לא הולך למגרש ספציפי של משתכן ספציפי, נכון?
ת. כל העבודות נעשות לרוחב. לא ניתן ליצר תשתית לכל אחד בנפרד.
ש. זאת אומרת, עלול להיות מצב, או עשוי להיות מצב, שמגרש מסוים, ההוצאות הספציפיות שלו גבוהות בהרבה במגרש במקום אחר?
ת. בהחלט".

(ראה: פרטיכל עמ' 35 שורות 8-14).

24. משמע, מר דהן אינו מכחיש כי כספי התובעים נמשכו מקופת הנתבעת ואינם בנמצא עוד - אלא מנמק הוא משיכת הכספים בכך שחלק מעבודות הפתוח בוצעו, בכך שההתייחסות אצל ח.כ.ל. כחברה מפתחת היתה למספר יישובים בהרחבה בעת ובעונה אחת, כך שכספים נמשכו ללא קשר לשיוכם המקורי לפרוייקט פלוני.

25. כן עולה כי הנתבעת צייתה להוראות אגודת זהר - ובצוותא חדא עימה נמשכו כספים ל"הוצאות שוטפות", כגון לשכ"ט עורכי דין של המושב, כפי שיפורט להלן, מפי עד מושב זהר, צד ג' 2.

26. כן העידה בפני
מטעם הנתבע מס' 2, מינהל מקרקעי ישראל, גב' אפרת אלהב בתצהירה נ/3, כי בין המינהל לבין התובעים מס' 4 ו-5 לא נחתם הסכם פתוח וכי חוזי הפתוח נחתמו עם ח.כ.ל. אשר היא בלבד קיבלה על עצמה לנהל את פרוייקט הרחבת היישוב במסגרת החלטה מס' 737 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל.

27. על כן, לעמדתה, מנועים הללו מלתבוע את המינהל להחזר דמי ההפקדה - ולגבי שאר התובעים, הרי שהללו לא שילמו מעולם דמי היוון בגין הקרקע ולפיכך שלח אליהם המינהל הודעה בדבר ביטול העיסקה עימם.

28. כן העיד בפני
מטעם אגודת זהר, צד ג' 2, העד מר ז'אוי משה בתצהירו ג' 1, אשר כיהן כיו"ר ועד המושב, כי הפרוייקט נכשל משום הנחיות והוראות שונות של מינהל מקרקעי ישראל, שגרמו לייקור מחירים; בשל עיכוב שנבע עקב הוצאת צווי מניעה מטעם חבר המושב מר יהודה סבן; עקב הפרעתו של זה מליתן אפשרות לעובדי קק"ל לבצע עבודה - וכן עקב הצורך לפנות לבוררות אצל המשקם שמונה לחובות האגודה, הוא עו"ד נמרוד אשכול.

29. עוד, לעמדתו, על אף הקשיים אשר נערמו, אין מניעה מצד המועצה האזורית והוועדה המקומית לקבל היתרי בנייה ולהתחיל בבנייה - כפי שעשה אחד מן המשתכנים.

30. בחקירתו הנגדית, ציין מר ז'אוי כי כספי המשתכנים שימשו, בין השאר, לתשלומי המושב עבור שרותים משפטיים לעו"ד אבידני יצחק, המטפל בענייניו המשפטיים של המושב, לרבות ההרחבה, סך של 150,000 ₪; לגורם מפקח על סלילת כביש בישוב זהר הוותיק כ-30,000 ₪; לגינון בתחום פרוייקט ההרחבה ובכניסה למושב - סכום בו לא נקב - וכן סכומים נוספים שוטפים אותם לא זכר.

(ראה: פרטיכל עמ' 51-54).

31. באותה עת, ניגבו, לדבריו, כ-700,000 ₪ אשר נאספו לקופת הפרוייקט, אולם לאחר שראה במו עיניו כי סכום זה נעלם הבין כי המדובר בכשלון ועל כן "קיפל את הזנב וברח", כתיאורו, והשאיר את המשתכנים, בהם אחותו ובני דודיו, ב"בוץ".

32. כן אישר כי מלכתחילה כספים אשר הופקדו על ידי התובעים נכנסו לחשבון נאמנות לגבי מושב זהר - ולא הוכנסו לחשבון של פרוייקט הרחבה של יישוב אחר.

33. להצעתו, בחקירה הנגדית, ראוי הוא כי ימסרו ל"נפגעי הפיתוח" את המגרשים המפותחים אשר כבר קיימים במלאי היישוב הוותיק - ויעזרו להם בתשלום לבניית בתים.

34. לאחר עיון ושקילה של מכלול ראיות הצדדים, תצהיריהם ודבריהם בחקירותיהם הנגדיות, הגעתי לכלל דעה ומסקנה כי יש להעדיף עמדת התובעים בפרשיה אשר נגלתה בפני
נו - ולקבל התובענה - מן הטעמים אשר יפורטו להלן.

35. קובע החוזה אשר נכרת בין התובעים לח.כ.ל. בסעיף 3.1 (א) כדלקמן:

"תנאים מתלים

3.1 קיום התחייבויותיה של החברה בהתאם לחוזה זה מותנה בקיום התנאים המוקדמים המצטברים הבאים:

"(א) לפחות 75% (שבעים וחמישה אחוז) מהמשתכנים שזכו בהגרלת מגרש בתחום הפרוייקט חתמו על חוזה כדוגמת חוזה זה והבטיחו את תשלום מלוא התמורה בגין עבודות התשתית ושירותיה של החברה, להנחת דעתה של החברה".

כן קובעים סעיפים 3.2 ו-3.3 לחוזה כדלקמן:

"3.2 רק בהתקיים התנאים המתלים שפורטו לעיל, כולם ללא יוצא מן הכלל ובמלואם, תהיה חייבת החברה בביצוע התחייבויותיה בהתאם לחוזה זה.

3.3 אם לא יתקיים תנאי כלשהו מבין התנאים שפורטו לעיל תוך 6 (ששה) חודשים ממועד חתימתו של חוזה זה, תהיה החברה רשאית לבטל את החוזה, מבלי שהדבר יחשב כהפרתו על ידי החברה".

(ראה: נספח א' לכתב התביעה).

36. סעיף 3.1 (א) לחוזה בא להציב "תנאי מתלה", בין תנאים מתלים נוספים, לקיום התחייבויות הנתבעת על מנת שלא תימצא חייבת בהקמת הפרוייקט בכל תנאי ובכל מצב שהוא, שעה שבאופן ריאלי לא תקרום עור וגידים האפשרות למימושו.

37. לשון אחר, ביד הנתבעת לא היו חוזים חתומים מטעמם של 75% מן המשתכנים הפוטנציאליים שזכו בהגרלת מגרש בתחום הפרוייקט אשר הבטיחו תשלום מלוא התמורה בגין עבודות התשתית ושרותי הנתבעת - ועל כן לא התקיים תנאי מתלה זה, לבלי ספק.

כן לא נתקיים התנאי המתלה האמור בסעיף 3.3 בו נזכר פרק זמן של 6 חודשים לביטול החוזה באם תנאי מן התנאים של החוזה לא יקויים.

אין ספק כי האיזכור בדבר יכולת הנתבעת לבטל החוזה - אין בו בלעדיות - שכן מכלל ההגנה שנפרשה על הנתבעת יש להסיק כי הגנה זו נפרשה גם על המשתכנים, הנושאים בהפקדת כספי הפרוייקט מכיסם.

38. לעניין זה נקבע בסעיף 29 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, כדלקמן:

"29. בטלות החוזה או ההתנאה

היה חוזה מותנה בתנאי והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה - מתבטל החוזה, ואם תנאי מפסיק - מתבטלת ההתנאה."

(להלן: "החוק").

כן ראה סעיף 21 לחוק שעניינו השבה, כדלקמן:

"21. השבה לאחר ביטול

משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל."

כן ראה לענין זה ע"א 1581/98 חברת נתיבי אילון בע"מ נ' בשורה ייזום , פ"ד נד(4), 209 ,עמ' 217, כדלקמן:

"...לפיכך, ניתן לראות אותה כתנאי מתלה מכוח החזקה שבסעיף 27(ב) לחוק החוזים לפיו, "חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי או רשיון על פי חיקוק, חזקה שקבלת ההסכמה או הרישיון היא תנאי מתלה... כפי שאמרתי למעלה, יש לראות את המערערת כמי שהתחייבה לקבל את אישור השר ולפיכך אין נפקות לחזקה שבסעיף 27(ב) (ראו, שלו, 338). אולם, בהנחה שאישור השר הוא תנאי מתלה בחוזה, יש מקום לקבוע - כפי שקבע בית המשפט המחוזי - כי חלף הזמן הסביר להתקיימותו של התנאי, ולפיכך דין החוזה להתבטל, בהתאם לסעיף 29 לחוק החוזים. כידוע, נלמד, הזמן הסביר מתוכן החוזה, מתוך כוונת הצדדים המשתמעת מתנאיו, וכן מתוך הנסיבות והתנהגות הצדדים אחרי שנכרת...".

(ההדגשות אינן במקור - ח.י.).

כן ראה ע"א 187/87 עובדיה בן יחזקאל לוי נ' הרב יהושע דויטש, פ"ד מג (3), 309 ,עמ' 316, כדלקמן:

"על מנת שהסכם יהיה תלוי בתנאי מתלה, על הצדדים לכלול בו תניה מפורשת התולה את עצם ההתקשרות בהשגת ההיתר. חוזה, אשר כלול בו תנאי מתלה, הוא התקשרות אשר בה תלויות ההתחייבויות ההדדיות בקיומו של התנאי. אולם, אף אם קובעים תנאי מתלה בחוזה, נוצר הקשר החוזי מיד עם כריתת החוזה וזה מוסיף להתקיים עד למועד בו צריך התנאי להתממש; אם התנאי איננו מתממש - מתבטל החוזה למפרע בשל עצם אי-קיומו של התנאי (סעיף 29 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973;".

(ההדגשות אינן במקור - ח.י.).

עוד ראה ע"א 5559/91 ק.צ. מפעלי גז ואנרגיה נ' מקסימה המרכז, פ"ד מז (2), 642 ,עמ' 644-645, כדלקמן:

"חוזה על תנאי הוא חוזה שלם, בעל תוקף מלא, אלא שביצועו מותנה בתנאי. כל עוד שלא התברר כי מסיבות שאינן תלויות בצדדים להסכם לא ניתן לקיים את התנאי, אין הם משתחררים מהתחייבויותיהם על-פיו, וכל צד אף זכאי לסעדים למניעת הפרתו (סעיף 27(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים)... עם זאת, כל עוד לא התקיים התנאי החוזה לא ניתן לאכיפה. ברם, צד המכשיל קיומו של התנאי מנוע מכוח סעיף 28(ב) לחוק החוזים מלטעון כי לא התקיים התנאי, ובמקרה זה יראו את התנאי כאילו התקיים. מניעות סטטוטורית זו היא פן של חובת תום-הלב ביחסים החוזיים, הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים ..."

(ההדגשות אינן במקור - ח.י.).

כן ראה ספרה של פרופ' גבריאלה שלו, "דיני חוזים", מהדורה שניה בעמ' 345, כדלקמן:

"כאשר התנאי המתלה מתקיים, הופך החוזה המותנה לחוזה מוחלט. כאשר התנאי המתלה אינו מתקיים, מתבטל החוזה המותנה. קבעו הצדדים מועד לקיום התנאי, והתנאי לא קוים עד מועד זה, מתבטל החוזה באותו מועד. לא קבעו הצדדים מועד כאמור, יתבטל החוזה אם בתוך פרק זמן סביר לאחר כריתת החוזה לא התקיים התנאי המתלה. בהעדר הוראה שונה של הצדדים בחוזה, התבטלות החוזה על-תנאי מתלה מחמת אי קיום תנאי מתלה היא למפרע: החוזה כאילו לא היה, והצדדים זכאים לחזור איש איש למצבו הקודם. עם התבטלות חוזה על תנאי מתלה, מחמת אי התקיימות התנאי, קמה הזכות להשבה: סעיף 31 רישא, לחוק, מחיל את הוראת ההשבה ההדדית שבסעיף 21 גם על בטלות חוזה לפי פרק ג לחוק. משלא קוים התנאי המתלה והחוזה התבטל, כל אחד מן הצדדים זכאי להשבת מה שנתן למשנהו על-פי החוזה."

(ההדגשות אינן במקור - ח.י.).

39. שומה היה על ח.כ.ל., איפוא, להשיב למשתכנים את הכספים אשר שולמו לה, בהעדר אפשרות כלכלית להוציא אל הפועל את ההרחבה.
לעניין זה, על בית המשפט להתחקות אחר כוונתם המסחרית - כלכלית של בעלי הדין ולברר אומד דעתם בעת התקשרותם בחוזה.

40. נראה הוא, על פי נסיבות העניין, כי הצדדים ראו התכלית הכלכלית בהתקשרם בחוזה בהוצאתה לפועל של תכנית ההרחבה. ברם, משתכנית זו נדונה לכשלון גמור, שכן מתוך 100 משתכנים פוטנציאליים נרשמו אך ורק תשעה בלבד, ברי הוא כי הצדדים צפו הדדית החזר הכספים ששולמו לח.כ.ל. - כשם שהוחזרו, על פי העדויות, למתקשר בודד פלוני בפרוייקט אחר - ודעתם לא כוונה לכך מכל וכל כי הכספים יימשכו וישולמו עבור הפרוייקטים אחרים להוצאות שונות שאינן קשורות במישרין לתובעים.

לעניין זה נקבע בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מ"ט(2), 265, בעמ' 310, שם נאמר כדלקמן:

"המסר הנורמטיבי העולה מתוך סעיף 25(א) לחוק החוזים הוא כפול:
ראשית, אמת המידה המרכזית לפרשנות חוזה הוא אומד דעתם של הצדדים לחוזה. אלה הם המטרות, התכליות, היעדים, והאינטרסים (הסובייקטיביים, אשר מצאו ביטוי חיצוני אשר הצדדים ביקשו (במשותף) להגשים באמצעות החוזה. אומד דעת זה יכול שישתמע מתוך החוזה, ויכול שישתמע מתוך הנסיבות. שנית, אם לאחר בחינת לשון החוזה והנסיבות החיצוניות עדיין קיימת התנגשות בין אומד הדעת של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, לבין אומד הדעת של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות, יד אומד הדעת של הצדדים המשתמע מתוך הנסיבות על העליונה."

עוד ראה שם, בעמ' 313, כדלקמן:

"כאשר החוזה הוא בעל מטרה כלכלית, או מסחרית, נקבעת התכלית האובייקטיבית על פי "ההגיון הכלכלי" או "ההגיון המסחרי". התכלית האובייקטיבית נקבעת על פי שיקולים של סבירות... בגיבוש התכלית האובייקטיבית יש להתחשב ביעילות עסקית, וכיוצא בהם שיקולים "כפי שצדדים הוגנים, המגינים על האינטרסים הטיפוסיים, מעצבים אותה... תכליתו (הסופית) של החוזה מתגבשת על בסיס התכליות הסובייקטיביות ("אומד דעת הצדדים") והתכליות האובייקטיביות של החוזה. עם זאת, בהתנגשות ביניהם, יד התכלית הסובייקטיבית ("אומד דעת הצדדים") על העליונה. זהו, כפי שראינו, המסר המרכזי העולה מתוך הוראת סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי). זאת ועוד: בגדרי התכלית הסובייקטיבית נתונה עדיפות נורמטיבית לאומד הדעת העולה מלשונו הרגילה והטבעית של החוזה, על פני אומד הדעת העולה מלשונו החריגה או מהנסיבות החיצוניות. "החזקה הינה, כי תכלית החוזה תוגשם, אם תינתן ללשון החוזה המשמעות הרגילה, הנודעת לו בלשון בה נקטו הצדדים."

כן ראה ע"א 3978/99 אוליצקי כריה (1990) בע"מ נ' מנורה איזו , פ"ד נה(2), 565 ,עמ' 573, כדלקמן:

"אומד דעת הצדדים, הוא "המטרות, היעדים, האינטרסים, והתוכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים" ... ההתחקות אחר דעתם של הצדדים נעשית תוך התחשבות במבנה החוזה, תוכנו, הקשר בין הוראותיו ובעיקר הגיון העיסקה ותכליתה, מנקודת ראותם הסובייקטיבית של הצדדים... חוזה מסחרי יש לפרש בדרך שתתאים לתכלית המסחרית של העיסקה. יש ליישם שכל ישר של אנשי עסק סבירים והוגנים, ובדרך זאת יש להפוך בחוזה על-מנת להתחקות אחר כוונות הצדדים. חוזה הינו מכשיר בידיהם של אנשי עסקים, ועל דרך זו יש לפרשו ולהפיח בו חיים."

(ההדגשות אינן במקור - ח.י.).

עוד ראה רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עזבון המנוחה נ' מרכז משען , פ"ד נב (4), 145 ,עמ' 158, כדלקמן:

"התכלית הסובייקטיבית היא התכלית הריאלית המשותפת שהיתה בפועל לצדדים לחוזה. לעומתה, התכלית האובייקטיבית הינה התכלית ההיפותטית שהיתה לצדדים, אילו פעלו כאנשים סבירים והוגנים. על כן יש להתחשב בקביעת התכלית האובייקטיבית בסוג העסקה נשוא החוזה ובמהותה... כן יש להתחשב במטרות הטיפוסיות של צדדים לחוזה בתחום זה. יש להביא בחשבון אינטרסים המקובלים על צדדים הוגנים ליחס החוזי.

בחוזה מסחרי תהא זו אותה תכלית מסחרית המגשימה את ההגיון הכלכלי-מסחרי המונח ביסוד החוזה, תוך התחשבות במה שאנשי עסקים הוגנים היו עושים בנסיבות העניין... בקביעתה של תכלית זו משמש "שכל ישר של אנשים סבירים והגונים"... התכלית האובייקטיבית מושפעת אף מעקרון תום הלב. עקרון זה מעצב את נורמות ההתנהגות של צדדים הוגנים וסבירים ..."

(ההדגשות אינן במקור - ח.י.).

41. באם לא תמצי לומר כן, נמצא כי ח.כ.ל. מעוניינת היתה ליטול כספי המשתכנים - ויהי מה בלא קשר למתרחש במקרקעין בפועל, דבר העלול לגבול בתרמית או במעשה הונאה.

42. ועוד, מכלל העדויות אשר נשמעו, עולה כי אפילו תחפוץ היום ח.כ.ל. ליתן לאלתר את כספי המשתכנים בידם בתוך הודאה כי לא רשאית היתה להשתמש בהם לשם הוצאות "רוחביות" לפרוייקטים אחרים - מצויה קופתה באפס כספים, וסוגיית גביית הכספים תהא בבחינת מטלה כבדה ואולי בלתי אפשרית - תוצאה עגומה של מעשי הנתבעת.

43. תקוותם של עדי ח.כ.ל., עד מינהל מקרקעי ישראל ועד מושב זהר כי בעתיד תתאפשר הקלה לתובעים ויוכלו באופן כלשהו לבצע את ההרחבה במתכונת דומה - חורגת מכלל החוזה דעסקינן ומהווה תקווה היפוטתית בלבד לעתיד ללא עיתוי מוגדר כלשהו.

44. לאור אלה, יש להורות על ביטול החוזה ועל השבת כספי המשתכנים ששולמו במסגרת פרוייקט ההרחבה.

45. לפיכך, תשלם הנתבעת מס' 1, ח.כ.ל., לתובעים הסכומים כדלקמן:

א. התובע מס' 1 - סך של 105,000 ₪ נכון ליום 12.5.98.
ב. התובעים מס' 2 ו-3 - סך של 93,409 ₪ נכון ליום 28.10.99.
ג. התובעים מס' 4 ו-5 - סך של 105,000 ₪ נכון ליום 11.5.98.
ד. התובע מס' 6 - סך של 106,520 ₪ נכון ליום 22.11.98.

סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

46. בנוסף, תשלם ח.כ.ל. לתובעים סכום כולל של הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ בסך של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

47. הנתבע מס' 2, מינהל מקרקעי ישראל, ישלם לתובעים מס' 4-5 הסך של 14,568 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

48. הנתבע מס' 2, שולח ההודעות לצדי ג', ישופה על ידי צד ג' 2, זהר - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, על הסכום לעיל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן והודע היום: 26/10/03

במעמד:
1. ב"כ התובעים - עו"ד _____________
2. ב"כ הנתבעת מס' 1 - ח.כ.ל. - עו"ד _____________
3. ב"כ הנתבע מס' 2 - מינהל מקרקעי ישראל - עו"ד _____________
4. ב"כ צד ג' 2 - מושב זהר - עו"ד _____________


חנה ינון
, שופטת









א בית משפט שלום 65161/01 מימוני עופר, מימוני תמיר, מימוני נילי, מימון ימית נ' ח.כ.ל. - החברה הכלכלית לפתוח לכיש (פורסם ב-ֽ 26/10/2003)