פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על הסוכנות היהודית לארץ ישראל | פסקי דין על חיים רובינסון | פסקי דין על זאב מנגל ואח'' הסוכנות היהודית לארץ ישראל ואח' |

4816/07 רעא     06/07/2009




רעא 4816/07 מדינת ישראל, הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' חיים רובינסון, זאב מנגל ואח'' הסוכנות היהודית לארץ ישראל ואח'




פסק-דין בתיק רע"א 4816/07
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }



בבית המשפט העליון


רע"א 4816/07

רע"א 4836/07


בפני
:

כבוד השופט א' גרוניס


כבוד השופטת מ' נאור


כבוד השופט ח' מלצר


המבקשת ברע"א 4816/07:
מדינת ישראל



המבקשת ברע"א 4836/07:
הסוכנות היהודית לארץ ישראל



נ


ג


ד



המשיבים ברע"א 4816/07:

1. חיים רובינסון



2. זאב מנגל ואח'



3. הסוכנות היהודית לארץ ישראל



המשיבים ברע"א 4836/07:

1. חיים רובינסון



2. זאב מנגל ואח'



3. מדינת ישראל
– משרד האוצר


בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בתיק ע"א 2925/06 וע"א 2933/06 מיום 22.4.2007 שניתן על ידי כבוד השופטת ה' גרסטל – סג"נ


תאריך הישיבה:
ד' בניסן התשס"ט

(29.3.2009)


בשם המבקשת ברע"א 4816/07 והמשיבה 3 ברע"א 4836/07:
עו"ד יעל מימון
, עו"ד משה תדמור-ברנשטיין


בשם המבקשת ברע"א 4836/07 ובשם המשיבה 3 ברע"א 4816/07:
עו"ד מנחם גורדון
, עו"ד יפעת לוי-שלג

המשיב 1 ברע"א 4816/07:
בעצמו


בשם המשיבים 2 ברע"א 4816/07 וברע"א 4836/07:
עו"ד גד ויספלד

פסק-דין

השופטת מ' נאור

:

1.
השאלה הטעונה הכרעה בבקשת רשות ערעור זו היא אם צדק בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ה' גרסטל) עת דחה ערעור שהגישו המבקשות - המדינה והסוכנות היהודית לארץ ישראל
- על החלטת הרשם של בית המשפט המחוזי (הרשם גלדשטיין) שדחה מצידו בקשות של המבקשות לסלק על הסף תביעה כספית שהגישו נגדן המשיבים.

2.
תביעת המשיבים על סך כ-19 מליון ש"ח למועד הגשתה, בשנת 2004, עוסקת בהסכם השילומים שנחתם בשנת 1952 בין ממשלת ישראל וממשלת גרמניה ובינם לבין איגוד התביעות היהודיות. התובעים-המשיבים, 273 במספר, הם אזרחי ישראל ותושביה הנמנים (לפי האמור בתביעה) על קבוצת ילדים ניצולי שואה המכונה "ילדי טהרן" שהגיעו לארץ במהלך מלחמת העולם השניה. התובעים קובלים על כך שהסכם השילומים על נספחיו השונים חסם את דרכם של אזרחים ישראליים נרדפים וקורבנות הנאצים לתבוע פיצויי במישרין מגרמניה. התובעים טוענים כי "בכך למעשה נטלה על עצמה ממשלת ישראל את הזכות והחובה לפצות את נרדפי הנאצים שהפכו לאזרחים בגין שלילת חירותם ובגין נזק לבריאותם ולאברי גופם בימי משטר האימים הנאצי. ממשלת ישראל חדלה מלעשות כן". התובעים טענו עוד כי בסכום שהועבר לממשלת ישראל היתה גלומה גם התחייבות כספית לתשלום פיצויים אישיים לניצולי השואה ביחס לנרדפי השואה שהגיעו למדינת ישראל
ובכל מקרה בהסכם השילומים כלולים כספים המגיעים להם ולאחרים אישית כפיצוי מהגרמנים.


התובעים טענו כי אסור היה לממשלת ישראל לוותר על זכותם של נרדפי השואה שהפכו לאזרחים להגיש תביעת פיצויים אישית מגרמניה וכי לחילופין אם עשתה כן היה עליה לפצותם בעצמה. בכל מקרה, כך הטענה, הפקירה ממשלת ישראל את התובעים וזנחה אותם תוך ויתור ללא סמכות וללא רשות על זכותם לפיצויים אישיים. הממשלה גם לא פנתה מעולם למי מהתובעים ולא הציעה להם תשלום. גם במסגרת חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 הוערמו קשיים על דרכם של התובעים. אשר לסוכנות היהודית טענו התובעים כי היא חלק מאיגוד התביעות היהודיות וכי היא קיבלה לידיה כספים רבים מכספי השילומים.

3.
עוד טענו התובעים כי על פי חוק נכי רדיפות הנאצים שחוקק בישראל ניתנו פיצויים רק לנכים, מי שאינו נכה - לא קיבל כל פיצוי למרות שהיה זכאי לכך.

4.
התובעים טוענים להפרת חובת נאמנות, רשלנות, והפרת התחייבות בכל הקשור להסכם השילומים. לטענתם יש להם עילות מדיני החוזים, דיני עשיית עושר ולא במשפט ודיני הנזיקין.

5.
לתביעה, שהוגשה כאמור בשנת 2004 קדמה תביעה שהתבקש אישור להגישה כתובענה ייצוגית, אך לאחר הליכים שונים שאין צורך לעמוד על פרטיהם נדחתה בקשת האישור.

6.
התובעים-המשיבים מקדימים בכתב תביעתם תשובה לטענת התיישנות צפויה. הם מסבירים כי מסמכים הקשורים לתביעתם לא היו ברי השגה לחלוטין לאורך שנים וחלקם סווגו "כסודי" בארכיון משרד החוץ. רק בארבע השנים שקדמו להגשת התביעה הצליחו התובעים, לדבריהם, להשיג מסמכים ו/או ראיות שונות הקשורים לתביעה מארכיון הסוכנות היהודית וארכיון משרד החוץ וזאת רק לאחר שנחקק חוק חופש המידע, ולאחר שאחד התובעים השיג מסמכים במסגרת הליך גילוי מסמכים בתביעה שהוגשה נגד הסוכנות היהודית.

7.
המדינה והסוכנות הגישו בקשות לסילוק התביעה על הסף. המדינה העלתה כמה טענות ובהן כי התביעה אינה מגלה עילה, כי היא התיישנה, וכי הטענות המועלות בתביעה נדחו בפסקי דין שונים של בית המשפט הגבוה לצדק. מדובר, כך הטענה, בדיון היסטורי רחב, ש"סופו ידוע מראש" ואין בו כדי להביא תועלת כלשהי לתובעים. את טענותיה בעניין הבקשות למחיקה על הסף פירטה המדינה בהרחבה בכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט המחוזי ולפנינו. הסוכנות העלתה בנוסף טענה של העדר יריבות. לדברי הסוכנות ועדת התביעות ולא היא חתמה על הפרוטוקולים המהווים חלק בלתי נפרד מהסכם השילומים. לטענת הסוכנות מדובר בגופים בעלי זהות משפטית שונה.

8.
רשם בית המשפט המחוזי סרב לדחות את התביעות על הסף, וסבר כי הטענות מצריכות בירור. על החלטתו זו הוגש ערעור שהתברר בפני
סגנית הנשיא ה' גרסטל. לאחר סקירת הטענות והטענות שכנגד קבעה השופטת גרסטל:

"
דיון והכרעה
(א)
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החלטת כבוד הרשם גלדשטיין החלטתי לדחות את הערעור. החלטת הרשם מקובלת עלי מנימוקיו וארחיב אך קמעא.
(ב)
מקובלות עלי קביעותיו של כב' הרשם ששאלות העדר העילה, ההתיישנות, השיהוי, ההשתק, הויתור והמניעות, אי השפיטות, התקדים המחייב, הגילוי הנאות והעדר היריבות - הן שאלות המחייבות תשתית עובדתית בעדויות וראיות ולא ניתן להכריע בהן בשלב זה, כפי שבית המשפט התבקש. המערערות לא צרפו לבקשותיהן תצהירים אך למרות זאת לא נמנעו מלהעלות בבקשות טענות עובדתיות, טענות הנוגעות לכוונת הצדדים, להסכם השילומים ולמטרותיו, וכן טענות המתייחסות להטבת מצבם של המשיבים [התובעים – מ.נ.] וקבלת סכומים שונים מהמדינה.
(ג)
באשר לשאלת ההתיישנות – טענו המשיבים [התובעים – מ.נ.] כבר בכתב התביעה (סע' 77) טענות המבססות התיישנות שלא מדעת וכדי לבחון אם אכן התקיימה התיישנות שלא מדעת או שקיימת סיבה אחרת שיש בה כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות, יש לקיים בירור עובדתי.
(ד)
מקובלת עלי קביעותו של הרשם גלדשטיין גם בנושא השיהוי, וסבורה אני שמוטב היה לו לא היו המערערות מעלות טענה זו."


על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.

9.
דעתי היא כי אין מקום ליתן רשות ערעור. בהחלטות שקדמו לנו, אף שטענות הצדדים נסקרו, לא הובעה דעה לגבי הטענות השונות. איני סבורה שנכון יהיה לערוך בערכאתנו בירור ראשוני בשאלה מה הן הראיות שהתובעים-המשיבים מבקשים להביא בעניין כל טענה וטענה. כך, למשל, לעניין ההתיישנות העלו התובעים כאמור טענה לפיה רק לאחרונה התגלו להם מסמכים שלא היתה אליהם גישה לפני כן. לכאורה יש לאפשר לתובעים להראות, ככל שתהיה חשיבות לשאלת ההתיישנות, כי אכן כך הוא. זהו עניין עובדתי המצריך בירור. לעניין טענת העדר עילה אינני סבורה שנכון הוא שהטענה תישמע ותוכרע לראשונה לגופה בערכאתנו במסגרת בקשת רשות ערעור. גם בהקשר זה ראוי לברר מה, אם בכלל, הן הראיות שמבקשים להביאן מעבר למסמכים שצורפו לתביעה. בכל העניינים הללו ואחרים הבירור הראשוני חייב להיות בערכאה המבררת. אין אני מחווה כל דעה בשאלות שבמחלוקת ואף לא בטענה שלאור פסקי דין שונים של בית משפט זה עליהם עמדו הצדדים בסיכומיהם התביעה חסרת סיכוי. החלטת בית המשפט שלא לסלק את התביעה על סף איננה מצדיקה בנסיבות העניין מתן רשות ערעור. שום זכות מהותית של מי מהצדדים אינה נפגעת על ידי החלטתו של בית המשפט המחוזי (ראו והשוו לפסק דיני ב-רע"א 732/05
האפוטרופוס הכללי נ' סלמה
(טרם פורסם, 4.1.2007) בו לא ראינו ליתן רשות ערעור על כך שניתנה רשות להתגונן בלי להכריע בטענות משפטיות כבדות משקל). טענות הצדדים כולן שמורות להן ואין שום הכרעה מהותית נגד המערערות המצדיקה מתן רשות ערעור (השוו גם לסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, כפי תיקונו (לאחר ההחלטה נשוא הבקשה) ביום 27.7.2008).

10.
עם זאת, אך מובן הוא כי על בית המשפט שידון בתביעה גופה לתור אחר הדרך האופטימאלית לניהול הדיון ביעילות. כך ככלל, וכך בשים לב לגילם של התובעים. בית המשפט יוכל לשקול, לאחר שישמע מפי הצדדים מה הן הראיות הרלבנטיות שברצונם להביא בנושאים השונים, אם יש מקום להקדים דיון והכרעה באחת (או יותר) מן הטענות המקדמיות שהועלו. כך הוצע גם בסיכומי בא כוח הסוכנות, ורואה אני טעם רב בהצעה. איני סבורה שיש מקום להורות לבית המשפט המחוזי כיצד לנהל את התביעה ובאיזה סדר לדון בטענות השונות. זהו עניין מובהק לערכאה הראשונה לדון בו, לאחר שמיעת טענות הצדדים.

11.
אם תישמע דעתי נדחה את שתי הבקשות בלא צו להוצאות.





ש ו פ ט ת

השופט ח' מלצר

:


אני מסכים הן לתוצאה והן להנמקה של חברתי, השופטת
מ' נאור

. ברצוני רק להוסיף שאכן רק בתקופה האחרונה נפתחו הארכיונים השונים ופורסמו מסמכים ומחקרים שעשויה להיות להם השלכה על הסוגיות שבמחלוקת, לרבות שאלת ההתיישנות. בהקשר זה אפנה את הצדדים לספרו של יוסי כץ
על חשבון הקרבנות – עיונים חדשים בסוגיות הסכם השילומים, הפיצויים האישיים והשבת רכוש הקורבנות בישראל
, שיצא בעצם הימים הללו ביוזמת ההוצאה לאור של משרד הביטחון (2009).





ש ו פ ט

השופט א' גרוניס

:


טענתם הבסיסית של המשיבים בכתב תביעתם היא, שנגרם להם נזק עקב פעולותיה של המדינה ושל הסוכנות היהודית בנתינת יד להסכם השילומים ובחתימה עליו. נזכור, כי מדובר בהסכם שנחתם בשנת 1952, כארבע שנים לאחר הקמתה של המדינה. הטענה נראית מרחיקת לכת, במיוחד כאשר היא מועלית לאחר יותר מחמישים שנים. יש להניח שבית המשפט יידרש להשקיע זמן שיפוטי ניכר בעניין שדומה כי יפה להותירו לעיסוק של היסטוריונים. כבוד הרשם של בית המשפט המחוזי, וכן בית המשפט שדן בערעור על ההחלטה, לא דנו לגופן בטענות שהועלו בבקשות לסילוק על הסף.


עמדתי שונה במידת מה מעמדתם של חבריי. מסכים אני שאין מקום כי בית משפט זה ידון לעיצומן בטענות שבבקשות לסילוק על הסף. אין שום צידוק לעשות כן בהליך ערעורי שהוא בגדר "גלגול שלישי". עם זאת, חושבני שעל רקע טענתם הבסיסית של המשיבים ולאור הזמן השיפוטי הרב שעשוי להידרש לשם דיון בתביעה לגופה, ראוי ששאלות מסוימות ייבחנו כשאלות מקדמיות.


אילו נשמעה דעתי, ראוי היה לברר בערכאה הדיונית תחילה את השאלה האם כתב התביעה מגלה כלל עילה.





ש ו פ ט


לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור
.


ניתן היום, י"ד בתמוז התשס"ט (6.7.2009).




ש ו פ ט


ש ו פ ט ת


ש ו פ ט




_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

07048160_c20.doc

עע

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il









רעא בית המשפט העליון 4816/07 מדינת ישראל, הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' חיים רובינסון, זאב מנגל ואח'' הסוכנות היהודית לארץ ישראל ואח' (פורסם ב-ֽ 06/07/2009)